איש ווילנא אמר:ודבר נוסף שמראה את החשש לכל דקדוק קל בהלכה
ברמ"א מופיע מנהג שכאשר קרובים מפסולי עדות יושבים שבעה אין לילך לבית המשתה
ואכן כאשר בן דודו הגר"ח קניבסקי ישב שבעה
הרי נמנע מלילך לנשואי צאצאיו
סיפור לא מובן. הדבר מפריע לכל בני הבית מגדול ועד קטן.דודע אמר:מעשה מאתר דירשו:
מעשה שהיה בשעתו בימי החורף בעת מלחמת המפרץ. אותה שנה שחונה היתה, לא ירדו גשמים, ורק עם סיום המלחמה בימי הפורים החלו לרדת גשמי שפע. באמצע ימי החורף קרא מרן הגר"נ קרליץ שליט"א לעצרת התעוררות בעקבות עצירת הגשמים בבית הכנסת ברמת אהרון בב"ב. הציבור גדש את בית הכנסת לשמוע דברי התעוררות. מרן הגר"נ שליט"א לא האריך בדיבור, כדרכו הוא עורר בקצרה על החובה לשפר את המעשים ולדעת כי מאת ד' היתה זאת עצירת הגשמים וחובתנו להשתפר.
לאחר כחמש דקות סיים את דרשתו והכינוס עמד להסתיים. הקהל נעמד על רגליו בכוונה לצאת, ואז לפתע הס הושלך בבית הכנסת. הגבאים ביקשו שקט כי מרן הרב שכח לומר דבר נוסף. הציבור התיישב שנית על מקומו, מרן הגר"נ שליט"א עלה שוב על מדרגות ארון הקודש, הוציא נייר מכיסו ואמר:
"היום בבוקר מצאתי בתיבת הדואר שלנו מכתב מיהודי, הכותב שהיות והלילה תתקיים עצרת התעוררות בבית הכנסת, הוא מבקש לעורר דבר אחד או שניים שאולי הרב יעיר עליהם וישמיע את הדברים בפני הציבור. ואני אקריא את הקטע הראשון שבמכתבו (אנו לא מצטטים ממש את המילים של הכותב):
"'היות ולאחרונה עורכים שמחות בבתים כמו שבע ברכות ואירוסין, והשמחה מתחילה בשעה מאוחרת, לא לפני עשר בלילה, ומסתיימת לתוך הלילה ואחרי חצות ליל – השירה והקולות מפריעים לשכנים. הרי בכל שכונה ובכל בניין אפשר למצוא ילדים הזקוקים לשינה, מבוגרים, חולים ועוד, שהשינה חשובה להם מאד. אני מבקש האם הרב מעוניין לעורר על כך שיפסיקו עם ההפרעות הללו". (נכון שבדרך כלל בכל בניין זה קורה פעם אחת בשנה או בשנתיים, אבל בכל זאת זה מפריע, ומפריע מאד. א.ח.)
מרן הגר"נ שליט"א סיים את ציטוט המכתב, ואז פניו האדימו, ללא גוזמא. הוא הגביה את קולו בקול זעקת כאב עצורה, ואמר: "בעיקרון הוא צודק בהערה שלו. אבל, אם השכן שלך עושה שמחה ולך היא מהווה הפרעה – על כך אנו צריכים לערוך התעוררות! כאשר השני עושה שמחה אנו צריכים לשמוח עמו בשמחתו, להרגיש את השני בשמחתו!"
מרן הגר"נ שליט"א שתק, וירד ממדרגות ארון הקודש ופניו חיוורות מצער. הכינוס הסתיים
לכולל חזו"א היה משולח ידוע בשם ר' נתן איינפלדדוד ריזל (הפרסומאי) אמר:פלא גדול, למרות שבכל חודש שילם מלגות למאות אברכים, מעולם הוא לא ביקש תרומה מנדיב !
ועד היכן הדברים הגיעו,
נדיב תרם לכולל 'חזון איש' קומה חדשה, אמרו לרבי ניסים, שצריך לבקר אצלו להוקיר לו טובה.
ואכן בחוה"מ, רבי ניסים ערך ביקור חג אצל הנדיב בביתו בתל אביב.
כדרכו רבי ניסים שתק בעת הביקור.
והנדיב מיוזמתו הציע, אולי יש לכם איזה תכניות נוספות בכולל שתרצו שאתרום להם, ר"נ שותק.
תגידו מה חסר לכם ?
תרצו עוד משהו ?
וכמה שהנדיב שואל ר"נ שותק,
לאחר זמן, ר' ניסים מסתכל בשעונו, ומתנצל שכבר הגיע זמן מנחה גדולה וקם ללכת...
יהודי נאמן אמר:סיפור לא מובן. הדבר מפריע לכל בני הבית מגדול ועד קטן.
כן, אבל באותה מידה אז גם להיפך, גם חברי היה מוצא דרך לערוך את השבע ברכות באופן שלא יפריע. ומאי אולמיה האי מהאי?דודע אמר:יהודי נאמן אמר:סיפור לא מובן. הדבר מפריע לכל בני הבית מגדול ועד קטן.
הוא ניסה להעלות נקודה מסוימת, דהיינו שחסר לנו בהרגש של השני, שהרי אם חבר קרוב או אדם קרוב אליך היתה לו שמחה, בטח שהייתה מוצא דרך להרדים את הקטנים למרות הרעש וכן על זה הדרך..פשוט להרגיש את השני ולא לחשוב רק על עצמך (שזה ד"א יסוד שכבר אמרו ר' ירוחם ממיר ועוד גדולים) וכן זה גם מה שהוא אמר "בעיקרון הוא צודק בהערה שלו. אבל..."
מסתמא הפרטים לא מדוייקים. כי הרי נפסק שביעית בזה"ז דרבנן...אח שלך אמר:בדידי הוה עובדא:
ראיתי אותו מאדים בויכוח הלכתי עם רב ממשפחתי שהיה חברותא שלו
וכל כולו משדר מצוקה חריפה.
הם הפסיקו באמצע הויכוח כי התחילו ערבית אבל גם בתפילה הוא לא היה רגוע כדרכו.
לקראת סוף התפילה ראיתי שהוא כל הזמן דרוך לראות שהרב ההוא לא עוזב את המקום כי רצה 'לתפוס' אותו להמשיך בדיון.
מיד כשגמרו הוא חזר להתוכח בלהט וכאב גדול.
לא ידעתי מה הויכוח אבל כולם ראו שזה עולה לו ממש בבריאות.
בדרך סיפר לי הרב הנ"ל שהוא היה מוכרח להפסיק באמצע כי חשש שתיכף רבי נסים יחטוף התקף לב...
(מסתמא גוזמא אבל זה לשונו)
שאלתי מה היה הויכוח?
והופתעתי מאוד לשמוע שזה היה בסה"כ על חידוש מסויים לקולא בהלכות שביעית שהרב הנ"ל רצה לומר שזה אמנם אסור אבל רק מדרבנן.
וכיון שרבי נסים חשש ונבהל שאם יגידו בטעות שזה דרבנן זה יביא פירצה (ואותה שנה שביעית היתה) לכן נזעק ונסער כל כך.
זה השאיר בי חותם עצום מה זה פחד אמיתי על שלמות ההלכה.
יש כנגד זה הרבה סיפורים הפוכים כמה >לא< היה אכפת לו כלום כשביזוהו בב"ד, ומסתמא עוד נשמע הרבה.
כי כשכבוד ה' ותורתו כל כך בוער - לא נשאר מקום לדקדוקי הכבוד העצמי.
יהודי נאמן אמר:לכולל חזו"א היה משולח ידוע בשם ר' נתן איינפלדדוד ריזל (הפרסומאי) אמר:פלא גדול, למרות שבכל חודש שילם מלגות למאות אברכים, מעולם הוא לא ביקש תרומה מנדיב !
ועד היכן הדברים הגיעו,
נדיב תרם לכולל 'חזון איש' קומה חדשה, אמרו לרבי ניסים, שצריך לבקר אצלו להוקיר לו טובה.
ואכן בחוה"מ, רבי ניסים ערך ביקור חג אצל הנדיב בביתו בתל אביב.
כדרכו רבי ניסים שתק בעת הביקור.
והנדיב מיוזמתו הציע, אולי יש לכם איזה תכניות נוספות בכולל שתרצו שאתרום להם, ר"נ שותק.
תגידו מה חסר לכם ?
תרצו עוד משהו ?
וכמה שהנדיב שואל ר"נ שותק,
לאחר זמן, ר' ניסים מסתכל בשעונו, ומתנצל שכבר הגיע זמן מנחה גדולה וקם ללכת...
אני שמעתי מכבר את המעשה הזה ממי שהיה בדרשה זו [וגם שמעתי ממנו על התאדמות פנינו והתרגשותו הבלתי מצויה ע"ז], והמובן היה שהלה אינו צודק כלל בהערתו. כנראה שאחז שעריכת שבע ברכות היא חלק מאורח החיים הרגיל אצלינו ואין זכות לשכנים להתנגד. [מן הסתם לא היה המדובר על הפעלת רמקולים וכלי נגינה].דודע אמר:יהודי נאמן אמר:סיפור לא מובן. הדבר מפריע לכל בני הבית מגדול ועד קטן.
הוא ניסה להעלות נקודה מסוימת, דהיינו שחסר לנו בהרגש של השני, שהרי אם חבר קרוב או אדם קרוב אליך היתה לו שמחה, בטח שהייתה מוצא דרך להרדים את הקטנים למרות הרעש וכן על זה הדרך..פשוט להרגיש את השני ולא לחשוב רק על עצמך (שזה ד"א יסוד שכבר אמרו ר' ירוחם ממיר ועוד גדולים) וכן זה גם מה שהוא אמר "בעיקרון הוא צודק בהערה שלו. אבל..."
מה לא מובן פה, הרי דרך העולם הוא כן, ומסתמא גם אלו שזה מפריע להם נוהגים כן כשהם עושים שמחה, אלא שעכשיו הם חושבים רק על עצמם ולכן הם מסתכלים על זה כדבר נורא, וכשהם יעשו שמחה הם יסתכלו ע"ז בדיוק הפוך.יהודי נאמן אמר:סיפור לא מובן. הדבר מפריע לכל בני הבית מגדול ועד קטן.
ודרך אגב, גם שמחות בית השואבה שעושים עד שעה מאוחרת, אין ספק שאין בזה שום קיום מצווה כשזה מפריע לכל האזור, קטנים וזקנים.
שאר לעמו אמר:אך יש לדעת שגם בשבתות היה מתפלל שם כי הוא רב בית הכנסת אף שבחול היה מתפלל בנץ.
שאר לעמו אמר:בחג שבועות היה מתפלל בבת הכנסת במנין המאוחר, ולא בנץ החמה (רעייתי אמרה לי אז). אך יש לדעת שגם בשבתות היה מתפלל שם כי הוא רב בית הכנסת אף שבחול היה מתפלל בנץ.
איש ווילנא אמר:אבל לי זכור מהרבה הזדמנויות במשך הרבה שנים שהיה מתפלל בנץ גם בשבתות
ואולי היה בזה תקופות [אני משער שזה כך היה בתקופת הרבנות בבית הכנסת הליגמן שהתפלל בבית הכנסת במנין מאוחר אבל לא ברבנות רמת אהרן]
היה חסר בבני ברק בית דין. לא היה כמעט. הלכו לרבנות.איש ווילנא אמר:יש לציין שהקמת בית הדין הוא תופעה מפליאה
איך שנהפך לבית דין בהקף כל כך גדול
על אף שהוקם בצנעה ללא שום פומביות או פרסומת כל שהיא
[כשהוקם בשנת תשכח היה מדובר על דיונים שנערכו בסלון ביתו ששימש ביחד גם כחדר שינה לילדים וגם כבית הדין]
שאלה טובה.מכל מלמדי השכלתי אמר:מסתמא הפרטים לא מדוייקים. כי הרי נפסק שביעית בזה"ז דרבנן...אח שלך אמר:בדידי הוה עובדא:
ראיתי אותו מאדים בויכוח הלכתי עם רב ממשפחתי שהיה חברותא שלו
וכל כולו משדר מצוקה חריפה.
הם הפסיקו באמצע הויכוח כי התחילו ערבית אבל גם בתפילה הוא לא היה רגוע כדרכו.
לקראת סוף התפילה ראיתי שהוא כל הזמן דרוך לראות שהרב ההוא לא עוזב את המקום כי רצה 'לתפוס' אותו להמשיך בדיון.
מיד כשגמרו הוא חזר להתוכח בלהט וכאב גדול.
לא ידעתי מה הויכוח אבל כולם ראו שזה עולה לו ממש בבריאות.
בדרך סיפר לי הרב הנ"ל שהוא היה מוכרח להפסיק באמצע כי חשש שתיכף רבי נסים יחטוף התקף לב...
(מסתמא גוזמא אבל זה לשונו)
שאלתי מה היה הויכוח?
והופתעתי מאוד לשמוע שזה היה בסה"כ על חידוש מסויים לקולא בהלכות שביעית שהרב הנ"ל רצה לומר שזה אמנם אסור אבל רק מדרבנן.
וכיון שרבי נסים חשש ונבהל שאם יגידו בטעות שזה דרבנן זה יביא פירצה (ואותה שנה שביעית היתה) לכן נזעק ונסער כל כך.
זה השאיר בי חותם עצום מה זה פחד אמיתי על שלמות ההלכה.
יש כנגד זה הרבה סיפורים הפוכים כמה >לא< היה אכפת לו כלום כשביזוהו בב"ד, ומסתמא עוד נשמע הרבה.
כי כשכבוד ה' ותורתו כל כך בוער - לא נשאר מקום לדקדוקי הכבוד העצמי.
אך הסיפור כשלעצמו מחזק. ייש"כ.