מלתא דבדיחותא -במשנתם של גדולי ישראל

[בית גנזי]

"הווארט גבי לא חודש ולא שבת שה"לא" יותר תדיר. כמובן הוא הבל מוחלט, כי מה יענה לוהיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו ביום שידובר בו. וכמובן שבת - הכונה לרגלים".




בספר סוכת דוד, [אוצר כתבי יד על מס' סוכה, י"ל ע"י משפחת בלאס, סיון תשנ"ט], מובאים חידושים מהג"ר עזריאל הילדסהיימר זצ"ל (מחבר שו"ת רבי עזריאל), וכ"כ שם בחי' לדף כז:: "מנין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל וכו'. שמעתי שהקשו להגאון ר' וואלף באסקוויץ בגמ' פ"ב דסוכה מנין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר מדוע וכו' לא חדש ולא שבת וכו', למה הקדים חדש, הא תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ושבת תדיר. ותירץ "לא חדש" תדיר יותר דהוא כ"ח פעם בכל חדש, "ולא שבת" אינו אלא כ"ו והוא מושכל ראשון.
ולעד"נ ע"פ דקדוק זה להשיב מה שתמהו הכל הא ליכא שום רמז כאן מיו"ט. ולפי"ז י"ל דהנה ידוע דר"ח יו"ט של הנשים שלא חטאו בעגל [מגילה כב, ב ברש"י ובתוס'], ומש"ה הקדים ר"ח דבע"כ שמצוה משום יו"ט, אכן זהו אם ביו"ט מצוה להקביל פני רבו, דאל"כ הו"ל להקדים שבת, ומוכח דביו"ט חייב להקביל פני רבו".

[tkhvu]

(כמדומה מסופר על הרבנית של רבי אלעזר רוקח בעל שמן רוקח)
רבי אלעזר רוקח היה זמן שהיה סגור בביתו. הגיעו הגבאים לשאול אם למנות פרנס חדש לקהילה. או להשאיר את הפרנס משנה שעברה.
הרבנית נכנסה לחדר הרב. ואמרה " אמר רבי אלעזר תברא, מי ששנה זו לא שנה זו"

רבי אלעזר לעוו - שם משפחתו לא היה רוקח.

[מ אלישע]

(כמדומה מסופר על הרבנית של רבי אלעזר רוקח בעל שמן רוקח)
רבי אלעזר רוקח היה זמן שהיה סגור בביתו. הגיעו הגבאים לשאול אם למנות פרנס חדש לקהילה. או להשאיר את הפרנס משנה שעברה.
הרבנית נכנסה לחדר הרב. ואמרה " אמר רבי אלעזר תברא, מי ששנה זו לא שנה זו"

רבי אלעזר לעוו - שם משפחתו לא היה רוקח.

מסופר על רבי אלעזר רוקח. (כנראה טעיתי בשם הספר)
 

[tkhvu]

בספר סוכת דוד, [אוצר כתבי יד על מס' סוכה, י"ל ע"י משפחת בלאס, סיון תשנ"ט], מובאים חידושים מהג"ר עזריאל הילדסהיימר זצ"ל (מחבר שו"ת רבי עזריאל), וכ"כ שם בחי' לדף כז:: "מנין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל וכו'. שמעתי שהקשו להגאון ר' וואלף באסקוויץ בגמ' פ"ב דסוכה מנין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר מדוע וכו' לא חדש ולא שבת וכו', למה הקדים חדש, הא תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ושבת תדיר. ותירץ "לא חדש" תדיר יותר דהוא כ"ח פעם בכל חדש, "ולא שבת" אינו אלא כ"ו והוא מושכל ראשון.

כבר הקשינו לעיל מהא דכתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו דליכא למימר הכי. והביאו ממאור ושמש שעמד בזה.
אככן, בפשטות יש לומר שדיבר לה כדרך בני אדם בדרך לא זו אף זו, דהיינו לא רק שלא חודש היום שהוא דבר נדיר ופשוט שלא הגיע החודש אלא אפילו לא שבת שחלה בכל שבוע. (כעין שהיה אומר לה לא רק שעדיין לא הגיע חג ראש השנה שחל פעם בשנה אלא אפילו ראש חודש שחל כל חודש לא הגיע). ועד"ז יש ליישב גם והיה מדי חודש בחדשו וכו' היינו שלא רק מדי חדש בחדשו יבואו אלא אפילו בכל שבת.

[שירת העשבים]

יהודי עם-הארץ בבא בבוקר לבית-הכנסת לתפילת שחרית, נטל זוג תפילין שמצא על השולחן ועמד להניחן.
עכבו אחד המתפללים ואמר:
"אלו של רבנו תם הן".
"נו, מילא", הרגיעו הלה, "אני מתפלל מהר מאוד, ועד שיבוא רבינו תם כבר אסיים את התפילה..."

[משה נפתלי]

אמר החת"ס לתלמידיו: "אני מרשה לכם לומר תורתי בשם עצמכם, ובלבד שלא תאמרו תורת עצמכם בשמי!"

.

ובמאמר זה שפך הגאון רבי שמואל ברנד עליו השלום אור על המסופר בפרק ואלו נאמרין:

אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא 'עִנְוְתָנָא אֲנָא', כֵּיוָן דַּחֲזֵינָא לֵהּ לְרַבִּי אַבָּא דְּמִן עַכּוֹ דְּאָמַר אִיהוּ חַד טַעְמָא וְאָמַר אָמוֹרֵהּ חַד טַעְמָא וְלָא קָפֵד, אָמֵינָא 'לָאו עִנְוְתָנָא אֲנָא'.

וּמַאי עִנְוְתָנוּתֵהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ? דַּאֲמַרָה לָהּ דְּבֵיתְהוּ דְּאָמוֹרֵהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ לִדְבֵיתֵהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ: 'הָא דִידַן לָא צְרִיךְ לֵהּ לְדִידָךְ, וְהַאי דְּגָחֵן וְזָקֵף עֲלֵהּ, יְקָרָא בְּעָלְמָא הוּא דְעָבֵד לֵהּ'. אֲזַלָא דְבֵיתְהוּ וַאֲמַרָה לֵהּ לְרַבִּי אַבָּהוּ, אֲמַר לָהּ: וּמַאי נָפְקָא לִיךְ מִנָּהּ? מִנִּי וּמִנֵּהּ יִתְקַלַּס עִלָּאָה!

מתורגמנו של רבי אבא דמן עכו אמר 'אייגינע' בשמו, ואעפ"כ לא הקפיד, וזהו השגב שבענוותנותו.

[יושב אוהלים]

יהודי עם-הארץ בבא בבוקר לבית-הכנסת לתפילת שחרית, נטל זוג תפילין שמצא על השולחן ועמד להניחן.
עכבו אחד המתפללים ואמר:
"אלו של רבנו תם הן".
"נו, מילא", הרגיעו הלה, "אני מתפלל מהר מאוד, ועד שיבוא רבינו תם כבר אסיים את התפילה..."

זה לא בדיחה של גדולי ישראל, זה בדיחה של עם הארץ.

[משה-הלוי]

שוטה א' הגיע לרבו וביקש הסכמה לספרו
אמר לו אותו רב,
הספר הזה פלאי פלאים!
כשיצא הסביר לב''ב 
להפוך סמרטוט לנייר זה הרי פלא,
אבל להחזיר את הניר לסמרטוט זה ממש פלאי פלאים!

שוטה ב' נכנס לרבו וביקש הסכמה,
כתב לו הרב'ה שהספר חידש חידוש שלא ידע!
כשיצא הסביר הרב'ה לב''ב
כתוב שהספר הודפס בוינציה,
והרי זה חידוש גדול שיש דפוס בוינציה...

[אור החכמה]

באחד מימי ספירת העומר שאל אחד את אשתו: מה הכנת היום לאכול לארוחת ערב?
ענתה לו אשתו: אתמול הכנתי עוף...

[בר בי רב דחד יומא]

אחד שמע קריאת התורה על המלחמה של אברהם אבינו עם המלכים שכתוב "ואת כדרלעומר" ונזעק שצריך לומר כדרבעומר

[לבי במערב]

ענתה לו אשתו: למחר הכנתי עוף...

צ"ל 'אתמול הכנתי'. ופשוט.

[אור החכמה]

ענתה לו אשתו: למחר הכנתי עוף...

צ"ל 'אתמול הכנתי'. ופשוט.

תודה רבה
תיקנתי

[חידוד]

בהקשר לר' יעקב ראדישקאווער:
שמעתי משמו ששאל על הכתוב בתהלים "וישר עם מלאך ויוכל" שניצח יעקוב את שרו של עשיו. והרי המלאך נגע בכף ירכו ולא להיפך...
וענה: כששניים רבים מכות ואחד נותן לשני "זעץ" אזי הוא ניצח. כששניים מתווכחים אידאולוגית ואחד הביא טיעון חזק אזי שהוא ניצח.
אבל כששניים רבים אידאולוגית ואחד נתן בסוף מכה אזי השני ניצח...

ידוע בשם המגיד ממינסק.
 

[פיילוט 0.4]

מידי פעם צריך שיהיה את זה שיעיר שאין זה אשכול בדיחות, שהחפץ בהן ילך אצל המקומות הראויים להן.
אלא כשמו כן הוא: מילתא דבדיחותא - במשנתם של גדולי ישראל. והבן.

[במבי]

[
שאלת אותי בחסיד'ישע מעשה אענה לך אף אני 

ואמר שפעם הדברי חיים ישב בסוכה וירד גשם, הוא המשיך לשבת, שאלו אותו הרי מי שממשיך לשבת הוא הדיוט, אמר. מוטב אהיה הדיוט ובלבד שלא אצא מהסוכה

נא למחול אם לא דייקתי

וידוע על חסיד צאנז שהעיר לרב אחד שהביט במראה בעת הנחת תפילין שהדברי חיים אמר שזה מנהג שטות להביט במראה מכיוון שיש מקום לב' תפילין בראש אז הרב ענה  "מוטב שאסתכל במראה ואקרא שוטה ובלבד שאקיים את מצוות תפילין"
 

[HaimL]

אגב שטות, והרה"ק הד"ח מצאנז, מסופר שפעם בא אליו אדם משכיל ונימוסי. הרה"ק זצ"ל ברך אותו, או נתן לו שיריים וכיו"ב, והמשכיל אמר בנימוס דאנקע.
אז חייך הרה"ק ואמר דנקא שתות (דאנקע שטות)! תגיד ייש"כ.

[עת הזמיר]

[
שאלת אותי בחסיד'ישע מעשה אענה לך אף אני 

ואמר שפעם הדברי חיים ישב בסוכה וירד גשם, הוא המשיך לשבת, שאלו אותו הרי מי שממשיך לשבת הוא הדיוט, אמר. מוטב אהיה הדיוט ובלבד שלא אצא מהסוכה

נא למחול אם לא דייקתי

וידוע על חסיד צאנז שהעיר לרב אחד שהביט במראה בעת הנחת תפילין שהדברי חיים אמר שזה מנהג שטות להביט במראה מכיוון שיש מקום לב' תפילין בראש אז הרב ענה  "מוטב שאסתכל במראה ואקרא שוטה ובלבד שאקיים את מצוות תפילין"

הסיפור הוא על מרן הגרי"ז כשהיה בורשא או במנוחה באוטווצק שדרכו היה להסתכל במראה לכויון את התפילין שלו, והדבר הפריע מאד לחסידים שהיו שם במקום, והם פתחו לו על הסטנדר שלו את הדברי חיים שכותב שהוא מנהג שטות.
אמר להם הגרי"ז אני מעדיף להחשב שוטה ולקיים מצוות תפילין, מאשר אחרים שיושבים בסוכה בעת ירידת גשמים שלא זו בלבד שנקראים שוטים אלא גם לא מקיימים בזה שום מצווה.
 

[ב. גפנר]

פעם פגש הגרב"ד פוברסקי באחד מחסידי חב"ד, ובמהלך שיחתם אמר לו החסיד דבר מה בשם 'הרבי שליט"א',
שאל אותו הגרב"ד: מדוע אתה צריך לאחל לו שליט"א? הלוא אם הוא אחד כזה שיכול למות - הרי הוא כבר מת,
ואם הוא לא מת, אין זה אלא משום שאינו יכול למות.
ומה מקום יש לאחל לאדם שלא שייכת בו מיתה - שליט"א?

[ב. זעירא]

[
שאלת אותי בחסיד'ישע מעשה אענה לך אף אני 

ואמר שפעם הדברי חיים ישב בסוכה וירד גשם, הוא המשיך לשבת, שאלו אותו הרי מי שממשיך לשבת הוא הדיוט, אמר. מוטב אהיה הדיוט ובלבד שלא אצא מהסוכה
נא למחול אם לא דייקתי

וידוע על חסיד צאנז שהעיר לרב אחד שהביט במראה בעת הנחת תפילין שהדברי חיים אמר שזה מנהג שטות להביט במראה מכיוון שיש מקום לב' תפילין בראש אז הרב ענה  "מוטב שאסתכל במראה ואקרא שוטה ובלבד שאקיים את מצוות תפילין"

הסיפור הוא על מרן הגרי"ז כשהיה בורשא או במנוחה באוטווצק שדרכו היה להסתכל במראה לכויון את התפילין שלו, והדבר הפריע מאד לחסידים שהיו שם במקום, והם פתחו לו על הסטנדר שלו את הדברי חיים שכותב שהוא מנהג שטות.
אמר להם הגרי"ז אני מעדיף להחשב שוטה ולקיים מצוות תפילין, מאשר אחרים שיושבים בסוכה בעת ירידת גשמים שלא זו בלבד שנקראים שוטים אלא גם לא מקיימים בזה שום מצווה.

הרה"ק מצאנז זי"ע ישב בסוכה למרות שירדו גשמים, ואמר שנוח לו להיות שוטה ובלבד שלא לצאת מהסוכה.
ועל זה אמר להם הרב מבריסק, שהוא מסתכל במראה 'לשיטתו' של הד"ח, שנוח לו להיות שוטה ובלבד שיניח תפילין כתיקונו.

אותו סיפור, עם יותר עומק, יותר חכמה יותר חן, ופחות גסות.
 

[עת הזמיר]

פעם פגש הגרב"ד פוברסקי באחד מחסידי חב"ד, ובמהלך שיחתם אמר לו החסיד דבר מה בשם 'הרבי שליט"א',
שאל אותו הגרב"ד: מדוע אתה צריך לאחל לו שליט"א? הלוא אם הוא אחד כזה שיכול למות - הרי הוא כבר מת,
ואם הוא לא מת, אין זה אלא משום שאינו יכול למות.
ומה מקום יש לאחל לאדם שלא שייכת בו מיתה - שליט"א?

כעי"ז מעשה עם ר' משה שטרנבוך שליט"א בעת היותו רב בדרא"פ, שאחד מבני קהילתו ציוה לפני מותו שלא יקברוהו טרם יעברו 24 שעות מעת קבורתו, משום שלפי המחקרים שקרא הגוף עדיין לא מת באופן מוחלט עד אז.
ויהי היום והוא מת בערב שבת, כך שאם ימתינו כצוואתו יצטרכו להלינו עד יום א' בערב (שהרי הח"ק אינם עובדים ביום א' במקומות מסוימים בחו"ל) ונסתפקו בח"ק מה לעשות עמו.
פנו להגר"מ שטרנבוך והוא הורה להם לקוברו מיד שהרי ממ"נ אם הוא באמת מת לגמרי הרי שגם הוא לשיטתו יסכים שיקברוהו עכשיו, ואם הוא עדיין לא מת אזי אין מצווה לקיים דבריו...
 

[עת הזמיר]

עם יותר עומק,

הסבר?

יותר חכמה יותר חן

- אכן כתיבתך נאה יותר

ופחות גסות.

-דברי חכמים כדורבנות...

[ב. זעירא]

עם יותר עומק,

הסבר?

ה'קוועטש' של לשיטתו.
 

[נתנאל_ב]

לא עברתי על כל האשכול ושמא כבר כתבו את זה.
יש מעשה מהרה"ק רבי ישראל מויז'ניץ (הראשון), שאמר לו משכיל "למה אתם כל כך נלחמים בנו, וכי לא אב אחד לכולנו?"
ענה לו הרבי: אתה צודק, יש לנו אותו אבא, אבל אין לנו אותו אמא (באידיש: אנדערע מוטער), כי מה שלכם מותר (מוטער), לנו אסור.

[אבר כיונה]

כדורבנות

צ"ל: "כדרבנות"
הדל"ת בקמץ רגיל, לא בקמץ קטן (כי יש שם טעם), וכ"ש שלא בחולם
(וכ"כ להדיא הרד"ק והמ"ש)

[אברהם העברי]

כדורבנות

צ"ל: "כדרבנות"
הדל"ת בקמץ רגיל, לא בקמץ קטן (כי יש שם טעם), וכ"ש שלא בחולם
(וכ"כ להדיא הרד"ק והמ"ש)

ושמא נתכוון לרמוז לפי' התנחומא בבהעלותך....

[שלמה סאמעט]

רב אחד הלך לעשיר קמצן וניסה להוציא ממנו כסף לצרכי צדקה דחופים, העשיר התחמק שוב ושוב והרב ניסה שוב ושוב לבקש ממנו וכשראה שהוא לא מתכוון לתרום הוא התחיל צעוק עליו, אמר לו העשיר הרבה צריך להזהר בכבודי כי אני נכד של המגן אברהם, נענה הרב ואמר אי אפשר ללמוד מגן אברהם בלי "מחצית השקל"...

מספרים את זה על המהר"ם שפירא זצ"ל
 

[יושב אוהלים]

שמעתי סיפור שקרה אצל ה'בית ישראל' מגור זצוק"ל, שהיו שני אברכים מחסידי גור שהציעו להם להיות ש"ץ בשחרית של ראש השנה בביתי כנסת אחרים בירושלים, בתשלום הוגן.
אמר חסיד א' לחברו, וכי איך אפשר לא להתפלל עם הרבי בביהכנ"ס הגדול בראש השנה?
השיב לו חברו, אכן אחרי תפילת שחרית, בהפסקה שאחרי קריה"ת, לפני תקיעת שופר, אבא להתפלל בבית הכנסת הגדול של האדמו"ר.
הציע החסיד הראשון שילכו להתייעץ עם האדמו"ר, הבית ישראל, אם לקבל את ההצעה או לא.
השיב לו חברו, אתה רוצה להתייעץ עם הרבי, לך תתיעץ עבור עצמך, אני מקבל את ההצעה (ואת הכסף) עבור תפילת שחרית,  ואח"כ אצטרף אליך להיות אצל האדמו"ר לתקיעת שופר ולהמשך התפילות.
נכנס זה לאדמו"ר הב"י, והציע לפניו את שאלתו, והשיב לו ה'בית ישראל', "תהיה אצלנו גם לשחרית". וכך הוא עשה, וחברו הלך להיות ש"ץ לשחרית בביהכ"נ השני.
כאשר נגמר תפילת שחרית, הלכו שני החסידים הנ"ל לטבול במקוה לפני תקיעת שופר, ונפגשו במקוה וביחד חזרו לביהכ"נ הגדול לתקיעת שופר.
כאשר הגיעו לביהכ"נ ראה אותם הבית ישראל, ושאל "האם רק עכשיו קמתם? - למה הפאות שלכם רטובים?"
ענה החסיד שהתפלל עם האדמו"ר, "הרי התפללתי ביחד עם הרבי עד עכשיו, ורק הלכנו לטבול במקוה לפני תקיעת שופר".
האדמו"ר הב"י, שכידוע היה מתנגד לריבוי הליכה למקוה, (מטעמי צניעות), שאל "וכי לא מספיק הטבילה שלפני שחרית? וכי תפילת שחרית מטמא??!!"

התחיל החסיד השני להגיד לרבי על מה שכתוב ב'ספרים הקדושים' על חשיבות ונוראות ענין הטבילה לפני תקיעת שופר, ומיד קטעו הבית ישראל ואמר לו בחריפות...

לך לא דיברתי!! המשנה מחול לקודש טעון טבילה!!":

[בגמ' יומא דף ל. - שאלו את בן זומא טבילה זו למה, אמר להם ומה המשנה מקודש לקודש וממקום שענוש כרת למקום שענוש כרת טעון טבילה, המשנה מחול לקודש וממקום שאין ענוש כרת למקום שענוש כרת אינו דין שטעון טבילה:]

[משה-הלוי]

התפרסם ב'דרשו'
החזו''א ראה בחור חוזר שוב ושוב על קריאת שמע, שאל אותו למה אתה עושה את זה?
ענה לו שכתוב שהמדקדק באותיותיה מצננים לו גהינם.
ענה לו החזו''א 'אתה רוצה לקפוא בגהינם??'

[לבי במערב]

התפרסם ב'דרשו'

viewtopic.php?p=120060#p120060

[חזק]

פעם פגש הגרב"ד פוברסקי באחד מחסידי חב"ד, ובמהלך שיחתם אמר לו החסיד דבר מה בשם 'הרבי שליט"א',
שאל אותו הגרב"ד: מדוע אתה צריך לאחל לו שליט"א? הלוא אם הוא אחד כזה שיכול למות - הרי הוא כבר מת,
ואם הוא לא מת, אין זה אלא משום שאינו יכול למות.
ומה מקום יש לאחל לאדם שלא שייכת בו מיתה - שליט"א?

שמעתי את הסיפור על ר' גרשון