הגאון רבי שלמה פישר זצוק"ל

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
אבל בעולם התורה והישיבות: מבית החולים 'שערי צדק' בירושלים מגיעה הבשורה על הסתלקותו לשמי רום של הגאון רבי שלמה פישר זצ"ל ראש ישיבת 'זהב מרדכי' איתרי מגדולי תלמידיה חכמים ומרביצי התורה בדורנו והוא בן 80 בפטירתו. 
 הגר"ש פישר אושפז בשנים האחרונות מספר פעמים לאחר קשיי נשימה מאז מצבו ידע עליות ומורדות, באחרונה אושפז שוב בבית החולים והיום לפנות ערב השיב את נשמתו ליוצרה שסביב מיטתו נמצאים בני המשפחה. 
 קיצור תולדות חייו
 הגאון רבי שלמה יהונתן יהודה פישר זצ"ל נולד בכ"ט שבט תרצ"ב בירושלים לאביו הרב החסיד רבי אהרן פישר זצ"ל הי"ד מאנשי ה"פרושים" בירושלים ולאמו מרת דבורה ע"ה. סבו הגאון רבי רבי שלמה פישר זצ"ל שעל שמו נקרא הוא היה רב קהילת הסטטוס קוו אנטה של קרלסבורג ותלמידם של בעל ה'כתב סופר' ורבי יצחק דב במברגר זצ"ל.
 בגיל צעיר התייתם רבי שלמה מאביו ובהקדמה לספריו "בית ישי" מספר רבי שלמה זצ"ל כי הרב יחיאל מתתיהו דיוויס גידל אותו ואת אחיו וטיפל בהם במסירות. בבחרותו למד בישיבת מיר בירושלים שם היה לתלמידו של ראש הישיבה הגאון אליעזר יהודה פינקל זצ"ל. 
 בהגיעו לפרק האיש מקדש נישא לרעייתו הרבנית הצדקנית מרת לאה פישר ע"ה בתו של הגאון רבי אליעזר דוד ברנד זצ"ל ששימשה כמנהלת בית הספר 'בית ברכה' בירושלים וכן בקרית בנות, והקדישה את כל חייה בשביל שבעלה יוכל לשקוד על תלמודו, במשך כל השבוע בעלה היה לומד ומרביץ תורה בישיבת איתרי בשכונת בית צפפה, והיא גידלה את הילדים במסירות. היא נפטרה בב' תמוז תשע"ז במיתת נשיקה.  
 במשך שנים כיהן כדיין בבית הדין הרבני האזורי בירושלים לצד היותו ר"מ בישיבת "לפלגות ראובן". לפני עשרות שנים מינה אותו הגאון רבי מרדכי אליפנט זצ"ל לר"מ בישיבת איתרי ולפני עשרים שנה מונה לכהן כראש ישיבה.
 תלמידיו של ראש הישיבה מספרים ל'בחדרי חרדים' כי במשך השבוע היה בישיבה והיה מגיע לביתו רק לימי שישי ושבת. במשך רוב שעות היום והלילה היה לומד בחברותא עם בחורים ואברכים מתלמידי הישיבה, וכן עם אנשים שהגיעו במיוחד ללמוד במחיצתו.
 דרכו הלימודית הייתה מבוססת על בירור של מושגי יסוד, על בקיאות רחבה ועל ביקורתיות. ר' שלמה היה ממליץ על עיון מרובה בספרי האחרונים וכן היה מרבה לעסוק בספרי קצות החושן ורבי עקיבא איגר, ואף היה מוסר בביתו שיעור שבועי בספריהם. הוא גם בקיא בפילוסופיה היהודית, וההדיר את ספרו של רבי חסדאי קרשקש, "אור השם".
 דרכו באגדה דומה לדרכו בהלכה. בדרשותיו הוא מלבן את משמעותם של רעיונות יסוד תוך שימוש במקורות מגוונים, לרבות תורת הקבלה, שאותה למד מפי מקובלים, כך גם בדרשותיו ניכרות ידיעותיו בפילוסופיה, בתולדות עם ישראל ובהיסטוריה כללית. פעמים רבות התבטא כי זה על פי דרך הדרש שבתורה.
 "הוא היה אבא לכל תלמיד ותלמיד" מספר הרב א.ו אחד מבוגרי הישיבה ל'בחדרי חרדים' "גם אחרי החתונה התלמידים היו איתו בקשר, הוא היה מגיע למסור שיחות ביוצאי איתרי ברחוב רש"י בבני ברק ותמיד הרבה להוקיר את עמלי התורה ולומדיה". 
 בחיי חיותו חיבר את הספרים בית ישי - דרשות על התורה,  חידושים וביאורי סוגיות, ירושלים, תשס"ה כמו כן השתתף בעריכת הספרים "קובץ ביאורים" ו"קובץ שמועות" ממרן הגאון הקדוש רבי אלחנן וסרמן הי"ד שם מופיע תחת הכינוי ישי"ש, בנוסף היה גם ממהדירי הספר "אור השם" של רבי חסדאי קרשקש וכן פירושי הגר"א על מזלות ותורת הקבלה וכן על תורת כהנים וספרא דצניעותא. 
 אחד מהופעתיו בציבור בפעם האחרונה היה במסע הלווית גיסו הגאון רבי לייב מינצברג זצ"ל רב קהל עדת ירושלים המתמידים לפני שלוש שנים. 
 הותיר אחריו דורות ישרים מבורכים בנים וחתנים וצאצאים הממשיכים את דרכו הרוחנית שהנחיל. בנו הרב מאיר פישר, פעיל בהוראת יהדות בתל אביב. חתנו הגאון רבי חיים קוק, ראש ישיבת "תורת רפאל" בירושלים. 
 אחיו המפורסם מגדולי פוסקי הדור האחרון הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל בעל 'אבן ישראל' וראב"ד 'העדה החרדית'. 
 על מסע הלוויה מהיכל ישיבת איתרי בשכונת בית צפפה להר הזיתים בירושלים נמשיך ונעדכן.
 וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'

כל רגע
 

משיב דבר

משתמש ותיק
לפני שיתחילו לעלות את הרבה מאוד מדעותיו הייחודיות של האי גאון וצדיק - מוכרח להקדים את היותו שקדן נורא ואיום שלא פסיק פומיה מגירסא לומד מעומד עטור בטו"ת שעות ע"ג שעות ובקי בכל מכנמי התורה ממש בנגלה ובנסתר, שספק גדול אם יש שני לו בדורינו בידיעת ויגיעת התורה בלי שום עניינים אחרים של כבוד ומעמד וכו'
זה היה מציאותו ועצמותו.
 

שהשלום שלו

משתמש חדש
כולו חידוש גדול.
חידושי בית ישי - מלא חידושים שאין דומה לו בדור האחרון.
דרשות בית ישי - ספר שלכאו' אין דומה לו עשרות דורות [ר' אשר ווייס להבלח"ט אמר פ"א "כי מזמן דרשות הר"ן לא יצא כספר הזה]. הספר נקרא בפי גדולי תלמידיו [ר' אריאב עוזר וכו'] "הקצות שבאגדות".
ובהקדמה לספרו בית ישי דרשות כתב (דומני בזה"ל) "גדול הבית השני מן הראשון"
חידוש ההתמדה וביטול העצמיות לתורה כנראה כי אין דומה לו כמה דורות.
 

משיב דבר

משתמש ותיק
קדמא ואזלא אמר:
הותיר אחריו דורות ישרים מבורכים בנים וחתנים וצאצאים הממשיכים את דרכו הרוחנית שהנחיל. בנו הרב מאיר פישר, פעיל בהוראת יהדות בתל אביב. חתנו הגאון רבי חיים קוק, ראש ישיבת "תורת רפאל" בירושלים. בתו חנה קהת מייסדת ארגון קולך.
מי מהם הוא המשך לדרכו הגדולה של רבי שלמה זצ"ל?
די לנוסחאות החלולות!!!
 

שהשלום שלו

משתמש חדש
משיב דבר אמר:
קדמא ואזלא אמר:
הותיר אחריו דורות ישרים מבורכים בנים וחתנים וצאצאים הממשיכים את דרכו הרוחנית שהנחיל. בנו הרב מאיר פישר, פעיל בהוראת יהדות בתל אביב. חתנו הגאון רבי חיים קוק, ראש ישיבת "תורת רפאל" בירושלים. בתו חנה קהת מייסדת ארגון קולך.
מי מהם הוא המשך לדרכו הגדולה של רבי שלמה זצ"ל?
די לנוסחאות החלולות!!!
הועתק מהמכלול [חנה קהת וכו']
 

משיב דבר

משתמש ותיק
שהשלום שלו אמר:
משיב דבר אמר:
קדמא ואזלא אמר:
הותיר אחריו דורות ישרים מבורכים בנים וחתנים וצאצאים הממשיכים את דרכו הרוחנית שהנחיל. בנו הרב מאיר פישר, פעיל בהוראת יהדות בתל אביב. חתנו הגאון רבי חיים קוק, ראש ישיבת "תורת רפאל" בירושלים. בתו חנה קהת מייסדת ארגון קולך.
מי מהם הוא המשך לדרכו הגדולה של רבי שלמה זצ"ל?
די לנוסחאות החלולות!!!
הועתק מהמכלול [חנה קהת וכו']
לא נכון. הועתק מכל רגע.
אבל בכו"א לא הבנתי מה אתה רוצה להסביר בזה.
 
 

שהשלום שלו

משתמש חדש
למשיב דבר:
כל רגע זהו העתק עם שינויים קלים מהמכלול. [לא הושמט חלקים שהיו צריכים]
המשפט הממשיכים את דרכו וכו' זהו מכל רגע שכבר ראית שאינם יודעים ברבינו הגדול מילה.
 

שהשלום שלו

משתמש חדש
ההלוייה תצא [לע"ע] מהיכל ישיבת איתרי בבית צפפא בשעה 9 ולאחמ"כ בשעה 10:30 מישיבת מיר להר הזיתים.
אויה לנו.
 

אור מופלא

משתמש רגיל
שמעתי מהרה"ג ר' שמחה הלוי הולנדר שליט"א (בעמח"ס שמחת המועדים ועוד ) ששמע מהגאון ר' מיכל זילבר שליט"א.
כי פעם נסע לב"ב ברכב יחד עם הגאונים המבעיתים ר' שלמה זצ"ל ומרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל.
ודברו ביניהם בענינים שבנסתר.
והדברים היו בעומק ובמהירות גדולים כדרכם.
והתבטא הגר"מ שליט"א 'עד שהגענו לקסטל עוד אחזתי ראש, משם עד בני ברק כבר לא הבנתי כלום...'
 

שהשלום שלו

משתמש חדש
מעשה ידוע מהגר"מ זילבר שליט"א מובא בספר בנהירו עילאה [של יעקב פרידמן על רבינו שמואל אויערבאך זצ"ל].
כי הגר"ש אויערבך נסע לחתונה עם הגר"ש פישר זצ"ל לבני ברק וכ"א אחד אמר את תמצית התוס' בשבת ובפסחים ומשם נכנסה להגר"מ קנאת סופרים ומשם תפס עצמו ללימוד התורה.
ואמר לי רבינו הגר"ש פישר זצוקללה"ה [בענוונותו] כי המעשה לא היה ולא נברא. ובלשונו: "זה לא יכול להיות אני חירש ור' שמואל מגמגם" ר' שלמה לא שמע טוב ור' שמואל לא דיבר די ברור.
 

בן המתחטא

משתמש ותיק
לעילוי נשמתו אזכיר כאן סברא אחת ששמעתי בשמו מתלמידו הרב ווייסקופף שליט"א
היכי לידיינו דיינא בספקו של דבר שאין הכרעה אם איסורו מדאורייתא או מדרבנן.

ואמר הגר"ש שספיקו לקולא.
כי מה נפשך, הרי כלפי הדאורייתא יש לנו ספק ספיקא.
כי אין ידוע לנו אם איסורו דאורייתא. ויש לנו צד שאיסורו דרבנן הרי לצד זה מדאורייתא מותר הוא.
ונוסף עליו הספק שמא היתר גמור הוא. (כמובן שמוגבל לדיני ספק ספיקא.)
ולהצד שהוא דרבנן הרי לנו כאן ספק דרבנן.
 

שהשלום שלו

משתמש חדש
ציטוט מכ"י של רבינו זצוקללה"ה.
"ודע עוד דהגוזמאות שבסיפורי רז"ל ג"כ יש בהם הרבה דלא שייך כלל להכניס בהם פנימיות. (ודרך המהר"ל בזה בס' פירושי האגדות שלו דרך תמוהה ומסוכנת. ולא לחינם לא נדפס ספר זה עד דורנו ונשאר בכת"י, ודע עוד דהמהר"ל אינו מחכמי הקבלה המוסמכים, וכל דבריו דרך סברא בעלמא.) אבל בזה אין צורך וגם אסור להתחסד יותר מרז"ל עצמם שאמרו (תמיד כ"ט) אהא דתנו תפוח היה באמצע המזבח פעמים שהיה עליו כשלוש מאות כור אמר רבא גוזמא השקו את התמיד בכוס של זהב אמר רבא גוזמא א"ר אמי דברה תורה ל' הבאי דברו נביאים ל' הבאי דברו חכמים ל' הבאי כו' אמר שמואל בד' מקומות (במשנה) דברו חכמים ל' הבאי כו' לאפוקי מדרבא דתנן השקו את התמיד כו' קמ"ל הני אין התם לא. אין עניות במקום עשירות. והנה למדנו מגמ' זו פירוש חדש בענין גוזמא והבאי, דלא רק דחכמים מפליגין לתפוס בספורם מספר של גוזמא דזה לא שייך גבי השקו את התמיד אלא פי' גוזמא בזה, שספרו דבר שלא היה, כדרך בנ"א שמספרין אגדות פורחות בעלמא ומילי דכדי. (שהרי ענין זה של דב"ת בל' הבאי הוא מיסוד של דברה תורה כל' בני אדם) וכלשון הרא"ש בפירושו שם ל' הבאי כהדיוט שאינו מדקדק בדבריו לכוין האמת. והנה המתחסד לפקפק בזה, הוא הוא מפקפק בדברי חכמים דהיינו בדברי רבא. ולא עוד אלא שחושד את חז"ל עצמם דהיינו את רבא בדעות כוזבות. אלא העיקר הוא שאין בזה כל פגם בכבודם של חז"ל".
וכאן יש להוסיף כי דע שרבינו היה מאנשי האמת [והגראי"ל שטיינמן זצ"ל כבר אמר "ר' שלמה איז א איש אמת] ומה שנראה לו אמת אמר וזהו הסיבה לסגנון של הדברים.
 

בשלמא

משתמש ותיק
בן המתחטא אמר:
מכתב הגרש פישר בענין גילוח.pdf
מצורף מכתביו נגד מכונות גילוח (גם הנחשבות 'כשרות')
וכלשונו 'וחייב אדם למכור את התפילין שלו ולקנות משחה.'
ניתן ללמוד הרבה על סגנונו הייחודי, מתוך מכתבים אלו.

במכ' הראשון בד"ה כל בב"ר נראה שנשמטו אלו תיבות.

לגבי הלשונות בדברי החזו"א
רייבען = לשפשף [ובהערה כותב שם המגי' איני יודע פי' תיבה זו]
קוועטשען = לדחוק
ב"ה אינני בקי בגילוח זקן למשעי במכונה, אבל מסברא מה לא מובן לגר"ש במילה רייבען בהקשר לגילוח [כשהמשמעות לשפשף עם המכונה]. 
 
 

איש ירושלים

משתמש רגיל
משיב דבר אמר:
לפני שיתחילו לעלות את הרבה מאוד מדעותיו הייחודיות של האי גאון וצדיק - מוכרח להקדים את היותו שקדן נורא ואיום שלא פסיק פומיה מגירסא לומד מעומד עטור בטו"ת שעות ע"ג שעות ובקי בכל מכנמי התורה ממש בנגלה ובנסתר, שספק גדול אם יש שני לו בדורינו בידיעת ויגיעת התורה בלי שום עניינים אחרים של כבוד ומעמד וכו'
זה היה מציאותו ועצמותו.
הכל אמת ויותר. רק לשם הדיוק היה לומד שעות ע''ג שעות בעמידה אבל ללא טו''ת.
 
 

משיב דבר

משתמש ותיק
איש ירושלים אמר:
משיב דבר אמר:
לפני שיתחילו לעלות את הרבה מאוד מדעותיו הייחודיות של האי גאון וצדיק - מוכרח להקדים את היותו שקדן נורא ואיום שלא פסיק פומיה מגירסא לומד מעומד עטור בטו"ת שעות ע"ג שעות ובקי בכל מכנמי התורה ממש בנגלה ובנסתר, שספק גדול אם יש שני לו בדורינו בידיעת ויגיעת התורה בלי שום עניינים אחרים של כבוד ומעמד וכו'
זה היה מציאותו ועצמותו.
הכל אמת ויותר. רק לשם הדיוק היה לומד שעות ע''ג שעות בעמידה אבל ללא טו''ת.
עיני ראו ולא זר. בישיבת איתרי (אחרי שחרית) היה לומד בחדרו מעומד עטור בטו"ת. 
 
 

משכיל לאיתן

משתמש ותיק
שהשלום שלו אמר:
ציטוט מכ"י של רבינו זצוקללה"ה.
"ודע עוד דהגוזמאות שבסיפורי רז"ל ג"כ יש בהם הרבה דלא שייך כלל להכניס בהם פנימיות. (ודרך המהר"ל בזה בס' פירושי האגדות שלו דרך תמוהה ומסוכנת. ולא לחינם לא נדפס ספר זה עד דורנו ונשאר בכת"י, ודע עוד דהמהר"ל אינו מחכמי הקבלה המוסמכים, וכל דבריו דרך סברא בעלמא.) אבל בזה אין צורך וגם אסור להתחסד יותר מרז"ל עצמם שאמרו (תמיד כ"ט) אהא דתנו תפוח היה באמצע המזבח פעמים שהיה עליו כשלוש מאות כור אמר רבא גוזמא השקו את התמיד בכוס של זהב אמר רבא גוזמא א"ר אמי דברה תורה ל' הבאי דברו נביאים ל' הבאי דברו חכמים ל' הבאי כו' אמר שמואל בד' מקומות (במשנה) דברו חכמים ל' הבאי כו' לאפוקי מדרבא דתנן השקו את התמיד כו' קמ"ל הני אין התם לא. אין עניות במקום עשירות. והנה למדנו מגמ' זו פירוש חדש בענין גוזמא והבאי, דלא רק דחכמים מפליגין לתפוס בספורם מספר של גוזמא דזה לא שייך גבי השקו את התמיד אלא פי' גוזמא בזה, שספרו דבר שלא היה, כדרך בנ"א שמספרין אגדות פורחות בעלמא ומילי דכדי. (שהרי ענין זה של דב"ת בל' הבאי הוא מיסוד של דברה תורה כל' בני אדם) וכלשון הרא"ש בפירושו שם ל' הבאי כהדיוט שאינו מדקדק בדבריו לכוין האמת. והנה המתחסד לפקפק בזה, הוא הוא מפקפק בדברי חכמים דהיינו בדברי רבא. ולא עוד אלא שחושד את חז"ל עצמם דהיינו את רבא בדעות כוזבות. אלא העיקר הוא שאין בזה כל פגם בכבודם של חז"ל".
וכאן יש להוסיף כי דע שרבינו היה מאנשי האמת [והגראי"ל שטיינמן זצ"ל כבר אמר "ר' שלמה איז א איש אמת] ומה שנראה לו אמת אמר וזהו הסיבה לסגנון של הדברים.


קצת מוזר

אדרבה, אם באמת היה שלש מאות כור, היה המתעקש אומר "מעשה שהיה כך היה"
אבל אם לא היה, והגזימו שהיה, בודאי יש סוד למה שלש מאות כור ולא פחות או יותר

ודל מהכא, וכי אין  סוד במושג גוזמא עצמו?
ואין סוד למה דוקא בד' מקומות דיברו לשון הבאי?
 

משיב דבר

משתמש ותיק
שמעתי ממנו דברים חריפים על החרם הנהוג בירושלם לאיסור כלי שיר בחתונות. ואמר שאין לזה כח של חרם והגרי"ל דיסיקין אין בכחו להטיל חרם על מה שנאמר בגמ' שהתירו בשבילו שבות (והרחיב לדבר אודות מהרי"ל דיסקין מה שאינו ראוי למסגרת זו כעת) ועוד הרבה.
 
 

מענה לשון

משתמש ותיק
שהשלום שלו אמר:
ציטוט מכ"י של רבינו זצוקללה"ה.
"ודע עוד דהגוזמאות שבסיפורי רז"ל ג"כ יש בהם הרבה דלא שייך כלל להכניס בהם פנימיות. (ודרך המהר"ל בזה בס' פירושי האגדות שלו דרך תמוהה ומסוכנת. ולא לחינם לא נדפס ספר זה עד דורנו ונשאר בכת"י, ודע עוד דהמהר"ל אינו מחכמי הקבלה המוסמכים, וכל דבריו דרך סברא בעלמא.) אבל בזה אין צורך וגם אסור להתחסד יותר מרז"ל עצמם שאמרו (תמיד כ"ט) אהא דתנו תפוח היה באמצע המזבח פעמים שהיה עליו כשלוש מאות כור אמר רבא גוזמא השקו את התמיד בכוס של זהב אמר רבא גוזמא א"ר אמי דברה תורה ל' הבאי דברו נביאים ל' הבאי דברו חכמים ל' הבאי כו' אמר שמואל בד' מקומות (במשנה) דברו חכמים ל' הבאי כו' לאפוקי מדרבא דתנן השקו את התמיד כו' קמ"ל הני אין התם לא. אין עניות במקום עשירות. והנה למדנו מגמ' זו פירוש חדש בענין גוזמא והבאי, דלא רק דחכמים מפליגין לתפוס בספורם מספר של גוזמא דזה לא שייך גבי השקו את התמיד אלא פי' גוזמא בזה, שספרו דבר שלא היה, כדרך בנ"א שמספרין אגדות פורחות בעלמא ומילי דכדי. (שהרי ענין זה של דב"ת בל' הבאי הוא מיסוד של דברה תורה כל' בני אדם) וכלשון הרא"ש בפירושו שם ל' הבאי כהדיוט שאינו מדקדק בדבריו לכוין האמת. והנה המתחסד לפקפק בזה, הוא הוא מפקפק בדברי חכמים דהיינו בדברי רבא. ולא עוד אלא שחושד את חז"ל עצמם דהיינו את רבא בדעות כוזבות. אלא העיקר הוא שאין בזה כל פגם בכבודם של חז"ל".
וכאן יש להוסיף כי דע שרבינו היה מאנשי האמת [והגראי"ל שטיינמן זצ"ל כבר אמר "ר' שלמה איז א איש אמת] ומה שנראה לו אמת אמר וזהו הסיבה לסגנון של הדברים.
דברי תימה
 
 

משיב דבר

משתמש ותיק
משכיל לאיתן אמר:
שהשלום שלו אמר:
ציטוט מכ"י של רבינו זצוקללה"ה.
"ודע עוד דהגוזמאות שבסיפורי רז"ל ג"כ יש בהם הרבה דלא שייך כלל להכניס בהם פנימיות. (ודרך המהר"ל בזה בס' פירושי האגדות שלו דרך תמוהה ומסוכנת. ולא לחינם לא נדפס ספר זה עד דורנו ונשאר בכת"י, ודע עוד דהמהר"ל אינו מחכמי הקבלה המוסמכים, וכל דבריו דרך סברא בעלמא.) אבל בזה אין צורך וגם אסור להתחסד יותר מרז"ל עצמם שאמרו (תמיד כ"ט) אהא דתנו תפוח היה באמצע המזבח פעמים שהיה עליו כשלוש מאות כור אמר רבא גוזמא השקו את התמיד בכוס של זהב אמר רבא גוזמא א"ר אמי דברה תורה ל' הבאי דברו נביאים ל' הבאי דברו חכמים ל' הבאי כו' אמר שמואל בד' מקומות (במשנה) דברו חכמים ל' הבאי כו' לאפוקי מדרבא דתנן השקו את התמיד כו' קמ"ל הני אין התם לא. אין עניות במקום עשירות. והנה למדנו מגמ' זו פירוש חדש בענין גוזמא והבאי, דלא רק דחכמים מפליגין לתפוס בספורם מספר של גוזמא דזה לא שייך גבי השקו את התמיד אלא פי' גוזמא בזה, שספרו דבר שלא היה, כדרך בנ"א שמספרין אגדות פורחות בעלמא ומילי דכדי. (שהרי ענין זה של דב"ת בל' הבאי הוא מיסוד של דברה תורה כל' בני אדם) וכלשון הרא"ש בפירושו שם ל' הבאי כהדיוט שאינו מדקדק בדבריו לכוין האמת. והנה המתחסד לפקפק בזה, הוא הוא מפקפק בדברי חכמים דהיינו בדברי רבא. ולא עוד אלא שחושד את חז"ל עצמם דהיינו את רבא בדעות כוזבות. אלא העיקר הוא שאין בזה כל פגם בכבודם של חז"ל".
וכאן יש להוסיף כי דע שרבינו היה מאנשי האמת [והגראי"ל שטיינמן זצ"ל כבר אמר "ר' שלמה איז א איש אמת] ומה שנראה לו אמת אמר וזהו הסיבה לסגנון של הדברים.


קצת מוזר

אדרבה, אם באמת היה שלש מאות כור, היה המתעקש אומר "מעשה שהיה כך היה"
אבל אם לא היה, והגזימו שהיה, בודאי יש סוד למה שלש מאות כור ולא פחות או יותר

ודל מהכא, וכי אין  סוד במושג גוזמא עצמו?
ואין סוד למה דוקא בד' מקומות דיברו לשון הבאי?


יש להוסיף עוד שלשון הבאי הכונה לשון בו מדברים מדברי הבאי, אבל אינו "דברי הבאי" אלא דברו ב"לשון" הבאי, ופשוט.
 
 

משכיל לאיתן

משתמש ותיק
משיב דבר אמר:
שמעתי ממנו דברים חריפים על החרם הנהוג בירושלם לאיסור כלי שיר בחתונות. ואמר שאין לזה כח של חרם והגרי"ל דיסיקין אין בכחו להטיל חרם על מה שנאמר בגמ' שהתירו בשבילו שבות (והרחיב לדבר אודות מהרי"ל דיסקין מה שאינו ראוי למסגרת זו כעת) ועוד הרבה.
כמו"כ היה לו אגנצ'ע תורה בנוגע לחזון איש ועניינו והחזיק ממנו גדול שבכל הדורות - באוזני שמעתי שיותר מן הראשונים. ואכמ"ל עתה..

שמעתי כן לגבי הגר"א
 

שניאור

משתמש ותיק
משיב דבר אמר:
שמעתי ממנו דברים חריפים על החרם הנהוג בירושלם לאיסור כלי שיר בחתונות. ואמר שאין לזה כח של חרם והגרי"ל דיסיקין אין בכחו להטיל חרם על מה שנאמר בגמ' שהתירו בשבילו שבות (והרחיב לדבר אודות מהרי"ל דיסקין מה שאינו ראוי למסגרת זו כעת) ועוד הרבה.
2 הערות:
1. לא מהרי"ל דיסקין עשה את החרם, אלא הרבנים לפניו, מהרי"ל רק הביא ראיה מהגמ' שזה ראוי לנהוג כן.
2. שמעתי על אחד מגדולי הרבנים בדור הקודם שמאוד התרעם על החרם בגלל טענה זו, שרואים בגמ' כמה חשוב כלי שיר בשמחת חתן וכלה, ועם זאת כשבאו לשאול אותו למעשה הוא לא אבה בשום פנים ואופן להתיר, ואמר שאחר שקבעו את זה לאבלות על החורבן, הרי מי שכן מביא כלי שיר נראה כמזלזל בכבוד המקדש.
 
 

מענה לשון

משתמש ותיק
משיב דבר אמר:
משכיל לאיתן אמר:
שהשלום שלו אמר:
ציטוט מכ"י של רבינו זצוקללה"ה.
"ודע עוד דהגוזמאות שבסיפורי רז"ל ג"כ יש בהם הרבה דלא שייך כלל להכניס בהם פנימיות. (ודרך המהר"ל בזה בס' פירושי האגדות שלו דרך תמוהה ומסוכנת. ולא לחינם לא נדפס ספר זה עד דורנו ונשאר בכת"י, ודע עוד דהמהר"ל אינו מחכמי הקבלה המוסמכים, וכל דבריו דרך סברא בעלמא.) אבל בזה אין צורך וגם אסור להתחסד יותר מרז"ל עצמם שאמרו (תמיד כ"ט) אהא דתנו תפוח היה באמצע המזבח פעמים שהיה עליו כשלוש מאות כור אמר רבא גוזמא השקו את התמיד בכוס של זהב אמר רבא גוזמא א"ר אמי דברה תורה ל' הבאי דברו נביאים ל' הבאי דברו חכמים ל' הבאי כו' אמר שמואל בד' מקומות (במשנה) דברו חכמים ל' הבאי כו' לאפוקי מדרבא דתנן השקו את התמיד כו' קמ"ל הני אין התם לא. אין עניות במקום עשירות. והנה למדנו מגמ' זו פירוש חדש בענין גוזמא והבאי, דלא רק דחכמים מפליגין לתפוס בספורם מספר של גוזמא דזה לא שייך גבי השקו את התמיד אלא פי' גוזמא בזה, שספרו דבר שלא היה, כדרך בנ"א שמספרין אגדות פורחות בעלמא ומילי דכדי. (שהרי ענין זה של דב"ת בל' הבאי הוא מיסוד של דברה תורה כל' בני אדם) וכלשון הרא"ש בפירושו שם ל' הבאי כהדיוט שאינו מדקדק בדבריו לכוין האמת. והנה המתחסד לפקפק בזה, הוא הוא מפקפק בדברי חכמים דהיינו בדברי רבא. ולא עוד אלא שחושד את חז"ל עצמם דהיינו את רבא בדעות כוזבות. אלא העיקר הוא שאין בזה כל פגם בכבודם של חז"ל".
וכאן יש להוסיף כי דע שרבינו היה מאנשי האמת [והגראי"ל שטיינמן זצ"ל כבר אמר "ר' שלמה איז א איש אמת] ומה שנראה לו אמת אמר וזהו הסיבה לסגנון של הדברים.


קצת מוזר

אדרבה, אם באמת היה שלש מאות כור, היה המתעקש אומר "מעשה שהיה כך היה"
אבל אם לא היה, והגזימו שהיה, בודאי יש סוד למה שלש מאות כור ולא פחות או יותר

ודל מהכא, וכי אין  סוד במושג גוזמא עצמו?
ואין סוד למה דוקא בד' מקומות דיברו לשון הבאי?


יש להוסיף עוד שלשון הבאי הכונה לשון בו מדברים מדברי הבאי, אבל אינו "דברי הבאי" אלא דברו ב"לשון" הבאי, ופשוט.
 
"והנה למדנו מגמ' זו פירוש חדש בענין גוזמא והבאי, דלא רק דחכמים מפליגין לתפוס בספורם מספר של גוזמא דזה לא שייך גבי השקו את התמיד אלא פי' גוזמא בזה, שספרו דבר שלא היה, כדרך בנ"א שמספרין אגדות פורחות בעלמא ומילי דכדי".
 
חלק עליון תַחתִית