ר' שעייה בן ר' משה

[זבח תודה]

ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים

אצל חכם חי ויבקש מה' רחמים.
לא ילך אצל קבר ויבקש רחמים מהמת

[אור זרוע]

ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים

אצל חכם חי ויבקש מה' רחמים.
לא ילך אצל קבר ויבקש רחמים מהמת

הוא יבקש מהמת שיתפלל עליו, כמו שעשה כלב בן יפונה בקברי האבות. והבקשה הזו אינה נחשבת "תפילה" אל המת.
 

[זבח תודה]

הוא יבקש מהמת שיתפלל עליו, כמו שעשה כלב בן יפונה בקברי האבות. והבקשה הזו אינה נחשבת "תפילה" למת.

הבאתי שיטה זו

ובזה יש שני אופנים במקרה שמתפלל אליו כמי שיש באפשרותו להרע או להיטיב זה ע"ז.
ואם הוא רק פונה אל המת בשביל שיבקש עליו רחמים אינו ע"ז אבל זה דורש אל המתים
ורק בפרט זה שאינו מתפלל אליו כאילו בכוחו להרע או להיטיב אלא רק שיבקש גם הוא עבורו רחמים רק בזה יש שלימדו זכות .

[לבי במערב]

הוא יבקש מהמת שיתפלל עליו . . 

מלבד החילוק הפשוט הנ"ל,
הרי מפורשים הדברים בדרשות הר"ן (דרוש ח):

 . . שאין ספק שראוי שנאמין שכמו שבזמן שבית המקדש קיים הי' המעון ההוא המקודש מקום מוכן לחול שפע הנבואה והחכמה עד שבאמצעות המקום ההוא הי' שופע על כל ישראל. כן ראוי שיהיו הנביאים והחכמים מוכנים לקבל החכמה והנבואה. עד שבאמצעותם יושפע השפע ההוא על המוכנים מבני דורם גם אם לא ישתתפו עמם. אבל מצד המצאה בדורם. שהם עצמם כמו המקדש המקודש. והרמב"ן ז"ל כתב בסוף סדר והי' עקב, "ויתכן באנשי זאת המעלה שתהיה נפשם גם בחייהם צרורה בצרור החיים כי הם בעצמם מעון לשכינה כאשר רמזו בעל ספר הכוזרי", ע"כ. ואפשר שנתכוין גם לה. ולפיכך בהמצא לחכמים והחסידים בדורות יהיה השפע שופע עליהם. ובאמצעותם אפשר שיהי' שופע על כל המוכנים מבני דורם. וכ"ש לאותם שהם מתקרבים אליהם ומשתתפים עמהם. ולא בחייהם בלבד כי גם אחרי מותם. מקומות קברותיהן ראויין להמצא השפע שם בצד מן הצדדים. כי עצמותיהם אשר כבר היו כלים לחול עליהם השפע הא-לקי. עדיין נשאר בהם מן המעלה והכבוד שיספיק לכיוצא בזה. ומפני זה אמרו רז"ל (סוטה לד) שראוי להשתטח על קברי הצדיקים ולהתפלל שם. כי התפלה במקום ההוא תהי' רצוי' יותר. להמצא שם גופות אשר חל עליהם כבר השפע הא-לקי . . 

יעוש"ב.

[לבי במערב]

הבאתי שיטה זו

אין למר שום זכות לערער על הנוהגים כדעת א' מן הפוסקים, וכ"ש הכא: [א] אין זו דעת יחידאה, [ב] כך נהוג בתפוצות ישראל מאז ומעולם.

[מתון מתון]

בשבת האחרונה פרשת אמור בא"י.  יהודי מבוגר לקח תמונה של ר' ישעיה מקרסטירר ושם מול השליח ציבור בחזרת השץ של תפילת המוסף כדי שהש"ץ יתפלל כנגד התמונה. (נגד- שיויתי ה' לנגדי)

טעות, כוונת היהודי הנ"ל היתה נגד הני עכברי שסביב הש"ץ...
 

[זבח תודה]

דובר על אלו שמתתפללים שרבי שמעון או ר' ישעילה או מישהו אחר ישפיע להם פרנסה וישועות, שזה ע"ז
אתיחס אם אראה שיש פה משהו מעבר להוצאת דברים מהקשרם וירידות ילדותיות (זה הרמה של יד החסידים על העליונה)

[מתי אבוא]

בשבת האחרונה פרשת אמור בא"י.  יהודי מבוגר לקח תמונה של ר' ישעיה מקרסטירר ושם מול השליח ציבור בחזרת השץ של תפילת המוסף כדי שהש"ץ יתפלל כנגד התמונה. (נגד- שיויתי ה' לנגדי)

לקחתי את התמונה והשלכתי אותה לארץ.
אותו יהודי הרים את התמונה ונישק אותה, והכריז הוא ממש כמו בחיים חיותו, גם אז הוא נתן שידרכו עליו וכך גם עכשיו הוא מאפשר שיזרקו אותו. (דהיינו את התמונה - כאילו התמונה יכלה למנוע את זריקתה)
זה ע"ז באופן הפשוט.
גם בזמן השופטים ובית ראשון אנשים תירצו שזה דוקא מצווה ועבודת ה' (ראה שופטים יז)

מקורות בנוסף לתורה שבכתב

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לוֹ לְבַדּוֹ רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל. וְאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל לְזוּלָתוֹ: (סידור)
עיקר הצווי בעבודת כוכבים שלא לעבוד אחד מכל הברואים. (הלכות עבודה זרה פרק ב הלכה א)
 "ועבדתם את ה' אלהיכם" (שמות כג, כה) ואמר "ואותו תעבודו" (דברים יג, ה)... ולשון ספרי (דברים יא, יג): "ולעבדו זו תפלה. (סה"מ לרמב"ם ה מצוות תפילה)

ובזה יש שני אופנים במקרה שמתפלל אליו כמי שיש באפשרותו להרע או להיטיב זה ע"ז.
ואם הוא רק פונה אל המת בשביל שיבקש עליו רחמים אינו ע"ז אבל זה דורש אל המתים
ורק בפרט זה שאינו מתפלל אליו כאילו בכוחו להרע או להיטיב אלא רק שיבקש גם הוא עבורו רחמים רק בזה יש שלימדו זכות .

א. אף אחד לא מתפלל לר' ישעיה זיע"א, זה נובע פשוט מכך שזה מעורר לו את הלב לראות תמונה של צדיק  ויש בו אמונה תמימה מרוקאית שכאילו הוא מתפלל יחד עם הצדיק בקרעסטיר אבל לא שמתפלל אליו וזהו פשוט לכל מי שבקיא בחברה החסידית שאין שם שום טעות להתפלל לצדיק ח"ו! אך עדיין יש לעיין אם יש כאן בעיה להתפלל לפני דמות שזה 'מחזי' כע"ז וכמו שא"א להתפלל לפני מראה אף שאין בימינו מי שחושד שאדם מתפלל לעצמו...
ב. שו"ע או"ח סימן תקפ"א ס"ד.
 ויש מקומות נוהגין לילך על הקברות ולהרבות שם בתחנות (בערב ראש השנה).
מגן אברהם שם אות ט"ז
על הקברות. ולהשתטח על קברי הצדיקים (שם) וכ"ה בגמ' ויקיף הקברות כדאיתא באגודה פ"ק דמ"ק ואין לילך על קבר אחד ב"פ ביום אחד (כתבים):
פרי מגדים /א"א/‏ שם אות ט"ז 
 על הקברות. עמ"א. ועא"ר ל"ט בשם מהרי"ל הלכות תענית דבית הקברות מקום קדוש וטהור יתכוין שה' יתן לו רחמים בזכות הצדיקים ואל ישים מגמתו נגד המתים. ובסידור מענה לשון יש תפלות מה שאומרים על הקברים משמע קצת שמבקשים מאת הנפש שיליץ טוב בעדנו:
נמצא מהפרי מגדים שיש על מה שיסמוכו מי שמבקש מנפש הצדיק עצמו שיעורר רחמים. (ועכ"פ זה לא 'עבודה זרה כפשוטו' אלא א"כ גם הפרי מגדים מביא דיעות של עבו"ז עפ"ל היל"ת.

זהר מנוקד/תרגום/ חלק ג דף/א/א 

תָּאנָא, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, יוֹמָא חַד הֲווֹ אַזְלֵי (קמ"ד ע"א, צ"א) רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יֵיסָא בְּאוֹרְחָא, עָרְעוּ בְּגוּשׁ חָלָב, וַהֲוָה חָרִיב, יָתְבוּ סָמִיךְ לְבֵי קִבְרֵי,וכו'

[לָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, יוֹם אֶחָד הָיוּ הוֹלְכִים רַבִּי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יֵיסָא בַּדֶּרֶךְ. פָּגְעוּ בְּגוּשׁ חָלָב, וְהָיָה חָרֵב. יָשְׁבוּ סָמוּךְ לְבֵית הַקְּבָרוֹת] וכו'

קָמוּ רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יֵיסָא וְאַזְלוּ. אַמְרֵי, וַדַּאי בְּשַׁעֲתָא דְּזַכָּאִין לָא אִשְׁתְּכָחוּ בְּעָלְמָא, עָלְמָא לָא מִתְקַיְּימָא אֶלָּא בְּגִינֵיהוֹן דְּמֵתַיָּיא. אָמַר רִבִּי יֵיסָא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִצְטְרִיךְ עָלְמָא לְמִטְרָא, אֲמַאי אַזְלֵינָן לְגַבֵּיהוֹן דְּמֵתַיָּיא, וְהָא כְּתִיב (דף ע"א ע"ב) (דברים יח) וְדוֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים וְאָסִיר. אָמַר לֵיהּ עַד כָּאן לָא חֲמֵיתָא גַּדְפָּא דְּצִפָּרָא דְּעֵדֶן. וְדוֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים, אֶל הַמֵּתִים דַּיְיקָא. דְּאִינּוּן חַיָּיבֵי עָלְמָא, דְּאִינּוּן מֵעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, דְּאִשְׁתְּכָחוּ תָּדִיר מֵתִים. אֲבָל יִשְׂרָאֵל דְּאִינּוּן זַכָּאֵי קְשׁוֹט, שְׁלֹמֹה קְרָא עָלַיְיהוּ (קהלת ד) וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ, בְּזִמְנָא אָחֳרָא וְלָא הַשְׁתָּא. שֶׁכְּבָר מֵתוּ, וְהַשְׁתָּא אִינּוּן חַיִּין.‏

[קָמוּ רַבִּי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יֵיסָא וְהָלְכוּ. אָמְרוּ, וַדַּאי בְּשָׁעָה שֶׁצַּדִּיקִים לֹא נִמְצָאִים בָּעוֹלָם, הָעוֹלָם אֵינוֹ מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַמֵּתִים. אָמַר רַבִּי יֵיסָא, בְּשָׁעָה שֶׁהָעוֹלָם צָרִיךְ אֶת הַמָּטָר, לָמָּה הוֹלְכִים אֵצֶל הַמֵּתִים, וַהֲרֵי כָּתוּב (דברים יח) וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים, וְאָסוּר? אָמַר לוֹ, עַד כָּאן לֹא רָאִיתָ כְּנַף צִפּוֹר הָעֵדֶן. וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים, דַּוְקָא אֶל הַמֵּתִים. שֶׁהֵם רִשְׁעֵי הָעוֹלָם שֶׁהֵם מֵעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּמְצָאִים תָּמִיד עִם הַמֵּתִים. אֲבָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם צַדִּיקֵי אֱמֶת, עֲלֵיהֶם קָרָא שְׁלֹמֹה, (קהלתד) וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ, בִּזְמַן אַחֵר וְלֹא עַכְשָׁו. שֶׁכְּבָר מֵתוּ, וְעַכְשָׁו הֵם חַיִּים.]‏

וְעוֹד, דִּשְׁאָר עַמִּין כַּד אָתָאן לִמְתֵיהוֹן, אַתְיָין בְּחַרְשִׁין, לְאִתְּעָרָא עָלַיְיהוּ זִינִין בִּישִׁין. וְכַד יִשְׂרָאֵל אָתָאן לִמְתֵיהוֹן, אַתְיָין בְּכַמָּה תְּשׁוּבָה לְקַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בִּתְבִירוּ דְּלִבָּא, בְּתַעֲנִיתָא לָקֳבְלֵיהּ, וְכֹלָּא בְּגִין דְּנִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין יִבְעוּן רַחֲמֵי לְקַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלַיְיהוּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָיִיס עַל עָלְמָא בְּגִינֵיהוֹן.‏
 ‏
 [וְעוֹד, שֶׁשְּׁאָר הָעַמִּים, כְּשֶׁהֵם בָּאִים לְמֵתֵיהֶם, הֵם בָּאִים עִם כְּשָׁפִים לְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם מִינִים רָעִים. וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל בָּאִים לְמֵתֵיהֶם, בָּאִים בְּכַמָּה תְשׁוּבָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּשִׁבְרוֹן לֵב וּבְתַעֲנִית כְּנֶגְדּוֹ, וְהַכֹּל כְּדֵי שֶׁנִּשְׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים יְבַקְשׁוּ רַחֲמִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָס עַל הָעוֹלָם בַּעֲבוּרָם.]‏
וְעַל דָּא תָּנֵינָן, צַדִּיקָא אַף עַל גַּב דְּאִתְפְּטָר מֵהַאי עָלְמָא, לָא אִסְתַּלָּק וְלָא אִתְאֲבִיד מְכֻּלְּהוּ עָלְמִין, דְּהָא בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין אִשְׁתְּכַח יַתִּיר מֵחַיּיוֹי. דִּבְחַיּיוֹי אִשְׁתְּכַח בְּהַאי עָלְמָא בִּלְחוֹדוֹי, וּלְבָתַר אִשְׁתְּכַח בִּתְלַת עָלְמִין, וְזַמִּין לְגַבַּיְיהוּ, דִּכְתִּיב, (שיר השירים א) עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, אַל תִּקְרֵי עֲלָמוֹת, אֶלָּא עוֹלָמוֹת. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן.‏
 ‏
 [וְעַל זֶה שָׁנִינוּ, צַדִּיק, אַף עַל גַּב שֶׁנִּפְטָר מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, לֹא מִסְתַּלֵּק וְלֹא נֶאֱבָד מִכָּל הָעוֹלָמוֹת, שֶׁהֲרֵי בְּכָל הָעוֹלָמוֹת הוּא נִמְצָא יוֹתֵר מִבְּחַיָּיו, שֶׁבְּחַיָּיו נִמְצָא בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּלְבַדּוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא בִּשְׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת וּמְזֻמָּן אֲלֵיהֶם, שֶׁכָּתוּב (שיר א) עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךְ, אַל תִּקְרֵי עֲלָמוֹת אֶלָּא עוֹלָמוֹת. אַשְׁרֵי חֶלְקָם.]‏
 ‏
 תָּאנָא, כְּתִיב (שמואל א כה) וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי, נִשְׁמַת אֲדוֹנִי מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא כְּמָה דְּאַמָרָן, דְּזַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא דְּכֹלָּא אִתְקְשַׁר דָּא בְּדָא, נֶפֶשׁ בְּרוּחַ, וְרוּחַ בִּנְּשָׁמָה, וּנְשָׁמָה בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אִשְׁתְּכַח דְּנֶפֶשׁ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים.‏
 ‏ [לָמַדְנוּ, כָּתוּב (שמואל א כה) וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים. וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדנִי?! נִשְׁמַת אֲדנִי הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁאַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים שֶׁהַכֹּל נִקְשָׁר זֶה עִם זֶה, נֶפֶשׁ בְּרוּחַ, וְרוּחַ בִּנְשָׁמָה, וּנְשָׁמָה בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. נִמְצָא שֶׁהַנֶּפֶשׁ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים.]‏
ודי בזה לחפץ באמת, אולי יש לכם דת אחרת שמה קברי צדיקים זה עבו"ז אבל ביהדות המקורית זה לא עבו"ז (ואולי לקראים באמת אסור ללכת לקברי צדיקים, אם כי אני לא חושש שילכו כי אינם מאמינים בצדיקים ודו"ק)

 

[מתי אבוא]

הוא יבקש מהמת שיתפלל עליו, כמו שעשה כלב בן יפונה בקברי האבות. והבקשה הזו אינה נחשבת "תפילה" למת.

הבאתי שיטה זו

ובזה יש שני אופנים במקרה שמתפלל אליו כמי שיש באפשרותו להרע או להיטיב זה ע"ז.
ואם הוא רק פונה אל המת בשביל שיבקש עליו רחמים אינו ע"ז אבל זה דורש אל המתים
ורק בפרט זה שאינו מתפלל אליו כאילו בכוחו להרע או להיטיב אלא רק שיבקש גם הוא עבורו רחמים רק בזה יש שלימדו זכות .

זה לא 'לימוד זכות' אלא 'דעת תורה' שלא לפי רוחך.
 

[מתי אבוא]

ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים

אצל חכם חי ויבקש מה' רחמים.
לא ילך אצל קבר ויבקש רחמים מהמת

הבאתי מקור זה מול הטענה למי שכתב שהוא לא יודע סגולות רק להתפלל לה' בלבד.
וכן הבאתי מקורות שצדיקים במיתתם קרויים חיים וממילא שייך לבקש שיעורר רחמים וישועות בבני חיי ומזוני ובשובע ולא לרזון זיווגים וכו' כבחיים חיותו גם לאחר פטירתו.
ואם חפץ באמת אתה יעיין מר שמקורות שהבאתי כאן מפרי מגדים וזוה"ק ועוד היד נטויה בס"ד.
 

[אור זרוע]

דובר על אלו שמתתפללים שרבי שמעון או ר' ישעילה או מישהו אחר ישפיע להם פרנסה וישועות, שזה ע"ז
אתיחס אם אראה שיש פה משהו מעבר לירידות ילדותיות (זה הרמה של יד החסידים על העליונה)

כמובן, שמבקשים [לא מתפללים] מהצדיק שיפעל ישועה או פרנסה אצל הקב"ה.
גם אם מישהו חושב שניתן כח ביד פלוני להשפיע ישועה או פרנסה, אין זה ע"ז, כל עוד אינו מתפלל אליו, או אינו סבור שהוא כח עצמי ונפרד ח"ו.
אתה סבור שהוא עובד ע"ז? תביא מקור בבקשה.

[מתי אבוא]

ואם הוא רק פונה אל המת בשביל שיבקש עליו רחמים אינו ע"ז אבל זה דורש אל המתים
ורק בפרט זה שאינו מתפלל אליו כאילו בכוחו להרע או להיטיב אלא רק שיבקש גם הוא עבורו רחמים רק בזה יש שלימדו זכות .

מדרש רבה שמות - פרשה מד פסקה א 
 זכור לאברהם פתח ר' תנחומא בר אבא (תהלים פ) גפן ממצרים תסיע למה נמשלו ישראל לגפן אלא מה הגפן כשבעליה מבקשין שתשביח מה הם עושין עוקרין אותה ממקומה ושותלין אותה במקום אחר והיא משבחת כך כיון שבקש הקב"ה להודיע ישראל בעולם מה עשה עקרן ממצרים והביאן למדבר והתחילו מצליחים שם והתחילו מקבלין התורה ואומרים (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ויצא להם שם בעולם שנאמר (יחזקאל טז) ויצא לך שם בגוים ביפיך ד"א גפן ממצרים אתה מפרנס כל אותן הדעות האמורות בו (בראשית מ) והנה גפן לפני גפן ממצרים תסיע ובסוף אתה מפרנס מה הגפן היא חיה ונשענת על עצים מתים כך ישראל הם חיים וקיימים ונשענין על המתים אלו האבות וכן אתה מוצא כמה תפלות התפלל אליהו בהר הכרמל שתרד האש כמד"א (מלכים א יח) ענני ה' ענני ולא נענה אלא כיון שהזכיר את המתים ואמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל מיד נענה מה כתיב (שם) ותפול אש ה' וכן משה בשעה שעשו ישראל אותו מעשה עמד ולמד עליהם זכות מ' יום ומ' לילה ולא נענה אלא כיון שהזכיר את המתים מיד נענה שנאמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל מה כתיב וינחם ה' על הרעה הוי כשם שהגפן הזאת חיה ונשענת על עצים מתים כך ישראל חיים ונשענים על האבות כשהם מתים הוי זכור לאברהם ליצחק ולישראל:

ספר בראשית פרק מח פסוק ז
וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם:
רש"י על בראשית פרק מח פסוק ז 
 ואקברה שם - ולא הולכתיה אפי' לבית לחם להכניסה לארץ וידעתי שיש בלבך עלי אבל דע לך שע"פ הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים שנא' (ירמיה לא) קול ברמה נשמע וגו' והקב"ה משיבה יש שכר לפעולתך נאם ה' וגו' ושבו בנים לגבולם.
גמרא סוטה יד. בהגהות הב"ח.
ואמר רבי חמא בן חנינא מפני מה נסתתר קברו של משה מעיני בשר ודם מפני שגלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שעתיד בית המקדש לחרב ולהגלות את ישראל מארצם שמא יבואו לקבורתו של משה באותה שעה ויאמרו לו משה רבנו עמד בתפלה בעדנו ועומד משה ומבטל הגזרה מפני שחביבים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם.
ולדידך והרי זהו דורש אל המתים?
אשמח לתשובה או להתנצלות.

[בחור ישיבה]

3. אין לי מושג כמה מישראל נכשלים בע"ז, אבל אם לא ימחו על זה זה עלול להתפשט יותר

 אתה מתכוון לבודהיזם וכדומה, שנערים חילוניים נמשכים לשם בהמוניהם? הרי הם לא יחזרו כשימחו בהם
או שכוונתך לסגידה לתמונות של רבנים? 
 

[אור זרוע]

אשמח לתשובה או להתנצלות.

הוא הכין כבר דרך מילוט:

אתיחס אם אראה שיש פה משהו מעבר להוצאת דברים מהקשרם וירידות ילדותיות (זה הרמה של יד החסידים על העליונה)

[זבח תודה]

עיקר הצווי בעבודת כוכבים שלא לעבוד אחד מכל הברואים לא מלאך ולא גלגל ולא כוכב ולא אחד מארבעה היסודות ולא אחד מכל הנבראים מהן ואע"פ שהעובד יודע שה' הוא האלהים והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחלה הרי זה עובד כוכבים וענין זה הוא שהזהירה תורה עליו ואמרה ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגו' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים כלומר שמא תשוט בעין לבך תראה שאלו הן המנהיגים את העולם והם שחלק ה' אותם לכל העולם להיות חיים והווים ואינם נפסדים כמנהגו של עולם ותאמר שראוי להשתחוות להם ולעובדן ובענין הזה צוה ואמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם כלומר שלא תטעו בהרהור הלב לעבוד אלו להיות סרסור ביניכם ובין הבורא.
(הלכות ע"ז פרק ב הלכה א)

היסוד החמישי - שהוא יתברך הוא הראוי לעבדו ולגדלו ולהודיעו גדולתו ולעשות מצותיו.
ושלא יעשו כזה למי שהוא תחתיו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות ומה שהורכב מהם, לפי שכולם מוטבעים, ועל פעולתם אין משפט ולא בחירה אלא לו לבדו השם יתברך, וכן אין ראוי לעבדם כדי להיותם אמצעים לקרבם אליו, אלא אליו בלבד יכוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו. וזה היסוד החמישי הוא שהזהיר על עבודה זרה, ורוב התורה מזהרת עליו. (פירוש המשנה להרמב"ם סנהדרין פרק י)


חמשה הן הנקראים מינים. האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג. והאומר שיש שם מנהיג אבל הן שנים או יותר. והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה. וכן האומר שאינו לבדו הראשון וצור לכל. וכן העובד כוכב או מזל וזולתו כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים כל אחד מחמשה אלו הוא מין:
(הלכות תשובה פרק ג הלכה ז)

מנחות ק"י
ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה אמר ליה שימי את דקרו ליה אלהא דאלהא

סנהדרין לח ע"ב
ואל משה אמר עלה אל ה' עלה אלי מיבעי ליה א"ל זהו מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב (שמות כג, כא) כי שמי בקרבו אי הכי ניפלחו ליה כתיב (שמות כג, כא) אל תמר בו אל תמירני בו אם כן לא ישא לפשעכם למה לי א"ל הימנותא בידן דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה דכתיב (שמות לג, טו) ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו'.



 

[אור זרוע]

עיקר הצווי בעבודת כוכבים שלא לעבוד אחד מכל הברואים לא מלאך ולא גלגל ולא כוכב ולא אחד מארבעה היסודות ולא אחד מכל הנבראים מהן ואע"פ שהעובד יודע שה' הוא האלהים והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחלה הרי זה עובד כוכבים וענין זה הוא שהזהירה תורה עליו ואמרה ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגו' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים כלומר שמא תשוט בעין לבך תראה שאלו הן המנהיגים את העולם והם שחלק ה' אותם לכל העולם להיות חיים והווים ואינם נפסדים כמנהגו של עולם ותאמר שראוי להשתחוות להם ולעובדן ובענין הזה צוה ואמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם כלומר שלא תטעו בהרהור הלב לעבוד אלו להיות סרסור ביניכם ובין הבורא.
(הלכות ע"ז פרק ב הלכה א)

היסוד החמישי - שהוא יתברך הוא הראוי לעבדו ולגדלו ולהודיעו גדולתו ולעשות מצותיו.
ושלא יעשו כזה למי שהוא תחתיו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות ומה שהורכב מהם, לפי שכולם מוטבעים, ועל פעולתם אין משפט ולא בחירה אלא לו לבדו השם יתברך, וכן אין ראוי לעבדם כדי להיותם אמצעים לקרבם אליו, אלא אליו בלבד יכוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו. וזה היסוד החמישי הוא שהזהיר על עבודה זרה, ורוב התורה מזהרת עליו. (פירוש המשנה להרמב"ם סנהדרין פרק י)


חמשה הן הנקראים מינים. האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג. והאומר שיש שם מנהיג אבל הן שנים או יותר. והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה. וכן האומר שאינו לבדו הראשון וצור לכל. וכן העובד כוכב או מזל וזולתו כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים כל אחד מחמשה אלו הוא מין:
(הלכות תשובה פרק ג הלכה ז)

מנחות ק"י
ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה אמר ליה שימי את דקרו ליה אלהא דאלהא

סנהדרין לח ע"ב
ואל משה אמר עלה אל ה' עלה אלי מיבעי ליה א"ל זהו מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב (שמות כג, כא) כי שמי בקרבו אי הכי ניפלחו ליה כתיב (שמות כג, כא) אל תמר בו אל תמירני בו אם כן לא ישא לפשעכם למה לי א"ל הימנותא בידן דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה דכתיב (שמות לג, טו) ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו'.

לא אמרת כלום!
וכי לא ידענו שאסור לעבוד אלילים?
אבל מה בין כל זה למקרה שלנו שאין בו שום סרך "עבודה" ח"ו.
וכאמור לעיל, בלי שום התייחסות עניינית שלך.

[יהודה יעקבזון]

בשבת האחרונה פרשת אמור בא"י.  יהודי מבוגר לקח תמונה של ר' ישעיה מקרסטירר ושם מול השליח ציבור בחזרת השץ של תפילת המוסף כדי שהש"ץ יתפלל כנגד התמונה. (נגד- שיויתי ה' לנגדי)
לקחתי את התמונה והשלכתי אותה לארץ.
אותו יהודי הרים את התמונה ונישק אותה, והכריז הוא ממש כמו בחיים חיותו, גם אז הוא נתן שידרכו עליו וכך גם עכשיו הוא מאפשר שיזרקו אותו. (דהיינו את התמונה - כאילו התמונה יכלה למנוע את זריקתה)
זה ע"ז באופן הפשוט.

אתה מעתיק את הסיפור
או שזה הי' אתך,
אני מנסה להבין לפני שאני מגיב על זה.

@זבח תודה

אשמח לקבל תשובה האם העתקת את הסיפור או שזה הי' אתך.

[מתי אבוא]

עיקר הצווי בעבודת כוכבים שלא לעבוד אחד מכל הברואים לא מלאך ולא גלגל ולא כוכב ולא אחד מארבעה היסודות ולא אחד מכל הנבראים מהן ואע"פ שהעובד יודע שה' הוא האלהים והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחלה הרי זה עובד כוכבים וענין זה הוא שהזהירה תורה עליו ואמרה ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגו' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים כלומר שמא תשוט בעין לבך תראה שאלו הן המנהיגים את העולם והם שחלק ה' אותם לכל העולם להיות חיים והווים ואינם נפסדים כמנהגו של עולם ותאמר שראוי להשתחוות להם ולעובדן ובענין הזה צוה ואמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם כלומר שלא תטעו בהרהור הלב לעבוד אלו להיות סרסור ביניכם ובין הבורא.
(הלכות ע"ז פרק ב הלכה א)

היסוד החמישי - שהוא יתברך הוא הראוי לעבדו ולגדלו ולהודיעו גדולתו ולעשות מצותיו.
ושלא יעשו כזה למי שהוא תחתיו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות ומה שהורכב מהם, לפי שכולם מוטבעים, ועל פעולתם אין משפט ולא בחירה אלא לו לבדו השם יתברך, וכן אין ראוי לעבדם כדי להיותם אמצעים לקרבם אליו, אלא אליו בלבד יכוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו. וזה היסוד החמישי הוא שהזהיר על עבודה זרה, ורוב התורה מזהרת עליו. (פירוש המשנה להרמב"ם סנהדרין פרק י)


חמשה הן הנקראים מינים. האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג. והאומר שיש שם מנהיג אבל הן שנים או יותר. והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה. וכן האומר שאינו לבדו הראשון וצור לכל. וכן העובד כוכב או מזל וזולתו כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים כל אחד מחמשה אלו הוא מין:
(הלכות תשובה פרק ג הלכה ז)

מנחות ק"י
ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה אמר ליה שימי את דקרו ליה אלהא דאלהא

סנהדרין לח ע"ב
ואל משה אמר עלה אל ה' עלה אלי מיבעי ליה א"ל זהו מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב (שמות כג, כא) כי שמי בקרבו אי הכי ניפלחו ליה כתיב (שמות כג, כא) אל תמר בו אל תמירני בו אם כן לא ישא לפשעכם למה לי א"ל הימנותא בידן דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה דכתיב (שמות לג, טו) ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו'.

עכשיו זה ספירת הנצח בספירת העומר וכנראה שמאיר בך מידת הניצחון שאתה מתנצח סתם, ברור שהצדיקים הם מליצים טוב בעדינו, וברור שרק משה רבנו זכה שהקב"ה גילה לו את הי"ג מידות של רחמים וברור שהצדיקים מעוררים עלינו רחמים וככל המקורות הנ"ל זה שאתה מדייק ברמב"ם דיוקים משונים שקשורים בכלל לעניין של 'עבודה' 'זרה' ולא למה שה' התיר לנו ללכת לחכם וכדברי המהרש"א והמהר"ל שם שהבאתי לעורר רחמים שאף אחד לא 'עובד' את החכם. וכי כאשר אתה הולך לרופא לבקש רפואה אתה עובד את הרופא? וכי אתה הולך לבנק להוציא כסף אתה עובד את הכספומט? זה בכלל לא 'עבודה' זה בקשה שיעורר רחמים, זה כזה פשוט רק שיש לך 'שיטה' שאתה מנסה להצדיק ולהתנצח עליה ולא מוכן להודות בדבר פשוט זה וכבר הבאתי דברי הפרי מגדים עי"ש. 

 

[מתי אבוא]

'הלומד תורה על מנת לקנטר'

[זבח תודה]

'הלומד תורה על מנת לקנטר'

כבר נאמר על אחד מן החסידים, שזכרו אותו לרעה, וכיון שהגיעו הדבר, שלח למדבר בו כלי מלא מזמרת ארצו, וכתב אליו: הגיעני, ששלחת לי מנחה מזכיותיך, וגמלתיך בזה. 

[מתי אבוא]

יישר כח לאהובי מחמד עיני הרב הגאון בעל הזבח תודה שליט"א האומר על רבבות אלפי ישראל שהם עובדי עבודה זרה בטהרה וכו' אשריך ואשרי חלקך וזכויותך אדירות עפר אני תחת כפות רגליך וכו' סליחה אם כתבתי חריף וכו'

[אור זרוע]

'הלומד תורה על מנת לקנטר'

כבר נאמר על אחד מן החסידים, שזכרו אותו לרעה, וכיון שהגיעו הדבר, שלח למדבר בו כלי מלא מזמרת ארצו, וכתב אליו: הגיעני, ששלחת לי מנחה מזכיותיך, וגמלתיך בזה. 

להוציא דבר שקר על המוני ישראל שהם עובדי עבודה זרה - זה בסדר גמור.
לא הצגת שום מקור והוכחה לאמיתות טענותיך מלבד עיוות המציאות. כביכול מישהו "מתפלל" לצדיק בתורת עבודה.

 

[כמעיין המתגבר]

(עוד אשכול של "חסו"מ" וכמובן שזה ענין של זמן עד שהוא יהיה "חסום"...)

[אור זרוע]

(עוד אשכול של "חסו"מ" וכמובן שזה ענין של זמן עד שהוא יהיה "חסום"...)

מה הקשר כאן לחסו"מ?
אם כן, זה קשור איכשהו לעליה להר הבית, כדוגמת הניקים באשכולות השכנים [אם כי לא לא ידועה לי דעתו המדויקת].
 

[כמעיין המתגבר]

(עוד אשכול של "חסו"מ" וכמובן שזה ענין של זמן עד שהוא יהיה "חסום"...)

מה הקשר כאן לחסו"מ?
אם כן, זה קשור לעליה להר הבית, כדוגמת הניקים באשכולות השכנים.

תפילה אצל קברים בעם ישראל היא מוסכמת והיא בת אלפי שנים, באמת באמת לא זה הויכוח כאן אלא על העסק הגדול שעושים סביב זה ולפעמים אף יותר מזה, וכמובן שזה פועל יוצא מלעשות עסק גדול מאדם חי המחולל ניסים וכו' כגדולי החסידות ואדמוריות וכו', וזה ענין של חסו"מ בשורשו בעומקו, והמציאות מוכחת שהויכוח דכאן מתחלק לחסו"מ, ואין ענין להכחיש המציאות.
צאו לחתונה חסידית (אולי קצת קיצונית) ותראו איך בדמעות שליש הם בוכים ושרים בעצימת עיניים רב שעייה ב"ר משה בני חיי מזוני רויחי וכו', דבר שהיה מעורר חלחלה אצל הגר"א כנראה, ומעלה חיוך של הסכמה אצל כמה מגדולי החסידות.
 

[איכא בשוקא]

כבר נאמר על אחד מן החסידים, שזכרו אותו לרעה, וכיון שהגיעו הדבר, שלח למדבר בו כלי מלא מזמרת ארצו, וכתב אליו: הגיעני, ששלחת לי מנחה מזכיותיך, וגמלתיך בזה.

נאמר על לה"ר ולא על הלבנת פנים, וכבר העירו דדבר זה חידוש הוא של החובה"ל (ולא נמצא דוגמתו בשום אחד מהראשונים והאחרונים, וקודם לו נמצא אצל שאינו מבני דתנו) ואינו מובן בשכל האנושי הגס דילן, ועי' באשכול שכבר נפתח על מימרא זו.

[יהודה יעקבזון]

צאו לחתונה חסידית (אולי קצת קיצונית) ותראו איך בדמעות שליש הם בוכים ושרים בעצימת עיניים רב שעייה ב"ר משה בני חיי מזוני רויחי וכו', דבר שהיה מעורר חלחלה אצל הגר"א כנראה, ומעלה חיוך של הסכמה אצל כמה מגדולי החסידות.

אני משתומם איך תופעות מהסוג הזה, מתקבלות בעיניים ליטאיים,
וכבר קדמוך הרב זבח תודה, עם הסיפור ההזוי שכתב כאן.
על קבוצת בחורים ששרים ללא שום חיבור לתוכן המילים, ואדם שלכאורה רצה להציק או שהוא שוטה מלידה,
עליהם אנו דנים כאן?!

[אור זרוע]

(עוד אשכול של "חסו"מ" וכמובן שזה ענין של זמן עד שהוא יהיה "חסום"...)

מה הקשר כאן לחסו"מ?
אם כן, זה קשור לעליה להר הבית, כדוגמת הניקים באשכולות השכנים.

תפילה אצל קברים בעם ישראל היא מוסכמת והיא בת אלפי שנים, באמת באמת לא זה הויכוח כאן אלא על העסק הגדול שעושים סביב זה ולפעמים אף יותר מזה, וכמובן שזה פועל יוצא מלעשות עסק גדול מאדם חי המחולל ניסים וכו' כגדולי החסידות ואדמוריות וכו', וזה ענין של חסו"מ בשורשו בעומקו, והמציאות מוכחת שהויכוח דכאן מתחלק לחסו"מ, ואין ענין להכחיש המציאות.
צאו לחתונה חסידית (אולי קצת קיצונית) ותראו איך בדמעות שליש הם בוכים ושרים בעצימת עיניים רב שעייה ב"ר משה בני חיי מזוני רויחי וכו', דבר שהיה מעורר חלחלה אצל הגר"א כנראה, ומעלה חיוך של הסכמה אצל כמה מגדולי החסידות.

אין כאן שום ויכוח. יש מי שמכריז שמדובר כאן בעבודת אלילים כפשוטה ממש. נקודה.
ההתייחסות אמורה להיות רצינית ועניינית. ולא לחבר סיפורים על חתונות ומחוללי ניסים.

ההילולא אצל רשב"י היתה תמיד בעסק גדול, בלי שום קשר לחסידים.
שירי בר יוחאי לא הומצאו ואף לא הולחנו על ידי חסידים.
ואפילו הבקשה מהמלאכים בליל שבת "ברכוני לשלום", לא הומצאה על ידי חסידים.
הספדים מרגשים ופניה בלשון נוכח למת העטוף בתכריכים עם בקשות המלצה שונות - אינה נחלת החסידים דוקא, כידוע...
זה שיש שמוטרדים מכל פרץ של רגשי קודש - ידוע ומפורסם.
שמח שהם לא בצד החסידי...
מאמין שגם לא בצד הליטאי...


 

[לבי במערב]

 . . אך עדיין יש לעיין אם יש כאן בעיה להתפלל לפני דמות שזה 'מחזי' כע"ז . . 

הודיתי על כללות ההודעה, ובנוגע לשורה זו - אעירה בזה, כי פשוט שאסור להתפלל כשיש ציור לפניו (ולאו דוקא תמונת אדם), כמפורש בשו"ע סי' צ סכ"ג.

[מתי אבוא]

 . . אך עדיין יש לעיין אם יש כאן בעיה להתפלל לפני דמות שזה 'מחזי' כע"ז . . 

הודיתי על כללות ההודעה, ובנוגע לשורה זו - אעירה בזה, כי פשוט שאסור להתפלל כשיש ציור לפניו (ולאו דוקא תמונת אדם), כמפורש בשו"ע סי' צ סכ"ג.

ישר כח! בזכותך פתחתי המשנ"ב...
ובאמת אסור להתפלל לפני ציור, אך לא מחמת שמיחזי כעבו"ז אלא 'שלא יהא מביט בציורם ולא יכון בתפילתו'. ועיין לשון המחבר הבגדים המצירים וכו' אין נכון להתפלל כנגדם'.
משא"כ שם במשנ"ב ס"ק עא לגבי תפילה מול מראה אסור 'דמחזי כמשתחווה לבבואה שלו'.
ולכאו' לפי זה תפילה מול מראה יותר חמורה מתפילה מול ציור וכן יש נפק"מ למעשה, שאם התפלל בעיניים עצומות מול תמונה של ר' שיעעלע זיע"א לא עבר שום איסור קל מדברי סופרים אפי' כיון שלא ביטל כוונתו, משא"כ המתפלל בעיניים עצומות מול מראה עובר באיסור מטעם הנ"ל.
ויש לדון מה הדין אם אחד אומר על תמונה של צדיק שזה מוסיף לו כוונה, האם אמרינן דלא פלוג או שכיון שבטל טעם האיסור בטל גם האיסור? מה כבודו אומר?