ספר "אם הבנים שמחה" - ליומא דהילולא

[כלאב]

הויכוח איתי הוא גם (או אולי בעיקר) במציאות. אני טענתי שהתרחשויות מאת שנות הציונות האחרונות, והעליה לארץ, עשו רע לעם ישראל, ואם כי שזכינו בזכיה גדולה לגור בארה"ק וש40% מעם ישראל יגור בארה"ק, ו50% מהחרדים גרים בארה"ק ומרכז התורה בארה"ק, אבל כל זה רק סוכריה, ליד הטרגדיה האיומה של העם כולו.
(ידעת שבשנת ה'תרס"ב עשה מישהו חשבון ש90% מהעם חרדים, 4% ציונות דתית ו4% חילונים, 2% מומרים, גם אם המספרים לא נכונים, זה היה הכיוון. תוך עשרים שנה גג, הגענו ל80% מיהדות אירופה חילונים! וכל זה בעיקר באשמת הציונות השכלה בונדיזם. וגם לאחר השואה, לאחר קום המדינה, לולא העברת הדת של יהודי ארצות המזרח, היו לאגו"י בשקט 35 מנדטים...  רק שרוב העם החילוני ומסורתי היום, צאצא של כאלו שבגלל ה"קיבוץ" איבדו את דתם ודעתם.)
אז בצל הטרגדיה האדירה, קיבלנו סוכריה.

אתה רואה את העולם הפוך! ...

א. לא ברור למה אתה מערבב לכאן את ההתחלנות שנעשתה באשמת ההשכלה והבונדיזם. אלו תנועות שלא קשורות בכלל לציונות ואדרבא מתנגדות לה.
ב. צריך לזכור שגם הציונות לא באה בחלל ריק, היא בסך הכל ביטוי לביקוש אידיאלים לא תורניים, יש לשער שלולי הקמת תנועת הציונות רוב הצעירים הפוקרים היו מצטרפים לקומוניזם ולשאר תנועות חילוניות.
ג. מה מקור החשבון שאתה מצטט לשנת תרס"ב? לאיזה איזור הוא מתייחס?
ד. אם גם אתה מודה שכבר בתרפ"ב 80% היו חילונים, כנראה שחזרת בך מהקביעה הנחרצת לעיל

יודע כל ילד ישראלי שרוב החילונים היום נהיו חילונים בגלל הקמת המדינה.

[הרי ברור שגם אצל המזרחי היתה התחלנות קודם המדינה ובלי שום קשר לציונות]
ה. צריך לזכור שלפי דרך הטבע אם אצל החילונים היתה התחלנות של 80% הגיוני שגם אצל המזרחים יהיה באופן טבעי פחות או יותר אותו סדר גודל, רק כמה עשרות שנים יותר מאוחר משום שנחשפו למודרניזציה יותר מאוחר.
 

[סכינא חריפא]

א. לא ברור למה אתה מערבב לכאן את ההתחלנות שנעשתה באשמת ההשכלה והבונדיזם. אלו תנועות שלא קשורות בכלל לציונות ואדרבא מתנגדות לה.
ב. צריך לזכור שגם הציונות לא באה בחלל ריק, היא בסך הכל ביטוי לביקוש אידיאלים לא תורניים, יש לשער שלולי הקמת תנועת הציונות רוב הצעירים הפוקרים היו מצטרפים לקומוניזם ולשאר תנועות חילוניות.
ג. מה מקור החשבון שאתה מצטט לשנת תרס"ב? לאיזה איזור הוא מתייחס?
ד. אם גם אתה מודה שכבר בתרפ"ב 80% היו חילונים, כנראה שחזרת בך מהקביעה הנחרצת לעיל
[הרי ברור שגם אצל המזרחי היתה התחלנות קודם המדינה ובלי שום קשר לציונות]
ה. צריך לזכור שלפי דרך הטבע אם אצל החילונים היתה התחלנות של 80% הגיוני שגם אצל המזרחים יהיה באופן טבעי פחות או יותר אותו סדר גודל, רק כמה עשרות שנים יותר מאוחר משום שנחשפו למודרניזציה יותר מאוחר.

א. לא ערבבתי, רק ציינתי את העובדה הכואבת שהתרחשה במהלך תחיית העם ע"י הציונות, גם אם לא רק בגללה.
ב. כיוון שאני קצת מונח בתהליכים ההיסטוריים, ברור הדבר שאילו לא היה מוקם הקונגרס הציוני והפעולות שבאו בעקבותיו, לא הייתה באה ההתחלנות, שרובה ככולה בשל פעולות הציונות.
ג. בשנת תרס"ב דובר על כל העולם. (או אם תרצה, איזור שביל החלב.) וזה נכתב בעיתון הפלס (דאז כמובן...) בכאב, איך יתכן שעשר אחוז מהעם, מייצגים את העם מול אומות העולם, ויוצרים כזה סחף, משמיצים את שאר 90% כאילו שהם מיעוט זניח ופרימיטיבי, ופועלים בהסתה מול עמי אירופה, להשנאת העם היהודי החרדי בעיניהם.
ד. כתבתי תוך עשרים וחמש שנה, ואינני מבין למה נכונותם של דברי צריכים לגרום לי לחזור בי... ההיפך הוא הנכון.
ה. ההתחלנות העיקרית שבאה לעולם, הייתה בעקבות הציונות. עיקר ההתחלנות לא הייתה בעקבות הבונד, אלא בעקבות הציונות ותקומת העם כביכול. כשברקע הייתה מלחמת העולם הראשונה, וקהילות רבות נעקרו ממקומם ואנשים היטלטלו מעיר אל עיר, כל המבנה הקהילתי המגובש נהרס, דבר זה גרם לרבים רבים להפוך ללא חסינים בפני הגל העכור של ההסתה הציונית ששטף את העם משנות תרנה או תרס אאל"ט, כך שלאחר תרפ הרבה מהם חצו את הקווים והצטרפו אל האויב שלא הצליחו לנצח.
הציונים הציגו את עצמם כמייצגים את העם, על אף שתשעים אחוז לא היה בצד שלהם, אז לאחר שבסיס העם התערער במלחה"ע הראשונה, הוסיפה לכך המציאות שהציונים היו מאוד מיודדים ומקושרים לבריטים, ובהיות שבעיני הבריטים הציונים אכן ייצגו את העם, והבריטים כבשו כעת את א"י, אז העם שרצה כבר לנוח ממלחמות אירופה ותהפוכותיה, האמין שאם הוא יצטרף לחזון הציוני, זה יביא קץ לסבלו. ואז עברו צד כמה מליונים.
אז בסופו של יום, הציונות וא"י שכרוכה בה, הייתה חורבן עצום לעם ישראל.... וזה היה עיקר דברי, שלתהליך ארור זה, אי אפשר לקרוא גאולה בשום אופן....

[לחשוב חשבונות]

א. לא ברור למה אתה מערבב לכאן את ההתחלנות שנעשתה באשמת ההשכלה והבונדיזם. אלו תנועות שלא קשורות בכלל לציונות ואדרבא מתנגדות לה.
ב. צריך לזכור שגם הציונות לא באה בחלל ריק, היא בסך הכל ביטוי לביקוש אידיאלים לא תורניים, יש לשער שלולי הקמת תנועת הציונות רוב הצעירים הפוקרים היו מצטרפים לקומוניזם ולשאר תנועות חילוניות.

א. לא ערבבתי, רק ציינתי את העובדה הכואבת שהתרחשה במהלך תחיית העם ע"י הציונות, גם אם לא רק בגללה.
ב. כיוון שאני קצת מונח בתהליכים ההיסטוריים, ברור הדבר שאילו לא היה מוקם הקונגרס הציוני והפעולות שבאו בעקבותיו, לא הייתה באה ההתחלנות, שרובה ככולה בשל פעולות הציונות.

אף שבדברים היסתוריים מעין אלו קשה לקבוע מסמרים, אך בעקבות דבריכם התעוררתי שאילולי התנועה הציונית מן הסתם הרבה יהודים תמימים היו נשארים שומרי מצוות, אך מאידך אותם שהתקלקלו בלא"ה, הרי היו מצטרפים לתנועות אחרות של קומניזם והתבוללות והיו יוצאים לגמרי משאר ישראל, ונמצא שהתנועה הזו מצד אחד קלקלה רבים, אך מאידך שמרה על רבים שאף שיצאו מכלל שומרי התורה אבל לא יצאו מ"בשם ישראל יכנה" ורבים רבים מבניהם חזרו בתשובה שלימה כאן בארה"ק.
ונראה שזה ממסיבות המסובב כל הסיבות לבלתי ידח ממנו נידח, שלקח הכח הגדול של הס"א שהקים דמוי יהודים בשביל להרע, ובזה עצמו עשה" השי"ת שארית לפליטה.
ודו"ק.

[סכינא חריפא]

א. לא ברור למה אתה מערבב לכאן את ההתחלנות שנעשתה באשמת ההשכלה והבונדיזם. אלו תנועות שלא קשורות בכלל לציונות ואדרבא מתנגדות לה.
ב. צריך לזכור שגם הציונות לא באה בחלל ריק, היא בסך הכל ביטוי לביקוש אידיאלים לא תורניים, יש לשער שלולי הקמת תנועת הציונות רוב הצעירים הפוקרים היו מצטרפים לקומוניזם ולשאר תנועות חילוניות.

א. לא ערבבתי, רק ציינתי את העובדה הכואבת שהתרחשה במהלך תחיית העם ע"י הציונות, גם אם לא רק בגללה.
ב. כיוון שאני קצת מונח בתהליכים ההיסטוריים, ברור הדבר שאילו לא היה מוקם הקונגרס הציוני והפעולות שבאו בעקבותיו, לא הייתה באה ההתחלנות, שרובה ככולה בשל פעולות הציונות.

אף שבדברים היסתוריים מעין אלו קשה לקבוע מסמרים, אך בעקבות דבריכם התעוררתי שאילולי התנועה הציונית מן הסתם הרבה יהודים תמימים היו נשארים שומרי מצוות, אך מאידך אותם שהתקלקלו בלא"ה, הרי היו מצטרפים לתנועות אחרות של קומניזם והתבוללות והיו יוצאים לגמרי משאר ישראל, ונמצא שהתנועה הזו מצד אחד קלקלה רבים, אך מאידך שמרה על רבים שאף שיצאו מכלל שומרי התורה אבל לא יצאו מ"בשם ישראל יכנה" ורבים רבים מבניהם חזרו בתשובה שלימה כאן בארה"ק.
ונראה שזה ממסיבות המסובב כל הסיבות לבלתי ידח ממנו נידח, שלקח הכח הגדול של הס"א שהקים דמוי יהודים בשביל להרע, ובזה עצמו עשה" השי"ת שארית לפליטה.
ודו"ק.

אם תמדוד במספרים, תראה שהנזק בערך פי שלוש מהתועלת.
ואמנם אנחנו שמחים על כל יהודי שחוזר, אבל עדיין זה לא יותר מקרן אור קטנה באמצע חורבן.
זאת ועוד, הנזק הגדול הוא זה שכביכול העם היהודי האוטנטי, הפך ללא מייצג את כלל עם ה', ואלו שבשם ישראל יכונו, והם מייצגים את העם מול אומות העולם, נוהגים כמומרים.
וקשה לקבוע שזה יותר טוב מאילו ח"ו היו כל החילונים (לא המסורתיים) יוצאים מכלל ישראל, אבל עם ה' היה נשאר עם ה' האוטנטי.
לדעתי זוהי בכיה לדורות, דבר שלא קרה מעולם. אבל אנחנו הקטנים לא יכולים לקבוע דבר בעניינים אלו העומדים ברומו של עולם.
 

[כלאב]

מענה לדברי סכינא חריפא [במקום שצריך מענה. דברים שאינם מענה להערות אלא חזרה על קביעות לא מבוססות אינם זוקקים מענה]

א. לא ברור למה אתה מערבב לכאן את ההתחלנות שנעשתה באשמת ההשכלה והבונדיזם. אלו תנועות שלא קשורות בכלל לציונות ואדרבא מתנגדות לה.
ב. צריך לזכור שגם הציונות לא באה בחלל ריק, היא בסך הכל ביטוי לביקוש אידיאלים לא תורניים, יש לשער שלולי הקמת תנועת הציונות רוב הצעירים הפוקרים היו מצטרפים לקומוניזם ולשאר תנועות חילוניות.
ג. מה מקור החשבון שאתה מצטט לשנת תרס"ב? לאיזה איזור הוא מתייחס?
ד. אם גם אתה מודה שכבר בתרפ"ב 80% היו חילונים, כנראה שחזרת בך מהקביעה הנחרצת לעיל
[הרי ברור שגם אצל המזרחי היתה התחלנות קודם המדינה ובלי שום קשר לציונות]
ה. צריך לזכור שלפי דרך הטבע אם אצל החילונים היתה התחלנות של 80% הגיוני שגם אצל המזרחים יהיה באופן טבעי פחות או יותר אותו סדר גודל, רק כמה עשרות שנים יותר מאוחר משום שנחשפו למודרניזציה יותר מאוחר.

א. לא ערבבתי, רק ציינתי את העובדה הכואבת שהתרחשה במהלך תחיית העם ע"י הציונות, גם אם לא רק בגללה.
חסר הגיון. באותה מידה אפשר לציין את העובדה שההתחלנות היתה בעיקר בתקופת חייו של החזו"א.
ב. כיוון שאני קצת מונח בתהליכים ההיסטוריים, ברור הדבר שאילו לא היה מוקם הקונגרס הציוני והפעולות שבאו בעקבותיו, לא הייתה באה ההתחלנות, שרובה ככולה בשל פעולות הציונות.
כמובן רק אתה "מונח בתהליכים היסטוריים", כל שאר המגיבים סתם שוטים. זה ידוע, אתה לא צריך לכתוב זאת שוב ושוב.
בכל אופן העובדות הם שתהליך החילון הוא תהליך טבעי שקרה אצל כל אומות העולם וממנו הושפעו גם היהודים, הוא התחיל כ"תנועת ההשכלה" בלי שום קשר לציונות.
ג. בשנת תרס"ב דובר על כל העולם. (או אם תרצה, איזור שביל החלב.) וזה נכתב בעיתון הפלס (דאז כמובן...) ...
האמינות של הפלס לא גבוהה בהרבה מהאמינות שלך או של כל מי שנזקק לעובדות כדי לתמוך באג'נדה שלו. ובפרט שלא ברור בכלל שהם יכלו לדעת את האמת בנושא. לא שיש לי סיבה לחשוב שהם לא צודקים, זו סתם היתה שאלת התעניינות.
ד. כתבתי תוך עשרים וחמש שנה, ואינני מבין למה נכונותם של דברי צריכים לגרום לי לחזור בי... ההיפך הוא הנכון.
אתה זקוק למשקפיים חדשות או לטיפול לשיפור הזכרון. כתבת "תוך עשרים שנה גג"
וכמובן רואים שההתחלנות איננה "בעקבות הקמת המדינה", אתה יכול לטעון "בעקבות תנועת הציונות" אבל גם זה לא נכון וכפי שכתבתי.
ה. ההתחלנות העיקרית שבאה לעולם, הייתה בעקבות הציונות. עיקר ההתחלנות לא הייתה בעקבות הבונד, אלא בעקבות הציונות ותקומת העם כביכול. כשברקע הייתה מלחמת העולם הראשונה, וקהילות רבות נעקרו ממקומם ואנשים היטלטלו מעיר אל עיר, כל המבנה הקהילתי המגובש נהרס, דבר זה גרם לרבים רבים להפוך ללא חסינים בפני הגל העכור של ההסתה הציונית ששטף את העם משנות תרנה או תרס אאל"ט, כך שלאחר תרפ הרבה מהם חצו את הקווים והצטרפו אל האויב שלא הצליחו לנצח.
!!
סכינא חריפא אמר, אין מה להתווכח!
הציונים הציגו את עצמם כמייצגים את העם, על אף שתשעים אחוז לא היה בצד שלהם, אז לאחר שבסיס העם התערער במלחה"ע הראשונה, הוסיפה לכך המציאות שהציונים היו מאוד מיודדים ומקושרים לבריטים, ובהיות שבעיני הבריטים הציונים אכן ייצגו את העם, והבריטים כבשו כעת את א"י, אז העם שרצה כבר לנוח ממלחמות אירופה ותהפוכותיה, האמין שאם הוא יצטרף לחזון הציוני, זה יביא קץ לסבלו. ואז עברו צד כמה מליונים.
בטח. הלורד בלפור וכל ממשלת בריטניה התעניינו מאד בדעתם של קבצני ראדין ועבדקני איישיקשוק, הם פרסמו את הצהרת בלפור רק בגלל שחיים ויצמן הבטיח להם שעשה סקר בחצר ביהכ"נ דוילנא בין מנחה למעריב וקיבל 90% תמיכה. יש לך את זה ביותר מצחיק?

[סכינא חריפא]

מענה לדברי סכינא חריפא [במקום שצריך מענה. דברים שאינם מענה להערות אלא חזרה על קביעות לא מבוססות אינם זוקקים מענה]

א. לא ברור למה אתה מערבב לכאן את ההתחלנות שנעשתה באשמת ההשכלה והבונדיזם. אלו תנועות שלא קשורות בכלל לציונות ואדרבא מתנגדות לה.
ב. צריך לזכור שגם הציונות לא באה בחלל ריק, היא בסך הכל ביטוי לביקוש אידיאלים לא תורניים, יש לשער שלולי הקמת תנועת הציונות רוב הצעירים הפוקרים היו מצטרפים לקומוניזם ולשאר תנועות חילוניות.
ג. מה מקור החשבון שאתה מצטט לשנת תרס"ב? לאיזה איזור הוא מתייחס?
ד. אם גם אתה מודה שכבר בתרפ"ב 80% היו חילונים, כנראה שחזרת בך מהקביעה הנחרצת לעיל
[הרי ברור שגם אצל המזרחי היתה התחלנות קודם המדינה ובלי שום קשר לציונות]
ה. צריך לזכור שלפי דרך הטבע אם אצל החילונים היתה התחלנות של 80% הגיוני שגם אצל המזרחים יהיה באופן טבעי פחות או יותר אותו סדר גודל, רק כמה עשרות שנים יותר מאוחר משום שנחשפו למודרניזציה יותר מאוחר.

א. לא ערבבתי, רק ציינתי את העובדה הכואבת שהתרחשה במהלך תחיית העם ע"י הציונות, גם אם לא רק בגללה.
חסר הגיון. באותה מידה אפשר לציין את העובדה שההתחלנות היתה בעיקר בתקופת חייו של החזו"א.
ב. כיוון שאני קצת מונח בתהליכים ההיסטוריים, ברור הדבר שאילו לא היה מוקם הקונגרס הציוני והפעולות שבאו בעקבותיו, לא הייתה באה ההתחלנות, שרובה ככולה בשל פעולות הציונות.
כמובן רק אתה "מונח בתהליכים היסטוריים", כל שאר המגיבים סתם שוטים. זה ידוע, אתה לא צריך לכתוב זאת שוב ושוב.
בכל אופן העובדות הם שתהליך החילון הוא תהליך טבעי שקרה אצל כל אומות העולם וממנו הושפעו גם היהודים, הוא התחיל כ"תנועת ההשכלה" בלי שום קשר לציונות.
ג. בשנת תרס"ב דובר על כל העולם. (או אם תרצה, איזור שביל החלב.) וזה נכתב בעיתון הפלס (דאז כמובן...) ...
האמינות של הפלס לא גבוהה בהרבה מהאמינות שלך או של כל מי שנזקק לעובדות כדי לתמוך באג'נדה שלו. ובפרט שלא ברור בכלל שהם יכלו לדעת את האמת בנושא. לא שיש לי סיבה לחשוב שהם לא צודקים, זו סתם היתה שאלת התעניינות.
ד. כתבתי תוך עשרים וחמש שנה, ואינני מבין למה נכונותם של דברי צריכים לגרום לי לחזור בי... ההיפך הוא הנכון.
אתה זקוק למשקפיים חדשות או לטיפול לשיפור הזכרון. כתבת "תוך עשרים שנה גג"
וכמובן רואים שההתחלנות איננה "בעקבות הקמת המדינה", אתה יכול לטעון "בעקבות תנועת הציונות" אבל גם זה לא נכון וכפי שכתבתי.
ה. ההתחלנות העיקרית שבאה לעולם, הייתה בעקבות הציונות. עיקר ההתחלנות לא הייתה בעקבות הבונד, אלא בעקבות הציונות ותקומת העם כביכול. כשברקע הייתה מלחמת העולם הראשונה, וקהילות רבות נעקרו ממקומם ואנשים היטלטלו מעיר אל עיר, כל המבנה הקהילתי המגובש נהרס, דבר זה גרם לרבים רבים להפוך ללא חסינים בפני הגל העכור של ההסתה הציונית ששטף את העם משנות תרנה או תרס אאל"ט, כך שלאחר תרפ הרבה מהם חצו את הקווים והצטרפו אל האויב שלא הצליחו לנצח.
!!
סכינא חריפא אמר, אין מה להתווכח!
הציונים הציגו את עצמם כמייצגים את העם, על אף שתשעים אחוז לא היה בצד שלהם, אז לאחר שבסיס העם התערער במלחה"ע הראשונה, הוסיפה לכך המציאות שהציונים היו מאוד מיודדים ומקושרים לבריטים, ובהיות שבעיני הבריטים הציונים אכן ייצגו את העם, והבריטים כבשו כעת את א"י, אז העם שרצה כבר לנוח ממלחמות אירופה ותהפוכותיה, האמין שאם הוא יצטרף לחזון הציוני, זה יביא קץ לסבלו. ואז עברו צד כמה מליונים.
בטח. הלורד בלפור וכל ממשלת בריטניה התעניינו מאד בדעתם של קבצני ראדין ועבדקני איישיקשוק, הם פרסמו את הצהרת בלפור רק בגלל שחיים ויצמן הבטיח להם שעשה סקר בחצר ביהכ"נ דוילנא בין מנחה למעריב וקיבל 90% תמיכה. יש לך את זה ביותר מצחיק?

אענה לך בכבוד, ולא כפי המגיע לאחד שכותב ככה....

א. כתבתי את מה שאני יודע, ואם זה לא הגיוני, אתה לא חייב לקבל את דברי. ואולי אני טועה. (אגב, לא תמיד המציאות הגיונית. השאלה היא אם זאת המציאות. לא אם זה הגיוני או לא. גם השואה וגם הקמת המדינה היו לא הגיוניות.)

ב. כתבתי שאני קצת מונח. ומה השאר? כנראה מונחים יותר. ודבריך דומים לדברי האדם שטען ששילם כמו כולם כשהכריזו שעל המשוגע לרדת מהאוטובוס..... 

ג. לא שמעתי שיש עוררין על העיתון הנ"ל שנדפס ע"י רבה של פולטבה. ואם יש עוררין, איתי תלון משוגתי לא לפני שתוכיח את הוצאת הלעז שלך על הרב ההוא זצוק"ל.

ד. כפי שכתבתי, "תקומת העם", שבסופו של דבר הביאה לידי הקמת מדינה כחמישים שנה אחר כך, היא גרמה להתחלנות הרבתית. אין לי מושג איזה בעיה יש לך עם דבר זה, אם יש לך השגות, תוכיח ותכתוב כבן אנוש, ולא כפשקוויליסט.

ה. הסבר יפה למה שהיה. יש לך בעיה איתו? תתמודד כאדם מן הישוב.  ובקשר לדבר השטות שכתבת על ראדין וכו', מה אתה מערב מין בשאינו מינו? העם שיווע למנוחה לאחר המלחמה, מקום שממנו לא יגורשו עוד, והציונים מכרו להם שיש להם קשרים טובים עם בריטניה (מה שהיה נכון) ואם יצטרפו אליהם, הם יוכלו לפעול להקמת מדינה לאור ההכרזה שהוכרזה בהיות הארץ עדיין בידי הטורקים, אך כעת היא הגיעה לידי בריטניה, ובאפשרות בריטניה לממש את החלום, והציונות, היא זו שתפעל את זה. 

משהו לא נכון במה שכתבתי? תפסיק להתקיף ללא קשר, ותכתוב בבקשה כבן אנוש. כראוי לבמה חשובה זו.
תודה.

נ.ב. רק עכשיו ראיתי שאתה חדש כאן...  אז ברוך הבא, ותשתדל לממש את המשמעות החיובית של השם שלך, ולא את זו השלילית... ואט אט תלמד את הליכותיה של במה חשובה זו.

[דובר מישרים]

א. נתבאר כבר, שרק דבר שהוא 'רע' בעצם יש לראותו כך, אך דבר שהוא 'טוב' בעצם, כמו ה'קיבוץ היהודי בארץ הקודש', שגם אם נוצרה עליו 'מניעה' מפני ה'גלות' (או ה'שבועות'), בכל זאת מהותו נותרה 'טובה' בעצם כשהיתה (ורק על המסבבים שלה הוטל 'איסור' ו'מניעה' מפני סיבות שונות, שאינם מהותיות בגוף הענין הנעלה של ה'קיבוץ' לכשעצמו), בזה ודאי שאומרים שהכל יצא בגזירתו של מקום, ומתייחסים הדברים למעשיו של ה' ית', ככל שאר דברים הנעשים תחת השמש.

סברות כרסיות בלי שום מקור או ביסוס כל שהוא.

לפי דרכך תוכל לומר על כל חטא שאינו רע "בעצם", כי הוא רק השתלשלות מעולמות העליונות וכו', וע"י תשובה מעלים גם את המקומות הכי ירודים לשרשם, עד שבמקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים לעמוד, ובמהר"ל ועוד ספרים מבואר שאצל ישראל לא שייך רע "בעצם" אלא רק במקרה, וכו' וכו', תוכל להוסיף עוד בהבלים כאלו כיד הדמיון הטובה עליך.

האפשרות היחידה בה אני מצליח להבין את תגובתך זו, היא רק ע"י הנחה כי לא הבנת את דברי די הצורך.

וכפי הנראה הדבר נובע מאשמתי, מפני האריכות וה'סרבול' בהם נקטתי במילותי.

על כן אכתוב זאת כעת שוב, ובמילים קצרות וברורות :

'קיומו של ישוב יהודי עצמאי בארץ הקודש, בכל זמן ומצב שהוא, הוא ענין רצוי ונכון ע"פ דת של תורה'.

זהו זה.

זו כל התורה כולה על רגל אחת, ואידך פירושא הוא, זיל גמור.

נ.ב. כל האריכות וה'סרבול' לעיל נועדו רק כדי להבהיר ענין צדדי, והוא, מדוע אין בכוחם של ה'שבועות' שנאמרו בזמן הגלות להפוך את המצב הנכון והמתוקן הזה למצב 'פסול' בעצם, חלילה וחס, ועל זה נתבאר לעיל ביאור ברור ונכון, שדבר 'טוב' בעצם' אינו נהפך להיות 'רע' בעצם מפני ענין אחר וצדדי שנתערב בו, וראה עוד לעיל באורך.

ומה נעשה שלא הבאת לכך שום מקור! ואדרבה, השביענו השי"ת שבזמן הגלות אז הישוב "העצמאי" אינו רצוי ונכון ע"פ דת של תורה. רק שאתה חידשת שכיון שזה רק איסור זמני ולא איסור ב"עצם", לכן אנו יכולים ללמוד מהנהגת העולם שכך הוא רצונו, [והודית שבשאר איסורי תורה אי אפשר ללמוד מהנהגת העולם, דא"כ תפוג תורה], ולא הבאת ליסוד שלך שום מקור. ואיך אתה רוצה לעקור דברי חז"ל מסברת הכרס שלך?
 

וכבר נתבאר לעיל שהמצב של ישוב יהודי בארץ הקודש, הוא בבירור ענין נעלה ונרצה מצד עצמו, ובודאי שאין לתלותו ב'סטרא אחרא', חלילה, אלא רק ברצונו ית' הפשוט.

כנ"ל.
 

ב. ואם באת לדון מצד מה שמפורש בתורה הקדושה, אדרבה, משם ראיה, הרי כבר הראינו לעיל באריכות כי מבואר בהרבה מקומות כי דווקא כך תתרחש הגאולה השלמה והעתידה, וכמפורש גם בהרבה מקראות, שעם ישראל ישובו לארצם ורק אח"כ הקב"ה יחזירם בתשובה שלמה, וכהנה עוד רבות.

ואין כאן המקום להאריך שוב בזה, מפני אריכות הדברים, וכבר נתבארו הדברים בהרחבה לעיל, וכן בעוד כמה מקומות.

לא ברור כלל שבאותן מקומות מיירי לפני ביאת משיח, אדרבה, אם יש לך מקור ברור לכך תציין אותו. אך בכל אופן לא מבואר בשום מקום שלפני ביאת משיח ותשובה יהיה מצב של גאולה, או שלטון עצמאי, [וכל שכן שלא מבואר שזה יהיה ברצונו ית']. 
 

ג. ומלבד זאת, בלאו הכי כבר כתב הרמב"ם (מלכים י"ב ב') כי אי אפשר להכריע בבירור מהו סדר הגאולה, וכלשונו שם 'וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים', כך שבודאי לא תוכל להוכיח מן התורה נגד קיומו של ישוב יהודי לפני זמן הגאולה השלמה.

וממילא בהכרח שההגדרה של 'גאולה' לא תוכל לנבוע רק מתוך התורה לבדה, שהרי לא נתפרש בה להדיא, ואם כך בודאי שההתבוננות בתוך עצם המציאות בה הקב"ה מוביל אותנו, היא הכרחית כדי לידע מהי הנהגת ה' עמנו בעת הזאת לאור רצונו המפורש בתורתו הקדושה.

הרמב"ם קאי על מה ששנוי במחלוקת ואין לנו הכרעה ברורה, כגון אם אליהו יבוא קודם משיח או לא, אבל על עצם הדבר שלא שייך גאולה בלי תשובה ומשיח כבר פסק בבירור שאין ישראל נגאלין בלי תשובה ושאין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, וכדברי שאר כל הראשונים [רס"ג רה"ג רמב"ן ועוד] שכבר הבאתי לעיל.

ודבר זה מפורש להדיא בתורה בפסוקי פרשת נצבים, שדוקא אחרי שיתקיים ושבת עד ה"א יהיה הגאולה, ואין מקום לפקפק בזה.

ד. ובאמת בודאי סברא פשוטה היא, שבכל הנוגע לענין של 'גלות' ו'גאולה', שכל עניינם הוא 'ריחוק' ו'קירוב', בודאי שעיקר המודד לזה הוא המציאות בה נמצא עם ישראל, האם הוא קרוב להשי"ת, או שהוא חלילה רחוק מהשי"ת.

הוא הדבר אשר דיברתי, שמסברת הכרס שלך הינך בא לעקור האיסור של השבועות, וכן לא יעשה. וכ"ז אפילו לו יצוייר שהמציאות הוא כמו שאתה כותב, שאנחנו במצב מאוד מתוקן וקרובים להשי"ת, אשר האמת אינו כן כלל וכלל, אלא שאין טעם להתווכח על מציאות.
 

נפלא, נמצא שאתה מודה לפחות על עצם ההתקבצות היהודית, שהיא דבר טוב ומבורך.

ובודאי כוונתך גם על כל הענינים הטובים הקיימים בקיבוץ הלזה.

דהיינו, פריחתו ושגשוגו של עולם התורה, הרווחה הרוחנית והגשמית, התעצמות קהילות הקודש בכל מקומות מושבותיהם בארץ הקודש, והתנופה התורנית שמתרחשת והולכת כל העת, וכו' וכו'.

ובכל זה אין די לדעתך כדי לראות את יד ה' ואת הארת פניו?!

מה לנו ול'מדינה' החילונית? וכי בכוחה להאפיל על כל הענינים הטובים והנפלאים שהוזכרו, ולבטל את כולם כ'עפרא דארעא'?!

מה שכתבתי שהקיבוץ הוא דבר טוב, היינו דוקא בגלל המעלות הרוחניות שבו, וכמובן שהכוונה דוקא כלפי הקיבוץ החרדי, ואף פעם לא כתבתי שאין כאן הארת פנים של השי"ת כלפי זה, [וגם בארה"ב ב"ה יש הארת פנים, יעזור השי"ת גם הלאה], הבעיה שלי הוא רק עם המדינה, ותו לא מידי. 

מה שכן כתבתי הוא שכיון שעם ישראל מפוזר ומפורד בין העמים, וגם בתוככי הישוב באה"ק סובלים די הרבה מהישמעאלים והע"ר, נמצא שאי אפשר להגדיר את המצב כ"גאולה". ותו לא מידי.

וניכר מדבריך שאתה לא יכול להפריד בין המדינה לבין הקיבוץ, ומתוך כך אתה לא מבין את דברי, אבל שפתי ברור מללו שהבעיה הוא רק עם השלטון, לא עם הקיבוץ, והדברים פשוטים ביותר.
 

אגב, ר' @דובר מישרים, לאור הודאתך עתה, כבר אינני מבין כלל במה אנו חלוקים.

הרי גם אתה מודה שעצם ההתקבצות היהודית התורנית היא רצויה ונכונה, ואינה נחשבת כ'דבר רע בעצם' מפני ה'שלש שבועות'.

ואם כך במה אנו חלוקים?!

הרי גם כבודו מודה כבר כי אין שום דבר רע בהתקבצות היהודית בארץ הקודש גם קודם זמן הגאולה.

וגם אני לא דברתי רק על ההתקבצות היהודית התורנית והמתוקנת, וכפי שכבר הדגשתי לעיל כו"כ פעמים, שעיקר הנקודה הנידונית כאן היא על הישוב היהודי התורני, כלומר של החרדים והיראים לדבר ה', ורק על 'קיבוץ' זה עלה כל הנידון כאן, האם יש לראות בו התנוצצות של 'ריצוי' ו'קירוב', ושל הארת פני ה' ית' עלינו.

ובודאי כולנו מודים ומסכימים בפשיטות, כי המדינה החילונית אשר היא מבוססת על כפירה ותועבה הרי היא גרועה ומאוסה, ואין טעם וצורך לדון בזה כלל.

(מלבד נקודה אחת צדדית שהועלתה לעיל, אשר בה התבאר כי גם אם בדרך התגבשותו של הישוב התורני, (אשר הוא לכשעצמו הרי הוא ענין נכון ונעלה, וכפי שמסכימים עתה כולם, וגם הרב @דובר מישרים), התערבו גם כוחות של אנשים בני בליעל, בכל זאת בודאי שאין בכוח התערבות זו לבטל את כל חשיבות הענין העצמי הנעלה הנ"ל, וכיון שהתוצאה העומדת בסוף הרי היא ברוכה ונכונה, בודאי שלא יצאה 'תוצאה' זו אלא מיד ה', גדול העצה ורב העליליה, המסבב כל הסיבות כולם למען שמו הגדול).

ואולי הויכוח בינינו הוא רק ויכוח ענייני על ענין ה'אתחלתא'? האם יש לראות בעצם המציאות של הישוב היהודי בארה"ק תחילתו של תהליך כל שהוא או שלא? וכעין הויכוח עם הרב @סכינא חריפא?!

מה שלדעתי אין דבר רע בקיבוץ החרדי באה"ק לפני הגאולה, היינו כי אין זה העברה על השבועה של עליי' בחומה, [כי האיסור הוא רק על העליי' ולא על הישיבה שלא באופן עצמאי], וגם אין זה שום סתירה לגזירת הגלות, כל עוד כלל ישראל באופן כללי עדיין מפוזר ומפורד בין העמים.

אלא שאנו חלוקים לגבי מדינה יהודית עצמאית [לו יצוייר שתהא בנוי' על יסודות הדת], דלדעתך הוא ענין רצוי, ולדעתי הוא העברה על דחיקת הקץ. ועדיין לא זכיתי לשום ביאור רציני מצדך איך פקע האיסור של דחיקת הקץ. [וכמובן שגם אנו חלוקים בענין האתחלתא, אשר הנני מסכים לגמרי עם ידידינו הרב @סכינא חריפא נר"ו, אלא שלא ביארת עדיין דעתך די היטב, כי מצד אחד אתה מודה שלכלל גאולה לא הגענו, ומצד שני אתה כל הזמן מקשקש עם דיבורים של קמעא קמעא וקיום ייעודי הגאולה].

למה זה דווקא ב'יחיד'?!

אף אתה אמור כמו כן ב'ציבור', שעולים לארץ ע"מ לעבוד את ה', ומה יעשו שבארץ שולטים הבנים המורדים? וכי בשל כך לא יעלו? אדרבה, יעלו ויתייחסו אליהם כבנים של אויב.

מאי שנא?!

כוונתי היתה שעולה באופן שאין איסור עליי' בחומה, ולא רציתי להיכנס בכל השאלה מהו גדר עלייה בחומה.

[דובר מישרים]

ולאור זה, באתי לבאר את הטעם מדוע ה'עליה בחומה' יש בה כח לעורר את האהבה, וכתבתי שהדברים מובנים היטב לאור המשל של שה"ש, ולאור שאר ענייני החיבה אשר נודעו לעם ישראל, שכיון שעם ישראל הם כבנים אהובים לפני המקום, בודאי שגם אם הוציאם לגלות מפני חטאיהם, אם אך יחזרו אל תחת כנפי אביהם, בודאי שדבר כזה יגרום להתעוררות רחמיו על בניו אהוביו, וה'אהבה תקלקל את השורה' ותגרום לאב לרצות להחזיר את בניו אליו קודם הזמן הראוי והמיועד לכך.

ועל זה באו וטענו, ש'הרי האבא לא רוצה שימרדו בגזירתו, וכיון שהוא שם את האפוטרופסים הללו (נו, לו יצוייר שהדבר היה נכון...), הרי שמרידה בהם היא מרידה בגזירתו'. עד כאן הטענה.

וכל בר דעת רואה ומבין, שאין התגובה הנ"ל נטענת לפי הרוח של הדברים כלל, ולא נובעת אלא מנקודת מבטו של הטוען בלבד, אך לא שייכת כלל לפי נקודת המבט עליה התבססו הדברים דלעיל.

שהרי עיקר הדברים דלעיל התבססו על כך, שגם אם נאמר שאין זה רצון האב המקורי, בכל זאת מתעוררת אהבתו כאשר מתרחשים הפעולות הללו, וכאשר הבן בא ומתקרב לאביו וחוסה תחת כנפיו.

ובודאי שלפי הסתכלות זו אין שום מקום לתגובה מעין זו, שהרי גם אם רצון האב הוא 'להשליט' את האפוטרופסים הללו, בכל זאת מתעוררת אהבתו דווקא כאשר הבן מורד באפוטרופסים הללו ובא לחסות תחת כנפיו, שהרי זו היא הצורה שמתעוררת האהבה, וכמו שנתבאר לעיל, וגם כאשר אין זה כפי ה'תכנית המקורית'.

הטענה שלי פשוטה ביותר.

מכיון שפעולות של הבן הם מרידה בגזירתו של האב, ונובע מהעובדה שאין הבן בוטח בישועת האב, ואין לו הסבלנות להמתין ולצפות, לכן מן ההגיון הוא שזה רק מעורר רוגזה מצד האב, ולא אהבה. ואדרבה, האהבה מתעורר דוקא כאשר הבן סובל את גזירת האב ומצפה ובוטח בישועתו. ופשוט.

אחי היקר והנלבב, בוא ואגלה את אזנך כמה סודות נוראים, ואלו הם:

יש לנו אבא אוהב בשמים, שכתב עלינו מפורש בתורתו הקדושה 'בָּנִ֣ים אַתֶּ֔ם לַה' אֱ-לֹהֵיכֶ֑ם'.

עוד הוא גילה לנו בתורתו הקדושה, כי הוא אוהב אותנו עד למאוד, "כִּי֩ מֵאַֽהֲבַ֨ת ה' אֶתְכֶ֗ם וכו' הוֹצִ֧יא ה' אֶתְכֶ֖ם בְּיָ֣ד חֲזָקָ֑ה".

וכן הוסיף וגילה לנו עוד הרב ענינים כעין זה על ידי עבדיו נביאיו, כמה וכמה פעמים, באורך ובפרוטרוט.

ולאור כל זה בודאי בין-תבין אל-נכון את כל יחסו של הקב"ה אלינו, ואת מגמת פניו בכל ענין ה'גלות', אשר היא לא באה כעונש הבא כח שנאה, חלילה, אלא כעונש הבא רק כדי לטהר ולזכך את בניו אהוביו.

ובודאי שאותו אב אשר אוהב הוא את בנו אהבה עזה, גם אם יגזור עליו שנות ריחוק ופרידה, הרי שהוא עדיין מתגעגע אליו, ואחרי שנות פרידה ארוכות בודאי מעיו הומים אליו כל העת, ואחוז הוא בגעגועיו בכל שעה.

ובודאי ניתן להבין, שבמצב כזה, אף אם יעבור הבן על רצון אביו הראשוני, ויבוא לפני אביו לפני המועד שנקבע מלכתחילה, ויתראה לפניו ויתרפק על ברכיו, בודאי שלבבו של האב ימס ויהיה למים, ואהבתו לבנו תקלקל את השורה, וירצה ויחפוץ להחיש את המועד, ולקרב במהרה את בנו אהובו, ולהשכינו בטח בביתו, לחסות תחת כנפיו באהבה ובחיבה כבתחילה.

נראין הדברים שאתה לא מבין נכון כלל היחס בין השי"ת ועם ישראל.

מעלת ארץ ישראל איננו מצד מצבו הגשמי, אלא מצד הרוחניות שבו והקירבה להשי"ת. 

בכך שכובשים את ארץ ישראל מצד חוסר האמונה והבטחון בישועתו, ומורדים בגזירתו, לא מתקיים כלל "התרפקות על ברכיו של השי"ת", כלשונך. אנשים כאלו אין להם שום שייכות אמיתי לארץ ישראל. 

ההתרפקות על ברכי השי"ת מתקיים רק כאשר שומעים בקול השי"ת ובוטחים בישועתו, ורק אז, אם מרבים בתחנונים כדי שתתגלה מלכותו ית', אז יתכן לעורר את אהבת השי"ת אל עמו. וכמה חבל שצריכים להסביר דברים פשוטים אלו שכל ילד בחדר יודע אותם.

[דובר מישרים]

וזה ברור שענין גילוי הסוד לאוה"ע אינו מקרב את הקץ, אדרבה, במהר"ל מבו' שזה סתירה להקץ עיי"ש, וכן עי' בפני יהושע כתובות שם שכתב שע"י גילוי הסוד שוב לא ישעבדו אוה"ע בישראל, ותו לא מידי, אבל מיהור הקץ בודאי אין כאן לכו"ע.

פשוט מאוד, היא הנותנת, מכיון שיש ב'גילוי הקץ' סכנה עצומה של טמיעה בין האומות, ושל ביטול כל זהותו של עם ישראל כ'עם לבדד ישכון', הדבר יוצר כביכול הכרח לפי המקום להוציא את עם ישראל מהרה מבין האומות, שלא יבואו להטמע כליל ביניהם, ועל כן הגאולה מוקדמת ובאה קודם זמנה הראוי לה.

והדברים פשוטים.

ומעיקרא כלל לא הבנתי למה קושיא זו היתה קשה לך רק על דרכי.

הרי גם לפי דרכך, יש צורך להסביר למה נקרא הדבר בלשון של 'לעורר את האהבה', ולעיל נדחק כבודו לחדש ולומר, שישנם שני אופנים שונים של 'התעוררות האהבה', אופן אחד, של 'התעוררות אהבה' אמיתית, וזה בשבועה של 'שלא ידחקו הקץ', ואופן שני, של 'התעוררות אהבה' לא אמיתית, אלא חיצונית ומדומה, וזה ע"י יצירת 'גאולה' מלאכותית, של פריקת עול הגלות בכח פעולות יזומות. עד כאן תוכן דבריך דלעיל.

ואם כן גם לדבריך היה יכול להיות קשה כאן את אותה הקושיא שהקשה כבודו עלי, והכרח לו לתרץ כפי שתירצתי ממש, שיש כאן החשת הגאולה (האמיתית) הנובעת  מכח ההכרח של סכנת היטמעות בין האומות, וכנ"ל.

ולא זכיתי להבין כלל מדוע היה סבור כבודו שניתן להביא מכאן הוכחה לשיטתו.

אכן בדברי המהר"ל הללו יש לדחוק כדבריך, אבל הבאתי גם דברי הפני יהושע, ומפורש בדבריו שאין בגילוי הסוד שום שייכות למיהור קץ האמיתי.

ושו"ר בדברי מהר"ל לגבי שבועת שלא יגלו את הקץ שכתב כהאי לישנא: כי גלוי הקץ מרחיק הקץ שלא תבוא. 

ומכאן פירכא לכל הבנין שלך.

ואני לא אחראי לבאר איך בדיוק כל שבועה מתקשר עם הלשון תעוררו את האהבה, ושערי תירוצים לא ננעלו, ורק באתי להוכיח לך שרבותינו האחרונים לא למדו כמותך.

[דובר מישרים]

והנה זו לשונו של המהרח"ו, 'הנה היתה השבועה הגדול"ה לאלהי"ם (כמובן, שהלשון המליצית היא על שם הכתוב בספר יונה "עִיר גְּדוֹלָה֙ לֵֽא-לֹהִ֔ים") שלא יעוררו את הגאולה עד שאותה האהבה וכו', וכבר אמרו רז"ל כי זמן השבועה היא עד אלף שנים' וכו'

מבואר להדיא בדבריו, כי דבריו נכתבו על 'השבועה הגדולה שלא יעוררו את הגאולה', כלומר על השבועה שהקב"ה השביע את ישראל, 'שלא יעוררו'.

ושוב, 'שלא יעוררו'.

היאך ניתן לפרש בדבריו אחרת?!

הרח"ו בסך הכל נקט את לשון הפסוק, אך פשוט שהכוונה לשבועתו של הקב"ה, כמו שכתב להדיא שבועה "לאלוקים", אשר כידוע מבו' בזוה"ק שהקב"ה נשבע על הגלות, [ועי' שו"ת אבנ"ז חו"מ סי' צ"ה אות כ']. ולשון הקרא "שלא יעוררו" היינו שלא יועיל ההתעוררות. [והרי ודאי שהשבועה לאוה"ע אין לכך שום רמז בקרא].

ואי אפשר שיהי' השבועה הזו לכלל ישראל, כי איך נדע מתי הגענו לדרגא זו?

אחר המחילה, הדברים מתמיהים ממש.

א. מהרח"ו כותב מפורש שהשבועה היא 'שלא יעוררו את הגאולה', והלשון מורה להדיא על פעולה של כלל ישראל, היאך ניתן לדחוק את לשונו עד כדי כך, ולומר ש'בסך הכל נקט את לשון הפסוק'?!

ב. (וגם אדרבה, כיון שכבר דרשו חז"ל את הפסוק הזה, על השבועות של כלל ישראל, וכך הא גם פשטות הכתוב ודאי, בודאי שאם הזוה"ק, והמהרח"ו בעקבותיו, מביאים את הפסוק, הם מתכוונים למשמעות של אותו הפסוק, ולא על שבועה אחרת, שאינה שייכת לפסוק זה כלל).

ג. ולשונו 'שבועה גדולה לאלקים', בפשיטות הכוונה היא, שבועה שהיא גדולה וחשובה לפני האלקים, שהוא טרח להשביע אותה את עם ישראל.

(ומלבד זאת, נתבאר כבר לעיל שהלשון המליצית נאמרה על משקל הכתוב בספר יונה "עִיר גְּדוֹלָה֙ לֵֽא-לֹהִ֔ים', ועיקר כוונתו היתה לכתוב שהיא 'שבועה גדולה', והוסיף בלשונו 'לאלקים', על שם לשון הכתוב הנ"ל, וכתב כן כדי לרמוז בכך שהגדלות שלה היא לפני האלקים, וכנ"ל).

ד. גם לא הבנתי מדוע פשוט לכבודו שלא יהיו קיימים גדולי תורה (כדוגמת האר"י ומהרח"ו) שידעו להבחין מתי הגענו לדרגה זו.

אגב, אשמח אם תציין כאן האם באמת ההבנה הנ"ל שכתבת בדברי מהרח"ו היא ההבנה אותה כתב מהר"י ט"ב בספרו ויוא"מ, או שמא יש לו הבנה אחרת בישוב דברי המהרח"ו לשיטתו.

ה. (עוד ראוי להוסיף כאן, כי השבועה של הקב"ה על הגלות שהזכרת בדבריך, מובאת לא רק בזוה"ק, אלא גם בגמרא, בב"ב ע"ד., ע"ש היטב).

א. כוונתי שבלשון הפסוק ניתן לומר פירושים רבים, משא"כ בלשון הראשונים וכש"כ האחרונים, וביארתי היטב שהלשון לא יעוררו היינו שלא תועיל ההתעוררות, וזה מיושב היטב בלשון הקרא.

ב ה. לכן ציינתי דוקא לזוה"ק (תקונא חמישאה), שכבר מבואר שם שבועת השי"ת שלא יגאל את ישראל עד זמנא ידיעא, וזה מאוד מתאים עם הלשון של הזוהר עליה קאי הרח"ו, שלא תתעורר האהבה עד שיהיו ישראל במצב של אהבה גמורה. וכלל לא דחוק לומר שהזוה"ק דרש עוד שבועה מהפסוק הזה.

ג. כאן אתה הוא זה שמוציא את דברי הרח"ו מפשטן.

ד. ברור שלא יתן השי"ת שבועה באופן שיוכלו לטעות בזה.

[דעת מהר"י ט"ב אינו נוגע. את האמת אנחנו מחפשים פה].

[דובר מישרים]

ואפילו נניח כשיטתך שמדובר בשבועה של כלל ישראל, הרי עדיין מבואר להדיא בדבריו [שהשמטת] שמדובר בשבועה שלא יעוררו את הגאולה אלא אם כן יהיו כלל ישראל בדרגא גדולה ביותר של עובדים מאהבה שלא עמלק"פ, ועל זה הוא כתב שהיתה השבועה רק עד אלף שנים, דהיינו שלאחר אלף שנים שוב לא נצרך התנאי הזה, ושייך לעורר הגאולה [כמובן רק באופן של ריבוי בתחנונים וכדו'] גם כאשר אין ישראל בדרגא גדולה זו.

לא הבנתי כלל מה פירכא היא זו.

אדרבה, בדבריו אלו מבואר להדיא שני חידושים נוראים.

האחד. שגם לפני תום האלף שנה, ולפני תום זמן תוקף ה'שבועות', מ"מ מותר ואף ראוי לעבור על ה'שבועות', אם זה באופן של 'כדקא יאות', דהיינו כשעובדים מאהבה וכו', (ומבואר כאן כדעת הרב @לחשוב חשבונות לעיל, שה'דקא יאות' היינו ע"י שעמ"י עושים תשובה כראוי).

והשני. שאחרי אלף שנה ה'שבועות' בטלות לגמרי, ומזמן זה ואילך, מותר ואף רצוי 'לעורר את האהבה', וזה ע"י כל האופנים של ה'שבועות', דהיינו או ע"י 'עליה בחומה' או ע"י 'דחיקת הקץ' וכו'.

לא הבנתי מה מקום מצאת כאן לפירכא על דברי, הן הן הדברים שנכתבו ממש.

(וכמובן שאין שום הכרח ושום סיבה לדחוק כדבריך, ולהעמיד את כל דבריו רק על ה'שבועה' של 'ריבוי בתחנונים' בדווקא, כאשר דברי המהרח"ו נאמרו בסתמא ובפשיטות על כל ענין ה'שבועות', ומשמע דקאי על כל ה'שבועות' כולם, אשר כולם נזכרו בדברי חז"ל להדיא, וכולם נדרשו מכח האי קרא דמייתי הכא 'השבעתי אתכם בנות ירושלים' וגו').

לא כתבתי "פירכא", אלא שאין שום הכרח להעמיד דברי הזוהר על פעולות גשמיים, וכדי לעקור הלכה פסוקה אתה צריך ראי' ברורה, ואין לך.

[סכינא חריפא]

ואפילו נניח כשיטתך שמדובר בשבועה של כלל ישראל, הרי עדיין מבואר להדיא בדבריו [שהשמטת] שמדובר בשבועה שלא יעוררו את הגאולה אלא אם כן יהיו כלל ישראל בדרגא גדולה ביותר של עובדים מאהבה שלא עמלק"פ, ועל זה הוא כתב שהיתה השבועה רק עד אלף שנים, דהיינו שלאחר אלף שנים שוב לא נצרך התנאי הזה, ושייך לעורר הגאולה [כמובן רק באופן של ריבוי בתחנונים וכדו'] גם כאשר אין ישראל בדרגא גדולה זו.

לא הבנתי כלל מה פירכא היא זו.

אדרבה, בדבריו אלו מבואר להדיא שני חידושים נוראים.

האחד. שגם לפני תום האלף שנה, ולפני תום זמן תוקף ה'שבועות', מ"מ מותר ואף ראוי לעבור על ה'שבועות', אם זה באופן של 'כדקא יאות', דהיינו כשעובדים מאהבה וכו', (ומבואר כאן כדעת הרב @לחשוב חשבונות לעיל, שה'דקא יאות' היינו ע"י שעמ"י עושים תשובה כראוי).

והשני. שאחרי אלף שנה ה'שבועות' בטלות לגמרי, ומזמן זה ואילך, מותר ואף רצוי 'לעורר את האהבה', וזה ע"י כל האופנים של ה'שבועות', דהיינו או ע"י 'עליה בחומה' או ע"י 'דחיקת הקץ' וכו'.

לא הבנתי מה מקום מצאת כאן לפירכא על דברי, הן הן הדברים שנכתבו ממש.

(וכמובן שאין שום הכרח ושום סיבה לדחוק כדבריך, ולהעמיד את כל דבריו רק על ה'שבועה' של 'ריבוי בתחנונים' בדווקא, כאשר דברי המהרח"ו נאמרו בסתמא ובפשיטות על כל ענין ה'שבועות', ומשמע דקאי על כל ה'שבועות' כולם, אשר כולם נזכרו בדברי חז"ל להדיא, וכולם נדרשו מכח האי קרא דמייתי הכא 'השבעתי אתכם בנות ירושלים' וגו').

לא כתבתי "פירכא", אלא שאין שום הכרח להעמיד דברי הזוהר על פעולות גשמיים, וכדי לעקור הלכה פסוקה אתה צריך ראי' ברורה, ואין לך.

הרב @דובר מישרים דבריך היו נעימים לי ביותר, אך כדאי לציין שהינך גר בחו"ל, ולא ששלחת את הודעותיך המחכימות באמצע יום השבת רח"ל.

[המצפה לישועת ה']

כדאי לציין שהינך גר בחו"ל, ולא ששלחת את הודעותיך המחכימות באמצע יום השבת רח"ל.

הוא כן שלח באמצע יום השבת, השבת נקבעת רק לפי המקום של עם ישראל.

רק שבאותו הזמן בו כבר החלה השבת, ישנם כמה ארצות של גוים, שלשם עוד לא הגיעה השבת, מבחינה הלכתית, ואותם היהודים אשר הם עדיין נשארו מעורבים שם בין הגוים, אינם מחוייבים עדיין באותו הזמן בשמירת השבת.

אגב, בעיקר דבריך ו'לימוד הזכות' שלך, קשה להכריע מה יותר חמור... (חלילה, כמובן שהדברים נאמרו בהקצנה, ובעיקרם מונחת זעקה רבתי, שאמורה להדהד מסוף העולם ועד סופו, "עַד־מָתַי֙ תִּתְחַמָּקִ֔ין הַבַּ֖ת הַשּֽׁוֹבֵבָ֑ה").

[המצפה לישועת ה']

ותשתדל לממש את המשמעות החיובית של השם שלך, ולא את זו השלילית

כוונתך כנראה לזה: "שהיה כולו אב שכל הרואהו אומר דוד אביו של זה", ולאפוקי מזה: "שהיה מכלים פני מפיבושת בהלכה".

[סכינא חריפא]

כדאי לציין שהינך גר בחו"ל, ולא ששלחת את הודעותיך המחכימות באמצע יום השבת רח"ל.

הוא כן שלח באמצע יום השבת, השבת נקבעת רק לפי המקום של עם ישראל.

רק שבאותו הזמן בו כבר החלה השבת, ישנם כמה ארצות של גוים, שלשם עוד לא הגיעה השבת, מבחינה הלכתית, ואותם היהודים אשר הם עדיין נשארו מעורבים שם בין הגוים, אינם מחוייבים עדיין באותו הזמן בשמירת השבת.

אגב, בעיקר דבריך ו'לימוד הזכות' שלך, קשה להכריע מה יותר חמור... (חלילה, כמובן שהדברים נאמרו בהקצנה, ובעיקרם מונחת זעקה רבתי, שאמורה להדהד מסוף העולם ועד סופו, "עַד־מָתַי֙ תִּתְחַמָּקִ֔ין הַבַּ֖ת הַשּֽׁוֹבֵבָ֑ה").

הפעם אני בהחלט מסכים איתך. אבל לא רואה צורך לתקוף בן אדם על כך. לכן כתבתי את דברי בנימה רכה. זה לא לימוד זכות, אלא ביקורת בנימה רכה לידיד שאני מעריך מאוד! 

[סכינא חריפא]

ותשתדל לממש את המשמעות החיובית של השם שלך, ולא את זו השלילית

כוונתך כנראה לזה: "שהיה כולו אב שכל הרואהו אומר דוד אביו של זה", ולאפוקי מזה: "שהיה מכלים פני מפיבושת בהלכה".

אני התכוונתי שישתמש למכלים פני מפיבושת בהלכה, ולא בדברים בטלים.... (כפי שנ"ל שעשה כאן.)

[המצפה לישועת ה']

'קיומו של ישוב יהודי עצמאי בארץ הקודש, בכל זמן ומצב שהוא, הוא ענין רצוי ונכון ע"פ דת של תורה'.

זהו זה.

זו כל התורה כולה על רגל אחת, ואידך פירושא הוא, זיל גמור.

נ.ב. כל האריכות וה'סרבול' לעיל נועדו רק כדי להבהיר ענין צדדי, והוא, מדוע אין בכוחם של ה'שבועות' שנאמרו בזמן הגלות להפוך את המצב הנכון והמתוקן הזה למצב 'פסול' בעצם, חלילה וחס, ועל זה נתבאר לעיל ביאור ברור ונכון, שדבר 'טוב' בעצם' אינו נהפך להיות 'רע' בעצם מפני ענין אחר וצדדי שנתערב בו, וראה עוד לעיל באורך.

ומה נעשה שלא הבאת לכך שום מקור! ואדרבה, השביענו השי"ת שבזמן הגלות אז הישוב "העצמאי" אינו רצוי ונכון ע"פ דת של תורה. רק שאתה חידשת שכיון שזה רק איסור זמני ולא איסור ב"עצם", לכן אנו יכולים ללמוד מהנהגת העולם שכך הוא רצונו, [והודית שבשאר איסורי תורה אי אפשר ללמוד מהנהגת העולם, דא"כ תפוג תורה], ולא הבאת ליסוד שלך שום מקור. ואיך אתה רוצה לעקור דברי חז"ל מסברת הכרס שלך?
 

וכבר נתבאר לעיל שהמצב של ישוב יהודי בארץ הקודש, הוא בבירור ענין נעלה ונרצה מצד עצמו, ובודאי שאין לתלותו ב'סטרא אחרא', חלילה, אלא רק ברצונו ית' הפשוט.

כנ"ל.

כבר נתבאר לעיל, כי את עיקר ההנחה שאנו בכלל נמצאים ב'גלות' מאז שנחרב הבית השני, הנחנו רק מכח המציאות.

זה לא שה'גלות' היא עובדה מוכרחת, שנמסרה לנו בנבואה משמים, ועל כן ממילא נצטרך להכריח גם את ההסתלקות (במידה מסויימת) שלה ע"י נבואה ברורה משמים.

הכל נמדד לפי המציאות בה הקב"ה מנהיג את כלל ישראל, כשהקב"ה מרחיק את כלל ישראל, הרי שהם ב'גלות', (ורק מכח זה הם יודעים שחלו עליהם שוב ה'שבועות' שכבר בטלו מהם בבנין הבית השני), וכשהקב"ה מקרב את כלל ישראל, הרי שאין הם ב'גלות'.

וגם כאשר אוחזים בשלבי אמצע, שהקב"ה החל לקרבם מעט, הרי, שמצב מסויים זה בו הם אוחזים, הוא הוא מצבם האמיתי, אותו בחר ה' להעמידם בזמן זה.

אין כאן, חלילה, כוחות חיצוניים שהתערבו ופעלו את המצב הזה, אלא הקב"ה לבדו הוא שפעל ועשה לקרב אליו את כלל ישראל, ולהעמידם במצב המסויים בו הם נמצאים.

כל מצב שמתחדש, בין לקירוב ובין לריחוק, הוא מעשי ידי השי"ת, ממנו אין לגרוע ועליו אין להוסיף.

וראוי מאוד להדגיש, כי יתכנו מצבים מסויימים, בהם נראה שה'קירבה' היא בתהליך של 'התקדמות' מתמשכת והולכת, והמציאות אינה מונחת רק בעצם העמידה במצב מסויים, אלא כל מהותה היא בעצם ההתקדמות וההוספה של הקירבה להשי"ת.

ובמצב כזה, ודאי שהמצב מוגדר כזמן של 'השתוקקות' ושל 'התקרבות' אל השי"ת, (לא כמצב הנקרא 'סטטי' אלא כמצב הנקרא 'דינמי'), ובודאי שמוטל על כלל ישראל לא לנוח על מקומם בנחת, אלא 'לסייע' (כביכול) לכל המצב של ה'התקדמות', בכל המישורים, ב'אתערותא דלתתא' החביבה לפני ה' ית'.
 

[המצפה לישועת ה']

 

ב. ואם באת לדון מצד מה שמפורש בתורה הקדושה, אדרבה, משם ראיה, הרי כבר הראינו לעיל באריכות כי מבואר בהרבה מקומות כי דווקא כך תתרחש הגאולה השלמה והעתידה, וכמפורש גם בהרבה מקראות, שעם ישראל ישובו לארצם ורק אח"כ הקב"ה יחזירם בתשובה שלמה, וכהנה עוד רבות.

ואין כאן המקום להאריך שוב בזה, מפני אריכות הדברים, וכבר נתבארו הדברים בהרחבה לעיל, וכן בעוד כמה מקומות.

לא ברור כלל שבאותן מקומות מיירי לפני ביאת משיח, אדרבה, אם יש לך מקור ברור לכך תציין אותו. אך בכל אופן לא מבואר בשום מקום שלפני ביאת משיח ותשובה יהיה מצב של גאולה, או שלטון עצמאי, [וכל שכן שלא מבואר שזה יהיה ברצונו ית']. 

בגמרא במגילה י"ז:, שהובאה לעיל, כתוב מפורש ש'קיבוץ גלויות' יהיה לפני ש'בן דוד בא', אין לך מקור מפורש מזה.

'בן דוד בא' פירושו 'מגיע', כידוע.

(ומפורש שם ג"כ, שרק לאחר קיבוץ הגלויות יעשה 'דין ברשעים', ורק לאחמ"כ יכלו הפושעים ותרום קרן הצדיקים וכו').

[המצפה לישועת ה']

 

ג. ומלבד זאת, בלאו הכי כבר כתב הרמב"ם (מלכים י"ב ב') כי אי אפשר להכריע בבירור מהו סדר הגאולה, וכלשונו שם 'וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים', כך שבודאי לא תוכל להוכיח מן התורה נגד קיומו של ישוב יהודי לפני זמן הגאולה השלמה.

וממילא בהכרח שההגדרה של 'גאולה' לא תוכל לנבוע רק מתוך התורה לבדה, שהרי לא נתפרש בה להדיא, ואם כך בודאי שההתבוננות בתוך עצם המציאות בה הקב"ה מוביל אותנו, היא הכרחית כדי לידע מהי הנהגת ה' עמנו בעת הזאת לאור רצונו המפורש בתורתו הקדושה.

הרמב"ם קאי על מה ששנוי במחלוקת ואין לנו הכרעה ברורה, כגון אם אליהו יבוא קודם משיח או לא, אבל על עצם הדבר שלא שייך גאולה בלי תשובה ומשיח כבר פסק בבירור שאין ישראל נגאלין בלי תשובה ושאין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, וכדברי שאר כל הראשונים [רס"ג רה"ג רמב"ן ועוד] שכבר הבאתי לעיל.

ודבר זה מפורש להדיא בתורה בפסוקי פרשת נצבים, שדוקא אחרי שיתקיים ושבת עד ה"א יהיה הגאולה, ואין מקום לפקפק בזה.

ודאי דבריו נאמרו על הכל, שהרי מה שכתב "גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים", היינו על כל המחלוקות של התנאים, ובכללם מחלוקת ר"א ור' יהושע, האם ישראל נגאלים גם בלי תשובה או שלא.

וגם בעיקר דברי הרמב"ם, כבר נתבאר לעיל כי אינו מוכרח כלל. (וגם קצת תמוה לומר ששייכת 'הכרעה הלכתית' על ענין של 'אגדה', וגם דברי הרמב"ם עצמו שם נכתבו להדיא בצורה של 'אגדה').

אגב, בשאר הראשונים שהזכרת כעת לא מוזכר הענין של התשובה (בכל אופן לא בדבריהם המצוטטים לעיל) אלא רק הענין של מב"י.

ואם באת מצד הכתובים בפרשת נצבים, מדוע שכח מר את הכתובים בפרשת האזינו בהם מוזכרת הגאולה כענין מוכרח מצד קידוש השם, ופרשיות שלמות בספר יחזקאל בהם מפורש כי התשובה תהיה אחר קיבוץ הגלויות.

[המצפה לישועת ה']

נפלא, נמצא שאתה מודה לפחות על עצם ההתקבצות היהודית, שהיא דבר טוב ומבורך.

ובודאי כוונתך גם על כל הענינים הטובים הקיימים בקיבוץ הלזה.

דהיינו, פריחתו ושגשוגו של עולם התורה, הרווחה הרוחנית והגשמית, התעצמות קהילות הקודש בכל מקומות מושבותיהם בארץ הקודש, והתנופה התורנית שמתרחשת והולכת כל העת, וכו' וכו'.

ובכל זה אין די לדעתך כדי לראות את יד ה' ואת הארת פניו?!

מה לנו ול'מדינה' החילונית? וכי בכוחה להאפיל על כל הענינים הטובים והנפלאים שהוזכרו, ולבטל את כולם כ'עפרא דארעא'?!

מה שכתבתי שהקיבוץ הוא דבר טוב, היינו דוקא בגלל המעלות הרוחניות שבו, וכמובן שהכוונה דוקא כלפי הקיבוץ החרדי, ואף פעם לא כתבתי שאין כאן הארת פנים של השי"ת כלפי זה, [וגם בארה"ב ב"ה יש הארת פנים, יעזור השי"ת גם הלאה], הבעיה שלי הוא רק עם המדינה, ותו לא מידי. 

מה שכן כתבתי הוא שכיון שעם ישראל מפוזר ומפורד בין העמים, וגם בתוככי הישוב באה"ק סובלים די הרבה מהישמעאלים והע"ר, נמצא שאי אפשר להגדיר את המצב כ"גאולה". ותו לא מידי.

וניכר מדבריך שאתה לא יכול להפריד בין המדינה לבין הקיבוץ, ומתוך כך אתה לא מבין את דברי, אבל שפתי ברור מללו שהבעיה הוא רק עם השלטון, לא עם הקיבוץ, והדברים פשוטים ביותר.

המציאות בה 'עם ישראל', כלומר ציבור גדול וחשוב מאוד מתוך עם ישראל, מנהל את חייו הרוחניים בארץ ישראל, זה לא רק 'מעלות רוחניות', זה מצב חדש לגמרי.

המגורים בארץ ישראל אינם סתם עוד מצוה חביבה, היא עיקר צורת ההעמדה של עם ישראל כעם ה'.

'ארץ הקודש' היא המקום היחיד המיועד לקיום התורה והמצוות.

המציאות הזו, בה עם ישראל שוכן בתוך הארץ שייעד לו השי"ת מתחילת הבריאה, ומקיים שם תומ"צ בחשק ובשמחה, איננה רק 'עוד הארת פנים' מסויימת, היא צורה חדשה לגמרי, וה'הארת פנים ' שישנה היא במהלך נעלה וגבוה לאין ערוך, יותר מכל 'הארת פנים' אחרת.

והיא גופא 'מעלה רוחנית' נשגבה מעין כמוה, אשר היא 'התנוצצות' ברורה של המצב המיועד והמקווה.

גם אם ה'גאולה' עדיין לא הגיעה, ואפילו אם ה'גלות' עדיין לא כלתה לחלוטין, אי אפשר להתעלם מהמציאות החדשה והמזהירה.

אדרבה, כנראה כבודו הוא שאינו מפריד בין ה'מדינה' וה'קיבוץ', ועל כן נראה בעיניו כביכול כל ה'ענין' כאן אינו כשר כ"כ, אך ברור כי אם רק יסתכל נכוחה על המציאות התורנית לכשעצמה, בלי ענין ה'מדינה' ותוצאותיה, יראה כאן תופעה מבורכת ו'מאירה', אשר אין מנוס מלראות בה 'אמירה' ברורה של הקב"ה אלינו.
 

[המצפה לישועת ה']

אלא שלא ביארת עדיין דעתך די היטב, כי מצד אחד אתה מודה שלכלל גאולה לא הגענו, ומצד שני אתה כל הזמן מקשקש עם דיבורים של קמעא קמעא וקיום ייעודי הגאולה.

דבר ראשון, חז"ל הם אלו ש'מקשקשים' את הדיבורים של 'קמעא קמעא', מעט כבוד לדברי חז"ל (גם אלו שלא נמצאים בכתובות קי"א בדווקא) לא יזיק לאף אחד.

ובאשר לעיקר הדברים, אינני מבין מה ההסתבכות, 'גאולה' היא כאשר מונח לפנינו המצב המתוקן והשלם, כל עוד המצב אינו כזה, גם אם כבר רואים את ניצניו, הרי ש'גאולה' זה לא.

(אגב, כדי להגדיר בדיוק מה המצב המדויק, מה כן ומה לא, צריך כמעט רוח הקודש, אנו לא מדברים כאן אלא על ההסתכלות הכללית בלבד).

[המצפה לישועת ה']

אחי היקר והנלבב, בוא ואגלה את אזנך כמה סודות נוראים, ואלו הם:

יש לנו אבא אוהב בשמים, שכתב עלינו מפורש בתורתו הקדושה 'בָּנִ֣ים אַתֶּ֔ם לַה' אֱ-לֹהֵיכֶ֑ם'.

עוד הוא גילה לנו בתורתו הקדושה, כי הוא אוהב אותנו עד למאוד, "כִּי֩ מֵאַֽהֲבַ֨ת ה' אֶתְכֶ֗ם וכו' הוֹצִ֧יא ה' אֶתְכֶ֖ם בְּיָ֣ד חֲזָקָ֑ה".

וכן הוסיף וגילה לנו עוד הרב ענינים כעין זה על ידי עבדיו נביאיו, כמה וכמה פעמים, באורך ובפרוטרוט.

ולאור כל זה בודאי בין-תבין אל-נכון את כל יחסו של הקב"ה אלינו, ואת מגמת פניו בכל ענין ה'גלות', אשר היא לא באה כעונש הבא כח שנאה, חלילה, אלא כעונש הבא רק כדי לטהר ולזכך את בניו אהוביו.

ובודאי שאותו אב אשר אוהב הוא את בנו אהבה עזה, גם אם יגזור עליו שנות ריחוק ופרידה, הרי שהוא עדיין מתגעגע אליו, ואחרי שנות פרידה ארוכות בודאי מעיו הומים אליו כל העת, ואחוז הוא בגעגועיו בכל שעה.

ובודאי ניתן להבין, שבמצב כזה, אף אם יעבור הבן על רצון אביו הראשוני, ויבוא לפני אביו לפני המועד שנקבע מלכתחילה, ויתראה לפניו ויתרפק על ברכיו, בודאי שלבבו של האב ימס ויהיה למים, ואהבתו לבנו תקלקל את השורה, וירצה ויחפוץ להחיש את המועד, ולקרב במהרה את בנו אהובו, ולהשכינו בטח בביתו, לחסות תחת כנפיו באהבה ובחיבה כבתחילה.

נראין הדברים שאתה לא מבין נכון כלל היחס בין השי"ת ועם ישראל.

מעלת ארץ ישראל איננו מצד מצבו הגשמי, אלא מצד הרוחניות שבו והקירבה להשי"ת. 

בכך שכובשים את ארץ ישראל מצד חוסר האמונה והבטחון בישועתו, ומורדים בגזירתו, לא מתקיים כלל "התרפקות על ברכיו של השי"ת", כלשונך. אנשים כאלו אין להם שום שייכות אמיתי לארץ ישראל. 

ההתרפקות על ברכי השי"ת מתקיים רק כאשר שומעים בקול השי"ת ובוטחים בישועתו, ורק אז, אם מרבים בתחנונים כדי שתתגלה מלכותו ית', אז יתכן לעורר את אהבת השי"ת אל עמו.

זו בדיוק הנקודה, המצב בו העם היהודי גר בארץ הקודש, איננו 'מצב גשמי', הוא המעלה של 'קירבת השי"ת' הגדולה ביותר שתיתכן בעולם הזה.

הנושא כאן הוא לא דווקא עצם הכיבוש, (למרות שיש מקום גדול לומר, שגם עצם הכיבוש, שכאשר הוא בצורה מתוקנת ונכונה הוא אמרו לנבוע במהותו מרצון והשתוקקות להיות קרובים לה' בעצם המגורים בארצו הקדושה), אלא מצד עצם המצב בו נתהווה ישוב יהודי גדול בארץ הקודש לפני זמן הגאולה השלמה.

המצב הזה בו יהודים גרים בבית של השי"ת, תחת כנפי השכינה, והרי הם סמוכים על שולחנו, ומקיימים מתוך כל את תורתו ואת מצוותיו, המצב הזה בעצמו בודאי יש בכוחו לעורר את האהבה.

זה לא רק 'שייכות אמיתית לארץ ישראל', אלא זו 'שייכות אמיתית לה' א-לוהי ישראל'.

זוהי ההתרפקות האמיתית על ברכי ה', כאשר  אנו, בניו אהוביו, נמצאים סמוכים אל מקומו של השי"ת, בתוך ביתו אשר איוה לו למושב לו, ומעוררים בכך את געגועינו ואת געגועיו, והגעגועים הללו כמובן מעוררים את אהבתו אלינו, ומאידך הם בודאי גם צריכים לעורר את הציפיה העזה שלנו לשובו אלינו ברחמים. בב"א.
 

[המצפה לישועת ה']

ואני לא אחראי לבאר איך בדיוק כל שבועה מתקשר עם הלשון תעוררו את האהבה, ושערי תירוצים לא ננעלו

'תירוצים' נצרכים כאשר ישנם 'שאלות'.

כאשר אין שאלות והדברים ברורים מאוד, אין שום טעם להניח הנחות מעצמינו, ואז ללכת ולחפש 'תירוצים' כדי ליישב את דברי חז"ל עם הנחתינו המוקדמת.

בכל אופן, כמדומה שהנידון המסויים הזה מוצה בהחלט, והבוחר יבחר.

[המצפה לישועת ה']

א. מהרח"ו כותב מפורש שהשבועה היא 'שלא יעוררו את הגאולה', והלשון מורה להדיא על פעולה של כלל ישראל, היאך ניתן לדחוק את לשונו עד כדי כך, ולומר ש'בסך הכל נקט את לשון הפסוק'?!

ב. (וגם אדרבה, כיון שכבר דרשו חז"ל את הפסוק הזה, על השבועות של כלל ישראל, וכך הא גם פשטות הכתוב ודאי, בודאי שאם הזוה"ק, והמהרח"ו בעקבותיו, מביאים את הפסוק, הם מתכוונים למשמעות של אותו הפסוק, ולא על שבועה אחרת, שאינה שייכת לפסוק זה כלל).

ג. ולשונו 'שבועה גדולה לאלקים', בפשיטות הכוונה היא, שבועה שהיא גדולה וחשובה לפני האלקים, שהוא טרח להשביע אותה את עם ישראל.

(ומלבד זאת, נתבאר כבר לעיל שהלשון המליצית נאמרה על משקל הכתוב בספר יונה "עִיר גְּדוֹלָה֙ לֵֽא-לֹהִ֔ים', ועיקר כוונתו היתה לכתוב שהיא 'שבועה גדולה', והוסיף בלשונו 'לאלקים', על שם לשון הכתוב הנ"ל, וכתב כן כדי לרמוז בכך שהגדלות שלה היא לפני האלקים, וכנ"ל).

ד. גם לא הבנתי מדוע פשוט לכבודו שלא יהיו קיימים גדולי תורה (כדוגמת האר"י ומהרח"ו) שידעו להבחין מתי הגענו לדרגה זו.

אגב, אשמח אם תציין כאן האם באמת ההבנה הנ"ל שכתבת בדברי מהרח"ו היא ההבנה אותה כתב מהר"י ט"ב בספרו ויוא"מ, או שמא יש לו הבנה אחרת בישוב דברי המהרח"ו לשיטתו.

ה. (עוד ראוי להוסיף כאן, כי השבועה של הקב"ה על הגלות שהזכרת בדבריך, מובאת לא רק בזוה"ק, אלא גם בגמרא, בב"ב ע"ד., ע"ש היטב).

א. כוונתי שבלשון הפסוק ניתן לומר פירושים רבים, משא"כ בלשון הראשונים וכש"כ האחרונים, וביארתי היטב שהלשון לא יעוררו היינו שלא תועיל ההתעוררות, וזה מיושב היטב בלשון הקרא.

ב ה. לכן ציינתי דוקא לזוה"ק (תקונא חמישאה), שכבר מבואר שם שבועת השי"ת שלא יגאל את ישראל עד זמנא ידיעא, וזה מאוד מתאים עם הלשון של הזוהר עליה קאי הרח"ו, שלא תתעורר האהבה עד שיהיו ישראל במצב של אהבה גמורה. וכלל לא דחוק לומר שהזוה"ק דרש עוד שבועה מהפסוק הזה.

ג. כאן אתה הוא זה שמוציא את דברי הרח"ו מפשטן.

ד. ברור שלא יתן השי"ת שבועה באופן שיוכלו לטעות בזה.

[דעת מהר"י ט"ב אינו נוגע. את האמת אנחנו מחפשים פה].

א. לא מצינו בפסוק זה שום פירוש אחר, חז"ל פרשו בו רק פירוש אחד בלבד, והוא, שזה נאמר על ה'שבועות' של מסכת כתובות, שהקב"ה השביע את כלל ישראל.

ב. כנ"ל, גם הזוה"ק שם לא מביא זאת על הפסוק הזה, וכיון שלא נמצא פירוש אחר על פסוק זה כלל, בודאי כוונת מהרח"ו היא לפרוש היחיד של חז"ל לפסוק זה.

ג. כמדומה שלא הובנתי כלל. 'שבועה גדולה לאלקים' מתפרשת 'שבועה גדולה של אלקים'. כלומר, שבועה שהיא של האלקים, אותה השביע את עמו ישראל.

כל אריכות דברי לעיל נועדו רק כדי להבהיר את התוכן של הלשון ביתר שאת, אך עיקר הדברים הוא כמו נתבאר עתה בקוצר אמרים.

ד. כמובן, אם לא ידעו לא יוכלו לעשות מעשה, אך יתכן שיהיה מצב שכן ידעו, ועל זה כוונו דברי הזוה"ק בהכרח, (שהרי כתב שיש מצב בו ניתן לעבור על השבועה, ובהכרח שהוא מצב שיכול להיות קיים במציאות).

(דעת מהר"י ט"ב אינו נוגע לביקוש האמת כמובן, אך שאלתי זאת רק כבקשת טובה אישית, כדי שתוכל לחסוך לי טירחה, שלא אצטרך לעיין בכל אריכות דבריו בפנים, ואוכל להסתפק בענין זה בהתדיינותי עמך).

[המצפה לישועת ה']

זאת ועוד, הנזק הגדול הוא זה שכביכול העם היהודי האוטנטי, הפך ללא מייצג את כלל עם ה', ואלו שבשם ישראל יכונו, והם מייצגים את העם מול אומות העולם, נוהגים כמומרים.
וקשה לקבוע שזה יותר טוב מאילו ח"ו היו כל החילונים (לא המסורתיים) יוצאים מכלל ישראל, אבל עם ה' היה נשאר עם ה' האוטנטי.

ידידי, היאך ניתן לכתוב הנחה כזו, אפילו כ'צד' בלבד, עדיף שיאבדו מליוני יהודים מכלל ישראל, יותר מאשר שלא יקרא 'שם ישראל' על רשעים?!

כמובן שיש חילול ה' גדול במצב כזה בו הרשעים 'מנכסים' את שם 'ישראל' לעצמם, אך האם ניתן לבכר כנגד זה מצב בו נאבדים מליונים רבים מ'כלל ישראל' לנצח?!

תנסה רק להמשיל זאת בדמיון ל'בנים', בנים של השי"ת.

מצב אחד זו הם יכולים להאבד לנצח מ'משפחתו', ולהכרת מארץ החיים בלי להשאיר שם ושארית, מול מצב אחר, בו הם עדיין משוייכים ל'משפחה', אלא שיש לאבא 'בושות' מכך שהבנים הסוררים הללו קרואים על שמו.

יש צד להעדיף את זה על פני זה?!

[סכינא חריפא]

זאת ועוד, הנזק הגדול הוא זה שכביכול העם היהודי האוטנטי, הפך ללא מייצג את כלל עם ה', ואלו שבשם ישראל יכונו, והם מייצגים את העם מול אומות העולם, נוהגים כמומרים.
וקשה לקבוע שזה יותר טוב מאילו ח"ו היו כל החילונים (לא המסורתיים) יוצאים מכלל ישראל, אבל עם ה' היה נשאר עם ה' האוטנטי.

ידידי, היאך ניתן לכתוב הנחה כזו, אפילו כ'צד' בלבד, עדיף שיאבדו מליוני יהודים מכלל ישראל, יותר מאשר שלא יקרא 'שם ישראל' על רשעים?!

כמובן שיש חילול ה' גדול במצב כזה בו הרשעים 'מנכסים' את שם 'ישראל' לעצמם, אך האם ניתן לבכר כנגד זה מצב בו נאבדים מליונים רבים מ'כלל ישראל' לנצח?!

תנסה רק להמשיל זאת בדמיון ל'בנים', בנים של השי"ת.

מצב אחד זו הם יכולים להאבד לנצח מ'משפחתו', ולהכרת מארץ החיים בלי להשאיר שם ושארית, מול מצב אחר, בו הם עדיין משוייכים ל'משפחה', אלא שיש לאבא 'בושות' מכך שהבנים הסוררים הללו קרואים על שמו.

יש צד להעדיף את זה על פני זה?!

דומה שכלל אינך מבין את דברי.
קודם כל, יהודי אובד או לא אובד, אם הוא שומר תו"מ או לא.
אם הוא לא שומר תו"מ ומתחתן עם גויים, גם אם יקראו לו יהודי, וישראל, הוא אבד. ולא רק שהוא אבד, אלא גם הזיק לכל כלל ישראל, בכך ששמם נקרא על יהודי אבוד זה.
ואם הוא לא מתחתן עם גויים, ושומר על ברית, ועוד כמה מצוות בודדות, כרוב אחינו החילונים, אז גם אם היו קוראים לו ישראל וגם אם לא, הוא לא אבוד נקודה.
(נכון שלפעמים בזכות שעדיין קוראים לו יהודי הוא ממשיך לשמור על לא להתחתן עם גויה למשל, אבל לא על זה דברתי, ולא נגלוש לזה.)

אני דברתי על נושא אחר לחלוטין.
יש הרבה קבוצות שעזבו את עם ישראל.
החל בצדוקים ובייתוסים, עבור דרך הנוצרים קראים, משכילים ורפורמים, אבל אף פעם לא קרה, שהזרם הפורש הוא הפך למיינסטרים של היהדות, בהותירו את שומרי התורה מיעוט בלתי מייצג, שמבחינתם אבד עליו הכלח.
אלא תמיד בתחילה, הם הוכרו כקבוצה יהודית פורשת, בעוד שכולם ידעו שהפרושים הם הם היהודים האמיתיים, ועם חלוף השנים נשתכח שם ישראל מהם.
הנזק שקרה כאן, הוא איום, וזה לכאו' מש"כ יחזקאל באמור וכו' עם ה' אלה ומארצו יצאו ח"ו, שהגויים לא מאמינים מה זה היה לו לעם ה', שרב עם אביו בצורה שכזאת, ורודף את אחרוני שומרי האמונים לאביהם העתיק, בכל מיני רדיפות, בעוד הם עושים כל מאמץ להצטרף למשפחת העמים בני השפחה.

ועל זה כתבתי, שעדיף היה שלא יקראו ישראל.
לא שיאבדו, זה ראית מהרהורי ליבך.
הם יכולים להישאר לא אבודים (מצידי שיחזרו בתשובה, וכפי שכתבתי אני פועל הרבה בל"נ לשם כך) גם ללא הכתמת השם ישראל, בנושאם עליהם שם אחר הראוי למעמדם הנחות והלא מייצג. ובהיות שזה לא קרה, זהו נזק גדול לכל האומה.

[דובר מישרים]

וכשהקב"ה מקרב את כלל ישראל, הרי שאין הם ב'גלות'.

שוב אתה חוזר על אותו סברת הכרס, בבטחון עצמי כזו כאילו היתה זאת תורה מסיני, וכל זה בלי להביא לכך שום מקור או סימוכין!!!

ובכך אתה רוצה לעקור מן השורש את אזהרת הקב"ה לבל נדחוק את הקץ, והעונש המר של אני מתיר את בשרכם!!!

ולא כך עשה הגאון הנצי"ב, כאשר דחה את דברי הדרישת ציון שכתב כבר החלה להתקיים ייעודי הגאולה, וזה לשונו:

אין נפשי נוחה מהספר דרישת ציון שהעלה הגאון וצדיק מוהרצ"ה קלישער ז"ל, כי נוסד על אור מתעה שראה בארצות המערב שניתן שווי זכויות לאחינו, והיה מדמה כי זהו הבטחת ושב ד' אלקיך את שבותך ורחמך, מעתה עלינו להגיע לסופיה דקרא ושב וקבצך וגו', ובמח"כ אינן אלא דברים בטלים... שהרי לפני זה המקרא כתיב ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו וגו', ולא החל להתקיים כלל...

כנראה הנצי"ב לא ידע את הכלל הנפלא שלך שאין להסתכל בתורה לראות האם החלה להתקיים ייעודי הגאולה...

בגמרא במגילה י"ז:, שהובאה לעיל, כתוב מפורש ש'קיבוץ גלויות' יהיה לפני ש'בן דוד בא', אין לך מקור מפורש מזה.

'בן דוד בא' פירושו 'מגיע', כידוע.

(ומפורש שם ג"כ, שרק לאחר קיבוץ הגלויות יעשה 'דין ברשעים', ורק לאחמ"כ יכלו הפושעים ותרום קרן הצדיקים וכו').

וכבר נתבאר לעיל מדברי המדרש והאבודרהם והרמב"ן ורס"ג ורה"ג דזה ברור שהקיבוץ יהיה [לכל הפחות] ע"י משיח בן יוסף [בעצמו, לא הניצוץ שלו...], ולא נתקיים זה עדיין.
 

ודאי דבריו נאמרו על הכל, שהרי מה שכתב "גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים", היינו על כל המחלוקות של התנאים, ובכללם מחלוקת ר"א ור' יהושע, האם ישראל נגאלים גם בלי תשובה או שלא.

אין כזה מחלוקת, שהרי לכו"ע יהיה הגאולה בתשובה, והמחלוקת הוא רק לגבי אופן התשובה.
 

וגם בעיקר דברי הרמב"ם, כבר נתבאר לעיל כי אינו מוכרח כלל.

לא נתבאר כלל. בסך הכל עשית ליצנות מדברי הרמב"ם.
 

אגב, בשאר הראשונים שהזכרת כעת לא מוזכר הענין של התשובה (בכל אופן לא בדבריהם המצוטטים לעיל) אלא רק הענין של מב"י.

א. משיח בן יוסף עדיין לא בא.

ב. בדברי רבותינו מבואר שאי אפשר בשום פנים ואופן להיגאל בלי תשובה, והנה כמה ציטוטים מדבריהם הק', אשר לצערינו אתה בוחר להתעלם מהם:

ר' סעדי' גאון.png

רמ''ק.png

ספר החיים.png

 

ואם באת מצד הכתובים בפרשת נצבים, מדוע שכח מר את הכתובים בפרשת האזינו בהם מוזכרת הגאולה כענין מוכרח מצד קידוש השם

מי אמר שאינו מוכרח?! וגם התשובה מוכרחת.
 

ופרשיות שלמות בספר יחזקאל בהם מפורש כי התשובה תהיה אחר קיבוץ הגלויות.

מעניין שכבודו בוחר ללמוד את הספר בלי המפרשים על אתר, אשר מפורש בהם שכל הדברים שנאמרו שם היינו דוקא לאחר התשובה. 

הנה כמה ציטוטים:

רד''ק יחזקאל.png

מלבי''ם יחזקאל.png

 

דבר ראשון, חז"ל הם אלו ש'מקשקשים' את הדיבורים של 'קמעא קמעא', מעט כבוד לדברי חז"ל (גם אלו שלא נמצאים בכתובות קי"א בדווקא) לא יזיק לאף אחד.

פשוט ביותר ומובן ממילא שענין ה"קשקוש" נאמר לגבי מי שמקשר את דברי חז"ל הללו לימינו אלה, לפני ביאת משיח, בזמן שאין לו כל הוכחה שעל כך נתכוונו חז"ל, ועי"כ הוא בא לעקור את דברי חז"ל הקדושים אודות השבועות שבגלות, והסכנה העצומה הטמון בהעברה עליהם.
 

אגב, כדי להגדיר בדיוק מה המצב המדויק, מה כן ומה לא, צריך כמעט רוח הקודש, אנו לא מדברים כאן אלא על ההסתכלות הכללית בלבד

פתאום כבר צריכים לרוח הקודש... מה כל כך רע להתבונן בה"מציאות" של מצבינו, ולבחון האם אנו במצב של "קירוב" או "ריחוק"???... למה פתרון זה נוצר רק לגבי הידיעה ש"כבר יצאנו מהגלות"???....
 

המצב הזה בו יהודים גרים בבית של השי"ת, תחת כנפי השכינה, והרי הם סמוכים על שולחנו, ומקיימים מתוך כל את תורתו ואת מצוותיו, המצב הזה בעצמו בודאי יש בכוחו לעורר את האהבה.

ב"ה שכעת הוסיף מר את התנאי של קיום התורה והמצוות, אשר בעוה"ר לא מתקיים כעת, וכמובן שאם עוברים על השבועות ג"כ אין מתקיים התנאי הזה.
 

ואני לא אחראי לבאר איך בדיוק כל שבועה מתקשר עם הלשון תעוררו את האהבה, ושערי תירוצים לא ננעלו

'תירוצים' נצרכים כאשר ישנם 'שאלות'.

כאשר אין שאלות והדברים ברורים מאוד, אין שום טעם להניח הנחות מעצמינו, ואז ללכת ולחפש 'תירוצים' כדי ליישב את דברי חז"ל עם הנחתינו המוקדמת.

בכל אופן, כמדומה שהנידון המסויים הזה מוצה בהחלט, והבוחר יבחר.

בוודאי אין שאלות, את זה אין אתה צריך לגלות לנו, כבר ידענו מראש שאצל מר הדברים "ברורים" עדיין לפני שהדברים הועלו על כור המבחן.

ולסיכום: באנו למחלוקת של ידידינו הרב @מצפה לישועה ורבותינו הפני יהושע ומהר"ל.

והבוחר יבחר!

[דובר מישרים]

א. מהרח"ו כותב מפורש שהשבועה היא 'שלא יעוררו את הגאולה', והלשון מורה להדיא על פעולה של כלל ישראל, היאך ניתן לדחוק את לשונו עד כדי כך, ולומר ש'בסך הכל נקט את לשון הפסוק'?!

ב. (וגם אדרבה, כיון שכבר דרשו חז"ל את הפסוק הזה, על השבועות של כלל ישראל, וכך הא גם פשטות הכתוב ודאי, בודאי שאם הזוה"ק, והמהרח"ו בעקבותיו, מביאים את הפסוק, הם מתכוונים למשמעות של אותו הפסוק, ולא על שבועה אחרת, שאינה שייכת לפסוק זה כלל).

ג. ולשונו 'שבועה גדולה לאלקים', בפשיטות הכוונה היא, שבועה שהיא גדולה וחשובה לפני האלקים, שהוא טרח להשביע אותה את עם ישראל.

(ומלבד זאת, נתבאר כבר לעיל שהלשון המליצית נאמרה על משקל הכתוב בספר יונה "עִיר גְּדוֹלָה֙ לֵֽא-לֹהִ֔ים', ועיקר כוונתו היתה לכתוב שהיא 'שבועה גדולה', והוסיף בלשונו 'לאלקים', על שם לשון הכתוב הנ"ל, וכתב כן כדי לרמוז בכך שהגדלות שלה היא לפני האלקים, וכנ"ל).

ד. גם לא הבנתי מדוע פשוט לכבודו שלא יהיו קיימים גדולי תורה (כדוגמת האר"י ומהרח"ו) שידעו להבחין מתי הגענו לדרגה זו.

אגב, אשמח אם תציין כאן האם באמת ההבנה הנ"ל שכתבת בדברי מהרח"ו היא ההבנה אותה כתב מהר"י ט"ב בספרו ויוא"מ, או שמא יש לו הבנה אחרת בישוב דברי המהרח"ו לשיטתו.

ה. (עוד ראוי להוסיף כאן, כי השבועה של הקב"ה על הגלות שהזכרת בדבריך, מובאת לא רק בזוה"ק, אלא גם בגמרא, בב"ב ע"ד., ע"ש היטב).

א. כוונתי שבלשון הפסוק ניתן לומר פירושים רבים, משא"כ בלשון הראשונים וכש"כ האחרונים, וביארתי היטב שהלשון לא יעוררו היינו שלא תועיל ההתעוררות, וזה מיושב היטב בלשון הקרא.

ב ה. לכן ציינתי דוקא לזוה"ק (תקונא חמישאה), שכבר מבואר שם שבועת השי"ת שלא יגאל את ישראל עד זמנא ידיעא, וזה מאוד מתאים עם הלשון של הזוהר עליה קאי הרח"ו, שלא תתעורר האהבה עד שיהיו ישראל במצב של אהבה גמורה. וכלל לא דחוק לומר שהזוה"ק דרש עוד שבועה מהפסוק הזה.

ג. כאן אתה הוא זה שמוציא את דברי הרח"ו מפשטן.

ד. ברור שלא יתן השי"ת שבועה באופן שיוכלו לטעות בזה.

[דעת מהר"י ט"ב אינו נוגע. את האמת אנחנו מחפשים פה].

א. לא מצינו בפסוק זה שום פירוש אחר, חז"ל פרשו בו רק פירוש אחד בלבד, והוא, שזה נאמר על ה'שבועות' של מסכת כתובות, שהקב"ה השביע את כלל ישראל.

ב. כנ"ל, גם הזוה"ק שם לא מביא זאת על הפסוק הזה, וכיון שלא נמצא פירוש אחר על פסוק זה כלל, בודאי כוונת מהרח"ו היא לפרוש היחיד של חז"ל לפסוק זה.

ג. כמדומה שלא הובנתי כלל. 'שבועה גדולה לאלקים' מתפרשת 'שבועה גדולה של אלקים'. כלומר, שבועה שהיא של האלקים, אותה השביע את עמו ישראל.

כל אריכות דברי לעיל נועדו רק כדי להבהיר את התוכן של הלשון ביתר שאת, אך עיקר הדברים הוא כמו נתבאר עתה בקוצר אמרים.

ד. כמובן, אם לא ידעו לא יוכלו לעשות מעשה, אך יתכן שיהיה מצב שכן ידעו, ועל זה כוונו דברי הזוה"ק בהכרח, (שהרי כתב שיש מצב בו ניתן לעבור על השבועה, ובהכרח שהוא מצב שיכול להיות קיים במציאות).

(דעת מהר"י ט"ב אינו נוגע לביקוש האמת כמובן, אך שאלתי זאת רק כבקשת טובה אישית, כדי שתוכל לחסוך לי טירחה, שלא אצטרך לעיין בכל אריכות דבריו בפנים, ואוכל להסתפק בענין זה בהתדיינותי עמך).

א ב. הנה ציטוט מדברי הרח"ו בספרו עץ הדעת טוב, פ' ויצא:

עץ הדעת טוב.png

ג. הובנת היטב, אלא שאין זה פשטות לשונו, ולאור דבריו הברורים בספר עץ הדעת טוב כבר אין שום מקום לדיון.

ד. ומה אם יקום נביא שקר ויאמר שכבר הגיע הזמן הזה? ועל כרחך שיהיה בזה סימן ברור מן השמים, ועל דרך מ"ש הרמב"ם אודות משיח, ופשוט הוא.

כמובן שדעת מהר"י ט"ב כן נוגע לביקוש האמת, וכפי שהוכח כעת עם דברי רח"ו בעץ הדעת טוב, שדברי הויואל משה (סי' ע"ב) בכוונתו הם אמת לאמיתו, וכמו ברוב המקומות שזכה צדיק זה לכוון אל האמת בדברים שהבלבול בהם רבה על הבהירות, ומה שלא רציתי לציין את דבריו כי אין בזה שום נפק"מ, וקבל את האמת ממי שאמרו.

[איש אשכולות]

הובאו כאן תגובות לא מעטות על שלוש השבועות לפי שיטת הויואל משהת אך שיטה זו בעיית מאוד, בלי להמעיט מגדולתו של מחבר הספר, והיא שיטה קיצונית מאוד שיוצא ממנה אבסורד גדול כי לפי שיטתו יהודי שהגויים מאיימים עלו שאם לא ילך לארץ אבותיו יהרגו אותו אז צריך לסרב להם ולא לעלות לארץ, והלא זה עצמו עברה על השבועה שלא למרוד באומות העולם. וכן לא אפשרית דעתו שהשואה היא עונש על שעברו על שלוש השבועות בעליות לארץ כי כל אלו שנפגעו בשואה היו בחו"ל וכל אלו שהיו בארץ לא נפגעו בשואה.
וכן לומר על כל מי שלא סובר כמותו בעניין שלוש השבועות שהו כותב כמו לגבי הסוברים שהשבועות לישראל תלויות בשבועה לאומותהעולם שלא לשעבד את ישראל יותר מדי גם כן דעה בעייתית מאוד ומתאימה לדברי הנצי"ב בהקדמתו לחומש בראשית לגבי צדיקי בית שני שכל מי שלא כדעתם היו מתייחסים אליו כצדוקי ואפיקורוס.
כך או כךת רבים מגדולי הדורות שהתייחסו לשלוש השבועות לא רק שלא סברו כמו הרי מסטמר אלא אף דעתם שהשבועות אינן תקפות כלל מסיבות ונות ולא מעטים דעתם שהם אינן להלכה כלל, כולל כאלו שהויא"מ ייחס אותם אליו כמו המהר"ל ור"י אייבשיץ:
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php? ... 30#p233054

טעות!
מעולם לא אסר הויא"מ לעלות לארץ. עלה תעלה לבריאות.
אם יש אדם שחושב שלהקים מדינה זה יציל נפשות ולכן כדאי להקים את המדינה, כתב הויוא"מ שהבטיח הקב"ה עונש גדול אם נעשה את זה, וגם בעולם המעשה המציאות היא שההתגרות באומות בפועל יביאו להרג נפשות יותר מלהצלה, ופשוט וברור שאסור להעמיד יהודים בסכנת נפשות כדי להציל יהודים מסכנת נפשות, וא"כ הרי שאסור להקים את המדינה גם מדין פיקו"נ.

מפני שאחת השבועות היא איסור עלייה לארץ כחומה אז עליות כאלו לארץ הוא אסר, כך דאינך מדייק כלל וגם אני לא דייקתי לגמר ועתה אתקן:
לשיטת הרבי מסטמר אם הגויים מאיימים על קבוצה ניכרת של יהודים לעלות לארץ ועלייה כזו אסורה כי היא לעלות כחומה, אז היהודים צריכים לסרב ולהיהרג כי השבועות הן ביהרג ואל יעבור, אך עצם הסירוב הוא עברה על השבועה שלא למרוד באומות. זה מראה מדוע הדעה שהשבועות ביהרג ואל יעבור היא אבסורדית ולא יכולה להיות ההשקפה הנכונה ובכל מקרה הי בדעת מיעוט א לא דעת יחיד ורובם ככולם של גדולי הדורות לא סברו כך כלל כפי שהראיתי ואף עיקרם סברו שאינן להלכה כלל והרמב"ם והרי"ף והשו"ע ועוד מגדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים לא הביאו אותן להלכה.
לגבי שלא לדחוק את הקץ, בכל מקרה הגרסה העיקרית שלא לרחוק ושלא לדחוק היא לישנא אחרינא ברש"י כך שלמעשה מותר לדחוק

[על כל פנים]

לתשומת לב החברים, הניק הזה @איש אשכולות הוא אותו טרול מזרחניק המתערב בכל דיונים כאלו, בבקשה להתעלם