יום פטירת רחל - בי"א חשוון? או בקיץ? (אשכול מאוחד מכמה אשכולות)

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
דבר ידוע ומפורסם בכל קצווי ארץ שיום י"א חשון הוא יום פטירת רחל אמנו ע"ה. ורבים ושלמים עולים למקום קבורתה ומתפללים ומדליקים נר וכו' בזה היום.

ואני בא בזה לערער על המוסכמות. ולהורות ולהראות. מעיון במקורות. שיום זה כנראה אינו יום פטירתה. ותחילה אציג את מקורות דברי ולאחר מכן אתייחס למקור היחיד המורה לכאורה כמנהג המקובל.

א.
במדרש פסיקתא רבתי דר"כ (פ"ג ה) מפורש שיעקב קבר את רחל בין פסח לעצרת [ובודאי לא המתין חצי שנה לקבורתה].

ב.
בגמרא (מגילה יז.) מפורש שיעקב עזב את בית אל בתחילת הקיץ. ובפסוקים (בראשית לה) מפורש שבעוזבו את בית אל נפטרה רחל.

ג.
בפסוק (שם לה טז) נכתב שרחל נפטרה ב"עוד כברת הארץ לבוא אפרתה" ובביאור המילים כברת הארץ הביא רש"י מהמדרש "בזמן שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה שהסתיו (-חורף) כבר עבר והשרב עדין לא בא". ובמקור הדברים במדר"ר מפורש יותר "עונת הגשמים עברה ועדיין השרב לא בא"

- - - - - - - -

המקור היחיד לכאורה למנהג המקובל (יא חשון) הוא במדרש תדשא (ונעתק בילקו"ש ריש שמות ועוד) הביא את תאריך לידת כל אחד מן השבטים ואת שנת פטירתם. וכתב וזה לשונו:
"בנימין נולד יא מרחשון ומת בן ק"ט שנה" וזה לכאורה מקור למנהג המקובל כי הרי רחל נפטרה בעת לידת בנימין. ויש להקשות ע"ז מכל הנ"ל כמובן. ובהמשך אתרץ.

עוד כתב במדרש שם "יששכר נולד י' אב".
והנה דברי המדרש על יששכר קשים ביותר. כי הרי מפורש בפסוק (בראשית ל) "וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה" ובאותו יום נתעברה לאה ומזה נולד יששכר.

והרי זמן קציר חיטים הוא בתקופת שבועות (קרבן העומר) ובהדיא כתב בתרגום יונתן שם שהיה זה בחודש סיון. ואם כן שנתעברה בסיון. כיצד ילדה בחודש אב תוך ג' חודשים? (או ט"ו אם נרצה לומר שילדה בשנה שאחרי כן)

ובתירוץ קושיות חמורות אלו נסמכתי על גרסת חלק ממדפיסי המדרש. המאומתת גם מכת"י של המדרש שהובא בקובץ "חיצי גיבורים" (אלול תשע"ד) ובו נראה בעליל שבמדרש לא נכתבו שמות החודשים כלל. רק נכתב שבנימין נולד בחודש השני. ויששכר בחודש הי"א. וכן ע"ז הדרך בשאר השבטים.

ובחלק מהדפוסים פתחו בהדפיסים את מניין החודשים כהבנתם. ומנו את תשרי כחודש ראשון. וטעו בזה. כי כוונת המדרש למנות לפי ניסן. שהוא ראשון לחודשי השנה.

לפי זה כל הקושיות אינם קשות. והמדרש לא סותר כלום.
וכוונת המדרש שרחל נפטרה ובנימין נולד בי"א אייר שזה בין פסח לעצרת. וזה אחרי ימות הגשמים ולפני השרב. וזה בתחילת הקיץ.

גם לפי זה יששכר נולד בי' אדר. שזה בדיוק ט' חודשים מתחילת העיבור בסיון.

והכל אתי שפיר. והמדרשים כולם הולכים בדרך אחת.

נמצא ברור לכאו' שיום פטירת רחל אמנו הוא ביום י"א אייר!
והתאריך המקובל הוחזק בטעות מחמת שגגת המדפיסים
.

בהזדמנות זו הנני להודות לידיד יקר שעוררני לדברים.

[highlight=yellow]- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -[/highlight]
להשלמת העניין אני מצרף כאן עוד 2 הודעות ממה שכתבתי בהמשך האשכול
-[highlight=yellow]- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -[/highlight]

בירור דעת תרגום יונתן בן עוזיאל לגבי זמן פטירת רחל אמנו

ההוכחה מהגמרא במגילה שרחל נפטרה בתחילת הקיץ
בהודעתי הראשונה כתבתי בזה הלשון "בגמרא (מגילה יז.) מפורש שיעקב עזב את בית אל בתחילת הקיץ. ובפסוקים מפורש שבעוזבו את בית אל נפטרה רחל".
וכעת ארחיב יותר בביאור הדברים:
הגמרא המגילה (יז.) כותבת שיוסף נעלם מאביו 22 שנה כמניין השנים שיעקב פירש מיצחק אביו. ומקשה הגמרא שהרי יעקב היה בבית לבן רק 20 שנה ולא 22.
ועונה הגמרא שמלבד 20 השנים אצל לבן נשתהה יעקב עוד שנתיים בדרך "דתניא יצא מארם נהריים ובא לו לסוכות ועשה שם י"ח חודש שנאמר ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות, ובבית אל עשה ו' חודשים והקריב זבחים" ע"כ לשון הגמרא. ומפרש שם רש"י שגמרא מדייקת מלשון הפסוק ש"בית" נכתב בלשון יחיד ו"סוכות" בלשון רבים. ומבארת שמכיון שבית נצרך לחורף נלמד ששהה שם יעקב חורף אחד. ומכיון שסוכות נצרכות לקיץ נלמד ששהה יעקב שם שני קייצים. ומכאן שהיה שם 18 חודשים. קיץ חורף וקיץ. בסדר הזה דווקא.
ומכאן ממשיכה הגמרא שבסיומו של הקיץ השני הוא עבר לבית אל ושהה שם ששה חודשים. דהיינו שהיה שם חורף שלם. ובסיומו של החורף בהגיע תחילת הקיץ יצא מבית אל ואז רחל נפטרה. הרי לנו שרחל נפטרה בתחילת הקיץ ולא בי"א חשון.

שאלת הרב @הפקדתי שומרים מתרגום יהונתן
ושאל הרב הפקדתי שומרים שאמנם מחשבון הגמרא מוכח כן. אך בתרגום יונתן חולק וכותב שיעקב השתהה בסוכות רק י"ב חודש, ולא י"ח חודשים, ולפ"ז בהצטרף ו' חודשים בבית אל הרי יציאתו משם בעת הגעת החורף שאז נפטרה רחל והוא חודש חשוון. וזה לשון התרגום יונתן (לג פסוק יז) - ויעקב נטל לסוכות ואיתעכב תמן תריסר ירחי שתא ובנא ליה בי מדרשא ולגיתוי עבד מטלן בגין כן קרא שמא דאתרא סוכות.

ובאמת שההערה נכונה. ושאלה טובה צריכה התייחסות ובירור.
ואכן עיינתי בדבר. וב"ה יש מה להשיב ע"ז באופן ברור ומוחלט.

שינוי גירסא בתרגום יונתן
אך בטרם אשיב על הדברים מחובתי לציין שבספר "תרגום יב"ע עה"ת עם פירוש יונתן ונער יונתן" הביא דבכת"י איתא "ויעקב נטל לסוכות ואיתעכב תמן תמניסר ירחי שתא ובנא ליה בי מדרשא ולגיתוי עבד מטלן בגין כן קרא שמא דאתרא סוכות." בדיוק כגמרא וכפירש"י. ולפי זה הקושיא לא מתחילה. ואדרבא מוכח שם מה שהוכחתי מהגמרא שרחל נפטרה בתחילת הקיץ.

ביאור התרגום לפי הגירסא בספרים שלפננו
אך גם בלא גרסא זו יש לבאר התרגום כדלהלן:
א. הנה על פניו מהתרגום נראה שלא ס"ל את דרשת הגמרא להשוות את שנות יוסף לשנות יעקב. כי הרי חולק על חשבון החודשים המובא בגמרא. וכיון שכן אין לו הכרח לסבור ששהה יעקב בבית אל 6 חודשים דווקא. כי הרי הגמרא כתבה כן רק כדי להשלים ל22 שנה. ואם לא ידוע לנו לפי דעת התרגום כמה זמן היה יעקב בבית אל כבר נפלה הראיה על פטירת רחל בתחילת החורף.

ב. אך גם אם נאמר שהתרגום מסכים עם הגמרא שיעקב היה בבית אל ו' חודשים. זה יהיה ראיה שרחל נפטרה בתחילת הקיץ (!) כדברי. ולא בתחילת החורף.
כי הנה הגמרא שדרשה את המילה "סוכות" בלשון רבים ולמדה ששהה יעקב בסוכות פעמיים בקיץ ופעם אחת בחורף. ולכן הוכרחה לסבור שהיה זה לפי סדר של "קיץ - חורף - קיץ".
אך התרגום שלא דרש את המילה "סוכות" בלשון רבים וסבר שהיה יעקב בסוכות רק חורף אחד וקיץ אחד. יש לכאורה מקום להסתפק האם היה שם "חורף וקיץ" או "קיץ וחורף".
ובהתבונן בסדר הכתוב בפסוק "ויבן יעקב בית ולמקנהו עשה סוכות" נבין בפשטות שיסבור התרגום שהיה שם חורף וקיץ. (דהיינו שאמנם הוא מוריד 6 חודשים מחשבון הגמרא. אך הוא מוריד את חודשי הקיץ הראשונים דווקא ולא את האחרונים!) וכיון שכן גם לשיטת התרגום, יעקב עזב את סוכות בסוף הקיץ, ועבר לבית אל לכל עונת החורף שאחריו, ובעוזבו את בית אל אחרי החורף נפטרה רחל. כלומר שנפטרה רחל בתחלית הקיץ.

אם כן נמצא שאין בתרגום שום מקור לפטירת רחל בחורף, ואדרבא אולי יש מקור איפכא (אם גורס כגמרא, או אם סובר כגמרא לגבי ו' החודשים בבית אל).

והדבר ברור למתבונן אחר עיון וחשבון.

[highlight=yellow]- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -[/highlight]

הבהרת דברים בבירור דעת מדרש תדשא

ראיתי שדברי הראשונים לא הובנו מספיק. והיו שהבינו שאני מציע כאן "רעיון מהפכני" בפירושו של מדרש זה. ואחר העיון נראה לי שהתנסחותי היתה מעורפלת משהו. ויש גם בי אשם. על כן הנני להעמיד דברים על דיוקם.

יש שלושה הוצאות חשובות שהדפיסו את מדרש תדשא. 1. בספר "בית המדרש". 2. בספר אוצר המדרשים. 3. באחרונה נדפס שוב ע"י מכון זכרון אהרן. (אני מאמין שיש עוד דפוסים אך אינני מכירם).

במדרש מביא את תאריכי הולדת האבות והשבטים. וכמה שנים חיו.

בכל הדפוסים הנ"ל בהזכרת כלל השבטים מופיעים החודשים על פי מניינם ולא על פי שמם. וזו הגרסא המקובלת והמסורה בידינו.

בכל הדפוסים גם מצויין שנחסרו מהמדרש זבולון ובנימין ולא נזכרו בנוסח המדרש שבכתבי היד כלל.
כדי להשלים חסר זה העתיקו המדפיסים את הנכתב ברבינו בחיי על בנימין ועל זבולון. מהם שהוסיפו בתוך המדרש ומהם שבהערה בשולי העמוד. והם מציינים שהם משלימים ע"פ רבינו בחיי.

יען וברבינו בחיי נזכרו כל החודשים על פי שמם ולא על פי מניינם. כך עשו המדפיסים בהביאם למדרש את חודשי זבולון ובנימין. אך שאר החודשים נזכרים לפי מניינם.

וכאן נשאלת השאלה: מה הנוסח המקורי. האם זה שבידינו (חודשים לפי מספר ולא לפי שם) או זה שנדפס ברבינו בחיי (שמות החודשים ולא מספרם).

ועל זה הבאתי שבקובץ שלטי גיבורים מביא כת"י קדום ובו מופיעים לראשונה כל השבטים ללא יוצא מן הכלל. והם מופיעים לפי מניין ולא נזכרים בשמם. ומכך הנחתי שזה הנוסח המסתבר והמקורי. וכמקובל בידינו אנו לגבי שאר השבטים.

כעת יש לדון איך לפרש את המספרים במדרש. האם המדרש מונה את החודשים מתשרי או מניסן.

אם נניח שהוא מונה מתשרי נצטרך לפרש שהוא סותר את הגמרא. ואת מפרשי התורה ומדרשים אחרים. וזה לא כל כך מסתבר. ובפרט שלגבי יששכר נצטרך להדחק מאוד מאוד כמו שכתבתי לעיל.

אם נניח שהוא מונה מניסן אין שום קושיא וזה מסתדר מצויין עם הגמרא ומפרשי התורה והמדרשים. וכן מסביר היטב כל מה שקשה על יששכר. מלבד מה שנצטרך לומר שמדפיסי או מעתיקי רבינו בחיי טעו. והטעו את משלימי המדרש אחריהם.

ועל זה כתבתי שהנראה הוא כאפשרות השניה ולפי זה רחל נפטרה בי"א אייר!
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
עברנו על הדברים של הכותב היקר בכובד ראש וכתבנו מכח ראיות ברורות שהדברים לא מוכרחים כלל ועיקר, ומנהגם של ישראל קדוש הוא לולי שאנו מציבים נימוקים מכריעים כנגד, דבר שלא נעשה בהודעה פותחת האשכול. ואצרף כאן את ההודעות שנכתבו בהמשך הנידון, כאן וכאן אני מעלה את הטענות שהעלנו בתמצות לפני המעיינים.

מכל מלמדי השכלתי אמר:
דבר ידוע ומפורסם בכל קצווי ארץ שיום י"א חשון הוא יום פטירת רחל אמנו ע"ה. ורבים ושלמים עולים למקום קבורתה ומתפללים ומדליקים נר וכו' בזה היום.
ואני בא בזה לערער על המוסכמות. ולהורות ולהראות. מעיון במקורות. שיום זה כנראה אינו יום פטירתה. ותחילה אציג את מקורות דברי ולאחר מכן אתייחס למקור היחיד המורה לכאורה כמנהג המקובל.

(לע"ע בקצרה ממש. יש עימי עוד חומר רב בנושא)

א.
במדרש פסיקתא רבתי דר"כ (פ"ג ה) מפורש שיעקב קבר את רחל בין פסח לעצרת [ובודאי לא המתין חצי שנה לקבורתה].
ב.
בגמרא (מגילה יז.) מפורש שיעקב עזב את בית אל בתחילת הקיץ. ובפסוקים (בראשית לה) מפורש שבעוזבו את בית אל נפטרה רחל.
(לבקשת חכמי הפורום הרחבתי מעט על ראיה זו בהודעות שאח"כ)
ג.
בפסוק (שם לה טז) נכתב שרחל נפטרה ב"עוד כברת הארץ לבוא אפרתה" ובביאור המילים כברת הארץ הביא רש"י מהמדרש "בזמן שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה שהסתיו (-חורף) כבר עבר והשרב עדין לא בא". ובמקור הדברים במדר"ר מפורש יותר "עונת הגשמים עברה ועדיין השרב לא בא"

- - - - - - - -

המקור היחיד לכאורה למנהג המקובל (יא חשון) הוא במדרש תדשא (ונעתק בילקו"ש ריש שמות ועוד) הביא את תאריך לידת כל אחד מן השבטים ואת שנת פטירתם. וכתב וזה לשונו:
"בנימין נולד יא מרחשון ומת בן ק"ט שנה" וזה לכאורה מקור למנהג המקובל כי הרי רחל נפטרה בעת לידת בנימין. ויש להקשות ע"ז מכל הנ"ל כמובן. ובהמשך אתרץ.

עוד כתב במדרש שם "יששכר נולד י' אב".
והמה דברי המדרש על יששכר קשים ביותר. כי הרי מפורש בפסוק (בראשית ל) "וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה" ובאותו יום נתעברה לאה ומזה נולד יששכר.

והרי זמן קציר חיטים הוא בתקופת שבועות (קרבן העומר) ובהדיא כתב בתרגום יונתן שם שהיה זה בחודש סיון. ואם כן שנתעברה בסיון. כיצד ילדה בחודש אב תוך ג' חודשים? (או ט"ו אם נרצה לומר שילדה בשנה שאחרי כן)

ובחלק מהדפוסים פתחו בהדפיסים את מניין החודשים כהבנתם. ומנו את תשרי כחודש ראשון. וטעו בזה. כי כוונת המדרש למנות לפי ניסן. שהוא ראשון לחודשי השנה.
בכדי שיעינו הלומדים הרבים בטענות שהעלנו, אני מציע בתמצית את עיקרי הדברים וישובם (שנפרסו בכמה הודעות בצורה לא מסודרת, וכמו"כ הוספנו עוד בזה) על מה שטענו כאן שנפלה טעות בד' המדרש תדשא.

נחדד את הדברים. מכח שני טענות העלו כאן טיעון מחודש, שנפלה טעות במדרש.
1. מכח ג' ראיות שהבאת קודם, א. פסיקתא ב. מגילה ג. הפסוק כברת דרך
2. מכח תאריך הולדת יששכר.

על 1 מי שמעיין מבין לבד, שאין כאן שום טענה ונפרט.
א. יש פסיקתא שחולקת על מדרש תדשא והילקוט בזה אין ספק, והמדרשים חלוקם בתאריך לידת בנימין ופטירת רחל.
ב. הגמ' מגילה. הגמ' דורשת את הפסוק י"ח חודש אחר שמסיקה מדנקט סוכות ובית שנעשה בשני שלבים, ז"א קיץ וחורף וקיץ, ואילו המדרש תדשא לא נקט באותו דרשה, ועל מה באה תלונתך, וביותר ראה מזרחי (לג, יז) שמעיר על רש"י שהביא את הדרשה הנ"ל וז"ל "נסע סכותה ושהה שם שמונה עשרה חודש קיץ וחורף וקיץ. סכות קיץ בית חורף סכות קיץ. בבראשית רבה. ולא ידעתי למה הביאו רש"י ז"ל בפירושו, והלא הבית והסכות שניהם נעשו בזמן אחד, הבית לעצמו והסכות למקנהו, כדכתיב, "ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות". והמדרש שדרשו הבית והסכות לעצמו, הבית בחורף והסכות בקיץ, אינו אחר פשוטו של מקרא. ועוד, שאין כתוב "סכות" אלא פעם אחת "ולמקנהו עשה סכות", אבל "סכתה" דרישיה דקרא שם מקום הוא נסע אל סכות, והם דרשו שני פעמים סכות, ואיך הביאו רש"י בפירושו, והלא בפרשת בראשית כתב "ומדרשי אגדה יש הרבה ואני לא באתי להביא רק מאותן מדרשות שהן קרובות לפשוטו של מקרא": עכ"ל.
כמו כן הוספנו לכם שכך מצינו בתרגום יונתן שכתב י"ב חודש ובהצטרף 6 חודשים בבית אל הרי שהגיע החורף ולא הקיץ, וע"ז אם באנו למעט במחלוקות, אין סיבה לטעון שחלק גם לגבי בית אל. כמו כן מה שכתבתם לדקדק לפי תרגום יונתן מדקדוק הפסוק להוכיח שבתחילה בנה בקיץ, כתבנו לכם שאילו ראיתם את התרגום לא היה עולה על דעתכם כדבר הזה.
ג. פירוש כברת דרך, שוב פעם זו דרשה שהובאה בכמה מדרשות, וכפי שהערנו רש"י (לה, טז) גם מביא את הפשט שכברת דרך פירושו מרחק הדרך וזה לשונו: כברת הארץ - מנחם פירש לשון כביר רבוי מהלך רב. ואגדה בזמן שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה (ב"ר) שהניר מצוי הסתיו עבר והשרב עדיין לא בא ואין זה פשוטו של מקרא שהרי בנעמן מצינו (מ"ב ה) וילך מאתו כברת ארץ ואומר אני שהוא שם מדת קרקע כמו מהלך פרסה או יותר כמו שאתה אומר צמד כרם חלקת שדה כך במהלך אדם נותן שם מדה (קרקע כמו מהלך מיל) כברת ארץ: עכ"ל. ולכן הפסיקתא שנקטה אחרת ופירשה "שהארץ חלולה ככברה" זו דרשה, שבניגוד לה המדרש תדשא פירש כפשוטו. כמו כן הבאנו וגם ר' @שאר לעמו הביא שיש שפרשו עת הגריד זו דוקא בתקופת מרחשון, אבל אין צורך בחידוש זה אלא הפסיקתא ומדרש תדשא כל אחד פירש אחרת.

2. הראיה מיששכר היא לא מוכרחת ולהיפך.
א. הוא מניח במוחלט שלאה נתעברה מיששכר בסיון משום הפסוק קציר חיטים. א. ברש"י סנהדרין מובא שקציר חיטים לא בסיון משום שראובן יצא בסוף הקציר חיטים. כמו כן מלבד המדרש שכותב שנתעברה באותו לילה, הפסוק שכותב ותהר לאה וגו' לא מוכרח שנתעברה באותו לילה, שכן הפסוק כותב ותהר אין כונתו תיכף אלא שקודם למעשה הדודאים יעקב שכן אצל רחל, ואילו ממעשה הדודאים ואילך הוא שהה אצל לאה, ולכן כמו שאצל זבולון היא ודאי לא נתעברה באותו לילה, עם זאת שהגמ' והמדרש מציינים שבזכות הדודאים נתעברה בשני שבטים יששכר וזבולון, כך גם אצל יששכר לא במוכרח שנתעברה באותו לילה, והראיה שהמדרש היה צריך לדרוש שנתעברה באותו לילה זאת אומרת שהפשטות לא מוכרחת לכך, ומ"מ מדרש תדשא לא מחויב לזה.
א. גם אם נניח שנתעבר בסיון, אתה מניח שהשבטים נולדו בט' כטבעו של עולם. ואילו המדרש מוכיח מפשוטו של מקרא בכמה מקומות, שבני לאה לא נולדו כטבע העולם אלא כל שבעה חודשים, כמו כן כותב המדרש שיששכר נולד י"ב חודש וי"א י"ד חודש, ואם כן הראיה לא מתחילה, שכן יששכר נתעבר מתי שנתעבר ונולד בחודש אב, שכן כל לידתם לא היתה כטבעו של עולם.
ג. כמו כן כתבו שיששכר נולד באדר. ולא היא הוא נולד בשבט וכפי שטרחתי בהודעה כאן להוכיח. ואילו יאמר שטעות בחשבון נפלה בדבריו ותו לא מידי, החרשתי.

כמו כן כתבנו שבס' היובלים שנשתמר לפני אלפים שנה כתב במפורש שבנימין נולד בי"א חשון. (אין צורך להכביר שס' היובלים הוא ספר חיצוני, אבל אם מצאנו בו שנכתב להדיא תאריך פטירה העולה במדויק למה שנכתב בחז"ל הרי שההצלבה בין הדברים היא מכריחה ולא בחינם) כמו כן רבינו בחיי כתב, כמו כן הילקוט, ולכן אילו הדברים היו נכתבים רק במדרש תדשא והיה לזה ראיות מוכרחות הניחא, אבל לא זו בלבד שהראיות לא מוכרחות, גם מקור הדברים של מדרש תדשא מוצלב משלושה מקורות חלקם עתיקים לפני המצאת הדפוס וחלקם כמו ס' היובלים עתיקים מאד.

כמו כן מה שכתב בזה"ל -"ובחלק מהדפוסים פתחו בהדפיסים את מניין החודשים כהבנתם. ומנו את תשרי כחודש ראשון. וטעו בזה. כי כוונת המדרש למנות לפי ניסן. שהוא ראשון לחודשי השנה".
דבריו לא מבוררים לי כלל, מה הכרח לתלות במדפיסים טעות פשוטה והלא ידועה שראש השנה לחדשים הוא בניסן ולא בתשרי וזה פסוק מפורש, והניחא הרב רצאבי הנז', כתב נימוק הגיוני היכן טעותם, משום שמנו את גיל האדם בראש השנה של בריאת העולם וכמו שנתבאר בארוכה בדבריו שם, ואולם לדברי 'הכותב' כאן, מפני מה טעו בטעות פשוטה. וראה מה שכתבנו כאן.

כמו כן שלח לי אחד מהחברים (השמטתי את שמו, יען ולא קבלתי הרשות להזכירו) טענה על מה שכתבו שהתאריך י"א חשוון הוא טעות בגלל המדפיסים.. בזה הלשון -"בעיקר הדברים האמת שאני לא נכנסתי לעומק הנושא אבל קשה בעיני לטעון שכל הדברים שנהגו שנים רבות ובררו מקורות היו טעות. וכי לא יכלו לחשוב על תירוץ זה? אלא שיש לברר ממתי אכן התחילו לעשות עסק מתאריך י"א מרחשוון ומי הם שעשו ע"כ. וזו גם טענה, אבל אי"צ לזה כמו שהרחבנו.
מכל מלמדי השכלתי אמר:
שאלת הרב @הפקדתי שומרים מתרגום יהונתן
ושאל הרב הפקדתי שומרים שאמנם מחשבון הגמרא מוכח כן. אך בתרגום יונתן חולק וכותב שיעקב השתהה בסוכות רק י"ב חודש, ולא י"ח חודשים, ולפ"ז בהצטרף ו' חודשים בבית אל הרי יציאתו משם בעת הגעת החורף שאז נפטרה רחל והוא חודש חשוון. וזה לשון התרגום יונתן (לג פסוק יז) - ויעקב נטל לסוכות ואיתעכב תמן תריסר ירחי שתא ובנא ליה בי מדרשא ולגיתוי עבד מטלן בגין כן קרא שמא דאתרא סוכות.
...
ביאור התרגום לפי הגירסא בספרים שלפננו.
ב. אך גם אם נאמר שהתרגום מסכים עם הגמרא שיעקב היה בבית אל ו' חודשים. זה יהיה ראיה שרחל נפטרה בתחילת הקיץ (!) כדברי. ולא בתחילת החורף.
כי הנה הגמרא שדרשה את המילה "סוכות" בלשון רבים ולמדה ששהה יעקב בסוכות פעמיים בקיץ ופעם אחת בחורף. ולכן הוכרחה לסבור שהיה זה לפי סדר של "קיץ - חורף - קיץ". אך התרגום שלא דרש את המילה "סוכות" בלשון רבים וסבר שהיה יעקב בסוכות רק חורף אחד וקיץ אחד. יש לכאורה מקום להסתפק האם היה שם "חורף וקיץ" או "קיץ וחורף".
ובהתבונן בסדר הכתוב בפסוק "ויבן יעקב בית ולמקנהו עשה סוכות" נבין בפשטות שיסבור התרגום שהיה שם חורף וקיץ. (דהיינו שאמנם הוא מוריד 6 חודשים מחשבון הגמרא. אך הוא מוריד את חודשי הקיץ הראשונים דווקא ולא את האחרונים!) וכיון שכן גם לשיטת התרגום, יעקב עזב את סוכות בסוף הקיץ, ועבר לבית אל לכל עונת החורף שאחריו, ובעוזבו את בית אל אחרי החורף נפטרה רחל. כלומר שנפטרה רחל בתחלית הקיץ.
אם כן נמצא שאין בתרגום שום מקור לפטירת רחל בחורף, ואדרבא אולי יש מקור איפכא (אם גורס כגמרא, או אם סובר כגמרא לגבי ו' החודשים בבית אל).

והדבר ברור למתבונן אחר עיון וחשבון.

תרגום יונתן:
אוי ואבוי למי שהגיע להבנה כזו. הנה כדרכו גם על הטענה שהערנו בתרגום יונתן האריך הכותב בחינם. וראשית כל נפלה אצלו טעות חמורה בדברים פשוטים ביותר כפי שנסביר. הנה מה שכתב 'הכותב' בסוף דבריו על דברי התרגום יונתן להניח שהתרגום חלק בתרתי וכתב לדייק בדקדוק מוטעה מהפסוק בכדי להכריח את דבריו, וזה לשונו "ובהתבונן בסדר הכתוב בפסוק "ויבן יעקב בית ולמקנהו עשה סוכות" נבין בפשטות שיסבור התרגום שהיה שם חורף וקיץ" ע"כ. וטעות חמורה זו מלמדת על הרבה מן המסקנות של 'הכותב' של שם ליבו לעיין במדרשים ולרדת לעומקם של דברים כי אם להעביר שמועה מהיכן שהוא, שכן בתרגום עצמו נכתב במפורש בזה"ל -"ויעקב נטל לסוכות ואיתעכב תמן תריסר ירחי שתא ובנא ליה בי מדרשא ולגיתוי עבד מטלן בגין כן קרא שמא דאתרא סוכות" ע"כ. וכונת הפסוק היא שסוכות בנה לעבדיו, ובית לעצמו כמו שנתבאר להדיא בתרגום ועל כן אין שום ראיה מהסדר שנקט הפסוק, יען ואין כלל סדר (לגבי קיץ וחורף) לפי התרגום בענין של סוכות ובית, אלא יעקב בנה אותם בחופף הבית לו ולמשפחתו, ואת הסוכות לעבדיו וצאנו. והדברים פשוטים בתרגום ועיין עוד במזרחי. ועל כן מה שנשאר לו ליישב מכח הטענה שלנו (וזו טענה אחת מהתרגום מלבד שאר הטענות) לכתוב שת"י נחלק בתרתי ולאפושי בפלוגתא בניגוד למה שאתם מיצרים על הפלוגתא בין הפסיקתא ובין מדרש תדשא. דבר נוסף מה שכתבת שיש גירסא אחרת בת"י א. זה לא מתרץ לגירסא הידועה יותר שנקט י"ב חודש ולא י"ח. ב. יותר מסתבר אחרי שת"י ראיתי שמביאים את דבריו בכמה מקומות בגי' י"ב שהגי' שמצאת י"ח, היא טעות המדפיסים שנסו להשוות בין הגמ' שנקטה י"ח ובין המדרש. ואילו כאן במקום להפיל על המדפיסים בניגוד לכל הדפוסים מחליטים אחרת ממה שהחליטו בנוגע למדרש תדשא. משונה..

שורה תחתונה: להסיק מכח ד' הגמ' מגילה כנגד המדרש זו לא טענה. הראיה שהביאו מלידת יששכר גם כן הוא לא טענה כפי שכתבנו. אם החברים מבקשי האמת (להם מופנית הודעה זו) יעיינו בדברי וישיבו דבר אשמח בכך, רק אבקש, במטותא לא להתפס לנקודה אחת אלא להציב מערכה שלימה כנגד הדברים הארוכים שפרסנו כאן בתמצות. נ.ב הכותב הנ"ל הוסיף לאחר זמן הבהרה ובה הוא משנה כיון ממה שעד כה טען בעיקר מכח הגמ' פסיקתא, ולידת יששכר, שדחינו.

וראה עוד מה שנכתב כאן כאן וכאן
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
הפקדתי שומרים אמר:
נפלא ביותר.
קופות הצדקה יאהבו את הרעיון, שני הילולות.. אבל ראיתי בספר התודעה (מקורות לפרק עשירי) כתב בזה"ל בי"א בחשון - עפ"י ילק"ש ריש שמות עפ"י בראשית לה, טז יט. וע' מועד לכל חי כו,ד. וע' פסיקתא רבתי ג 'ביום השמיני', דף יא,ב: עכ"ל. וכדאי לבדוק.
לגבי ילקו"ש. הבאתיו והוא מעתיק את המדרש שהבאתי שהוא הפסיקתא שציינת אח"כ.
מועד לכל חי לא ראיתי
 

יהודה1

משתמש ותיק
אני הייתי כותב בכותרת "יא חשון יום פטירת רחל? לכאורה לא!" ובהמשך "ותחילה אציג את מקורות דברי ולאחר מכן אתייחס למקור היחיד המורה כנראה כמנהג המקובל.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
ב.
בגמרא (מגילה יז.) מפורש שיעקב עזב את בית אל בתחילת הקיץ. ובפסוקים (בראשית לה) מפורש שבעוזבו את בית אל נפטרה רחל.
בגמ' מגילה לא מצאתי שכתוב במפורש שיעקב עזב את בית אל כשהגיע הקיץ. ומה שכתוב ששהה בסוכות י"ח חודש, היה אפשר לחשב חורף קיץ וחורף וממילא בצירוף ששה חודשים ששהה לאחמ"כ בבת אל הגיע החורף, אולם המדרש רבה מפרש להדיא את י"ח חודש ששהה יעקב בעיר סוכות, קיץ וחורף וקיץ, אם כן בהצטרף הששה חודשים ששהה בבית אל, הרי בעת שיצא מבית אל שוב הגיע הקיץ.

נ.ב באות ב' צריכים לתקן במקום גמ' מגילה, מדרש רבה שכתוב במפורש. בלי להסתמך על פירוש רש"י. וזה גם המקור לגמ' מגילה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
ואם עמדו לברר את תאריך פטירת רחל אמנו בשנות חייה מצינו כמה וכמה דעות,סה"כ-7.

ברייתא דסדר עולם רבה פרק ב כתוב "נמצאת רחל מתה בת שלושים ושבע שנה".
ילקוט שמעוני בראשית - פרק לד - רמז קלה ראיתי כותב בת שלושים ושש שנה.

ובספר סדר הדורות (חלק ימות עולם - האלף השלישי - ב' אלפים קצ"ב) הביא עוד כמה וכמה דעות -
בשנה ז' לשבת יעקב בחרן (הוא ב' אלפים קצ"ב) ותתם עבודת יעקב ויאמר יעקב אל לבן תנה אשתי ויתן לבן ליעקב את לאה ורחל תאומות (ע"ל ב' אלפים קס"ד) ויעקב היה בן פ"ד שנה (בראשית רבה ורש"י ויצא בפסוק הבה את אשתי), והיו בנות כ"ב בנשואן ליעקב, (ילקוט פרשת וישלח סי' קל"ה) א"כ לפי זה נולדו ב' אלפים ק"ע ורחל מתה י"ד שנים אחר נשואיה כנזכר למטה א"כ ימי חיי רחל היו ל"ו שנים, ולדעת ספר הישר נולדו לאה ורחל ב' אלפים קס"ד (ע"ש) וא"כ היו בנשואי יעקב בנות כ"ח שנה ורחל חיתה אח"כ י"ד שנים א"כ חיי רחל היו מ"ב שנים, ולדעת הבחיי רחל היתה בת ה' שנים כשבא יעקב לחרן ואמר אעבדך ברחל שבע שנים כדי שתהא בת י"ב שנים ויום אחד ראויה להריון א"כ נולדו ב' אלפים ק"פ ורחל חיתה אח"כ י"ד שנים א"כ חיי רחל כ"ו שנים, ובפענח רזא ורחל בת"ו בא"ה גימטריא ב"ת י"ד, ומתה י"ד שנים אחר הנשואין, א"כ חיי רחל כ"ח שנים, ובספר הישר פרשת וישלח, רחל מתה בת מ"ה שנים ומתה שנת ר"ו י"ד שנים אחר הנשואין, א"כ בשעת הנשואין היתה בת ל"א שנים ונולדה לפי זה ב' אלפים קס"א. וצ"ע דהא כתב ספר הישר שנולדו רחל ולאה ב' אלפים קס"ד, ובמדרש ילקוט וישלח הנ"ל רחל חיתה ל"ו ולאה מ"ד. וכתב בזית רענן אם כן מתה לאה אחר רחל ח' שנים ובת כ"ב היתה בנשואי יעקב ויוסף נולד ז' שנים אחר נשואי רחל כמפורש בקרא א"כ היה יוסף בן ט"ו שנים כשמתה לאה א"כ מתה קודם מכירת יוסף כי בן י"ז נמכר, וזה סותר למה שנכתב במדרש ילקוט (ע"ל ב' אלפים רי"ד) דיוסף נמכר בחיי לאה, ובספר הישר ריש פרשת וישב (ע"ל ב' אלפים רי"ד) חיי לאה נ"א שנים א"כ נולדה ב' אלפים קס"ג, ובשלשלת הקבלה ובמדרש רבה פרשת ויחי בשם ל"א רחל בת כ"ב בנשואי יעקב ומתה בת ל"ו שנים, חיי לאה מ"ד שנים (עיין ב' אלפים רי"ד), ובספר קהלת יעקב הנדפס בלשון אשכנז בפרשת וישלח כתב שחיי רחל מ' שנה, במדרש ילקוט פרשת לך לך סי' ע"ח ותנא דבי אליהו פי"ח רחל היתה עקרה י"ד שנים משני ילדיה, וכתב בזית רענן מתחלה היתה עקרה ז' שנים עד שנולד יוסף ואחר כך ז' שנים עד שנולד בנימין, עכ"ל:
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אמנם מצאתי בתרגום יונתן כתב שיעקב השתהה בסוכות י"ב חודש, ולפ"ז בהצטרף ו' חודשים בבית אל הרי יציאתו משם בעת הגעת החורף שאז נפטרה רחל והוא חודש חשוון. תרגום יונתן (לג פסוק יז) - ויעקב נטל לסוכות ואיתעכב תמן תריסר ירחי שתא ובנא ליה בי מדרשא ולגיתוי עבד מטלן בגין כן קרא שמא דאתרא סוכות:
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
רשום אצלי בגליון החומש פר' ויחי (מח ז), בפירש"י 'עת הגריד היתה':
גריד - יובש, רא"ם. ונחלקו בזה רבותינו, ויש מי שאומר שהיה בחורף, ויש מי שאומר שהיה בקיץ. המסורת אצלנו היא לפי מ"ד שהיה בחורף וזה בי"א חשון (לא ידוע לי ממתי המסורת לקבוע כחד מ"ד).
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
הפקדתי שומרים אמר:
בגמ' מגילה לא מצאתי שכתוב במפורש שיעקב עזב את בית אל כשהגיע הקיץ. ומה שכתוב ששהה בסוכות י"ח חודש, והיה אפשר לחשב חורף קיץ וחורף וממילא בצירוף ששה חודשים ששהה לאחמ"כ בבת אל הגיע החורף, אולם המדרש רבה מפרש להדיא את י"ח חודש ששהה יעקב בעיר סוכות, קיץ וחורף וקיץ, אם כן בהצטרף הששה חודשים ששהה בבית אל, הרי בעת שיצא מבית אל שוב הגיע הקיץ.

זה ממש מפורש בגמרא שם

כי הגמרא מדייקת מלשון הפסוק ש"בית" נכתב בלשון יחיד ו"סוכות" בלשון רבים. ומבארת שמכיון שבית נצרך לחורף נלמד ששהה שם יעקב חורף אחד. ומכיון שסוכות נצרכות לקיץ נלמד ששהה יעקב שם שני קייצים.
ומכאן שהיה שם 18 חודשים. קיץ חורף וקיץ. בסדר הזה דווקא.

ומכאן ממשיכה הגמרא שבסיומו של הקיץ השני הוא עבר לבית אל ושהה שם ששה חודשים. דהיינו שהיה שם חורף שלם. ובסיומו של החורף בהגיע תחילת הקיץ יצא מבית אל ואז רחל נפטרה.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
שאר לעמו אמר:
רשום אצלי בגליון החומש פר' ויחי (מח ז), בפירש"י 'עת הגריד היתה':
גריד - יובש, רא"ם. ונחלקו בזה רבותינו, ויש מי שאומר שהיה בחורף, ויש מי שאומר שהיה בקיץ. ולפי מי שאמר שהיה בחורף, המסורת אצלנו (לא ידוע לי ממתי) שזה י"א חשון.
לא הבנתי איפה כתוב בדיוק. אם תוכל לפרט.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
ר' @שאר לעמו ה'מזרחי' מפרש גריד יובש, אולם רבותינו שנחלקו למה כונתך האם לגמ' פסחים מקום שנהגו.
מזרחי (בראשית מח, ז) -
עת הגריד. עת היובש. וחברו בפרק מקום שנהגו, "שותלה במקום הטיט, ואינו שותלה במקום הגריד". שהארץ חלולה ככברה.

מזרחי (בראשית לה, טז) -
שהניר מצוי. בבראשית רבה. נראה לי "שהניר מצוי" הוא פירוש של חלולה ומנוקבת ככברה, כאלו אמר, בזמן שהניר מצוי, שאז היא מנוקבת על ידי המחרשות והאתים, לא בזמן השרב, שגם אז היא מנוקבה ככברה. כי שתי פעמים בשנה הארץ מנוקבת ככברה, האחת בזמן הניר, והאחרת בזמן השרב שנעשת בקעים בקעים. ומפני שאז הליכת הדרך קשה מאד הוצרך לפרש שכאן מורה על זמן הניר, שאז הסתיו עבר והשרב עדיין לא בא. ורצה להודיע ליוסף שלא מפני צער הליכת הדרך לא הכניסה לארץ לקוברה, שהרי באותו זמן היתה הארץ מנוקבת ככברה והיתה הליכת הדרך קלה ולא היה לו צער בהליכה, ואף על פי כן לא הכניסה לקוברה שם על פי הדבר. וזהו שסיים אחר מאמר שהניר מצוי, "הסתיו עבר והשרב עדיין לא בא", כלומר שההליכה בדרך אז היא קלה. שהרי בנעמן מצינו "וילך מאתו כברת ארץ". ואין שם הוראה מענין נקיבת הארץ ככברה, שהרי אין כונת המאמר שם אלא מענין מעוט המהלך, שעדיין לא הספיק ללכת אלא מהלך מועט ומיד רדף אחריו גחזי לבקש ממנו המנחה:
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
והנה רש"י פירש עהפ"ס וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם: (בראשית מח, ז) וז"ל כברת ארץ - מדת ארץ והם אלפים אמה כמדת תחום שבת כדברי ר' משה הדרשן ולא תאמר שעכבו עלי גשמים מלהוליכה ולקברה בחברון עת הגריד היה שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה:
והנה ראיתי את הרמב"ם בפי' המשניות ב"מ מבאר גריד ימות הקיץ רביעה ימות החורף. וכך כתב הר"ב ימות החמה. ורש"י ב"מ עה: כתב גריד לשון יובש שהארץ יבשה ואין גשמים יורדים. ומדברי רש"י בגמ' ב"מ, וכן רש"י עה"ת, משמע שגריד היינו באמצע הקיץ שאז האדמה התיבשה מגשמי החורף, וסותר למה שנכתב שיעקב יצא מבית אל בתחילת הקיץ.
אולם ראיתי בשפתי חכמים (לה, טז) כתב וז"ל שאע"פ שזמן יפה היה וא"כ לא היה לו לקוברה בדרך אלא היה לו לשאת אותה לאפרת, אעפ"כ לא עשה כדפירש רש"י בפרשת ויחי (להלן מח, ז), ואע"פ שפירש שם דעת הגריד היה משמע שבאמצע הקיץ היה, א"כ י"ל דלכך מנע להוליכה ליקבר בארץ ישראל כיון שהיה החום גדול, י"ל דמה שפירש עת הגריד היה שהארץ חלולה וכו', לא היה באמצע הקיץ אלא בתחילת הקיץ והארץ היתה חלולה על ידי ברזל של מחרישה שהניר היה מצוי:
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
ר' @שאר לעמו ה'מזרחי' מפרש גריד יובש, אולם רבותינו שנחלקו למה כונתך האם לגמ' פסחים מקום שנהגו.
כוונתי לילקוט ריש שמות - ראה ב"ר פרק פב אות ז, ברש"ש שם.
אגב, סתיו הוא חורף. ולא כמו שרגילים היום על רביע התקופה הראשון שהוא 'סתיו'.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
מה שמודגש בצהוב אלו הערות שלנו על המסקנות מרחיקות לכת שהגיע ר' @מכל מלמדי השכלתי בתאריך פטירת רחל אמנו. לאחר מכן כתבנו את הערות על הסדר כאן מומלץ לעבור.
כתבנו את כ"ז רק אחר שעברתי בכובד ראש על ראיותיך ולענ"ד המסקנה לא מוכרעת ולא מוכרחת, מאידך אשמח שתאירו את עיני אם אני טועה בזה.

מכל מלמדי השכלתי אמר:
דבר ידוע ומפורסם בכל קצווי ארץ שיום י"א חשון הוא יום פטירת רחל אמנו ע"ה. ורבים ושלמים עולים למקום קבורתה ומתפללים ומדליקים נר וכו' בזה היום.

ואני בא בזה לערער על המוסכמות. ולהורות ולהראות. מעיון במקורות. שיום זה כנראה אינו יום פטירתה. ותחילה אציג את מקורות דברי ולאחר מכן אתייחס למקור היחיד המורה לכאורה כמנהג המקובל.

(לע"ע בקצרה ממש. יש עימי עוד חומר רב בנושא)

א.
במדרש פסיקתא רבתי דר"כ (פ"ג ה) מפורש שיעקב קבר את רחל בין פסח לעצרת [ובודאי לא המתין חצי שנה לקבורתה].

ב.
בגמרא (מגילה יז.) מפורש שיעקב עזב את בית אל בתחילת הקיץ. ובפסוקים (בראשית לה) מפורש שבעוזבו את בית אל נפטרה רחל.
(לבקשת חכמי הפורום הרחבתי מעט על ראיה זו בהודעות שאח"כ)

[highlight=yellow]הפסיקתא שהובאה באות א' (בין פסח לעצרת נקברה רחל) סותרת למדרש והגמ' שהובאה באות ב' (תחילת הקיץ הווי אומר ניסן, לפי חשבון המדרש ששהה י"ח חודש בסוכות, קיץ חורף קיץ, ואח"כ בבית אל שהה עוד ששה חודשים ואז נפטרה רחל, יוצא בחודש ניסן[/highlight]

[highlight=yellow]הערנו מהתרגום יונתן שבשונה מהמדרש כתב 12 חודשים, ולא 18 חודשים. ולפ"ז בהצטרף 6 חודשים בבית אל הרי יציאתו משם בעת הגעת החורף שאז נפטרה רחל והוא חודש חשוון. לשון התרגום יונתן (לג פסוק יז) - ויעקב נטל לסוכות ואיתעכב תמן תריסר ירחי שתא ובנא ליה בי מדרשא ולגיתוי עבד מטלן בגין כן קרא שמא דאתרא סוכות:[/highlight]
ג.
בפסוק (שם לה טז) נכתב שרחל נפטרה ב"עוד כברת הארץ לבוא אפרתה" ובביאור המילים כברת הארץ הביא רש"י מהמדרש "בזמן שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה שהסתיו (-חורף) כבר עבר והשרב עדין לא בא". ובמקור הדברים במדר"ר מפורש יותר "עונת הגשמים עברה ועדיין השרב לא בא"

[highlight=yellow]ראיה ג' הלא זו ראיה א' שכן אם תראה את הפסיקתא בפנים (דברי רש"י במדרש הם דברי הפסיקתא) שהוזכרה באות א.
לשון הפסיקתא רבתי פרשה ג-
דבר אחר עלי שחסרתיה שלא הייתה לי נחת רוח אלא היא מתה עלי שחסרתיה אמר לו שמא מה שלא הכנסת אותה לקבורה שמא עונת גשמים הייתה אמר לו לאו בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה (שם) בין פסח לעצרת היה בזמן שהארץ מנופה והולכת ובאה ככברה שיכולים להלוך ע"כ.

סיכום ביניים:
אות א' ואות ג' זה אותו מדרש פסיקתא כנגד זה מצינו בספר היובלים, ומדרש תדשא שגם רבינו בחיי העתיקו.
הפסיקתא באות א' סותרת את הגמ' והמדרש באות ב', לזה בתחילת הקיץ ולזה באמצע הקיץ.[/highlight]

- - - - - - - -

המקור היחיד לכאורה למנהג המקובל (יא חשון) הוא במדרש תדשא (ונעתק בילקו"ש ריש שמות ועוד) הביא את תאריך לידת כל אחד מן השבטים ואת שנת פטירתם. וכתב וזה לשונו:
"בנימין נולד יא מרחשון ומת בן ק"ט שנה" וזה לכאורה מקור למנהג המקובל כי הרי רחל נפטרה בעת לידת בנימין. ויש להקשות ע"ז מכל הנ"ל כמובן. ובהמשך אתרץ.

[highlight=yellow]ילקוט שמעוני שמות - פרק א - המשך רמז קסב
וימת יוסף וכל אחיו ראובן נולד בי"ד בכסליו מת בן מאה חמשים וחמש שנים. שמעון נולד בכ"ח בטבת ומת בן מאה ועשרים שנה. לוי נולד בי"ו בניסן ומת בן מאה שלושים ושבע שנים. יהודה נולד בט"ו בסיון ומת בן מאה ותשע עשרה שנים. דן בט' באלול ומת מאה ועשרים וחמש שנה. נפתלי נולד בה' בתשרי ומת בן מאה שלושים ושלוש שנה. גד בי' במרחשון ומת בן מאה ועשרים וחמש שנים. אשר בכ' בשבט ומת בן מאה ועשרים ושלש שנים. יששכר נולד בי' באב ומת בן מאה ועשרים ושתים שנים. זבולון בז' בתשרי ומת בן מאה ועשר שנה. בנימין נולד בי"א במרחשון ומת בן מאה וחמש עשרה שנים. באייר ושבט לא נולדו נשתייר לאפרים ומנשה:

כמו כן גם רבינו בחיי שמות פרק א פסוק ו מעתיק את המדרש הנ"ל.

גם בספר היובלים פרק לב פסוק לט - ותלד רחל בן ותקרא שמו בן אוני בהקשותה בלידתה, ואביו קרא לו בנימין, בעשירי לחודש השמיני בשנה הראשונה לשבוע השישי ליובל ההוא. (מ) ותמת רחל שם ותיקבר בארץ אפרתה היא בית לחם. (מא) ויבן יעקב על קבורת רחל מצבה בדרך על קבורתה. (היוסופון מזכירו בשם ספר יובלות)[/highlight]

עוד כתב במדרש שם "יששכר נולד י' אב".
והמה דברי המדרש על יששכר קשים ביותר. כי הרי מפורש בפסוק (בראשית ל) "וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה" ובאותו יום נתעברה לאה ומזה נולד יששכר.

[highlight=yellow]טעות חמורה. לא מפורש שלאה נתעברה באותו זמן, אלא מובא במדרש בשם ר"א, ושאר המדרשים כמו המדרש תדשא לא מחויבים בהכרח לסבור שנתעברה באותו יום ממש.
ולמשל רש"י סנהדרין צט: מפרש בזה"ל בימי קציר חטים - לאחר שקצרו השדה שהכל רשאין ליכנס בתוך שדה חבריהן: ופשטות דבריו שהיה בסיום תקופת הקצירה הווי אומר זמן מה אחרי סיון. וכך המהרש"א והבאר שבע הבינו בדבריו.
ילקוט שמעוני בראשית - פרק ל - רמז קכט - אמר ר' אליעזר מאי דכתיב וישכב עמה בלילה הוא מלמד שהקב"ה סייע באותו מעשה שנאמר יששכר חמור גרם חמור גרם ליששכר:[/highlight]

והרי זמן קציר חיטים הוא בתקופת שבועות (קרבן העומר) ובהדיא כתב בתרגום יונתן שם שהיה זה בחודש סיון. ואם כן שנתעברה בסיון. כיצד ילדה בחודש אב תוך ג' חודשים? (או ט"ו אם נרצה לומר שילדה בשנה שאחרי כן)

[highlight=yellow]שוב דברים לא מוכרחים. כל קושיתך מתחילה על סמך מדרש שאומר שביום זה נתעברה יששכר, אבל הלא מדרש תדשא אינו מחויב לדרשה זו, ואם כתב בלידת יששכר ביום יא אב בהכרח שהוא חולק על מדרש זה.[/highlight]

ובתירוץ קושיות חמורות אלו נסמכתי על גרסת חלק ממדפיסי המדרש. המאומתת גם מכת"י של המדרש שהובא בקובץ "חיצי גיבורים" ובו נראה בעליל שבמדרש לא נכתבו שמות החודשים כלל. רק נכתב שבנימין נולד בחודש השני. ויששכר בחודש הי"א. וכן ע"ז הדרך בשאר השבטים.
ובחלק מהדפוסים פתחו בהדפיסים את מניין החודשים כהבנתם. ומנו את תשרי כחודש ראשון. וטעו בזה. כי כוונת המדרש למנות לפי ניסן. שהוא ראשון לחודשי השנה.

[highlight=yellow]טענה מוזרה מאד. בספר היובלים שהוא אכן ספר חיצוני אבל מקור קדמון כתב י"א חשוון, גם במדרש תדשא, וגם ברבינו בחיי, לבוא ולומר על סמך השערה שטעו המדפיסים בכל הספרים הנ"ל, זה מוזר.[/highlight]

לפי זה כל הקושיות אינם קשות. והמדרש לא סותר כלום.
וכוונת המדרש שרחל נפטרה ובנימין נולד בי"א אייר שזה בין פסח לעצרת. וזה אחרי ימות הגשמים ולפני השרב. וזה בתחילת הקיץ.

[highlight=yellow]לא ברור. הרי יעקב שהה בסוכות לפי המדרש הנ"ל י"ח חודש, קיץ חורף קיץ, הגיע לבית אל ושהה ששה חודשים, אם כן איפה נעלם חודש וחצי הווי אומר מניסן עד י"א אייר.[/highlight]
גם לפי זה יששכר נולד בי' אדר. שזה בדיוק ט' חודשים מתחילת העיבור בסיון.

[highlight=yellow]בזה הערנו, שלא קשה מידי, כל הקושיא מתחילה מד' ר"א במדרש, שהמדרשים האחרים לא מחויבים בזה.[/highlight]
והכל אתי שפיר. והמדרשים כולם הולכים בדרך אחת.

[highlight=yellow]המדרשים לא הולכים בדרך אחת וכמו שתרגום יונתן לא הולך כד' המדרש כמו שהזכרנו כך גם שאר המדרשים לא בהכרח הולכים אחד עם השני.[/highlight]

נמצא ברור לכאו' שיום פטירת רחל אמנו הוא ביום י"א אייר!
והתאריך המקובל הוחזק בטעות מחמת שגגת המדפיסים
.

[highlight=yellow]נמצא ברור שיש מחלוקת במדרש על תאריך פטירת רחל, בפסיקתא בי"א אייר, במדרש ובגמ' מגילה בניסן, ובמדרש תדשא ובספ' היובלים בי"א חשוון.
ודרך אגב, במדרש אסתר רבה, מדרש רבה, ח"ג ז, יא, יב ע"א, מובא ששרה נפטרה בי"א חשוון.[/highlight]
בהזדמנות זו הנני להודות לידיד יקר שעוררני לדברים.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
קראתי ההשגות ה"[highlight=yellow]צהובות[/highlight]" וכמדומה שיש כאן ד' נושאים עיקריים שהשגת עליהם.
לע"ע אני משיב בקצרה ואי"ה בהמשך ארחיב.

א.
אתה מפרש את דברי הגמרא במגילה כאילו קיץ הוא מר"ח ניסן עד ר"ח תשרי בדיוק וחורף הוא מר"ח תשרי עד ר"ח ניסן בדיוק.
ומכח פירושך הסקת שלדברי הגמרא יעקב אבינו ארז מטלטליו ויצא מבית אל בליל ראש השנה (!) עם התקדש החג בדיוק. והוספת שזה חולק על המדרש שנפטרה בין פסח לעצרת. וכן חולק על מה שנפטרה ביא אייר.

אך דבריך חלשים ביסודם.
ופרט שבעיקרם של דברים יש 6 עונות בשנה (ראה נח ח כב וברש"י שם)
חורף הוא מאמצע שבט עד אמצע ניסן.
וקיץ הוא מאמצע סיון עד אמצע אב.
רק שמנהג העולם לקרוא לכל ימות הגשמים חורף וכל ימות החמה קיץ. אך אין הכוונה שהעונות מתחלפות בראש השנה ובר"ח ניסן בדיוק. (למעשה בגמרא לא נזכר קיץ וחורף בהדיא. רק ברש"י שם)
גם אם עזב בתחילת אייר זה נקרא שעזב בתחילת הקיץ. (יש דיון פילוסופי איפה נגמרת ההתחלה ואיפה מתחיל הסוף...)
בכל סידור כתוב שבחורף אומרים ותן טל ומטר. ואף אחד לא טועה לחשוב שמתחילים להגיד בר"ה... וכנ"ל לגבי מוריד הטל ומשיב הרוח וותן ברכה...
לכן אין שום סתירה בין הגמרא למדרשים.

ב.
מכך שמדרש זה מובא בכמה מקומות (ילקו"ש ורבינו בחיי וס' היובלים שאינני מכירו) כשהוא "פתוח" כמנהג המקובל. הנה אני בעצמי ציינתי וכתבתי שהוא הוזכר בילקו"ש ועוד. אך מכח זה אין שום ראיה שכך היה במקורו. יתכן בהחלט שאחרי שמדפיסי המדרש נתחכמו לפרשו באו אחריהם מדפיסי הספרים האחרים ו"השביחו" מהדורתם ג"כ.
ובין מהדירי הספרים תמצא דוגמאות כאלו ללא גבול לאלפים ורבבות ממש. וזה דברים שקורים כל יום. (בדיוק היום בכולל מצאתי דוגמא אחת לדבר כזה בב"י יו"ד קצ"ו. אם אתה מונח בסוגיות שם תכתוב לי בפרטי ואשלח לך בשמחה)

ג.
לגבי זמן העיבור של יששכר. לדעתי זה משמעות פשוטה של הפסוקים שנתעברה מיד בסיפור הדודאים. ומפורש כן ברש"י ובגמרא (נדה לא.) ובעוד מקומות. ולא ראיתי מי שחולק ע"ז. וגם אתה לא ציינת. אז לבוא ולהכניס גם את זה במדרש המדובר זה דבר קשה מאוד.

ד.
הערתך מתרגום יונתן היא הערה נכונה וכבר הבטחתי לעיין בבזמן הקרוב. ואם יהיה לי מה להגיב עליה כמובן שאכתוב אי"ה.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
בזמנו שמעתי מכ''ק גאב''ד ערלוי זצוק"ל כדבריך, שמפירש''י משמע שלא היה בחשוון. אינני זוכר כל הפרטים והמסקנה, אבל ברור שהתייחס לזה שהוא כנראה טעות.
 

יהודה1

משתמש ותיק
חשוב לציין (ודיברתי על זה בפרטי עם @מכל מלמדי השכלתי) שהחזו"א כתב באורח חיים סימן קמ שהטלת ספק במקובל מפי רבותינו מדור דור הוא מסילה לעיקשות והגרוע ממנה. אמנם שם מדובר על קבלה בנושא מהותי וכן דבר שברור שהוא מקובל בכל הדורות הקודמים. יש להיזהר שלא להיגרר מדיון זה שהוא על זמן יאר צייט וגם אנחנו לא יודעים בבירור ממתי זה וכן יש מחלוקת ידועה כבר בכל אופן (גם אם לא נבטל את השיטה של י"א בחשוון) למקומות אחרים.
 

באמונתו יחיה

משתמש ותיק
ידוע המשל שסיפר הבעש"ט על אותו אחד שהתחזה לו וברכותיו פעלו, על אותו אחד שהתחזה למלך והבטיח בשמו,וכשהתגלה הדבר ציווה המלך לתלותו,אך את הבטחותיו קיים שלא יאמרו שהמלך מבטיח ואינו מקיים.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
יהודי אמר:
האם יש מקור שביום היארצייט יש ישועות בקברי צדיקים?
יש מקור שרבי עובדיה מברטנורה כותב לאחיו במכתב, על יום ההילולא של שמואל הנביא בכ"ח, שהעולם אומרים שהרבה ישועות יש שם,
והוא אומר שלא ראה שום שינוי ממנהגי העולם.
הן אמת ששמואל הנביא לא קבור שם, אבל העולם גולם עכ"פ אמר שרואים ישועות, ובאמת הם כן נדרו לכבוד שמואל הנביא ביום ההילולא שלו (לא משנה היכן הוא קבור), ואעפ"כ נאמנים עלינו דברי רע"ב יותר מהעוילם גוילם שאומר שרואה ישועות.

אמנם מצוות צדקה מצילה ממות, ועליה נאמר ובחנוני נא בזאת.
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
קודם כל אומר, כי דברי ללא מקורות:
גם עניין ציון של צדיקים וגם עניין של יא"צ של צדיקים
אז כך, ברור לכל, כי יש עדיפות באם אכן זה באותו המקום שבו הוא נקבר, וכן אם זה באותו היום שבו בוא נפטר.
אך גם יש טעות [בשוגג או במזיד] זה לא משנה הרבה מהמשמעות,
כי כשקובעים זכר או ציון אז הנשמה של אותו הצדיק יורדת למקום שציינו שם ופועלת את מה שיכולה לפעול בדיוק באם היא היתה באמת קבורה שם
וכן לעניין יא"צ באם לא יודעים את התאריך אז קובעים תאריך ואז אומרים קדיש
כי ברגע שקבענו את התאריך ואנשים עושים מצוות או מעשים טובים לעילוי נשמתה אז הנשמה יש לה עילוי באותו היום כיום ממש שנפטרה, ויכולה לפעול את אותם הדברים.
דבר זה פשוט לי וברור, ואכן דנתי את זה לפני הרבה תלמידי חכמים היודעים ספר סיפור וסופר, ואמרו לי כי הדברים פשוטים.
לכן העוילם לא כזה גוילעם, ועל טעויות כאלו ואחרות אמרו חז"ל 'הנח להם לישראל, שאם אינם נביאים הם, בני נביאים הם'
ולכן כוון שמקובל בעמנו כיום שהיא"צ שלה הוא בי"א חשוון, אין זה משנה מאוד מתי אכן נפטרה, כי היום הזה הוא יום קבוע לנשמתה,
וביום זה אלפים מבני ישראל עושים מעשים טובים כצדקה וחסד, תפילות וריבוי קבלות לטובה, וזה פועל את כל הישועות, אמן.
 

יצחק

משתמש ותיק
יהודי אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
מי אמר שבשביל ישועות צריך יארצייט?
לא אמרתי, רק שאלתי אם יש מקור למה ששאלתי.
וואו, לא חשבתי שיהיה מי שיחשוב שאפשר לדון ברצינות על הענין של "הישועות" מבחינתי זה סתם היה בדיחה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
קראתי ההשגות ה"[highlight=yellow]צהובות[/highlight]" וכמדומה שיש כאן ד' נושאים עיקריים שהשגת עליהם. וכפלת דבריך כיד ה' הטובה עליך.
לע"ע אני משיב בקצרה ואי"ה בהמשך ארחיב.

א.
אתה מפרש את דברי הגמרא במגילה כאילו קיץ הוא מר"ח ניסן עד ר"ח תשרי בדיוק וחורף הוא מר"ח תשרי עד ר"ח ניסן בדיוק.
ומכח פירושך הסקת שלדברי הגמרא יעקב אבינו ארז מטלטליו ויצא מבית אל בליל ראש השנה (!) עם התקדש החג בדיוק. והוספת שזה חולק על המדרש שנפטרה בין פסח לעצרת. וכן חולק על מה שנפטרה ביא אייר.

אך דבריך חלשים ביסודם.
ופרט שבעיקרם של דברים יש 6 עונות בשנה (ראה נח ח כב וברש"י שם)
חורף הוא מאמצע שבט עד אמצע ניסן.
וקיץ הוא מאמצע סיון עד אמצע אב.
רק שמנהג העולם לקרוא לכל ימות הגשמים חורף וכל ימות החמה קיץ. אך אין הכוונה שהעונות מתחלפות בראש השנה ובר"ח ניסן בדיוק. (למעשה בגמרא לא נזכר קיץ וחורף בהדיא. רק ברש"י שם)
גם אם עזב בתחילת אייר זה נקרא שעזב בתחילת הקיץ. (יש דיון פילוסופי איפה נגמרת ההתחלה ואיפה מתחיל הסוף...)
בכל סידור כתוב שבחורף אומרים ותן טל ומטר. ואף אחד לא טועה לחשוב שמתחילים להגיד בר"ה... וכנ"ל לגבי מוריד הטל ומשיב הרוח וותן ברכה...
לכן אין שום סתירה בין הגמרא למדרשים.

ב.
מכך שמדרש זה מובא בכמה מקומות (ילקו"ש ורבינו בחיי וס' היובלים שאינני מכירו) כשהוא "פתוח" כמנהג המקובל. הנה אני בעצמי ציינתי וכתבתי שהוא הוזכר בילקו"ש ועוד. אך מכח זה אין שום ראיה שכך היה במקורו. יתכן בהחלט שאחרי שמדפיסי המדרש נתחכמו לפרשו באו אחריהם מדפיסי הספרים האחרים ו"השביחו" מהדורתם ג"כ.
ובין מהדירי הספרים תמצא דוגמאות כאלו ללא גבול לאלפים ורבבות ממש. וזה דברים שקורים כל יום. (בדיוק היום בכולל מצאתי דוגמא אחת לדבר כזה בב"י יו"ד קצ"ו. אם אתה מונח בסוגיות שם תכתוב לי בפרטי ואשלח לך בשמחה)

ג.
לגבי זמן העיבור של יששכר. לדעתי זה משמעות פשוטה של הפסוקים שנתעברה מיד בסיפור הדודאים. ומפורש כן ברש"י ובגמרא (נדה לא.) ובעוד מקומות. ולא ראיתי מי שחולק ע"ז. וגם אתה לא ציינת. אז לבוא ולהכניס גם את זה במדרש המדובר זה דבר קשה מאוד.

ד.
הערתך מתרגום יונתן היא הערה נכונה וכבר הבטחתי לעיין בבזמן הקרוב. ואם יהיה לי מה להגיב עליה כמובן שאכתוב אי"ה.
להלן עוד פירכות על הקביעה במסמרות, שטעות נפלה בד' המדרש.

ילקוט שמעוני שמות - פרק א - המשך רמז קסב - "וימת יוסף וכל אחיו ראובן נולד בי"ד בכסליו מת בן מאה חמשים וחמש שנים. שמעון נולד בכ"ח בטבת ומת בן מאה ועשרים שנה. לוי נולד בי"ו בניסן ומת בן מאה שלושים ושבע שנים. יהודה נולד בט"ו בסיון ומת בן מאה ותשע עשרה שנים. דן בט' באלול ומת מאה ועשרים וחמש שנה. נפתלי נולד בה' בתשרי ומת בן מאה שלושים ושלוש שנה. גד בי' במרחשון ומת בן מאה ועשרים וחמש שנים. אשר בכ' בשבט ומת בן מאה ועשרים ושלש שנים. יששכר נולד בי' באב ומת בן מאה ועשרים ושתים שנים. זבולון בז' בתשרי ומת בן מאה ועשר שנה. בנימין נולד בי"א במרחשון ומת בן מאה וחמש עשרה שנים. באייר ושבט לא נולדו נשתייר לאפרים ומנשה": עד כאן לשון המדרש.
והעיר שלא לפי סדר האותיות של הכותב הנ"ל.
ראשית כל מה שהאריך באות א', יודע הכותב שהטענות הם אחרות, אבל גם בזו כתבנו והתעלם הכותב, שעת הגריד והקרקע נעשית ככברה וכו' כל אלה באים על אמצע הקיץ ולא על תחילתו ועל כן לא יישב מידי. והשפתי חכמים בעצמו עמד בזה וכתב ליישב בדוחק עיי"ש. כמו"כ ידוע שרביעה אחרונה היא מלקוש ומסתימת בט"ו ניסן, ולא בי"א אייר..

א. לפי ההמצאה שנפלה טעות בפתיחת החודשים, הרי המדרש כותב להדיא שבחודשי "אייר ושבט" לא נולדו, ולדבריך בנימין נולד באייר, ויששכר בשבט ההיפך לגמרי מד' המדרש.
ב. ייששכר כתב המדרש הובא במעם לועז נולד אחר י"ב חודשי עיבור, וי"א אחר י"ד חודשי עיבור. ועל כן מה שטענת איך יתכן שנולד בחודש אב? התשובה פשוטה הוא נולד בחודש אב של שנה אח"כ כד' המדרש הנ"ל שיששכר עיבורו לא היה לא שבע חודשים כמו שאר השבטים ולא תשע כדרך העולם אלא י"ב חודש ויותר מכך. וגם לשי' שנולד י"ב חודש הבאנו ד' רש"י שקציר חיטים לא חודש סיון.
ג. תרגום יונתן הנ"ל שהה בסוכות י"ב חודש ולא י"ח חודש. (בתרגום יונתן כתב שיעקב השתהה בסוכות י"ב חודש, ולפ"ז בהצטרף ו' חודשים בבית אל הרי יציאתו משם בעת הגעת החורף שאז נפטרה רחל והוא חודש חשוון. תרגום יונתן (לג פסוק יז) - ויעקב נטל לסוכות ואיתעכב תמן תריסר ירחי שתא ובנא ליה בי מדרשא ולגיתוי עבד מטלן בגין כן קרא שמא דאתרא סוכות:)
ד. ספר היובלים הוא ספר קדמון לפי יותר מאלפים שנה ונשתמר התרגום המקורי בשפת השעגזית. וכתב שבנימין נולד בי"א חשוון. רבינו בחיי מעם לועז ספר הדורות ועוד.
המעם לועז,
רש"י בגמ' סנהדרין הבאנו שכתב קציר חיטים בסופו ולא בסיון. ובמדרש רבה ילקוט שמעוני ובס' מעם לועז כתבו שבני לאה משך עיבורם שבע חודשים ולא תשע. ובס' מעם לועז הביא שיששכר נולד לי"ב חודש. כמו כן הובא שנולד לי"ב חודש בשבועות. כמו כן הראב"ן הכריח עפ"י גמ' שנולד אחר י"ב חודש.
ה. כברת דרך, בפשוטו הוא לשון מיל בערבית, והוא אומדן מרחק הדרך, וכמו שהביא רש"י פעם בשם ר' משה הדרשן ופעם בשם מנחם ומה שפירש כברת הדרך "שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה" זה על פי המדרש שכתוב עת הגריד זהו מדרש בפסיקתא ורבה. ובכלל "עת הגריד" זו אמצע הקיץ הווי אומר, תמוז אב. ובשפ"ח נדחק. ובגור אריה כתב "שנת היובש" ובפשטות כונת דבריו, שבאותה שנה לא ירדו גשמים והיה יובש ולא בא ללמד על תקופת הקיץ. ובפרק לה כתב שם: שהניר מצוי. פירוש למה הארץ מנוקבת ככברה - שהניר הוא מצוי, ומחמת הניר נעשה הארץ חלולה ומנוקבת ככברה ע"כ. והניר מצוי בעת חרישה הנעשית בחשוון.
רש"י על בראשית פרק לה פסוק טז (טז) כברת הארץ - מנחם פירש לשון כביר רבוי מהלך רב. ואגדה בזמן שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה (ב"ר) שהניר מצוי הסתיו עבר והשרב עדיין לא בא ואין זה פשוטו של מקרא שהרי בנעמן מצינו (מ"ב ה) וילך מאתו כברת ארץ ואומר אני שהוא שם מדת קרקע כמו מהלך פרסה או יותר כמו שאתה אומר צמד כרם חלקת שדה כך במהלך אדם נותן שם מדה (קרקע כמו מהלך מיל) כברת ארץ:
רש"י על בראשית פרק מח פסוק ז כברת ארץ - מדת ארץ והם אלפים אמה כמדת תחום שבת כדברי ר' משה הדרשן ולא תאמר שעכבו עלי גשמים מלהוליכה ולקברה בחברון עת הגריד היה שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה:


כמו כן לבוא ולתלות טעות מדפיסים, במקום שמצינו גם רבינו בחיי שמות פרק א פסוק ו מעתיק את המדרש הנ"ל. שנולד בי"א חשון.
גם בספר היובלים פרק לב פסוק לט - ותלד רחל בן ותקרא שמו בן אוני בהקשותה בלידתה, ואביו קרא לו בנימין, בעשירי לחודש השמיני בשנה הראשונה לשבוע השישי ליובל ההוא. (מ) ותמת רחל שם ותיקבר בארץ אפרתה היא בית לחם. (מא) ויבן יעקב על קבורת רחל מצבה בדרך על קבורתה. (היוסופון מזכירו בשם ספר יובלות)
וכמו שהזכרנו ספר היובלים הוא מקור מוסמך לפני למעלה מאלפים שנה נשתייר בתרגומו בשעזגעזית.

מה שהבאת שמצאת בכולל טעות בבית יוסף, נו באמת, מדרש המוצלב משלושה מקורות עתיקים, ונדפס עשרות פעמים הוא בר השוואה לטעות שמצאתם, זו הדרך, כך מסיקים כך מחליטים.

מה שכתבת על טענתי, "דבריך חלשים ביסודם", ומה אעשה שלמדתי גם למדתי את מס' תענית שלושים פעם ויודע אני שחכמים ס"ל מלקוש עד פסח ולא באייר, ומכיר את מה שציינת מד' הגמ' שם ולא רק מד' רש"י עה"ת. ויודע אני גם שעת הגריד אינו באייר אלא מאוחר יותר.
סיכום חלקי: ראיה ב-ג כבר הבאנו שאלו מדרשים חלוקים ויש שפרשו כברת דרך כפשוטו, מלשון מידה.
מהמג' מגילה והמדרש הנ"ל הבאנו תרגום יונתן שכותב להיפך ומד' עולה בהצטרף שש חודשים בבית אל עם י"ב חודש בסוכות, שהגיע זמן חורף.
מלידת יששכר דחינו, שכן מצינו שעיבורו היה יותר מתשע חודשים הבאנו מדרש שנקטו י"ב חודש, ויש שנוקטים יותר, ועל כן הערתכם לא מתחילה.

בהודעה אחרת הרחבנו עוד מדוע הראיה מלידת יששכר היא שגויה מיסודה. בין השאר מה שכתוב בתורה ותהר, מלבד שעיבורה היה י"ב חודש הרי סמיכות התורה לא מלמדת באותו יום ממש, כמו שזבולון לא באותו יום ממש עם זאת שהמדרש נקט שבזכות הדודאים הגיעו שני השבטים ישכר וזבולון, ואין זה אלא המדרש והובא בנדה לא. באותו לילה, אבל מדרש תדשא והילקוט, בכחם לנקוט אחרת, אבל כבר כתבנו שאי"צ לזה, אחר שמצינו במדרש שעיבורו היה יותר מהמציאות הטבעית.

-----------------------------------------------------------------
מומלץ לעיין גם כאן.
ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף השלישי - ב' אלפים קצ"ז
ב' אלפים קצ"ז:
יששכר נולד (קצ"ו או קצ"ז) י' אב וחי קכ"ב שנים, ובספר הישר מת פ"א לרדתן למצרים, א"כ מת ב' אלפים שי"ט ונולד ב' אלפים קצ"ז, פ"ט ליעקב ומת י"ג שנה קודם ללוי שמת ב' אלפים של"ב, ובסדר עולם זוטא שמת ט"ו שנים לפני לוי לפי זה מת ב' אלפים שי"ז וכשתקח קכ"ב שנים א"כ נולד ב' אלפים קצ"ה פ"ז ליעקב, וזה א"א דא"כ נולדו ג' שבטים בשנה אחת דעכ"פ בעינן כ"ד חדש, שבע חדשים לעיבורן לכל אחד ושלשה חדשים לימי טומאתן (ע"ל לוי), וע"ל דאי אפשר לומר שנולדו שלשה שבטים בשתי שנים, ויותר תמוה דהא מפורש בפסוק אחר שהולידה את יהודה נאמר ותעמוד מלדת משמע שהיה הפסק כל כך עד שהיה נראה שעמדה מלדת, ובצמח דוד כתב ראובן מצא הדודאים בן ג' או ד' שנים, ובשלשלת הקבלה דף ס' סוף ע"ב כתב בן ד' שנים א"כ היה ב' אלפים קצ"ו ובאותה שנה נולד יששכר, א"כ היה יעקב בן פ"ח או פ"ט וחי (יששכר) קכ"ב, א"כ מת ב' אלפים שי"ח או שי"ט, לפי זה מת קודם לוי י"ג או י"ד שנים לא יותר, ואיך כתב ט"ו שנים. ובספר לחם הפנים בי"ד סקצ"ח לאה נתעברה מיששכר במעשה דודאים דכתיב וישכב עמה בלילה הוא, וזה היה בימי קציר חטים דהוא תמוז ונולד י' אב אי אפשר לומר כי אם לשנה הבאה, שמע מינה דנולד יששכר לי"ב חודש ויותר, ואיך אמרו חז"ל דשבטים נולדו לשבעה חדשים, (עיין נב"מ מ"ו סל"ג), ובנחלת יעקב כתב יששכר חמור גרם כי אשה שטבלה ופגעה בחמור ימשוך עיבורה י"ב חדשים, ועיין בראב"ן דף קנ"ב א' אשה שמתעברת ופגעה בסוס זכר תחלה אין יולדת עד י"ב חדשים ע"ש, ועיין אלשיך ויצא שנתעברה בליל שבועות, ובלחם שמים בשם אלשיך ותשכב עמו בלילה ערב שבועות, ובצידה לדרך דף ל"ג בשם אלשיך שנולד ליל שבועות, זה אינו דהא כתבתי בשם מדרש ילקוט שנולד י' אב, א"כ לפירוש האלשיך דנתעברה ממנו בשבועות א"כ עד י' אב הוי יותר מי"ד חדשים, וע"ל דאי אפשר לומר בכל בני לאה שיהיו נולדים לשבעה חדשים. ספיר ליששכר, סגולתו טוב לאור עינים ולכך מעבירין אותו על העינים ולכל כאב ונפיחה בגוף (בחיי), ובספר מקור חיים כתב אחלמה ליששכר, ובתרגום שיר השירים יששכר גליף על אזמורד וכתב מתורגמן ז"ל זמרגד ותרגום ירושלמי זמרגדין על אחלמה (ע"ל יהודה). יששכר בינה (מגיד). כל ענין שמשון מרומז ביששכר (ע"ל ב' אלפים תתי"א):

ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף השלישי - ב' אלפים ר"ח
בספר לחם הפנים ביורה דעה סקצ"ח, כתב נפתלי שבע רצון בפרשת מקץ ויאבק איש עמו, א"ל והא אמרת לעשרא כל דילך והא אית לך תריסר בנין, מיד אפריש, אעפ"י שעדיין לא היו לו רק אחד עשר בנים, דעם בנימין שהיתה מעוברת ממנו היו י"ב דמונין מן הבטן, וכן כתב בתרגום יונתן, לפי זה היתה מעוברת ממנו שנה ומחצה עכ"פ, כי התרגום כתב ויעקב נסע סכותה ואתעכב תמן י"ב חודש ומשם נסע לשכם ושם ענו את דינה ומשם נסע לבית אל ובנסעו משם בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה נולד בנימין וצ"ע ע"ש. וכן כתב בתרגום שני באסתר בפסוק ויאמרו עבדי המלך וגו' מדוע אתה עובר את מצות המלך וגו' אמר אנא מזרעא דבנימין דכד סגיד יעקב קדם עשו בנימין לא היה ילוד כדין נטר יתיה קיים עלמא במעי אמיה עד עדן דיסקון לארעא דישראל ויתבני בית מקדשא במקור בארעיה ותשרי שכינתיה בתחומיה. בזוהר ויחי, בנימין נתעברה ממנו בבית לבן ונולד בארץ ישראל, א"כ לא ס"ל דאשתהי בדרך או ס"ל כתרגום הנ"ל דאשתהי במעי אמו:

ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף השלישי - ב' אלפים ר"ח
בילקוט ריש שמות, באייר ושבט (ובחיי כתב באדר ובאייר) לא נולד שום שבט ונשתיירו לאפרים ומנשה, ועיין זית רענן דהא גם בתמוז ואדר לא נולדו, ועוד קשה דהא אשר נולד בשבט, ועוד לא קחשיב לידת יוסף, ואפשר להגיה יוסף נולד בתמוז (וכן הביא הבחיי, ע"ל יוסף), אשר באדר, אי נמי דקרי לאדר ראשון שבט כדעת מקצת המפרשים ובו נולד אפרים או מנשה, עכ"ל:
ויהי אחרי מות רחל ויתן יעקב את אהלו באהל בלהה שפחתה ויקנא ראובן אל לאה אמו וימלא חמה ויקם בחמתו וינתק משכב אביו משם, בעת ההיא הוסר מבני ראובן חלק בכורה ומלכות וכהונה ותנתן הבכורה ליוסף ומלכות ליהודה וכהונה ללוי, ויסע יעקב ובניו ויבואו ממרא קרית ארבע אשר בחברון וישב עם יצחק אביו (ספר הישר), ובשלשלת הקבלה דף י"א כתב, יעקב יצא מבית לבן בן ק"ב שנים (צ"ל צ"ז שנים, הוא ב' אלפים ר"ה לבריאת עולם) ובא לסוכות ועמד שם שנה והלך לשכם ועמד שם ששה חדשים, ובבית אל ארבעה חדשים, ושם מתה דבורה ושם נתברך בשם ישראל, ויסע משם ונולד בנימין, וראובן חלל יצועי אביו, ואיחר בזה הדרך כמו שני חדשים ויבא אל אביו בן ק"ד שנים, (אזיל לטעותו וצ"ל בן צ"ט שנים) ושימש אביו כ"ב שנה, (וכן הוא במדרש ילקוט וישלח סי' קל"ה. ולפי חשבון דיצחק נולד ב' אלפים מ"ח וחי ק"פ שנה א"כ מת ב' אלפים רכ"ח ויעקב נולד ס' ליצחק והיה יעקב בבואו לאביו בן צ"ט שנים ויצחק היה בן קנ"ט, א"כ לא שימש את אביו רק כ"א שנים, עיין זית רענן, ולדעת ספר הישר היה יעקב בן ק' שנים בבואו לאביו, א"כ שימש את אביו רק כ' שנה) ובהיות יוסף בן י"ז מתה לאה, (וכן הוא במדרש ילקוט, ועיין זית רענן דאינו כן, עיין לעיל ב' אלפים קצ"ב):
ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף השלישי - ב' אלפים קצ"ט
במדרש רבה פרשת נשא, כל השבטים ודינה זולת בנימין נולדו בשבע שנים, וכן הוא בפרקי רבי אליעזר פל"ז, ולשבע שנים ילדה לאה את בניה, ובחיי כתב למה הזכיר בכולן ותהר ותלד, להורות על תכיפת הענין, וסמך הלידה להריון שהיו יולדות כל אחת לשבעה חדשים, כי לשבעה חדשים נולדו כל השבטים חוץ מבנימין עכ"ל, אמת כי קשין הדברים לומר שנולדו לשבעה חדשים, רצה לומר אחר לידת ראובן שבעה חדשים נולד שמעון וכן כלם שהרי נשואי יעקב ללאה היה בשבת הגדול כדאיתא בילקוט ראובני פרשת ויצא (דף נ"ו ד') והטעם עיין בעטרת צבי דרוש לשבת הגדול נ"ב, וראובן נולד מטיפה ראשונה, עיין זוהר עתצ"ט וברא"מ ויחי, כחי וראשית אוני שמיעכה באצבע ע"ש, הרי נתעברה ממנו בניסן, וע"ל שכתבנו שנולד י"ד כסליו, הרי נולד לתשעה חדשים, ועוד שמעון נולד כ"ח טבת, על כרחך טבת שנה הבאה, אם כן נולד שמעון אחד ראובן יותר מי"ג חדשים, ולוי נולד ט"ז ניסן, על כרחך לשנה הבאה, הרי בין לידת שמעון ללוי ט"ו חדשים, יהודה נולד ט"ו סיון לשנה הבאה וביניהם י"ד חדשים, יששכר נולד י' אב, ביניהם י"ד חדשים, זבולן נולד ז' תשרי, ג"כ ביניהם י"ד חדשים, והייתי רוצה לפרש דבריהם כי כל אחד נולד לשבעה חדשים ששהו בבטן בהריון רק שבעה חדשים אבל לא נולדו כל אחד אחר שבעה חדשים לחבירו רק היה הפסק ביניהם כמה וכמה חדשים כנ"ל, אך לפי זה קשה דהא ראובן נולד לתשעה חדשים כנ"ל, אף דיש לומר כמו שכתב נחלת יעקב בפסוק ראשית אוני דלא נתעברה לאה מביאה ראשונה (עיין שפתי חכמים), מכל מקום קשה שהרי בין נשואי לאה בניסן עד לידת לוי יותר מן ל"ו חדשים כנ"ל, שהוא שלש שנים, ויעקב היה בבית לבן מיום הנשואין שלו י"ג שנים ושהה בדרך שנה ומחצה עד המעשה ששמעון ולוי חגרו איש חרבו שנלמד שהיו בני י"ג שנה, שהרי מלידת לוי עד הריגת שכם היה לוי רק בן י"א שנים ומחצה, ולא שייך מה שתירץ בעל מגן אברהם בספר זית רענן שלו (ע"ל בלידת לוי וצ"ע):
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
שוחחתי עם ת"ח גאון, ואמר לי שכתב בזה בספר משנה הלכות. אודה מכל לב למי שיש לו גישה לאוצה"ח לעשות חיפוש ולציין את מקומו. (אין צורך לעלות שכן השו"ת הנ"ל נמצא בהיברו בוקס ואני יעלה את דבריו, איך אין אפשרות לחפש ולזה יועיל)
כמו כן הראה לי בשם מדרש שכל טוב בזה"ל "והיה קיץ גדול ואבק הדרך ולא הייתי יכול להעלותה מפני שהיה ארונה מתמלא אבק עכ"ל. והרי מדרש הנז' עולה עם דברי הפסיקתא.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
את הרעיון המרכזי שכתב הכותב, כבר כתבו לפניו ראה כאן-
https://www.maharitz.co.il/?CategoryID=366&ArticleID=8705
האם י"א במרחשון הוא אכן יום פטירת רחל אמנו

ג' חשון ה'תשע''ח
האם י"א במרחשון הוא אכן יום פטירת רחל אמנו.

מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי של מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק תולדות ה'תשע"ג.

קראנו בפרשת השבוע, וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה [בראשית כ"ג, א']. איננו יודעים את זמני פטירתם של אבותינו הקדושים, ושל אמותינו הקדושות. אמנם אנו יודעים כמה שנים הם חיו, כתוב בתורה על שרה, וכן על האבות. על רבקה אמנו לא כתוב, אבל חז"ל אומרים לנו [בב"ר פר' ויחי] שהאריכה ימים, מאה שלשים ושלוש שנה. רחל ולאה, מתו בגיל צעיר. רחל, בת שלשים ושש, או שבע, לפי גירסאות אחרות. ולאה מתה, בת ארבעים ושבע. בכל אופן, תאריך יום פטירתם, אינו ידוע. אמנם שרה מתה סמוך לעקידת יצחק, וממילא זה תלוי במחלוקת אם העקידה היתה ביוהכ"פ או בר"ה. אבל י"א שמתה במרחשון וי"א בניסן. בכל אופן, הדבר לא מפורסם.

הדבר שכן מפורסם, הוא לגבי רחל אמנו. כולם יודעים שרחל אמנו נפטרה בי"א מרחשון, וזהו היארצייט שלה. דיברנו בשיעורים שעברו על התאריך ז' במרחשון, שזמן שאלת טל ומטר הוא בליל ז' במרחשון. תאריך חשוב לאחר מכן בחודש מרחשון, הוא י"א במרחשון. ישנו עוד זמן, וזהו י' במרחשון. גם ביום זה יש משהו מיוחד, אולם הדבר אינו מפורסם. כותב על כך הגאון רבי' חיים פלאגי זצ"ל [בספרו מועד לכל חי סי' כ"ו], שיום זה הוא יום של הצלחה. ביום עשירי במרחשון, הוא יום של הצלחה, כי ביום זה נולד גד. גד שהוא אחד מהשבטים, הוא נולד ביום זה. גד פירושו מזל. גד גדי וסינוק לא [גמרא שבת דף ס"ז ע"ב], דהיינו, התמזל מזלי. ולכן, מי שיפתח ביום הזה עסק מסויים, יצליח ויעשה חיל.

יודעים את זמן פטירת רחל אמנו, כי יודעים מתי נולד בנימין. מובא בדברי חז"ל, רבינו בחיי מביא שמצא במדרש תדשא, על הפסוק בתחילת פרשת שמות וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא [שמות א' ו'], הוא כותב שם את זמני הלידה והפטירה של כל השבטים. ראובן נולד בארבע עשרה בכסלו, ומת בן 125 שנים וכו', שמעון, בעשרים ואחד בטבת. לוי, בששה עשרה בניסן וכו', הוא מפרט על כל כולם, גד נולד בי' במרחשון. זהו המקור של רבינו חיים פלאגי לגבי זמן לידתו של גד. הדבר מובא גם בילקוט שמעוני שם. ילקוט שמעוני זהו ליקוטים של מדרשי חז"ל, רק שהוא סידר אותם לפי פסוקי פרשיות התורה. אבל המקור הראשון, הוא מדרש תדשא. כך כתוב, בנימין נולד בי"א במרחשון, ומת בן מאה ותשע שנה. ומאחר שיודעים מתי נולד בנימין, ממילא יודעים מתי מתה רחל. כי הרי כתוב, וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין. וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם [בראשית ל"ה, י"ז-י"ט]. לא רק שזה היה באותו יום, אלא באותה השעה. ממילא התפרסם תאריך זה, של פטירת רחל אמנו.

כיצד ליישב את הסתירה במדרשים בעניין חודש פטירתה של רחל אמנו, האם הוכרעה המחלוקת בגמרא בענין החודש שבו נברא העולם, וכיצד עבדינן תרתי דסתרי.

לענייננו, אמרנו שרחל מתה בי"א במרחשון, וכך מפורסם וידוע עפ"י המקורות שאמרנו.

אבל לכאורה, אמנם אנחנו הולכים להתפלל על קבר רחל אמנו, אולם צריך לדעת שבעצם היא אינה הסבתא שלנו. הסבתא שלנו זאת לאה, כי אנחנו מצאצאי יהודה. אבא מארי זצ"ל כתב בסוף אחד ממכתביו, אני וכו' מבני בני לאה. מפורסם שרוב התימנים מתייחסים לשבט יהודה, אם כי דוקא במשפחתנו יש אומרים שאנו לויים, רק שמאיזו סיבה השתכח העניין, משום שלא היו כהנים בסביבה, וממילא אם אין כהן שיעלה ראשון, נתפרדה החבילה ולא עלה לוי וכו'. בכל אופן בד"כ מקובל, שגם משפחתנו משבט יהודה כמו כולם. בכל אופן, רחל אינה הסבתא שלנו, אבל עכ"פ היא אחות של הסבתא, זה גם חשוב.

אבל צריכים לדעת, לא רק זאת הנקודה. חושבני שהסיבה שלא מקובל ללכת להתפלל בקבר לאה שבמערת המכפלה, אפילו שקבורים שם אברהם יצחק ויעקב ואמהות, לא בגלל שישנה בעיא של סכנה, אלא גם באופן שאין בחינה של סכנה, בד"כ מקובל להתפלל בקבר של רחל ולא בקבר לאה ושאר האמהות והאבות. כנראה הדבר אינו לחנם, שהרי כתוב, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ [ירמיהו ל"א, י"ד]. דהיינו, הקשר של עם ישראל אליה, מבחינת תפילות, מי שעומד לזכותם היא דוקא רחל אמנו. רואים גם כך, מזה שיעקב אבינו קבר את רחל בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה [בראשית מ"ח, ז']. הוא לא הכניס אותה לעיר, אלא קבר אותה על הדרך. זה היה עפ"י הדיבור. כיון שצפה ברוח הקודש, הקב"ה הודיע לו שעתידים גליות ישראל, כשיגלה אותם נבורזאדן הם יעברו דרך הקבר שלה, והיא תבקש עליהם רחמים. אבל ראיתי בפסיקתא רבתי, שם נוסף, שהם הלכו אצל אבות העולם להתפלל, ולא הועיל להם. האבות והאמהות לא עזרו משום מה. לא כתוב למה. אבל רחל, כשעברו על הקבר שלה, היא קמה והתפללה והתחננה להקב"ה. כך לאורך כל הדורות. יש בזה כנראה איזה עניין נסתר. לכן מקובל ללכת להתפלל על הקבר שלה דוקא, ולכן גם יודעים את היארצייט שלה. כדי להתפלל ביום זה, לעורר את הזכות שלה, ו'כרחם אב על בנים'. משא"כ אצל כל האבות.

בכל אופן, לגבי מה שאנו אומרים שזמן פטירתה הוא בחודש מרחשון, יש כאן לכאורה פלא עצום. עורר אותי לכך ידידנו הרב יואב חלא יצ"ו. בדברי חז"ל לכאורה מפורש, שהיא לא נפטרה בחודש מרחשון. רש"י מביא מדרש זה, והדבר מפורסם, אקרא זאת רק כדי להזכיר לכם. רש"י בפרשת וישלח על הפסוק וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ [בראשית ל"ה, ט"ז]. מה פירוש המלה 'כברת'? זאת מלה קשה. מצאנו אותה בעוד מקום, אצל בני עמון לגבי אלישע, וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ כִּבְרַת אָרֶץ. [מלכים ב ה', י"ט]. אומר רש"י, מנחם פירש, לשון כביר. רבוי מהלך רב. דהיינו, הוא לא הכניסה לקבורה בעיר, כי היה מרחק גדול עד העיר. ויעקב אבינו, עם כל המטלטלים, המשפחה וכל הילדים, לא יכל לבוא לעיר ולקָברה כפי שעושה אדם הנמצא במקום מיושב, שהולך לקבור את מתו וחוזר. לכן הוא קבר אותה בדרך. אח"כ אומר רש"י, ואגדה, בזמן שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה (ב"ר), שהניר מצוי הסתיו עבר והשרב עדיין לא בא וכו'. 'הסתיו עבר'. ובלשון חז"ל, 'הגשמים עברו'. א"כ קשה, אם הגשמים עברו והשרב עדיין לא בא, פירושו שזה קיץ. אח"כ רש"י אומר בעצמו פירוש אחר, ואומר אני, שהוא שם מדת קרקע כמו מהלך פרסה או יותר וכו'. היתה בזמנם מדה ידועה לקרקע, כמו שבזמנינו אומרים קילומטר או אלפיים אמה, אצלם היתה מדה ידועה שקראו לה 'כברת ארץ'.

גם בפרשת ויחי, רש"י מרחיב על הנושא הזה, כאשר יעקב אבינו מתנצל לפני יוסף, ומבקש ממנו לקברו בא"י, ידע שיש בלבו על שלא קבר את אמו, אפילו לא הכניסה לעיר. הוא הסביר לו, שהיו לו סיבות לכך, ושזה היה על פי הדיבור, כך היה רצון ה'. הוא מצידו היה עושה זאת, אבל היו לו נימוקים נוספים. בכל אופן, אומר רש"י, כברת ארץ - מדת ארץ. והם אלפים אמה, כמדת תחום שבת, כדברי ר' משה הדרשן. ולא תאמר שעיכבו עלי גשמים מלהוליכה ולקברה בחברון, הסיבה שלא לקחתי אותה עד מערת המכפלה, עת הגריד היה, שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה. גריד היינו יובש, כמו שמצינו בגמ' מסכת פסחים דף נ"ה ע"א ודף צ"ד ע"ב ברבי' חננאל. דהיינו, זמן של יובש. מרוב החום, הקרקע מתייבשת, הארץ חלולה ומנוקבת ככברה. נהיה סדקים באדמה, כמו אריגה ממש. ואקברה שם" - ולא הולכתיה אפי' לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי, אבל דע לך שע"פ הדבור קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים. שנא' (ירמיהו לא) קול ברמה נשמע וגו'. והקב"ה משיבה, יש שכר לפעולתך נאם ה' וגו' ושבו בנים לגבולם. היא נענתה, והרבה בזכותה. אח"כ מביא רש"י פירוש אחר, ואונקלוס תרגם, כרוב ארעא, כדי שיעור חרישת יום. כמו לשון חז"ל 'מסיק תעלא מבי כרבא', דהיינו, שיעור שחורשים ביום אחד, זה היה ידוע בזמנם, לכן קראו לזה 'כברת ארץ'. בלשון ארמית, 'כרבא' היינו חרישה. א"כ, יש פה כמה פירושים מה הפירוש 'כברת ארץ', אולם בכל אופן לפי מדרש חז"ל, הדבר היה בזמן הקיץ, בזמן החום שהארץ מנוקבת ככברה. כברת מלשון כברה. הדבר מפורש יותר בפסיקתא רבתי, כתוב שם כך, אמר לו יוסף ליעקב, שמא שלא הכנסת אותה לקבורה משום שעונת הגשמים היתה. יוסף מנסה להגיד לאביו, כנראה זאת הסיבה שהיתה לך. אמר לו, לא, בעוד כברת ארץ, בין פסח לעצרת, בזמן שהארץ מנופה. א"כ זה ממש במפורש. גם במדרש שכל טוב כתוב, שמרוב החום, הארץ מעלה אבק, ולכן לא רצה יעקב שח"ו יהיה בזיון בלוויה, שתתמלא אבק כשאקח אותה, לכן העדפתי לקָברה מה שיותר מהר.

אם כן יוצא כך, מצד אחד אנו רואים, לפי רבינו בחיי וילקוט שמעוני, שזה היה בחודש מרחשון. מצד שני, במדרשים שרש"י מביא, ובפסיקתא רבתי ובשכל טוב, רואים שזה היה בין פסח לעצרת. כתוב במפורש שזה היה בקיץ. א"כ איך מתיישבים שני הדברים הללו? איך ניישב את הסתירה הזאת?

מובא בשם החת"ס, שישנם הרבה קושיות שמתגלגלות בבתי מדרשות, ואין פותר. לפעמים ישנן קושיות, ומתרצים ואומרים, 'מדרשים חלוקים'. הללו אומרים כך, והללו אומרים כך. ישנם כאלה שהולכים לישון אחרי זה, התירוץ הזה טוב להם. אבל אצלינו, אין דבר כזה. אלו ואלו דברי אלד'ים חיים. הכל אמת, ואין מדרשים חלוקים. ואם ישנם כאלה, זה רק נראה לנו כך, שהם חלוקים. ואכן בסייעתא דשמיא, אפשר לומר תירוץ, ותירוץ נפלא. לא תירוץ דחוק.

כידוע, יש במסכת ראש השנה [דף י' ע"ב], מחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושע, תנאים גדולי עולם, רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה, נחלקו מתי נברא העולם, האם בחודש תשרי או בחודש ניסן. עוד מעט נראה, שגם מחלוקת זאת אינה מחלוקת במציאות, אלא שניהם אמרו אמת. שני הדברים נכונים, ובל"נ נגיע לכך בהמשך. בכל אופן, לפי פשטות הדברים, רבי אליעזר אומר, בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות וכו', והוא מביא לכך ראיות. ורבי יהושע אומר, בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות וכו'.

עיינתי במדרש תדשא עצמו, וראיתי שלא כתוב שם כמו שכתוב בילקוט שמעוני וברבינו בחיי, שבנימין נולד בחודש מרחשון, וראובן בחודש כסלו, ושמעון בטבת וכו'. לא כתוב את שם החודש, אלא כתוב 'בחודש הראשון', 'בחודש השני', 'בחודש השלישי' וכו'. כך הלשון של מדרש תדשא. לפי"ז, כבר נפתרה לנו הבעיא. דהיינו, מסורת חז"ל היתה מדורי דורות, על כל שבט ושבט, בחודש השני, השלישי, השמיני, התשיעי וכו'. על כל אחד, באיזה מספר חודש. אבל מה שם החודש, אם זה תשרי או מרחשון, זה כבר פירוש. כל אחד מפרש כפי שיטתו. מי שסובר ש'בתשרי נברא העולם', א"כ בנימין שנולד בחודש השני, נולד בחודש מרחשון. כי אם תשרי הוא הראשון, מרחשון הוא השני. ולפי רבי יהושע שסובר 'בניסן נברא העולם', א"כ החודש השני הוא חודש אייר. הדבר הפלא ופלא. ומה שהתקבל שהיארצייט של רחל הוא בחודש מרחשון, זה משום שאנו פוסקים 'בתשרי נברא העולם', כי ההלכה כרבי אליעזר. לכן העולם נוהג, וכך מקובל כבר מאות שנים, לקבוע את היארצייט ביום י"א מרחשון, כי להלכה קיי"ל כרבי אליעזר. אמנם, גם דבר זה אינו כ"כ פשוט, אבל רוב הראשונים אוחזים, שהלכה כרבי אליעזר. כך סובר הרמב"ם, והרמב"ן והרשב"א ועוד הרבה ראשונים. ובעצם יש לכך מקור בגמ' [ר"ה דף כז ע"א] א"ר שמואל בר יצחק, כמאן מצלינן האידנא 'זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון'? כמאן, כרבי אליעזר, דאמר בתשרי נברא העולם. הרי אומרים במוסף של ראש השנה, נקבע בנוסח לומר, 'זה היום תחלת מעשיך'. אנחנו כעת בראש השנה, בא' בתשרי, ואנו אומרים שהוא 'זכרון ליום ראשון'.

מהרי"ץ כותב [עץ חיים ח"ג דף ע"ד ע"ב], על היום הרת עולם, ש'הרת' זה מלשון הריון. כך היא הפשטות. הפסוק בנביא אומר וְרַחְמָהֿ הֲרַת עוֹלָם [ירמיהו כ', י"ז]. יש מפרשים 'הרת', שהכוונה ליום הדין. לפי דבריהם, אין ראיה. כך כתוב בספר הפרדס של רש"י, שבכל מקום שנזכר בספר משלי המלה 'דין', תרגומו 'הרת'. אבל לפי מה שמפרשים בד"כ, הכוונה להריון. דהיינו, מתכוונים לאדם הראשון, שנולד ביום זה. הרי העולם נברא בעשרים וחמשה באלול, וביום הששי נברא אדם הראשון, א"כ א' תשרי זהו יום בריאת אדם הראשון. מתכוונים על הלידה, אבל קוראים לזה בלשון הריון, כי זה תכלית העולם. זהו סוף ההריון, ולכן זה נקרא 'היום הרת עולם'. כך כותב מהרי"ץ, ואתיא כרבי אליעזר דאמר בפרקא קמא דר"ה, זו טעות דפוס, זה לא פרקא קמא אלא פרק שלישי דר"ה, כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך, כרבי אליעזר, דאמר בעשרים וחמשה באלול נברא העולם, וביום ששי הוא ר"ה נברא אדם הראשון, ובו ביום נידון, ובו ביום יצא בדימוס. יצא זכאי. פירוש, חפשי מן העוונות. ולפיכך הוקבע היום הזה יום משפט לכל הדורות, כדאמרו רז"ל, אמר הקב"ה לאדם, אתה סימן לבניך. כשם שעמדת לפני בדין ביום זה ויצאת בדימוס, כך עתידין בניך להיות עומדין לפני בדין ביום זה ויוצאים בדימוס. וזה שאמר היום הרת עולם היום יעמיד וכו'.

לכאורה התירוץ שאמרנו, הוא תירוץ נפלא. אבל מצד שני, אולי יבוא מישהו ויאמר, טוב, אבל אינני יכול להגיע לקבר רחל בחודש מרחשון, עכשיו צפוף שם, אולי אלך באחד עשר באייר, שהרי לפי רבי יהושע, יוצא שהיארצייט הוא בחודש אייר. בסדר, אנחנו לא נמנע ממנו, שילך להתפלל באיזה יום שהוא רוצה, אבל א"א לעשות מזה יארצייט. לא נשמע דבר כזה.

אמנם, יש פה קושיא. אנחנו אמרנו, שלהלכה פוסקים כרבי אליעזר, שבתשרי נברא העולם. והראיה מהרמב"ם בפרק ט' מקידוש החודש ה"ג, ומהלכות שמיטה פרק י' ה"ב. כך מדייק ממנו הברכי יוסף [בסימן רכ"ט]. גם הרמב"ן כותב כך, וכן הרשב"א והר"ן במסכת ר"ה. מצד שני, הרי"ף והרא"ש שם מביאים את המחלוקת, אולם בלי להכריע. הרי בד"כ, כשיש מחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע, הלכה כרבי יהושע. א"כ יש כאלה האומרים, לפי שיטתם, שהלכה כרבי יהושע. בתיקוני הזוהר [בהתחלת תיקון ל"ה], כתוב על הפסוק בראשית, 'בראשית אותיות בתשרי'. כבר במלה בראשית רמוז שזה היה בחודש תשרי. יש כאלה שמוסיפים "א' בתשרי", וזו המלה בראשית. נדבר נפלא. בכל אופן, גם אם הדבר מוסכם לפי רוב הראשונים, אבל כבר התוספות במקום אומרים בשם רבינו תם, 'אלו ואלו דברי אלד'ים חיים'. דהיינו, גם רבי אליעזר וגם רבי יהושע צודקים, כי בתשרי עלה במחשבה להיבראות, ולא נברא עד ניסן.

צריכים להבין זאת, לכאורה מה זה מתרץ? אם אמרת ש'בתשרי נברא העולם', איך כעת אתה אומר שזה רק במחשבה? אלא התשובה היא כך. כשאתה אומר 'עולה במחשבה' אצל בן אדם, זהו דבר שיכול להשתנות. 'ביום ההוא אבדו עשתונותיו'. אדם חושב ורוצה, אבל בסוף לא נהיה שום דבר. אולם אצל הקב"ה, מחשבה זה כמו מעשה. כי מה שהוא חושב, בטוח שייעשה. לכן אפשר לקרוא לזה מעשה.

אבל יש פה משהו יותר עמוק. התוס' פה באים לתרץ איזו קושיא. מצד אחד אנו אומרים, הלכה כרבי אליעזר. כמו שהגמ' אומרת, כמאן מצלינן? אם קבעו זאת בתפילה, פירושו שכך נפסק להלכה. מצד שני, לגבי התקופות קיי"ל כרבי יהושע. דהיינו, הרי יש ארבע תקופות. תקופת ניסן, תקופת תמוז, תקופת תשרי, תקופת טבת. החשבון בזה הולך לפי רבי יהושע. דהיינו, ביום רביעי של תחילת בריאת העולם, ממנו החשבונות הולכים, אבל לפי מה שאמר רבי יהושע. כגון, לגבי ברכת החמה. מתי אנו מברכים ברכת החמה? בניסן או בתשרי? בחודש ניסן. פעם בעשרים ושמונה שנה, אומרים ברכת החמה ביום רביעי של בריאת העולם, וזה הולך לפי רבי יהושע. א"כ לכאורה אנו סותרים את עצמנו. כי לגבי התקופה, אנחנו עושים כרבי יהושע. הרש"ש כבר שואל את השאלה הזאת, ונשאר בתמיהה. איך אנחנו תופסים את החבל בשני ראשיו, ולגבי התקופה אנו פוסקים כר' יהושע?

ישנם כמה תירוצים כיצד להסביר זאת, אבל תירוץ נפלא אומר הגאון רבי יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש. הוא כותב הפלא ופלא, ממש דבר גאוני. הוא מביא מדרש חז"ל, שבבריאת העולם, המאורות והמזלות היו פועלים במהירות עצומה. מה שבד"כ לוקח אצלנו ששה חדשים, אז זה לקח ששה ימים. כאשר הגיע בריאת אדם הראשון, לפי המזלות זה כבר היה חודש תשרי. אבל אחרי חטא אדם הראשון, המזלות הולכים באיטיות, כמו במשך כל הדורות. אולם לפני כן, הדבר הלך במהירות עצומה. א"כ צודק רבי יהושע, וגם רבי אליעזר. מה שאמרת רבי יהושע, שבניסן נברא העולם, זה אמת. ומה שר' אליעזר אומר, שאדם הראשון נברא בחודש תשרי, גם זה אמת. שני הדברים צדקו יחדיו. ומה שאנו הולכים לתקופה לפי חודש ניסן, זה גם נכון, כי אז השמש נתלתה בבריאת העולם, אבל המזלות אז הלכו במהירות עצומה. הרי המזל של חודש ניסן הוא טלה, ושל חודש תשרי הוא מאזניים. א"כ זה הגיע במהירות עצומה, ונהיה מזל מאזניים. דרך אגב, גם המאזניים זה סימן של המשפט, ששוקלים את מעשי בני אדם במאזניים. הקב"ה כבר עשה זאת בטבע, אפשר לראות באופן מוחשי את העניין של המשפט.

וכך כותב בעל יערות דבש, זה בדרוש הראשון שלו [דף ז' ע"א], והדבר ממש מתוק מדבש. כשמו כן הוא. הוא כותב כך, מה שאמרו דבתחילת הבריאה בניסן או בתשרי, הכוונה אי תליית המאורות היה בראש מזל טלה, או בראש מזל מאזנים. וכמבואר במדרש רבה בראשית [פ"י ד] כי קודם חטא אדה"ר היו המאורות גלגלים הולכים במהירות למאוד, ואח"כ הולכים במתינות למאוד בקלקול החטא. ובזה יובן, כי המאורות נתלו בתחילת ליל ד' במזל טלה, כי הוא ראש למזלות, ולכן ניסן ראשון לחדשים, וגם ראוי שבו יתחילו המאורות להלך, ומשם יקחו דרכם, אך מיהרו לסבב גלגל המזלות בהלוכן ממערב למזרח, עד שכאשר הגיע יום הששי אחר חצות, הגיעו המאורות למזל מאזנים שהוא תשרי וכו'.

א"כ מובן למה לתקופה אנו הולכים לפי רבי יהושע, כי אדם הראשון נברא ביום הששי. דהיינו, כשאתה אומר שזה היה בניסן, זה לא שבפועל זהו חודש ניסן כמו שאצלנו, כי מה שאצלנו לוקח ששה חדשים, בזמן ההוא זה היה במהירות של כמה ימים. לפי"ז כל הדברים מסתדרים. והוא כותב בסוף, וזה ברור ואמת. ומה עמקו מחשבות חכמינו ז"ל, ואיש בער לא ידע.

יוצא לפי"ז, שכאשר אנו אומרים שי"א במרחשון זהו תאריך הפטירה של רחל, זה לפי מאן דאמר שבתשרי נברא העולם, ממילא זהו החודש השני. לא שייך לבוא ולהגיד שזה יהיה בחודש אייר אליבא דר' יהושע, וכפי המדרשים ההם. לפי תירוצו, הדבר לא הולך. כי זה היה רק בשנת הבריאה כמובן.

בתשובה להערה מהקהל: אבהיר את הדברים יותר, לא נערבב את כל השיטות והדעות, כי יש פה כמה פירושים, אבל התשובה היא כזאת. המדרשים שאמרו שרחל מתה בין פסח לעצרת, סוברים כרבי יהושע, שבניסן נברא העולם. המסורת היתה, שהיא מתה בחודש השני, אבל כל אחד פירש לשיטתו. מי שסובר שבתשרי נברא העולם, ממילא היארצייט הוא בחודש מרחשון, וא"כ הוא לא יפרש 'כברת ארץ' שזה ככברה, אלא יפרש כהפירושים האחרים, מלשון כביר או שזו מדת ארץ. הפירושים במדרשים ויתר הפרטים, הם תולדות של המקור. אבל הדבר בעצמותו, הוא אמיתי, ואין סתירה בזה. רק איך לפרש את הפסוק, כל אחד מפרש לפי שיטתו. בכל אופן, זה לא הולך לפי הפירוש של רבי יהונתן אייבשיץ. ויש עוד להתעמק בכוונת דבריו, ולא באתי אלא להזכיר.

עניין זה, שכל הדברים, הן ר' אליעזר והן ר' יהושע, הם אמיתיים, מובא בקיצור גם בספר נחלת יוסף [פרק כ' דף קי"ח ע"ב], אבל הוא מוסיף עוד פירוש. בהתחלה הוא כותב כך, ראוי להתבונן, היאך נחלקו אבות העולם בדבר המציאות, וכי אחד יהיה שקרן ח"ו? אבל שמע בעיון הזך יראו כי אלו ואלו דברי אלד'ים חיים. הוא מביא פה את המהלך שאמרנו, וכותב זאת בשם הגאון הר"י מפראג. דהיינו ר"י אייבשיץ שהזכרנו. אח"כ הוא מביא את המקובלים, שיש להם דעה אחרת בזה, איך שניהם אמת. יסוד תירוצו הוא, ששני הדברים נכונים. יש הריון, ויש לידה. כאשר למשל שואלים על בן אדם, האם הוא נמצא או לא? אחד אומר שהוא נמצא, והשני אומר שהוא לא נמצא. מדוע הוא אומר שאינו נמצא? כי לא רואים אותו. אבל השני שאומר שהוא כן נמצא, הוא מתכווין שהוא נמצא בבטן אמו. זו המחלוקת בין רבי יהושע לר"א. אחד מדבר על התקופה הראשונה, כמו שרבינו תם אמר, "במחשבה". דהיינו, השלב הראשון, שבעצם העולם לא קיים. אבל אם תגיד שהוא קיים, גם אתה צודק, כי הוא קיים בצורה נסתרת. והשני מדבר, מתי שבפועל זה קרה. כך הוא כותב. אני חושב שהוא מתכוין לדברי רבינו האר"י זיע"א בשער הכוונות ענייני ר"ה. בכל אופן, יסוד הדברים הוא אותו דבר. האדם הוא עולם קטן, והעולם הוא עולם גדול. כל מה שאירע לזה, אירע לזה. יש באדם בחינת עיבור, ובחינת לידה. האדם הוא בבחינת עיבור בבטן אמו. אם ישאל עליו השואל, אם יש אדם זה בעולם, ואחד ישיב כי אינו, אמת דיבר. שהרי עדיין לא נראה ולא נמצא כי אם בכח ולא בפועל, והווייתו היא בהעלם גדול. ואם אחר ישיב לשואלו, כי ישנו בעולם, גם כן אמת דיבר, שהרי כריסה בין שיניה, ואנו ממנו מרגישים התנועה, מרגישים את תנועות העובר בבטן אמו, אף על פי שהוא עדיין בהעלם, אבל הוא בעולם. זה לגבי האדם, שהוא עולם קטן. כך הדבר בעולם הגדול. רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם, הכוונה על בחינת עיבור העולם, שהיה בהעלם ובכח. ור' יהושע אומר, בניסן נברא העולם, הכוונה על בחינת הלידה, שנתהווה העולם בגלוי ובפועל בחודש השביעי להריון, כי יולדת לשבעה יולדת למקוטעין, וזהו סוד היום הרת העולם, לשון הרה והריון. לפי דבריו, נקטו בדוקא את הלשון הריון.

השלמה בעניין תאריך פטירת רחל אמנו, ביאור דברי רש"י בפרשת וישלח, מהו "סתיו", ושיבוש השפה העברית. תירוצים נוספים לסתירה בעניין זמן פטירתה, והערות עליהם.

מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי של מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק ויצא ה'תשע"ג.

דיברנו בשיעור שעבר על זמן פטירתה של רחל אמנו ע"ה, שלכאורה ישנה סתירה מתי היא מתה, האם בי"א במרחשון, או באייר. מפורסם וידוע שעולים לקברה ומתפללים בי"א במרחשון. ביום זה במיוחד, מגיעים הכי הרבה אנשים. גם אם מגיעים כל ימות השנה, אבל בי"א מרחשון מגיעים המונים. דבר זה קיים כבר מאות שנים. כבר בעל מעם לועז, לפני שלש מאות שנה, כותב שיהודי ירושלם הולכים לקבר רחל. הוא לא אומר באיזה יום, כנראה רק אח"כ התפרסם היום הזה.

בכל אופן לכאורה, יש לכך סתירה מדברי רש"י, ודיברנו כיצד לתרץ את הסתירה. בכדי להבין יותר טוב את העניין, נביא את לשון רש"י בפרשת וישלח, על הפסוק וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ [בראשית ל"ה, ט"ז]. מה זה 'כברת ארץ'? אומר רש"י, ואגדה, בזמן שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה (ב"ר), שהניר מצוי הסתיו עבר והשרב עדיין לא בא. בזמן הזה, שהארץ חלולה ומנוקבת, דהיינו מרוב החום נתייבשה הקרקע, והניר מצוי, הסתיו עבר והשרב עדיין לא בא. לכאורה זהו חודש אייר. השרב היינו, החום הגדול של חודש תמוז, הוא עדיין לא בא.

חושבני, שמי שקצת ידקדק בלשון רש"י, ייראה לו הדבר משונה. מה הפירוש 'הסתיו עבר והשרב עדיין לא בא'? איפה הסתיו ואיפה השרב...? מה זה 'סתיו'? באיזה חודש הוא הסתיו? איך רש"י קפץ ודילג מתחילת השנה, לסוף השנה?

רק תדעו לכם רבותי, איך בלבלו את כולנו. העברית של היום, בלבלה לנו את המושגים. במושגים של העברית היום, הסתיו הוא בתחילת החורף. חושבים שבין הקיץ לחורף יש את הסתיו. כך הכניסו לילדים בבתי הספר, ובלבלו אותם. אבל ברוך ה', לא לנצח.

שאלה מהציבור: אבל יש ארבע עונות, וכל עונה היא שלשה חדשים.

תשובת מרן שליט"א: אתה אומר ארבע עונות, אבל אינני יודע, בואו נראה מה כתוב בתורה, עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ [בראשית ח' כ"ב]. 'וקיץ וחורף' תרגומו וקֵיטָא וסִתְוָא. הרי שאונקלוס מתרגם את המלה חורף, כמו סתיו. לכן צריכים לדעת, מישהו בלבל אותנו.

אקדים לכם, ישנו ספר שנקרא שפה ברורה, שם הוא מביא את כל השגיאות של השפה העברית של היום, אם ברצון או בלי כוונה, וזהו אחד מהם. הרבה מלים השתבשו בעברית של היום. ישנם שיבושים גמורים, וישנם חצאי שיבושים, ויש שהרחיבו מושגים או קיצרו מושגים, וערבבו עניינים. הוא כותב בדף מ"ט כך, סתיו. הנכון, זה חורף. השגוי, עונת המעבר בין קיץ לחורף. כך בעברית של היום. זוהי שגיאה, והוא צודק בהחלט.

ראשית, משום שהתרגום הוא הוכחה. כי תרגום 'חורף', 'סתוא' כמו שאמרנו. אבל יתרה מכך, ישנה גמרא מפורשת בבא מציעא [דף ק"ו ע"ב], ולפי כל התנאים שם, הדבר הוא כך, רק שהפרטים הם אחרים. הרי מבואר בתורה שישנן שש עונות בשנה. זֶרַע, וְקָצִיר, וְקֹר, וָחֹם, וְקַיִץ, וָחֹרֶף. 'זרע', היינו זמן הזריעה. 'קציר', זה יותר מאוחר, אבל הפסוק הביא את שניהם יחד, 'זרע וקציר'. אח"כ, 'וקור וחום'. ואח"כ 'וקיץ וחורף'. קור וחום אינם בדיוק קיץ וחורף, משמע שהם שני דברים שונים, זה לא שהאחד מסביר את השני. 'וקור וחום וקיץ', זה לא לפי הסדר, אלא שהפסוק הסמיך את הקיץ לחום, מפני שהם קרובים זה לזה. בכל אופן, יש לנו שש עונות השנה. זרע, וקציר, וקור, וחום, וקיץ, וחורף. באים התנאים ומסבירים לנו מתי זה. כתוב בגמ' שם כך, רשב"ג משום ר"מ אומר, וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו, חצי תשרי, מרחשון, וחצי כסליו, זרע. חצי כסליו, טבת, וחצי שבט, חורף. חצי שבט, אדר, וחצי ניסן, קור. חצי ניסן, אייר, וחצי סיון, קציר. חצי סיון, תמוז, וחצי אב, קיץ. חצי אב, אלול, וחצי תשרי, חום. רבי יהודה מונה מתשרי, ר"ש מונה ממרחשון. א"כ כל עונה היא חדשַיים. רק שלפי דברי התנא הראשון, הוא מתחיל מחצי תשרי. התנאים האחרים, גם עושים חדשַיים רצופים, אבל כאן יש ביניהם ויכוח, האם להתחיל מתשרי או ממרחשון. לפי דעת רבי יהודה, 'זרע' מתחיל מתשרי, וא"כ החדשיים המלאים הם תשרי ומרחשון. וכן הלאה. והתנא השני, ר' שמעון, מתחיל ממרחשון, ולפי דבריו יוצא שנגמר החום בסוף תשרי, ולא בחצי תשרי.

מסביר רש"י כאן כך, קציר, כנגד זרע. זה בתחילת גשמים, זה בתחילת החמה. וקיץ, כנגד חורף. וחורף, מסביר רש"י מה זה חורף, הוא חָזקו וחָרפו של סתיו, דהיינו הסתיו החזק, וימי צינה. לשון (איוב כ"ט) כאשר הייתי בימי חרפי חוזקי ועיקרי. דהיינו, כשהייתי עוד צעיר וחזק. קיץ, הוא חזקו של יובֶש. ועל שמייבשין באותו פרק תמרים ותאנים לקציעות, והן נקראין קיץ, כדכתיב (שמואל ב טז) הלחם והקיץ לאכול הנערים וגו'. קור, הוא סופו של סתיו. וכן חום, סופו של שמש. וכן כל אחד שני חדשים, י"ב חדשים לששה עתים. א"כ, החורף הוא הסתיו החזק. לפי"ז יוצא, שהסתיו הוא ארבעה חדשים. יש עונה שנקראת חורף, ויש עונה שנקראת קור, כל אחד מהם הוא חדשיים, אבל ארבעתם יחד נקראים סתיו. לא כמו בעברית החדשה, עִוְרית.

ממילא, לאחר שאנו כבר יודעים זאת, שאף אחד לא יתפלא על רש"י, כי הוא כתב יפה מאד, 'הסתיו עבר'. הוא מתכוון לומר, במלים שלנו, שהחורף עבר. אחרת, מי שיקרא סתיו, לא יבין איך רש"י קפץ מהתחלת השנה לסוף השנה. אבל כעת הדבר מובן.

והנה האמת היא, שרש"י שינה קצת מלשון המדרש. חז"ל אמרו לשון 'שהגשמים עברו'. כך בבראשית רבה, שזהו מקורו של רש"י. לא כתוב שם 'שהסתיו עבר'. אבל כנראה רש"י העדיף לקחת את לשון הפסוק בשה"ש, כי הנה הסתיו עבר. כי אם אתה אומר 'שהגשמים עברו', הדבר תלוי באלו חדשים. לכן הוא העדיף לדבר על כל חָדשי הסתיו.

בכל אופן לעניינינו, שאלנו קושיא חזקה מאד. רש"י אומר 'הסתיו עבר', פירושו שהיגענו לניסן, ו'השרב עדיין לא בא'. א"כ מה נשאר לנו? חודש אייר, שהוא באמצע. אבל מצד שני הכתוב אומר, וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ [בראשית ל"ה, ט"ז], וגם אח"כ יעקב אבינו אמר זאת ליוסף, וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה [בראשית מ"ח, ז']. חז"ל מסבירים לנו, שהכוונה 'כברת ארץ', לזמן שבין הסתיו דהיינו החורף, לבין ימות הקיץ החמים דהיינו השרב. ממילא זה יוצא בחודש אייר או סיון. א"כ איך עושים זאת בחודש מרחשון?

אמרנו תירוץ נפלא על קושיא זאת. כתוב, שבנימין מת בחודש השני. לא כתוב שם החודש, אלא מספרו. א"כ זה תלוי במחלוקת מתי נברא העולם. האם בתשרי, או בניסן. דהיינו, קבלת חז"ל היתה מדורי דורות שבנימין מת באחד עשר בחודש השני. ובאותו יום ובאותה שעה, מתה רחל. ממילא בדורות המאוחרים, כל אחד פירש את 'החודש השני' לפי שיטתו. מאן דאמר שבתשרי נברא העולם, אמר שזה היה בחודש מרחשון, שהוא החודש השני. וכך התקבל, משום שהלכה כרבי אליעזר, שבתשרי נברא העולם. העיקר הוא כשיטתו. ומאן דאמר שזה היה בחודש אייר, הסביר כך את הפסוק, בגלל שהוא סבר כרבי יהושע. תירוץ זה נראה לי לאמיתה של תורה.

אבל ראיתי גם תירוצים אחרים. חכם אחד רוצה לתרץ, שכל העניין של קיץ וחורף, דהיינו קביעות החדשים, נהיה רק אחרי מתן תורה. אבל לפני מתן תורה, הדבר היה שונה. כמו להבדיל, אצל הערבים. הרי אצל הערבים, כל שנים עשר חדשים זה שנה, בלי קשר לשנות החמה. הרי בני ישמעאל, הערבים, מונים ללבנה. ובני אדום, הנצרים, מונים לחמה. א"כ בכל חודש וחודש, הזמנים אצלם משתנים. יש להם חגים, ובמשך השנים, פעם זה יכולים להיות בקיץ, ואחרי כמה זמן יכולים שיהיו בחורף. אצלם השנה יותר קצרה, אין להם התאמה עם החמה, כמו שיש אצלנו. הם שניהם בקצוות, ואנחנו באמצע. הישמעאלים מונים רק לפי הלבנה, וא"כ כשנגמרו שנים עשר חדשים, נגמרה שנה ומתחילים שנה חדשה. ואצל הנצרים, הכל הולך לפי החמה. אבל אצל עם ישראל, אנו עושים את החדשים גם לפי החמה וגם לפי הלבנה. לכן אנו מוסיפים שנה מעוברת כל כמה שנים, כדי להשלים את מה שחסר. לתאם את החמה והלבנה. זוהי חכמה המצויה רק אצל עם ישראל. הערבים בכלל אינם מבינים בין ימינם לשמאלם, הם לא יודעים לעשות את החשבונות. הרי גם לפי דתם אסור לעשות חקירות. א"כ הם נשארו בלי שכל, בלי להבין.

יש חידה בספרים, איך יכול להיות על בן אדם, אחד יגיד עליו שהוא בן שבעים ושמונה, והשני יגיד שהוא בן שמונים? ושניהם לא טעו. כי יש הבדל. הערבי יגיד שהוא בן שמונים, כי הוא עשה חשבון לפי השנים שאצלם, שזה נגמר יותר מהר. אבל אצלינו, הוא פחות בשנתיים. בגלל תוספת אדר שני לפעמים, יוצא הבדל בהפרשי השנים.

א"כ בא החכם הזה, ואומר תירוץ. מה אתה שואל? איך יכול להיות שמרחשון היה בין הסתיו לבין השרב? פשוט מאד, כך זה יצא. הזמן התחלף במשך השנים. לדוגמא, חג הפסח, שכבר לפני מתן תורה, כבר בזמן אברהם אבינו היה פסח, א"כ לפני מתן תורה לא חייב היה שיחול פסח דוקא בחודש האביב, זה יכול היה להיות גם בחודש מרחשון. כך הוא כותב לתרץ [קובץ זרע יעקב כ"ו], ידוע ששנות החמה יותר משנות הלבנה אחד עשר יום. לכן אנו מצרפים י"א ימים אלו שבכל חודש כל שלוש שנים, ועושים אדר שני. בצאת ישראל ממצרים, ניתנה מצות קרבן פסח בחודש האביב. משום הכי נתחדשה מצוות עיבור השנה. בלי עיבור, אם לא היה עיבור שנה, היה פסח פעם באמצע החורף, ובתחילת החורף, ובאמצע הקיץ. לכן עושים עיבור, כמו שכתב הרמב"ם [פרק ח' מקידוש החודש סוף הל"א]. ויש לומר, שכל עניין עיבור השנה, נתחדש אחרי יציאת מצרים, כדי לעשות את הפסח בזמן. אבל לפני זה, לא היתה המצוה, ולא היה עיבור שנה, וגם לא היה בית דין הגדול שיעבר את השנה. לא היה משה רבינו, אין מי שיעבר את השנה, אם כן הזמן מתחלף. תשמעו, לכאורה זה נשמע תירוץ גאוני. אם כן היו שני הלבנה הולכות בלי עיבור, ושפיר היה שזמן הסתיו עבר, והשרב עדיין לא בא. א"כ אין בעיא. יכול להיות לפי"ז, שחודש מרחשון יהיה בין החורף לקיץ. כך הוא טוען.

לכאורה גם התחדש לנו דבר, מהפסיקתא רבתי פ"ג. אנחנו ידענו רק על כך שאבותינו עשו קרבן פסח, אבל פה רואים שהם עשו גם את חג השבועות, חג מתן תורה. כי כתוב בפסיקתא שיעקב אמר ליוסף שרחל מתה בין פסח לעצרת, דהיינו חג השבועות. ולטענתו זה יכול להיות במרחשון וטבת.

אולם פירכא לדבריו, שדבר זה אינו נכון. כי גם לפני מתן תורה, היו עיבורים. הדבר מפורש בפרקי דרבי אליעזר פרק ח', בעשרים ושמונה באלול נבראו חמה ולבנה. ומניין שהוא שנים וחדשים וימים ולילות שעות וקצים ותקופות ומחזורות ועיבורין, היו לפני הקב"ה, והיה מעבר את השנה. ואחר כך, מסרן לאדם הראשון בגן עדן, שנאמר (בראשית ה, א): "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם". מניין עולם לכל תולדות בני אדם. אדם, מסר לחנוך, ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה, שנאמר (בראשית ה, כ"ב): "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים" וגו'. ויתהלך חנוך, בדרכי מניין העולם, שמסר אלהים לאדם. וחנוך מסר לנֹח סוד העיבור, ועיבר את השנה. ואמר (בראשית ח, כ"ב) "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף". זרע, זה תקופת תשרי. קציר, זו תקופת ניסן. קור, זו תקופת טבת. וחום, זו תקופת תמוז. וקיץ בעתו, וחורף בעתו. מניין החמה ביום, ומנין הלבנה בלילה, לא ישבותו. נֹח, מסר לשֵׁם, ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה. ושם מסר לאברהם, ונכנס בסוד העיבור ועיבר השנה. אברהם מסר ליצחק, ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה לאחר מותו של אברהם, שנאמר (בראשית כה, יא ): "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ", שנכנס בסוד העיבור. יצחק מסר ליעקב, ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה. מפורש פה, שבכל הדורות היו מעברים. היה להם את החכמה הזאת, לדעת לתאם את החמה עם שנת הלבנה. יעקב מסר ליוסף, ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה במצרים. מת יוסף ואחיו, נתמעטו העיבורין מישראל. אז הם כבר היו במצרים, אבל מה שדיברנו על רחל זה היה קודם. אח"כ זה התחדש שוב, שנאמר (שמות י"ב, א), "וַיֹּאמֶר יְ"יָ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם". מהו 'לאמר'? אמור להם לישראל, עד עכשיו אצלי היה סוד העיבור, מכאן ואילך שלכם הוא לעבר את השנה. בין יוסף למשה, בתקופה שהיו בגלות מצרים, לא היה מי שיעבר, אבל מעכשיו תמשיכו אתם לעבר.

בכל אופן כתוב כאן במפורש, שמימות עולם, מזמן אדם הראשון, תמיד היו עיבורים. א"כ לא יכול להיות שבחודש מרחשון יהיה פסח, בין הסתיו לימות השרב. לכן חייבים להגיד את התירוץ שאמרנו. (יש דעות נוספות, כגון שלפני מתן תורה מנו לפי שנות החמה בלבד וכו'. אבל לפי הלבנה כדבריו, לא מצאנו).

יש תירוץ נוסף על קושיא זאת, אבל גם הוא תמוה. יש שרצו להגיד, שהיא התחילה להקשות בלִדתה בחודש אייר, אז התחילו לה צירים ובדקי מיתה, וא"כ היא היתה צריכה שמירה בכל החדשים הללו, עד מרחשון. כך רצו לתרץ, כאילו שהיא מתה פעמיים. היא מתה באייר, והיא מתה גם במרחשון. זהו תירוץ מחוכם, אבל קצת מוזר. וכי בגלל שהיא התחילה אז להקשות בלִדתה, אפשר לקרוא לזה שהיא מתה? אלא מה, הם רוצים להגיד, כך מובא פה בספר אוסרי לגפן, שהיא התכוננה חצי שנה למות, לכן הדבר נקרא שהיא כבר מתה. לדבריו מקצת מיתה כמיתה.

אבל לכאורה, בשביל מה היה צריך יעקב אבינו לספר ליוסף מתי זה התחיל? הרי הוא רצה להסביר לו למה הוא קבר אותה בדרך, א"כ מה זה משנה מתי היא התחילה להקשות? בסוף הוא אומר, שהיא רצתה להגיד לו שהיא מוותרת על חלקה במערת המכפלה, כדי להיקבר בדרך אפרתה ע"מ שיוכלו להתפלל שם. אינני סובר כי זה תירוץ. עכ"ל.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
יצחק אמר:
יהודי אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
מי אמר שבשביל ישועות צריך יארצייט?
לא אמרתי, רק שאלתי אם יש מקור למה ששאלתי.
וואו, לא חשבתי שיהיה מי שיחשוב שאפשר לדון ברצינות על הענין של "הישועות" מבחינתי זה סתם היה בדיחה.
ר' @יצחק למה לא?
על תפילת רחל אמנו יש כמה וכמה מדרשים, שפועלת נצורות וגדולות לעם ישראל.
 
חלק עליון תַחתִית