בס"ד
הרה"ח ר' משה מרדכי ריזל זצ"ל נולד בטבריה בי"ג בשבט בשנת תש"ב לאביו הרה"ח ר' אהרן יוסף ריזל זצ"ל, נו"נ לאדמו"רי לעכוויטש ולאמו מרת חיה פעריל ע"ה, בת הרה"ח ר' אשר סופר זצ"ל, מחשובי חסידי קרלין בעיר טבריה.
מימי נעוריו זכה להתקרב לרבוה"ק מסלונים. כילד הסתופף יחד עם אביו בצילו של הרה"ק רבי מרדכי חיים מסלונים זי"ע, יצק מים על ידו וזכה ללמוד הרבה מהנהגותיו הקדושות, ר' מוטל היה חקוק בליבו, ותמיד הרבה לספר ממנו ולהעלות את זכרו בערגה.
בשנת תשט"ו בעת הכתרת מרן אדמו"ר בעל ה"ברכת אברהם" מסלונים זצ"ל, התבונן בזקני חסידי טבריה והחל כמותם לדבוק ברבו בעל ה"ברכת אברהם", לשתות בצמא את דבריו וללמוד מאורחותיו במשך מספר שנים זכה לערוך את שיחותיו ע"ג הכתב, והיה עולה במוצ"ש אחרי הבדלה להראות לפניו את הכתבים. הוא סיפר שפעם הרבי העיר לו על ווארט מסוים: "אתם כותבים את שיחותיי עוד יותר טוב ממה שאני אמרתי"
בעודו אברך צעיר התבטא הרבי אודותיו: ' ר' משה ריזל הוא משכמו ומעלה גבוה'.
דמותו של רבו, שיחו מעשיו והנהגתו- נחקקו בליבו והיו לו למורי דרך כל חייו.
לאחר פטירתו של ה"ברכת אברהם" דבק בעוז בממשיך דרכו, מרן אדמו"ר בעל ה"נתיבות שלום" זי"ע. אליו היה קשור כבר משנותיו הצעירות מעת שלמד בת"ת ובישיבת בית אברהם סלונים. ר' משה התבטל בפניו ונקשר אליו בעבותות אהבה. ואף רבו השיב לו אהבה, חיבבו והעריכו כל השנים, הרבי שהיה ידוע במשנתו החינוכית והיה ממעצבי החינוך בדורותינו הכיר בכוחותיו החינוכיים של ר' משה ועוד בעודו בחור סמך עליו בהפקידו בידו את הדרכת בחורי הישיבה והכוונת הנטיעות הרכות במסילה העולה בית א-ל.
לאחר פטירתו נמשך הקשר האיתן של חסיד לרבו, עם בנו ממשיך דרכו, יבדלחט"א מרן האדמו"ר מסלונים שליט"א, דבק בו בכל מאודו, הוא אף שינה את מקום מגוריו כדי שיוכל להתמיד לשהות במחיצתו.
ר' משה אף זכה להתקשר בקשרי נישואין של צאצאיו עם בעל הנתיבות שלום זי"ע ועם יבלחט"א הרבי שליט"א.
בשנת תשכ"ה הקים את ביתו עם נוו"ב תבלחט"א מרת ציונה תחי' בת הרה"ח ר' משה כץ זצ"ל, חתנו של האדמו"ר הרה"ק רבי גדליה משה מזוועהיל זי"ע. יחד העמידו את ביתם על אדני התורה והיראה, בדרך רבותה"ק מסלונים.
ידיעותיו בכל חלקי התורה היו לשם דבר, בעיון ובבקיאות. בש"ס בבלי וירושלמי, למד את מסכתות הש"ס במסגרת הדף היומי ובסדרים שונים. במסכת קידושין הגה רוב שנותיו והיה בקי ומעיין בה תדיר. לימוד ההלכה תפס אצלו מקום חשוב, ובפרט השקיע וצבר ידיעות מקיפות בשו"ע ונו"כ על יורה דעה והלכות שבת, עליהם נבחן עוד בהיותו צעיר, וקיבל היתר הוראה מהגאון הגדול רבי אשר שולמן זצ"ל מטבריה.
הרביץ תורה מגיל צעיר, תחילה לימד יורה דעה לקבוצת בחורים שנבחנו אצל מורי הוראה. אחרי שלמד כמה שנים בכולל שע"י ישיבת בית אברהם, החל לכהן כמג"ש בישיבת בעלז, ובהמשך בישיבות לפלגות ראובן וטורדא. הוא עמד בראשות הכולל שהקים דודו הרה"ח רבי יעקב סופר זצ"ל בשכונת עזרת תורה וזכה להעמיד לגיונות של אברכים ללמדם ולהעמידם על דרכי התורה וההוראה.
היה איש חינוך בנשמתו, עיקר השפעתו הייתה בעצם אישיותו. היה איש של אמת ופנימיות, אש של עבודת ה' בערה בקרבו. למרות שתורתו ותפילתו היו ללא הרמת קול ותנועות חיצוניות, אישיותו הקרינה והאירה ללא אומר ודברים, מכריו ותלמידיו היו נהנים להתבונן בדרכיו. במחיצתו ניתן היה לטעום מהוד קדומים של חסידי מעלה מהדור קודם. בעת שהסביר את דברי הנביאים וקישרם לדורינו, ציטט את דברי המדרשים, פלפל בדברי הגמרא, פירש את מילות הזוה"ק, ניתח מאמרי חסידות וסיפר עובדות והנהגות קודש מצדיקי הדורות- היו דבריו מלאי חיות, והפיחו בשומעיהם ערגה וכיסופין לדבוק בה' ובתורתו.
כאמור, בעודו בחור נתמנה למדריך לבחורים צעירים ממנו בישיבת "בית אברהם" סלונים. רבותיו ה"ברכת אברהם" וה"נתיבות שלום" סמכו עליו בחינוך הצעירים, והוא זכה לקבל מהם הדרכה והכוונה בעבודת החינוך.
בשנים הבאות כיהן כמשגיח בישיבות 'נזר התורה', ובהמשך בשנים האחרונות בישיבת טשכנוב, בהם העמיד תלמידים הרבה במסירות רבה. היו לו שיעורים קבועים עם תלמידים בספרי יראה וחסידות. ובפרט בספר "חובת הלבבות" שהיה בן לויתו כל ימיו. השפעה עצומה הייתה לשיחותיו ולשיעוריו בספרי יראה בפני בחורי הישיבה. עשרות שנים אחר כך מצטטים תלמידיו פנינים מאותם שיעורים ושיחות שנאמרו בציבור וליחידים, ועדיין הדברים שמחים ומאירים כביום שמעם, השפעה רבה הייתה עוד יותר בדוגמא האישית המקרינה מעצם אישיותו האצילית, תפילותיו כעבד המתרצה לפני קונו, התמדתו תמיד בתורה ומיחסו החם והנעים לכל אחד ואחד.
הוא היה איש אמת ללא פשרות, ויחד עם האווירה הנעימה שהשרה סביבו השרה גם אווירה של רוממות ויראת שמים צרופה. היה אצלו שילוב נדיר של רצינות ורוממות יחד עם פשטות ונעימות. בד בבד עם אישיותו הנעימה עמד כחומה בצורה על עקרונות שבקדושה. ההלכה הצרופה היתה נר לרגליו, וכל דבר קיים בתום ובפשטות כעבד נאמן לקונו.
רבים ניאותו לאורו ונהנו ממנו עצה ותושיה. היה מקשיב ומשתתף בכנות, וצעירים ומבוגרים אהבו לשוחח עמו ולפרוק בפניו את ליבם. ובחכמתו הרבה עם שכלו הישר היה מנתח את הענין הנידון על כל צדדיו, וכל מילותיו היו כמרפא לנפש בחמימות ובנעימות, ובאמונתו האיתנה היה מרעיף דברי חיזוק על כל סובביו.
הפשטות והענווה שלו היו לשם דבר. למרות היותו גברא רבא בכל מדה נכונה, התהלך בצידי הדרכים ועשה הכל בטבעיות בלי שום מלאכותיות. הוא ברח מן הכבוד כמפני אש ונמנע ככל יכולתו מקבלת כיבודים. היה אהוב ונוח לבריות, תמיד השרה סביבו הרגשה טובה ונעימה, במאור פניו המיוחד, ובמילותיו הטובות והלבביות, אשר באמנות מיוחדת ידע להתאים ולהטעים באזני כל אדם את מה שעושה לו טוב על הלב. היה גאון במידותיו, בעל סבלנות נדירה וכל דבריו בנחת נשמעו. מכריו ובני ביתו מציינים במיוחד את העובדה שמעולם לא הרים את קולו והתנהל תמיד ובכל המצבים בנחת ובנעימות עם כל הסובבים אותו, מעולם לא דיבר נגד איש, אם היה מהנעלבים נהג במידת אינם עולבים, עושים מאהבה ושמחים ביסורים, והתקיים בו: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
אמרו חז"ל: בשעה שמכניסין את האדם לדין שואלים אותו: נשאת ונתת באמונה, קבעת עיתים, לתורה ציפית לישועה, ר' משה זצ"ל הצטיין במיוחד במשאו ומתנו באמונה, הוא נזהר ביותר בעניני ממונות ובתשלום שכר שכיר ואף החמיר על עצמו תמיד לצאת ידי כל ספק.
היה מיוחד בקביעת עיתותיו לתורה ובניצול הזמן, מלבד סדרי לימודו הקבועים. הוא היה מנצל את הדקות וחלקי השעות בדרכים ובזמני המתנה שונים. לכל עת מצא לימוד מתאים מתוך ספר או בעל פה. היה עושה זאת כדרכו מתוך נעימות, אם האריכו בשיחה לאחר סעודת שבת, היה קם ואומר "אז אני אגיד לכם גוט שבת..." ופונה בשקט לחדר אחר ללמוד.
הוא הצטיין במיוחד בציפיה לישועה, כל ימיו חיכה וציפה לביאת המשיח באמונה שלימה. היה בקי היטב בכל המקומות שמוזכרים בהם עניני הגאולה בתנ"ך, בחז"ל ובספרים הקדושים. כל מאורע שהתרחש בעולם היה מוצא בו עוד סימן מסימני הגאולה. ואף פעם לא אמר נואש. קיים בנפשו "אף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".
בנוסף ליגיעתו והתמדתו בלימוד ובהרבצת התורה, עסק לפרנסתו במלאכת שמים כתיבת סת"ם. היה בקי במיוחד בהלכות אלו מהמקורות בגמרא ובראשונים עד ההלכה למעשה. שימוש רב עשה אצל מורו ורבו הרה"ח ר' מנחם דוידוביץ זצ"ל הן בפרקטיקה והן בדקדוק ההלכה.
אנשים רבים ביקשו לזכות בפרשיות שלו. כאשר נצרך רבו בעל ה"נתיבות שלום" לפרשיות חדשות של תפילין דר"ת, הזמינן אצלו. ועד כמה סמך עליו ניתן ללמוד מכך, שר' משה שאל את הרבי אם לכתוב כשיטת הט"ז או הרמב"ם. אמר לו ה"נתיבות שלום" לפי איזו שיטה לכתוב - זה פחות משנה לי, מה שחשוב לי בעיקר הוא מה שכתוב בספרים, שהשפעת הקדושה של התפילין תלויה בכוונה של הסופר בעת כתיבתן. כ"ק אדמו"ר מסלונים שליט"א סיפר כי בראשי חדשים נוהג הוא להניח תפילין אלו שירש מאביו זי"ע , והוא חש בהן קדושה יתירה, ו"נראה כי הסופר היה ירא שמים". גם יבדלחט"א כ"ק האדמו"ר מאמשינוב שליט"א הזמין אצלו מזוזות לביתו.
דוגמא ליראת השמים הרבה שהיה לו במלאכת הקודש יש לראות מכך שכאשר יגע בכתיבת פרשיה ולפתע התעוררה לו שאלה על כשרות הכתיבה, הוא הניח את הפרשיה בצד עד למחרת, הוא חשש פן יהיה מוטה בשיקול דעתו מחמת המאמץ הגדול שהשקיע, ועל אף ידיעותיו הגדולות בהלכות סת"ם כאשר היה מדובר בכתיבה שהתייגע עליה לרוב הוא היה מעדיף שמורה הוראה אחר יכריע בענין כשרות הכתיבה.
פעמים רבות באו אליו נערים לפני בר מצוה לראות את עבודת כתיבת הפרשיות, הוא היה מסביר להם בחביבות ובמאור פנים, כדי לחבב עליהם את מצוות הנחת התפילין.
בשנתיים האחרונות חלה ונחלש מאוד. למרות חולשתו הרבה השתדל כמה שפחות להכביד ולהטריח אחרים עבורו, וכל העת רק דאג לטובת אחרים. השתדל מאוד להתגבר על מכאוביו הקשים ולהאיר פנים לכל אחד, בשבועות האחרונים בעת שחלה במחלת הקורונה הוא הזדכך ביסורים וקיבלם באהבה.
זכה ובשעת פטירתו הקיפוהו בני משפחתו, ומנין יהודים כשרים השתתפו בעת יציאת הנשמה באמירת שמע ישראל וקבלת עול מלכות שמים.
הלוויתו יצאה מבית הלוויות ברחוב שמגר בירושלים, שם הספידוהו גיסו הגאון רבי שלמה כץ שליט"א ראש ישיבת חברון, שדיבר על כך שזכה לדור ישרים מבורך בזכות היותו בכלל הנאמר אשרי איש 'ירא את ה'' וכפירוש בעל בית הלוי בעודו איש-בנעוריו. בהמשך הספידו חתנו הרב שמואל פלדמן הי"ו שתיאר את אישיותו האצילה, את גדלותו והתמדתו בתורה, את שלימותו במידות והיותו נעים הליכות ומתנהל בנחת ובנעימות עם בני ביתו וכל מכריו, בהמשך הספידו חתנו הרב אלימלך וינברג הי"ו שהביא את דברי הרמב"ם שכל אדם יכול להיות כמשה רבינו ע"ה, ותיאר את גדולתו של חמיו שהגיע להשגות גבוהות ביותר ובד בבד נהג בענווה יתירה ופשטות בבחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, בהמשך עברה הלוויה דרך ביהמ"ד הגדול סלונים, וכ"ק מרן האדמו"ר מסלונים שליט"א השתתף וליווה אותו. נטמן בהר הזיתים בחלקת סלונים.
זכה והשאיר אחריו משפחה לתפארת זרע ברך ה', צאצאים ההולכים בדרך התורה והמצוות, כשאיפתו כל חייו למען אשר יצווה את בניו וביתו אחריו ושמרו דרך ה'.
"נפלה עטרת ראשנו.. יתומים היינו ואין אב"- חשים צעירים טף ומבוגרים, בני משפחה מכרים וידידים, תלמידים ורבנן. תנועות הרצוניות האחרונות לפני פטירתו היו בהתרגשותו לשמע מילות השיר: "ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קודשך". יהי רצון שימליץ טוב על אלמנתו החשובה על צאצאיו ידידיו ותלמידיו. וימליץ טוב על כל כלל ישראל שבאהבתם וטובתם שגה תמיד לקרב גאולתם ולהביא את משיח צדקנו, אליו ציפה כל חייו, במהרה בימנו אמן