האם היה קשר בין חומרת החורבן בשואה לחומרת הירידה מהדת?

[מגנא ומצלא]

יצא לי לאחרונה לקרא את אחד התיאורים המזעזעים ביותר על חורבנה של קהילה יהודית בשם "קובל" בשואה.
סיפור השמדתה של הקהילה היה נראה לי חריג מזעזע ואכזרי במיוחד, גם בהשוואה לסיפורים אחרים.
בדקתי קצת את הסטוריית הקהילה לפני השואה ומסתבר שמצב היהדות שם היה גרוע במיוחד 
מעניין האם מישהו בדק פעם את העניין האם היה קשר בין הדברים?



(מתוך ויקיפדיה)הקהילה היהודית בקובלבין שתי מלחמות העולם, ארגן הבונד איגודים מסחריים בקובל, והייתה לו השפעה מכרעת על חיי היהודים. קובל שימשה כמרכז ציוני-חלוצי. בעיר פעלו מגוון של מפלגות ציוניות שאף השתתפו בקונגרסים הציוניים. תנועות נוער ציוניות-חלוציות-פעילות הוקמו עוד בשנות ה-20 המוקדמות. מאות רבות מבני הנוער של העיר לקחו חלק בהן ורבים מהם (כמעט 1000 איש עד פרוץ המלחמה) עלו ארצה לאחר מחנות עבודה והכשרות למיניהן. מעבר להגירה לארצות המערב, מאות רבות של בני נוער קיבלו את ברכת הוריהם ועלו ארצה בצורה לגלית ואי-לגלית. ראשוני החלוצים הקובלאים עלו בסוף המאה ה-19 ועד לסוף שנת 1939, בה נסגרו הגבולות עם העולם החופשי, נמשך זרם העלייה לארץ ישראל. האנטישמיות בקובל בתקופת השלטון הפולני הייתה מורגשת בחיי היום-יום בעיקר מתחת לפני השטח. אימת הגויים מפני "העולם התחתון" היהודי שפעל בצד בני תנועות הנוער החלוציות, לא נתנה לאנטישמיות להרים ראש. בשנות ה-30, למרות הדיכוי הכלכלי הפולני, שגשגה לצד הפעילות הציונית הנרחבת, גם פעילות תרבותית- אינטלקטואלית של יהודי העיר. שני שבועונים מקומיים ביידיש יצאו לאור, הוקמו גני ילדים ושלושה בתי ספר יסודיים עבריים. עם מוסדות החינוך העל-יסודי נמנו הגימנסיה העברית – "תרבות", בית הספר יהודי-פולני פרטי של קלרה ארליך, ובית ספר מקצועי יהודי- של רשת "אורט". בעיר פעל תיאטרון בעברית סטודיה "הבימה", ספרייה בעברית וביידיש, וחוג דרמטי ביידיש. ראויה לציון העזרה ההדדית בקהילה- הקמת מוסדות בריאות והזנה לעניים ושיכון ליתומים ולזקנים. עזרה לנזקקים הגיעה גם מארגון הג'וינט. בעיר הוקם בית חולים יהודי, עשרות בתי כנסת גדולים וקטנים היו פזורים בעיר העתיקה ובעיר החדשה, תלמודי תורה, בנקים יהודיים וכו'.
 בערב מלחמת העולם השנייה, שלהי שנת 1939, מנתה אוכלוסיית היהודים בעיר כ-17,000 נפש. מספר זה הלך וגדל והגיע ליותר מ-20,000 נפש, לאחר הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, כאשר אלפי פליטים יהודיים הגיעו לקובל ממערב פולין, מעבר לנהר הבוג המערבי. הקהילה היהודית הגישה עזרה לפליטים שחלקם נשאר והתאקלם בעיר וחלקם המשיך בנדודיהם מזרחה. החיים בעיר השתבשו כליל. חנויות נסגרו, המסחר החוקי פסק, רבים ישבו באפס מעשה. חלק מהסוחרים והפליטים נשלחו לסיביר. התנועה הציונית ירדה למחתרת, עם כניסת הרוסים לעיר ניסו עשרות בני נוער לחצות את הגבולות. בערב כניסת הנאצים לקובל, בסוף יוני 1941, נמלטו למעלה מ-600 צעירים ברכבות האחרונות למזרח, למעמקי ברית המועצות.
 

[אייל גלבוע]

בהדי כבשי דרחמנא למה לן.
ולגוש"ע, נראה דאינו, ומשנתנה רשות וכו', אינו מבדיל וכו'.
וראיה לדבר מקהל הקדש דסאלוניקי יע"א, ששבת הנמל שם כל שבת כל השבת, (הנמל היחיד באירופה, ואולי בעולם כולו) עקב דבקות יהודי סאלוניקי בדת אבותינו, ועכ"ז קיבלה קהלה זו, מכה אנושה, וכמד' שאחוז הניצולים אצלם, קטן ביותר.
דווקא קהילות אחרות ביוון, שהיו דתיות פחות, יותר ניצלו, כי דברו יוונית ולא לאדינו, וקל היה להם להתערות בגויי הארץ ולהעלם בקרבם.
אך יושבי סאלוניקי, שהיו יראי ה' בכל מאודם, לא שינו שמם לשונם (לאדינו) ולבושם (הלבוש הספרדי העתיק) לא יכלו להתערות בגויי הארץ. ואף אלו שניסו, וידעו יוונית, נתפסו בעקבות המבטא הספרדי של הלאדינו השגורה על פיהם.