ראיתי בספר מאור האפילה שחיברו ר' נתנאל בן ישעיה בתימן לפני יותר מ600 שנה סיפור מעניין.
כי לא תשכח מפי זרעו, הבטיחם שהתורה לא תסור מהם ולא תיעדר, ויש אומרים שהיא נעדרה מביניהם בבית ראשון, ועמד עזרא בן שריה הסופר וכתבה על פה, ולא נעלם ממנו אלא פסוק בשיר השירים והוא, "לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב", ונשאר נבוך בתחלת הפסוק, עד ששאל לאדם עם הארץ, אמר לו אולי תדע מה תחלת הפסוק שבשיר השירים שסופו מרכבות עמי נדיב? אמר לו לא ידעתי. וכונתו שאינו יודע. אז נזכר עזרא שתחלתו לא ידעתי, ולכן כתבו בעלי המסורת על יד פסוק זה עם ארץ להורות שידעו מעם ארץ.
והוא פלא !
כי לא תשכח מפי זרעו, הבטיחם שהתורה לא תסור מהם ולא תיעדר, ויש אומרים שהיא נעדרה מביניהם בבית ראשון, ועמד עזרא בן שריה הסופר וכתבה על פה, ולא נעלם ממנו אלא פסוק בשיר השירים והוא, "לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב", ונשאר נבוך בתחלת הפסוק, עד ששאל לאדם עם הארץ, אמר לו אולי תדע מה תחלת הפסוק שבשיר השירים שסופו מרכבות עמי נדיב? אמר לו לא ידעתי. וכונתו שאינו יודע. אז נזכר עזרא שתחלתו לא ידעתי, ולכן כתבו בעלי המסורת על יד פסוק זה עם ארץ להורות שידעו מעם ארץ.
והוא פלא !