הגרש"מ דיסקין זצ"ל, בעל "משאת המלך"

תולדות גדולי ישראל ודברי ימי עמינו

פותח הנושא
מלמד להועיל
משתמש ותיק
הודעות: 676
הצטרף: 10 יוני 2018, 10:41
נתן תודה: 324 פעמים
קיבל תודה: 215 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

הגרש"מ דיסקין זצ"ל, בעל "משאת המלך"

שליחה על ידי מלמד להועיל » 19 יולי 2019, 15:37

הרה"ג שמואל ברוך גנוט שליט"א
אלעד
 
כמספר מכיריו- כך מספר אוהביו
** עשרים שנה חלפו מיום פטירתו של הגאון הנודע רבי שמעון משה דיסקין זצ"ל, בעל "משאת המלך" על התורה, הש"ס והרמב"ם, ומראשי ישיבת קול תורה, ותלמידו מקורבו הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א, מרבני ישיבת "משאת המלך" באלעד, נזכר בערגה בגאון התורה וגאון המידות***
 
"כמספר מכיריו, כך מספר אוהביו", כתב הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל על ידידו הגרש"מ דיסקין זצ"ל, איתו התכתב במאות מכתבי תורה, שפורסמו  על ידו לאחר מכן בספר 'פניני משאת המלך'. מהו סוד הקסם של אדם, שכולי עלמא לא פליגי שאכן כן, "כמספר מכיריו – כך מספר אוהביו"?!  מדוע לכל אדם באשר הוא, אשר שמע או שוחח אי פעם עם הגרש"מ דיסקין זצ"ל, ניצת זיק מיוחד בעיניו כאשר שומע הוא על שמועה למדנית בשמו?
קשה לתלמיד, שאינו עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה, לבאר בהגדרה אחת קולעת וקולחת, להשיב על השאלה. קשה לדעת האם ה"תלמיד חכם האמיתי", כשרון היצירה וחוש ההברקה הנדיר, או שמא הלמדנות והגאונות, האישיות הרכה והנעימה, או דווקא החיוך שובה הלב, האכפתיות השכלתנית שהתערבה ברגש גדול, הדיבור התמידי בלימוד ללא שום הפוגה, הם אלו, כל אחד לחוד וכולם יחדיו, שהפכו את אישיותו של הגרש"מ זצ"ל לחד ומיוחד מגדולי מרביצי התורה בדורינו.
מדוע להתייעץ דוקא עם מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל?
כשנה קודם הסתלקותו שח לי הגרש"מ זצ"ל שמסופק הוא בבעיה חמורה. ידע הוא שלפי דברי הרפואה והרופאים, לפחות על פי דרך הטבע ומצוקות מחלתו הקשה, ייאלץ הוא להיפרד מהאי עלמא דשקרא ולעבור לעלמא דקשוט. ונפשו בשאלתו, בראש מפוכח ובלב מבין אל נכון. חיבור טיוטה מוכן לו על מסכת זבחים, ועליו לסדרו לדפוס (כמהדורא תניינא על מהדורא קמא על זבחים, שכבר יצאה לאור בצעירותו). ומנגד, בני "קול תורה" זקוקים לו, לתורתו, לתשובותיו, לחידושיו ולעצותיו. השאלה היא, איפוא, האם לשבת בבית ולעמול, לכתוב ולהדפיס את חיבורו על זבחים, או שמא עדיף להגיע לישיבה גם ל"סדר שלישי", כפי שנהג בקביעות, ולדבר בלימוד עם הבחורים.
"ומה הרב החליט?" שאלתי.
- "אני ייכנס לשאול את רבי אהרן לייב שטיינמן", השיב לי הגרש"מ זצ"ל, "אתה הרי יודע על התבטלותי כלפיו. מרן הגראי"ל, כגדול הדור ומשושו, יכול להכריע, לבדו, בכל שאלה של עגונות ובכל שאלה ציבורית כבדת משקל הזקוקה להכרעה. אך אני אסביר לך מדוע דווקא הוא מתאים להשיב לי על השאלה הזאת באופן מיוחד".
והגרש"מ פתח בסיפור–משל ליהודי עם הארץ שניגש לרב חרדי ולראביי רפורמי, ושאל "האם מותר לנסוע ברכב מיצובישי בשבת". השיב לו הרב החרדי: "מה זה שבת אני יודע, אך מהו מיצובישי איני יודע"...
השיב לו הראביי הרפורמי: "מהו מיצובישי אני יודע, אך מה זה שבת אינני יודע"...
"והנמשל הוא", ביאר הגרש"מ, "ישנם גדולי תורה שחיברו חיבורים וספרים. יש להם "גישמאק" והבנה גדולה בהדפסת חידושי תורה ובזיכוי הרבים הגדול שבכך, אך מנגד הם אינם תופשי ישיבה ואינם עוסקים בהרבצת תורה לתלמידים, תלמידים צעירים בישיבות. ומאידך ישנם גדולי תורה שהם מרביצי תורה, אך לא הוציאו הם את חידושיהם לאור הדפוס. הגראי"ל שטיינמן הוא גם "ראש ישיבה", וגם "מחבר ספר". כך שמלבד גדלותו, עומק דעתו ועבודת ה' המיוחדת והמופלאה שלו, הרי מבין הוא היטב את צדדי הספק, מתוקף שייכותו לשני סוגי הרבצת התורה הללו, לימוד התלמידים בישיבה וגם זיכוי הרבים שבהוצאת הספרים"...
אמר ועשה. עלה הגרש"מ זצ"ל ונכנס לקודש פנימה, עם כל עשרות שנותיו, עם כל תורתו הגדולה וגדלות שמו בכל בתי המדרשות, ושאל. ורבנו מרן בעל "איילת השחר" זצ"ל חוכך בדעתו ומכריע ש"קול תורה" עדיפה. הנוכחות המיוחדת של הגרש"מ דיסקין ב"סדר שלישי" ב"קול תורה", הריתחא דאורייתא ושדידת מערכותיה של תורה ביני עמודי דמתיבתא, עדיפים על פני עוד חלק נפלא של "משאת המלך", למרות מעלתו העצומה של האי ספרא רבא.
ועולם התורה הפסיד את "משאת המלך" מהדורא תנינא על זבחים, אך מאות בני "קול תורה" הרוויחו עוד שנה של "סדר שלישי" במחיצתו של רבם ומאורם, נמשכו הם אל אורו הגדול והקיפוהו בחבלי אהבת תלמיד לרב רבנן...
"ומתוך כך הוא בא לזלזל בגדולי דורינו"
זכיתי ללמוד עימו בחברותא מידי ערב שבת קודש במשך כמה שנים. היו לו דעות מוצקות בענייני אמונת חכמים ולעיתים, בעוונותי הרבים, אף התפלמסתי איתו בעניינים אלו, כמובן בדרך ארץ ובכבוד גדול, כשהגרש"מ ענה תמיד בחדות ובחכמה נפלאה. והנה מספר קטעים נפלאים שכתב מו"ר הגרש"מ זצ"ל בנושא זה של אמונת חכמים. הדברים נכתבו על ידו לפני עשרות שנים, אך גם כיום לא נס ליחם, טריים הם, רעננים, מתאימים לשעה וגם לדורות.
וכך כתב בעל 'משאת המלך' זצ"ל: "שימוש חכמים תורה היא ולימוד היא צריכה, וכשם שהלימוד מתחלק בדורות האחרונים לשני אופנים, א. לימוד מרב בעל פה פנים אל פנים. ב. ע"י לימוד בספרי רבותינו הראשונים והאחרונים. כן אף תורת שימוש חכמים יש ללמדה בשני אופנים אלו, ע"י שימוש רבותינו גדולי התורה והיראה אשר שתל הקב"ה בחסדו בדורנו העני, וגם ע"י עיון ודקדוק בתולדותיהם של צדיקים שהם מעשיהם הטובים וכל דרכיהם בקודש והנהגותיהם תורה היא ולימוד היא צריכה, והכל צריך להיות ע"י התבטלות גמורה לבטל דעתנו מפני דעתם, ורק אז נזכה להכנות כתלמידם ולערות עלינו מרוחם הטהורה".
"טבעו של אדם שקל לו להודות בערך אנשים אשר אינם עמנו כיום ולהכיר בערכם הנכון במבט נכון לא משוחד, כי אין אדם מתקנא בשכיבי, אבל אשר ישנו עמנו היום צריך כוחות נפש מיוחדים כדי להכיר ולהודות במעלתם עליו, ומידת ענוה רבה יצטרך האדם להגביר בעצמו כדי שיוכל לשפוט במאזני ההגיון הצרוף האמיתי, אשר לא כל אחד כבר זכה לכך, ואין זו מדה השווה לכל נפש, ומתוך כך בא הוא לידי זלזול בגדולי התורה שבדורנו, ומשתרגת מזו מדה מגונה שכדי למעט מערכם בא הוא למעט אף ממעשיהם ומעקם מחשבתו לומר על טהור טמא ועל טמא טהור, שלא כך יאה להתנהג חומרא זו הרי היא בכלל כל הפטור מדבר ועושהו כו' ואדרבה במקום שהחמירו ראו להקל, וכן מהדברים הדומים ימצא תמיד עילה להכריע שע"י חומרא זו יסובב קולא במקום אחר, ולכן הדין נותן לעשות ההיפך, עד שמכניהם כסילים ההולכים בחושך, וכתוצאה מזה לא רק שבא לידי עוות הדין, אלא שאף מעקם שכלו וכופה על עצמו דעת בעלי בתים".
 "ואף מי שלא הגיע בגבהות לבו להעמיד עצמו בשורה אחת עם רבנן קשישאי וסובלת דעתו להבחין שגדלותם מופלגת ממנו, אבל עדיין אין בכוחו להשלים במחשבתו על גדולי תורה ויראה שהם בני גילו שמעלתם גדולה משלו, ויאמר בלבו הגם שאול בנביאים, הרי הכרתיו כד הוי טליה, ועוד טענות נבובות מעין אלו, שברור שהדעה המניעה לסברות ומחשבות אלו הוא אי השלמתו שהגדול עולה עליו בערכו וזכה למעלה נבחרת ממנו, ואף כי בהתבוננות מועטה יש בה כדי לפתור לו שאלתו האיך הפליגו דרכיהם ממנו, כי בו בזמן שהוא לא ויתר מעודו בהכנעת יצרו וחיפש בכל מקום את האפשרות היותר נוחה והקלה, והתפשר עם יצרו, בו בזמן עמלו הללו בתורה וקדשו עצמם במותר להם והתרחקו מהספקות ושקלו מעשיהם ביראה, אבל אין בהגיון ובסברא כדי לשכנע נפשו שהוא נחות ונמוך במעלה, ולכן כשהאדם רוצה להגיע לשיקול דעת נכון, עליו למצוא טצדקי לזה ולבוא עליו בעקיפין באופן שלא יפגע ערך עצמו, אולם כאשר יתן אל לבו שאין סתירה בדבר ואין בהודאה בגדלות חבירו מכדי למעט ערך עצמו, אזי תסולק המניעה הגורמת לסילוף הראיה והמבט המפוקח".
 ומספר הגרש"מ זצ"ל, ממשיך הוא וכותב: "ושמעתי שהגר"ח מבריסק זצ"ל ישב במסיבת רבנים והפליג בשבחו של אחד מהגדולים שלדעתו הוא גדול הדור, ואחד מהמסובים לא נעמה לו קביעה זו של הגר"ח. פנה הגר"ח אליו בשאלה: "הרי הינך מודה שאין אתה גדול הדור ושיש בעולם התורה רבנים נכבדים הגדולים ממך ומאי נפקא מיניה למר שפלוני הוא זה?"....
"בתשובה קצרה וקולעת זו מכופלת התשובה והעצה להתגבר על יצר הכבוד הנטוע בלבו של אדם, אין צורך בהשפלת עצמו כדי להכיר בערך חבירו, אלא אתה גדול, אבל מכל מקום הם גדולים ממך. הרי מודה אני שהדור ראוי לאנשים גדולים בתורה ויראים ושלמים ממני שהם יהיו רבותיו, ומאי נפקא מיניה לי אם פלוני ופלוני הן הן דבריו, ואך לאחר שתסולק הפניה, אזי יזכה להבחין בדרכיהם ובמעגלותיהם המונחים ע"פ הלכה על אדני התורה והיראה כהדרך הנכונה שראוי שיבור לו האדם".
"חברים" ולא "תלמידים"
מעולם לא פנה הגרש"מ זצ"ל לתלמידיו, אפילו לתלמידיו היותר –מובהקים, בשם "תלמיד". תלמידיו נקראו אצלו "חברים". "כמה חברים מהישיבה אמרו אתמול פשט חדש ברמב"ם, או "זה חבר שלי מהישיבה", אמר והצביע על בחור (נבוך...) בשנות העשרה לחייו, מציג אותו ואת סברתו בפני אחד מתופשי התורה, בפגישה אקראית בחתונה, באוטובוס או ברחוב. אני זוכר שנסענו, מספר בחורים, לבקרו בבית חולים כשבועיים לפני פטירתו. רעייתו התעניינה בטלפון מי נמצא אצלו והוא השיב בפשטות: "חברים שלי מ'קול תורה"..."
החביבות הזאת היתה תורה שלמה אצלו. ללא שום מחיצות וסייגים, מבלי הבדלי מעמדות, שררה וכבוד. הנה עולה לו בחור משיעור א' בתחנת אוטובוס קו 16 ברחוב הפסגה.  הגרש"מ, שעלה בתחנה הקודמת, מתישב לידו, מחייך חיוך גדול ושואל שאלה חמורה על הסוגיה, או שמא על פרשת השבוע, או על הרמב"ם, או רבי עקיבא איגר, בעיקר על רבי עקיבא איגר, משוש אהבתו הגדולה. והשניים, תלמיד חכם מופלא ומורם מעם, בסוף שנות השישים לחייו, והצורב הצעיר, שרק זה עתה מלאו לו שש-עשרה, מתווכחים בלהט, מלבנים, מקשים ומתרצים, ובסוף גם מחייכים, חיוך פנימי גדול של אהבת תורה.
מוצאי יום הכיפורים האחרון בחייו של מו"ר זצ"ל. ההלכה ממליצה להקים מיד את הסוכה, אך כוחותיו הפיזיים של הגרש"מ מונעים ממנו לעשות זאת. מה עושים? פונים בפשטות אל ארון הספרים, שולפים מסכת סוכה ומתחילים ללמוד ולחדש, עד השעות הקטנות של הלילה, ועד בכלל.
"שירת הים" אצל הרבי מקרלין שליט"א, והגרש"מ רוצה להשתתף בו. הוא יצא מביתו שב"עזרת תורה" בשעה יחסית מוקדמת, אך הגיע ל"טיש" בשעה יחסית מאוחרת. מה קרה? הרב דיסקין עצר בדרך, נכנס לבית מדרש בפאתי הכביש ורצה לבדוק לרגע לשון מדויק של הרמב"ם. הוא התיישב וצלל בעומק העניין וכשסיים המשיך בדרכו, לכיוון קרלין. בהמשך הרחוב ניבט לעיניו בית מדרש נוסף והוא נכנס לרגע קט, לעיין ב"לחם משנה", ונשאר עוד ועוד מבלי משים. אל "הטיש" ו"שירת הים" הגיע הגרש"מ לבסוף בצירוף תירוץ מוצלח על הקושיה הנוקבת  ברמב"ם.
הסיפור הבא, שהתפרסם בישיבה ומחוצה לה, הוא עוד סיפור המאפיין כל כך. הגרש"מ עבר סדרת טיפולים קשים, כשבסיומה הוצרך לעבור בדיקה ארוכה, בת מספר שעות, בה הרופאים היו אמורים לקבוע האם בדרך הטבע פניו לחיים או חלילה ל... הגרש"מ נכנס לבדיקה, שכב מתחת למכשיר הסריקה במשך 4 שעות רצופות וציפה לרחמי שמים. כשיצא מהבדיקה הארוכה הגיעו תוצאות האיוב. פני כולם נפלו והכאב היה גדול מנשוא. התוצאה העגומה היתה חותכת, חסרת פשרות, ירחם המרחם.
כולם בוכים, אך הגרש"מ עצמו שמח ומאושר באושר אמיתי.
"במשך שנים לא הצלחתי ליישב קושיה מסוימת של רבי עקיבא איגר. כעת היו לי מספר שעות לחשוב על הקושיה בצלילות המחשבה, בלי שום הפרעות. והנה, יש לי תירוץ הנראה כאמיתי. וכי לא אשמח?!"
פשטותו ואי גינוניו עשתה אותו למה שהיה. דווקא חוסר הכבידות והכבוד המדומה, הקרינה עליו קרני הוד מיוחדים במינם.
מספר ידידי, תלמידו הרה"ג רבי מרדכי ברגר שליט"א, ר"מ בישיבת 'תורת חסד' באלעד: "היתה לו אמת מאד פשוטה ויפה. דוגמה, אחת מיני אלף, כדי לשבר את לב הקורא. ישבנו ודיברנו בלימוד. השעה היתה עשר וחצי בלילה, הזמן הרשמי שבו 'סדר שלישי' מסתיים וההסעה של הרב דיסקין מגיעה לאוספו למעונו. 'אני צריך ללכת', התנצל הרב וקם ממקומו, לאחר שנפרדתי ממנו. הוא התקדם עד פתח היכל הישיבה ולפתע רץ, חזר עד אלי, למקומו שב'מזרח'. 'אמרתי לך שאני 'צריך' ללכת. לא, אני גם 'רוצה' ללכת'... אמר, ואץ לדרכו.לשם מה הגרש"מ חזר עד אלי? רק בשביל שלא יישמע שכל מה שהוא הולך כעת, זהו בגלל החובה ללכת. ולא היא, הוא לא רק צריך ללכת כעת. הוא גם רוצה"...
ב"קמפ" באב התשנ"ה ביקשתי ממנו להצטרף אליו בכדי לבדוק את העירוב המקומי בעיה"ק מירון, שם שהתה הישיבה. "אני מכיר את הלכות עירובין רק מהגמרא והרמב"ם", הצטדק בחיוך אופייני. בהמשך הדרך, יחד עם  מחבר ה"שמירת שבת כהלכתה" הגרי"י נויביירט זצ"ל, התגלה שהרב דיסקין יודע בעניין גם "עוד כמה" פרי מגדים, מגן אברהם ושולחן ערוך, "משנה ברורה" וגם "חזון איש"....
הוא אמר: "אינני אוהב לשבת ב'מזרח', כי זהו הרי "מתכבד בקלון חברו". שהרי כל חשיבותו של "המזרח" הוא דווקא לאחר שיש "מערב", וישנם אנשים שלא יושבים ב"מזרח"... כך  הוא נהג, הלכה למעשה, בחתונות תלמידיו. כשהגיע לחופה וכובד בברכה, עמד ונטל את כוס היין, ביקש מהצלם לצלמו, כדי שיישאר לחתן ולכלה למזכרת, ולחש בשקט למחותנים ש"כדאי שתעבירו את הברכה למישהו אחר, יש לכם בוודאי עוד מישהו שישמח ושרוצה לקבל ברכה"...
'פראק' אפור- מחשש לאיסור 'מלבן'
תקופה ארוכה בת שנים לבש הגרש"מ דיסקין זצ"ל "פראק" בצבע כחול כהה – אפרפר. לימים  הוא סיפר לנו את טעמו הכמוס בעניין: "למדתי את הסוגיה של כיבוס ומלבן בשבת והבנתי שלכלוכים בצבע לבן המצויים על ה"פראק" אסורים בניקוי, ומכיוון שהלכלוך ניכר הרבה יותר על צבע שחור, לכן אני מעדיף ללכת עם בגד בהיר יותר, בו פחות יש חשש שאנקה אותו בשבת". "פראק" אפרפר? לרב ומורה דרך בתורה לאלפי תלמידים ורבבות לוקחי שמועה? אכן כן. אם הפראק השחור יגרום לו, אולי ואולי, לאיסורי שבת, אז לובשים "פראק" בהיר יותר. מה הבעיה?!
"כשבחורים קמים לפני, כשאני נכנס לישיבה, אני מרגיש כמו שעומדים לפני ספר תורה פסול. אין לי מזה שום כבוד",  אמר לי פעם בשעה שהיתה כשרה לכך, "אבל אל תחשוב אפילו לרגע שאני עניו. תנסה רק לנסות ולפרוך לי "שטיקל תורה" שכבר הדפסתי בספרי, ותראה כמה אני אוהב כבוד"...
כבוד? כן. השאלה היא מהו כבוד. וכל בחור בישיבה, שרואה דוגמה אישית, ורואה בחוש את התנהגותו של רבו ומורו, מקבל מושגים שיש בהם ממש בתורה ובאהבתה, במתיקותה, בשקיעות מופלאה בה, ובכך ש"טוב לי תורת פיך מאלפי זהב". כך בפשטות, בחינניות.
 
קשר עם הרמי"ם
מו"ר הגרש"מ זצ"ל אמר שלצעירים בכל העולם, וגם בהיכלי הישיבות הקדושות, ישנה נטייה לחפש לעצמם עצמאות ולהוכיח שהם מבוגרים. הוא כתב על זה שדבר זה "מתבטא בהגבלה שמוטלת על התלמידים הלומדים בשיעורים, לפרוש אבר ולעוף למעלה ולצאת מהכבלים של עיסוק בשיעור, היינו ההכנה לקראת השיעור, חזרה אחרי השיעור, ומו"מ בלימוד מה נאמר בשיעור, והריני רוצה להיות כבר בעל הבית לעצמי, ולהתנתק מכבלים הללו, ואדרבה להגביר את הלימוד והמחשבה העצמית, ולפתח מקוריות עצמאית. ודאי ודאי שתכונות אלו מושרשות בכל איש ואיש, וכי מי רוצה להיות עבד, טפי עדיף להיות בן חורין, אבל להכל זמן ולהכל חפץ, ובאם נסתכל עתה כמה שנים אחורנית, מובן שיש תקופה שצריך החינוך וההדרכה, שבאה רק ע"י דביקות גמורה וביטול כמעט גמור לרבותיו, הרי אין הרצון סיבה להתערטל מזה, כל כמה שלא שימשתי כל צורכי, והזורעים בדמעה ברינה יקצורו, צפה לעתיד ואל תפנה להווה, הרי הכל הוא לתכלית אחת לצאת גדול בתורה, והדרך אשר יורוך היא הקובעת, ואין סיבה שבגלל שאתה אדון לעצמך וגופך ברשותך, שעי"ז ח"ו תנשל מארצות החיים האמיתיים, ושאל זקינך ויגידו לך". היה זמן ששקלתי בדעתי כבחור בתחילת ה'קיבוץ' לעבור ללמוד בפוניבז' והתייעצתי איתו על הענין. הוא אמר לי: "אתה יכול לעבור, אבל בתנאי שאתה מבטיח לי בהבטחה גמורה שאתה מדבר בלימוד באופן קבוע עם גיסי ר' גרשון (= מרן הגרי"ג אדלשטין שליט"א) ועם ר' בערל (=הגאון הגדול רב"ד פוברסקי שליט"א). בחור צעיר חייב שיהיה לו קשר לימודי קבוע עם הרמי"ם, ובפוניבז', בגלל הכמות הגדולה של הבחורים, קשה, למי שלא מתאמץ, לדבר בקביעות בלימוד עם הרמי"ם. אם אתה מבטיח לי שתדבר בקביעות בלימוד עם ר' גרשון ור' בערל, אתה יכול לעבור"...
 
סיפורים ועובדות רבות סופרו ויסופרו. תורתו – הלא כתובה היא עלי ספריו הגדולים וכרכיהם הרבים. אך זכרו, משנתו ורוח חייו – תחקק לעד בקרב אלפי תלמידיו, שאינם מצליחים להתנתק מדמות הנפילים המיוחדת הזאת.


חדא
משתמש ותיק
הודעות: 332
הצטרף: 07 ספטמבר 2018, 01:45
נתן תודה: 8 פעמים
קיבל תודה: 101 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגרש"מ דיסקין זצ"ל, בעל "משאת המלך"

שליחה על ידי חדא » 21 יולי 2019, 01:32

בקובץ תבונות נדפס מאמר ארוך לזכרו עם דוגמאות מתורתו
יש ספר מעניין משמר הרש"ם התכתבויות עם הגרמ"מ שולזינגר,
ושם ניתן לראות מקצת מגדלותו ואופיו


בלדד השוחי
הודעות: 121
הצטרף: 20 אפריל 2020, 12:49
נתן תודה: 31 פעמים
קיבל תודה: 48 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגרש"מ דיסקין זצ"ל, בעל "משאת המלך"

שליחה על ידי בלדד השוחי » 11 מאי 2020, 11:33

בדרכי הלימוד ונתיבותיה
ממכתבים שנכתבו ע"י הגרש"מ זצ"ל לתלמידיו

א. עצם דרך לימוד העיוני, עיקר יסודו הוא בהירות בהירות בהירות, כי בהירות זה יסוד הלמדנות ויסוד האדם, והדברים צריכים להיות ברורים עד כדי כך שנתפלא על מי שאינו מבין כך.

ב. מההכרח להקדים, בדורנו זה שרוב העולם בין בישיבות בין מחוץ לכותלי הישיבות, יש נטיה לכל מה שהוא מעומם מכוסה ופלאי, והדברים המופשטים מוצאים יותר מהלך מהדברים הברורים, וזה הניגוד והסתירה לבהירות המחשבה, והחובה לזכור שלימוד אין זה שעשוע שכלי, אלא תכלית אחת היא, האמת וחקר האמת, ולא לנטות אחר נטיית הלב, ובמקום שנראה האמת שיש כאן גירסא או סברא "בעל'בתית" א"כ אין מקום לומר לומדות, ואימתי אמרו שכל מה שלומדים הכל בכלל ת"ת רק כשמשתדלים לומר האמת.

ג. כן יש לזכור כי עלינו להתאים שכלנו לתלמוד ולמה שלימדונו הראשונים עד רבותינו, ולא להתאים התלמוד לשכלנו, ולכן עיקר מעייננו צריך להיות בדקדוק הלשון של הגמרא והראשונים, שהרי ברור שלשונם מדויק, וח"ו לתלות בוקי סריקי בהם, ואף הסברא היפה ביותר אין לתלות בהם באם אין הלשון סובל זאת בשופי.

ד. ולכן בבואנו לעיין, תחילת דרכנו צריך להיות לדקדק הלשון (לא לדרוש חסירות ויתירות אלא משמעות הלשון), ודבר זה צריך יגיעה רבה, והרבה פעמים אחר יגיעה נתפלא לבד איך לא ראינו מקודם זאת הרי הוא כתב בבירור כוונתו, ורק לאחר שעמדנו על דבריו מעתה נוכל לחשוב מה הסברא בדבר, אם זכינו להבין אשרינו, ובאם לאו עלינו לסכם מה לכה"פ מ"מ ברור בדבריו, והשאר איני מבין וגם ממילא איני בטוח שעמדתי על דבריו.

ה. אבל להשמר ולהזהר מלהפוך הסדר, מקודם לחשוב בשכלנו מה נראה לנו לומר, ואח"כ לעיין בדברים הכתובים האם זה מתאים למה שהעלינו, ואזי באם הדבר מדוקדק, הרי אכתוב: ולפי"ז דבריו מדוקדקים, ובאם לא, אכתוב: ולפי"ז צריך לדחוק בדבריו, מכך צריך להזהר כי אין בזה מחיפוש האמת ולא כלום.

ו. עיקר צריך להגיע לדעת מה קשה לי ומה ניחא לי, ולא להשאיר התוס' או הרשב"א שהם מעוממים לי, אלא להגיע לבירור, כך שאם נפגוש חבר נוכל בקצרה לומר לו, הרשב"א אמר משפט זה, וע"ז קשה לי כך וכך, והכל במשפטים קצרים וקולעים, ובזה יצאת ידי חובה.

ז. מובן שלאחר שהבעיות ברורות יש להשקיע קצת מחשבה ליישב הדברים, אבל לא יותר מקצת, והעיקר ויסוד היסודות לא לומר ואף לא לחשוב סברות עמומות, ולא להעמיק בזה יותר מששכלנו מגיע, רק כל פעם מעט להתעלות בהעמקה, ועי"ז אי"ה במשך הזמן תעודן המחשבה, עד שדברים שנראים לנו היום כהעמקה נפלאה יראו לנו אח"כ כהבדלים של יום ולילה, אבל לא לומר סברא שאם נסביר לאחר נצטרך להוסיף: ודוק, והבן, וד"ל, כי פירוש הדבר שאף אתה אינך מבין, וזה ראשית כל חטאת של חוסר בהירות ועמעום.

ח. ואף שאפשר להתיר קצת באיסורים שהגבלתי, אבל אין זה אלא לצורך המחשבה, אבל לכשנסיים הענין יש לסנן הדברים ולהשאיר על כנם רק הסברות הבהירות והברורות שנוכל להסבירם לכל נער בר מצוה וכנ"ל.

ט. כתבתי שהחידו"ת צריכים להיות בהירים ופשוטים שאף נער בר מצוה יוכל להבינם, ולכאורה זהו דבר שאינו, וכי נער בר מצוה יכול לעמוד בסברות שמגיעים לזה תלמידים מבוגרים, וא"כ נמצא שאין לומר רק סברות פשוטות ביותר, אמנם המכוון בדבריי הם ב' נקודות א' הסברא צריכה להיות לאומרה כ"כ בהירה ופשוטה כך שנראה לו שכאו"א יוכל להבינה על נקל, ופוק חזי שכמה וכמה גדולים עומדים ומשתאים איך אינך מבין מה שאמרתי והרי הדבר פשוט כ"כ, והסיבה פשוטה שלאומרה נראה אמנם פשוט וקל, אבל האמת שאין זה קל כלל וכלל, ואמנם יש כאן נקודה שניה שאין כל סתירה בין הדברים, דכל מהלך וחידוש מורכב מהרבה פרטים, ואפילו סברא אחת אפשר ג"כ לחלקה לכמה וכמה חלקים, ומובן שהנער הצעיר אינו מסוגל לקלוט הדבר בשלימות, אבל כל נקודה ונקודה בהחלט מסוגל הוא להבין.

י. רצוי מאד מאד להיות כרוכל, ולהרבות בלהרצות החידושים לחברים, שעי"ז מתבהרים הדברים, וגם שומעים ביקורת, וגם עי"ז הנך מתעורר לכמה דברים, כי אתה חושש אולי השני יסתור וימצא פירוק, והנך מקדים לחשוב במהירות ומתעורר לבד יותר, כמו"כ היסודות העיקרים כדאי לבקרם ע"י רב גדול או אברך גדול, ולקבלו כרב ולהתייחס לביקורת שלו כתלמיד לרב (ואעפ"י שיתכן שבמיעוט הצדק עמך, אבל ברוב, הצדק עמו, וכדאי הדבר).

יא. דרך הלימוד נמסרה לנו ע"י גדולי הדור וגדולי הר"מים דרך ידועה וקבועה, ואין לנו אלא כמו שמסרו חכמים, וכל המשנה ידו על התחתונה, והדבר הנשגב ופסגת החיים הרוחניים לא יתכן למסור לסברא והגיון ולו יהיה בעליו ידוע כבעל הגיון צרוף וכשרון. ודל כל הני מיניה, הרי עסקינן במחמדינו תורתינו, חמדת כל הלבבות, ומשאת כל איש בישראל, ותורת כל הכלל וכל הדור, שאין דבר בעולם השקול לה בחשיבותו, ואיך ח"ו נהפוך דבר זה לניסויים, הרי תסמרנה שערות ראשינו ח"ו מהסכנה הזאת.

יב. ואם תאמר, איך נדע את הדבר אשר דיבר ד', ומאן יאמר שהדרך המסורתית היא צריכה להמשך הלאה, והרי בכל תקופה נשתנה דרך הלימוד, ומובן שאין בכתב לשכנע בזה, אבל התשובה היא פשוטה שכל מי שרוצה באמת לידע מה טוב לו עליו להבין ראשית דבר כי הכרעתו הפרטית אינה קובעת, ראשית בגלל גילו הרך, שהן בהכרעת הדברים עדיין דעתו רכה, והן ידיעותיו הנצרכות לו להכרעה מועטות הן, והן בגלל השוחד שיש, ע"י שמלהיבים אותו או שמלהיב עצמו, וכן לפעמים תנאים חברותיים קובעים, ולפעמים פרטים מזעריים קובעים, וחבל חבל שהכרעות כאלו יוכרעו בתנאים שכאלו.

יג. כל אחד ואחד יכול למצוא בסביבתו איש שכבר איתחזיק שהוא בעל תבונה, וידיעותיו בכל הנ"ל חזקות, ולבקש ממנו שיאזין לבעיה שהתלמיד רוצה להוועץ, ויבחון את תכונותיו ולימודו, ויחווה דעתו.

יד. הנה בסוגיא יש הדברים היסודיים והפרטים, וקצת דוגמא לזה, הנה בכל מצוה ומצוה המנ"ח הביא את רוב הבעיות היסודיות, והפרטים כתב לכשאפנה אשנה וכו', ומובן שאף דרך אח"כ אפשר לדון בפרטים, אבל יש חילוק בין לעמוד ללברר . למודינו צריך להיות שמראש לברר היסודות המוקדמים, ורק אח"כ אפשר לדון בפרטים, אבל יש חילוק בין לעמוד ללברר.

טו. ואכתוב איזו עצה טובה, רצוי לקחת אחד מספרי המחברים לפני השינה ולעיין מקופיא, עד שניתקל בקושיא שנראה לנו שכדאי שנחשוב בה, ויש בה סיכוי שנוכל להוסיף נופך, ולחשוב עד שנרדם, שמלבד התועלת שבעצם הדבר, ידיעות וחידוד המחשבה, אין להתעלם מהקדושה שבדבר. כמו"כ יש להחזיק מחברת מחולקת לפי סדר שנבחר, או סדר הרמב"ם או ערכים, כך שכל הערה שאינה על סדר המסכתא לא תלך לאיבוד, וזה יגרה אותנו להוסיף הערות וחידושים.

טז. "עשה לך רב", הרב שכיוונו לו חז"ל הוא לרב שמלמדו תורה ויראה, ומחנכו בעליה בתורה, להבין דרכה של תורה והבנת התורה, ושעל ידו נבנה הת"ח שבו, הן בסברא, הן בדרך הלימוד, הן בחכמה, הן ביראה, הן בהשקפה. כללו של דבר, כל מה שיש בו ברוחניות הכל נבנה ונשתכלל ע"י הרב. וכמו שיש רב לפרט, כן יש רב לכלל, והוא ג"כ על דרך זה, רבן של ישראל איתקרי, המשפיע מגדולתו בתורה ויר"ש על הדור, משפיע על ההשקפה ודרכי המחשבה, וליבון הדעות מדעות כוזבות, והכוונת הכלל לדרך העולה בית קל, ומחנך לת"ח שבדור להיות תורתם מושתת על הסברא הצרופה והישרות, ושרך לימודם יהיה המשך רצוף לדרך הלימוד שנטעו גדולי ישראל בדור הקודם, ומשפיע מעומק הבנתו ורוחב דעתו על ציבור הת"ח.

יז. המושג בן תורה הוא, מי שהתורה גידלתו, וממעשיו ודעתו ניכר בו שבר אבוהון הוא, כלומר שבן תורה הוא, וההולך בדרך התורה הרי התורה ומצוותיה ומאמריה קובעים את טבעו, וקלסתר מעשיו דומים לתורה. להגיע לתואר מעלה זו, ולהיות ראוי לשם זה הוא עפ"י ב' דברים, א' לימוד התורה, ב' לחיות עפ"י התורה וההלכה הצרופה, והרוצה להגיע למעלת צידקות שלא בדרך זו הרי"ז בגדר "ולא עם הארץ חסיד" וסופו ח"ו למעוד ולסטות מדרך התורה.

יח. וחייב אדם להשריש בעצמו שיהיו כל מעשיו נשקלים עפ"י אמת מידה של ההלכה, יש מצוות שכאו"א מורגל לשאול שאלת חכם, כמאכלות אסורות ועוד כהנה, אבל הרבה הלכות כל אחד נעשה דיין לעצמו, אע"פ שלא הגיע להוראה, ואף ההוראה לעצמו אינה באה בשיקול דעת מיושב, אלא פוטר אותם בקלות דעת מפתיעה, ובסברות שהם בגדר ליצנות ממש, בשטחיות מפליאה, ואין הבדל בזה בין הפוסק לעצמו לקולא או לחומרא, שאף לחומרא כשאינו שוקל הדבר היטב אינו רואה את כל צדדי השאלה, ולפעמים החמיר בזה שנראה לו אע"פ שמאידך גיסא נכשל בעבירות חמורות ביותר במיוחד בבין אדם לחבירו, ולפעמים בשאלות העומדות ברומו של עולם, באמונות ודעות, או בחילול השם, פוסק לעצמו כלאחר יד.

יט. בן חורין, אמרו חז"ל אל תיקרי חרות אלא חירות, אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, שרק ע"י עיסוק בתורה נוכל להגיע לחירות גמורה, לכנותו בן חורין, שאכתי עבדי אנן, עבדים לתאוות, עבדים לשיגרה, עבדים להמוניות שהשתררה עלינוו, עבדים לערב רב שדעותיו הכוזבות פגעו אם במעט אם בהרבה במחשבותינו, גדולה עבדות זו ביותר עבדות שאין מרגישים עבדות, הרי"ז כבר עבדות על הנשמה ועל השכל וההרגשים, אין לנו עתה לא משה ולא אותות ולא מופתים שיוציאונו מעבדות זו, אלא גואל אחד יש לנו, הוא עסק התורה, הבה נשובה לחירות מההמוניות, חירות מדעת בעלי בתים, חירות מדעות כוזבות, לצאת לחירות אמיתית, ודבר זה לא יושג אלא רק ע"י עסק התורה, ונזכה להיות בני חורין גמורים לצאת מאפילה לאורה שהיא משעבוד לגאולה.


נדיב לב
משתמש ותיק
הודעות: 2729
הצטרף: 27 אוגוסט 2018, 15:46
נתן תודה: 181 פעמים
קיבל תודה: 744 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגרש"מ דיסקין זצ"ל, בעל "משאת המלך"

שליחה על ידי נדיב לב » 11 מאי 2020, 15:22

חן הוצק בספריו הנפלאים על הש"ס. וספרו על התורה הוא מתוק מדבש וגורם לעונג שבת אמיתי.


יראתי בפצותי
הודעות: 197
הצטרף: 27 יוני 2019, 22:08
נתן תודה: 33 פעמים
קיבל תודה: 41 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגרש"מ דיסקין זצ"ל, בעל "משאת המלך"

שליחה על ידי יראתי בפצותי » 18 מאי 2020, 14:20

היה בו שילוב מדהים של גאונות בתורה, פקחות ומידות טובות. חלק מחכמתו היה שידע מה לא לומר כי לא ישמע טוב לשומעים הפחות חכמים. הספרים שלו נפלאים ויותר מזה הקושיות שהתגלגלו בשמו בבתי המדרשות, אך גם זה לא מקיף את אישיותו וגדלותו בתורה.
היו לו כמה הערות שהכעיסו כמה "צדיקים". לדוגמא אמר: אברך מגיע לבית אחרי שבקושי פתח ספר, מסתכל במראה ואומר מה אני שווה ולכן מתחיל לגדל זקן. אחרי חודשיים חוזר שוב מהכולל אחרי שלא פתח ספר, מסתכל במראה ורואה אברך שזקנו מגודל טופח על בטנו, שישו בני מעי, עכשיו אני ת"ח. 


יואל נהרי
משתמש ותיק
הודעות: 808
הצטרף: 19 אוקטובר 2019, 22:43
נתן תודה: 267 פעמים
קיבל תודה: 333 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הגרש"מ דיסקין זצ"ל, בעל "משאת המלך"

שליחה על ידי יואל נהרי » 18 מאי 2020, 22:27

(אוסף גליונות)
תקצר היריעה מלהקיף את גדלותו הייחודית בכל השטחים של הגאון האדיר רבי שמעון משה דיסקין זצ"ל. באשר דמותו חיה וקיימת עדיין אצל אלפי מכריו ותלמידיו שומעי לקחו ונוטלי עצותיו, ושמעתתיה מיבדרן בבי מדרשא די בכל אתר ואתר. הרבה אימרות שנונות מאירות-עיניים ומחכימות-לב חריפות בתוכנן אך מתוקות בטעמן, הן בהלכה, הן באגדה והן בהשקפת החיים - נמסרות מפה לאוזן בשמו ומעלות חיוך של הנאה על פני שומעיהן. כמו גם שאר מעלותיו הייחודיות בשמחת התורה, שקידתה, הרבצתה, דרכו המיוחדת בחידושיו, יראת השמים וקנאות-אמת, מידות ישרות וטובות וגמילות חסדים עם קצרה כל כך. קטן כגדול, ברוח וגשם, רבות ורחבות הן מלהיכתב ביריעה.

אולם במאמר הנוכחי נגיש איפוא מעט מזעיר להטעים אלו שלא זכו ,להכירו ולעורר זכרונו אצל אלו שזכו גם זכו, ורובם משובצים בין בתרי משפטיו המאלפים של הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל בפתח ספרו "משמר הרש"ם" (חליפות מכתבים בינו לבין הגרש"מ זצ"ל) בהם הפליא לצייר את דמותו, ויבואו בסוגריים.

וז"ל ב"משמר הרש"ם": הנני העני בהודאה עצומה לנותן התורה ית"ש, אשר מאוצר מתנת חנם חנני בנשיאות חן מיוחדת אצל כבוד הגאון האדיר האהוב ונעים ונחמד רבי שמעון משה דיסקין זצ"ל, ובמשך כמה שנים זכיתי להציע לפניו הרבה שאלות וספיקות ותמיהות, בעיקר בלימוד הרבים בס"ד בדף היומי, ובזכות ת"ת דרבים היה משיב לי תשובות מאהבה, מכתבי קדש, תוכם רצוף אהבה של תורה בחריפות ובקיאות וכשרון עצום, הן בהלכה הן באגדה הן במוסר, שזורים בענות חן ומשים עצמו כשיריים.

כי גדול מאוד היה הרש"ם זצ"ל בכל מקצועות התורה, ורב גוברי' לשאת ולתת לסלסל ולפלפל להקשות ולתרץ וליישר הדורים בכל מכמני התורה הקדושה, כאשר כבר נודעה חזותו לרבים בספריו הגדולים הקדושים "משאת המלך" על הרבה מסכתות הש"ס ועל כל חלקי הרמב"ם, ובספרו היקר מאד "אהל יהושע" על תורה שבכתב, והי' אחד מגדולי התורה האמיתיים שבדור, בתורה וענוה.

והעד העיד בו מרן הקדוש "הקהילות יעקב" זיע"א: "הוא תמיד אומר טוב!" (בני ביתו העידו שהיתה תקופה שהיה מעיין בכל שבת בספרו על התורה).

פעם הרצה חידוש באזני מרן הגרי"ז זצ"ל וכשסיים קרא מרן זצ"ל לאחד מבניו שישמע אף הוא את החידוש, מרוב שנהנה ממנו.

בנותן טעם להוסיף בזה, פעם סיפר אחד לגרש"מ זצ"ל שנזדמן לביתו של בעל ה"חזון יחזקאל" זצ"ל והיה אצלו הגר"נ פרצוביץ זצ"ל ושניהם עיינו בספר "משאת המלך" עמ"ס מכות. הגיב הגרש"מ זצ"ל שמסתמא הגר"י אברמסקי זצ"ל עסוק כעת בחיבור על תוספתא מכות ולכן מעיין בכל ספר שמדבר בעניינים אלו אולי ימצא איזו ידיעה נחוצה (…

וחיבה יתירה נודעת לו שהיה כל גידולו מתחלתו בקדושה, על טהרת הקדש בלבד, שהיה דבר חידוש בתל אביב של אותן השנים, כאשר אביו הדגול מרבבה, הנודע למשגב בכל שערי ציון ומשכנות יעקב בגדלותו העצומה המרופדת בטוהר השקפותיו הבהירות ואצילות נועם מידותיו הנשגבות, הגאון הגדול רבי יהושע זליג דיסקין זצ"ל, מסר את נפשו על כך לעמוד כחומה בצורה נגד הרוחות הרעות והטללים הרעים המרעילים של מרשיעי ברית שנשבו אז בעזות פנים וחוצפה רבה יתירה, וגידל את צאצאיו אך ורק על טהרת הקדש, בלי תערובת של דברים זרים ר"ל, אשר היה חזיו בלתי נפרץ ן בזמנו )ואכן הגרש"מ זצ"ל ינק קנאות-אמת. אירע פעם שהבחין בסעודת מצוה שמכבדים רב אחד בכוס של ברכה ואותו הרב נחשד בעיניו כמי שהיה מנושאי כליו של הרה"ר ש.ג. ותבע הגרש"מ את הכוס של ברכה לעצמו למרות הבזיון שהיה כרוך בכך. והעיד על עצמו שלא היה מסוגל ליכנס לבנין "היכל שלמה" אחרי שמרן הגרי"ז זצ"ל קידש (מלחמה נגדו , והיתה ישיבתו אח"כ במושבה פרדס חנה, אשר כיהן שם כרבה של המושבה, ומצודתו פרוסה בכל אהלי יעקב שבארץ ישראל בהשפעה ברוכה של השקפת התורה הטהורה הצרופה במשמעת חזקה בהערצה עמוקה לגדולי הדור מאורי אומתנו הקדושה, וחיבה יתירה נודעה לו ממרנן החזון איש, והגאב"ד דבריסק, והגאב"ד דפוניבז', זיע"א, )וסיפר הגרש"מ זצ"ל שהרבה הזדמנויות היו לו להיכנס למרן הגרי"ז בשליחות אביו אבל בדרך כלל התחמק בשל יראתו מרוממות תורתו צדק ותו ו קדושתו. כמו"כ נמנע מליכנס למרן החזו"א שלא כאחרים מהישיבה שהיו נכנסים לשאול שאלות בלימוד, כי היה אומר לעצמו וכי באמת אני צריך את החזו"א או שאני מחפש תירוץ ליכנס אליו? וא"כ הרי חבל על זמנו היקר שיקדיש בשבילי. ואמנם כעבור שנים .(נצטער על זה ורב חלקו בהקמת עולה של תורה צרופה טהורה בבתי ישראל הכשרים, הן בכל מקומות התורה והן ב"בית יעקב", לשומרם ולנוצרם כבבת עין, לבל יתערבו עם שונים ח"ו, ושיהי' הכל טהור ונקי בלי שום פסולת וסיגים ח"ו, זכרה לו !אלקי לטובה.

ובנו הרש"ם זצ"ל הלך בעקבותיו, והיה ספוג עמוק בהרגשים מאד נעלים של אהבת התורה בטהרה )דוגמא קטנה, בחוזרו מהלוית הגר"ח שמואלביץ זצ"ל נכנס באמצע הדרך לבימ"ד והתחיל ללמוד במרץ, באומרו עכשיו שנפטר הגר"ח חסר הרבה תורה בעולם...(, והערצת גדולי התורה מאורי האומה )פעם הבחינו תלמידיו שלמדו עמו אחה"צ שאינו שותה כהרגלו. אמר להם הגרש"מ זצ"ל כי עקב כך שאמש התבטא בחריפות יתירה כנגד סברת אחד האחרונים, קיבל על עצמו תענית לכפרה. למרות שהיה רחוק בטבעו מלדבר על עצמו, במקרה זה יצא מגדרו כדי ללמד את תלמידיו פרק במורא ת"ח(, ועמד על המשמר מפני כל זיק עבור השפעה זרה רח"ל )זכור לבני ביתו שחזר פעם משמחה כשפניו מביעות צער. הוא סיפר בכאב שבאמצע השמחה נכנס ראש הממשלה והרבה בחורים מהישיבה קפצו "לזכות" ללחוץ את ידו. הוא ראה בכך כשל חינוכי חרוץ - ש יש בליבו של שתהיה בליבו הרגשת דחיה וסיאוב. בן ישיבה הערכה לפורק עול במקום.

בערוב ימיו שח הגרש"מ זצ"ל שלצערו לא זכה להפיק רצונו לכתוב מאמר על נושא מאוד חשוב, והוא, ששם לב שאלו שנאנסו לעזוב את ספסלי הכולל ולעבוד לפרנסתם פשטו לגמרי צורת בן ישיבה, וכבר אין דורשים מעצמם לבוש כבן ישיבה, תפילה כבן ישיבה, הקפדה על הלכה כבן ישיבה, כשרות כבן ישיבה, צניעות כבן ישיבה, וכיו"ב, והרי"ז מופרך לגמרי, שהרי מה שנדרש מבן ישיבה בכל תהלוכותיו נדרש גם ממי שאינו זוכה ללמוד כבן ישיבה, וכי כיון שנדחה תורה?!(. מספסל הלימודים יידחה לגמרי מחיי.

והיה הרש"ם זצ"ל מופלג ומצויין ביקרת מידותיו הנשגבות והנאצלות )בימי השבעה סיפר אחד המנחמים שכנער יתום נתקשה למצוא "עמוד" בשחרית בשל ריבוי האבלים, יום אחד הגרש"מ זצ"ל- שהיה בעצמו בשנת אבל וחיפש "עמוד"- הבחין בו ואמר לו: מהיום והלאה העמוד שלי הוא שלך! ואכן מידי יום ביומו היה קודם כל תופס עמוד בשביל הנער ורק אח"כ מחפש עמוד בשבילו, וזאת למרות שהיה הגרש"מ זצ"ל דחוק מאוד להספיק להגיע לישיבה בזמן. עוד סיפר עמיתו הגרש"ב דויטש שליט"א שבשהותו באמריקה לצרכי רפואה רחוק מתלמידיו בלא יכולת להרביץ תורה, יזם הגרש"מ זצ"ל שישלח לו הגרש"ב בכל יום דבר חידוש על המסכת הנלמדת בישיבה והגרש"מ אמרה בשיעור בשמו, ובשל כך ועוד כיו"ב ראה בו הגרש"ב "חד בדרא" בטוב עינו וליבו(, ולא הניח אחריו כמותו בלבביות המיוחדת ובמאור הפנים הנפלא אשר היה מקבל בו כל אדם כאוהב דבק יותר מאח, והיה מאהב את התורה על הבריות והתלמידים הדבוקים בו, במידותיו הנשגבות ובנועם הליכותיו עם כל אחד ואחד, ומצוין מאוד ב"המלכת את חברך בנחת רוח". )סיפר תלמידו, שכשהיה שומע מתלמיד סברות חלשות היה מתווכח עמו רק על החלשה שביניהם ואילו את האחרות היה מקבל, כי אם ידחה את כולן תיחלש דעתו ושוב יירא מלגשת .(

וכל שיחו ושיגו ומתנו עם הבריות תמיד בדברי תורה, אשר לא רק שהיה תמיד שקוע בהם, אלא שעיון התורה וחידושו בה כמעיין המתגבר היו עצמיות חייו, ובתורה הקדושה ראה חזות הכל, והיתה משושו ושמחתו תמיד כל הימים )ופעם השיח לפי תומו שתדיר לומד אף בשנתו מלבד כמה שנים בהם היה טרוד בגידול בנים. ולמרות כל זאת, לא פעם כשהיסב עם אדם שאינו בן תורה היה הגרש"מ זצ"ל מדבר עמו על דא ועל הא ואינו נותן לו להרגיש שמדבר עם ת"ח שידיו רב לו במלחמתה של תורה, עד כדי כך שהיו מקרים שאנשים שדיברו איתו היו משוכנעים שהוא איש עסקים..., וזאת כדי שלא תהיה לאותו אד ם הרגשה לא נעימה(, גם בתקופות יסוריו הקשים בשנותיו האחרונות, אשר בתעצומות עוז אמונתו הטהורה ובטחונו באלקיו רכב על אסונו, והשתדל ליצור סביבו אוירה נעימה ושמחה, בבחינת "חסד ומשפט אשירה לך ד' אזמרה" אם חסד אשירה ואם משפט אשירה )ברכות ס' ב'(. ) אחד מחתניו שיבדלט"א סיפר, כשבאתי אליו בערבו של היום המר שבו נתבשר על מחלתו לא ידעתי באיזה מצב רוח אמצא אותו ואיך אדבר איתו ועל מה. והנה, רק נכנסתי, והוא מיסב לארוחת ערב, מיד כשראה אותי נהרה נשפכה על פניו כאילו לא אירע דבר, וחטף דבר מתיקה מהארון בהפטירו "אכול ושתה...." אח"כ דיבר אודות הבשורה הקשה וכה אמר: אם אנשים היו חיים כאן לנצח ולי היו מבשרים שימיי קצובים, באמת היה זה טרגדיה. אבל כיון שכל הנושא הוא 02 שנה יותר או פחות, ואני לא רואה שבעוד 02 שנה אני אהיה במדריגה אחרת ממה שאני היום, א"כ הכל ענין של סקרנות... והוסיף: הפחד הוא לא מעצם המוות אלא מהגיהנום. והנחמה פורתא שלי היא, שאם היו אומרים לי שהחליטו לתת גיהנום בעד מצוות, הייתי פוחד לא פחות... וכך כל הדיבורים היו בדרך צחות כדי להקליל את האוירה לעשות לחתנו הרגשה טובה. וכך נהג כל ימיו להשרות סביבו אוירה נעימה וטובה בלא "דרישות" או ביקורת בין ישירה ובין עקיפה, ולכן לא פלא הוא שכולם כאחד גדולים וקטנים ת"ח וע"ה אהבוהו והעריצוהו בלא גבול(.

ונלב"ע בט"ז תמוז תשנ"ט למגינת לב אלפי תלמידיו וידידיו, אשר כמספר מכיריו כן היו אוהביו.

והיה מן הראוי לייחד את הדיבור על גאונותו המופלגה גם באהבת חסד, בהטבה עם הבריות בכל המישורים, במחילה מוחלטת על כבודו ועלבונו ובזיונו, בצורה פשטנית, כאילו מובנת מאליה, והרבה סיפורים מלמדים להועיל יש בזה ולא עלה בידי כעת לסדרם לדפוס. עכ"ל

. הגרש"מ זצ"ל נתייחד במקוריותו בכל שטחי החיים, בין בלימוד ובין בהנהגה ובהשקפת החיים בכלל.

כל דבר דן לגופו בניתוח קר כשהוא מוציא את עצמו מהנידון, עד כדי כך שהתבטא שלפעמים מרוב שפוחד מנגיעה יש לו נגיעה לצד השני... ובערוב ימיו אמר שיודע בעצמו שבעסקי ציבור נקי הוא לגמרי מכל רבב!

פעם שאלו חבר איך הוא מצליח להישאר אדיש וחייכן גם כשמעורב בדין ודברים קשים סביב ענינים בוערים שעל הפרק. השיבו הגרש"מ זצ"ל, תתאר לעצמך שאני ארשום את כל הדין ודברים ביומן, ואקרא אותם לאחר עשרות שנים, האם גם אז היית מצפה שאתרתח? אלא מאי, ביומן כתוב שזה היום. אז מה?

בשיעור היומי שמסר בישיבת "קול תורה", כש השיעור שעת סיום היתה מתקרבת והגרש"מ זצ"ל ראה שנשארו דברים שהכין ולא הספיק לומר, היה משתדל לאומרם בקצר ה כדי שלא יהיה לו שיעור מוכן למחר אלא יצטרך לעמול להכין שיעור חדש. )כששמע זאת בשבעה הגר"ש אוירבך זצ"ל אמר שמי שמכין שיעורים יודע להעריך את גודל הנסיון בזה.

לעומת זאת, בבין הזמנים הירבה לחזור על אותו שיעור בכמה וכמה בתי מדרשות אליהם הוזמן לדבר. כששאלוהו לפשר הדבר אמר, ודאי שלתועלת שלי הייתי מעדיף לומר שיעור אחר בכל מקום, אבל שיעור שכבר אמרתי יוצא יותר בהיר ומובן בצורת אמירתו, וא"כ לתועלת הציבור עדיף כך מלומר שיעור חדש. הרי שלמרות שחיפש טצדקי להכניס את עצמו ל"מחייבים" חדשים, כשסבר שזה על חשבון איכות הרבצת תורה ויתר על טובתו למען טובת הכלל.

בכלל, הגרש"מ זצ"ל נתן תדיר את דעתו לטובת הכלל בין ברוחניות ובין בגשמיות, ומתוך כך הגה את רעיון "ספר המפתח" על הרמב"ם )ואף שקד על הוצאת מחשבתו מן הכח אל הפועל כאשר בעלי הוצאת הרמב"ם פקפקו בתחילה באפשרות יישומו, ולאחר שנים שלח רבי שבתי פרנקל זצ"ל שליח מיוחד להודות לגרש"מ על רעיונו זה(, ופיקח )יחד עם ריעו הג"ר רפאל שמואלביץ זצ"ל( על הקמת שכונת "רמת שלמה", ועמד בראש ועדה שמינה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל לפתור את בעיית הסמינרים, והסכים להימנות עם הועדה הרוחנית של "יתד נאמן" בראשית ויזם הקמת ימיה, קופה של צדקה בעזרת תורה שהיה חידוש ב זמנו. ועוד ועוד תפקידים ציבוריים שראה בהם כלי להרבות תורה וחינוך ילדי ישראל ליר"ש. הוא זה שחידש בבחרותו בישיבת פוניבז' שימכרו את ההקפות והעליות תמורת דפי גמרא.

בשנותיו האחרונות כשחלה את חליו האחרון שלא קם ממנו, רצה לחבר ספר על מקצוע של א חידש בו עדיין, אבל נסתפק שמא להוסיף על הרבצת תורה בישיבה ולהשתתף בעוד סדר עדיף, ומשהכריע לו כן מרן בעל "אילת השחר" זצ"ל גנז את שאיפתו בלא היסוס ומסר את זמנו וכוחותיו לתלמידיו אהוביו.

תלמיד שהתארס בשנתו האחרונה של הגרש"מ זצ"ל סיפר, כיון שהגרש"מ זצ"ל היה כל כך חלש ובקושי גרר עצמו לבית המדרש לשעה קלה, לא עלה בדעתו להזמינו לחתונתו שהרי בלאו הכי לא יוכל לבוא. אך בהתקרב מועד החתונה קרא לו הגרש"מ זצ"ל ושאלו היכן ההזמנה שלי. הלה התנצל שחשב שאין בזה טעם. אמר לו הגרש"מ זצ"ל שיבוא בערב לביתו, ומשבא הראה לו ערימת הזמנות בצד אחד, ויומן בצד השני בו רושם כל שמחה ושמחה ביומו המיועד, ובכל יום מסתכל ביומן ומשתתף מרחוק בשמחת אהוביו. וסיים, האינך רוצה שאשתתף עמך בשמחתך? את המבט הבריא והמקורי שלו על החיים, מבט שינק מאמונתו הבהירה יחד עם ניתוחו הגאוני, היה מנצל ל האיר בו גם את עיני זולתו, ובכך להביא לו מזור ונוחם לסבלו.

שתי דוגמאות לכך: כשביקר חבר שקטעו את רגליו ר"ל אמר לו כך: "תאר לעצמך שלכולם היו כנפיים והיינו מעופפים ממקום למקום במהירות הבזק בלא מאמץ, ולך היו קוטעים את הכנפיים, איך היית מרגיש? מסכן גדול. אז למה אף פעם לא הרגשת מסכן בלא כנפיים? כי לאף אחד אין... אם כן, מה שאתה עכשיו מרגיש מסכן בלי רגלים זה בגלל שלכולם יש ! אינך באמת מסכן אלא רק בהשוואה לאחרים ." הדברים פעלו לרומם את רוחו של החולה ולהיטיב את מבטו על גורלו.

בהזדמנות אחרת שמע על תלמיד לשעבר , שזיווגו לא עלה יפה ונתפרדה החבילה. מה ששבר את רוחו של התלמיד במיוחד זו העובדה שזכו כבר לפרי בטן. אמר לו הגרש"מ זצ"ל: אדרבה, אם לא הייתם זוכים לפרי בטן היה מקום לחשוב שאולי באמת חבל על כל התלאה שעברתם, אבל כיון שזכיתם לפרי בטן אם כן הנך רואה שלא לחינם נישאתם שהרי היתה מטרה שהנשמה הזו תבוא לעולם, ומשהושלמה המטרה נתפרדה החבילה...

הגרש"מ זצ"ל לא נרתע מקשיים שנערמו בדרכו למטרתו, ולפעמים הגה רעיונות יצירתיים ע"מ לפותרם. למשל, כשרצה להכניס את ילדו לחיידר מסוים ונענה שפשוט אין מקום בכיתה, נכנס לכיתה, מדד את השולחנות, והציע לשלם עבור שולחנות חדשים שיהיו קצרים בכמה ס"מ ועי"ז יהיה מקום להכניס עוד שולחן...

בימי עלומיו כשלמד בשעות אחה"צ עם גיסו יבדל"א רבינו מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין שליט"א, הבחין שגיסו מאוד עיף. כשחקר הגרש"מ את סיבת הדבר והתברר לו שהגרי"ג שליט"א צריך להאכיל את ילדיו הקטנים והדבר עולה לו בקושי וגוזל את מנוחתו, נטל הגרש"מ זצ"ל את מלאכת האכלת הילדים על עצמו ונתאפשר להגרי"ג שליט"א לנוח וכך הגרש"מ "הרויח" חברותא רעננה... ראש מרן רבינו

גיסו שליט"א הישיבה העיד בהספדו שהגרש"מ זצ"ל אמר לו בימי מחלתו שאילו היו מציעים לו עכשיו לשנות את מצבו למפרע שלא היה נחלה היה מסרב לזה, פרי כל החיים!

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

חזור אל “דעת דורות”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: Bing [Bot], במבי, ל.מ., מאן דכר שמיה, נתן הבבלי | 6 אורחים