בדידי הוה עובדא, שאחד מחברי התלונן בפני על מכת עכברים המציקה לו מאוד במשך תקופה ארוכה, ולא הועילו כל הסגולות, ואף מלכודות של ממש לא הזיזו לעכברים מלעשות ככל העולה על רוחם, והיו הולכים ומזיקים ומשחיתים כל מיני אוכלין ואף את העץ שבארונות היו מכרסמים.
תוך כדי דיבורו, נזכרתי במעשה שהיה עם הגרח"פ שיינברג זצ"ל, שאחד מתלמידיו בא להתלונן בפניו כי לאחרונה ביתו רוחש עקרבים, ובאו מים עד נפש, עד שהחליטו לעבור דירה, עברו דירה לאיזור אחר, ולאחר יום - יומיים שוב באו העקרבים! ואינו יודע להשית עצות בנפשו. הגרח"פ שאל אותו מיד: האם היה איזה מעשה חסד שהייתם נוהגים לעשות והפסקתם לעשותו? נזכר התלמיד כי היה קבצן אחד שהיה סועד אצלם מדי פעם בסעודות שבת, אך התנהגותו הלא - סמפטית והריח שהוביל בעקבותיו הקשו מאוד על בעלת הבית, עד שפסקו כליל מלהזמינו. הורה לו הגרח"פ להשיב את האורח, ואכן, ביום שבו השיב את האורח פסקו העקרבים באורח פלא! התלמיד מלא התפעלות סיפר את הסיפור כ'מופת' של הגרח"פ, אך לאחר ששאלו את הגרח"פ על כך, ענה כי הדבר פשוט מאוד: בפרק שירה מופיע כי שירת העקרב היא 'טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו', ועל כן היה פשוט לו כי הופעת העקרבים באה כ'תזכורת' לכך שיש להתחזק בעניין זה...
סיפרתי לידידי הנ"ל את המעשה הזה, ועל המשקל הזה אמרתי לו, כי בפרק שירה מופיע כי שירת העכבר היא 'ואתה צדיק על כל הבא עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי', ועל כן עליו לבדוק אם הוא מקבל עליו דין שמים באהבה, או שמא יש בו תרעומת כלפי שמיא ח"ו. ידידי לא ידע על מה אני סח, וטען שאין דברים בגו, אך לאחר כמה שעות התקשר אלי וסיפר כי כשחזר לביתו סיפר לאשתו את המעשה, והגברת הודתה כי אכן לפני תקופה היה לה קושי גדול בעניין מסויים, עד שלא עצרה ברוחה והתבטאה בתרעומת כלפי שמיא...
אמרתי לו כי יואיל לשבת עם אשתו ולחזקה באמונה ובבטחון בהשי"ת, עד שתבין כי דבריה היו שטות והבל, ותשוב בתשובה על דבריה בלב שלם.
למחרת התקשר אלי ידידי, וסיפר כי אכן ישב עם אשתו ועשתה כנ"ל. וראה זה פלא: העכברים נעלמו כלא היו!!