אשכול הנהגות וסיפורים על הצדיק רבי שמשון פינקוס זצ"ל

תולדות גדולי ישראל ודברי ימי עמינו

פותח הנושא
מאן דהו
משתמש ותיק
הודעות: 2408
הצטרף: 28 פברואר 2019, 21:53
נתן תודה: 1485 פעמים
קיבל תודה: 348 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

אשכול הנהגות וסיפורים על הצדיק רבי שמשון פינקוס זצ"ל

שליחה על ידי מאן דהו » 17 יוני 2019, 20:28

מוזמנים לעלות סיפורים מוכרים ושאינם על הגאון הצדיק זצ"ל.



בשני העשורים האחרונים לחייו, החל ר' שמשון בפרק הרבצת תורה ודעת להמונים – לצד תפקידיו התורניים כרב, כראש ישיבה וכר"מ. ובהכירו בכוחו הגדול שבו ניחן משמים, לרתק את ציבור מאזיניו בדרשות חוצבות להבות-אש, הבנויות לתלפיות על יסודות מוצקים, של עושר ידיעותיו בכל מקצועות התורה, נטה שכמו לסבול גם מלאכה כבדה זו, שהיתה מן הקשות שבמקדש.

כדרכו בשאר כל פעליו, פרץ גם לתחום זה בסופה ובסערה, עם כל הלהט והמסירות המוחלטת, שאפיינו בכלל את חייו העמוסים בתורה ובעבודת ה' עד כלות הכוחות ממש, תוך הפקרת כל צרכיו הגשמיים האישיים, ובלי לתת כל משקל לקשיים הרבים שנצבו לו בדרכו. וכך, לצד הגדת שיעוריו ושיחותיו בפני בחורים ואברכים, עמלי תורה ויראה שעליהם עומד העולם, כמו גם ועדים מיוחדים ברחבי הארץ, שמסר בקביעות בפרקי זמן שונים, העמיס על כתפיו, שאך בנס ופלא עמדו בלי לכרוע תחת נטל פעולותיו הכבירות, גם את הדאגה לכל קהילה יהודית באשר היא, אם בארץ ואם ברחבי העולם, שביקשה לחזק את אחזיתה בתורת החיים וקיום מצוותיה.

שמע שיחותיו העמוקות ביסודי היהדות, שאותן השכיל להנחיל באופן השווה לכל נפש, עבר מפה לאוזן וחצה יבשות וימים, ובמקביל – זרם הפניות אליו מכל רחבי תבל תכפו והלכו. שכיח היה שבטרם היה סיפק בידו לרוקן את מזוודותיו מתכולתן, לאחר שובו מעוד טיסה לאחת ממדינות חו"ל, שם הרעיף טל של תחיה ואמונה בעצמות היבשות – כבר קיבל הזמנה נוספת להשמיע מדברותיו בקהילה פלונית מיבשת אחרת. וכשהיה מגיע למסקנה כי אמנם יהא בואו לתועלת, לא היסס לשוב תכף וליטול את מקל הנדודים, למסע נוסף שהציל יהודים משקיעה בהבלי הזמן, או גרוע מכך – מטמיעה והתבוללות במרחב הגויי שבו חיו.

אלא שהמוני הפונים, ובפרט אלו מתוכם שהיתה זו ההזדמנות הראשונה שלהם לשוחח עמו, נתקלו בבעיה בלתי מצויה, שמעודם קודם לכן לא הכירו דוגמתה: בעדינות ומתוך הדרת כבוד, ניסו לברר ולהוציא מפיו באיזה סכום של כסף הדבר כרוך. הם אמנם הבינו שאדם בעל שיעור קומה כשלו, שמאזיניו יושבים פעורי פה ושותים בצמא את דבריו מהחל ועד כלה, נוטל בשכרו סכום בלתי מבוטל, ובפרט כאשר הדבר כרוך בטיסה לחו"ל, ועזיבת הבית ברוך בלעה"ר למשך כמה ימים. אבל כדי למנוע אי נעימות שכיחה, ביקשו לדעת את הסכום המדויק, והעדיפו את אי הנעימות הזו של העיסוק בכסף, על פני אי הנעימות העלולה לבוא אחר כך.

ובכן, לאחר שהציגו את פרטי הבקשה, ותיארו את קהל היעד של השיחות ורמתו הרוחנית, הוסיפו תכף: "כמובן עלות הטיסה על חשבוננו, אבל כמה הרב לוקח על השהייה, ואיזה סכום עלינו לתת על הדרשה?". על שאלות מסוג זה, לא היה רבי שמשון זצ"ל משיב בגינוני פרישות ו'ניתוק מהעולם הזה' תוך ביטול ערך ה'כסף' בעיניו. הוא אף לא מחה שחשדו בו לשווא, והכריז כי איננו נוטל כסף בשכרו, אלא פשוט חמק בטבעיות מן העיסוק בעניין, והסיט את הנושא לפסים מעשיים: "טוב, למתי הכרטיס? בשבוע הבא איני יכול, אבל עוד שבועיים זה אפשרי", ולא הביע כל התייחסות אודות התשלום.

"מסתבר שהוא לא דורש הרבה", שחו בינם לבין עצמם. "הוא נאה דורש ואינו נאה מקבל…", הסיקו ומיהרו לרכוש עבורו כרטיס טיסה אל היעד.

לאחר סדרת דרשות שבהן הלהיב המונים, בחן אשר הוצק בשפתותיו, גילו המארגנים כי השיחה הנוחה והקצרה ביותר עמו היא על 'כסף'. בשום אופן הוא לא ינקוב בסכום מסוים, בכל מקרה איננו תובע מאומה, ולעולם אין לו הזמן המיותר לשוחח על הנושא. "טוב, אולי כאשר יבוא לדרוש אצלנו בפעם הבאה, ינקוב בסכום המבוקש ויקבל את המגיע לו", מהרהרים היו במידה רבה של הגיון יזמי הכינוסים או מארגני הסמינרים, שבאמת ובתמים ביקשו לשלם לו.

אבל בפעם הבאה וגם בזו שלאחריה- נוכחו בסיכומו של דבר לדעת שלא עלה בידם 'להסדיר' את עניין התשלום… ובהזדמנות שישבו עם הרב עזריאל טאובר זצ"ל, מקימו ומייסדו של ארגון 'שלהבת', ובהזדמנות נוספת כשישב לצידו של הרב יוסף וליס מנכ"ל 'ערכים', העלו את העניין בשיחותיהם עמם. שניהם, כל אחד בתורו ובסגנונו, העלו תהייה על עצם הנסיון, וביטלו במחי יד את האפשרות לשנות את המציאות הזו: "עם הרב פינקוס אתם מדברים על כסף?! יש לו פה מפיק מרגליות ויד קמוצה למרגליות. פרוטה הוא לא ייקח בשכרו…".

(מתוך 'השמש בגבורתו')

ערכים:


פותח הנושא
מאן דהו
משתמש ותיק
הודעות: 2408
הצטרף: 28 פברואר 2019, 21:53
נתן תודה: 1485 פעמים
קיבל תודה: 348 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: אשכול הנהגות וסיפורים על הצדיק רבי שמשון פינקוס זצ"ל

שליחה על ידי מאן דהו » 17 יוני 2019, 20:30

פעם הוזמן למסור שיחה בישיבה בטלז-סטון. בעודו עושה את דרכו החוצה לאחר השיחה, הבחין באחד מרבני הישיבה, הצועד לעברו מעדנות עם מעטפה, על אף שמלכתחילה לא דובר על כך דבר. מבחינתם זה היה מובן מאליו, ולא עלה על דעתם אחרת, בפרט ביחס לת"ח ודרשן מופלג, שהכול משתוקקים למוצא פיו. רבי שמשון ששיער מיד מה המעטפה עשויה להכיל, נטל אותה לידיו, הגביהה לכיוון האור והבחין שמלבד שטרות הכסף מצורף גם פתק. או אז פתח את המעטפה, הוציא את כל תכולתה, והפטיר כלפי האיש ההמום למשמע אוזניו: "הפתק בשבילי, והכסף – בשבילך!", אמר והשיב…

המפליא הוא, שגם את הוצאות הנסיעה לא תמיד נטל, וכשכבר הסכים ליטול היה זה בצמצום, ותדיר מלווה בחשש, שמא מפריז הוא על המידה בחישוב העלויות. כך מספר למשל, אחד ממארגני השיחות מטעם 'תודעה' במרכז הארץ:

"גם כאשר הגיע במיוחד מאופקים, מעולם לא הסכים ליטול תשלום. על ההסעות שילמה 'תודעה', אך גם לפרט זה התלוו תמיד ספקות – שמא הפריזו בסכום המגיע לו. 'מספיק לי פחות', היה אומר בהכריעו לחומרה לטובת הנותנים, וחרד כולו למחשבה שמא יטול פרוטה אחת יותר מן העלות".

"לשלם לי על הדלק?"

אחד מידידיו, שבניגוד לרבים אחרים שהיו בטוחים, שעם כמות השיחות שהוא מוסר הוא 'מסודר' כלכלית – ידע הוא אלו אמצעים דלים עומדים לרשותו של הרב פינקוס, עבור משפחתו הברוכה. מאידך גיסא, ידע אותו מקורב, שאילו היו משלמים לו עבור שיחותיו והרצאותיו הסוחפות, כמקובל, היה הדבר עשוי להקל מאוד מעול הפרנסה שעל כתפי הרב. הוא החליט, אפוא, לנקוט יוזמה אישית, ופנה בטענה גלויה אל אחד ממארגני הסמינרים, שנהנו מפיו המפיק מרגליות: "אמור, למה אינך משלם לו?".

"אני לא משלם לו?", נזעק הלה כמצטדק, "אני נותן לו – והוא לא לוקח! אני מביא לו צ'ק והוא קורע אותו ולא מגיש לבנק לפירעון. וכי מה יכול אני לעשות? אמרתי לו, לרב פינקוס, שאם הוא לא מוכן לקחת על ההרצאות עצמן (-כפי שהכל לוקחים), שיניח לי לפחות לשלם על הנסיעות הלוך ושוב. היודע אתה מה הוא ענה לי? '- מה, על הדלק? זו בושה לקחת…', ונמנע גם ליטול הוצאות שהוציא מכיסו, למען הזכות לחזק ולעורר את עם הקדוש בדרשותיו המלהיבות".

כיוצא בזה מספר אחד מתלמידיו, שיזם את ייסודו של ועד מיוחד שמסר ר' שמשון בפני אברכים בני עלייה. הועד לא התקיים באופקים, ולא בשעה נינוחה של שחרית אלא בשעות הערב המאוחרות, כך שלביתו היה שב באישון ליל, ובקושי נותרו לו שעות בודדות עד הזמן שהשכים קום, כדרכו, לעבודת הבורא. אף על פי כן, מעיד אותו תלמיד, ענייני 'התשלום' היו מייגעים: "כמה וכמה פעמים ניסינו לתת לו סכומי כסף, אך הוא סירב בנחרצות. רק כאשר היה מגיע עם רכבו של ר' אברהם דייטש, נענה ליטול סכום כלשהו עבור הדלק וההוצאות, אבל לעצמו? אגורה לא הסכים לקחת!".

(מתוך 'השמש בגבורתו')


פותח הנושא
מאן דהו
משתמש ותיק
הודעות: 2408
הצטרף: 28 פברואר 2019, 21:53
נתן תודה: 1485 פעמים
קיבל תודה: 348 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: אשכול הנהגות וסיפורים על הצדיק רבי שמשון פינקוס זצ"ל

שליחה על ידי מאן דהו » 17 יוני 2019, 20:30

פעם אחת אירע שנענה לבסוף להפצרות והואיל ליטול תשלום. היה זה אחד מפעילי הארגון 'שלהבת' שבארצות הברית, שנתן בידו סכום (-סמלי, יש לומר) של שלוש מאות דולר עבור כמה דרשות שמסר במסגרת הארגון, ולמרבה הפלא – בפעם הזו לא סירב לו.

למחרת, כאשר הגיע אותו אדם למשרד 'שלהבת' שבבורו פארק, גילה לתדהמתו כמות עצומה של מוצרים, המשמשים בקביעות את עובדי ובאי המשרד. היו שם תה וסוכר, כלים חד פעמיים ודברים שימושיים נוספים, מעל ומעבר לכמות סבירה הנרכשת הקנייה אחת. חישוב מהיר שערך, העלה שמדובר בעלות כוללת של כשלוש מאות דולר, ואז הבין על אתר ידו של מי היתה בקניה זו. "הדמים מודיעים"…

כך מצא דרך מקורית שלא ליהנות מפירות זיכוי הרבים שלו, ומצד שני להעניק תחושה טובה לנותן. תקופה ארוכה עוד נהנו עובדי המשרד מהמוצרים ההם, שרבי שמשון רכש בטהרת לבו.

"אל תדאג לתשלום"

בתקופה מסוימת נטל על עצמו אברך פלוני מתושבי חו"ל, את האחריות לדאוג שהקהילות השונות בחו"ל, שנהנו מאמרי פיו ונועם לקחו, יממנו את הוצאות הנסיעות, ואף יותירו בידו של הרב סכום כלשהו לקיום משפחתו. המלאכה לא היתה קלה, וכדי להעמיד מערכת שוטפת של מימון קבוע ולעקוב אחר הביצוע, הוצרך להקדיש לשם כך מחשבה ותכנון, אשר גזלו ממנו כוחות וזמן, שבאו בהכרח על חשבון השעות הפנויות של 'בין הסדרים' המוקדשות בדרך כלל למשפחה, עובדה שהפריעה לבני ביתו.

יום אחד גילה רבי שמשון את התפקיד שנטל הלה על עצמו, והבין כי הדבר מכביד עליו. על אתר הוא ניגש לאברך ואמר לו בלשון שאינה משתמעת לשני פנים: "איני מרשה לך! אני אוסר עליך מכאן ולהבא לדאוג לעניין הזה!". וכך במשך תקופה ארוכה לא קיבל דרכו אגורה שחוקה.

אמנם, היו אחרים במשך התקופה ההיא, שמצאו את הדרך לשלוח לפרקים מעט כסף לרבנית, אבל באשר לו עצמו – הנושא לא תפס מקום ולא הפריע כלל בעבודת הקודש המופלאה, והמשיך כבעבר לעמוד באמונה על משמרתו, עם כל ה'ברען' וההתלהבות, ובמסירות נפש שהיתה כרוכה בין השאר במאות שעות טיסה מייגעות בשנה.

בתקופה מסוימת אחרת, מתוך היכרותו עמו, והידיעה כי הוא עצמו לעולם לא ינקוף אצבע לשם כך, דאג עסקן פלוני להשיג מקורות עבור סכום חודשי קבוע, לכלכלת ביתו המבורך של הרב, כדי שיהא פנוי להפצת התורה ברחבי תבל. אלא שהאיש נזהר מלערב את רבי שמשון זצ"ל עצמו בעניין, מחשש שיפריש בטובו וצדקתו את רוב הסכום לצדקה, ולא יותיר לעצמו כי אם את המעט. משום כך, העביר את סכום הכסף ישירות לידיה של הרבנית ע"ה בארץ ישראל.

(מתוך 'השמש בגבורתו')


פותח הנושא
מאן דהו
משתמש ותיק
הודעות: 2408
הצטרף: 28 פברואר 2019, 21:53
נתן תודה: 1485 פעמים
קיבל תודה: 348 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: אשכול הנהגות וסיפורים על הצדיק רבי שמשון פינקוס זצ"ל

שליחה על ידי מאן דהו » 17 יוני 2019, 20:31

אלפיים דולר 'מיוחסים'

אבל היתה בכל זאת פעם אחת, שלא די שהסכים ליטול כסף, אלא אף ביקש. ומעשה שהיה כך היה:

כמו רבים אחרים, אף הרב עזריאל טאובר שליט"א – שהכיר מקרוב את הכוחות והמאמץ הבלתי נלאה שהוא משקיע במסירות שיחותיו, רצה מאוד לגמול לו בתשלום הוגן, חלף עבודתו הנאמנה, שגם זכות החזקת אותו צדיק ותלמיד חכם הגון כרוכה בכך. ובכן, ביום מן הימים הוא הושיט לו סכום של אלפיים דולר במזומן, במחשבה שאולי הפעם יאבה הרב בכל זאת לקחת. אפס, הניסיון הנוסף לא עלה יפה וגם עתה נענה בסירוב.

והנה, לא חולפות עשרים וארבע שעות, והרב פינקוס נמצא על קו הטלפון, מתקשר לבקש את הכסף… "מה קרה?", השתומם הרב טאובר, ועד מהרה גילה את הסוד.

באותו יום יצא רבי שמשון בטיסה לדרום אפריקה, ושם התוודע לסיפורה של הצעת שידוך הגון, התלויה ועומדת לכאן ולכאן על כרעיהם של אלפיים דולר עלובים, שבדרך כלל לא חנן אותם הרב פינקוס אף במבט, אבל כעת, הם הפכו בעיניו ל'מיוחסים', וכמי שבכוחם לחרוץ גורלות. על אתר יצר קשר טלפוני מעבר לים, ואמר לר' עזריאל המופתע: "תראה, אתה הצעת לי כסף, אני מוכן לקחת אלפיים דולר…".

– "לעצמך?", בירר הלה בעדינות, מתקשה לכבוש את סקרנותו.

– "אומר לך את האמת, זה להקים איזה בית בישראל".

הצ'ק הבנקאי בסכום הנקוב, נשלח על אתר לדרום אפריקה, ועוד בית נאמן הוקם בישראל…

(מתוך 'השמש בגבורתו')


פותח הנושא
מאן דהו
משתמש ותיק
הודעות: 2408
הצטרף: 28 פברואר 2019, 21:53
נתן תודה: 1485 פעמים
קיבל תודה: 348 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: אשכול הנהגות וסיפורים על הצדיק רבי שמשון פינקוס זצ"ל

שליחה על ידי מאן דהו » 17 יוני 2019, 20:43

הרב פינקוס חושף כיצד זכה להגיע לקרבת ה’ מופלאה, ומה הקשר לפסח? "אם יש בי משהו היום, הרי שהכל מכוחה של מצווה אחת מדרבנן, מצוות בדיקת חמץ, שנאחזתי בה וקיימתיה במסירות נפש". סיפור מופלא על הרב פינקוס זצ"ל

הגאון הרב שמשון פינקוס זצ"ל היה ידוע באש אהבת השם שבערה בקרבו ללא לאות. אש זו, אשר אפיינה כל כך את דרשותיו הסוחפות שבהן הלהיב לבבות ישראל לתורה ולעבודת השם, הפכה ללבה רותחת בכל עת שהיה הוא גופו עוסק במצוות. כל מצוה שהיא 'בין אדם לחברו' או ב'בין אדם למקום', קבלה אצלו משמעות מופלאה; הוא היה 'נכנס' אליה בכל תקפו וכוחו ולא היה מניח כל מאמץ שבעולם כדי לקיימה בשלמות.

במשך השנים, ניסו רבים לדלות ממנו את סודו: כיצד זכה להתרומם לפסגות גבוהות כל כך, מהיכן התחילה עלייתו, וכיצד הפך בחור אמריקני צעיר לאדם רב מעלה, עם קרבה עצומה לכל עבודת ה'?

הרב פינקוס, בענוותנותו, לא רצה לספר על עצמו, והתחמק מתשובה. בעת רצון נדירה שיתף את מקורביו בסיפור הבא, שמובא בהקדמה ל"הגדה של פסח – תפארת שמשון":

"בהיותי תלמיד בישיבת בריסק, התגוררתי בדירה המשותפת לי ולכמה חברים נוספים, כיון שהייתי בן חו"ל ולא שבתי לביתי לחג הפסח, נוצר מצב שבליל בדיקת חמץ נותרתי לבדי בדירה, כך שהוטלה עלי מצות בדיקת החמץ בדירה כולה", סיפר הרב פינקוס.

"הדירה הגדולה היתה ישנה ומוזנחת למדי, כך שתהליך הבדיקה נמשך אל עומק הלילה. במשך כמה שעות עמלתי לבדוק חדר אחר חדר, מבצע שהיה כרוך במאמץ ניכר של פנוי חפצים שהפריעו למלאכה, ועוד כהנה וכהנה מפריעים ומעכבים. סוף סוף סיימתי את המלאכה, קרוב לחצות הלילה. צנחתי על הכסא בתשישות, עייף ומותש, אך חדור בתחושת סיפוק.

"אלא שדבר מה הטריד פתאום את מנוחתי; נזכרתי בעלית הגג, שעל אף שהיתה משותפת לכלל דיירי הבנין, והכל היו חייבים בבדיקתה, ידעתי כי אם לא אבדוק אותה – איש לא יעשה זאת", המשיך הרב בדבריו.

"בליבי התחוללה מלחמה", הוסיף לתאר. "מצד אחד הייתי תשוש ועייף, וגם ידעתי כי מילאתי זה מכבר את חובתי ההלכתית מעל ומעבר לנדרש ממני, אולם מאידך, ידעתי כי מחשבות אלו מקורן בעייפות החומר, ומצד הדין לכתחילה - עלי לבדוק את עליית הגג".

"אחר דקות ספורות של התחבטות, גמלה בלבי ההחלטה: לא להיכנע! החלטתי לקיים את המצווה באופן מושלם ובמסירות נפש, ומיד טיפסתי בשארית כוחותיי לעלית הגג. כשפתחתי את הדלת הרעועה והדלקתי את האור, עמדתי המום מן המחזה שנגלה למול עיני: ניכר היה ששנים רבות לא נוקתה העליה כלל וכלל. הרצפה היתה מכוסה בשכבה עבה של אבק סמיך, ובכל פינה ופינה התגוללו חפצים בערבוביה מוחלטת.

הרב המשיך והזכיר את ההלכה המפורשת בשולחן ערוך, בה נזכר כשנוכח במצבה של עלית הגג: "וכל אדם צריך לכבד חדריו קודם הבדיקה".

"העייפות שפשטה בכל איברי, כמעט וגרמה לי להתייאש. אלא שאז נזכרתי כי גמרתי אומר לקיים את המצווה במסירות נפש ויהי מה! וכך, כאילו לא סיימתי זה עתה מלאכה מפרכת ומתישה בת כמה שעות, אזרתי את שארית כוחותיי, מלאתי דליי מים והתחלתי במלאכה" תיאר הרב את שאירע.

זר כי היה נקלע לעלית הגג באותה שעה, היה נתקף בהלם מהמראה המוזר שלפניו: בחור ישיבה אמריקני, מבוסס בבוץ ובטיט, עוסק במלאכת ניקוי של מקום שכמעט ולא דרכה בו רגל אדם, וכל זאת לאחר חצות הליל של ערב פסח…

"רק קרוב לעלות השחר הצלחתי סוף סוף לבדוק את החמץ, כשכל גופי רועד מהמאמץ העצום ומהעייפות המתישה" המשיך הרב לתאר, "וכשסיימתי - כבר עלה השחר. בבוקר, לאחר התפילה, קיויתי לנוח קמעא, אלא שטרדות מצוות היום, כשרפת החמץ ועוד, גרמו לי לותר על מנוחתי על אף התשישות והעייפות הנוראה.

"ברגע שהתחלתי להתפלל שכחתי מהכל; כמין רוח קדושה החלה לאפוף אותי"
"טרם תפילת ערבית של ליל הסדר הרהרתי לעצמי בעגמה; מי יודע איזה 'סדר' צפוי להיות לי אחר שהעייפות תכריע אותי, ומי מדבר על ארבע הכוסות שעלי לשתות… נגשתי לתפילה ברגשות מעורבים, אולם, ברגע שהתחלתי להתפלל שכחתי מהכל; כמין רוח קדושה החלה לאפוף אותי, ותחושה מתוקה שכמוה לא חשתי מעולם מלאה את כל חושיי", תיאר הרב את הרגשות העילאיים שזכה לחוש באותו ליל סדר בלתי נשכח.

"באותה תחושה מרוממת ומיוחדת התחלתי בסדר הלילה, ולמרבה הפלא לא חשתי בעייפות כלל. להפך, הייתי דרוך כולי שלא לבזבז ולו רגע אחד מהלילה הקדוש. קראתי את ההגדה בהתרוממות נפש מיוחדת וליבי עולה על גדותיו משמחה, שכן טעם מתוק שכזה ממילות ההגדה לא טעמתי מעודי!

"אף את יתר מצוות הלילה, כאכילת המצה והמרור ושתית ארבע הכוסות, קיימתי בהתרוממות רוח בלתי רגילה. העייפות לא נגעה אלי כלל ועיקר, והרגשתי בכל ישותי שאני מוכן למסור נפש על קיומן של המצוות", המשיך הרב לחשוף את מצפוני לבו.

"הפכתי לאדם אחר! חשתי קרבת אלוקים אמתית, ואור גדול אפף אותי למשך כל ה'סדר', עד אחר חצות הלילה. לגודל פליאתי, גם אחר סיום הסדר לא הייתי מסוגל ללכת לישון. נותרתי ער כל הלילה ועסקתי בסיפור יציאת מצרים עד אור הבוקר.

"הופתעתי לגלות כי התרוממות הנפש שבה הייתי שרוי בליל הסדר המשיכה ללוות אותי גם ביום-טוב שלמחרת, ולא סרה ממני גם בימי חול המועד", סיפר הרב באותו גילוי לב. "ניצלתי את ימי המועד לשקידה עצומה בתורה ובתפילה. ניתן לומר שלא עסקתי בימי אותו הפסח בשום דבר, מלבד קרבת אלוקים".

"באותה שנה חל שביעי של פסח בערב שבת, ובעת תפילת המנחה של יום שביעי של פסח עלו דמעות בעיני. חששתי מאוד פן תתפוגג ממני רוח הקדושה עם סיום ימי הפסח והמעבר ליום השבת. התחזקתי במחשבה כי יום השבת בוודאי מקודש מה'יום טוב' שלפניו, החלטתי לנסות להמשיך בעלייתי הרוחנית וקויתי להמשך סיוע ממרום.

"ואכן, באותה שבת חשתי לראשונה את טעמה הערב והמתוק של שבת קודש, ולראשונה הבנתי את מהות קדושתה. ומאז החלה כל עלייתי…!

"אם יש בי משהו היום", סיים רבי שמשון שתף את סודו המפעים, "הרי שהכל מכוחה של מצווה אחת מדרבנן, מצוות בדיקת חמץ, שנאחזתי בה וקיימתיה במסירות נפש"...


פותח הנושא
מאן דהו
משתמש ותיק
הודעות: 2408
הצטרף: 28 פברואר 2019, 21:53
נתן תודה: 1485 פעמים
קיבל תודה: 348 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: אשכול הנהגות וסיפורים על הצדיק רבי שמשון פינקוס זצ"ל

שליחה על ידי מאן דהו » 17 יוני 2019, 20:44

בני זוג תושבי אופקים פנו להתייעץ עם הגאון הרב שמשון פינקוס זצ"ל אודות בעיות שונות שהעיבו עליהם בביתם. במהלך השיחה, ביקש רבי שמשון לשוחח עם הבעל ביחידות. "שמתי לב", העיר לו, "כי כמעט ואינך מחייך. האם יש לכך סיבה מיוחדת?"

השיב הבעל: "אמנם כן. השיניים הקדמיות שלי שבורות ומכוערות, ואיני חש בנוח לחייך ולחשוף אותן בפני הבריות". הרב התעניין האם יש דרכי טיפול לבעיה, והשיב הבעל שאכן. עם המכשור המתקדם, ניתן להשיב לשיניים את המראה הטבעי ביותר. "אם כן, למה אתה מזניח את הטיפול?", שאל הרב בחמימות, והבעל השיב: "אין ביכולתי לעמוד בסכום הגדול של עלות הטיפול".

"כך?", הגיב רבי שמשון וביקש ממנו לגשת עמו לרגע אל החדר הסמוך, כששם הוא פנה אליו בשאלה הבאה: "אמור לי, כמה הטיפול הזה יעלה להערכתך?". האיש נקב בסכום גבוה מאוד, אבל רבי שמשון לא 'התרגש', וכתב תכף צ'ק על כל הסכום, כשהוא פוקד עליו ואומר: "אני מבקש שתשתמש בצ'ק הזה ותתקן את השיניים, כי לדעתי, חלק גדול מהבעיות שלכם נובע בפשטות מכך שאתה ממעט לחייך. תתקן את השיניים ואז נשוחח שוב"...מיותר לציין כי אכן, המצב בבית השתפר פלאים לאחר שהבעל החל לחייך.

את הסיפור המופלא הבא סיפר הרב אברהם דייטש, והוסיף המשך מופלא לא פחות: הרב דייטש ניגש לרב פינקוס, והרשה לעצמו לשאול: "ילמדנו רבינו. לי הרי ידוע שמצב הפרנסה בביתכם מתנהל בכבדות, אף ביחס להוצאות ההכרחיות. אז איך הרב מוציא כך ברגע אחד סכום כה גדול עבור אחרים?!".

"אחרים אמרת?!", נזעק רבי שמשון לעומתו, "וכי זה נקרא 'אחרים'?! מי שלא מרגיש את היהודי האחר כבנו - חסרה לו שלמות בעבודת ה'. אני רוצה לשאול אותך: 'וכי אם היו קוראים לו 'פינקוס', לא הייתי מוציא סכום כזה עבורו? גם אז היית בא אלי בטרוניה?'", תמה.

זו היתה דרכו הנאצלת של הרב פינקוס זצ"ל: להרגיש את ה'אחר' – כבנו. באמצעות גישה זו אין כל פלא כיצד מסוגל היה למחול על כבודו ומעמדו למען האחר, לנסוע מדי יום, במשך שבועיים רצופים, על מנת להשקות ביד אוהבת פג במחלקת הילודים ב'הדסה', להציע את עצמו כבעל פנוי די והותר בערב פסח עבור אלמנה בודדה – שאף את שמה לא ידע, לנסוע מאופקים עד ירושלים הלוך ושוב באישון ליל, בלי שנתבקש, למען הסר מועקה מלבו של אברך המוטרד בבעיות בריאות, ועוד ועוד מעשים כבירים לאין מספר, אשר חלקם ידועים לנו, וחלקם ידועים רק לפני יודע כל תעלומות.

מתוך הספר 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו',


פותח הנושא
מאן דהו
משתמש ותיק
הודעות: 2408
הצטרף: 28 פברואר 2019, 21:53
נתן תודה: 1485 פעמים
קיבל תודה: 348 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: אשכול הנהגות וסיפורים על הצדיק רבי שמשון פינקוס זצ"ל

שליחה על ידי מאן דהו » 17 יוני 2019, 20:47

רבי שמשון דוד פינקוס (כ"ז באב תש"ד - י"ב בניסן תשס"א) היה רב ודרשן ישראלי, יליד ארצות הברית. כיהן כרב הקהילה החרדית באופקים.
קורות חייו
נולד בארצות הברית לרב אברהם חיים. אמו היא צאצאית של משפחת ויינברג, שושלת אדמו"רי סלונים. בצעירותו למד בישיבת בית התלמוד בניו יורק אצל רבי אריה לייב מאלין. בהמשך עלה לארץ ישראל ללמוד בישיבת בריסק אצל רבי יוסף דב סולובייצ'יק.

נישא לחיה מינדל, בתו של רבי מרדכי מן, ראש ישיבת בית הלל בבני ברק. לאחר נישואיו גר בבני ברק ואחר כך בתפרח. בתקופה זו היה משגיח בישיבת אופקים ומאוחר יותר נעשה ראש ישיבה בישיבת ירוחם. לבקשת רבי יעקב ישראל קנייבסקי והרב שך הוא עבר לגור באופקים וכיהן שם כרב מעל לעשרים שנה.

היה מקובל והתפלל על פי כוונות סידור הרש"ש. את תורת הקבלה למד בין השאר בישיבת אהבת שלום בראשות הרב יעקב משה הלל.

לרב פינקוס ולאשתו חיה מינדל היו 12 ילדים. אשתו ניהלה את התיכון החרדי לבנות באופקים, "נווה יוכבד". בגיל 56 נהרג הרב פינקוס בתאונת דרכים יחד עם רעייתו ובתם מרים בת ה-19. הם נקברו בהר המנוחות בירושלים.

שיעוריו ודרשותיו
הרב פינקוס היה דרשן בולט שהרצה בישראל ומחוצה לה. חלק מדרשותיו שהוקלטו נערך לספרים. שיעוריו המוקלטים - בעברית, ביידיש ובאנגלית - בענייני אמונה, קיום מצוות, ענייני מוסר ועוד מתפרסמים בקלטות ובדיסקים. ניתן להאזין לשיחות בטלפון בשירות קול הלשון.

בדרשותיו הדגיש הרב פינקוס את חשיבות הרגשת הקרבה לקב"ה באופן תמידי. הזהיר מחשיפה, אפילו קצרה, לעולם החילוני, כמו נסיעה בטרמפים עם חילונים, משחקי מחשב, מראות לא צנועים ברחוב והאינטרנט. מנגד הדגיש הרב פינקוס את החשיבות שבעשיית מצוות, שכן כל מצווה יכולה להיות בעלת השפעה לשנים רבות בעתיד.


https://www.hamichlol.org.il/%D7%A8%D7% ... 7%95%D7%A1


פותח הנושא
מאן דהו
משתמש ותיק
הודעות: 2408
הצטרף: 28 פברואר 2019, 21:53
נתן תודה: 1485 פעמים
קיבל תודה: 348 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: אשכול הנהגות וסיפורים על הצדיק רבי שמשון פינקוס זצ"ל

שליחה על ידי מאן דהו » 17 יוני 2019, 20:52

רבי שמשון, שימש אז כראש ישיבת סאטמר בבני ברק, ולרבי יעקב הורוביץ זצ"ל היה ברור כי הוא האיש שאותו הם מבקשים: תלמיד חכם משכמו ומעלה, חכם הרזים, שלמרות גילו הצעיר מלא בטעם הזקנים, וכאחד שכבר שימש במקום והכיר את הנפשות הפועלות, לא היה ראוי ממנו לתפקיד. מאידך גיסא, כפי שסיפר הרב הורוביץ, "לא חשבתי להציע לו את ההצעה. הוא יושב ב'רומו של עולם' בישיבת סאטמר, ואני אביא אותו לכאן?" אבל מששוחח עמו ר' שמשון עצמו והביע את דעתו על נחיצות הבאת רב לטובת שלמות הקהילה, כשאינו שולל את ההצעה של רבי יעקב על הסף, החל העניין לובש פנים מעשיות.

כדי להקל עליו את ההחלטה שכרוכה היתה בהפסד הרבצת התורה שהיתה לו בבני ברק, הציע לו הרב הורוביץ זצ"ל לשמש כמגיד שיעור בישיבת אופקים, ובכך גם הוסר החשש שלו שמא עסקי הציבור שישתרגו על צווארו יטרידוהו מתלמודו. תנאי יסודי שאותו הציב רבי שמשון זצ"ל קודם למעשה, היה, שהמינוי יהיה ברצון הקהל ושהכול יסכימו לקבלו עליהם כרב, באמרו כי איננו רוצה לבוא ולעורר מחלוקת בשעה שהמטרה העיקרית בתפקיד הרבנות היתה השכנת השלום ויחסי האחווה בין בני הקהילה.

"באופקים לא ימצאו אחר…"

בשלב זה התעוררה בעיה של "שנים אוחזין בטלית". ישיבת סאטמר לא רצו שיעזוב וטענו ל"בר מצרא". מהיכי תיתי שיעזוב אותם בשביל צורך של מקום אחר? אולם כשהם באו עם טענה זו למרן הסטייפלר זצ"ל הגיב: "אתם בסאטמר תמצאו מישהו אחר שימלא את מקומו, אבל אופקים – לא תמצא מישהו אחר".

את דירתו קבע ר' שמשון זצ"ל בשיכון "חזון איש", וכמי שמעולם לא הטרידוהו – לא אותו ולא את רעייתו הרבנית ע"ה – תנאים גשמיים, אך טבעי היה שיסתפק בדירה צנועה זו בת שניים וחצי החדרים, לו ולמשפחתו בת השבע נפשות, בעוד שחדר אחד ממנה שימש כחדר הלימוד שלו, והילדים כולם מסתפקים בחדר מגורים אחד.

והנה, הגם שבואו למקום היה על מנת להביא לידי מימוש הרעיון להתמנותו כרב "קהל עדת חרדים" של אופקים שמנו אז כמה עשרות משפחות, עדיין לא יצא הדבר אל הפועל. הסיבה העיקרית ככל הנראה, היתה התנאי היסודי שאותו הציב בתחילה שהמינוי יתקבל על דעת כל בני הקהילה. תרמה לכך גם העובדה שהתפקיד לדידו, כלל אחריות נוראה על כל המתנהל בתוככי הקהילה, וממנה חשש יותר מכול.

טובי הקהל לא אמרו נואש, ומעת לעת ניסו שוב לדבר על לבו שיאות לתפקיד, אך הוא עדיין היסס וחכך בדעתו. לימים פירש את טעמו בסירוב זה ואמר כי "כמה וכמה תלמידי חכמים בעלי הוראה כבר התגוררו במקום, ולמעשה ולא היו צריכים אותי כרב…" על כל פנים ההצעה נותרה תלויה ועומדת בחלל, ורבי שמשון שכאמור כבר עלה לכהן כר"מ הישיבה באופקים, התגורר במקום כאחד הקהל, אבל מסרב לעטות על שכמו את אדרת הרבנות באופן רשמי.

מעמד ההכתרה שנעשה בהפתעה

ניתן להניח כי מגוריו במקום רק העמיקו את ההכרה כי אין ראוי ממנו לעמוד בראש ולנהל את עדת ישראל, וביום מן הימים החליט הציבור לעשות מעשה וקבעו עובדות מוגמרות, בהפתעה מוחלטת. הידיעה עברה בחשאי, ואף נקבע מועד – יום השבת הקרובה אחר הצהרים – בו יהיו נכונים כל הקהל להתאסף למעמד הכתרת הרב החדש, בנעריהם ובזקניהם. כנקודת המפגש נקבע פתח בית הכנסת, שמשם יצעדו הכול יחדיו אל עבר ביתו של הרב ויטילו את האדרת על שכמו.

היה זה מחזה בלתי שגרתי בעליל, כאשר בשעה היעודה יצאה כל התהלוכה, זקנים עם נערים בני כל העדות והגוונים, ואף את הטף הביאו, כאיש אחד בלב אחד. תושבי האזור הוותיקים שאינם מבני הקהילה שפשפו עיניהם בתימהון ועמדו משתאים מול גלי האנשים הצועדים בהמוניהם בהתרגשות, "מה זה ועל מה זה?" שחו זה לזה בפליאה, "להיכן צועדים להם כל 'הדתיים'?"

היחיד מבני הקהילה שלא הובא בסוד העניין ולא ידע מאומה מהתוכנית, היה רבי שמשון גופו – 'חתן' השמחה. אמנם הבניין שבו התגורר החל להתמלא בתושבי הקהילה. אבל הוא לא יכול היה להעלות בדעתו את הסיבה למהומה שהפרה לרגעים את שלוות השבת, גם כאשר נקשו כעשרה אנשים ונכנסו כאחד לביתו, הביט עליהם בתימהון ותהה לעומתם בקולו: "מה זה?" והנה פלוני אזר עוז הפטיר לחלל החדר: "הציבור בא עכשיו לבקש…", רבי שמשון לא נזקק ליותר מכך כדי להבין ו… להחוויר. אינסטינקטיבית נרתע לאחוריו כמי שנכווה ברותחין, ונפנה לעבר הדלת למצוא לו מפלט מן התפקיד הרם. אך היה זה מאוחר מדי… חדר המדרגות ואף כל מבואותיו והאזור הסמוך לבניין היה מלא צאן אדם שאיוו להם את רבי שמשון לרועה ומנהיג. עד מהרה מלאה הדירה ככל שיכלה להכיל את ההמון, ובראשם ראשי הישיבה הגאונים רבי חיים קמיל זצ"ל ורבי יעקב הורוביץ זצ"ל.

כתב הרבנות המפואר, החתום בידיהם של חכמי ורבני הקהילה על כל מרכיביה, הובא כבר מבעוד מועד והונח בדירה פלונית שבבניין כבר מערב השבת – מאחר שעדיין לא הוקם במקום עירוב מהודר. כעת הוא נמסר לו ברוב רגש. בשלב זה פתח אחד הנוכחים ואמר בהסכמת תלמידי החכמים: "אנחנו מבקשים מהרב שיכהן כרב הקהילה", ובתוך כך פרצה בעוז מפיות הנוכחים במעמד החגיגי שירת "ימים על ימי מלך תוסיף". רבי חיים קמיל נשא דברים קצרים, ולאחריהם פצח הציבור שנית בשירת "סימן טוב ומזל טוב יהא לנו", ובכל אותה עת רבי שמשון זצ"ל יושב על מקומו אחוז שרעפים, פניו חיוורות מאוד ומראהו כשל "אנוס על פי הדיבור".

לאחר זמן מה פתח את פיו והחל לספר עובדות מגדולי ישראל, שלדידם לא היה דבר שעמד בפני רצון הציבור. "אינני יכול לסרב", חתם את דבריו הקצרים כשפניו עטויות ארשת של אחריות ורצינות, ובכך קם המינוי והפך למציאות, ותהי המשרה על שכמו. מעתה ואילך נקשר גורלו בגורל הקהילה המפוארת שהלכה והתפתחה בצעדי ענק. צמד המילים "הרב פינקוס" ו"אופקים" התמזגו מעתה יחדיו לחטיבת אחת כתרי רעין דלא מתפרשין, כשחותם ייחודיותו ניכר בכל פינה ופינה ועל פיו יישק כל דבר.

בעוז רוח ובהירות הדעת ניהל את עדתו ברמה, ופרק חדש ומזהיר נרשם בדברי ימיה של הקהילה הקדושה. פרק של השלטת דעת תורה והכניעה לה בחיי הציבור והיחיד, כאשר כל פרט ופרט במוסדות הקהילה ותואר צביונה נידון בכובד ראש בראשות המרא דאתרא, שנכנס בראשו ורובו לכל ענייני הציבור בתחושת אחריות מתמדת. עם זאת, רוחש היה כבוד רב עד כדי רגשי הכנעה כלפי התלמידי חכמים הגדולים שפיארו את המקום.

אחריות הכלל והפרט

מידת האחריות היתה אחת התכונות היותר בולטות באישיותו של הרב זצ"ל. גם כאדם פרטי, שלא היה יכול להישאר שווה נפש כל אימת שהיה בכוחות לעשות מעשה, בן במילי דשמיא והן במילי דעלמא, כאשר מסוגל הוא לחצות גבולות וימים רק עבור צורך של הזולת, וקלה היא בעיניו טיסה לארץ אחרת למען טובתו של מאן-דהוא, ועל אחת כמה וכמה כאשר השתלבו יחדיו ענייני הרבנות עם מידת האחריות. קשה להבין כיצד מסוגל היה להכיל את כל הענייני הציבור והיחיד מתוך אכפתיות ורצון עז שכל אלה יתנהלו כיאות כרצון אבנו שבשמים, בתכלית הדקדוק והשלמות.

מתקן בעצמו חוטי העירוב

חוש האחריות העז גם הביא אותו לטפל בגופו בכל העניינים הדורשים טיפול, ולא להטילם על אחר. באותם ימי בראשית של רבנותו, כאשר מצבה הרוחני של העיירה מסביב היה עגום, וכמו שלט גדול תלוי היה בשעריה: "הכניסה לחרדים אסורה", ניהל הוא את עדת היראים בעזות דקדושה והשכיל ליצור אווירה כזו שהעמידה את התורה כשלטון יחיד על כל בני הקהילה, עד שכל שיקול אישי ואחר שאינו ממין העניין נדחה לחלוטין כאינו קיים במציאות:

באחת השבתות הראשונות לכיהונו, נודע לו שעה קלה לפני כניסת השבת כי חוט העירוב המקיף את העיירה קרוע במקום מסוים. החמה העומדת כבר על צמרות העצים לאחר הצפירה המבשרת את כניסת השבת, חייבה אותו לפעול המהירות. תנאי השטח הקשים לא אפשרו גישה אל המקום ברכב, ואילו הזמן הדוחק טרם כניסת השבת לא הותיר פנאי לתקן את הטעון תיקון. אבל להשאיר פתח למכשול לא עלה לרגע על דעתו, ועד מהרה הגה במוחות רעיון. הוא נטל ממאן-דהוא אופניים, עלה עליהם כשסולם מונח על גבו, וכך דיווש ברגליו ברחובות העיירה על האופניים, מעשה סבל או סייד… והספיק לתקן את החוט הקרוע במועד.

אל בית הכנסת שב כאשר נעליו מוכתמות בבוץ, אבל השבת שכבר הספיקה לפרוס כנפיה על היקום עיטרה אותם בכבוד…

בעצם יום השבת

לא היתה זו הפעם היחידה שבה נסע באופניים ברחובות קריה. בהזדמנות אחרת השתוממו בני הקהילה למראה רבם הצעיר הרוכב על אופניים ב… עצם יום השבת, בבוקר.

התברר כי פלוני לא חש בטוב, ורבי שמשון הכריע שיש למהר ולהזמין אמבולנס, אלא שהוא אמד את מצבו הרפואי של החולה והחליט שהמקרה אינו חייב הרמת טלפון שהיא מלאכה דאורייתא על מנת למהר את בואו של הרופא, ומאידך גיסא – הליכה רגלית תארך זמן רב ותעכב את העזרה הרפואית, לפיכך ירד לחצר וביקש אופניים (שהנסיעה בהם אינה אסורה מדאורייתא), ונסע לתחנת מד"א שבעיירה כדי להזעיק רופא.

(מתוך הספר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו)


פותח הנושא
מאן דהו
משתמש ותיק
הודעות: 2408
הצטרף: 28 פברואר 2019, 21:53
נתן תודה: 1485 פעמים
קיבל תודה: 348 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: אשכול הנהגות וסיפורים על הצדיק רבי שמשון פינקוס זצ"ל

שליחה על ידי מאן דהו » 17 יוני 2019, 20:52

זכיתי להכיר את הרב שמשון דוד פינקוס, רבה של קהילת אופקים בדרום הארץ. הוא היה בעל פה מפיק מרגליות, והפך לאחד האוצרות היקרים ביותר של כלל ישראל.

ר' שמשון דיבר בישיבת 'נר יעקב' פעמים רבות, בכל פעם שהתקשרתי אליו לבקש שיישא דברים בפני התלמידים, היה עונה מיד: "מתי תרצה שאבוא, ר' יהושע?"

ואני הייתי משיב: "מתי שנוח לרב להגיע".

"מתי אתה רוצה שאבוא?", היה עומד על שלו.

"אם הדבר תלוי בי", הייתי אומר, "הייתי שמח אם הרב יוכל לבוא הערב".

"אני שם!".

"אני שם", זו הייתה תשובתו הרגילה, אף ש'שם' היה מרחק נסיעה של שעתיים מאופקים הדרומית!

תמיד נדהמתי מתשובה זו:

ביקשתי שיבוא, והוא תמיד השיב בחיוב. ותמיד היה עונה בשמחה, כאילו ישב בבית וחיכה לצלצולי. הוא לא לקח בחשבון את הנסיעה הארוכה כל כך, את עיסוקיו הרבים, את תפקידו כרב קהילה, ואת נסיעותיו בכל רחבי העולם לעורר לבבות של יהודים- למרות הכול הוא נענה להזמנתי בשמחה ובמהירות…

הרב פינקוס מעולם לא הפסיק להפליא אותי. מתוך כל הרבנים שדיברו בפני תלמידי 'נר יעקב' (והיו ביניהם מרצים דגולים רבים), השפעתו על הבחורים היתה ניכרת ביותר.

היו לו יכולות על-טבעיות. הוא אהב את ה' בכל לבו, והשפיע על אחינו בית ישראל ברחבי העולם לאהוב את ה' כמוהו.

סיפור אחד שסיפר בכמה הזדמנויות היה קשור אליו ואל נכדו של החפץ חיים, הרב הלל זקס, ראש ישיבת חברון וכנסת הגדולה:

לחפץ חיים הייתה נכדה שגרה ברוסיה הקומוניסטית רוב חייה. היא הייתה אישה חכמה ומשכילה מאוד, ובמקצועה הייתה פרופסורית למתמטיקה.

בשנות זקנותה עלתה לארץ ישראל, ור' הלל זקס, קרוב משפחתה, הלך לבקרה וצירף אליו את הרב פינקוס.

ר' שמשון היה מספר על ביקרו אצלה, ועל המסר העוצמתי שלמד בו.

כשישבו אצל האישה המבוגרת, שאלו אותה על הקשר שלה עם סבה הנכבד.

"את זוכרת את הזיידע?"

היא ענתה:" פגשתי אותו רק פעמיים בחיי. בפעם הראשונה הייתי ילדה קטנה. איני זוכרת הרבה מאותו ביקור".

"ובפעם השניה?"

"בפעם השנייה ביקרתי אותו ממש לפני שהלכתי לאוניברסיטה. האוניברסיטה נחשבה מוסד יוקרתי ללימודים גבוהים. הוריי היו מודאגים טרם יצאתי מהבית. הם חששו שאתנתק משורשיי היהודיים. ובתקווה להשפיע עלי לטובה, שלחו אותי לסבי, החפץ חיים, בעיירה ראדין.

"יצאתי מוורשא הקוסמופוליטית, ונסעתי ברכבת ואחרי כן בסוס ועגלה עד לעיירה הקטנטנה. גם כשהגעתי לעיירה לא תם המסע, כי בקתת העץ הקטנטנה של סבי שכנה בפאתי העיירה.

"הייתי ילדת עיר, הייתי רגילה לבתים רחבי ידיים ומוארים. כשנכנסתי לבית סבי ראיתי אותו יושב בחדר דל, שלא הכיל דבר מלבד ספרים, כיסא ושולחן. מקור האור היחיד היה כמה נרות. מראה זה היה נראה לי רחוק מרחק שנות אור ממה שהכרתי, וקשה היה לי להאמין שאנשים עדיין חיים בצורה כזו.

"'זיידע' פניתי אליו בטון מתגרה: 'פארוואס זיצטו דא אין דער פינסטער? למה אתה יושב בחושך?'

"לא התכוונתי רק לעובדה שהוא יושב לאורם הקלוש של הנרות. התכוונתי גם לרמוז בציניות לאורח החיים שלו, שנראה לי מיושן וחשוך.

"'למה לא תעזוב את החושך, סבא, ותצא אל האור? אנחנו כבר לא בימי הבינים. יש בחוץ עולם מודרני שקורא לנו אליו!'.

"החפץ חיים שתק רגעים אחדים ושקל את מילותיו", סיפרה הנכדה.

"לבסוף פנה אלי ושאל: 'את רואה את המטוסים שחגים מעלינו?'"

הנהנתי בראשי. באותו זמן תורת האווירונאוטיקה הייתה בחיתוליה.

"'זי וועלן מאכן אן עראפלאן וואס גיין אויף די לבנה – הם עוד ימציאו מטוס שיטוס לירח'".

אבל בכך לא סיים החפץ חיים לחזות את העתיד.

"'דו זעסט די באמבעס וואס זיי ווארפן? שמעת על הפצצות שמשליכים מהמטוסים?', הוא שאל, מתייחס לפצצות הראשונות – גרסה פשוטה של בקבוקי תבערה 'קוקטייל מולוטוב', שהושלכו באופן ידני ממטוסים צבאיים כדי לזרוע פחד וליצור נזק פסיכולוגי יותר מאשר לגרום סכנה".

שוב הנהנתי בראשי.

"לפתע הרים החפץ חיים את קולו ("ואמר בקול נבואי", היה הרב פינקוס מתבטא).

'"זיי וועלן מאכן באמבעס וואס וועט חרוב מאכן די גאנצע וועלט – הם ייצרו פצצות שתוכלנה להחריב את העולם כולו!'"

סבא החפץ חיים ניבא את המצאת פצצת האטום! הוא ניבא זאת לפני שאי מי המציא משהו שאפילו התקרב לכך".

ואז הביט החפץ חיים בעיניה של נכדתו וקרא: "מיר מאכן מענטשן – ואנחנו מייצרים אנשים! אנחנו פועלים לשפר ולזכך את האדם, להפוך אותו לאדם טוב יותר, ואילו הם, אנשי עולם המדע והתרבות המהולל שלך, פועלים להביא להרס האנושות!"

"און דו ווילסט אז איך זאל ארויסגיין פון מיין ליכטיגע וועלט צו אייער פינסטערע וועלט… ואת רוצה שאצא מהעולם המואר שלי, ואכנס לעולם החשוך שלך?!"

היה זה מסר עוצמתי על תכלית הבריאה ועל הסתכלותו של בן תורה על העולם.

הרושם שהותיר החפץ חיים על נכדתו נשאר כל חייה. זה מה שגרם לה לשמור על יהדותה. היא מעולם לא שכחה את הזיידע שלה!

זהו אחד הסיפורים, שהרב פינקוס מעולם לא עייף לספר ולחזור ולספר. והרושם העצום שהחדיר הרב בדרך סיפורו עורר בבחורים מהפכים ושינה אותם לנגד עיניי.

(מתוך 'בהיכלם'- הרב יהושע ליף ר"י נר יעקב)


פותח הנושא
מאן דהו
משתמש ותיק
הודעות: 2408
הצטרף: 28 פברואר 2019, 21:53
נתן תודה: 1485 פעמים
קיבל תודה: 348 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: אשכול הנהגות וסיפורים על הצדיק רבי שמשון פינקוס זצ"ל

שליחה על ידי מאן דהו » 17 יוני 2019, 20:56

בדיקת החמץ של הרב שמשון פינקוס זצ''ל

מקור: הגדת אור דניאל

''אוֹר לְאַרְבָּעָה-עָשָׂר'' - יוֹם זֶה אֵצֶל רַבֵּנוּ הָיָה ''אוֹר'' מַמָּשׁ. אוֹתוֹ יוֹם הֵאִיר לוֹ לְכָל יְמֵי חַיָּיו.

וְכָךְ גִּלָּה רַבֵּנוּ זַצַּ''ל בְּעֵת רָצוֹן מְיֻחֶדֶת:

בִּהְיוֹתִי בָּחוּר בִּישִׁיבַת בְּרִיסְק הִתְגּוֹרַרְתִּי בְּדִירָה מְשֻׁתֶּפֶת עִם עוֹד בַּחוּרִים, וּבְלֵיל בְּדִיקַת חָמֵץ נוֹתַרְתִּי לְבַדִּי בַּחֲדַר מְגוּרַי. בַּשָּׁעָה הַמְיֻעֶדֶת נָהַגְתִּי כַּמְצֻוֶּה עָלֵינוּ מֵחֲזַ''ל מִדִּינָא דְּרַבָּנָן 'אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר'.

בְּדִיקַת הֶחָמֵץ בְּכָל הַבֵּית-דִּירָה הִתְאָרְכָה שָׁעָה אֲרֻכָּה, וְעוֹד שָׁעָה, וְעוֹד כַּמָּה שָׁעוֹת, הַמְּלָאכָה הָיְתָה קָשָׁה. הִתְעַיַּפְתִּי מְאֹד, וּבְסִיּוּם הַמִּצְוָה הִתְיַשַּׁבְתִּי עַל מְקוֹמִי יָגֵעַ וּשְׂבַע רָצוֹן מִקִּיּוּם הַהֲלָכָה כְּדִינָהּ.

לְפֶתַע, נִרְתַּעְתִּי לַאֲחוֹרַי: 'עֲלִיַּת הַגָּג!' - הִרְהַרְתִּי וְקַמְתִּי מִמְּקוֹמִי כִּנְשׁוּךְ נָחָשׁ - 'הֲרֵי אֵין מִי שֶׁיִּבְדֹּק אֶת הָעֲלִיָּה, גַּם הַשְּׁכֵנִים הַגָּרִים בַּבִּנְיָן לֹא בָּדְקוּ שָׁם, וַעֲלִיַּת הַגַּג מָּה תְּהֵא עָלֶיהָ? הֲרֵי מְבֹאָר בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ 'חַדְרֵי הַבַּיִת וְהָעֲלִיּוֹת צְרִיכִים בְּדִיקָה'!'

וְאָז, כַּמּוּבָן, נֶעֶרְכָה בְּקִרְבִּי מִלְחָמָה: וְכִי דַּוְקָא עָלַי מֻטֶּלֶת הַמִּצְוָה? הֲרֵי עֲלִיַּת הַגָּג שַׁיֶּכֶת לְכָל הַשֻּׁתָּפִין, לָמָּה שֶׁאֲנִי אֶזְדַּקֵּק לַעֲבוֹדָה זוֹ? - חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי. הָעֲיֵפוּת כַּמּוּבָן הָיְתָה מִשְׁקָל לְכָל הַשִּׁקּוּלִים, מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים עָמְדוּ מוּל עֵינַי וְהַקּשִׁי הָיָה גָּדוֹל. אַךְ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר גָּמְלָה בְּלִבִּי הַהַחְלָטָה: 'אֲנִי לֹא אֶכָּנַע! אֲקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּתָהּ - בְּדִיקַת חָמֵץ כַּדִּין.'

יָצָאתִי וְעָלִיתִי בְּגֶרֶם הַמַּדְרֵגוֹת.

פָּתַחְתִּי אֶת דֶּלֶת הָעֲלִיָּה הַמְשֻׁתֶּפֶת, הִדְלַקְתִּי אֶת הָאוֹר וְעֵינַי חָשְׁכוּ. מִסְתַּבְּרָא מִלְּתָא שֶׁשָּׁנִים רַבּוֹת לֹא נִקּוּ אֶת הַמָּקוֹם, הַגָּג הָיָה עָטוּף בְּשִׁכְבוֹת אָבָק עָבוֹת... לֹא הָיְתָה אֶפְשָׁרוּת אֲפִלּוּ לְהַתְחִיל לִבְדֹּק וּמִי מְדַבֵּר לְהַגִּיעַ לַחוֹרִין וְלַסְּדָקִין, וְגַם עַל פִּי דִּין אֵין לִבְדֹּק חָמֵץ לִפְנֵי נִקּוּי הַמְּקוֹמוֹת - 'וְכָל אָדָם צָרִיךְ לְכַבֵּד חֲדָרָיו קֹדֶם הַבְּדִיקָה' (סִימָן תלג סָעִיף יא). וְהַמָּקוֹם הָיָה חַיָּב לִכְאוֹרָה בִּבְדִיקָה, שֶׁהָיָה נֶחְשָׁב לְמָקוֹם שֶׁמַּכְנִיסִים בּוֹ חָמֵץ.

עָמַדְתִּי בְּפֶתַח הַגָּג וְהָעֲיֵפוּת הִתְפַּשְּׁטָה בְּכָל אֵיבָרַי. כִּמְעַט שֶׁלֹא הָיָה לִי כֹּחַ הַכְרָעָה מַה מֻּטָּל עָלַי לְקַיֵּם בְּשָׁעָה זוֹ, וְהִנֵּה אָזַרְתִּי חַיִל בְּעֹז וְגָמַרְתִּי אֹמֶר בְּלִבִּי: 'אֲקַיֵּם אֶת הַחִיּוּב בְּכָל לֵב עַד מְסִירוּת כָּל הַכֹּחוֹת, וִיהִי מָה!'

אָסַפְתִּי אֶת כֹּחוֹתַי, יָרַדְתִּי לַבַּיִת, מִלֵּאתִי דְּלִי מַיִם, עָלִיתִי עִמּוֹ לְמַעְלָה לָעֲלִיָּה וְהִתְחַלְתִּי בִּמְלַאכְתִּי. בַּחוּר יְשִׁיבָה בּוֹדֵד עוֹמֵד אֵי-שָׁם, קָרוֹב לַחֲצוֹת לֵיל בְּדִיקַת חָמֵץ, וּמַתְחִיל בְּנִקּוּי גַּג מֵאָבָק וְלִכְלוּךְ שֶׁל שָׁנִים רַבּוֹת... מִפַּעַם לְפַעַם כְּשֶׁהִתְבּוֹסַסְתִּי בַּלִּכְלוּךְ וְכֹחוֹתַי הָלְכוּ וְאָזְלוּ, שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי: 'הַאִם וַדַּאי שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה כָּאן מַעֲשֵׂה מִצְוָה?' וּמִשֶּׁנַּעֲנֵיתִי לְעַצְמִי שֶׁאָכֵן מִצְוָה דְּרַבָּנָן יֵשׁ כָּאן, הִתְחַזַּקְתִּי עוֹד וָעוֹד - עַד קָרוֹב לַעֲלוֹת הַשַּׁחַר. בְּסוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָאַחֲרוֹנָה הִדְלַקְתִּי אֶת הַנֵּר וְהִתְחַלְתִּי בִּבְדִיקַת חָמֵץ. אֶצְבְּעוֹתַי רָעֲדוּ וְעֵינַי נֶעֶצְמוּ וּמַמָּשׁ סָמוּךְ לִקְרִיאַת הַגֶּבֶר סִיַּמְתִּי אֶת חִיּוּב בְּדִיקַת הֶחָמֵץ.

בַּבֹּקֶר, בְּשַׁחֲרִית, וְכָל שֶׁכֵּן אַחַר כָּךְ הָיִיתִי עָיֵף מְאֹד, לָנוּחַ לֹא הָיִיתִי יָכוֹל עֵקֶב טִרְדוֹת עֶרֶב יוֹם טוֹב - שְׂרֵפַת חָמֵץ וְכָל שְׁאָר הַמִּצְווֹת וְהַהֲכָנוֹת, וְחָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי: 'מִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה 'לֵיל סֵדֶר' כְּבָר יִהְיֶה לִי כְּשֶׁהָעֲיֵפוּת תַּכְרִיעַ אוֹתִי...'

הִגִּיעַ 'לֵיל הַסֵּדֶר', וְהִנֵּה בְּשָׁעָה זוֹ הֵחֵל לְפַעְפֵּעַ בִּי טַעַם חָדָשׁ מָתוֹק מְאֹד. חַשְׁתִּי בְּאוֹר גָּדוֹל, הִתְחַלְתִּי לוֹמַר אֶת הַהַגָּדָה וְכָזֶה טַעַם לֹא טָעַמְתִּי מֵעוֹדִי בְּכָל מִלָּה וְתֵבָה. כְּשֶׁאָכַלְתִּי אֶת הַמַּצָּה הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי מוּכָן גַּם לִמְסֹר נֶפֶשׁ עַל אֲכִילָתָהּ, וְאוֹר גָּדוֹל הָיָה לִי כָּל אוֹתוֹ לַיְלָה. הִרְגַּשְׁתִּי קִרְבַת אֱלֹקִים. הָיִיתִי בְּהִתְרוֹמְמוּת גְּדוֹלָה. נֶהְפַּכְתִּי לְאָדָם אַחֵר! כָּךְ מַמָּשׁ, עַד סוֹף הַ'סֵּדֶר' לְאַחַר חֲצוֹת.

כְּשֶׁנִּגְמַר הַ'סֵּדֶר' לֹא הָיִיתִי מְסֻגָּל לָלֶכֶת לִישֹׁן... נִשְׁאַרְתִּי עֵר כָּל הַלַּיְלָה וְעָסַקְתִּי בְּסִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם - כָּזוֹ הַרְגָּשָׁה שֶׁל קִרְבַת אֱלֹקִים לֹא הָיְתָה לִי מִיּוֹם עָמְדִי עַל דַּעְתִּי. בַּתְּחִלָּה חָשַׁבְתִּי שֶׁהַרְגָּשָׁה מְרוֹמֶמֶת כָּזוֹ שַׁיֶּכֶת רַק לְ'לְֵיל הַסֵּדֶר', אַךְ גַּם לַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר וּבְמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם הִמְשַׁכְתִּי לְהַרְגִּישׁ אוֹתוֹ טַעַם נִפְלָא שֶׁל קִרְבַת אֱלֹקִים.

בְּיוֹם-טוֹב אַחַר הַצָּהֳרַיִם חָשַׁבְתִּי לְנַפְשִׁי: מִי יוֹדֵעַ אִם הַהַרְגָּשָׁה תַּמְשִׁיךְ, אוּלַי הַתְּחוּשׁוֹת הַיְקָרוֹת שַׁיָּכוֹת רַק לְיוֹם הֶחָג הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח. אַךְ גַּם לַמָּחֳרָת בְּחֹל הַמּוֹעֵד הִרְגַּשְׁתִּי עוֹד רוֹמְמוּת וְהַהַרְגָּשׁוֹת הַנַּעֲלוֹת הִמְשִׁיכוּ לְקַנֵּן בִּי, עַד שֶׁבְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי הַמּוֹעֵד לֹא הָיִיתִי מְסֻגָּל לְהִתְנַתֵּק מֵהַגְּמָרָא - לֹא עָסַקְתִּי בְּדָבָר אַחֵר מִלְּבַד קִרְבַת אֱלֹקִים.

וּכְשֶׁהִסְתַּיֵּם הֶחָג, עָלְתָה מַחֲשֶׁבֶת צַעַר בְּלִבִּי עַד שֶׁבָּכִיתִי: 'כָּזֶה יוֹם טוֹב נִפְלָא הָיָה לִי, וּמַה יִּהְיֶה מֵהַיּוֹם וְאֵילָךְ?' מֵאַנְתִּי לְהִפָּרֵד בְּשׁוּם אֹפֶן מֵהַפְּנִימִיּוּת וְהָאוֹר שֶׁל יְמוֹת הֶחָג שֶׁעָבְרוּ עָלַי.

בַּשָּׁנָה הַהִיא חָל יוֹם שַׁבַּת קֹדֶשׁ אַחַר יוֹם טוֹב אַחֲרוֹן שֶׁל פֶּסַח.

הִתְחַזַּקְתִּי בְּעַצְמִי וְחָשַׁבְתִּי: הֲרֵי מָחָר יָחוּל שַׁבַּת קֹדֶשׁ, וַהֲלֹא שַׁבָּת מְקֻדֶּשֶׁת יוֹתֵר מִיּוֹם טוֹב, שֶׁהֲרֵי בְּשַׁבָּת נֶאֱמַר 'וְקִדַּשְׁתּוֹ מִכָּל הַזְּמַנִּים'.

בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת חַשְׁתִּי לָרִאשׁוֹנָה אֶת טַעְמָהּ שֶׁל שַׁבַּת קֹדֶשׁ, וְלָרִאשׁוֹנָה הֵבַנְתִּי אֶת עִנְיַן שַׁבַּת קֹדֶשׁ!

וּמֵאָז הֵחֵלָּה כָּל עֲלִיָּתִי!

אִם יֵשׁ לִי מַשֶּׁהוּ הַיּוֹם, הֲרֵי שֶׁהַכֹּל מִכֹּחָהּ שֶׁל מִצְוָה אַחַת דְּרַבָּנָן שֶׁל בְּדִיקַת חָמֵץ שֶׁנֶּאֱחַזְתִּי בָּהּ וְקִיַּמְתִּיהָ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ!

אֵלּוּ דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְשׁוֹן פִּינְקוּס זַצַּ''ל.



פותח הנושא
מאן דהו
משתמש ותיק
הודעות: 2408
הצטרף: 28 פברואר 2019, 21:53
נתן תודה: 1485 פעמים
קיבל תודה: 348 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

ספרי הרב פינקוס להורדה

שליחה על ידי מאן דהו » 17 יוני 2019, 21:11



פותח הנושא
מאן דהו
משתמש ותיק
הודעות: 2408
הצטרף: 28 פברואר 2019, 21:53
נתן תודה: 1485 פעמים
קיבל תודה: 348 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: אשכול הנהגות וסיפורים על הצדיק רבי שמשון פינקוס זצ"ל

שליחה על ידי מאן דהו » 17 יוני 2019, 21:12

שיחות אודיו של הגאון הצדיק זצ"ל
https://www.kolhalashon.com/New/Shiurim ... %7CR0009-3


פותח הנושא
מאן דהו
משתמש ותיק
הודעות: 2408
הצטרף: 28 פברואר 2019, 21:53
נתן תודה: 1485 פעמים
קיבל תודה: 348 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: אשכול הנהגות וסיפורים על הצדיק רבי שמשון פינקוס זצ"ל

שליחה על ידי מאן דהו » 18 יוני 2019, 20:30

"איך צריכה להיראות סעודת השבת?" שואל הרב פינקוס בספרו 'שבת מלכתא' ומשיב: "לדעת בידיעה ברורה שהקידוש - הוא כמו מוסף של יום כיפור, שצריך כוונה ואימה ויראה, ויש בו "שטייגן" גדול, והסעודה היא כמו סעודה מפסקת של ערב יום כיפור, שיש בה מצווה גדולה וקדושה רבה ותועלת עצומה לנפש, והוא עצמו כמו כהן גדול בשעת עבודת פנים, וכן על דרך זה כל מנהגי ישראל".

ממשיך הרב פינקוס ומציין: "ואין צריך לזה תנועות משונות ומעשים משונים, אלא הכל מתוך שמחה והארת פנים לכל בני ביתו, ואז כל סעודות השבת יהיו שעות של עבודה ועליה, וכמו שהימים הנוראים קובעים את מעלת כל השנה, כן השבת קודש תביא ברכה גדולה לכל הימים הבאים לקראתו לשלום".

הרב פינקוס ממשיך ואומר: "הנה בשבת יש מצוות עונג שבת, להרבות באכילת מעדנים. והדבר באמת תמוה, שביום של קדושה ודביקות לכאורה, היה ראוי יותר להתעסק בפרישות ולמעט בתענוגים דווקא, שהרי כלל הוא שבנין הגוף הוא חורבן השכל, ואיך מתבגרים יחד תענוגי הגוף ושבת קודש, שהיא יום לדביקות בקדושה?!" תמה הרב פינקוס.

ממשיך הרב ומשיב באמצעות משל נפלא: "נתאר לעצמנו אדם שהזדמן לביתו של גדול הדור, כגון רבינו החתם סופר זי"ע, ורבנו שמח עם האורח שמחה גדולה, ואמר לו: 'אנא, בבקשה, תסעד בביתי סעודת צהריים', וציווה להכין סעודה דשנה לכבוד האורח.

"האם ייתכן שהאורח יאמר: 'איני יכול לסעוד עם כבוד תורתו, שכן עוסק אני בפרישות, ואיני מרשה לעצמי יותר מפת במלח וקיתון של מים', תמה הרב פינקוס ומשיב: "ודאי שלא יתכן שיאמר כן, שכאשר עומד הוא במחיצת גאון וקדוש, הרי כולו מתבטל לרצונו של הצדיק שיסעד אצלו, בטלו חשבונות עצמו, הן בצרכיו הגשמיים והן הרוחניים, וכולו עומד הכן לעשות רצון מארחו הדגול.

"וכן הוא ממש בשבת קודש. אילו באנו לדון לפי התועלת היוצאת לנו, היה ראוי לתקן ביום השבת פרישות גמורה כמו ביום הכיפורים, אבל השבת אינה יום קדושה שלנו, אלא יום של השם יתברך, והקדוש ברוך הוא מצידו רוצה שנתענג במעדנים לרוב ונשמח איתו ביום קדשו, וכל החשבונות והתועלות שלנו בטלים ומבוטלים ביום קדשו, אלא אנו שמחים בשמחתו יתברך וסועדים ברוב טובו. ואין ספק", מסיים הרב פינקוס את דבריו המאלפים, "שלאחר מעשה, גם אנו יוצאים יותר נשכרים מכך שהתבטלנו לרצונו יתברך, יותר מאם היינו בונים עולמות בפרישות לעצמינו, אבל יסוד העניין בעיקרו הוא – השבת היא התבטלות שלנו אל רצונו יתברך".


פותח הנושא
מאן דהו
משתמש ותיק
הודעות: 2408
הצטרף: 28 פברואר 2019, 21:53
נתן תודה: 1485 פעמים
קיבל תודה: 348 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: אשכול הנהגות וסיפורים על הצדיק רבי שמשון פינקוס זצ"ל

שליחה על ידי מאן דהו » 24 יוני 2019, 00:55

משה הלוי-שחור כתב:
09 אפריל 2018, 11:09
שמעתי שיחה מהרב פינקוס שאמר שאין לו מקור לדבריו ולא שמע כן מרבותיו, אבל נראה לו שכוונת הזוהר הוא שבאמת על כל עבירה חייבים מיתה כי מה תקוה לעבד הממרה פי רבו וכתב הזוהר על דרך רבותא שאפילו על דבר קל כזה ע"פ האמת חייבים מיתה.
viewtopic.php?f=24&t=2095&hilit=%D7%AA% ... =30#p21570

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

חזור אל “דעת דורות”

מי מחובר

משתמש הגולש בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 1 אורח