הגאון החסיד רבי משה ריזל זצ"ל

אוהב אמת

משתמש ותיק
ברוך דיין האמת: מירושלים הגיעה הלילה הבשורה המרה על פטירתו של הרב החסיד רבי משה מרדכי ריזל זצ"ל מחשובי חסידי סלונים לאחר שחלה במחלה הקשה ונדבק גם בנגיף הקורונה והוא בן 79 בפטירתו.
 הרה"ח רבי משה מרדכי ריזל ז"ל נולד בירושלים בי"ג שבט תש"ב לאביו הרב החסיד רבי אהרן יוסף ריזל ז"ל מחשובי חסידי סלונים נכדו של הרב משה סופר ז"ל שהיה סגן ראש העיר טבריה מטעם אגודת ישראל.
 בצעירותו למד בישיבת יבנה ולאחר מכן בישיבת סלונים בירושלים. בהגיעו לפרקו נישא לרעייתו מרת ציונה שתחי', בתו של הרב החסיד ר' משה אהרן כץ ז"ל ממקימי חסידות ראדזין בארץ הקדוש וחתנו של האדמו"ר רבי גדליה משה מזוועהיל זצ"ל.
 ברבות השנים מונה לכהן כמשגיח בישיבת 'נזר התורה' בירושלים שם התמסר לתלמידיו ולאחר מכן אף כיהן במספר תפקידים חינוכיים בישיבות חסידיות שונות.
 ר' משה נודע כסופר סת"ם מפורסם בירושלים בהיותו כותב תפילין ומזוזות שנחשבו למהודרים במיוחד, רבים מאנשי ירושלים בחרו להזמין את כתבי הסת"ם דווקא אצלו.
 מכריו מספרים ל'כל רגע' על תלמיד חכם עצום ששלט בכל חלקי התורה כולה, מאיר פנים לבריות ובעל חסד גדול שהצטנע. כל חייו היה דבוק ברבותיו מסלונים בעל הברכת אברהם, הרבי בעל ה'נתיבות שלום' זצ"ל והאדמו"ר מסלונים שליט"א. 
 זכה והותיר אחריו את בנו הגדול הרב גדליה ריזל חתנו של האדמו"ר מסלונים, חתנו הרב נחום רוטברג מכהן כמשגיח בישיבת נתיבות החכמה, 
ברכת תנחומים לבנו מחשובי הת"ח שבפורום הרב דוד ריזל שליט"א (הפירסומאי)
 

נח וינברג

משתמש חדש
היה מהמקורבים ביותר לאדמו"ר מסלאנים זצוק"ל
בעל הברכת אברהם
צנוע ושפל ברך
בעל יראת שמים מופלגת
צדיקים רבים רכשו ממנו תפילין
 

בשלמא

משתמש ותיק
ג"א משתתף באבל הכבד המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים און ניט וויסען מער קיין צער נאר שמחות
 

איש האשכולות

משתמש ותיק
גא"מ לדברי התנחומים לידידינו @הרב דוד ריזל (הפרסומאי) שליט"א ויה"ר שלא תדע עוד צער כל ימי חייך.
 

כותר

משתמש ותיק
בס"ד

הרה"ח ר' משה מרדכי ריזל זצ"ל נולד בטבריה בי"ג בשבט בשנת תש"ב לאביו הרה"ח ר' אהרן יוסף ריזל זצ"ל, נו"נ לאדמו"רי לעכוויטש ולאמו מרת חיה פעריל ע"ה, בת הרה"ח ר' אשר סופר זצ"ל, מחשובי חסידי קרלין בעיר טבריה.
מימי נעוריו זכה להתקרב לרבוה"ק מסלונים. כילד הסתופף יחד עם אביו בצילו של הרה"ק רבי מרדכי חיים מסלונים זי"ע, יצק מים על ידו וזכה ללמוד הרבה מהנהגותיו הקדושות, ר' מוטל היה חקוק בליבו, ותמיד הרבה לספר ממנו ולהעלות את זכרו בערגה.
בשנת תשט"ו בעת הכתרת מרן אדמו"ר בעל ה"ברכת אברהם" מסלונים זצ"ל, התבונן בזקני חסידי טבריה והחל כמותם לדבוק ברבו בעל ה"ברכת אברהם", לשתות בצמא את דבריו וללמוד מאורחותיו במשך מספר שנים זכה לערוך את שיחותיו ע"ג הכתב, והיה עולה במוצ"ש אחרי הבדלה להראות לפניו את הכתבים. הוא סיפר שפעם הרבי העיר לו על ווארט מסוים: "אתם כותבים את שיחותיי עוד יותר טוב ממה שאני אמרתי"
בעודו אברך צעיר התבטא הרבי אודותיו: ' ר' משה ריזל הוא משכמו ומעלה גבוה'.
דמותו של רבו, שיחו מעשיו והנהגתו- נחקקו בליבו והיו לו למורי דרך כל חייו.
לאחר פטירתו של ה"ברכת אברהם" דבק בעוז בממשיך דרכו, מרן אדמו"ר בעל ה"נתיבות שלום" זי"ע. אליו היה קשור כבר משנותיו הצעירות מעת שלמד בת"ת ובישיבת בית אברהם סלונים. ר' משה התבטל בפניו ונקשר אליו בעבותות אהבה. ואף רבו השיב לו אהבה, חיבבו והעריכו כל השנים, הרבי שהיה ידוע במשנתו החינוכית והיה ממעצבי החינוך בדורותינו הכיר בכוחותיו החינוכיים של ר' משה ועוד בעודו בחור סמך עליו בהפקידו בידו את הדרכת בחורי הישיבה והכוונת הנטיעות הרכות במסילה העולה בית א-ל.
לאחר פטירתו נמשך הקשר האיתן של חסיד לרבו, עם בנו ממשיך דרכו, יבדלחט"א מרן האדמו"ר מסלונים שליט"א, דבק בו בכל מאודו, הוא אף שינה את מקום מגוריו כדי שיוכל להתמיד לשהות במחיצתו.
ר' משה אף זכה להתקשר בקשרי נישואין של צאצאיו עם בעל הנתיבות שלום זי"ע ועם יבלחט"א הרבי שליט"א.
בשנת תשכ"ה הקים את ביתו עם נוו"ב תבלחט"א מרת ציונה תחי' בת הרה"ח ר' משה כץ זצ"ל, חתנו של האדמו"ר הרה"ק רבי גדליה משה מזוועהיל זי"ע. יחד העמידו את ביתם על אדני התורה והיראה, בדרך רבותה"ק מסלונים.
ידיעותיו בכל חלקי התורה היו לשם דבר, בעיון ובבקיאות. בש"ס בבלי וירושלמי, למד את מסכתות הש"ס במסגרת הדף היומי ובסדרים שונים. במסכת קידושין הגה רוב שנותיו והיה בקי ומעיין בה תדיר. לימוד ההלכה תפס אצלו מקום חשוב, ובפרט השקיע וצבר ידיעות מקיפות בשו"ע ונו"כ על יורה דעה והלכות שבת, עליהם נבחן עוד בהיותו צעיר, וקיבל היתר הוראה מהגאון הגדול רבי אשר שולמן זצ"ל מטבריה.
הרביץ תורה מגיל צעיר, תחילה לימד יורה דעה לקבוצת בחורים שנבחנו אצל מורי הוראה. אחרי שלמד כמה שנים בכולל שע"י ישיבת בית אברהם, החל לכהן כמג"ש בישיבת בעלז, ובהמשך בישיבות לפלגות ראובן וטורדא. הוא עמד בראשות הכולל שהקים דודו הרה"ח רבי יעקב סופר זצ"ל בשכונת עזרת תורה וזכה להעמיד לגיונות של אברכים ללמדם ולהעמידם על דרכי התורה וההוראה.
היה איש חינוך בנשמתו, עיקר השפעתו הייתה בעצם אישיותו. היה איש של אמת ופנימיות, אש של עבודת ה' בערה בקרבו. למרות שתורתו ותפילתו היו ללא הרמת קול ותנועות חיצוניות, אישיותו הקרינה והאירה ללא אומר ודברים, מכריו ותלמידיו היו נהנים להתבונן בדרכיו. במחיצתו ניתן היה לטעום מהוד קדומים של חסידי מעלה מהדור קודם. בעת שהסביר את דברי הנביאים וקישרם לדורינו, ציטט את דברי המדרשים, פלפל בדברי הגמרא, פירש את מילות הזוה"ק, ניתח מאמרי חסידות וסיפר עובדות והנהגות קודש מצדיקי הדורות- היו דבריו מלאי חיות, והפיחו בשומעיהם ערגה וכיסופין לדבוק בה' ובתורתו.
כאמור, בעודו בחור נתמנה למדריך לבחורים צעירים ממנו בישיבת "בית אברהם" סלונים. רבותיו ה"ברכת אברהם" וה"נתיבות שלום" סמכו עליו בחינוך הצעירים, והוא זכה לקבל מהם הדרכה והכוונה בעבודת החינוך.
בשנים הבאות כיהן כמשגיח בישיבות 'נזר התורה', ובהמשך בשנים האחרונות בישיבת טשכנוב, בהם העמיד תלמידים הרבה במסירות רבה. היו לו שיעורים קבועים עם תלמידים בספרי יראה וחסידות. ובפרט בספר "חובת הלבבות" שהיה בן לויתו כל ימיו. השפעה עצומה הייתה לשיחותיו ולשיעוריו בספרי יראה בפני בחורי הישיבה. עשרות שנים אחר כך מצטטים תלמידיו פנינים מאותם שיעורים ושיחות שנאמרו בציבור וליחידים, ועדיין הדברים שמחים ומאירים כביום שמעם, השפעה רבה הייתה עוד יותר בדוגמא האישית המקרינה מעצם אישיותו האצילית, תפילותיו כעבד המתרצה לפני קונו, התמדתו תמיד בתורה ומיחסו החם והנעים לכל אחד ואחד.
הוא היה איש אמת ללא פשרות, ויחד עם האווירה הנעימה שהשרה סביבו השרה גם אווירה של רוממות ויראת שמים צרופה. היה אצלו שילוב נדיר של רצינות ורוממות יחד עם פשטות ונעימות. בד בבד עם אישיותו הנעימה עמד כחומה בצורה על עקרונות שבקדושה. ההלכה הצרופה היתה נר לרגליו, וכל דבר קיים בתום ובפשטות כעבד נאמן לקונו.

רבים ניאותו לאורו ונהנו ממנו עצה ותושיה. היה מקשיב ומשתתף בכנות, וצעירים ומבוגרים אהבו לשוחח עמו ולפרוק בפניו את ליבם. ובחכמתו הרבה עם שכלו הישר היה מנתח את הענין הנידון על כל צדדיו, וכל מילותיו היו כמרפא לנפש בחמימות ובנעימות, ובאמונתו האיתנה היה מרעיף דברי חיזוק על כל סובביו.
הפשטות והענווה שלו היו לשם דבר. למרות היותו גברא רבא בכל מדה נכונה, התהלך בצידי הדרכים ועשה הכל בטבעיות בלי שום מלאכותיות. הוא ברח מן הכבוד כמפני אש ונמנע ככל יכולתו מקבלת כיבודים. היה אהוב ונוח לבריות, תמיד השרה סביבו הרגשה טובה ונעימה, במאור פניו המיוחד, ובמילותיו הטובות והלבביות, אשר באמנות מיוחדת ידע להתאים ולהטעים באזני כל אדם את מה שעושה לו טוב על הלב. היה גאון במידותיו, בעל סבלנות נדירה וכל דבריו בנחת נשמעו. מכריו ובני ביתו מציינים במיוחד את העובדה שמעולם לא הרים את קולו והתנהל תמיד ובכל המצבים בנחת ובנעימות עם כל הסובבים אותו, מעולם לא דיבר נגד איש, אם היה מהנעלבים נהג במידת אינם עולבים, עושים מאהבה ושמחים ביסורים, והתקיים בו: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
אמרו חז"ל: בשעה שמכניסין את האדם לדין שואלים אותו: נשאת ונתת באמונה, קבעת עיתים, לתורה ציפית לישועה, ר' משה זצ"ל הצטיין במיוחד במשאו ומתנו באמונה, הוא נזהר ביותר בעניני ממונות ובתשלום שכר שכיר ואף החמיר על עצמו תמיד לצאת ידי כל ספק.
היה מיוחד בקביעת עיתותיו לתורה ובניצול הזמן, מלבד סדרי לימודו הקבועים. הוא היה מנצל את הדקות וחלקי השעות בדרכים ובזמני המתנה שונים. לכל עת מצא לימוד מתאים מתוך ספר או בעל פה. היה עושה זאת כדרכו מתוך נעימות, אם האריכו בשיחה לאחר סעודת שבת, היה קם ואומר "אז אני אגיד לכם גוט שבת..." ופונה בשקט לחדר אחר ללמוד.
הוא הצטיין במיוחד בציפיה לישועה, כל ימיו חיכה וציפה לביאת המשיח באמונה שלימה. היה בקי היטב בכל המקומות שמוזכרים בהם עניני הגאולה בתנ"ך, בחז"ל ובספרים הקדושים. כל מאורע שהתרחש בעולם היה מוצא בו עוד סימן מסימני הגאולה. ואף פעם לא אמר נואש. קיים בנפשו "אף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".
בנוסף ליגיעתו והתמדתו בלימוד ובהרבצת התורה, עסק לפרנסתו במלאכת שמים כתיבת סת"ם. היה בקי במיוחד בהלכות אלו מהמקורות בגמרא ובראשונים עד ההלכה למעשה. שימוש רב עשה אצל מורו ורבו הרה"ח ר' מנחם דוידוביץ זצ"ל הן בפרקטיקה והן בדקדוק ההלכה.
אנשים רבים ביקשו לזכות בפרשיות שלו. כאשר נצרך רבו בעל ה"נתיבות שלום" לפרשיות חדשות של תפילין דר"ת, הזמינן אצלו. ועד כמה סמך עליו ניתן ללמוד מכך, שר' משה שאל את הרבי אם לכתוב כשיטת הט"ז או הרמב"ם. אמר לו ה"נתיבות שלום" לפי איזו שיטה לכתוב - זה פחות משנה לי, מה שחשוב לי בעיקר הוא מה שכתוב בספרים, שהשפעת הקדושה של התפילין תלויה בכוונה של הסופר בעת כתיבתן. כ"ק אדמו"ר מסלונים שליט"א סיפר כי בראשי חדשים נוהג הוא להניח תפילין אלו שירש מאביו זי"ע , והוא חש בהן קדושה יתירה, ו"נראה כי הסופר היה ירא שמים". גם יבדלחט"א כ"ק האדמו"ר מאמשינוב שליט"א הזמין אצלו מזוזות לביתו.
דוגמא ליראת השמים הרבה שהיה לו במלאכת הקודש יש לראות מכך שכאשר יגע בכתיבת פרשיה ולפתע התעוררה לו שאלה על כשרות הכתיבה, הוא הניח את הפרשיה בצד עד למחרת, הוא חשש פן יהיה מוטה בשיקול דעתו מחמת המאמץ הגדול שהשקיע, ועל אף ידיעותיו הגדולות בהלכות סת"ם כאשר היה מדובר בכתיבה שהתייגע עליה לרוב הוא היה מעדיף שמורה הוראה אחר יכריע בענין כשרות הכתיבה.
פעמים רבות באו אליו נערים לפני בר מצוה לראות את עבודת כתיבת הפרשיות, הוא היה מסביר להם בחביבות ובמאור פנים, כדי לחבב עליהם את מצוות הנחת התפילין.
בשנתיים האחרונות חלה ונחלש מאוד. למרות חולשתו הרבה השתדל כמה שפחות להכביד ולהטריח אחרים עבורו, וכל העת רק דאג לטובת אחרים. השתדל מאוד להתגבר על מכאוביו הקשים ולהאיר פנים לכל אחד, בשבועות האחרונים בעת שחלה במחלת הקורונה הוא הזדכך ביסורים וקיבלם באהבה.
זכה ובשעת פטירתו הקיפוהו בני משפחתו, ומנין יהודים כשרים השתתפו בעת יציאת הנשמה באמירת שמע ישראל וקבלת עול מלכות שמים.
הלוויתו יצאה מבית הלוויות ברחוב שמגר בירושלים, שם הספידוהו גיסו הגאון רבי שלמה כץ שליט"א ראש ישיבת חברון, שדיבר על כך שזכה לדור ישרים מבורך בזכות היותו בכלל הנאמר אשרי איש 'ירא את ה'' וכפירוש בעל בית הלוי בעודו איש-בנעוריו. בהמשך הספידו חתנו הרב שמואל פלדמן הי"ו שתיאר את אישיותו האצילה, את גדלותו והתמדתו בתורה, את שלימותו במידות והיותו נעים הליכות ומתנהל בנחת ובנעימות עם בני ביתו וכל מכריו, בהמשך הספידו חתנו הרב אלימלך וינברג הי"ו שהביא את דברי הרמב"ם שכל אדם יכול להיות כמשה רבינו ע"ה, ותיאר את גדולתו של חמיו שהגיע להשגות גבוהות ביותר ובד בבד נהג בענווה יתירה ופשטות בבחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, בהמשך עברה הלוויה דרך ביהמ"ד הגדול סלונים, וכ"ק מרן האדמו"ר מסלונים שליט"א השתתף וליווה אותו. נטמן בהר הזיתים בחלקת סלונים.
זכה והשאיר אחריו משפחה לתפארת זרע ברך ה', צאצאים ההולכים בדרך התורה והמצוות, כשאיפתו כל חייו למען אשר יצווה את בניו וביתו אחריו ושמרו דרך ה'.

"נפלה עטרת ראשנו.. יתומים היינו ואין אב"- חשים צעירים טף ומבוגרים, בני משפחה מכרים וידידים, תלמידים ורבנן. תנועות הרצוניות האחרונות לפני פטירתו היו בהתרגשותו לשמע מילות השיר: "ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קודשך". יהי רצון שימליץ טוב על אלמנתו החשובה על צאצאיו ידידיו ותלמידיו. וימליץ טוב על כל כלל ישראל שבאהבתם וטובתם שגה תמיד לקרב גאולתם ולהביא את משיח צדקנו, אליו ציפה כל חייו, במהרה בימנו אמן
 

כותר

משתמש ותיק
מגיליון של העלון "קרוב אליך"
ידיד העתיק עבורי קטע מתוך ראיון עם הרב חיים איידלס חסיד גור ורב בית כנסת דת"ל בת"א.


"לא מזמן נפטר יהודי גדול בירושלים, קראו לו ר' משה ריזל.
בסלונים אמרו שאסור להגיד שהרבי שלנו הוא הרבי הכי גדול בעולם, אבל אפשר לומר שיש אצלנו בבית המדרש חסידים שהם יותר גדולים מאדמו"רים אחרים...
ור' משה ריזל היה ביניהם.
הוא היה מורי ורבי בתור בחור, והוא אמר לי בשם ה'דברי שמואל' - הרבי מסלונים זצ"ל, ותיאר שהפנים של הרבי השתנו תוך כדי דיבור: בתהילים כתוב 'כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחנוך'. יש טוב שהוא יותר חסד מאשר עצם החיים, ומהו? הזכות לשבח ולהודות. "
 

כותר

משתמש ותיק
כל רודפיה השיגוה בין המצרים - שברון לב על החורבן מסוגל לתשובה

מאמר הרב משה ריזל זצ"ל על בין המצרים
נכתב ע"י ידידו יבלחט"א הרב פנחס בלומנפלד

אין כאן חידושים משלי אלא בהירות מתוך מה שהבנתי מהספה"ק. שמעתי בשם ר' יצחק הוטנר שאומרים בהודו – הלל הגדול. "לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו" – "את השמש לממשלת ביום כי לעולם חסדו" והירח והכוכבים לממשלת בלילה כי לעולם חסדו" ומכאן מוכח שלעשות סדר בעניינים, זה לא פחות מלברוא את העניינים.
א.
נפתח בכמה קושיות שנתקשו בענין התשובה:
א. מאחז"ל בקידושין מט: המקדש את האשה על מנת שאני צדיק גמור, ומבואר שם בגמ' הטעם: "שמא הרהר תשובה בדעתו" – וברגע אחד נהפך לצדיק גמור. וכך רואים גם בקהלת רבה פרק ז: "למה כותשין על הלב (בעת הוידוי), למימר דכולה תמן". וקשה איך יהא תיקון לכל החטאים מהתשובה שהרהר רק בדעתו ?
ב. מה שנאמר בשיר היחוד: "מזבח אבנה בשברון לבי", וצ"ב השייכות בין שברון לב לכפרת המזבח. וכן בפרק נ"א בתהילים מצינו שייכות בין הקרבנות לשברון לב: "כי לא תחפוץ זבח ואתנה, לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה – היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים - אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל". וכן רואים קשר זה, בנביא יחזקאל (מג,י): "אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעוונותיהם" . וצריך לבאר ענין הקשר ביניהם.
ג. בברכות יב: כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עוונותיו. צ"ב מה הטעם למחילת כל עוונותיו ?
והביאור דהנה, צירוף חודש מנחם-אב הוא: ה'סכת ו'שמע י'שראל ה'יום הזה נהיית לעם. וזה יובן ע"פ מאמר המגיד ממזריטש זיע"א, שכל הרודף אחר הקב"ה ולא מצליח למצוא להתקרב אליו, - בין המצרים זמנו מסוגל להשיג מה שלא מצליחים בכל השנה. וביאור הענין שבזמן של שברון הלב (כמאמר הגמ' הסכ"ת – הס וכתת עצמך) מסוגלים לשמוע מעמקי הלב – וכשלבב יבין אז ושב ורפא לו.
והשייכות בין בין בית המקדש ללב האדם הוא, על פי הידוע מהספה"ק שהאדם הוא עולם קטן, וכמו שבהמ"ק הוא לב העולם הכללי (אבן שתיה שממנה הושתת העולם, ועוד), כן לב העולם קטן הפרטי – כל המעשים [טוב ורע] נחקקים בלב.
כמו שכ' בפרי הארץ וקדמו החסיד יעב"ץ באבות, על מאמר המשנה: "מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה". מלשון גורר אדם מטה כסא וספסל – שעושין חריץ. והלב מתפעל, ונחקק בו חריץ שממשיך דוגמתו הן בטוב והן ברע. וממש כך היה גם בבהמ"ק. כמו שכ' בתורה כמה פעמים על עבירות פרטיות, "למען טמא את מקדשי", אע"פ שהחטא נעשה בטומאה ולא בבביהמ"ק.
ב.
ובזה יבואר ענין כפרת השעירים ביום הכפורים, שכולן באין על טומאת מקדש וקדשיו, שלכאורה קשה להבין האם אלו החטאים הכבדים של עם ישראל. טומאה שאינה ידועה לא בתחלה ולא בסוף. ומזה רואים בעליל שהאדם המטמא מקדש בשוגג הסיבה היה כי הוא עבר עבירות שנחקקו בלבו, והם הגורמות לכיוצא בהן לטמא מקדש הכללי – הלב הכללי.
וכמו"כ ענין התשובה שכל כולה תלויה בלב ושברון הלב, וזה מביא לדרגה הכי גבוהה. כמש"כ בעבודת ישראל בפרשת פרה 'ועתה יחר אפי בהם ואכלם' אין ועתה אלא תשובה, שע"י שיכניסו בלבם חרון אף ושברון לב, יגיעו עד כלות הנפש מאהבת ה'. כי כפי שאמרנו שבלב נחקק ומצטברים כל העוונות, ושבירתן היא מטהרתן. עקירת שורשי החטא, וכמ"כ בענין חורבן בהמ"ק שכלל ישראל רואה מה גרם החטא, ומה גודל אהבת ה' לישראל שכלה חמתו בעצים ואבנים, ששרף ביתו ומקום שכינתו ונשאר בלי בית שעינו ולבו שם כל הימים – הכל למען הצלת עם ישראל בניו האהובים. ואז לבם נשבר מבושה וכלימה, כלשון הכתוב: הלה' תגמלו זאת ?! וזוהי התשובה האמיתית מעומק הלב.
ורוח הדברים האלו כתובים בספה"ק תפארת שלמה על שבת נחמו "נמצא כי אי אפשר להיות הבית האחרון העתיד בגודל המעלה זולת אחר ההעדר המוקדם להוויה. וגודל ההעדר הוא סימן לגודל ההוייה שלאחר כן, לכך נחרב כולו מאז, כדי שיתבנה במהרה בימינו ביתר שאת וביתר עז לאין שיעור ואין סוף, נמצא כי הרעה הזאת של החרבן הוא הקדמה הטובה והנעלה לרב הטובה העתיד לבוא במהרה בימינו. וזה הוא הענין גם בתורה ועבודה. כי א"א לקבל האור הגדול של לימוד התורה מחדש אם לא יתבטל להיות כאין אצלו מה שלמד כבר וכו' ". עכ"ל.
והאמור מכל זה ונוגע לנו למעשה. הוא כפי מה שכתוב בתפארת שלמה על ענין בנות צלפחד שתמוה מה שנזכר כמ"פ בתורה וגם בנ"ך, ואם כי יצא מזה הלכה למעשה בענין נחלות – ולא תסוב נחלה משבט לשבט. אבל הרי זה היה רק בדור ההוא. ומסביר שהתורה מלמדת אותנו איך יכולים לפעול בשברון לב וצעקה אמיתית. וכמ"כ בפסח שני שצעקו למה נגרע מעדת ישראל ואז הקב"ה שמע צעקתם ונתחדש ההלכה של פסח שני, ואם אנחנו נצעק מעומק הלב למה תגרע נחלת ה' שישמעאלים טמאים מהלכים בה, מיד ישמע ה' צעקתנו (ובפרט כפי שהסברנו שבהמ"ק שלמעלה מוכן ומזומן ומחכים רק לבהמ"ק הפרטי שלנו – לב ישראל שיתעורר ויכאב ויצעק צעקה אמיתית) עי"ז נזכה להיות הדור האחרון ונראה עין בעין בשוב ה' שבות ציון בביאת המשיח ובנין ביהמ"ק בב"א.
ג.
כיו"ב שמעתי ממרן אדמו"ר בעל הברכת אברהם זי"ע על מאחז"ל "כל שלא נבנה בהמ"ק בימיו כאילו נחרב בימיו". ואמר שיש בזה נחמה גדולה וזכות לישראל. שכמו שבזמן החורבן נמחלו כל עוונותיהן של ישראל – כך כש"לא נבנה" כאילו נחרב ונטלו ישראל אפופסין שלהם (ראה מדרש תנחומא שמיני י) וקרא עלי מועד בצמיחת אורו של משיח.
ולפ"ד דלעיל מובן מאד כפי שהסברנו את הקשר והזיקה של ביהמ"ק – לבו של עולם – ולב יהודי שהוא – לב הנפש. חורבן הבית דומה לשברון הלב, והיו ושם רשומים כל העוונות (המשלתי את זה ל"רשת מחשבים" שכולם קשורים זה בזה, ומה ששותלים באחד הן רעיונות חיוביים, והן וירוסים מזיקים, נקלט אוטומטי בכל המחשבים המחוברים).
ולפי"ז הרווחנו הבנה בעוד שאלה ששואלים רבים. מה ענין הבכי והמספד שמוזכר בהרבה מקומות ? כגון: "כה אמר ה' קראו למקוננות". "וכן מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה" בירמיה. וכן "ויקרא ה' בכי ומספד". והשאלה – מה יתן ומה יוסף הבכי על העבר, ומה שייך בכי אצל הקב"ה והמלאכים. ולפ"ד מובן שהמטרה של הבכי ומספד היא לעורר לבבות עם ישראל לבכי ושברון לב על החורבן הכללי והפרטי. שכאן טמון הכח ל- "נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה אל ה' ", ונזכה ל"השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם".
ד.
משברון לב יגיע לתכלית הבריאה להודות לה'
ולפי זה יבואר הפרק בתהילים: "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". במפרשים כתוב שהכוונה לבית המקדש. וצריך ביאור, מה השייכות לכל ההמשך "שועתי אליך ותרפאני וכו' העלית מן שאול נפשי".
ולפי הדברים האמורים מובן הקשר בין בהמ"ק לכל החולי והמדוה שעובר על איש יהודי. כי דווקא ע"י היסורין ושברון לב – מזבח אבנה בשברון לבי, ומובן גם הסיום "הפכת מספדי למחול לי" וכו' למען יזמרך כבוד ולא ידום ה"א לעולם אודך. שזה התכלית של כל הבריאה להודות ולהלל.
ולכן בתיקון דוד את הזמירות לאומרם בבית המקדש פתח בהודו לה' כי טוב, וגם בסיום חוזר בהודו לה' שזה תכלית העבודה בבהמ"ק (וכמובא מהרה"ק מאפטא שזה תכלית הבריאה כולה) וכן מזמור שיר ליום השבת שהוא תכלית הבריאה (בשנה עולם נפש) פותח ב-טוב להודות לה'.
ויובן מה שכ' במדרש רבה (ויקרא ט פ' צו): על הפסוק "זובח תודה יכבדני" זה עכן שזבח את יצרו בתודה וכו', שהראה לשבים את הדרך הה"ד )דה"א ב, ו): ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כלם חמשה, "איתן" זה אברהם אבינו וכו', "הימן" זה משה וכו', "כלכל" זה יוסף, "ודרדע" זה דור המדבר שכולו דעה, "כולם חמשה" וכי אין אנו יודעים שכולם חמשה ? אלא מלמד שאף עכן היה עמהן לעולם הבא. עכ"ל המדרש.
ודייק מרן אדמו"ר בעל הברכת אברהם זי"ע, הברכ"א שלא רק שזכה לעוה"ב, אלא הוא ביחד בדרגת אברהם משה ויוסף. וביאר הברכ"א שתודה יש לה ב' משמעויות מודה באשמה, ונתינת תודה בשמחה, ושניהם קשורים זה בזה. והאדם המודה על האמת ושבור עד דכדוכה של נפש יכול אז להיות מודה בשמחה על שזיכה אותו לפחות להכיר את האמת ולחזור בתשובה. וזה בחינת תשובה מאהבה שזדונות נעשו לו כזכויות, ולכן יכול בשעתא חדא למיקם קמי מלכא כאברהם זקן בא בימים (זוה"ק) כיון שהגיע לתכלית כוונת הבריאה.
ויובן גם הענין של זדונות נעשין לזכיות התמוה לכאורה. מכיון שהם גרמו לו ללב נשבר ונדכה עד כדי יישור הלב, ולישרי לב שמחה שמודה ומזמר לה' על כך, הרי הם חשובים כמצוות ומעשים טובים שתכליתם לאהבה את ה' ולדבקה בו.
ואולי יכולים להעמיס פי' המדרש פליאה "איני יודע במה חפץ הקב"ה – במעשה הצדיקים או במעשה הרשעים. ורבו הפירושים ע"ז מה היה ההו"א ומה המסקנא. ולדברינו א"ש שבאמת יש סברא לכאן ולכאן מה עדיף, ששניהם מביאים לאותה מטרה.
 

אברהם משה

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
מאמר הרב משה ריזל זצ"ל על בין המצרים
נכתב ע"י ידידו יבלחט"א הרב פנחס בלומנפלד
אכן ידידות נפלאה (על אף שהיו רחוקים בגיל זה מזה) שזכיתי לראותה כילד ובחור צעיר בין כותלי בית הכנסת ביאלה הישן ברחוב סורוצקין בירושלים עיה"ק.
שתי דמויות מיוחדות ונאצלות שאין רבים כמותם.
תמיד שבה אותי יחסם לקטן כגדול, ומאור פניהם המיוחד והנדיר.
מה מתאים על זיכרון עבר נפלא זה, מאמר ר' אברהם בן הרמב"ם בספרו המספיק לעובדי ה' (פרק ההתבודדות) עה"כ בתהלים "עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו", שכאשר היו באים לבית המקדש זלגו מעיניהם הדמעות כמעין המתגבר, בכיה מתוך צער על תקופת החיים שחלפה ועוד תחלוף בלא אותו עונג.
 

כותר

משתמש ותיק
אברהם משה אמר:
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
אכן ידידות נפלאה (על אף שהיו רחוקים בגיל זה מזה) שזכיתי לראותה כילד ובחור צעיר בין כותלי בית הכנסת ביאלה הישן ברחוב סורוצקין בירושלים עיה"ק.
שתי דמויות מיוחדות ונאצלות שאין רבים כמותם.

נוסף לי עוד פרט על אישותך הרבגונית, כילד היית גר ברחוב סורוצקין בירושלים, לפני בערך כ-30 שנה.
 

אברהם משה

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
אברהם משה אמר:
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
אכן ידידות נפלאה (על אף שהיו רחוקים בגיל זה מזה) שזכיתי לראותה כילד ובחור צעיר בין כותלי בית הכנסת ביאלה הישן ברחוב סורוצקין בירושלים עיה"ק.
שתי דמויות מיוחדות ונאצלות שאין רבים כמותם.

נוסף לי עוד פרט על אישותך הרבגונית, כילד היית גר ברחוב סורוצקין בירושלים, לפני בערך כ-30 שנה.
נכון עד גיל 15 בערך
 
 
המקום ינחם אתכם הרב @דוד ריזל (הפרסומאי) בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד!!!
עכשיו שאני רואה ושומע על גדלות אביך זצוק"ל אני מבין מהיכן שאבת אתה את ייחודך במחשבה ותורה.

נ"ב- כפי שביקש הרב @אוהב אמת לא להסיט את האשכול פתחתי אשכול אחר בענין הקשור לזה. https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?t=20421
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
להרב @דוד ריזל המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.
שנשנע ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
גא''מ למנחמים את ידידנו הנכבד ר' @דוד ריזל (הפרסומאי)
המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
אוהב אמת אמר:
חתנו הרב נחום רוטברג מכהן כמשגיח בישיבת נתיבות החכמה,
מישהו שמע על ישיבה בשם הזה ?
אם הכוונה לישיבת נתיבות חכמה (וולפסון) אין שם משגיח בשם הזה
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אברהם העברי אמר:
אוהב אמת אמר:
חתנו הרב נחום רוטברג מכהן כמשגיח בישיבת נתיבות החכמה,
מישהו שמע על ישיבה בשם הזה ?
אם הכוונה לישיבת נתיבות חכמה (וולפסון) אין שם משגיח בשם הזה
אולי ידידנו הרב  @דוד ריזל (הפרסומאי) נ"י יבהיר לנו . (לפי הכתוב זה אמור להיות גיסו)
 
 

שמעיה

משתמש ותיק
גם אני אצטרף לנחם את מכובדנו רבי @דוד ריזל (הפרסומאי) בתוך אבלי ציון וירושלים
 

כותר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אברהם העברי אמר:
אוהב אמת אמר:
חתנו הרב נחום רוטברג מכהן כמשגיח בישיבת נתיבות החכמה,
מישהו שמע על ישיבה בשם הזה ?
אם הכוונה לישיבת נתיבות חכמה (וולפסון) אין שם משגיח בשם הזה
אולי ידידנו הרב  @דוד ריזל (הפרסומאי) נ"י יבהיר לנו . (לפי הכתוב זה אמור להיות גיסו)
יש לו תפקיד בישיבה בסדר שלישי
בבוקר הוא ראש מגמה במיר
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
בבוקר הוא ראש מגמה במיר
יואיל נא כבודו בטובו להסביר לעניים בדעת שביננו (אני הק') מה פירושו של "ראש מגמה", האם זה המקביל בסלנג הישיבתי של ימינו למה שהיה נקרא פעם 'ראש חבורה' בישיבה?
 

כותר

משתמש ותיק
אפשר לקרוא לזה ראש חבורה,
במיר יש אלפי אברכים וישנם המון מגמות לימוד, וכל אחד מתנהל ככולל בפני עצמה.
 

כותר

משתמש ותיק
אצטט קטע מפירוש רבינו יונה מסכת אבות פרק ב משנה ט, שראינו במוחש אצל אבי ז"ל,
וז"ל רבינו יונה:
"על כן נראה לפרש כי לב טוב, ר"ל מדת הרצון, זהו הסבלן שאינו קצר רוח. ומתרחק ממדת הכעס ומשיב במענה רך.
אף כי יעשו לו דבר רע יסבלהו, ואין מר בפיהו כי חכו ממתקים וכלו מחמדים":
 

קבצים מצורפים

  • הרב משה ריזל.JPG
    הרב משה ריזל.JPG
    658.6 KB · צפיות: 53
חלק עליון תַחתִית