מי הגדול שאמר שמעולם לא אחז מריבוי השתדלות?

מבין ענין

משתמש ותיק
איני בטוח שאני מנסח זאת במדויק, אבל פחות או יותר בלשון הזה.
אם אינני טועה היה זה החזו"א, אך כעת איני זוכר אם כן והיכן.
תודה לעוזרים.
 

מבין ענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
ראיתי כעת שמצטטים משמו "ואנו מתייחסים בקרירות להשתדלות".
עכ"ז זכורני שראיתי משהו יותר מפורש.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
החזו"א נמצא באגרות חזו"א ח"ג, אך המעיין יראה שבדברים מבואר אחרת ממה שמצטטים בשמו, וז"ל: "בכל פגע הריני מורגל להחזיק את האמונה כי לא נעשה דבר בעולם במקרה רק על פי השגחתו יתברך, והריני מתאמץ בתפילה להעביר את הגזירה, ולפיכך הריני מתייחס בקרירות להשתדלות, כי על פי הרוב אין ההשתדלות ברורה".

נושא האגרת הוא גזירת גיוס בנות (נשלחה לרב קלמן כהנא), וידוע שהדבר שהחזו"א הכי התאמץ והשתדל למענו היה גזירה זו, כך שאין כוונתו שלא כדאי להתאמץ בהשתדלות, אלא שאינו "בונה" על ההשתדלות, היות ולא ברור כלל שההשתדלות תצליח.

כמובן שאין כוונתו שאם ברור שההשתדלות תצליח הרי הוא סומך עליה ולא על הקב"ה, אלא שאם ההשתדלות ברורה הרי יש לסמוך שהקב"ה ימלא רצונו ע"י ההשתדלות. ולמשל אם אדם מרגיש כאב ראש ועייפות, אם עושה השתדלות כדי להרגיש יותר טוב והולך לנוח הרי בהחלט אפשר "לבנות" על השתדלות זו שתצליח, כיון שבדרך כלל מנוחה מועילה לעייפות. אך בענין גזירת הגיוס לא היה ברור כלל שיצליחו ההשתדלויות שעשה החזו"א, וכידוע באמת לא הצליח לבטל את החוק אלא שבסייעתא דשמיא הוא לא מומש בפועל.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יש להוסיף כי הדברים מתאימים עם מה שכתב החזו"א באמונה ובטחון שבטחון אינו אומר שההצלחה תבוא במעט השתדלות כלל אלא שהקב"ה מנהל את העולם ועושה הכל לטובה.
 

בן אהרון

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
החזו"א נמצא באגרות חזו"א ח"ג, אך המעיין יראה שבדברים מבואר אחרת ממה שמצטטים בשמו, וז"ל: "בכל פגע הריני מורגל להחזיק את האמונה כי לא נעשה דבר בעולם במקרה רק על פי השגחתו יתברך, והריני מתאמץ בתפילה להעביר את הגזירה, ולפיכך הריני מתייחס בקרירות להשתדלות, כי על פי הרוב אין ההשתדלות ברורה".

נושא האגרת הוא גזירת גיוס בנות (נשלחה לרב קלמן כהנא), וידוע שהדבר שהחזו"א הכי התאמץ והשתדל למענו היה גזירה זו, כך שאין כוונתו שלא כדאי להתאמץ בהשתדלות, אלא שאינו "בונה" על ההשתדלות, היות ולא ברור כלל שההשתדלות תצליח.

כמובן שאין כוונתו שאם ברור שההשתדלות תצליח הרי הוא סומך עליה ולא על הקב"ה, אלא שאם ההשתדלות ברורה הרי יש לסמוך שהקב"ה ימלא רצונו ע"י ההשתדלות. ולמשל אם אדם מרגיש כאב ראש ועייפות, אם עושה השתדלות כדי להרגיש יותר טוב והולך לנוח הרי בהחלט אפשר "לבנות" על השתדלות זו שתצליח, כיון שבדרך כלל מנוחה מועילה לעייפות. אך בענין גזירת הגיוס לא היה ברור כלל שיצליחו ההשתדלויות שעשה החזו"א, וכידוע באמת לא הצליח לבטל את החוק אלא שבסייעתא דשמיא הוא לא מומש בפועל.
נראה לי שהרעיון נמצא באמונה ובטחון (פרק ב' אות ו') בעניין יוסף הצדיק דהשתדלות וז''ל ''.. יוסף ידע שאין הצלתו תלוי׳ בהשתדלות והכל מיד ה',‏ אבל בהיות שנתחייב האדם בפעולות ולא לסמוך אניסא,‏ חייב יוסף את עצמו לשמש בהזדמנות זו ולבקש משר המשקים,‏ ואמנם בהיות שלפי תכונת הרהבים אין בטבעו לזכור ולהיטיב אין ראוי המעשה הזה רק מתוך יאוש,‏ והמיואש עושה כל מה שיכול אף דברים הרחוקים מכל תועלת,‏ אבל אין לבוטח לעשות כמו אלה ואין פעולה זו מפעולות החובה,‏ ויש במעשה זה כעין זריית אבק על זוהר האמונה והבטחון,‏ ואחרי שאינה חובה היא אסורה...''
ולפ''ז הוא חומרא דאתי לידי חומרא כגוןן באופן שיש לפניו השתדלות ''ברורה'' ו''לא ברורה'' חייב הוא לתפוס את ה''ברורה'' ואדרבא הוא חסרון באמונה לנקוט ב''לא ברורה''
 

מבין ענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
תודה על המקורות של כל הלמדנים.
אני בעיקר חיפשתי מקור להתבטאות של הרב על עצמו, ופחות מקורות לכך שאין להרבות בהשתדלות.
 
חלק עליון תַחתִית