הסיפור מאחורי הפסוק "לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב" (שיר השירים ו-יב)

במבי

משתמש ותיק
ראיתי בספר מאור האפילה שחיברו ר' נתנאל בן ישעיה בתימן לפני יותר מ600 שנה סיפור מעניין.

כי לא תשכח מפי זרעו, הבטיחם שהתורה לא תסור מהם ולא תיעדר, ויש אומרים שהיא נעדרה מביניהם בבית ראשון, ועמד עזרא בן שריה הסופר וכתבה על פה, ולא נעלם ממנו אלא פסוק בשיר השירים והוא, "לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב", ונשאר נבוך בתחלת הפסוק, עד ששאל לאדם עם הארץ, אמר לו אולי תדע מה תחלת הפסוק שבשיר השירים שסופו מרכבות עמי נדיב? אמר לו לא ידעתי. וכונתו שאינו יודע. אז נזכר עזרא שתחלתו לא ידעתי, ולכן כתבו בעלי המסורת על יד פסוק זה עם ארץ להורות שידעו מעם ארץ.

והוא פלא !
 

אליהו52

משתמש ותיק
ולכן אמרו חכמים כל המלמד ביתו תורה כאילו מלמדה תיפלות
הרי גם אם היא צדקה במעשיה הרי היא עברה על מצות כיבוד אב שהפרה את דברו, והיתה יכולה לומר לו כל זאת בשקט בצד...
 
אליהו52 אמר:
ולכן אמרו חכמים כל המלמד ביתו תורה כאילו מלמדה תיפלות
הרי גם אם היא צדקה במעשיה הרי היא עברה על מצות כיבוד אב שהפרה את דברו, והיתה יכולה לומר לו כל זאת בשקט בצד...

מיירי גם בלומדת מעצמה?

וגם נראה שאת כל הפלפול הארוך הזה אי אפשר היה ללחוש לאב ליד החכם הנ''ל, שהרי חכם גדול היה והיה מבין מיד דברים בגו.

ובאמת יש לדון אם גזלה ממנו בזה או לא, ואולי החישוקי חמד שליט''א עמד בזה.
 

אליהו52

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
אליהו52 אמר:
ולכן אמרו חכמים כל המלמד ביתו תורה כאילו מלמדה תיפלות
הרי גם אם היא צדקה במעשיה הרי היא עברה על מצות כיבוד אב שהפרה את דברו, והיתה יכולה לומר לו כל זאת בשקט בצד...

מיירי גם בלומדת מעצמה?

וגם נראה שאת כל הפלפול הארוך הזה אי אפשר היה ללחוש לאב ליד החכם הנ''ל, שהרי חכם גדול היה והיה מבין מיד דברים בגו.

ובאמת יש לדון אם גזלה ממנו בזה או לא, ואולי החישוקי חמד שליט''א עמד בזה.
הוא גרם לה על יד ששכר לה מלמד ולא אמר לו בבירור שילמד רק תורה שבכתב (וגם זה נידון שלם האם נכלל בכל המלמד...)
אם היא כזאת חכמה היא יכלה לומר לו ברמז ובקיצור שהוא ת"ח (אם צריך רעיון הנה: אבא נראה לי שהוא "חיים" גדול ומגיע לו תרומה הגונה ואח"כ להסביר הכל)
או מרן העלינו לשבח או ברכי נפשי :)................................
 
 

הכהן

משתמש ותיק
אליהו52 אמר:
הוא גרם לה על יד ששכר לה מלמד ולא אמר לו בבירור שילמד רק תורה שבכתב
ואולי גרם לה בזה שלא השגיח במעשיה כמה שנים...
 

אליהו52

משתמש ותיק
הכהן אמר:
אליהו52 אמר:
הוא גרם לה על יד ששכר לה מלמד ולא אמר לו בבירור שילמד רק תורה שבכתב
ואולי גרם לה בזה שלא השגיח במעשיה כמה שנים...

באמת הסיפור סתם מוזר ששכר מלמד שיהיה איתה בחדר במשך שנתיים ורק לאחר כג חודש נזכר לבדוק אתמהה... 
 

ברכה והצלחה

משתמש רגיל
זכורני בעבר קראתי סיפור דומה במוסף שב"ק על בת של איזה רב שידעה את כל הש"ס וכשהגיעה לפירקה בחנה את כל הבחורים שנפגשה עימם בלימוד...ומחמת זה נשארה רווקה ולא התחתנה ואותו רב הצטער מאוד על שאיפשר לה ללמוד את הגמ'. אשמח מאוד אם מישהו יוכל למצוא את הסיפור הנ"ל או את מקורו.

בנותן טעם להביא שבעל המכתב מאליהו היה מורה פרטי ללימודי קודש של אביו ואחותו של מישהו במשפחתי, ולימד את שניהם גמ' וכאשר שאל אותו האבא שלהם מה עם כל המלמד ביתו תורה וכו' אמר שיש לו פשט אחר בזה (ולא הסביר).

יצויין שמהלימוד הנ"ל יצא הספר חידושי הרב דסלר על הש"ס     
 

אבי חי

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
אבי חי אמר:
בסוף בסוף הגעתם למסקנה שהסיפור מוזר....

באמת לא כתב רבינו הבן איש חי שהוא מעשה שהיה אלא רק 'מעשה', ושמא הוא משל גרידא לבאר קושייתו על האוה''ח כמבואר בפנים.
אוי ואבוי, לא שמתי לב לשם הספר... לא הייתי כותב כך.
אכן בספרי הבא"ח מצויים מעשים כגון דא, והם משלים, או מוסרי השכל שכתובים כמעשה מעניין.
(איני בקי בספרים, אבל מהמעט שעיינתי בהם זו התרשמותי).
 
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
ברכה והצלחה אמר:
זכורני בעבר קראתי סיפור דומה במוסף שב"ק על בת של איזה רב שידעה את כל הש"ס וכשהגיעה לפירקה בחנה את כל הבחורים שנפגשה עימם בלימוד...ומחמת זה נשארה רווקה ולא התחתנה ואותו רב הצטער מאוד על שאיפשר לה ללמוד את הגמ'. אשמח מאוד אם מישהו יוכל למצוא את הסיפור הנ"ל או את מקורו.

בנותן טעם להביא שבעל המכתב מאליהו היה מורה פרטי ללימודי קודש של אביו ואחותו של מישהו במשפחתי, ולימד את שניהם גמ' וכאשר שאל אותו האבא שלהם מה עם כל המלמד ביתו תורה וכו' אמר שיש לו פשט אחר בזה (ולא הסביר).

יצויין שמהלימוד הנ"ל יצא הספר חידושי הרב דסלר על הש"ס     
זה נמצא בספר 'מגד גבעות עולם' של הרב מיכל שורקין שליט"א
 
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ראיתי בספר מאור האפילה שחיברו ר' נתנאל בן ישעיה בתימן לפני יותר מ600 שנה סיפור מעניין.

כי לא תשכח מפי זרעו, הבטיחם שהתורה לא תסור מהם ולא תיעדר, ויש אומרים שהיא נעדרה מביניהם בבית ראשון, ועמד עזרא בן שריה הסופר וכתבה על פה, ולא נעלם ממנו אלא פסוק בשיר השירים והוא, "לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב", ונשאר נבוך בתחלת הפסוק, עד ששאל לאדם עם הארץ, אמר לו אולי תדע מה תחלת הפסוק שבשיר השירים שסופו מרכבות עמי נדיב? אמר לו לא ידעתי. וכונתו שאינו יודע. אז נזכר עזרא שתחלתו לא ידעתי, ולכן כתבו בעלי המסורת על יד פסוק זה עם ארץ להורות שידעו מעם ארץ.

והוא פלא !

היום החברותא שלי סיפר לי שתמר מזן מג'הול נקרא כך כי לפני שנים רבות הבריחו ייחורי תמרים מעיראק ולא ידעו לזהותם ורק ערבי זקן זיהה להם את הזנים וכשהגיע לזן מג'הול אמר להם "מג'הול" שפירושו "בלתי מוכר" בערבית והם חשבו כאן שזהו שמו...
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
אוי ואבוי, לא שמתי לב לשם הספר... לא הייתי כותב כך.
אכן בספרי הבא"ח מצויים מעשים כגון דא, והם משלים, או מוסרי השכל שכתובים כמעשה מעניין.
(איני בקי בספרים, אבל מהמעט שעיינתי בהם זו התרשמותי).
אכן, אך פה קשה להגיד סתם משל.
כי אין צורך בסיפור כזה ארוך כדי להסביר את ׳ואת צנועים חכמה׳ לולי שקרה באמת או שיש פה סוד…
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ז"א שכל נוסח התורה עומד על זכרונו של אדם אחד?

ובכל מוסרי התורה איך זה היה ?

ואמנם הרמב"ם פותח בהקדמת המשנה

ועניין לימודו לישראל היה כפי שאומר: (עירובין נד ב) היה משה נכנס באוהלו, ונכנס אליו בתחילה אהרן, ומשה היה אומר לו המצווה הנתונה לו פעם אחת ולימדהו פירושה, ויסתלק אהרן ויחזור לימין משה רבנו. ונכנסו אחריו אלעזר ואיתמר בניו, והיה משה אומר להם מה שאמר לאהרן, ויסתלקו וישב האחד לשמאל משה רבנו והשני לימין אהרן. ואחרי כן יבואו שבעים זקנים, וילמדם משה כמו שלימד לאהרן ובניו. ואחרי כן יבאו ההמון וכל מבקש ה' וישם לפניהם המצווה ההיא עד ישמעו הכל מפיו. נמצא אהרן שומע המצווה ההיא מפי משה ארבע פעמים, ובניו שלוש פעמים, והזקנים שני פעמים, ושאר העם פעם אחת.

ויסתלק משה, וחזר אהרן לפרש המצווה ההיא אשר למד, ששמע מפי משה ארבע פעמים, כמו שאמרנו, אל כל הנמצאים.

ויסתלק אהרן מאתם אחרי ששמעו בניו המצווה ארבע פעמים, שלוש מפי משה ואחד מפי אהרן.

וחוזרין אלעזר ואיתמר, אחרי שנסתלק אהרן, ללמד המצווה ההיא לכל העם הנמצאים ונסתלקו מללמד. ונמצאו שבעים הזקנים שומעים המצווה ארבע פעמים, שתים מפי משה ואחת מפי אהרן ואחת מפי אלעזר ואיתמר.

וחוזרים הזקנים גם הם אחר כן להורות המצווה להמון פעם אחת. נמצאו כל הקהל שומעים המצווה ההיא ארבע פעמים, פעם מפי משה ופעם מפי אהרן ושלישית מפי בניו ורביעית מפי הזקנים.
ואחרי כן היו כל העם הולכים ללמד איש לאחיו מה ששמעו מפי משה, וכותבים המצווה ההיא במגילות. וישוטו השרים על כל ישראל ללמוד ולהגות, עד שידעו בגרסה המצווה ההיא וירגילו לקרותה. ואחר כך ילמדום פירושי המצווה ההיא הנתונה מאת השם. והפירוש ההוא היה כולל עניינים. והיו כותבים המצווה ולומדים על פה הקבלה.
 

בצ"ל

משתמש ותיק
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מגילה פרק ד הלכה א
ר' זעירא בשם רב חננאל אפילו רגיל תורה כעזרא לא יהא הוגה מפיו וקורא כמה שנאמר בברוך [ירמי' לו יח] מפיו יקרא אלי כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
אינו לא במס"ג ולא במס"ק.

זה באמת שאלה טובה מהו המקור לאגדה זו, ואולי רמז קטן יש בדברי הגמ' לרעיון הנ"ל

אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא: בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי. ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש, והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי. מאן הדיוטות? - אמר רב חסדא: כותאי. מאי כתב עברית? - אמר רב חסדא: כתב ליבונאה (סנהדרין כא, ב).
 
חלק עליון תַחתִית