הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

תולדות גדולי ישראל ודברי ימי עמינו

כלפי ליא
משתמש ותיק
הודעות: 1196
הצטרף: 22 ינואר 2017, 19:40
נתן תודה: 79 פעמים
קיבל תודה: 339 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי כלפי ליא » 26 פברואר 2019, 14:53

נחפשה דרכינו כתב:האם מישהו יכול להעלות ההספדים מהלויית הגאון זצ"ל?
יש בקול הלשון כאן: https://www.kolhalashon.com/New/Media/P ... ShiurNum=3

חובת שמיעה

ערכים:


איש פשוט מאד
הודעות: 82
הצטרף: 07 פברואר 2019, 19:35
נתן תודה: 24 פעמים
קיבל תודה: 21 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי איש פשוט מאד » 26 פברואר 2019, 15:12

נחפשה דרכינו כתב:
איש פשוט מאד כתב:
פרלמן משה כתב: אשמח אם תפרט לנו דוגמאות לדקדוקים שלהם
אני אתן דוגמאות לזה, ואז יסביר גם מה שכתבו כבר.
למשל הדין הוא שגמר מלאכה למעשר בדברים מסוימים הוא מילוי הכלי (באופן שאין מירוח). ובאופן שגוי מירח הוא מח' ראשונים אם חייב במעשר או לא.
ויש נידון גדול לדוגמא באתרוגים שקוטף הפועל הגוי, ובעה"ב תוכ"ד העבודה מוצא אתרוג נאה ושם אותו באותה קופסא יחד עם הגוי. ויל"ד שהכלי הזה אם בעה"ב שם אחרון א"כ זה נחשב שישראל גמר, ובארגז אחר הגוי גמר, וא"כ יש כאן שאלה של מן החיוב על הפטור.
יש הרבה צדדים לדון אולי דנים את הכל ביחד ועוד הרבה צירופים. אבל כל הדברים האלה אין עליהם לא משנה ולא גמרא ולא רמב"ם, ועל דברים אלו פעמים רבות החזו"א נוגע בם ונשאר בצ"ע או לא מכריע ברור, ולמרות שהסברא הפשוטה נראית אולי לדון את כל הקטיף כאחת יל"ד אולי זה לא כן.
ובדברים כאלו (ויש המון נתתי דוגמא קטנה) יש הקפדה שנהוגה בחוג זה, ודברים אלו אם צריך להחמיר הרי זה חיוב גמור, ורק סומכים על הסברא שלא נראה לדון זאת כך, ואצל החזו"א בהרבה דברים לא היה מושג כזה שלא נראה מסברא כך לדון.
מקווה שהובנתי.

יש סיפור נודע מהגרי"ז (אני חושב שהוא מוסמך) ששתה מים מחוץ לסוכה, ושאלו אותו הרי כתוב שהמחמיר תע"ב, ואמר אני לא מחמיר אני עושה רק עיקר הדין. ואני חושב שזה הכוונה כאן.


בנקודה זו כמדומני יש הבדל בין החזו"א להגרי"ז, בעוד שהגרי"ז במעשה הנ"ל [כמדומני שביאר כן בפירוש] כיון שהוא דבר מוסכם שמעיקר הדין מותר מחוץ לסוכה, ורק עדיפות בסוכה, לא ראה לחשוש לזה, לעומת זאת לו יצוייר שהיה נפסק בשו"ע שאין בזה אף הידור, והיה ראשון כלשהו הסובר שחייבים לשתות דוקא בסוכה, מסתבר מאוד שהיה מחמיר בזה. והגרי"ז העדיף לא להחמיר במעשה עם המים כדי לשמור את האנרגיות לדברים שיש הסוברים שהם מעיקה"ד. לעומת זאת אצל החזו"א בדיוק להיפך, אם היה נפסק בשו"ע והיה ראשון שחולק וכנ"ל, לא היה חושש לאותו ראשון [אא"כ יש לו סיבה לפסוק כמוהו] כיון שכך נפסק, ולעומת זה לשתות בסוכה שנפסק בשו"ע שתבוא עליו ברכה אין זה חיפוש אחר חומרות אלא חומרה שהשו"ע ממליץ עליה, ומסתבר שהיה מחמיר בזה [לא בנושא זה ממש, כיון שכל ימיו היה חולה וחלש ובקושי יכל לזוז, אלא בנושאים אחרים כעין זה].
הגדרה נפלאה!


זקן ויושב בישיבה
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי זקן ויושב בישיבה » 26 פברואר 2019, 15:34

איש פשוט מאד כתב:אוסיף עוד נקודה בזה.
לכשתמצא לומר זו המהות של החזו"א (למי שמכיר את ספריו) כל מיני נקודות שנראות לנו פשוטות שאין כאן מקום לדון, ובא החזו"א והופך את הקערה על פיה.
שמעתי סיפור (מוסמך) שכשהגרש"ז זצללה"ה הוציא את ספרו מאורי אש כתב סימן שלם לבאר מדוע בחשמל אין בונה בשבת, וכשהביא את הספר לגרא"ז מלצר זצללה"ה א"ל שישמיט את הסימן, מה שייך בונה בכלל בחשמל, והשמיט אותו. והחזו"א חידש ששייך (ואח"כ נדפס במנחת שלמה). זו הגישה של החזו"א על המון דברים שאין לנו (גם לגדולים אחרים) הו"א כזו החזו"א בכח סברתו העמיד שיש צד כזה.
מקובל סיפור הרבה יותר חריף.
שהגרא"ז זצוק"ל הגיב: וכי צריך להסביר למה חשמל זה לא חורש?..


איש פשוט מאד
הודעות: 82
הצטרף: 07 פברואר 2019, 19:35
נתן תודה: 24 פעמים
קיבל תודה: 21 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי איש פשוט מאד » 26 פברואר 2019, 16:59

זקן ויושב בישיבה כתב:
איש פשוט מאד כתב:אוסיף עוד נקודה בזה.
לכשתמצא לומר זו המהות של החזו"א (למי שמכיר את ספריו) כל מיני נקודות שנראות לנו פשוטות שאין כאן מקום לדון, ובא החזו"א והופך את הקערה על פיה.
שמעתי סיפור (מוסמך) שכשהגרש"ז זצללה"ה הוציא את ספרו מאורי אש כתב סימן שלם לבאר מדוע בחשמל אין בונה בשבת, וכשהביא את הספר לגרא"ז מלצר זצללה"ה א"ל שישמיט את הסימן, מה שייך בונה בכלל בחשמל, והשמיט אותו. והחזו"א חידש ששייך (ואח"כ נדפס במנחת שלמה). זו הגישה של החזו"א על המון דברים שאין לנו (גם לגדולים אחרים) הו"א כזו החזו"א בכח סברתו העמיד שיש צד כזה.
מקובל סיפור הרבה יותר חריף.
שהגרא"ז זצוק"ל הגיב: וכי צריך להסביר למה חשמל זה לא חורש?..
נכון, כך היה המעשה (מוסמך מאד) רק לא היה לי כח לכתוב כ"כ בפירוט.


נדיב לב
משתמש ותיק
הודעות: 1016
הצטרף: 27 אוגוסט 2018, 15:46
נתן תודה: 82 פעמים
קיבל תודה: 192 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי נדיב לב » 26 פברואר 2019, 18:59

נחפשה דרכינו כתב:לצערנו המציאות היא שרוב האנשים אינם מקפידים בהרבה נושאים גם בעיקר הדין, ואין כאן המקום להאריך בדוגמאות. כמובן שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו וכו', אבל מהבחינה הזו של להקפיד על עיקר הדין, כמדומני שלכל החוגים והעדות יש מה ללמוד מחוג חזו"א. יש הרבה דברים שנקראים "חומרה של חזונאישינקים", אבל למעשה מסתבר שאין פוסק אחר בר סמכא שמיקל בזה. [והנני מדגיש, אינני שייך לחוג חזו"א! ואני מקפיד לנהוג דוקא כדעת המשנ"ב, כדי לפרסם את הענין שדקדוק ההלכה אינו תלוי דוקא בחזו"א. אבל המציאות היא שיש דברים רבים שאפשר למצוא רק שם].
לא הבנתי את הדימוי בין חוג חזון איש לאנשים קלי דעת שלא מדקדקים
אני מדבר על חוגים חרדים המושמעים לגדולי ההוראה וכי משום שאינם משתייכים לחוג חזון איש הם פחות מדקדקים


איש פשוט מאד
הודעות: 82
הצטרף: 07 פברואר 2019, 19:35
נתן תודה: 24 פעמים
קיבל תודה: 21 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי איש פשוט מאד » 26 פברואר 2019, 20:16

נדיב לב כתב:
נחפשה דרכינו כתב:לצערנו המציאות היא שרוב האנשים אינם מקפידים בהרבה נושאים גם בעיקר הדין, ואין כאן המקום להאריך בדוגמאות. כמובן שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו וכו', אבל מהבחינה הזו של להקפיד על עיקר הדין, כמדומני שלכל החוגים והעדות יש מה ללמוד מחוג חזו"א. יש הרבה דברים שנקראים "חומרה של חזונאישינקים", אבל למעשה מסתבר שאין פוסק אחר בר סמכא שמיקל בזה. [והנני מדגיש, אינני שייך לחוג חזו"א! ואני מקפיד לנהוג דוקא כדעת המשנ"ב, כדי לפרסם את הענין שדקדוק ההלכה אינו תלוי דוקא בחזו"א. אבל המציאות היא שיש דברים רבים שאפשר למצוא רק שם].
לא הבנתי את הדימוי בין חוג חזון איש לאנשים קלי דעת שלא מדקדקים
אני מדבר על חוגים חרדים המושמעים לגדולי ההוראה וכי משום שאינם משתייכים לחוג חזון איש הם פחות מדקדקים
תראה את הדוגמא שכתבתי כבר מקודם ותבין, לא מדובר על מישהו שחושב שמותר לעשות כל דבר, אבל כל אחד שיודע יש המון דברים שמעבירים ככה בלי חשבונות למרות שיש המון מה לדון, ורק מסתבר שזה ככה, תראה את הדוגמא שכתבתי ויש עוד אלף כאלה. ולא אני לא חזואישניק בכלל.


יחצאל
הודעות: 14
הצטרף: 14 יוני 2018, 15:18
נתן תודה: 2 פעמים
קיבל תודה: 7 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי יחצאל » 26 פברואר 2019, 21:20

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 33#p526598
.השוחט כתב:הוספתי את הדברים הללו גם בקובץ וורד מצורף

בס"ד, מוצ"ש אור לי"ט אד"א תשע"ט, בשעה שמתו מוטל לפניו.
ביקשוני לכתוב מעט. ההלוייה נדחית למחר בגלל בן הנמצא בחו"ל.

חושבני שהכרחי למסור כאן מודעה, שהדברים נכתבים כאן בפורום סגור בין חברים. מלכתחילה הם לא נכתבים באחריות של פירסום ממשי, זה יותר דומה למכתב שנכתב בבת אחת לכמה חברים, ואכן לא פעם מתברר שפרטים לא היו מדוייקים, או שלא היה נכון לכותבם, ועל כן מי שמוציא מכאן דברים ומפרסמם ברשות הרבים כגון בעיתונות, עושה עוול גדול, ומסתכן בפירסום דברים לא נכונים, או שאין הפירסום נאה להם, שלא לדבר על העוולה שבהתעטרות בנוצות של אחרים.

ראשית אעתיק כאן כמה גרגרים ממה שנכתב באשכול אחר בענין לקיים בנו חכמי ישראל, כשירות לציבור לחסוך לעיין שם, ואח"כ בלי נדר אתחיל להוסיף. [הוספתי פרטים על פי הכתבה שהתפרסמה בהמבשר ויתד ביום ההלוייה].

א. היתה שם ידיעה מסיון תשע"ה, על שבר באגן וחסימת מעיים. [זה היה למעשה גידול במעיים, אך שמרו זאת בסוד]. אוסיף שעבר מאז כמה אירועים מוחיים קשים. ומתשרי תשע"ו (כשנתיים וחצי) היה בבית במצב של צמח ללא הכרה כלל.

ב. נאמר שם שהוא זה שישן עם החזו"א בליל הפטירה, (ושדיבר עמו בלילה ההוא על פתיחת מקרר בשבת), ושיש תיאור בספר זכור לדוד (על בן דודו ר' דוד'ל פרנקל) ושלפיו עולה שהוא היה בחדר החיצון ושבפנים ישן בחור אחר.
אני מוסיף, שאני יודע שהחזו"א דיבר איתו כשקיבל את התקף הלב, כנראה אמר לו שזה פיקו"נ שדוחה שבת ועליו להדליק אור ולהביא לו כדור מסויים, והגר"י זצ"ל לא רצה לספר אף פעם מה בדיוק היה שם.
בכתבה שמסרה המשפחה לעיתונות נאמר שהוא זה שהיה איתו. ושהוא הזעיק את הסטייפלר מהחדר הסמוך, ושאח"כ רץ לרחוב רבי עקיבא להביא את הרופא של החזו"א. [שמו היה ד"ר המר. אאמו"ר הכ"מ סיפר לי שהרופא סיפר לו שרצה לקנות רכב ושאל את החזו"א. החזו"א אמר לו אם תיכנס לרכב ויש בעיה, תעזוב אותו ותלך לחולה או תתעכב לסדר. הוא אמר שאולי יתעכב. לאור זאת החזו"א אמר לו שלא יקנה וימשיך לנסוע במוניות].

ג. שאלו שם איך הגיע מחסידות (בעלז ויז'ניץ) לחזו"א. לא ענו. בל"נ אשיב על כך להלן.

ד. הזכירו שהיה חברותא של הגרמ"י לנדא. אני מוסיף שכנראה זה נכון ושלמד במשך השנים עניינים שונים עם הרבה חברותות, כמו ר' חיים גריינימן ועוד. אבל דומני שהחברותא העיקרי שלו היה גיסו הג"ר אברהם רייסנר זצ"ל.
היו שנים שלמד בכולל חזון איש עם הגר"י שפירא בסדר א'. בתקופות שלמד עם הגר"י שפירא בביתו, הם ישבו כ-8 שעות ברציפות (מ9 בבוקר עד 5 אחה"צ) כל יום.
שמעתי מבני הגר"י שפירא שר' יחזקאל עוד היה מסתובב אחרי זה ב"יער" שבתחילת רחוב רשב"ם, ופעם פשוט קרס מעייפות ונרדם שם על הקרקע.

ה. בן דוד ראשון של ר' יצחק ברטלר מאיתרי. היה דיון לגבי קרובים באמשינוב או סלונים. עכ"פ אם כן, אלו רחוקים. לא צאצאיו. ולא קשורים איתו במיוחד. (למרות שמישהו העיד שם שאכלו אצלו בשבת בחורים בשם ברטלר).

ו. הג"ר שמואל ברטלר (חתנו של הג"ר דב לנדא) הוא בן אחיו היחיד הרב יוסף ברטלר.

ז. הזכירו שהוא חתן הרה"ח ר' יעקב שכטר ממקורבי מרן החזו"א. (נפטר כ' אלול תשכ"א). אחרי רבי אברהם רייסנר ורבי משה שטרנבוך.
אני מוסיף את בני ר' יעקב, הלא הם, ר' צבי שכטר מת"א שנפטר ללא זש"ק, ר' טוביה מב"ב שנפטר ב' מנ"א תשע"ח, ר' יוסף משה מבני ברק (חמיו של הגרחי"ד וייס דיין דסאטמר באנטוורפן, חמיו של הג"ר אברהם משה באקון שליט"א מראשי כולל גרטלר), נפטר חשון תשע"ז, ר' מאיר שיחי' לשעבר מת"א ועכשיו בב"ב, ר' יצחק זצ"ל (חסיד גור, איש חסד נודע, נפטר יט כסלו תשמ"ה), הבחור חיים מישיבת חברון שנפטר ער"ח מנ"א תש"ז, הרבנית עדנה שתחי' רייסנר, הרבנית יפה שטרנבוך ע"ה, העלמה רבקה שנפטרה טז מנ"א תש"ט, הג"ר אריה שליט"א, הרבנית דבורה אלמנת הנפטר שתחי', והג"ר ליפא שנפטר כ"ח מנ"א תשע"ח.

כל שם כאן אולי ראוי לפירוט מסויים, אבל לא כעת.

ח. הזכירו שם שחותנו היה מרח' עלייה בת"א. אני מוסיף שהיה בעל בית מסחר עורות בת"א. ומש"כ שם שהיה קצת ויז'ניצאי זה לא בדקדוק. (הוא היה נכד של משפחת אדמורי זידטשויב, ובארץ הסתובב מעט אצל כל צדיקי דורו, ורבים מהם התאכסנו בביתו הידוע, אבל רבו המובהק היה החזו"א). עליו אפשר לכתוב הרבה, אולי בהזדמנות.

ט. הזכירו שהוא לא היה כותב חידו"ת. ושיש ספר מאיזה רייסנר [ר' דוד ב"ר מתתיהו] בענייני טעויות בתפילה שמביא ממנו. ושאחיינו ר' מתתיהו (הבן השני של רייסנר, לא הגדול כנכתב בטעות שם) כתב כמה ספרים. לא נזכר שם שמם. הם נקראים מבוא שערים. יש כמה כרכים. ר' מתתיהו היה יושב במשך שנים כל יום כמה שעות בביתו ושואל אותו ומעלה על הכתב מה שנאמר לו כפי הבנתו. יש שם מסירת מודעה שהכתיבה לא מדוייקת.

עד כאן תקציר מאשכול אחר.

י. בהודעות הקודמות שכאן נזכר שהוא נולד בערך בשנת תרצ"ד ושהוא היה בהסתלקותו בערך בן 85. זה נכון. מחר יהיה בעיתונים יותר מדוייק. [בעיתון נאמר שנולד בט"ו סיון תרצ"ד בעיר למברג ושם אביו ר' עזריאל]. ושהוא היה בעל מוח מופלא, שזה כמובן נכון מאד ובל"נ אאריך בזה להלן.

וכעת אחל לכתוב מעט מזעיר כהתחלה.

יא. שמו המלא הוא רבי אביגדור יחזקאל. [בחליו הוסיפו לו את השם רפאל]. הוא נולד בפולין, לאביו שהיה חסיד ויז'ניץ. [משפחת אמו לבית פרנקל, צאצאי הנודע ביהודה, היו קשורים עם בעלז, ובשואה נוצר קשר עם ר' אהרן זצ"ל]. אביו נלקח בתחילת השואה ועקבותיו לא נודעו. אמו מרת מינדל (נפטרה לפני כעשרים שנה, להערכתי בת 92) הוחבאה במרתף אצל גויים עם הנפטר ועם אחיו היחיד רבי יוסף במשך כמה שנים. בהם כמעט לא ראו אור שמש. [לפי הכתבה בעיתון עברו דרך קראקא, ומקיץ ת"ש שהו בגיטו בוכניא שם שהה גם הרה"ק ר' אהרן מבעלז].

יב. בקיץ תש"ד הגיעו לארץ. עם אמו, וזקנו ר' בערל פרנקל, ובן דודו ר' דוד'ל. הוא הוכנס לבתי אבות. [בכתבה מסופר שהוא היה מעט בישיבת תפארת צבי בירושלים, ושנבחן אז אצל הגרי"ז, שזכר את השיחה עמו כעבור שנים, ושכעבור זמן קצר עבר לתפארת ציון בבני ברק בראשות הגרמ"י ליפקוביץ].

סיפרו שהרב מפוניבז' בא לדבר בפני הילדים, ואמר להם שהמהר"ם כותב מקשין העולם, ושאל וכי כל העולם מקשין. על כרחך שרק מי שלומד תורה הוא העולם, והשאר לא נחשבים. קם הילד שרק לא מזמן החל ללמוד לאחר שנות שואה, ושאל אותו למה הוא מביא ממהר"ם, וכי בגמרא עצמה לא כתוב "כולי עלמא" לא פליגי?

הרב הבין מיד עם מי יש כאן עסק, וסידר לו חברותא פרטי והעביר אותו לפוניבז' עוד בילדותו לפני הבר מצוה. סיפרו שהוא היה משחק בחוץ, הרי היה עוד ילד, ואחרי ילדות עשוקה, ומדי פעם ר' שמואל רוזובסקי היה אומר תקראו לחזקל פנימה יש לי משהו טוב שהוא יהנה...

למעשה גם שם התקשו להסתדר איתו, וביקשו מהחזון איש לטפל בו. אני לא יודע בדיוק מאיזה גיל (אולי הוא היה תקופה גם בסלבודקה), אבל משנת תשי"א בהיותו בן 17, החזו"א לקח אותו לגמרי תחת חסותו בשנותיו האחרונות, אז ישן בביתו כאמור ולמד עמו בחברותא שעות רבות.

החזו"א היה רבו המובהק עד סוף ימיו של הגר"י. למרות מוחו הכביר, היה מתבטל לחלוטין כעפרא דארעא בפני כל סברא או הכרעה של החזו"א. דקדוק לשון של החזו"א שקול היה אצלו כאריכות גדולה בספרים אחרים.

החזו"א התבטא עליו בהפלגות גדולות, הן על העומק וההבנה והן על הבקיאות. בהלוויה סיפר הגרמ"ג אחרי שהקדים דברים כמה החזון איש הוא ספר עמוק וקשה, ואז סיפר שהחזו"א אמר לו שר' חצקל מבין לא רק מה שכתוב בספר אלא גם מה שמתחת לדברים. הוא עצמו היה עובר על דפים שלימים מספר חזון איש כהרף עין. הוא היה אומר שמי שמבין את דרך הלימוד של החזו"א זה לא ספר קשה. כי במקומות שהחזו"א לא מביא מה קשה, הרי שיש במקום הזה שאלה מתבקשת, ואז ניתן להבין בקלות מדוע החזו"א מיד כותב מה שכותב.

בעיתון סופר שבליל ש"ק האחרון של החזו"א היה לו שיעור מוכן ליא"צ של אמו, וביקשוהו לאומרו בפני המקורבים, והחזו"א סירב באומרו חצקל מסתובב כאן וחוששני שהוא יפריך לי את השיעור ולא יהיה לי מה לומר.

יג. אמו קיבלה היתר עגונה מהרבנות, אבל החזו"א לא הסתפק בזה, ולמעשה היא לא נישאה עד סוף ימיה הארוכים, והגר"י ואחיו לא נתנו לאף אחד מבניהם את שם האבא [עזריאל] שנעדר בשואה, ואף לא אמרו עליו קדיש [שלא תהא לה הרגשה שלה לא מתירים להינשא למרות שבטוחים שהוא לא חי].

יד. אחרי הפטירה של החזו"א הוא למד תקופה במיר. בעיתון סופר שהיה נכנס לדבר בלימוד עם הגרי"ז. שם הכירו גיסו ר' אריה שכטר (שאגב הוא בוודאי היה החברותא של הגרמי"ל הנ"ל), שדומני גם היה השדכן לאחותו [יחד עם הגר"י שפירא]. אני שמעתי שחמותו לא רצתה בשידוך מכיון שהיא זכרה אותו מבחרותו צועק על החזו"א ככרוכיא. היא חשבה שזה חוסר דרך ארץ. עד ששכנעו אותה שאין מי שמכבד את מרן החזו"א כמוהו, אלא שבשעת ריתחא דאורייתא שלו הוא לא שת לבו לכלום. כך היה באמת כל חייו.

טו. מאז שנישא בתשי"ז, כ60 שנה, כל חייו היו מקשה אחת של שקיעות בלימוד. בדרך כלל בבית. (היו שנים שישב כמה שעות בהליגמן עם ר' אברהם רייסנר, בשנים תש"כ - תשכ"ח בערך). קצת בכולל חזו"א כנזכר. מוחו הכביר היה קודח 24 שעות ביממה בדרך כלל בכמה נושאים יחד. כמה שעות בחברותא, אבל רוב הזמן עסוק בשאלות שהביאו לפניו. הוא היה ממעט לקרוא בפנים. ולא כתב כלל. אני שמעתי שבגלל שהיה במרתף בין גיל 5 ל10 הוא לא למד לכתוב ולא יכול היה להשלים זאת. עכ"פ למעשה הוא לא כתב אף מילה, לא קדש ולא חול. עד כמה שידוע כרגע. [יש טוענים שהוא ניסה פעם לכתוב, אולי הוא הכתיב על ידי אחרים, והדברים יצאו לא מסודרים, ומאז החליט לא לכתוב. כפי הנראה, בין השאר הוא התקשה לצמצם את מרוצת מחשבותיו למצב של כתיבה]. אבל בניו וחתניו הגדולים ועוד תלמידים מובהקים מבדרים את שמועותיו בבי מדרשא.

למעשה השקיעות שלו בלימוד לא אפשרה לו להתפלל באופן נורמלי. אולי יבואו אחרים ויפרטו יותר. הוא היה מדבר בלימוד גם בשנתו וגם בביה"כ, וגם בימי אבלו על אמו. [כל גדולי התורה שבאו לנחמו דיברו עמו בלימוד ללא רתע, ביודעם שאין לו שום אפשרות להפסיק].

בבית הכנסת לדרמן כולם כבר הכירו אותו. אבל יצא שהתפלל במקומות אחרים, למשל, בפסח הוא היה מהדר להתפלל בישיבה, שם הרכוש פרטי ואין לו אחריות על בדיקת המקום מחמץ. שמעתי בשבעה מישהו מתאר איך שהתפלל בשבת חול המועד פסח בישיבת גאון יעקב, ובאמצע קדושה של מוסף הוא טייל הלוך ושוב לאורך כל בית המדרש לתדהמת המתפללים.

אגב. כל השנים בשמחת תורה בזמן ההקפות בלדרמן, השמחה סביבו הרקיעה שחקים ממש, עוד מימי הסטייפלר זצ"ל. ממש קשה לתיאור. בהזדמנות יש מקום להרחיב על קשריו עם הגראי"ל ור' דוב לנדו והגר"ח קנייבסקי ועם הגר"י בויאר ושאר תלמידי החזו"א, וביותר עם ר' גדליה נדל זצ"ל. זה היה דבר מופלא.

יז. ראוי לציין את חומרותיו הנוראות. בכל דבר מצא מוחו הגדול כר לחששות. הוא היה דחיל חטאין נורא. אכל רק דברים מעטים עם הכנות גדולות ומיוחדות. אף שלאחרים התיר לשאול מורי הוראה ולסמוך עליהם, אבל אותו עצמו זה לא הרגיע. עוד ידובר על זה.

זוכרני באירוסין לבתו בביתו עם בחור מפוניבז', הבחורים שאלוהו בחיוך אם כשר אצלו, הוא אמר שהוא לא יודע, אבל הוא משער שיותר כשר מזה אי אפשר...

עולה בדעתי למשל, שהוא הקנה את כל רכושו לרבנית, לפחות כך היה בשנים שאני הכרתי מקרוב, ואמר לה שהוא עצמו לא יכול לעשות כלום מחשש ריבית וכו' וכו', אבל היא שתשאל מורי הוראה מובהקים ותעשה מה שיורו לה.

או כשהיה עולה לגג כל יום ששי כשהדוד של שבת מתמלא, לסוגרו בידיים. כי ביטל את המצוף שסוגר, מחשש מים שנעשו בהם מלאכה שפוסל לנט"י. (המים מרימים מצוף שסוגר ברז).

רק להיזכר בבדיקת חמץ שהיתה מסתיימת בעלות השחר. או באפיית המצות. אני זוכר שהוא סיפר לי סיפור חסידי על ר' לוי יצחק מברדיטשוב שהחמיר מאד באפיית מצותיו. בחוזרו ראה מולו יהודי פשוט עם מצות. שאל אותו ר' לוי יצחק מה אתה החמרת. אמר היהודי אני לא מבין בזה, רק התפללתי כל הזמן שיהיו לי מצות מהודרות. ר' לוי יצחק התלהב והחליף עמו את המצות. אמר הגרי"ב יפה אמר על כך הגרי"ז, התפילות של היהודי הזה הועילו....

לא היה לו מעולם חשבון בנק בגלל ריבית. [אגב כל היתירי העיסקא הגדולים בארץ עברו תחת פיקוחו וניסוחו]. את קצבת הילדים הלכו לקחת בבנק הדואר. גם בסוף ימיו כשלא היתה שום אפשרות לקבל קיצבת זיקנה בלי חשבון, אשתו פתחה חשבון בבנק הדואר על שמה, וקיבלו שם גם את שלו. הוא אמר שאם היו חייבים לפתוח על שמו הוא היה מוותר על הקיצבה. גם בתקופות שהיו תחת ידיו מזומן, הוא לא הסכים להשקיע בשום דבר מכל סוג, גם בגלל שזה יפריע לו בלימוד, וגם בגלל הבעיות ההלכתיות.

יח. אזכיר את בניו הגאונים, ר' יעקב, ר' אי"ש, ר' יצחק, ר' חיים, ר' משה, ר' זאב, ור' יוסף. ובנותיו הנשואות להג"ר אליהו פוזן, דיין בב"ב, הג"ר דוד צוקרוב מבית שמש, הג"ר צבי אשר פרידמן, מגדולי רבני החוג, הגר"ש זקס, הג"ר אברהם קלמנוביץ מראשי ישיבת זכרון, והרב ראובן דויטש.

וכעת, מן הטכני החיצוני, אל גרגרים מתורתו.

יט. בבחרותו, ביום פתיחת הזמן בפוניבז', הורה לו מרן החזו"א ללכת ולהקשיב לדברי הפתיחה. כששב, שאלו החזו"א מה אמר הרב מפוניבז'. הרב שאל דאיתא בסוף הוריות ששלחו מתם שסיני עדיף מעוקר הרים, א"כ מדוע קי"ל כרבה בכל דוכתא (בר מתלת) לגבי דרב יוסף. והשיב הרב "רואים שלמדנות זה בכל זאת משהו"... (לומדעס איז פארט עפעס). שאל הגר"י את החזו"א מה לדעתו התשובה האמיתית על שאלה זו. אמר החזו"א על אתר, מדוע באמת סיני עדיף, כי עם כל הכבוד לגדלות הסברא של העוקר הרים, הסיני מביא ראיות ממשניות וברייתות ומימרות וזה שוקל יותר. ובאמת רבה ורב יוסף נחלקו בהרבה מאד דברים שלא הובאו כלל בש"ס כמחלוקת, כי אחרי שרב יוסף הביא ברייתא או מימרא, אותה ברייתא וכדומה מובאת בש"ס בלא להזכיר שרבה טעה בזה, א"כ מה נשאר, המחלוקות בהן לרב יוסף לא היתה ראיה, ובהן ההכרעה כבעל הסברא. (את זה שמע ממנו אאמו"ר הכ"מ).

כ. שמעתי פעם בחור שואל אותו חקירה. בהא דקי"ל ספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור, האם זו הכרעה במעשה, כלומר מכריעים שהטמא לא נגע, או שזו הכרעה בשאלה שבאה לפנינו, כלומר אם בא לפנינו כלי שיש בו ספק טומאה, שיסוד הספק נעוץ באירוע שקרה ברה"ר, מכריעים שהכלי טהור. שאל אותו הגר"י מאי נפ"מ. ענה הבחור באופן שאם הטמא נגע הכלי טהור, ואם הטמא לא נגע הכלי טמא, אלא שהוא לא מצליח למצוא ציור כזה...

אמר לו הגר"י החקירה שטותית, ואם היא היתה חקירה לא זה הנפ"מ, רק מה שאמר שאין ציור - זה הבעיה הקטנה, (היה שגור בפיו שאם החקירה נכונה, נפ"מ כבר תימצא, אלא שכדאי לחפש נפ"מ כדי להיות בטוח שבכלל יש שני צדדים), והוא החל לחשוב, כמה שניות ! ואמר לו יש לי כבר 18 ציורים כאלו. אמר הבחור שיאמר לו 2.

אמר הגר"י, קי"ל (בפרק חומר בקדש) דכלי שהוטבל בתוך כלי, אם יש כשפופה"נ בפי החיצון שפיר סלקא לטבילה לפנימי, ואם פיו של החיצון צר, אזי סלקא לו טבילה לפנימי רק אם גם החיצון היה טמא (מיגו דסלקא לחיצון סלקא לפנימי). הזב עבר ברה"ר וספק נגע בחיצון, בתוכו הטבילו כלי טמא ודאי. החיצון כבר נשבר ואינו לפנינו והנידון רק על הפנימי. אם הזב נגע בחיצון, הפנימי טהור...

ציור שני. יש כלל שבע(ה) לה טומאה. דבר הטמא מדרס אינו קולט באותה שעה מגע מדרס. (לא מזמן היה את זה בדה"י חולין עב: בתוד"ה אלא). היה כסא ברה"ר, ספק דרס עליו הזב. אח"כ נגע מדרס בכסא. אח"כ נחלק הכסא ואינו משמש כמדרס אבל עדיין כלי הוא. ובא לפנינו. להצד שהזב דרס, לא נקלט המגע, והשתא שבטל המדרס הכלי טהור. להצד דהזב לא דרס, הכלי קלט את המגע והינו טמא.

אגב. סיפרתי זאת אחרי ההלוייה להגר"ח פיינשטיין. הוא אמר לי אני לא מסוגל להבין אותך איך לא תבעת ממנו אחר כך להשלים לך את כל שאר הציורים, ולדאוג שזה יישאר רשום. [הסיבה היא כי כל יום היה שם כמה תופעות מעין זו].

(היתה תקופה שעליתי בקביעות פעם בשבוע ומביא איתי בחורים מהישיבה, ואז שמעתי הרבה דברים. הלוואי ואזכה להיזכר לפחות בקצתן. הסיפור הזה מאז).

כא. עוד סיפור מאז. בחור שאל אותו אם מזוזה זה דין בכל הפתח אלא מקום קביעותה בימין. או מלכתחילה גדר החיוב במזוזת ימין. הגר"י צבט אותו בקיבורת ימין ושמאל. הבחור לא הבין מה פשר הצביטה. הגר"י אמר לו עד שאתה חוקר על מזוזה שאינה נוגעת לך כלל, שהרי לא בעל הבית אתה, חקור זאת על התפילין, האם זה דין בכולך רק מקום ההנחה בזרוע שמאל, או מלכתחילה הדין בשמאל...

כב. עוד מאז. פעם הבאתי בחור כשרוני מאד שהיתה לו שאלה מאד מורכבת בעניני עיבור השנה, והסתובב איתה אצל גדולים וטובים, שאם בכלל הבינו את השאלה לא מצאו מענה. השאלה היתה על אחד מד' הדחיות (מולד זקן וכו') שהבחור הניח שמטרתה למנוע איזו בעיה, והוא טען שאפשר למנוע את הבעיה בכלל יותר חסכוני, פחות גורף. לצורך הבנת השאלה היה צריך להדגים מולדות של 2000 שנה. הבחור הביא איתו לוקש ארוך מודפס במחשבון מדעי וכו'. [אמרו לי שהשאלה מודפסת בלוח של הרב גנוט בשם שואלה].

הוא רק התחיל להציג את השאלה, הגר"י צעד למעקה הניח את רגלו על הקיר הנמוך, את ידו על רגלו, ואת ראשו על ידו, בתנוחה אופיינית, ומלמל לעצמו. התקרבנו בשקט ועמדנו לידו, הבחור אמר לי שהוא מזהה את מה שנפלט מפיו ושהוא מחשב כעת את המולדות הללו בראש, במהירות פי כמה מהמחשב. כשסיים אמר לו הגר"י מי אמר לך שהכלל הזה בשביל הבעיה הזו. זה לא נכון, זו הלכה למשה מסיני בלא טעם. (מסתבר שאני לא לגמרי מדייק). הבחור הלך בפחי נפש. אחרי שההוא הלך שאל אותי הגר"י מי זה. הוא בחור פצצה. (הוא באמת נהיה אח"כ חתן אצל אחת המשפחות החשובות בשיכון). למחרת הבחור אמר לי שהוא הוציא אותו כזה קטן בשניות... הרגעתיו שהוא בכל זאת התפעל ממנו...

כג. ראיתי פעם באמצע חתונה איך אחד שואל אותו שאלה על העסק שלו, עסק גדול של ייבוא וייצוא, אם יש בעיה של ריבית. הוא צעק עליו בטח יש בעיה. בעיה גדולה מאד. והמשיך לצעוק עליו אתה בכלל לא יודע איך שואלים את ברטלר. הלה שאל איך שואלים? הגר"י אמר לו שואלים אולי אפשר למצוא פיתרון... הלה אמר, טוב אני שואל מחדש, אולי יש פיתרון? הגר"י אמר לו עכשיו אתה שואל טוב... מאותו רגע החתונה נגמרה בשביל הגר"י שהחל להסתובב הלוך וחזור ולחשוב, ומדי רגע ביקש עוד פרט כזה או אחר, עד שמצא במוחו הכביר פיתרון מורכב שפותר את הבעיה...

אגב. הוא היה צועק כל הזמן. ממש צווח. אורייתא קא מרתחא ביה באופן נורא. פעם הגיעה משטרה לרחוב מהרש"ל ורצו השוטרים מהר למרפסת הקטנה של כולל חזו"א הישן. כי מישהו מהשכנים או עובר אורח הזמין אותם לשמע הצווחות הנוראות שעלו משם. גם בתקופה שלמד עם רבי אברהם רייסנר בביתו של ר' אברהם, היו עולים כסדר אנשים להציע עזרה...

בעל אילת השחר זצ"ל עבר פעם ברחוב ורנר בשנים האחרונות בדרך לסנדקאות, וקולו של הגרי"ב נשמע כרגיל. הגראי"ל אמר האריה הזקן עדיין צועק... בהזדמנות אחרת שנפגשו [בברית אצל ר' יעקב רייסנר לפני 14 שנה] הגראי"ל אמר לו משהו בלימוד והגרי"ב דחה אותו בעוז. הגראי"ל חזר באותו יום כמה פעמים על דבריו ושהגרי"ב לא הסכים, והתבטא "אני לא יודע למה הגיעו לי כאלו צעקות".

אני יודע על עוד מקרה שהם התווכחו [בענין חולה שאין בו הכרה אם זה נחשב לייסורים שמכפרים]. והגראי"ל היה מצטט זאת הרבה באומרו פעם חשבתי כך וכך אבל אני מבטל דעתי לדעת ר' חצקל שחושב אחרת.

אני עצמי כשלמדתי אצל הגראי"ל בישי"ק, דיברנו עמו אחרי השיעור בדרך הביתה, ועלתה שאלה חזקה [בתוס' ב"ק פ' הכונס לגבי לשלם על הנאה של בהמתו שזה רק מניעת היזק ולא מניעת צער להבדיל מהנאה דאדם שכולל גם מניעת צער, ואכ"מ], הגראי"ל אמר לי זו שאלה בשביל ר' חצקל, תשאל אותו ותביא ממנו תשובה. הלכתי לשואלו והוא ענה לי תשובה מופלאה והסבירה לי עד שהבנתיה היטב. למחרת חזרתי עליה להגראי"ל בדרך הביתה. הוא עצר וחשב והתפעל מאד, ואמר לי "מי יכול להתחרות עם ר' חצקל"...

כד. הוא היה מסבירן בחסד עליון. אבל היה תמיד עונה קודם כל בקצרה. אם השואל לא הבין, הוא הוריד רמה. וכך עד שהגיע לרמה של השואל.... הוא יכול היה להסביר ממש כל דבר הכי מסובך לראשים הכי הקטנים. בפירוק לגורמים ובתוספת משלים באופן מדהים.

אני מקוה שתלמידיו שבאמת קיבלו ממנו, לא אורח פורח כמוני, יפרסמו כעת מדבריו. ראיתי בהלוייה את הגרא"ז גרוסברד [חתן הגר"נ קרליץ, דמות מופלאה לכשעצמה, אבל עוד לא הגיע זמנה להתגלות], הולך עם שקית מלאה כתבים של ד"ת שרשם מפיו.

למעשה הוא פתר אלפי אלפי בעיות בעיקר במקצועות ריבית, מקוואות, עירובין ובעיקר עירובי תחומין, כלאיים תרומות ומעשרות, אהלות לגבי טומאת כהנים בבתי חולים, קביעת מקום המזוזה במבנים מורכבים, בדיני ממונות מסובכים, ועוד רבות שכאלו. אני זוכר שרצו לפתוח בבני ברק בי"ד לגיטין. וזה התעכב הרבה זמן עד שר' חצקל יכריע איך לכתוב מאיזה מים העיר מסתפקת. [ יתבא על ירקון, או מים נמשכים לה בסילונות וכדו']. זה היה אז ידוע שמצפים להכרעתו. או כשגילה את הבעיה בצומת הגידין. אני זוכר איך שהיה מדגים כל גיד כשימשכו בו איזו אצבע תתקפל וכו'. הזכירו כאן להלן איך הגר"מ גריינימן והגר"מ שטרנבוך סיפרו בהספדם שביקשם לא להזכירו בשמו בספריהם למרות תרומותיו הרבות.

מישהו שעוסק במקוואות סיפר לי איך שעמדו מו"צים עם מהנדסים על גג של בנין לצורך הכרעות בצנרת המקווה. בכל פעם שהיה צריך לחשב קוטר של צינור וכעין זה, המהנדסים הוציאו את הדפים והמחשבון, והגרי"ב מיד אמר כמה זה יוצא. באיזשהו שלב, פשוט הפסיקו לנסות לחשב. הסתפקו מלכתחילה במה שהוא אומר כהרף עין מראשו.

הוא היה פעם במקוה שבבית גיסו ר' טוביה שכטר, שנבנה בפיקוח החזו"א, ועלתה לו איזו שאלה הקשורה למידות המקוה ההיא, הוא לקח את הגרטל שלו ומדדו על הבלטות ועשה קשר ונכנס עמו לתוך המים ומדד את כל האלכסונים וכו', ושכח את עצמו עד שקצת דאגו מה קרה לו שם. [שמעתי מעד שהיה שם].

הסלון שלו היה מלא כל היום בהמוני אנשים, לפעמים כוללים שלימים, בדרך כלל כל קבוצה או יחיד בענין אחר, והוא התעסק בו זמנית עם כולם, כל אחד בסוגייתו. [סימולטנית].

מסתבר שמכל ההכרעות הרבות הללו למעשה, יוכלו לאסוף פסקים שלו למען יישאר ממנו איזה זכר ושארית. כמעט לא יאומן, יהודי כזה שלא אמר מימיו שיעור אחד ולא דרשה אחת, לא חתם מעולם על שום כרוז, לא כתב כלום, ספון בביתו, ותורתו מאירה מסוף העולם ועד סופו.

אני זוכר בר מצוה של בנו ר' חיים [בערך אב תשמ"ב] בביתו. החתן הביא בדרשה איזה רעק"א, והביא איזו שאלה. הרבנים (ר' דוב לנדו ור' יעקב פוזן וכו'] החלו לדון. אחרי כמה זמן ר' חצקל אמר להם השאלה כבר כתובה. החידוש הוא התירוץ תנו לו לומר. הוא אמר את התירוץ ואף אחד לא הבין... ממש ניסו והתאמצו. למחרת באתי לביתו, דומני לעזור לפנות ספסלים. הוא הציע לי במקום זה לשבת איתו ולשמוע את התירוץ. אמרתי לו חבל על הזמן, אני בטוח לא אבין. הוא אמר לי אחריותי שתבין. זה רק יקח זמן. קשה לי שעוד אין אחד שהבין מה רציתי. ישבתי לפניו והוא הסביר לי בנחת מהשרש בכזו בהירות שהבנתי מצויין ! התנצלתי על ראשי הקטן שגזל ממנו כל כך הרבה זמן. הוא אמר לי להיפך, עשית לי טובה גדולה. אתה חושב שאני מעוניין לומר דברים לא מובנים? [עכשיו בשבעה שאלתי את הבן, הוא זכר את זה והוסיף שגם בשעת מעשה הוא עצמו לא הבין כלום רק אמר כמו תוכי].

כה. אחרי שעבר אירוע מוחי, עם ניתוח ראש, בא הרופא הבכיר לבדוק את מוחו. סיפרו לרופא שהוא גאון בחשבון. הרופא שאל אותו איזה תרגיל כפל קצת גדול. הגר"י אמר לו 75 לחלק ל89 סוגריים 94 בחזקת 250 פחות וכו' סוף סוגריים וכו' וכו'. ההוא היה בטוח שנעבעך... הרבנית אמרה לרופא אתה פשוט מעליב אותו עם שאלות מגוחכות, לכן הוא עונה לך כך. תשאל שוב, ותרשום מה שהוא אומר ותבדוק במחשב. הוא שאל שוב, ורשם, והלך לבדוק וראה שהוא ענה לו את התשובה הפשוטה יחסית בצורה סופר מתוחכמת....

כו. בתקופה ההיא, יום אחד הרבנית הגיעה, אמרו לה שמשהו מוזר קרה, הוא כל הזמן מסתכל על הקירות והתקרה והחפצים והוא כל הזמן אומר ראשון שני. הרבנית הרגיעה אותם שזה סימן טוב שהוא חוזר לעצמו. היא שאלה אותו במה הוא עסוק. הוא אמר שנגמרו לו כל הנושאים שהיה עסוק בהם לפני האירוע. אז הוא החל לחשב כל אחד מהטמאים שהיה נכנס עכשיו לחדר הזה, מת, זב, מצורע וכו', מה היה דינם של כל אחד מהכלים שבחדר, תוך כדי להביא בחשבון מאיזה חומרים הם עשויים והאם חיבורם נחשב חיבור וכו', מה יהיה ראשון לטומאה ומה שני וכו'.

כז. בנו ר' יוסף הוא חתן של הג"ר משה בויאר. אחד מבניו של ר' יוסף ביקש מסבא בויאר להסביר לו כמה נקודות בתוס' קידושין ב' עמ' ב' לגבי אתרוג. ר' משה אמר לו בגלל הסבא השני שלך אני לא מסוגל לדבר על התוס' הזה. כי פעם ביקשתיהו ללמוד איתי את התוס' הזה וזה לקח 3 חדשים !. מאז איני מסוגל כבר לדון עוד בתוס' הזה...

כח. שמעתי בשבעה שבן שלו מספר ששאל אותו פעם איך אתה כל כך בקי בכל הש"ס, הרי מעולם לא ראו אותך לומד את זה [כלומר במקצועות שלא עסק בהם]. הוא ענה לו היתה תקופה אחרי החתונה שהילדים הלכו לישון מוקדם, הלכתי לישון איתם וקמתי ב2 בלילה ולמדתי עד התפילה בבית ש"ס עם חזרה 4 פעמים עד שסיימתי. וזה היה לי מאמץ עליון. כי אני לא מסוגל ללמוד בקיאות. אני קורא שורה צצות קושיות. רק בתקופה הזו בחיי הכרחתי את עצמי במאמץ עליון במסירות נפש להתעלם מקושיות כדי ללמוד ש"ס לפחות פעם אחת.

כט. ידוע שבשנת תשל"ז בעלות הליכוד לשלטון הוא ניסח את ההסכם עם אגוד"י [דומני לבקשת הרב שך]. הזכירו בהספדים שזה היה מסירות נפש מצידו שבועיים לא ללמוד, אחרי שהחליט שזה רצון ה' ממנו כרגע. הוא אז חשבן את כל הפרצות בענייני נתוחי מתים וגיוס בנות ועוד וניסח באופן שלא תהיה כל אפשרות להתפלפל ולהתחמק. כל המשפטנים שהיו מעורבים שם היו בהלם ממנו. במשך שנים בכל פעם שהיתה צצה בעיה היו נוכחים איך הוא חזה אותה וסתם אותה מראש. אני עצמי שמעתי פעם את ר' צבי שכטר גיסו אומר לו שהוא היה עכשיו במילואים עם יעקב נאמן, והלה אמר לו תמסור ד"ש לגיסך ותדע לך שהוא גאון משפטי יחיד בדורו, וזה בלי ללמוד כלום בענייני משפט כללי.

עוד לפני הסדרת הבעיות הללו בחוקים, הוא עסק הרבה בניתוחי מתים וגיוס בנות, הן בגופו והן בייעוץ משפטי. שופט אחד אמר לו עצה טובה. אל תיכנס לבית המשפט, כי אתה מוציא את השופט קטן וזה פוגע בסיכויים שלכם לקבל משפט הוגן. תישאר בחוץ וייצאו אליך להתייעץ בכל שלב.

הוא ישב מול אהרן ברק, שכחתי כבר באיזה הקשר, ואחרי שהסכימו על ניסוח מסרו להקלדה והביאו לחתימה באומרם שזה נאמן בדיוק למקור. ר' חצקל קרא את כל החוזה הארוך כדרכו בכמה שניות ואמר לברק לפחות אני מצפה ממך להיות הגון. שינית משהו בלי ליידע. ברק אמר שלא שינה כלום. ר' חצקל אמר לו שהפסיק המסויים הזה לא היה במקור. ברק טען שכן היה. הביאו את המקור ואכן כמובן ר' חצקל צדק. אמר לו ברק לו יהי כדבריך, אבל מאי נפ"מ. אמר לו ר' חצקל אומר לך את האמת אני גם כרגע לא רואה נפ"מ, אבל אם אתה חיפשת לשנות כאן, אתה כבר זומם משהו...

באיזו הזדמנות אחרת שהיה לפניו דיון משפטי חשוב ליהדות החרדית אמר ברק הזה למה אתם לא מביאים את ברטלר, אין לכם עוד אחד כמוהו...

ל. עוד עומדת לנגד עינינו דמותו האצילית. [בשמחות עם קפטן חסידי כמו בשבת, מורשת מה מאבותיו]. הסדר החיצוני והפנימי שלו. באיזה אורך רוח קיבל כל שואל, גם ראשים קטנים וטרחניים. מעולם לא עזב אדם שבא אליו, גם בחולשתו וייסוריו. ישב עמו עד שהלה הלך מעצמו. הוא לא היה מסוגל לקבל שמישהו ידפוק ולא יפתחו כי קשה עכשיו. כשהיה מבדיל לא הסכים שיוציאו הטלפון מהשקע שמא מישהו יחשוב שעוד לא תקעו ויימנע מלנסות שוב, אלא היו מחייגים את המספר שלהם עצמם, שזה עושה צליל תפוס [קצת יותר זמן מאשר השארת השפופרת פתוחה], אבל זה הספיק רק לחצי הבדלה, ובאמצע הבדלה כשהיה נגמר מצב התפוס, בין הברכות חיכו רגע שילד שוב יתקשר כנ"ל.

איזו ענווה. לא רק שלא הסכים לשום כיבוד חיצוני שהיה זר ומתועב אצלו. דיבר ממש בגובה העיניים עם כל בחור צעיר ואפילו ילדים. היה טורח להסביר למה אתה חושב אחרת ממני, כי אתה מניח כך וכך, אלא שאני מניח אחרת ולכן יוצא לי אחרת.

מידת האמת. כבר הזכירו בהספדים את היכולת שלו לחשוב על סברא אחת מסויימת במשך שעות וימים אם היא נכונה או לא, למרות שברגע הראשון כבר תפס את כל צדדי הענין. הוא לא הכיר את המושג להתפשר על משהו. הכל אפשרי. כל חשש מחייב התרחקות. לכל בעיה יש איזה פיתרון.

לא. בהלוייה שיצאה מביתו [לבית החיים בבני ברק] הספידוהו ר' גרשון, ר' דוב, גיסיו ר' משה שטרנבוך ור' אריה שכטר, ר' מאיר גריינימן, ר' שלמה איידלשטיין, ר' משה בויאר, חתנו ר' אליהו פוזן ובנו ר' יעקב.

[נאמרו שם כמה עובדות. בהזדמנות כדאי להקשיב בקול הלשון ולמצותם].
פרוייקט נוסף לעת הפנאי, להעתיק מקובץ נפש יקרה בל"נ.

לב. לפני כ8 שנים מישהו כתב עליו באיזה אתר [פורטל הדה"י]:

זוכרני שדיברנו כאן פעם על הרב נדל זצ"ל ורבים הצטערו שפיספסו. הנה אתגר. הגאון הזה מתלמידי החזון איש, בעל מוח שלא מעלמא הדין, יושב כל היום בביתו וסוער בכל חלקי התורה, זמין לכל שואל בתנאי שאתה מוכן היטב ומחושבן הכי טוב ששייך.

בצעירותי הייתי עולה אליו ... לדבר בלימוד. אחרי רבע שעה הייתי חייב לברוח מביתו, וכותב במשך כמה שעות מה ששמעתי, והראש היה כואב לי מזה יומיים...

מי שרוצה לראות עילוי אמיתי מסוגם של ר' מנחם זמבא והצפנת פענח, מומלץ לו לטרוח ולקבל את פני האיש הענק הזה. אגב הוא לא פירסם מעולם בדפוס שום דבר תורה. אמנם רבים מדבריו התבדרו על ידי תלמידיו, אבל הוא עצמו לא כותב ולא כתב אף מילה.

הוא תלמיד של החזון איש. אולי התלמיד הכי מובהק שחי היום. הוא היה חברותא שלו המון שנים במשך שעות רבות כל יום. כל לימודו הוא לאסוקי שמעתתא בדרך רבו.
אבל הוא לא אוהב להתעסק בחשבונות של מספר פוסקים ימינה ושמאלה או בדיוקי לשונות, איתו צריכים לדבר על השרשים של העניינים, על סתירה בין שתי הלכות שיסודן בגמרא או בראשונים לפחות וכדומה.
צריך עור עבה. הוא צועק כל הזמן. (גם על החזון איש הוא היה צועק "עם הארץ" עוד כשהיה בחור... החזו"א מאד אהב את זה...). צריך לקחת בחשבון סטירות קלות דחיפות גערות הכאות על השולחן שאגות אימים וכו'.
יש לו הסברה נפלאה, אבל הוא מתחיל מהסברה ממש מינימלית. אם אתה שואל לכוונתו הוא מרחיב עוד מעט וכן הלאה.

דומני שהוא בערך בן 80 או מעט פחות.
הוא ישן בביתו של החזון איש מנערותו המוקדמת.
לפי מה ששמעתי, הוא היה בתחילת השואה בן 5, אביו נלקח מיד, והוא גדל במחתרת עם אמו, לפי זה הוא בן 76, בסופה היה בן 10 ולא למד לכתוב ברמה הטכנית של מוטוריקה עדינה או משהו בסגנון. אומרים שהוא פשוט לא מסוגל לכתוב.
הכניסו אותו לבתי אבות של ילדי השואה...

באיזשהו שלב, אולי עוד לפני הבר מצוה שלו הביאו אותו לחזון איש, והוא החל לישון אצלו בבית, וללמוד עימו כל יום כמה שעות.
הוא גם מחמיר גדול בהלכה. (כל הרכוש שלו למשל מוקנה לאחרים, כי הוא עצמו מחמיר בכל מיני דברים, לכן הכל של אחרים והם שואלים מורי הוראה מקובלים..) אבל העיקר ראשו הענק שקוע בלימוד 24 שעות ביממה, גם בשנתו הוא ממשיך.. זה קרוב ל70 שנה. עכשיו הוא כבר אריה זקן, אבל כדאי לזכות לחזות ביהודי כזה. שגדולי עולם רועדים ממנו זה יובל שנים, אבל זכה ששמו לא מוכר בשום מקום מחוץ לבית מדרשו.
שאר מיני דיוקים, צריך פשוט לראות לבד.

עד כאן העתקתי מהאתר הנ"ל. [דילגתי כמה דברים שכבר רשומים כאן אצלינו].


כלפי ליא
משתמש ותיק
הודעות: 1196
הצטרף: 22 ינואר 2017, 19:40
נתן תודה: 79 פעמים
קיבל תודה: 339 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי כלפי ליא » 26 פברואר 2019, 21:41

וואו.

נראה כתיבה של אחד מבני משפחת ר' ליפא שכטר. תודה ענקית.


tkhvu
הודעות: 103
הצטרף: 12 מרץ 2018, 00:49
קיבל תודה: 20 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי tkhvu » 27 פברואר 2019, 00:36

יישר כח על הדברים הנפלאים שהובאו על הגר"י זצ"ל.
הוספה קטנה: נכתב כי חמיו הרב שכטר היה בעל בית מסחר לעורות בתל אביב. יתכן גם. אולם לי ידוע כי היה בעל מלון "עצמאות" בנתניה. שם כמדומני גם נישא הגרמ"ד סולוביצ'יק לאחות חתנו הגר"מ שטרנבוך שליט"א.
הובא כי הרב מפוניבז' נאם והביא מהמהר"ם "מקשין העולם" והעיר הגר"י למה הביא ממרחק לחמו והלא בגמ' כתוב כו"ע לא פליגי. אני קיבלתי מעשייה זו על הגרד"צ קרלנשטיין בילדותו.


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1573
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 140 פעמים
קיבל תודה: 498 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי מבקש אמת » 27 פברואר 2019, 03:27

איש פשוט מאד כתב:
פרלמן משה כתב: אשמח אם תפרט לנו דוגמאות לדקדוקים שלהם
אני אתן דוגמאות לזה, ואז יסביר גם מה שכתבו כבר.
למשל הדין הוא שגמר מלאכה למעשר בדברים מסוימים הוא מילוי הכלי (באופן שאין מירוח). ובאופן שגוי מירח הוא מח' ראשונים אם חייב במעשר או לא.
ויש נידון גדול לדוגמא באתרוגים שקוטף הפועל הגוי, ובעה"ב תוכ"ד העבודה מוצא אתרוג נאה ושם אותו באותה קופסא יחד עם הגוי. ויל"ד שהכלי הזה אם בעה"ב שם אחרון א"כ זה נחשב שישראל גמר, ובארגז אחר הגוי גמר, וא"כ יש כאן שאלה של מן החיוב על הפטור.
יש הרבה צדדים לדון אולי דנים את הכל ביחד ועוד הרבה צירופים. אבל כל הדברים האלה אין עליהם לא משנה ולא גמרא ולא רמב"ם, ועל דברים אלו פעמים רבות החזו"א נוגע בם ונשאר בצ"ע או לא מכריע ברור, ולמרות שהסברא הפשוטה נראית אולי לדון את כל הקטיף כאחת יל"ד אולי זה לא כן.
ובדברים כאלו (ויש המון נתתי דוגמא קטנה) יש הקפדה שנהוגה בחוג זה, ודברים אלו אם צריך להחמיר הרי זה חיוב גמור, ורק סומכים על הסברא שלא נראה לדון זאת כך, ואצל החזו"א בהרבה דברים לא היה מושג כזה שלא נראה מסברא כך לדון.
מקווה שהובנתי.

יש סיפור נודע מהגרי"ז (אני חושב שהוא מוסמך) ששתה מים מחוץ לסוכה, ושאלו אותו הרי כתוב שהמחמיר תע"ב, ואמר אני לא מחמיר אני עושה רק עיקר הדין. ואני חושב שזה הכוונה כאן.
הקפדה זו צ"ע טובא, ואינה אלא גיבוב חומרות ע"ג חומרות. שהרי לא ברור כלל שאתרוג הניטע למצוה מתחייב במעשרות (המהרשד"ם יו"ד קצב פוטר והאו"ש פ"ח מסוכה חולק), ואף את"ל שחייב שמא אתרוג של טבל כשר למצוה (נחלקו בזה תוס' ורמב"ן בפ' לולב הגזול), ואף את"ל שפסול למצוה הלא דעת רוב הראשונים שאם התבואה של ישראל חשיב מירוח ישראל אף אם נכרי מירחן (כמובא בחזו"א דמאי יב,יט), ואף לדעת הרמב"ם דלא חשיב מירוח ישראל מ"מ פועל שאני דידו כיד בעה"ב וכמ"ש הכס"מ (תרומות א,יא) בשם הראב"ד, ובמרכבת המשנה כתב דגם דעת הרמב"ם כן, ואף את"ל דאין דעת הרמב"ם כן מ"מ גם לדידיה חייב מדרבנן ובזמן הזה כל חיוב תרו"מ אינו אלא מדרבנן וא"כ חשיב מן החיוב על החיוב, ואף את"ל דבזמן הזה שאני ופטור אפילו מדרבנן מ"מ שמא באמת עישר מן החיוב על החיוב.
ובכלל כל הנידון הוא על תרו"מ בזמן הזה דהוי מדרבנן וספיקן לקולא, ולדעת רש"י והראב"ד הוי תרתי דרבנן משום דפירות האילן ג"כ מדרבנן.
ויעויין באמרי בינה סי"א שדן ממש בשאלה זו וצירף רק כמה מן הצדדים הנ"ל להתיר, וכ"ש שיש עוד כמה צדדים כמשנ"ת.

סוף דבר חומרא זו תמוהה ביותר, ואינה אלא ראיה לדברי הרב נדיב לב שכתב שאינם בגדר מדקדקים אלא בגדר מחמירים (אמנם אליבא דאמת ככל הידוע לי הם גם מדקדקים וגם מחמירים, וביותר מדקדקים בחומרות).


פרלמן משה
משתמש ותיק
הודעות: 624
הצטרף: 26 יוני 2017, 14:29
נתן תודה: 190 פעמים
קיבל תודה: 105 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי פרלמן משה » 27 פברואר 2019, 09:54

יחצאל כתב: אני יודע על עוד מקרה שהם התווכחו [בענין חולה שאין בו הכרה אם זה נחשב לייסורים שמכפרים]. והגראי"ל היה מצטט זאת הרבה באומרו פעם חשבתי כך וכך אבל אני מבטל דעתי לדעת ר' חצקל שחושב אחרת.
האם ידוע למר מאי ס"ל להא ומאי ס"ל להא?


שמעיה
משתמש ותיק
הודעות: 956
הצטרף: 26 יוני 2016, 13:39
נתן תודה: 215 פעמים
קיבל תודה: 217 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי שמעיה » 27 פברואר 2019, 09:57



פרלמן משה
משתמש ותיק
הודעות: 624
הצטרף: 26 יוני 2017, 14:29
נתן תודה: 190 פעמים
קיבל תודה: 105 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי פרלמן משה » 27 פברואר 2019, 09:58

מבקש אמת כתב:
איש פשוט מאד כתב:
פרלמן משה כתב: אשמח אם תפרט לנו דוגמאות לדקדוקים שלהם
אני אתן דוגמאות לזה, ואז יסביר גם מה שכתבו כבר.
למשל הדין הוא שגמר מלאכה למעשר בדברים מסוימים הוא מילוי הכלי (באופן שאין מירוח). ובאופן שגוי מירח הוא מח' ראשונים אם חייב במעשר או לא.
ויש נידון גדול לדוגמא באתרוגים שקוטף הפועל הגוי, ובעה"ב תוכ"ד העבודה מוצא אתרוג נאה ושם אותו באותה קופסא יחד עם הגוי. ויל"ד שהכלי הזה אם בעה"ב שם אחרון א"כ זה נחשב שישראל גמר, ובארגז אחר הגוי גמר, וא"כ יש כאן שאלה של מן החיוב על הפטור.
יש הרבה צדדים לדון אולי דנים את הכל ביחד ועוד הרבה צירופים. אבל כל הדברים האלה אין עליהם לא משנה ולא גמרא ולא רמב"ם, ועל דברים אלו פעמים רבות החזו"א נוגע בם ונשאר בצ"ע או לא מכריע ברור, ולמרות שהסברא הפשוטה נראית אולי לדון את כל הקטיף כאחת יל"ד אולי זה לא כן.
ובדברים כאלו (ויש המון נתתי דוגמא קטנה) יש הקפדה שנהוגה בחוג זה, ודברים אלו אם צריך להחמיר הרי זה חיוב גמור, ורק סומכים על הסברא שלא נראה לדון זאת כך, ואצל החזו"א בהרבה דברים לא היה מושג כזה שלא נראה מסברא כך לדון.
מקווה שהובנתי.

יש סיפור נודע מהגרי"ז (אני חושב שהוא מוסמך) ששתה מים מחוץ לסוכה, ושאלו אותו הרי כתוב שהמחמיר תע"ב, ואמר אני לא מחמיר אני עושה רק עיקר הדין. ואני חושב שזה הכוונה כאן.
הקפדה זו צ"ע טובא, ואינה אלא גיבוב חומרות ע"ג חומרות. שהרי לא ברור כלל שאתרוג הניטע למצוה מתחייב במעשרות (המהרשד"ם יו"ד קצב פוטר והאו"ש פ"ח מסוכה חולק), ואף את"ל שחייב שמא אתרוג של טבל כשר למצוה (נחלקו בזה תוס' ורמב"ן בפ' לולב הגזול), ואף את"ל שפסול למצוה הלא דעת רוב הראשונים שאם התבואה של ישראל חשיב מירוח ישראל אף אם נכרי מירחן (כמובא בחזו"א דמאי יב,יט), ואף לדעת הרמב"ם דלא חשיב מירוח ישראל מ"מ פועל שאני דידו כיד בעה"ב וכמ"ש הכס"מ (תרומות א,יא) בשם הראב"ד, ובמרכבת המשנה כתב דגם דעת הרמב"ם כן, ואף את"ל דאין דעת הרמב"ם כן מ"מ גם לדידיה חייב מדרבנן ובזמן הזה כל חיוב תרו"מ אינו אלא מדרבנן וא"כ חשיב מן החיוב על החיוב, ואף את"ל דבזמן הזה שאני ופטור אפילו מדרבנן מ"מ שמא באמת עישר מן החיוב על החיוב.
ובכלל כל הנידון הוא על תרו"מ בזמן הזה דהוי מדרבנן וספיקן לקולא, ולדעת רש"י והראב"ד הוי תרתי דרבנן משום דפירות האילן ג"כ מדרבנן.
ויעויין באמרי בינה סי"א שדן ממש בשאלה זו וצירף רק כמה מן הצדדים הנ"ל להתיר, וכ"ש שיש עוד כמה צדדים כמשנ"ת.

סוף דבר חומרא זו תמוהה ביותר, ואינה אלא ראיה לדברי הרב נדיב לב שכתב שאינם בגדר מדקדקים אלא בגדר מחמירים (אמנם אליבא דאמת ככל הידוע לי הם גם מדקדקים וגם מחמירים, וביותר מדקדקים בחומרות).
מלבד טענה זו המיישבת דעת המחמירים שאינם מקפידים ע"ז, עצם הדבר
תימה, מה ראו לחשוש רק באתרוג, הא ספק זה דפטור על החיוב קיים בכל החייב בתרו"מ???


פרלמן משה
משתמש ותיק
הודעות: 624
הצטרף: 26 יוני 2017, 14:29
נתן תודה: 190 פעמים
קיבל תודה: 105 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי פרלמן משה » 27 פברואר 2019, 10:00

כנראה לא התכוון להשיב על שאלתי, אלא לצטט משם מה שכבר הועתק לעיל.


מתחזק
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי מתחזק » 27 פברואר 2019, 10:04

כמה דברים ששמעתי מבן משפחתו הקרובה.
בענין הסיפורים מהגראי"ל, לא היה לו שום קשר עמו, מלבד הסיפור הנ"ל זה היה בברית והגראיל שאל את ר' אברהם רייסנר זצ"ל שאלה בלימוד והגר"א רייסנר היה תמיד אוהב לעשות מצב מלדבר בלימוד מיד הוא קרא לידידו ר' חצקל זצ"ל ואמר לו אתם שומעים יש כאן שאלה וכו' וכו' ואז החל ר' חצקל לצעוק זה לא שאלה וכו' וכו' ועל זה נסוב הסיפר הנ"ל.
כמו כן מה שכתבו ב'יתד שהוא היה מתלמידיו של הגרי"ג, הביא את המשפחה לידי גיחוך..


נחפשה דרכינו
משתמש ותיק
הודעות: 363
הצטרף: 19 פברואר 2019, 00:18
נתן תודה: 29 פעמים
קיבל תודה: 49 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי נחפשה דרכינו » 27 פברואר 2019, 11:56

נדיב לב כתב:
נחפשה דרכינו כתב:לצערנו המציאות היא שרוב האנשים אינם מקפידים בהרבה נושאים גם בעיקר הדין, ואין כאן המקום להאריך בדוגמאות. כמובן שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו וכו', אבל מהבחינה הזו של להקפיד על עיקר הדין, כמדומני שלכל החוגים והעדות יש מה ללמוד מחוג חזו"א. יש הרבה דברים שנקראים "חומרה של חזונאישינקים", אבל למעשה מסתבר שאין פוסק אחר בר סמכא שמיקל בזה. [והנני מדגיש, אינני שייך לחוג חזו"א! ואני מקפיד לנהוג דוקא כדעת המשנ"ב, כדי לפרסם את הענין שדקדוק ההלכה אינו תלוי דוקא בחזו"א. אבל המציאות היא שיש דברים רבים שאפשר למצוא רק שם].
לא הבנתי את הדימוי בין חוג חזון איש לאנשים קלי דעת שלא מדקדקים
אני מדבר על חוגים חרדים המושמעים לגדולי ההוראה וכי משום שאינם משתייכים לחוג חזון איש הם פחות מדקדקים
המציאות היא שיש לכל החוגים מה ללמוד מציבור תלמידי החזו"א. ואינני שייך אליהם! רק הכרתים היטב


נחפשה דרכינו
משתמש ותיק
הודעות: 363
הצטרף: 19 פברואר 2019, 00:18
נתן תודה: 29 פעמים
קיבל תודה: 49 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי נחפשה דרכינו » 27 פברואר 2019, 12:05

כלפי ליא כתב:
נחפשה דרכינו כתב:האם מישהו יכול להעלות ההספדים מהלויית הגאון זצ"ל?
יש בקול הלשון כאן: https://www.kolhalashon.com/New/Media/P ... ShiurNum=3

חובת שמיעה
האם אין למישהו תמליל מההספדים?


נחפשה דרכינו
משתמש ותיק
הודעות: 363
הצטרף: 19 פברואר 2019, 00:18
נתן תודה: 29 פעמים
קיבל תודה: 49 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי נחפשה דרכינו » 27 פברואר 2019, 13:10

מתחזק כתב:כמה דברים ששמעתי מבן משפחתו הקרובה.
בענין הסיפורים מהגראי"ל, לא היה לו שום קשר עמו, מלבד הסיפור הנ"ל זה היה בברית והגראיל שאל את ר' אברהם רייסנר זצ"ל שאלה בלימוד והגר"א רייסנר היה תמיד אוהב לעשות מצב מלדבר בלימוד מיד הוא קרא לידידו ר' חצקל זצ"ל ואמר לו אתם שומעים יש כאן שאלה וכו' וכו' ואז החל ר' חצקל לצעוק זה לא שאלה וכו' וכו' ועל זה נסוב הסיפר הנ"ל.
כמו כן מה שכתבו ב'יתד שהוא היה מתלמידיו של הגרי"ג, הביא את המשפחה לידי גיחוך..
למה?


נחפשה דרכינו
משתמש ותיק
הודעות: 363
הצטרף: 19 פברואר 2019, 00:18
נתן תודה: 29 פעמים
קיבל תודה: 49 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי נחפשה דרכינו » 27 פברואר 2019, 13:12

מבקש אמת כתב:
איש פשוט מאד כתב:
פרלמן משה כתב: אשמח אם תפרט לנו דוגמאות לדקדוקים שלהם
אני אתן דוגמאות לזה, ואז יסביר גם מה שכתבו כבר.
למשל הדין הוא שגמר מלאכה למעשר בדברים מסוימים הוא מילוי הכלי (באופן שאין מירוח). ובאופן שגוי מירח הוא מח' ראשונים אם חייב במעשר או לא.
ויש נידון גדול לדוגמא באתרוגים שקוטף הפועל הגוי, ובעה"ב תוכ"ד העבודה מוצא אתרוג נאה ושם אותו באותה קופסא יחד עם הגוי. ויל"ד שהכלי הזה אם בעה"ב שם אחרון א"כ זה נחשב שישראל גמר, ובארגז אחר הגוי גמר, וא"כ יש כאן שאלה של מן החיוב על הפטור.
יש הרבה צדדים לדון אולי דנים את הכל ביחד ועוד הרבה צירופים. אבל כל הדברים האלה אין עליהם לא משנה ולא גמרא ולא רמב"ם, ועל דברים אלו פעמים רבות החזו"א נוגע בם ונשאר בצ"ע או לא מכריע ברור, ולמרות שהסברא הפשוטה נראית אולי לדון את כל הקטיף כאחת יל"ד אולי זה לא כן.
ובדברים כאלו (ויש המון נתתי דוגמא קטנה) יש הקפדה שנהוגה בחוג זה, ודברים אלו אם צריך להחמיר הרי זה חיוב גמור, ורק סומכים על הסברא שלא נראה לדון זאת כך, ואצל החזו"א בהרבה דברים לא היה מושג כזה שלא נראה מסברא כך לדון.
מקווה שהובנתי.

יש סיפור נודע מהגרי"ז (אני חושב שהוא מוסמך) ששתה מים מחוץ לסוכה, ושאלו אותו הרי כתוב שהמחמיר תע"ב, ואמר אני לא מחמיר אני עושה רק עיקר הדין. ואני חושב שזה הכוונה כאן.
הקפדה זו צ"ע טובא, ואינה אלא גיבוב חומרות ע"ג חומרות. שהרי לא ברור כלל שאתרוג הניטע למצוה מתחייב במעשרות (המהרשד"ם יו"ד קצב פוטר והאו"ש פ"ח מסוכה חולק), ואף את"ל שחייב שמא אתרוג של טבל כשר למצוה (נחלקו בזה תוס' ורמב"ן בפ' לולב הגזול), ואף את"ל שפסול למצוה הלא דעת רוב הראשונים שאם התבואה של ישראל חשיב מירוח ישראל אף אם נכרי מירחן (כמובא בחזו"א דמאי יב,יט), ואף לדעת הרמב"ם דלא חשיב מירוח ישראל מ"מ פועל שאני דידו כיד בעה"ב וכמ"ש הכס"מ (תרומות א,יא) בשם הראב"ד, ובמרכבת המשנה כתב דגם דעת הרמב"ם כן, ואף את"ל דאין דעת הרמב"ם כן מ"מ גם לדידיה חייב מדרבנן ובזמן הזה כל חיוב תרו"מ אינו אלא מדרבנן וא"כ חשיב מן החיוב על החיוב, ואף את"ל דבזמן הזה שאני ופטור אפילו מדרבנן מ"מ שמא באמת עישר מן החיוב על החיוב.
ובכלל כל הנידון הוא על תרו"מ בזמן הזה דהוי מדרבנן וספיקן לקולא, ולדעת רש"י והראב"ד הוי תרתי דרבנן משום דפירות האילן ג"כ מדרבנן.
ויעויין באמרי בינה סי"א שדן ממש בשאלה זו וצירף רק כמה מן הצדדים הנ"ל להתיר, וכ"ש שיש עוד כמה צדדים כמשנ"ת.

סוף דבר חומרא זו תמוהה ביותר, ואינה אלא ראיה לדברי הרב נדיב לב שכתב שאינם בגדר מדקדקים אלא בגדר מחמירים (אמנם אליבא דאמת ככל הידוע לי הם גם מדקדקים וגם מחמירים, וביותר מדקדקים בחומרות).
איני מכיר את הנושא, אבל הם בודאי "מדקדקים" ולא "מחמירים", ואם תלך אליהם הם ודאי יסבירו בטוטו"ד למה יש בזה חשש הגיוני [והם מאוד מקפידים לא להחמיר בדברים שאינם הגיוניים!]


פותח הנושא
יהודי
משתמש ותיק
הודעות: 2452
הצטרף: 06 מרץ 2016, 13:14
נתן תודה: 376 פעמים
קיבל תודה: 451 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי יהודי » 27 פברואר 2019, 13:27

נחפשה דרכינו כתב:
מתחזק כתב:כמה דברים ששמעתי מבן משפחתו הקרובה.
בענין הסיפורים מהגראי"ל, לא היה לו שום קשר עמו, מלבד הסיפור הנ"ל זה היה בברית והגראיל שאל את ר' אברהם רייסנר זצ"ל שאלה בלימוד והגר"א רייסנר היה תמיד אוהב לעשות מצב מלדבר בלימוד מיד הוא קרא לידידו ר' חצקל זצ"ל ואמר לו אתם שומעים יש כאן שאלה וכו' וכו' ואז החל ר' חצקל לצעוק זה לא שאלה וכו' וכו' ועל זה נסוב הסיפר הנ"ל.
כמו כן מה שכתבו ב'יתד שהוא היה מתלמידיו של הגרי"ג, הביא את המשפחה לידי גיחוך..
למה?
אני לא יודע אם גיחכו או לא, אבל כמי שהכיר את הגר"י ברטלר מלמעלה ממש ואת הגרי"ג ממש טוב, אין סיכוי שהגר"י ברטלר היה תלמיד של הגרי"ג. לבד מכך שבאמת איש לא ידע מכך עד עכשיו [פעם שמעתי מת"ח מבוגרי פוניבז' שגיחך על הרבה בוגרים שלאחר שהגרא"מ שך הפך ל'מרן' ייחסו עצמם להיות לתלמידיו, וכפשוטו הה"נ כאן].


מציץ מדי פעם
הודעות: 23
הצטרף: 12 פברואר 2019, 21:10
קיבל תודה: 5 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי מציץ מדי פעם » 27 פברואר 2019, 13:45

מדברי הרב אליהו סולובייציק במהעיין ניסן תשע"ה:
מי שחידד את שלילת התוכן המדעי מהדיון התורני היה הגאון רבי גדליה נדל זצ"ל מבני ברק. הוא היה מדבר על כך שהרובד הקובע בדיני התורה הוא היחס האנושי לתופעות, והחוויה האנושית ממעשים ומהימנעות ממעשים מסוימים. הרובד המדעי של פעולות, תופעות, ואירועים, אינו פונה למערכת הרגשית והחווייתית של האדם, ולכן הוא לא רלוונטי בדיני התורה. תלמידיו של רג"נ אוהבים לספר שפעם אחת הרצה בפניו רבי יחזקאל ברטלר קושיה סבוכה ומחושבנת בסתירת סוגיות, וכשסיים את הרצאתו פנה אליו ר"ג בשאלה: כמה אנשים כאן בביהמ"ד 'לדרמן', שהם לומדי תורה מובהקים, יבינו את דבריך אחר מאמץ? אולי שנים? שלושה? כמה היו עולים לבד על הבעיה? אף אחד! אם כן דיינו בכך... הרעיון המרכזי של גישה זו נמצא כבר אצל החזו"א, שבתשובה לשאלת חוסר הדיוק בחישוב האלכסון של המרובע הוא כותב: "ונתנה ההלכה לחשוב בקירוב, שלא נִתנו המצוות אלא לצרף הבריות"...


מתחזק
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי מתחזק » 27 פברואר 2019, 13:56

נחפשה דרכינו כתב:
מתחזק כתב:כמה דברים ששמעתי מבן משפחתו הקרובה.
בענין הסיפורים מהגראי"ל, לא היה לו שום קשר עמו, מלבד הסיפור הנ"ל זה היה בברית והגראיל שאל את ר' אברהם רייסנר זצ"ל שאלה בלימוד והגר"א רייסנר היה תמיד אוהב לעשות מצב מלדבר בלימוד מיד הוא קרא לידידו ר' חצקל זצ"ל ואמר לו אתם שומעים יש כאן שאלה וכו' וכו' ואז החל ר' חצקל לצעוק זה לא שאלה וכו' וכו' ועל זה נסוב הסיפר הנ"ל.
כמו כן מה שכתבו ב'יתד שהוא היה מתלמידיו של הגרי"ג, הביא את המשפחה לידי גיחוך..
למה?
הם לא קשורים משום כיוון מלבד זה ששניהם למדו בפוניבז'


חלק א׳ ממעל
משתמש ותיק
הודעות: 1214
הצטרף: 14 פברואר 2019, 17:02
מיקום: בני ברק
נתן תודה: 133 פעמים
קיבל תודה: 140 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי חלק א׳ ממעל » 27 פברואר 2019, 14:09

מתחזק כתב:
נחפשה דרכינו כתב:
מתחזק כתב:כמה דברים ששמעתי מבן משפחתו הקרובה.
בענין הסיפורים מהגראי"ל, לא היה לו שום קשר עמו, מלבד הסיפור הנ"ל זה היה בברית והגראיל שאל את ר' אברהם רייסנר זצ"ל שאלה בלימוד והגר"א רייסנר היה תמיד אוהב לעשות מצב מלדבר בלימוד מיד הוא קרא לידידו ר' חצקל זצ"ל ואמר לו אתם שומעים יש כאן שאלה וכו' וכו' ואז החל ר' חצקל לצעוק זה לא שאלה וכו' וכו' ועל זה נסוב הסיפר הנ"ל.
כמו כן מה שכתבו ב'יתד שהוא היה מתלמידיו של הגרי"ג, הביא את המשפחה לידי גיחוך..
למה?
הם לא קשורים משום כיוון מלבד זה ששניהם למדו בפוניבז'
ראיתי שמישהו הסביר שהרי הגריג"א נהי׳ ר"מ בגיל 23 והגרי"ב נכנס לפוניבז׳ בגיל 12 ושמע ממנו את השיעור חזרה על שיעורי ראשי הישיבה.
לא בדקתי אם זה מסתדר בשנים.


יוספי
הודעות: 51
הצטרף: 21 ינואר 2019, 23:00
נתן תודה: 3 פעמים
קיבל תודה: 4 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי יוספי » 27 פברואר 2019, 14:16

על החקירה בענין ס"ט ברה"י. עיין בית אבי להגר"א גניחובסקי. מילואים סימן י' כמה נ"מ בזה וראיות מהחזו"א
האם היה ביניהם קשר?


כלפי ליא
משתמש ותיק
הודעות: 1196
הצטרף: 22 ינואר 2017, 19:40
נתן תודה: 79 פעמים
קיבל תודה: 339 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי כלפי ליא » 27 פברואר 2019, 15:49

כשהרב מפוניבז' הסכים להכניס את הרב ברטלר לישיבה בגיל 12.5 כילד מבתי אבות, הוא הכניס אותו לחבורת הבחורים שעלו מבתי אבות לישיבה, ששמעו שיעורים מהגרי"ג שליט"א. וזה היה התחלת כהונתו של הגרי"ג כר"מ בפוניבז' לפני למעלה משבעים שנה.
הפרטים שנכתבו ביתד, נמסרו ע"י המשפחה, שהיה חשוב להם להדגיש שהוא שמע שיעורים ראשונים בעיון בחייו מהגרי"ג.
דרך לימודו של אחמ"כ הושפעה לגמרי מהחזו"א, ולא נותר בה דבר משאר ראשי הישיבה.
עם הרב שטיינמן היה לו כמה וכמה סיפורים של שיחות תלמודיות סוערות, וכמובן בני המשפחה ברובם לא יכולים לזכור זאת כי מדובר כשהם היו ילדים קטנים מאוד, ורובם בכלל לא נולדו באותם תקופות. אבל העיד על כך הגר"מ גריינמן שליט"א שגם הוא היה באותם שנים משוחח הרבה עם הגראי"ל זצ"ל כפי שהעיד בהספדיו על הגראי"ל.
גם בשנים המאוחרות יותר היו להם כמה פגישות אקראיות של שיחות תלמודיות. ובשבעה הם חוזרים הרבה על השיח התורני הסוער מאוד שהיה להם כשר' חצקל ישב שבעה.


כלפי ליא
משתמש ותיק
הודעות: 1196
הצטרף: 22 ינואר 2017, 19:40
נתן תודה: 79 פעמים
קיבל תודה: 339 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי כלפי ליא » 27 פברואר 2019, 15:49

יוספי כתב:על החקירה בענין ס"ט ברה"י. עיין בית אבי להגר"א גניחובסקי. מילואים סימן י' כמה נ"מ בזה וראיות מהחזו"א
האם היה ביניהם קשר?
היה ביניהם קשר רב. רא"ג היה עולה רבות לריח"ב.


איש פשוט מאד
הודעות: 82
הצטרף: 07 פברואר 2019, 19:35
נתן תודה: 24 פעמים
קיבל תודה: 21 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי איש פשוט מאד » 27 פברואר 2019, 20:16

מבקש אמת כתב:
איש פשוט מאד כתב:
פרלמן משה כתב: אשמח אם תפרט לנו דוגמאות לדקדוקים שלהם
אני אתן דוגמאות לזה, ואז יסביר גם מה שכתבו כבר.
למשל הדין הוא שגמר מלאכה למעשר בדברים מסוימים הוא מילוי הכלי (באופן שאין מירוח). ובאופן שגוי מירח הוא מח' ראשונים אם חייב במעשר או לא.
ויש נידון גדול לדוגמא באתרוגים שקוטף הפועל הגוי, ובעה"ב תוכ"ד העבודה מוצא אתרוג נאה ושם אותו באותה קופסא יחד עם הגוי. ויל"ד שהכלי הזה אם בעה"ב שם אחרון א"כ זה נחשב שישראל גמר, ובארגז אחר הגוי גמר, וא"כ יש כאן שאלה של מן החיוב על הפטור.
יש הרבה צדדים לדון אולי דנים את הכל ביחד ועוד הרבה צירופים. אבל כל הדברים האלה אין עליהם לא משנה ולא גמרא ולא רמב"ם, ועל דברים אלו פעמים רבות החזו"א נוגע בם ונשאר בצ"ע או לא מכריע ברור, ולמרות שהסברא הפשוטה נראית אולי לדון את כל הקטיף כאחת יל"ד אולי זה לא כן.
ובדברים כאלו (ויש המון נתתי דוגמא קטנה) יש הקפדה שנהוגה בחוג זה, ודברים אלו אם צריך להחמיר הרי זה חיוב גמור, ורק סומכים על הסברא שלא נראה לדון זאת כך, ואצל החזו"א בהרבה דברים לא היה מושג כזה שלא נראה מסברא כך לדון.
מקווה שהובנתי.

יש סיפור נודע מהגרי"ז (אני חושב שהוא מוסמך) ששתה מים מחוץ לסוכה, ושאלו אותו הרי כתוב שהמחמיר תע"ב, ואמר אני לא מחמיר אני עושה רק עיקר הדין. ואני חושב שזה הכוונה כאן.
הקפדה זו צ"ע טובא, ואינה אלא גיבוב חומרות ע"ג חומרות. שהרי לא ברור כלל שאתרוג הניטע למצוה מתחייב במעשרות (המהרשד"ם יו"ד קצב פוטר והאו"ש פ"ח מסוכה חולק), ואף את"ל שחייב שמא אתרוג של טבל כשר למצוה (נחלקו בזה תוס' ורמב"ן בפ' לולב הגזול), ואף את"ל שפסול למצוה הלא דעת רוב הראשונים שאם התבואה של ישראל חשיב מירוח ישראל אף אם נכרי מירחן (כמובא בחזו"א דמאי יב,יט), ואף לדעת הרמב"ם דלא חשיב מירוח ישראל מ"מ פועל שאני דידו כיד בעה"ב וכמ"ש הכס"מ (תרומות א,יא) בשם הראב"ד, ובמרכבת המשנה כתב דגם דעת הרמב"ם כן, ואף את"ל דאין דעת הרמב"ם כן מ"מ גם לדידיה חייב מדרבנן ובזמן הזה כל חיוב תרו"מ אינו אלא מדרבנן וא"כ חשיב מן החיוב על החיוב, ואף את"ל דבזמן הזה שאני ופטור אפילו מדרבנן מ"מ שמא באמת עישר מן החיוב על החיוב.
ובכלל כל הנידון הוא על תרו"מ בזמן הזה דהוי מדרבנן וספיקן לקולא, ולדעת רש"י והראב"ד הוי תרתי דרבנן משום דפירות האילן ג"כ מדרבנן.
ויעויין באמרי בינה סי"א שדן ממש בשאלה זו וצירף רק כמה מן הצדדים הנ"ל להתיר, וכ"ש שיש עוד כמה צדדים כמשנ"ת.

סוף דבר חומרא זו תמוהה ביותר, ואינה אלא ראיה לדברי הרב נדיב לב שכתב שאינם בגדר מדקדקים אלא בגדר מחמירים (אמנם אליבא דאמת ככל הידוע לי הם גם מדקדקים וגם מחמירים, וביותר מדקדקים בחומרות).
אני לא מספיק מונח בנושא, את מש"כ הוא משיעור של ר' שריאל רוזנברג שליט"א. פורסם בקובץ הליכות שדה 203.
דרך אגב אני לא בטוח שאתרוגים שלנו נקראים ניטע למצוה כיון שכידוע עושים ריבה מרבים מהם. וכן יש עוד כמה דברים שיל"ד בדבריך אבל אין כאן המקום.
מלבד זה זאת רק דוגמא בעלמא, אבל יש עוד אלף מקומות אחרים. רק הבאתי להראות שגם דבר שנראה לנו כאילו אין כאן שום שאלה יש מקום לדון בו, וזה יש הרבה.


פרלמן משה
משתמש ותיק
הודעות: 624
הצטרף: 26 יוני 2017, 14:29
נתן תודה: 190 פעמים
קיבל תודה: 105 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי פרלמן משה » 27 פברואר 2019, 20:23

פרלמן משה כתב: תימה, מה ראו לחשוש רק באתרוג, הא ספק זה דפטור על החיוב קיים בכל החייב בתרו"מ???
נו?


אסף
משתמש ותיק
הודעות: 220
הצטרף: 20 פברואר 2019, 01:36
נתן תודה: 106 פעמים
קיבל תודה: 98 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי אסף » 27 פברואר 2019, 20:38

אוסף גליונות ויקהל עט.pdf
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1573
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 140 פעמים
קיבל תודה: 498 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגאון רבי יחזקאל ברטלר זצ"ל

שליחה על ידי מבקש אמת » 27 פברואר 2019, 20:49

איש פשוט מאד כתב:
מבקש אמת כתב:
איש פשוט מאד כתב: אני אתן דוגמאות לזה, ואז יסביר גם מה שכתבו כבר.
למשל הדין הוא שגמר מלאכה למעשר בדברים מסוימים הוא מילוי הכלי (באופן שאין מירוח). ובאופן שגוי מירח הוא מח' ראשונים אם חייב במעשר או לא.
ויש נידון גדול לדוגמא באתרוגים שקוטף הפועל הגוי, ובעה"ב תוכ"ד העבודה מוצא אתרוג נאה ושם אותו באותה קופסא יחד עם הגוי. ויל"ד שהכלי הזה אם בעה"ב שם אחרון א"כ זה נחשב שישראל גמר, ובארגז אחר הגוי גמר, וא"כ יש כאן שאלה של מן החיוב על הפטור.
יש הרבה צדדים לדון אולי דנים את הכל ביחד ועוד הרבה צירופים. אבל כל הדברים האלה אין עליהם לא משנה ולא גמרא ולא רמב"ם, ועל דברים אלו פעמים רבות החזו"א נוגע בם ונשאר בצ"ע או לא מכריע ברור, ולמרות שהסברא הפשוטה נראית אולי לדון את כל הקטיף כאחת יל"ד אולי זה לא כן.
ובדברים כאלו (ויש המון נתתי דוגמא קטנה) יש הקפדה שנהוגה בחוג זה, ודברים אלו אם צריך להחמיר הרי זה חיוב גמור, ורק סומכים על הסברא שלא נראה לדון זאת כך, ואצל החזו"א בהרבה דברים לא היה מושג כזה שלא נראה מסברא כך לדון.
מקווה שהובנתי.

יש סיפור נודע מהגרי"ז (אני חושב שהוא מוסמך) ששתה מים מחוץ לסוכה, ושאלו אותו הרי כתוב שהמחמיר תע"ב, ואמר אני לא מחמיר אני עושה רק עיקר הדין. ואני חושב שזה הכוונה כאן.
הקפדה זו צ"ע טובא, ואינה אלא גיבוב חומרות ע"ג חומרות. שהרי לא ברור כלל שאתרוג הניטע למצוה מתחייב במעשרות (המהרשד"ם יו"ד קצב פוטר והאו"ש פ"ח מסוכה חולק), ואף את"ל שחייב שמא אתרוג של טבל כשר למצוה (נחלקו בזה תוס' ורמב"ן בפ' לולב הגזול), ואף את"ל שפסול למצוה הלא דעת רוב הראשונים שאם התבואה של ישראל חשיב מירוח ישראל אף אם נכרי מירחן (כמובא בחזו"א דמאי יב,יט), ואף לדעת הרמב"ם דלא חשיב מירוח ישראל מ"מ פועל שאני דידו כיד בעה"ב וכמ"ש הכס"מ (תרומות א,יא) בשם הראב"ד, ובמרכבת המשנה כתב דגם דעת הרמב"ם כן, ואף את"ל דאין דעת הרמב"ם כן מ"מ גם לדידיה חייב מדרבנן ובזמן הזה כל חיוב תרו"מ אינו אלא מדרבנן וא"כ חשיב מן החיוב על החיוב, ואף את"ל דבזמן הזה שאני ופטור אפילו מדרבנן מ"מ שמא באמת עישר מן החיוב על החיוב.
ובכלל כל הנידון הוא על תרו"מ בזמן הזה דהוי מדרבנן וספיקן לקולא, ולדעת רש"י והראב"ד הוי תרתי דרבנן משום דפירות האילן ג"כ מדרבנן.
ויעויין באמרי בינה סי"א שדן ממש בשאלה זו וצירף רק כמה מן הצדדים הנ"ל להתיר, וכ"ש שיש עוד כמה צדדים כמשנ"ת.

סוף דבר חומרא זו תמוהה ביותר, ואינה אלא ראיה לדברי הרב נדיב לב שכתב שאינם בגדר מדקדקים אלא בגדר מחמירים (אמנם אליבא דאמת ככל הידוע לי הם גם מדקדקים וגם מחמירים, וביותר מדקדקים בחומרות).
אני לא מספיק מונח בנושא, את מש"כ הוא משיעור של ר' שריאל רוזנברג שליט"א. פורסם בקובץ הליכות שדה 203.
דרך אגב אני לא בטוח שאתרוגים שלנו נקראים ניטע למצוה כיון שכידוע עושים ריבה מרבים מהם. וכן יש עוד כמה דברים שיל"ד בדבריך אבל אין כאן המקום.
מלבד זה זאת רק דוגמא בעלמא, אבל יש עוד אלף מקומות אחרים. רק הבאתי להראות שגם דבר שנראה לנו כאילו אין כאן שום שאלה יש מקום לדון בו, וזה יש הרבה.
אכן בדרך אמונה מובאת הסברא שכתבת שכיון שעושים מזה ריבה נחשב כניטע למצוה ולאכילה וחייב במעשר. אך לענ"ד טענה זו צ"ע מאד כיון שאף אחד לא מעלה את מחיר האתרוג אפילו בשקל אחד בגלל שיותר ראוי לעשות ממנו ריבה... הנטיעה היא למצוה בלבד, ורק שיש רבים שמחמת המצוה שנעשית בו אוכלים את הריבה כסגולה, אבל בודאי שהנטיעה היא על דעת מצוה בלבד ואין שום מחשבה על האכילה, האכילה היא טפלה ולא חשובה כלל לגבי המצוה.

עצם דבריך שיש הרבה דברים שיש לדון בהם ואינם פשוטים נכונים מאד, ואדרבה זהו גופא העיון בדקדוק ההלכה שכותב עליו החזו"א באמונה ובטחון שהוא מיישר המידות, כיון שכל דבר האדם בודק וחוקר ודורש ומברר לראות האם נכון עפ"י הלכה לעשותו או לא, וזה מלבד שמקיים בזה עיקר מצוות תלמוד תורה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ובאמת תלמידי החזו"א וממשיכי דרכם מאד מדגישים עיון זה, ואשרי חלקם.
אבל בכל הקשור להתנהגות למעשה, הרי אם נבוא לחשוש לכל צד וסברא שיש אין לדבר סוף, ומי שיתנהג כך במילי דעלמא למשוגע יחשב, ואין רצון התורה אלא שנכריע את ההלכה ולא שנחשוש ונסתפק בכל דבר לכל צד וסברא שקיימים בעולם. הן אמת שישנם יחידי סגולה שזו דרכם בעבודת ה' לחשוש ולהסתפק בהרבה חומרות (כבית בריסק ואחרים), אבל זה דרך ליחידים שמוצאים בזה את דרכם בעבודת ה', ואילו רוב צדיקי וגדולי ישראל לא התנהגו כן.
הדרך הסלולה והנהוגה בכלל ישראל מאז ומעולם, כפי שרואים במשנה ובגמרא ובראשונים ובאחרונים, היא ללמוד ולעיין היטב בכל דבר ולבררו לאשורו, ולהכריע כמו שהייתי מכריע בכל שאלה הניצבת לפני בכל ענין סכנה והפסד, ששוקלים האם מסתבר לחשוש לסכנה והפסד או לא, יש הרבה כללי הוראה היאך להתנהג בספיקות (ספיקא דאו' לחומרא ודרבנן לקולא, דשיל"N, ספק ספיקא ועוד), ואין אומרים לחשוש לכל צד וסברא ששייך, אלא המורה מורה כפי שמסתבר לו להורות.

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 3 אורחים