בביתם של גדולי ישראל

ללמוד-וללמד

משתמש רגיל
פותח הנושא
הועתק מהידברות על הגאון ר' חיים פנחס שיינברג זצ"ל 
בחודש אדר תש"פ צויינו 8 שנים לפטירתו של הרב חיים פנחס שיינברג זצ"ל. הרב זצ"ל היה ראש ישיבת 'תורה אור', פוסק הלכה, רבה של קריית מטרסדורף בירושלים וחבר במועצת גדולי התורה של דגל התורה. בסוף ימיו נודע בכינוי "זקן ראשי הישיבות".

בספר 'דמות' מובאים דבריו של הרב משה ויטו על התנהגותו האצילית של חיים פנחס שינברג זצ"ל לרעייתו הרבנית:

1. הרב שיינברג והרבנית זכו לחיות יחד כשמונים שנה[!] (בשנתה האחרונה של הרבנית סיפרו כי האחראי על ספר השיאים – ג'ינס, רצה לבוא לראיינם כזוג הנשוי במשך הזמן הרב ביותר) באהבה ובחיבה. כשהם מתנהגים ומכבדים זה לזה באופן מופלא, וניכר היה ששכינה ביניהם.

2. בתקופה בה התקיים מניין לתפילת ערבית בליל שבת בבית הרב שיינברג, היה הרב שולח את אחד הילדים לשאול את הרבנית האם אפשר כבר להתחיל, זאת אומרת, האם היא מוכנה, והאם הסידור כבר אצלה.

3. במשך שנים רבות, ראש הישיבה ביציאתו משמחה לוקח עמו עוגות, בכדי להביא לרבנית. וכך התמיד בזה שנים רבות. בשנים יותר מאוחרות, כשהתפתח מגוון מפיונים יפים, היה ראש הישיבה אף טורח לחפש דוקא מפיון מיוחד לעטוף בו, לכבד ולשמח את הרבנית.

4. סיפר לי השכן ר' מרדכי שטיינברג שיחי', שהיה נוכח פעם כששב ראש הישיבה לביתו במוצש"ק, וכבר המתינו לו בבית ציבור גדול (כי דרכו היתה להישאר בישיבה במוצש"ק עד עשר בלילה בכדי לחזק את הסדר במוצ"ש ורק אז לחזור לביתו), ומיד כשנכנס כולם צבאו עליו, איך שראש הישיבה דבר ראשון עזב את כולם כשהוא נכנס פנימה, ופונה לרבנית לברכה לשלום, כשהוא מכריז בקול אליה: "די ערשטע זאך א'גוטע וואך (דבר ראשון – שבוע טוב) צו די גרויסע רעבצן" (לרבנית הדגולה).

5. סיפר לי חבר מכיתתי בחיידר, שלפני כשלושים שנה, כאשר ראש הישיבה גם אז כבר היה קרוב לגיל גבורות נכנס לביתו בערב שבת אחה"צ, והנה הוא שומע את ראש הישיבה דן עם הרבנית מה יש ביכולתו לסייע לה לשבת – האם בהדחת כלים או שמא בשטיפת הרצפות (וחברי כמובן שהשתומם מהרעיון, שראש הישיבה בזקנותו יצטרך לטרוח כל כך, ניגש מיד בעצמו לסייע לרבנית בנקיון לקראת שבת במקום ראש הישיבה).

6. בשנותיה האחרונות, הרבנית היתה יושבת בחולשתה שעות רבות על כסא בקצה השני של החדר שבו ראש הישיבה היה יושב ולומד, ומידי פעם ראש הישיבה היה מבקש מהבאים להרים את המדף הגדול עם הספרים שהיה מונח על שולחנו בכדי שיוכל לראות את הרבנית, ואז היה פונה אליה ושואל בשלומה, וכשהייתה מסמנת לו שהכל בסדר היה מחייך את חיוכו המפורסם ומרמז להחזיר את המדף למקום.
 

אשרי יושבי

משתמש רגיל
נדיב לב אמר:
יתרון מבורך לא פחות, לנצל את האשכול המבורך בהעלאת עצות לכגון דא

כל יום כמעט לקנות לאשה משהו קטן וכך להיכנס הביתה. חבילת מסטיקים, אגוזי קטן, מעדן, 2 בורקס וכיוצא בזה. בכוונה אני יורד לפרט בקטנות - כי אצל אשה זה הקטנות והפרטים הקטנים שכעת ועכשיו. יותר חשוב ממשהו בומבסטי פעם בחצי שנה.
לומר כל יום רוב דברי עידוד ופירגון ומעט דברי ביקורת ולא להיפך.
בהצלחה
 

אלימיר

משתמש ותיק
הג"ר יוסף צבי דינר [ראב"ד לונדון, אנגליה] זצ"ל:
כששרו אשת חיל בליל שבת, כאשר אמרו ואת עלית על כולנה הנהיג הרב שכל המשפחה מצביעים על האמא.
מובא בקונטרס שכתבו בניו שיבלחט"א לזכרו.

הגרי"ש אלישיב זצ"ל - מובא בספר השקדן
היה נידון על הובלת הענבים ליין האם יש חשש יין נסך מהמיץ הניגר מהענבים במשאית ונפק"מ להצריך פועל שותו"מ, אמר שאינו יכול לפסוק בלי לראות וולכת לראות אינו יכול, הביאו לו מקרן והסרטה של התהליך, סידרו הכל בחדרו תוכ"ד לימוד, וכשהיה מוכן אמרו לו, אזי ביקש שיקראו לרבנית שתראה - כי אף פעם לא ראתה סרט ובטח תיהנה לראותו.
 

כותר

משתמש ותיק
נלענ"ד, שכמו שכל אדם עדין ואציל לא יציץ לתוך בית של חכם כדי לראות הנהגותיו. כך לא יפה לפתוח מדור מיוחד של הצצות לתוך הנהגות פרטיות מתוך הבית.
מי שרוצה לברר הנהגות של חכם מסוים, יכול לברר זאת ביחידות ולא בפהרסיא.
זו הרגשה שלי, שאין לי הוכחות לכך.
 

תורה תמימה

משתמש ותיק
אלימיר אמר:
הג"ר יוסף צבי דינר [ראב"ד לונדון, אנגליה] זצ"ל:
כששרו אשת חיל בליל שבת,, כאשר אמרו ואת עלית על כולנה הנהיג הרב שכל המשפחה מצביעים על האמא.
מובא בקונטרס שכתבו בניו לזכרו.

הגרי"ש אלישיב זצ"ל - מובא בספר השקדן
היה נידון על הובלת הענבים ליין האם יש חשש יין נסך מהמיץ הניגר מהענבים במשאית ונפק"מ להצריך פועל שותו"מ, אמר שאינו יכול לפסוק בלי לראות וולכת לראות אינו יכול, הביאו לו מקרן והסרטה של התהליך, סידרו הכל בחדרו תוכ"ד לימוד, וכשהיה מוכן אמרו לו, אזי ביקש שיקראו לרבנית שתראה - כי אף פעם לא ראתה סרט ובטח תיהנה לראותו.
זה לעומת זה,
מזכיר לי שיש ציור באחד ההגדות העתיקות על הקטע מרור זו שאנו אוכלים על שום מה
והבעל מצביע על אשתו..
 
 

פראנק

משתמש ותיק
ללמוד-וללמד אמר:
העותק מהידברות על הגאון ר' חיים פנחס שיינברג זצ"ל 
בחודש אדר תש"פ צויינו 8 שנים לפטירתו של הרב חיים פנחס שיינברג זצ"ל. הרב זצ"ל היה ראש ישיבת 'תורה אור', פוסק הלכה, רבה של קריית מטרסדורף בירושלים וחבר במועצת גדולי התורה של דגל התורה. בסוף ימיו נודע בכינוי "זקן ראשי הישיבות".
3. במשך שנים רבות, ראש הישיבה ביציאתו משמחה לוקח עמו עוגות, בכדי להביא לרבנית. וכך התמיד בזה שנים רבות. בשנים יותר מאוחרות, כשהתפתח מגוון מפיונים יפים, היה ראש הישיבה אף טורח לחפש דוקא מפיון מיוחד לעטוף בו, לכבד ולשמח את הרבנית.

שמעתי שבגלל חשש גזל לקחת שתי עוגות הוא לא אכל עוגות בשמחות כדי להביא לה את החתיכה שלו!
 

נדיב לב

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
נלענ"ד, שכמו שכל אדם עדין ואציל לא יציץ לתוך בית של חכם כדי לראות הנהגותיו. כך לא יפה לפתוח מדור מיוחד של הצצות לתוך הנהגות פרטיות מתוך הבית.
מי שרוצה לברר הנהגות של חכם מסוים, יכול לברר זאת ביחידות ולא בפהרסיא.
זו הרגשה שלי, שאין לי הוכחות לכך.

דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
אותי חינכו שדברים של איש בתוך ביתו, הם דברים שהצניעות יפה להם, ולא כל דבר מתאים וראוי להעלות בפרהסיא.


עיין כאן.
ברכות דף סב עמוד א תניא אמר רבי עקיבא פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לבית הכסא ולמדתי ממנו שלשה דברים למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל אמר ליה בן עזאי עד כאן העזת פניך ברבך אמר ליה תורה היא וללמוד אני צריך תניא בן עזאי אומר פעם אחת נכנסתי אחר רבי עקיבא לבית הכסא ולמדתי ממנו שלשה דברים למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל אמר לו רבי יהודה עד כאן העזת פניך ברבך אמר לו תורה היא וללמוד אני צריך רב כהנא על גנא תותיה פורייה דרב שמעיה דשח ושחק ועשה צרכיו אמר ליה דמי פומיה דאבא כדלא שריף תבשילא אמר ליה כהנא הכא את פוק דלאו אורח ארעא אמר לו תורה היא וללמוד אני צריך מפני מה אין מקנחין בימין אלא בשמאל אמר רבא מפני שהתורה ניתנה בימין שנאמר מימינו אש דת למו רבה בר בר חנה אמר מפני שהיא קרובה לפה ורבי שמעון בן לקיש אמר מפני שקושר בה תפילין רב נחמן בר יצחק אמר מפני שמראה בה טעמי תורה
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
נלענ"ד, שכמו שכל אדם עדין ואציל לא יציץ לתוך בית של חכם כדי לראות הנהגותיו. כך לא יפה לפתוח מדור מיוחד של הצצות לתוך הנהגות פרטיות מתוך הבית.
מי שרוצה לברר הנהגות של חכם מסוים, יכול לברר זאת ביחידות ולא בפהרסיא.
זו הרגשה שלי, שאין לי הוכחות לכך.
 
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
אותי חינכו שדברים של איש בתוך ביתו, הם דברים שהצניעות יפה להם, ולא כל דבר מתאים וראוי להעלות בפרהסיא.


עיין כאן.
ברכות דף סב עמוד א תניא אמר רבי עקיבא פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לבית הכסא ולמדתי ממנו שלשה דברים למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל אמר ליה בן עזאי עד כאן העזת פניך ברבך אמר ליה תורה היא וללמוד אני צריך תניא בן עזאי אומר פעם אחת נכנסתי אחר רבי עקיבא לבית הכסא ולמדתי ממנו שלשה דברים למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל אמר לו רבי יהודה עד כאן העזת פניך ברבך אמר לו תורה היא וללמוד אני צריך רב כהנא על גנא תותיה פורייה דרב שמעיה דשח ושחק ועשה צרכיו אמר ליה דמי פומיה דאבא כדלא שריף תבשילא אמר ליה כהנא הכא את פוק דלאו אורח ארעא אמר לו תורה היא וללמוד אני צריך מפני מה אין מקנחין בימין אלא בשמאל אמר רבא מפני שהתורה ניתנה בימין שנאמר מימינו אש דת למו רבה בר בר חנה אמר מפני שהיא קרובה לפה ורבי שמעון בן לקיש אמר מפני שקושר בה תפילין רב נחמן בר יצחק אמר מפני שמראה בה טעמי תורה

רק אוסיף לחזק דבריך

ראיתי פעם הוראות למדריכות מבני ברק

והיה כתוב לא ללמד מהדרכות הכתובות בגמרא.....


רח"ל היום קוראים לזה אכשר דרא...
 

בן ראם

משתמש ותיק
ידידי מתלמידי המשגיח הרב וולבה זצוק"ל, התארח פעם על שולחנו לעת זקנותו, ובאותו יום היה יום הולדתה של הרבנית, וסיפר לי איך שהרב שר לרבנית היום יום הולדת ו"חגג" את האירוע, גם נוכח תלמידיו הצעירים- ואולי דווקא בשל נוכחותם...
 

ללמוד-וללמד

משתמש רגיל
פותח הנושא
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
נלענ"ד, שכמו שכל אדם עדין ואציל לא יציץ לתוך בית של חכם כדי לראות הנהגותיו. כך לא יפה לפתוח מדור מיוחד של הצצות לתוך הנהגות פרטיות מתוך הבית.
מי שרוצה לברר הנהגות של חכם מסוים, יכול לברר זאת ביחידות ולא בפהרסיא.
זו הרגשה שלי, שאין לי הוכחות לכך.

איני חושב שמדובר פה על הצצה או הנהגה מספרי הנהגות כאלה ואחרות

כפי שקוראים סיפורים על התמדתם המופלגת  של גדולי ישראל  ושאר ספרים על תולדותיהם

אין זו הנהגה שאמורים להתחקות לה אלא סיפורים אשר מראים על יחס בסיסי של בן אדם לחבירו  הכלול גם בחיי הנישואין
כמדומני שכל ספר שיצא על גדול ישראל מוזכר שם איזה סיפור או אפילו יותר על עניין זה

הלא כך הדבר?  אשמח באמת לשמוע תגובות בעניין כדי לדעת האם היה זה מהלך חכם בפתיחת האשכול 
 
 

בעל אוצר

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
יתרון מבורך לא פחות, לנצל את האשכול המבורך בהעלאת עצות לכגון דא
יודעני על אחד מת"ח הגדולים דב"ב הקונה לכל אחד מבניו שנישא את הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה".
 

נדיב לב

משתמש ותיק
בעל אוצר אמר:
נדיב לב אמר:
יתרון מבורך לא פחות, לנצל את האשכול המבורך בהעלאת עצות לכגון דא
יודעני על אחד מת"ח הגדולים דב"ב הקונה לכל אחד מבניו שנישא את הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה".

מי המחבר?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
ללמוד-וללמד אמר:
חשבתי שיהיה נחמד שכל אחד יעלה סיפור הנהגה "מופת" בין הרבנים לרבניות 
סיפורים של שלום בית והנהגה ראויה  

*כלל עיקרי- אין לכתוב ספקות של סיפורים אלא סיפורים המבוררים וידועים היטב*

 


מסופר על ר' שלמה זלמן לאחר פטירת אשתו [שמעתי ב' נוסחאות] שבשעת ההספדים הכריז בקול שלעולם לא ציער את אשתו. נוסח ב, המתינו שיבקש סליחה על קברה כפי הנהוג, ורש"ז הסביר לסובבים שאינו צריך לבקש סליחה, משום שלא היה פעם אחת שהלכו לישון בלי שישרו את כל ההידורים ביניהם.
סיפור נוסף על הגרש"ז. לאחר שהתאלמן עלה למונית, ושאל אותו הנהג היכן הבית? והגרש"ז השיב אין לי בית, אז מה הכתובת שאל הנהג והגרש"ז מסר לו את הכתובת, לאחר מכן תלמיד שליווה אותו שאלו מדוע אמרת שאין לך בית, ענה לו הגרש"ז מיום שאשתי נפטרה אין לי בית, אשתי זו ביתי.
סיפור מדהים ומפורסם עם מסר מיוחד על תשובתו של ר' אריה לוין לרופא ששאלו למה באתם? והוא ענה, הרגל של אשתי כואבת לנו!
סיפור אחרון על החפץ חיים שהציעו לו לשאת את אחותו החורגת שהיתה הצעה בינונית, ועם זאת שקיבל הצעות נכבדות מוילנא בעידוד דודו אבל החפץ חיים סירב לדחות את השידוך לאחר ששמע שנגרם בעיות בשלום בית בין אימו לאביו החורג.
 

ללמוד-וללמד

משתמש רגיל
פותח הנושא
בעל אוצר אמר:
נדיב לב אמר:
יתרון מבורך לא פחות, לנצל את האשכול המבורך בהעלאת עצות לכגון דא
יודעני על אחד מת"ח הגדולים דב"ב הקונה לכל אחד מבניו שנישא את הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה".



לא זה מטרת המדור .. ספר הנמצא בסימן שאלה בשמו של ת"ח... אנא קראו שוב את ההודעה הראשונה
 

ללמוד-וללמד

משתמש רגיל
פותח הנושא
אמת הדבר ולא חשבתי עד הסוף..

ואעפ"כ אם כותבים עצה כדי שהיא תהיה ראלית לנו ..... ספר שלא נכתב "במחוזותינו" וקונה אותו ת"ח לבניו ....

איני מכיר את התוכן ובוודאי לא את שמו של אותו תלמיד חכם ובטוחני שגם שאר הכותבים
 

ללמוד-וללמד

משתמש רגיל
פותח הנושא
נדיב לב על עצם כך שהגבת ראשון מגיעה התודה ולכן אני אסמן תודה על תגובתך האחרונה כעת...
אך כתוצאה מתוכן הדברים שהובאו איני יודע איזה עוד עצות ירשמו פה לכן אני חושב שכדאי להשאיר את המדור על תקן הסיפורים המופלאים.. שכן הם על תנאי שבאים ממוקרות יודעי דבר
 

ברל

משתמש ותיק
שמעתי ממקור ראשון מאחד מתלמידיו של הגרח"פ שיינברג זצ"ל שהנהיג את עצמו בתענית דיבור בשבת וכשישב אצלו בסעודת שבת כמובן שמר על כך. פנתה עליו הרבנית ואמרה לו אכן גם בעלי נוהג בתענית דיבור בשבת גילתי ל כך שבוע שעבר. אני לושב שזה אומר הרבה
 

ברל

משתמש ותיק
באחד מימי הפורים עליתי לביתו של מורי הגאון ר משה פרבשטיין שליט"א ובחור שיכור נעמד על השולחן ואמר שאינו זז משם עד שהראש ישיבה יגלה לי מה הסוד לשלום בית בינו לבין אשתו. והוא ענה שהסוד הוא שאין שום סוד בינו לבין אשתו
 

HaimL

משתמש ותיק
מצאתי את הסיפור הבא בחיפוש וזה בכלל ודבר בעתו מה טוב

גדול השלום

פעם אחת, בערב פסח, באו גבאי-צדקה לביתו של בעל 'אוהב ישראל' מאפטה וביקשו מצות בעבור עניים. הרבנית הייתה טרודה בהכנות לחג והורתה לבני-הבית לתת לעניים מהמצות שבחדר הרבי. היו שם מצות פשוטות, אך גם המצות המיוחדות שאפה הרבי בערב פסח, ובטעות נמסרו לגבאים.

כשגילתה הרבנית את אשר נעשה, נבהלה ונזדעזעה, אך החליטה להעלים את הדבר, ובליל-הסדר הגישה לצדיק מצות פשוטות.

לאחר החג בא אל הרבי יהודי וביקש להתגרש מאשתו. "איני יכול עוד", טען, "היא הכשילה אותי באכילת 'שרויה' (=מצה שרויה)".

קרא הצדיק לרבנית וביקש ממנהה לספר מה אירע למצותיו. בראש מורכן סיפרה מה עשתה. אמר הצדיק: "ראה-נא, אני אכלתי מצות פשוטות בליל-הסדר ולא אמרתי דבר למען שלום-בית, ואתה רוצה לגרש את אשתך בשביל 'שרויה'?!".
 

יהודה בן יעקב

משתמש ותיק
שמעתי מא' מתושבי שכונת גבעת שאול:
יום א' הוא עלה על האוטובוס בתחנה ליד רח' גבעת שאול 17, וגם המשגיח הגר"ש וולבה זצ"ל עלה עמו, ובתחנה הבאה ליד רח' גבעת שאול 7 (זופניק) עלתה הרבנית ע"ה. הרב וולבה פנה אליה ואמר לה 'שלום' בחיוך קורן, כאילו שזמן רב לא פגש אותה.....
 

שימי

משתמש רגיל
ברל אמר:
שמעתי ממקור ראשון מאחד מתלמידיו של הגרח"פ שיינברג זצ"ל שהנהיג את עצמו בתענית דיבור בשבת וכשישב אצלו בסעודת שבת כמובן שמר על כך. פנתה עליו הרבנית ואמרה לו אכן גם בעלי נוהג בתענית דיבור בשבת גילתי ל כך שבוע שעבר. אני לושב שזה אומר הרבה

כמדומה שזה היה שקיבל על עצמו בעת שבתו היתה במצב קשה בביה"ח, ומסופר שהתייעץ עם אשתו על הקבלה אם מסכימה או לא. תקנני אם אני טועה.
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
סיפור קצת שונה אבל משלים תמונה:
כשבאו נשים צעירות להתלונן אצל הרבנית קנייבסקי על קשייהם בשלום בית, לפעמים היתה קוראת בקול לבעלה הגדול יבלחט"א ואומרת לו "חיים, אתה זוכר איך היה כל כך קשה לנו בהתחלה?"
ולעיני האשה הנדהמת הוא היה נוהג לאשר את הדברים בפשטות שכזו.

(אני גם יודע מתוך המשפחה שאכן כך היה שם במציאות, אבל כמובן לא בעיות של מידות ועקשנות ח"ו אלא קשיים מסוג ייחודי השמור רק לצדיקים ומתמידים וכו'...)
 

נבשר

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
מסופר על ר' שלמה זלמן לאחר פטירת אשתו [שמעתי ב' נוסחאות] שבשעת ההספדים הכריז בקול שלעולם לא ציער את אשתו. נוסח ב, המתינו שיבקש סליחה על קברה כפי הנהוג, ורש"ז הסביר לסובבים שאינו צריך לבקש סליחה, משום שלא היה פעם אחת שהלכו לישון בלי שישרו את כל ההידורים ביניהם.
אני לא האמנתי לנוסח הראשון, שלדעתי מדובר במלאך ולא בבן אדם, שאלתי את נכדו והוא אמר לי את הנוסח הב'.
 
חלק עליון תַחתִית