הגר"נ קרליץ

יעקב שלם

משתמש ותיק
פותח הנושא
מישהו שלח לי

דברי הערכה כמובן לא נתנו להמסר ע"י אנשים כערכנו, ועוד ידובר רבות על גאון ההלכה, שהיה כל חייו בורח מן הכבוד.

זכורני שלפני בסביבות 35 שנה, נכנסנו לרב שך עם שאלה חמורה בהלכות אישות שנגעה לבחור ישיבה, והוא אמר לנו כהאי לישנא "אני לא רב". שאלנו אותו מי הוא כן רב? ענה "רבי ניסים. לכו אליו" [וכך הוה].

היו בו הרבה דברים דומים לחזון איש. הן בפסק ההלכה והגישה לצורת הפסק שבאה מתוך לימוד מעמיק של סוגיות וסברא נכוחה, ופחות על בסיס ספרי אחרונים. חיזוק סדר זרעים ושמירת השמיטה בא"י, ענווה ובריחה ממיקוד תשומת הלב. גם היתה בו את הפקחות המיוחדת שהיתה אצל רבי חיים גריינימן, ולמעלה בקודש אצל החזו"א זיע"א.
 

אח שלך

משתמש ותיק
בדידי הוה עובדא:
ראיתי אותו מאדים בויכוח הלכתי עם רב ממשפחתי שהיה חברותא שלו
וכל כולו משדר מצוקה חריפה.
הם הפסיקו באמצע הויכוח כי התחילו ערבית אבל גם בתפילה הוא לא היה רגוע כדרכו.
לקראת סוף התפילה ראיתי שהוא כל הזמן דרוך לראות שהרב ההוא לא עוזב את המקום כי רצה 'לתפוס' אותו להמשיך בדיון.
מיד כשגמרו הוא חזר להתוכח בלהט וכאב גדול.
לא ידעתי מה הויכוח אבל כולם ראו שזה עולה לו ממש בבריאות.

בדרך סיפר לי הרב הנ"ל שהוא היה מוכרח להפסיק באמצע כי חשש שתיכף רבי נסים יחטוף התקף לב...
(מסתמא גוזמא אבל זה לשונו)

שאלתי מה היה הויכוח?
והופתעתי מאוד לשמוע שזה היה בסה"כ על חידוש מסויים לקולא בהלכות שביעית שהרב הנ"ל רצה לומר שזה אמנם אסור אבל רק מדרבנן.
וכיון שרבי נסים חשש ונבהל שאם יגידו בטעות שזה דרבנן זה יביא פירצה (ואותה שנה שביעית היתה) לכן נזעק ונסער כל כך.

זה השאיר בי חותם עצום מה זה פחד אמיתי על שלמות ההלכה.



יש כנגד זה הרבה סיפורים הפוכים כמה >לא< היה אכפת לו כלום כשביזוהו בב"ד, ומסתמא עוד נשמע הרבה.
כי כשכבוד ה' ותורתו כל כך בוער - לא נשאר מקום לדקדוקי הכבוד העצמי.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
קצת על המידות שדברו

המסירות ומחוייבותו לציבור למי שהכיר בשנים היפות היו מדהימות
וזה התבטא גם מבחינת זמנים הוא סבר שכל שעותיו משועבדות לציבור
ומי שדופק בבכל שעה שהיא בלילה הוא מחוייב לקום ולענות [ולא היה נמנע אף מלהשיב בבגדי שינה]
ומלבד זאת לקיחת אחריות על כל צרה פרטית של מי שהוא עד שהבעיה תיפטר עד כדי מסירות נפש ממש ועד בכלל
והיה זה קיום חי לדברי רבנו יונה שחייב אדם לשקוד בעמל נפשו על תיקון חברו והוא מן החמורות.

יחד עם זאת הענווה
וזה לא היה רק בריחה מן הכבוד
אלא פשוט מעולם לא הרגשת אצלו שיש לו אייזה מעמד כל שהוא
ואייזה הרגשת חשיבות ביחס לאחרים
זה היה ענווה לא מהסוג המוכר
ולמי שלא הכיר קשה להאמין ששייך מציאות כזו
 

כותר

משתמש ותיק
פלא גדול, למרות שבכל חודש שילם מלגות למאות אברכים, מעולם הוא לא ביקש תרומה מנדיב !

ועד היכן הדברים הגיעו,
נדיב תרם לכולל 'חזון איש' קומה חדשה, אמרו לרבי ניסים, שצריך לבקר אצלו להוקיר לו טובה.
ואכן בחוה"מ, רבי ניסים ערך ביקור חג אצל הנדיב בביתו בתל אביב.
כדרכו רבי ניסים שתק בעת הביקור.
והנדיב מיוזמתו הציע, אולי יש לכם איזה תכניות נוספות בכולל שתרצו שאתרום להם, ר"נ שותק.
תגידו מה חסר לכם ?
תרצו עוד משהו ?
וכמה שהנדיב שואל ר"נ שותק,
לאחר זמן, ר' ניסים מסתכל בשעונו, ומתנצל שכבר הגיע זמן מנחה גדולה וקם ללכת...
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
דבר נוסף ניתן לציין את המסירות לכל חשש בהלכה עד הסוף
ושני סיפורים שעלו לי בראש כרגע
אחד זה שכידוע כאשר נתעורר החשש על כשרות העופות
באותו רגע הפסיק להכניס לפיו עופות עד שיתברר הענינים [ובפועל לא נכנס בשר תרנגולים לפיו עד סוף חייו במשך עשרות שנים]
כמובן שלא הורה כך לציבור אבל לכשעצמו זה היה ברור שברגע שמתעורר חשש אז אין שאלה שמידית מפסיקים לאכול עופות עד שיתברר ההתר בבירור.
[וצריך להבין שזה גם אומר לא לאכול ביצי תרנגולים. או כל מוצר שמעורב בו ביצים של תרנגולים]


ודבר נוסף שמראה את החשש לכל דקדוק קל בהלכה
ברמ"א מופיע מנהג שכאשר קרובים מפסולי עדות יושבים שבעה אין לילך לבית המשתה
ואכן כאשר בן דודו הגר"ח קניבסקי ישב שבעה
הרי נמנע מלילך לנשואי צאצאיו
מדובר על סעיף ברמ"א שכמעט ואין מי שמקיימו
וודאי לא ביחס לחתונת צאצאים
אבל אצלו זה לא היה שאלה שכל סעיף בהלכה מחייבת עד הסוף
 

דודע

משתמש רגיל
מעשה מאתר דירשו:
מעשה שהיה בשעתו בימי החורף בעת מלחמת המפרץ. אותה שנה שחונה היתה, לא ירדו גשמים, ורק עם סיום המלחמה בימי הפורים החלו לרדת גשמי שפע. באמצע ימי החורף קרא מרן הגר"נ קרליץ שליט"א לעצרת התעוררות בעקבות עצירת הגשמים בבית הכנסת ברמת אהרון בב"ב. הציבור גדש את בית הכנסת לשמוע דברי התעוררות. מרן הגר"נ שליט"א לא האריך בדיבור, כדרכו הוא עורר בקצרה על החובה לשפר את המעשים ולדעת כי מאת ד' היתה זאת עצירת הגשמים וחובתנו להשתפר.

לאחר כחמש דקות סיים את דרשתו והכינוס עמד להסתיים. הקהל נעמד על רגליו בכוונה לצאת, ואז לפתע הס הושלך בבית הכנסת. הגבאים ביקשו שקט כי מרן הרב שכח לומר דבר נוסף. הציבור התיישב שנית על מקומו, מרן הגר"נ שליט"א עלה שוב על מדרגות ארון הקודש, הוציא נייר מכיסו ואמר:

"היום בבוקר מצאתי בתיבת הדואר שלנו מכתב מיהודי, הכותב שהיות והלילה תתקיים עצרת התעוררות בבית הכנסת, הוא מבקש לעורר דבר אחד או שניים שאולי הרב יעיר עליהם וישמיע את הדברים בפני הציבור. ואני אקריא את הקטע הראשון שבמכתבו (אנו לא מצטטים ממש את המילים של הכותב):

"'היות ולאחרונה עורכים שמחות בבתים כמו שבע ברכות ואירוסין, והשמחה מתחילה בשעה מאוחרת, לא לפני עשר בלילה, ומסתיימת לתוך הלילה ואחרי חצות ליל – השירה והקולות מפריעים לשכנים. הרי בכל שכונה ובכל בניין אפשר למצוא ילדים הזקוקים לשינה, מבוגרים, חולים ועוד, שהשינה חשובה להם מאד. אני מבקש האם הרב מעוניין לעורר על כך שיפסיקו עם ההפרעות הללו". (נכון שבדרך כלל בכל בניין זה קורה פעם אחת בשנה או בשנתיים, אבל בכל זאת זה מפריע, ומפריע מאד. א.ח.)

מרן הגר"נ שליט"א סיים את ציטוט המכתב, ואז פניו האדימו, ללא גוזמא. הוא הגביה את קולו בקול זעקת כאב עצורה, ואמר: "בעיקרון הוא צודק בהערה שלו. אבל, אם השכן שלך עושה שמחה ולך היא מהווה הפרעה – על כך אנו צריכים לערוך התעוררות! כאשר השני עושה שמחה אנו צריכים לשמוח עמו בשמחתו, להרגיש את השני בשמחתו!"

מרן הגר"נ שליט"א שתק, וירד ממדרגות ארון הקודש ופניו חיוורות מצער. הכינוס הסתיים
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
ודבר נוסף שמראה את החשש לכל דקדוק קל בהלכה
ברמ"א מופיע מנהג שכאשר קרובים מפסולי עדות יושבים שבעה אין לילך לבית המשתה
ואכן כאשר בן דודו הגר"ח קניבסקי ישב שבעה
הרי נמנע מלילך לנשואי צאצאיו

מסתמא ניתן להגדיר את המעשה הפשוט הזה כמעשה 'נורא', הוא כולל בתוכו כל כך הרבה.

חבל על דאבדין.
 

יהודי נאמן

משתמש ותיק
דודע אמר:
מעשה מאתר דירשו:
מעשה שהיה בשעתו בימי החורף בעת מלחמת המפרץ. אותה שנה שחונה היתה, לא ירדו גשמים, ורק עם סיום המלחמה בימי הפורים החלו לרדת גשמי שפע. באמצע ימי החורף קרא מרן הגר"נ קרליץ שליט"א לעצרת התעוררות בעקבות עצירת הגשמים בבית הכנסת ברמת אהרון בב"ב. הציבור גדש את בית הכנסת לשמוע דברי התעוררות. מרן הגר"נ שליט"א לא האריך בדיבור, כדרכו הוא עורר בקצרה על החובה לשפר את המעשים ולדעת כי מאת ד' היתה זאת עצירת הגשמים וחובתנו להשתפר.

לאחר כחמש דקות סיים את דרשתו והכינוס עמד להסתיים. הקהל נעמד על רגליו בכוונה לצאת, ואז לפתע הס הושלך בבית הכנסת. הגבאים ביקשו שקט כי מרן הרב שכח לומר דבר נוסף. הציבור התיישב שנית על מקומו, מרן הגר"נ שליט"א עלה שוב על מדרגות ארון הקודש, הוציא נייר מכיסו ואמר:

"היום בבוקר מצאתי בתיבת הדואר שלנו מכתב מיהודי, הכותב שהיות והלילה תתקיים עצרת התעוררות בבית הכנסת, הוא מבקש לעורר דבר אחד או שניים שאולי הרב יעיר עליהם וישמיע את הדברים בפני הציבור. ואני אקריא את הקטע הראשון שבמכתבו (אנו לא מצטטים ממש את המילים של הכותב):

"'היות ולאחרונה עורכים שמחות בבתים כמו שבע ברכות ואירוסין, והשמחה מתחילה בשעה מאוחרת, לא לפני עשר בלילה, ומסתיימת לתוך הלילה ואחרי חצות ליל – השירה והקולות מפריעים לשכנים. הרי בכל שכונה ובכל בניין אפשר למצוא ילדים הזקוקים לשינה, מבוגרים, חולים ועוד, שהשינה חשובה להם מאד. אני מבקש האם הרב מעוניין לעורר על כך שיפסיקו עם ההפרעות הללו". (נכון שבדרך כלל בכל בניין זה קורה פעם אחת בשנה או בשנתיים, אבל בכל זאת זה מפריע, ומפריע מאד. א.ח.)

מרן הגר"נ שליט"א סיים את ציטוט המכתב, ואז פניו האדימו, ללא גוזמא. הוא הגביה את קולו בקול זעקת כאב עצורה, ואמר: "בעיקרון הוא צודק בהערה שלו. אבל, אם השכן שלך עושה שמחה ולך היא מהווה הפרעה – על כך אנו צריכים לערוך התעוררות! כאשר השני עושה שמחה אנו צריכים לשמוח עמו בשמחתו, להרגיש את השני בשמחתו!"

מרן הגר"נ שליט"א שתק, וירד ממדרגות ארון הקודש ופניו חיוורות מצער. הכינוס הסתיים
סיפור לא מובן. הדבר מפריע לכל בני הבית מגדול ועד קטן.
ודרך אגב, גם שמחות בית השואבה שעושים עד שעה מאוחרת, אין ספק שאין בזה שום קיום מצווה כשזה מפריע לכל האזור, קטנים וזקנים.
 

יהודי נאמן

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
פלא גדול, למרות שבכל חודש שילם מלגות למאות אברכים, מעולם הוא לא ביקש תרומה מנדיב !

ועד היכן הדברים הגיעו,
נדיב תרם לכולל 'חזון איש' קומה חדשה, אמרו לרבי ניסים, שצריך לבקר אצלו להוקיר לו טובה.
ואכן בחוה"מ, רבי ניסים ערך ביקור חג אצל הנדיב בביתו בתל אביב.
כדרכו רבי ניסים שתק בעת הביקור.
והנדיב מיוזמתו הציע, אולי יש לכם איזה תכניות נוספות בכולל שתרצו שאתרום להם, ר"נ שותק.
תגידו מה חסר לכם ?
תרצו עוד משהו ?
וכמה שהנדיב שואל ר"נ שותק,
לאחר זמן, ר' ניסים מסתכל בשעונו, ומתנצל שכבר הגיע זמן מנחה גדולה וקם ללכת...
לכולל חזו"א היה משולח ידוע בשם ר' נתן איינפלד
 
 

דודע

משתמש רגיל
יהודי נאמן אמר:
סיפור לא מובן. הדבר מפריע לכל בני הבית מגדול ועד קטן.

הוא ניסה להעלות נקודה מסוימת, דהיינו שחסר לנו בהרגש של השני, שהרי אם חבר קרוב או אדם קרוב אליך היתה לו שמחה, בטח שהייתה מוצא דרך להרדים את הקטנים למרות הרעש וכן על זה הדרך..פשוט להרגיש את השני ולא לחשוב רק על עצמך (שזה ד"א יסוד שכבר אמרו ר' ירוחם ממיר ועוד גדולים) וכן זה גם מה שהוא אמר "בעיקרון הוא צודק בהערה שלו. אבל..."
 

בבא קמא

משתמש ותיק
דודע אמר:
יהודי נאמן אמר:
סיפור לא מובן. הדבר מפריע לכל בני הבית מגדול ועד קטן.

הוא ניסה להעלות נקודה מסוימת, דהיינו שחסר לנו בהרגש של השני, שהרי אם חבר קרוב או אדם קרוב אליך היתה לו שמחה, בטח שהייתה מוצא דרך להרדים את הקטנים למרות הרעש וכן על זה הדרך..פשוט להרגיש את השני ולא לחשוב רק על עצמך (שזה ד"א יסוד שכבר אמרו ר' ירוחם ממיר ועוד גדולים) וכן זה גם מה שהוא אמר "בעיקרון הוא צודק בהערה שלו. אבל..."
כן, אבל באותה מידה אז גם להיפך, גם חברי היה מוצא דרך לערוך את השבע ברכות באופן שלא יפריע. ומאי אולמיה האי מהאי?
אנשים לא חושבים על הפרעה לאחרים וזה דבר נורא ואיום. אתה רואה בתי כנסיות וחסידויות שבונים סוכה על חשבון רשות הרבים אפילו שזה מפריע מאוד להילוך הרגיל, ואין פוצה פה ומצפצף.
 
 

יהודי

משתמש ותיק
מה הענין לקנטר כעת, הוא דיבר על נקודה מסוימת ולא אמר שאין בזה היבט אחר.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
אח שלך אמר:
בדידי הוה עובדא:
ראיתי אותו מאדים בויכוח הלכתי עם רב ממשפחתי שהיה חברותא שלו
וכל כולו משדר מצוקה חריפה.
הם הפסיקו באמצע הויכוח כי התחילו ערבית אבל גם בתפילה הוא לא היה רגוע כדרכו.
לקראת סוף התפילה ראיתי שהוא כל הזמן דרוך לראות שהרב ההוא לא עוזב את המקום כי רצה 'לתפוס' אותו להמשיך בדיון.
מיד כשגמרו הוא חזר להתוכח בלהט וכאב גדול.
לא ידעתי מה הויכוח אבל כולם ראו שזה עולה לו ממש בבריאות.

בדרך סיפר לי הרב הנ"ל שהוא היה מוכרח להפסיק באמצע כי חשש שתיכף רבי נסים יחטוף התקף לב...
(מסתמא גוזמא אבל זה לשונו)

שאלתי מה היה הויכוח?
והופתעתי מאוד לשמוע שזה היה בסה"כ על חידוש מסויים לקולא בהלכות שביעית שהרב הנ"ל רצה לומר שזה אמנם אסור אבל רק מדרבנן.
וכיון שרבי נסים חשש ונבהל שאם יגידו בטעות שזה דרבנן זה יביא פירצה (ואותה שנה שביעית היתה) לכן נזעק ונסער כל כך.

זה השאיר בי חותם עצום מה זה פחד אמיתי על שלמות ההלכה.



יש כנגד זה הרבה סיפורים הפוכים כמה >לא< היה אכפת לו כלום כשביזוהו בב"ד, ומסתמא עוד נשמע הרבה.
כי כשכבוד ה' ותורתו כל כך בוער - לא נשאר מקום לדקדוקי הכבוד העצמי.
מסתמא הפרטים לא מדוייקים. כי הרי נפסק שביעית בזה"ז דרבנן...
אך הסיפור כשלעצמו מחזק. ייש"כ.
 
 

כותר

משתמש ותיק
יהודי נאמן אמר:
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
פלא גדול, למרות שבכל חודש שילם מלגות למאות אברכים, מעולם הוא לא ביקש תרומה מנדיב !

ועד היכן הדברים הגיעו,
נדיב תרם לכולל 'חזון איש' קומה חדשה, אמרו לרבי ניסים, שצריך לבקר אצלו להוקיר לו טובה.
ואכן בחוה"מ, רבי ניסים ערך ביקור חג אצל הנדיב בביתו בתל אביב.
כדרכו רבי ניסים שתק בעת הביקור.
והנדיב מיוזמתו הציע, אולי יש לכם איזה תכניות נוספות בכולל שתרצו שאתרום להם, ר"נ שותק.
תגידו מה חסר לכם ?
תרצו עוד משהו ?
וכמה שהנדיב שואל ר"נ שותק,
לאחר זמן, ר' ניסים מסתכל בשעונו, ומתנצל שכבר הגיע זמן מנחה גדולה וקם ללכת...
לכולל חזו"א היה משולח ידוע בשם ר' נתן איינפלד

האחריות הייתה עליו, אני כתבתי פעם כתבה על כולל חזון איש והייתי בקשר עם הנהלת הכולל.
 

יעקב1

משתמש ותיק
סיפור קטן, פעם אחי שהיה בחור דפק אצלו בשבת אחה"צ לשאול איזה משהו והרב לא הכיר אותו כלל, ואחרי שענה מה שענה הזמין אותו לאכול עכשיו אצלו סעודה שלישית (הוא השיב שהוא לפני מנחה...).
 

דודע

משתמש רגיל
לכל מאן דבעי יש באתר של דירשו סיפורים וסירטונים על הגרנ"ק זצ"ל
http://www.dirshu.co.il/%d7%a4%d7%95%d7%a1%d7%a7-%d7%94%d7%93%d7%95%d7%a8-%d7%9e%d7%a8%d7%9f-%d7%94%d7%92%d7%90%d7%95%d7%9f-%d7%a8%d7%91%d7%99-%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%a8%d7%9c%d7%99%d7%a5-%d7%96%d7%a6/

http://www.dirshu.co.il/%d7%90%d7%a6%d7%9c%d7%99-%d7%94%d7%93%d7%9c%d7%aa-%d7%a4%d7%aa%d7%95%d7%97%d7%94-%d7%9b%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%95%d7%9d/

http://www.dirshu.co.il/?s=קרליץ
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
בין תלמידיו נמנה האדמו"ר מסטמר [הר"א], שלמד אצלו בכולל אחר שהתחתן. והוא המשיך להיות בקשר איתו, והיה מבקר אצלו כל פעם שהגיע לא"י.
 

ידידיה

משתמש ותיק
דודע אמר:
יהודי נאמן אמר:
סיפור לא מובן. הדבר מפריע לכל בני הבית מגדול ועד קטן.

הוא ניסה להעלות נקודה מסוימת, דהיינו שחסר לנו בהרגש של השני, שהרי אם חבר קרוב או אדם קרוב אליך היתה לו שמחה, בטח שהייתה מוצא דרך להרדים את הקטנים למרות הרעש וכן על זה הדרך..פשוט להרגיש את השני ולא לחשוב רק על עצמך (שזה ד"א יסוד שכבר אמרו ר' ירוחם ממיר ועוד גדולים) וכן זה גם מה שהוא אמר "בעיקרון הוא צודק בהערה שלו. אבל..."
אני שמעתי מכבר את המעשה הזה ממי שהיה בדרשה זו [וגם שמעתי ממנו על התאדמות פנינו והתרגשותו הבלתי מצויה ע"ז], והמובן היה שהלה אינו צודק כלל בהערתו. כנראה שאחז שעריכת שבע ברכות היא חלק מאורח החיים הרגיל אצלינו ואין זכות לשכנים להתנגד. [מן הסתם לא היה המדובר על הפעלת רמקולים וכלי נגינה].
 

שניאור

משתמש ותיק
יהודי נאמן אמר:
סיפור לא מובן. הדבר מפריע לכל בני הבית מגדול ועד קטן.
ודרך אגב, גם שמחות בית השואבה שעושים עד שעה מאוחרת, אין ספק שאין בזה שום קיום מצווה כשזה מפריע לכל האזור, קטנים וזקנים.
מה לא מובן פה, הרי דרך העולם הוא כן, ומסתמא גם אלו שזה מפריע להם נוהגים כן כשהם עושים שמחה, אלא שעכשיו הם חושבים רק על עצמם ולכן הם מסתכלים על זה כדבר נורא, וכשהם יעשו שמחה הם יסתכלו ע"ז בדיוק הפוך.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
בתקופה שהייתי גר סמוך לבית הכנסת ברמת אהרן הייתי מתפלל שם מעריב מוצ"ש, ואף שכל הציבור היה בני תורה והתפללו במתינות, היו ממתינים זמן ניכר נוסף עד שהוא גמר קריאת שמע, שאמרה מאוד לאט (כך גם היה אצל החזו"א שקרא ק"ש מאוד לאט).

בשיעור שלו בשמיטה תשנ"ד, היה ברמב"ם, והיו שניים שלושה אנשים בשיעור מוצש"ק בשולי בית הכנסת, בצד מערב. אבל מזה יצא ספר גדול..
בחג שבועות היה מתפלל בבת הכנסת במנין המאוחר, ולא בנץ החמה (רעייתי אמרה לי אז). אך יש לדעת שגם בשבתות היה מתפלל שם כי הוא רב בית הכנסת אף שבחול היה מתפלל בנץ.

אולי יהיה תועלת. סיפרו לי על מעשה מלפני שנים רבות, שמשפחה שאביהם שבחל"ח והבנים חתמו ברבנות על צו ירושה שוה בשווה, הוא שמע מזה לאחמ"כ מאחד הבנים שלמד עמו בחברותא, ואמר לו למה עשיתם כך? הייתם צריכים לומר שהכל מתנה, ואז לא יהיו מריבות (מה שקרה במעשה ההוא).

לפני שנים לא מעטות שאלתיו על מעוברת בת"ב נדחה, ובירר אם באופן כללי מרגישה כרגיל, ומשהשבתי בחיוב, השיב 'מדוע לא לצום'? רק אם תרגיש חולשה מותר לשתות.

סרתי לביתו לשאלה בצהרי ע"ש, והיה באמצע לקחת את המגש עם הנרות עליו, המוכנות כבר, מהמטבח אל השולחן שבחדר שכבר היה מסודר לשבת.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
אך יש לדעת שגם בשבתות היה מתפלל שם כי הוא רב בית הכנסת אף שבחול היה מתפלל בנץ.

שמעתי מעוד שסיפרו כמו שאתה אומר שהתפלל במנין מאוחר בשבתות
אבל לי זכור מהרבה הזדמנויות במשך הרבה שנים שהיה מתפלל בנץ גם בשבתות
ואולי היה בזה תקופות [אני משער שזה כך היה בתקופת הרבנות בבית הכנסת הליגמן שהתפלל בבית הכנסת במנין מאוחר אבל לא ברבנות רמת אהרן]
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
יש לציין שהקמת בית הדין הוא תופעה מפליאה
איך שנהפך לבית דין בהקף כל כך גדול
על אף שהוקם בצנעה ללא שום פומביות או פרסומת כל שהיא
[כשהוקם בשנת תשכח היה מדובר על דיונים שנערכו בסלון ביתו ששימש ביחד גם כחדר שינה לילדים וגם כבית הדין]

ובענין בית הדין יש אמר בהספד היום הגר"ש רוזנברג
שמעולם לא הסכים לקבל פרוטה על דיני תורה
לא שכר בטלה ולא שכר בוררויות וכיוצא בזה
 

יהודה בן יעקב

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
בחג שבועות היה מתפלל בבת הכנסת במנין המאוחר, ולא בנץ החמה (רעייתי אמרה לי אז). אך יש לדעת שגם בשבתות היה מתפלל שם כי הוא רב בית הכנסת אף שבחול היה מתפלל בנץ.
איש ווילנא אמר:
אבל לי זכור מהרבה הזדמנויות במשך הרבה שנים שהיה מתפלל בנץ גם בשבתות
ואולי היה בזה תקופות [אני משער שזה כך היה בתקופת הרבנות בבית הכנסת הליגמן שהתפלל בבית הכנסת במנין מאוחר אבל לא ברבנות רמת אהרן]

בתור ילד מילדי ביהכ"נ צא"י רמת אהרן, אעיר, כי הגרנ"ק זצ"ל התחיל להתפלל בנץ מאז שאביו זצ"ל נפטר, אולם בשב"ק ויו"ט היה מתפלל במנין מג"א של ביהכ"נ, [בהוראתו, לא היה מנין נוסף לאחר מנין מג"א], מחמת תפקידו. בחג השבועות בית הכנסת [בשנים הזכורות לי, שהגרנ"ק זצ"ל התפלל במנין המרכזי] לא היה מנין נוסף, מלבד מנין הנץ.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
יש לציין שהקמת בית הדין הוא תופעה מפליאה
איך שנהפך לבית דין בהקף כל כך גדול
על אף שהוקם בצנעה ללא שום פומביות או פרסומת כל שהיא
[כשהוקם בשנת תשכח היה מדובר על דיונים שנערכו בסלון ביתו ששימש ביחד גם כחדר שינה לילדים וגם כבית הדין]
היה חסר בבני ברק בית דין. לא היה כמעט. הלכו לרבנות.
כשהציבור הקצין (לשבח) ונמנעו מללכת לרבנות, והעיר גדלה, מטבע הדברים מעמדו של בית הדין גדל, שלא לדבר על השנים האחרונות שהכל עם פרווגנדה (בלי קשר שבית הדין הזה הוא 'בית דין חשוב' לפי ההלכה - ולכן הגריש"א היה עושה אצלו שטרות).
עיקר המיוחדות שלו שלקח דיינים אנשי מעלה הראויים לתפקידם בלי מחויבות לחוג או מוצא או השתייכות מגזרית כזו או אחרת.
בבחרותי ספרו שרצה שהגאון רבי ב"ד פוברסקי יהיה דיין אצלו (שיודע שו"ע חו"מ עם שך בע"פ), אבל אביו מרן רבי דוד זצ"ל מנעו מכך: 'נאר אין ישיבה'.
 

יהודי

משתמש ותיק
סיפר לי יהודי שהיה נוכח לפני הרבה שנים בחתונה בו בקשו ממנו להעיד. וראהו הולך לצד ואומר וידוי לפני שיעיד.
 

אח שלך

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
אח שלך אמר:
בדידי הוה עובדא:
ראיתי אותו מאדים בויכוח הלכתי עם רב ממשפחתי שהיה חברותא שלו
וכל כולו משדר מצוקה חריפה.
הם הפסיקו באמצע הויכוח כי התחילו ערבית אבל גם בתפילה הוא לא היה רגוע כדרכו.
לקראת סוף התפילה ראיתי שהוא כל הזמן דרוך לראות שהרב ההוא לא עוזב את המקום כי רצה 'לתפוס' אותו להמשיך בדיון.
מיד כשגמרו הוא חזר להתוכח בלהט וכאב גדול.
לא ידעתי מה הויכוח אבל כולם ראו שזה עולה לו ממש בבריאות.

בדרך סיפר לי הרב הנ"ל שהוא היה מוכרח להפסיק באמצע כי חשש שתיכף רבי נסים יחטוף התקף לב...
(מסתמא גוזמא אבל זה לשונו)

שאלתי מה היה הויכוח?
והופתעתי מאוד לשמוע שזה היה בסה"כ על חידוש מסויים לקולא בהלכות שביעית שהרב הנ"ל רצה לומר שזה אמנם אסור אבל רק מדרבנן.
וכיון שרבי נסים חשש ונבהל שאם יגידו בטעות שזה דרבנן זה יביא פירצה (ואותה שנה שביעית היתה) לכן נזעק ונסער כל כך.

זה השאיר בי חותם עצום מה זה פחד אמיתי על שלמות ההלכה.



יש כנגד זה הרבה סיפורים הפוכים כמה >לא< היה אכפת לו כלום כשביזוהו בב"ד, ומסתמא עוד נשמע הרבה.
כי כשכבוד ה' ותורתו כל כך בוער - לא נשאר מקום לדקדוקי הכבוד העצמי.
מסתמא הפרטים לא מדוייקים. כי הרי נפסק שביעית בזה"ז דרבנן...
אך הסיפור כשלעצמו מחזק. ייש"כ.
שאלה טובה.
 
התשובה:
גם בזה כמו בכל התורה יש הבדל בין חד דרבנן לתרי דרבנן, הן לגבי חומרת הענין מצד עצמה והן לגבי הכרעה בספקות. 

 
 
חלק עליון תַחתִית