הסיפור עם הרמב"ם שכונה 'בן הקצב' - אפשר להסתמך עליו?

מבין ענין

משתמש ותיק
מפורסם הסיפור על הרמב"ם שלא היה בעל כשרון בילדותו, נצטט את הסיפור:
"וקיבלתי מזקן אחד ואמר לי, שזה המעשה ראה כתוב בקונטרס ישן, רבי מיימון לא רצה לשאת אשה, אך חלום אחד שב ופקד אותו, ובו ציווה עליו אדם אחד לשאת את בתו של קצב מהעיר הסמוכה לקורדובה, עד שלבסוף נשאה וילדה את הרמב"ם ומתה בלידתה. הרמב"ם היה קשה הבנה, ובעל רצון מועט להצליח בלימודיו, ואביו, רבי מיימון, היה מכה אותו על מנת שילמד – אך לבסוף נואש ממנו וגרשו מביתו בכנותו אותו בן הקצב. הרמב"ם ברח, והחל ללמוד תורה אצל הר"י אבן מיגאש, ורק לאחר זמן רב שב לקורדובה ודרש ברבים. או אז קמו אביו ואחיו, ונשקוהו על ראשו וברכוהו [סדר הדורות בשם שלשלת הקבלה].

הסיפור נשמע לי מאד לא אמין בלשון המעטה. כמדומני שבעבר ראיתי מי שהאריך להוכיח הבלותו.
ראיתי כבר מי ששידרג את הסיפור וכתב אותו כביכול הרמב"ם מספר אותו בגוף ראשון וכו' באיגרותיו, והכותב הוסיף הבל...
כמו ידוע שהספר שלשלת הקבלה אינו מוסמך כפי שכתבו האחרונים.
כמו כן "וקיבלתי מזקן אחד ואמר לי, שזה המעשה ראה כתוב בקונטרס ישן" - נחשב למקור??

בספר 'עם רם' [לר' רפאל ב"ר יהושע ממן] כתב:
...בכל האגדה הזאת ישנו רק קורטוב אחד של אמת, כי כאביו רבי מימון, כן הוא, רבנו משה, למד תורה בעודו בטל-ילדותו מפי גאון-ישראל רבנו יוסף אבן מגאש. דבר זה מתאשר מכמה מקורות מוסמכים המספרים כי בהיות רבנו משה נער קטן, כבן שבע-שמונה שנים הכניסהו אביו לישיבת רבנו יוסף, והלה אחרי אשר בחנו בלימודים התפלא על הבנתו הרחבה והעמוקה, ופנה לתלמידי הישיבה ואמר להם: "דעו, כי זה הנער אדם גדול יהיה ולאורו ילכו כל ישראל ממזרח שמש עד מבואו". כמו־כן יסופר, כי בשעת פטירת רבנו יוסף אבן־מגאש נכנס אליו רבנו משה, שהיה אז כבן שבע שנים ונשק את ידו, והיה אומר אחרי־כן "שלא זכה למה שזכה אלא בזכות אותה הנשיקה שנשקהו וברכהו והאציל עליו מחכמתו". ואמנם, בהיותו עוד נער צעיר הצטיין בכשרונותיו הגדולים ובעוצם שקידתו על דלתי התורה, ועובדה זו שהיא היחידית בין כל גדולי האומה מאז ומקדם, אשר נשאר לנו לזכרון זמן הולדתו, השנה, היום והשעה בדיוק, ואביו ובני־דורו שמרו את הדבר, מאשרת - כי כבר בילדותו הכירו כי זה משה הקטן גדול יהיה ולגדולות נוצר. "ובוצין, בוצין מקטפיה ידיע" ע"כ.


עוד ראיתי שמביאים שהרמב"ם כתב [תשו' הרמב"ם מ"ט] במכתבו לר' יהונתן הכהן מלוניל:
"...ומודיע אני משה להדרת הרב רבי' יהונתן הכהן וכל החכמים והחברים הקוראים את כתבי שאעפ''י שבטרם נוצרתי בבטן התורה ידעתני ובטרם אצא מרחם הקדישתני ולהפיץ מעינותיה חוצה נתנתני והיא אילת אהבי ואשת נעורי אשר באהבתה שגיתי מבחורי כו'...

אשמח לשמוע אם למי מחברי לפורום זה יש מידע נוסף בענין.
 

יחצאל

משתמש רגיל
הסיפור מופרך מיסודו, הן מה שמתואר הלימוד של הרמב"ם אצל הר"י מגאש שלהד"ם.
ויותר מזה בסיפור מתואר שהרמב"ם הגיע לעיירה גאש מקום רבנותו של הר"י ולמד אצלו.
וזה בורות, אין מקום בשם גאש, והראשונים בכל מקום כותבים הר"י בן מיגאש, שבפשטות הכוונה היא שכך שם אביו, וי"א שזהו כינוי המורה על גדלותו, אבל זהו בוודאי לא שם מקום.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
יחצאל אמר:
הסיפור מופרך מיסודו, הן מה שמתואר הלימוד של הרמב"ם אצל הר"י מגאש שלהד"ם.
ויותר מזה בסיפור מתואר שהרמב"ם הגיע לעיירה גאש מקום רבנותו של הר"י ולמד אצלו.
וזה בורות, אין מקום בשם גאש, והראשונים בכל מקום כותבים הר"י בן מיגאש, שבפשטות הכוונה היא שכך שם אביו, וי"א שזהו כינוי המורה על גדלותו, אבל זהו בוודאי לא שם מקום.

בתחילת האשכול הביאו מקורות שהרמב"ם כן למד אצל הרי מיגאש. יש לך מקורות הפוכים?
 

כרם

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
יחצאל אמר:
הסיפור מופרך מיסודו, הן מה שמתואר הלימוד של הרמב"ם אצל הר"י מגאש שלהד"ם.
ויותר מזה בסיפור מתואר שהרמב"ם הגיע לעיירה גאש מקום רבנותו של הר"י ולמד אצלו.
וזה בורות, אין מקום בשם גאש, והראשונים בכל מקום כותבים הר"י בן מיגאש, שבפשטות הכוונה היא שכך שם אביו, וי"א שזהו כינוי המורה על גדלותו, אבל זהו בוודאי לא שם מקום.

בתחילת האשכול הביאו מקורות שהרמב"ם כן למד אצל הרי מיגאש. יש לך מקורות הפוכים?

אף אחד לא כתב שהרמב"ם לא למד אצל הר"י מיגאש, כתבו רק ש"מגאש" אין פירושו מהמקום ששמו גאש, אלא ששמו של אביו או כינויו היה מיגאש, ולכן נקרא ר"י בן מיגאש (כתיבת הספרדים היא ן' - במקום בן).
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
כרם אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
יחצאל אמר:
הסיפור מופרך מיסודו, הן מה שמתואר הלימוד של הרמב"ם אצל הר"י מגאש שלהד"ם.
ויותר מזה בסיפור מתואר שהרמב"ם הגיע לעיירה גאש מקום רבנותו של הר"י ולמד אצלו.
וזה בורות, אין מקום בשם גאש, והראשונים בכל מקום כותבים הר"י בן מיגאש, שבפשטות הכוונה היא שכך שם אביו, וי"א שזהו כינוי המורה על גדלותו, אבל זהו בוודאי לא שם מקום.

בתחילת האשכול הביאו מקורות שהרמב"ם כן למד אצל הרי מיגאש. יש לך מקורות הפוכים?

אף אחד לא כתב שהרמב"ם לא למד אצל הר"י מיגאש, כתבו רק ש"מגאש" אין פירושו מהמקום ששמו גאש, אלא ששמו של אביו או כינויו היה מיגאש, ולכן נקרא ר"י בן מיגאש (כתיבת הספרדים היא ן' - במקום בן).

נראה שלא קראת טוב על מה הערתי.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
אדם קדמון אמר:
מעניין מאוד שאצל בני אשכנז כמעט ולא נותרו מעשי גדולים מאותה תקופה, [מעניין כמה סיפוריםיש לנו על האו"ז או ר"ת]. ואילו אצל אחינו המזרחים שופעים סיפורים על תקופות קדומות מאוד. ומכאן ניתן להתרשם מאמינותם ומהדימיון המפותח.
לא הבנתי מה הוכחת. וכי אם אצל עדה מסויימת יש פחות סיפורים זה סימן שכל השאר בדאים? נראה שנימת זלזול מדברת מגרונך. כמה חבל.

אגב. כמדומה שהביאו מקורות אשכנזיים מובהקים לסיפור הנ"ל
 

מבין ענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
אדם קדמון אמר:
מעניין מאוד שאצל בני אשכנז כמעט ולא נותרו מעשי גדולים מאותה תקופה, [מעניין כמה סיפוריםיש לנו על האו"ז או ר"ת]. ואילו אצל אחינו המזרחים שופעים סיפורים על תקופות קדומות מאוד. ומכאן ניתן להתרשם מאמינותם ומהדימיון המפותח.

כל הסיפורים על ר' גרשום ונשיו, ושקילת כסא המלך וכו' - מממרוקו באו?
כל הסיפורים על רש"י והקיסר, רש"י ואמו והמרכבה, רש"י והאפוד, רש"י והאבן היקרה של אביו - מעירק באו?
כל הסיפורים על המהר"ם מרוטנבורק והמגדל - מתימן הגיעו?

שאינם חכמים - הזהרו בדבריכם מק"ו!
 

מבין ענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
יחצאל אמר:
הסיפור מופרך מיסודו, הן מה שמתואר הלימוד של הרמב"ם אצל הר"י מגאש שלהד"ם.
ויותר מזה בסיפור מתואר שהרמב"ם הגיע לעיירה גאש מקום רבנותו של הר"י ולמד אצלו.
וזה בורות, אין מקום בשם גאש, והראשונים בכל מקום כותבים הר"י בן מיגאש, שבפשטות הכוונה היא שכך שם אביו, וי"א שזהו כינוי המורה על גדלותו, אבל זהו בוודאי לא שם מקום.

אגב, מיגאש מנוקד בש' שמאלית - כ-ס'. ניתן לראות כאן: http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=2595&pgnum=173

וצ"ב מה הכריחו.
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
בנציון אמר:
חדא אמר:
הוא כותב שהעירו לו שהסיפור לא נכון מבחינה היסטורית אבל מבחינה חינוכית עדיין יש לו מקום

זה לא חינוכי שבשביל לעודד ילדים אומרים על הרמב"ם שהיה קשה הבנה.

מעניין מאוד שבכל ספרי התולדות של גדו"י הם מתוארים כ
"כבר שיצא מבטן אמו האיר כל הבית"
"היה מברך שהכל קודם שינק"
"נבחן על הש"ס כולו בגיל 3"
"התווכח עם המלך\הפריץ\מלומד האזור בגיל 10 ונצח"
וכו' וכו'
ואילו בספורי המוסר ושיחות המשגיחים כולם היו קשי הבנה וטיפשים עד ש-התפללו\סבלו\ויתרו\נחשדו לחינם וכו' וכו'
וצריך לחלק וי"ל ודו"ק
 

דרורי

משתמש ותיק
מבין ענין אמר:
מפורסם הסיפור על הרמב"ם שלא היה בעל כשרון בילדותו, נצטט את הסיפור:
"וקיבלתי מזקן אחד ואמר לי, שזה המעשה ראה כתוב בקונטרס ישן, רבי מיימון לא רצה לשאת אשה, אך חלום אחד שב ופקד אותו, ובו ציווה עליו אדם אחד לשאת את בתו של קצב מהעיר הסמוכה לקורדובה, עד שלבסוף נשאה וילדה את הרמב"ם ומתה בלידתה. הרמב"ם היה קשה הבנה, ובעל רצון מועט להצליח בלימודיו, ואביו, רבי מיימון, היה מכה אותו על מנת שילמד – אך לבסוף נואש ממנו וגרשו מביתו בכנותו אותו בן הקצב. הרמב"ם ברח, והחל ללמוד תורה אצל הר"י אבן מיגאש, ורק לאחר זמן רב שב לקורדובה ודרש ברבים. או אז קמו אביו ואחיו, ונשקוהו על ראשו וברכוהו [סדר הדורות בשם שלשלת הקבלה].

ככלל ספר שלשלת הקבלה הוא מקור מפוקפק. לדוגמה המקור לפטירתו הטראגית של ריה"ל מובא בשם ספר זה. ויש לזה כמה סתירות כידוע
דרך אגב גם לגבי הריה"ל הוא מביא בשם זקן אחד...
 

בר נש

משתמש ותיק
מבין ענין אמר:
אדם קדמון אמר:
מעניין מאוד שאצל בני אשכנז כמעט ולא נותרו מעשי גדולים מאותה תקופה, [מעניין כמה סיפוריםיש לנו על האו"ז או ר"ת]. ואילו אצל אחינו המזרחים שופעים סיפורים על תקופות קדומות מאוד. ומכאן ניתן להתרשם מאמינותם ומהדימיון המפותח.

כל הסיפורים על ר' גרשום ונשיו, ושקילת כסא המלך וכו' - מממרוקו באו?
כל הסיפורים על רש"י והקיסר, רש"י ואמו והמרכבה, רש"י והאפוד, רש"י והאבן היקרה של אביו - מעירק באו?
כל הסיפורים על המהר"ם מרוטנבורק והמגדל - מתימן הגיעו?

שאינם חכמים - הזהרו בדבריכם מק"ו!
יש להוסיף סיפורו של השר מקוצי

 
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
עם כל מה שכתבתי קודם יש מקום לעין בזה שהרי סדר הדורות ידע שספר שלשלת הקבלה מלא שקרים וציין כן בלשון חריפה מאוד בהקדמה ובכ"א הביא ממנו הרבה סיפורים (כמו הנ"ל) (ועי' חיד"א שתמה עליו טובא) ולכאו' כיון שחשב גם הוא ש
חדא אמר:
הוא כותב שהעירו לו שהסיפור לא נכון מבחינה היסטורית אבל מבחינה חינוכית עדיין יש לו מקום
וצ"ע
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
כרם אמר:
בתחילת האשכול הביאו מקורות שהרמב"ם כן למד אצל הרי מיגאש. יש לך מקורות הפוכים?
אף אחד לא כתב שהרמב"ם לא למד אצל הר"י מיגאש,

אכן הרמב"ם לא למד אצל הר"י מיגאש. אביו ר' מימון למד אצלו.
כשהר"י מיגאש נפטר הרמב"ם היה ילד קטן
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
עוד יש להעיר, שעד כמה שאין הסיפור הנ"ל נכון, יש בכך הוצאת שם רע חמורה ביותר נגד אחד מתלמידי החכמים בתקופת ראשוני הראשונים, תלמיד הר"י מגאש, אביו של אור העולם רבנו הרמב"ם, וכמדומה שיש מהראשונים שמזכירים אותו בתואר 'רבנו מימון'.

וכמדומה, שבסיפורו של הנ"ל ['הרמב"ם מספר על עצמו'] דמותו של רבי מיימון יוצאת באופן שאינו מכבד כלל.
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
הרמב"ם גם מביא מאביו רבינו מיימון בהלכה:

רמב"ם הלכות שחיטה פרק יא הלכה י
יש מקומות שמנהגן אם מצאו סירכא מן האוזן לבשר ולעצם שבצלעות והסרכא דבוקה בשתיהן אוסרין אותה, ואבא מרי מן האוסרין  ואני מן המתירין,
 

ברכה והצלחה

משתמש רגיל
אם אני זוכר נכון את השתלשלות פרסום הסיפור בזמנינו
חיים וולדר פרסם את הסיפור באחד מעיתוני החג (כמדומה בקו עיתונות) ובערך שבועיים לאחר החג הופיע תחקיר במוסף ש"ק של יתד נאמן שכל הסיפור לא מסתדר מבחינת תאריכים ועוד.. בתחקיר לא הופיע שמו של וולדר(מכיוון שהוא מהצוות) רק כתבו שכשפנו לסופר הוא הביע צער ולא ידע שהסיפור מפוקפק. למעשה כשוולדר הוציא את ספרו הבא (לא זוכר איזה) הוא כלל את הסיפור הנ"ל, ובסוף הסיפור הוא כותב, שלאחר פירסום הסיפור היו שפיקפקו בו, אך מכיוון שהרב דיאמנט שחשף בפניו את הסיפור וזה מבוסס על סדר הדורת שהוא ספר מקובל לנושא מביא את הסיפור וכאן הוא בעצם נותן לקורא להבין שהמקור  לסיפור הוא חזק מאוד
כתבתי את זה מפני שלדעתי רוב הציבור מתיחס לספר כספר יסוד היסטורי, ואינו יודע להבדיל בין מקור כזה שמביא בספרו, למקור אחר.
 

איש פלוני

משתמש רגיל
משום מה בהרבה מקומות הסיפור מצוטט כאילו הרמב"ם כתב את זה באיגרת.
וראיתי שלפעמים מצוטט הקטע משושלת הקבלה עם שינויים קלים כדי שיתאים לגוף ראשון
לדוגמה: 
באחת מאגרותיו מספר הרמב"ם על ילדותו:
אבי רבי מימון לא היה רוצה לקחת אישה. ויהי בחצי ימיו, בא בחלומו איש אחד וציווה לו שייקח אישה. כי אין תורתו רצויה בעודו ללא אישה. והיה מהתל מזה החלום עד שציווהו לילה אחר לילה ללכת לעיר קטנה הקרובה לקורדובה, לקחת משם את בת קצב פלוני שהיה דר בעיר.
והראה לו זה החלום פעמים רבות, עד שנסע לאותו מקום. וכראותו את הקצב עומד בפתח חנותו, חלשה דעתו על כך, כי מזלו גרם לו לבוא בקשרי הקידושין עם משפחה שפלה כזו. אך כראותו את האישה אשר אמר האיש בחלום, הבין כי חלישות דעתו לשווא היתה. ולקחה לו לאישה.
ותהר לו ותלד לו אותי, ותקש בלדתה ותמות. ולא זכיתי לראות את אמי יולדתי. ובעת מילתי בעיתה ובזמנה, נקראתי בשם משה. ואבי רבי מימון לקח לו אישה אחרת, ותלד לו בנים ובנות, ואותי גידלה שלא מתוך חשק וקירבת אם, כי אם כמצות אנשים מלומדה. ואני משה הצעיר הייתי קשה הבנה מאוד, ומעט רצון היה לי ללמוד. ואבי היה מכה בי רבות, והוסיף שם לשמי, 'בן הקצב' – שם אשר היה לבוז בעיני כל. עד שנואש ממני ורצה לגרשני מביתו.
ואני קידמתיו, והלכתי אל אחד מבתי המדרש בעיר קורדובה, שם מצאתי מקום לגופי. ישנתי בו ואיקץ, ואצא מן העיר. איני יודע היכן רגליי נושאות אותי, עד הגיעי לעיר אחת ושמה גאש. ואמצא שם איש אשר היה מאיר, וחום נסוך על פניו, ושמו רבי יוסף איבן-מיגאש. ואתחיל ללמוד ממנו ולהפליג בחכמה ודעת. ואינני מגיד את משפחתי ועיר מגוריי, כי חששתי פן ישיבני לשם. ובהגיעי לעיר גאש הייתי כבן שמונה שנים. בעת היותי כבן 18 שנה, ציווני רבי כי אשוב לעיר קורדובה ונתן לי עצה, את הדרך אשר אלך בה.
ובסיבת המסובב, הגעתי אל העיר קורדובה ביום השישי. ניגשתי אל ראש הקהל הממונה על סדרי הנהגות העיר, והוא לא הכירני. וביקשתיו לעמוד ולדרוש לפני הקהל וראשי הקהל בשבת, בעת זמן הקריאה בפרשה כי שליח מצוה אני לחתן יתום. וזאת היתה חלק מעצת רבי,שאף מסר בידי כתב הסכמה לדבר שליחותי.
אל בית המדרש בו היה אבי רבי מימון הלכתי רק בתפילת שחרית של שבת קודש, כדי שלא יכירני קודם גשתי לדרוש. ובשבת קמתי לדרוש ברבים דברים נוראים כעצת רבי, ואחר הדרשה קמו אבי ואחיי אשר לא הכירוני ויקבלוני בסבר פנים יפות, תוך הזמינם אותי לסעוד את השבת בבית הרב, ושם להמשיך בדברי הדרוש אשר אמרתי. לעת צאת השבת, ביקש אותי אבי רבי מימון להיות מלוקחי בנותיו. כי רואה הוא כי כלי חמדה עומד לפניו. ואומר כי קודם מתן התשובה צריך אני עת קלה למחשבה. ואצא ואשוב אל הבית, ואומר לאבי ביחידות כלשון אשר נאמר לאברהם בעת נסיון העקדה, כי יראתי פן חולשה תבוא לו, והייתי כמשלם רעה תחת טובה. ויעמידני אבי רבי מימון מתוך שמחה שלמה, וישיאני לאחת מבנות ראשי הקהל, וייתן לי את כספו.
וממשיך הרמב"ם את מה שכרגע עולה בראשו שלכל מי ששומע סיפור זה: "ואקדים כל שואל, על מה ולמה צריך לפרסם מעשה זה אשר אירע אתי?" הרי הרמב"ם, איש ההלכה, לא סתם שולף סיפורים. והתשובה:"למען ידעו כל אב וכלאם וכל המלמד את תינוקות בית ישראל – הדרך אשר ילכו בה. למען ידעו כי שליחים הם ולא יפגעו בשליחותם".
וכאן באה המסקנה: "אין מודדין לו לאדם בבניו ובנותיו המוצלחים, אשר גם בלעדיו יעלו מעלה בדרך העולה בית א-ל, אלא בבניו אשר ניתנו כפיקדון בידו, כדי להביאם אל הדרך אשר ילכו בה, ובלוקחו אליו מתוך אהבתו ויראתו את בנו אשר ניתן לו להתגדל בו – זו שליחותו בעולם הזה."
(מקור)
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
כבר כתבו...
אבר כיונה אמר:
אכן הרמב"ם לא למד אצל הר"י מיגאש. אביו ר' מימון למד אצלו.
כשהר"י מיגאש נפטר הרמב"ם היה ילד קטן
וליתר דיוק ככה"נ בגיל 3-4...

כפי המקובל הרמב"ם נולד בשנת ד' תתצ"ח
והר"י מיגא"ש נפטר בשנת ד' תתק"א...
 

עמנואל

משתמש ותיק
מבין ענין אמר:
אדם קדמון אמר:
מעניין מאוד שאצל בני אשכנז כמעט ולא נותרו מעשי גדולים מאותה תקופה, [מעניין כמה סיפוריםיש לנו על האו"ז או ר"ת]. ואילו אצל אחינו המזרחים שופעים סיפורים על תקופות קדומות מאוד. ומכאן ניתן להתרשם מאמינותם ומהדימיון המפותח.

כל הסיפורים על ר' גרשום ונשיו, ושקילת כסא המלך וכו' - מממרוקו באו?
כל הסיפורים על רש"י והקיסר, רש"י ואמו והמרכבה, רש"י והאפוד, רש"י והאבן היקרה של אביו - מעירק באו?
כל הסיפורים על המהר"ם מרוטנבורק והמגדל - מתימן הגיעו?

שאינם חכמים - הזהרו בדבריכם מק"ו!
סיפורים על תקופות קדומות פחות טבעיים יחסית על סיפורים על גלמים שנבראו, או כאלה שעמדו להיווצר, בתקופות מאוחרות... למשל...

המאגיה במשנת יהודי אשכנז וצרפת הייתה התפיסה היחידה כמעט והשלטת באשכנז, לעומת יהודי המזרח וספרד שיצרו והובילו במשך מאות רבות את התפיסה הרציונליסטית
 
 
הגרב''ש דויטש מרבה להביא את הסיפור הזה כדוגמא לסילופי היסטוריה
וסיפר שכשוולדר פרסם את הסיפור הוא עצמו פנה אליו ושאל אותו מה המקור, אמר לו וולדר, זה כתוב בשל''ה
תמה הגרב"ש בשל"ה?, אני לא ראיתי מעולם דבר כזה?
הלך וולדר והביא את 'סדר הדורות', שמביא את הסיפור וכותב בסופו את המקור שלה"ק. [ולא ידע שזה ר"ת שלשלת הקבלה...]
 

ישעי' הכהן

משתמש רשום
למעשה דעת הרבנים שליט"א שאין לספר סיפור זה לתלמידים ?
אין לזה שום מקור ?
כי אם כן , זה סיפור חזק לכל מיני תלמידים,
נשמח ונודה למי שימצא מקור אפי' כלשהו (אבל מהימן) לסיפור זה.
 
כפי המקובל הרמב"ם נולד בשנת ד' תתצ"ח
לא רק מקובל
הרמב"ם כותב בסוף פירוש המשניות:
"התחלתי לחבר פירוש זה ואני בן שלש ועשרים שנה, והשלמתי אותו במצרים ואני בן שלשים שנה, שהוא שנת אלף וארבע מאות ותשע ושבעים לשטרות (ד' תתקכ"ח)"
אם בשנת תתקכ"ח היה הרמב"ם בן שלושים הרי שנולד בשנת תתצ"ח
 

איש תורה

משתמש ותיק
ברור שהורתו ולידתו של הסיפור ברצון העז של מחנכים שונים ואולי ידידנו ח, ו ביניהם, אולי הדבר מעיד על אמינות שאר סיפורי המופת בספריו לעודד ילדים לא חכמים, וכחלק מזה קובעים על מרבית גדולי ישראל שהיו שוטים גמורים, לדוגמא, נהוג לספר זאת על הגרח"ק, ואשמח למקורות בעניין משום שהסיפור נשמע לי די תמוה, הרי את ה'נחל איתן' כתב בגיל 16, ואינם מהססים לומר זאת גם על הרמב"ם.​
 

מבין ענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
ברור שהורתו ולידתו של הסיפור ברצון העז של מחנכים שונים ואולי ידידנו ח, ו ביניהם, אולי הדבר מעיד על אמינות שאר סיפורי המופת בספריו לעודד ילדים לא חכמים, וכחלק מזה קובעים על מרבית גדולי ישראל שהיו שוטים גמורים, לדוגמא, נהוג לספר זאת על הגרח"ק, ואשמח למקורות בעניין משום שהסיפור נשמע לי די תמוה, הרי את ה'נחל איתן' כתב בגיל 16, ואינם מהססים לומר זאת גם על הרמב"ם.​
ונוסיף לזה שעוד בהיותו הגרח"ק קטן ביותר הסטייפלר היה אומר לו לחזור על סדר מסכתות הש"ס וחזר על כולן בעל פה וקיבל סוכריה... באיזה גיל מדובר? 3-5 לא? כמה אתה מכיר שיודעים את שמות המסכתות - כגדולים, עאכו"כ ילד קטן שישלוט בזה...
 

בן אבנר

משתמש ותיק
קובעים על מרבית גדולי ישראל שהיו שוטים גמורים, [/SIZE]לדוגמא, נהוג לספר זאת על הגרח"ק, ואשמח למקורות בעניין משום שהסיפור נשמע לי די תמוה, הרי את ה'נחל איתן' כתב בגיל 16, ואינם מהססים לומר זאת גם על הרמב"ם.​
ונוסיף לזה שעוד בהיותו הגרח"ק קטן ביותר הסטייפלר היה אומר לו לחזור על סדר מסכתות הש"ס וחזר על כולן בעל פה וקיבל סוכריה... באיזה גיל מדובר? 3-5 לא? כמה אתה מכיר שיודעים את שמות המסכתות - כגדולים, עאכו"כ ילד קטן שישלוט בזה...
כמדו' שאף אחד לא אמר או סיפר שהגרח"ק זצ"ל היה טיפש וכדו',
אלא וודאי היה בעל זיכרון עצום, ובעל כשרון התמדה גדול מאד,
אלא שלכאו' היה לומד בשיטחיות כל שהיא, וע"כ כמה מחבריו שלמדו איתו בצעירותו אמרו שלא העריכו אותו כ"כ,
ומאז שהתחילו לצאת ספריו הנפלאים ראו כולם את כוחו הגדול אף בהבנה ישרה וברורה ובכשרון גדול להוציא דבר מתוך דבר.
 
חלק עליון תַחתִית