פרדוקס בהלכות בשר וחלב

הכהן

משתמש ותיק
רמ"א יורה דעה סימן צד סעיף ה אמר:
קדרה שבשלו בה ירקות או מים ותחבו בה כף בן יומו, והקדרה אינה בת יומא, או להפך, או שיש במאכל ששים, הכל שרי. (ארך כלל ל''ז), ונוהגין להחמיר לאכל המאכל כמין הכלי שהוא בן יומו, ולאסר הכלי שאינו בן יומו ואינו אלא חמרא בעלמא, כי מדינא הכל שרי.
ובשפה שלנו: אוכל פרווה שבושל בכלי בשרי בן יומו, אפשר לאכול אותו בצלחת חלבית, אבל אם תחבו בו בעודו בסיר - כף חלבית שאינה בת יומה, יש לאכול אותו בצלחת בשרית בלבד!
מסקנה: הכף החלבית הפכה אותו ליותר "בשרי" ממה שהוא היה קודם!
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
הכהן אמר:
רמ"א יורה דעה סימן צד סעיף ה אמר:
קדרה שבשלו בה ירקות או מים ותחבו בה כף בן יומו, והקדרה אינה בת יומא, או להפך, או שיש במאכל ששים, הכל שרי. (ארך כלל ל''ז), ונוהגין להחמיר לאכל המאכל כמין הכלי שהוא בן יומו, ולאסר הכלי שאינו בן יומו ואינו אלא חמרא בעלמא, כי מדינא הכל שרי.
ובשפה שלנו: אוכל פרווה שבושל בכלי בשרי בן יומו, אפשר לאכול אותו בצלחת חלבית, אבל אם תחבו בו בעודו בסיר - כף חלבית שאינה בת יומה, יש לאכול אותו בצלחת בשרית בלבד!
מסקנה: הכף החלבית הפכה אותו ליותר "בשרי" ממה שהוא היה קודם!

איפה זה מבואר ברמ"א??
 

הכהן

משתמש ותיק
פותח הנושא
קדרה שבשלו בה ירקות או מים ותחבו בה כף בן יומו, והקדרה אינה בת יומא, או להפך (שהקדרה בת יומה והכף לא), או שיש במאכל ששים, הכל שרי. (ארוך כלל ל''ז), ונוהגין להחמיר לאכול המאכל כמין הכלי שהוא בן יומו (במקרה א' כדין הכף ובמקרה ב' כדין הקדרה), ולאסור הכלי שאינו בן יומו ואינו אלא חומרא בעלמא, כי מדינא הכל שרי.

(המוטה בסוגריים זה הוספות שלי)

המקרה הנ"ל הוא מקרה ב' דהרמ"א
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
הכהן אמר:
קדרה שבשלו בה ירקות או מים ותחבו בה כף בן יומו, והקדרה אינה בת יומא, או להפך (שהקדרה בת יומה והכף לא), או שיש במאכל ששים, הכל שרי. (ארוך כלל ל''ז), ונוהגין להחמיר לאכול המאכל כמין הכלי שהוא בן יומו (במקרה א' כדין הכף ובמקרה ב' כדין הקדרה), ולאסור הכלי שאינו בן יומו ואינו אלא חומרא בעלמא, כי מדינא הכל שרי.

(המוטה בסוגריים זה הוספות שלי)

המקרה הנ"ל הוא מקרה ב' דהרמ"א

היכן מבואר שבלא הכף מותר?
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
ש"ך יורה דעה סימן צד ס"ק יח
אבל קשה דלקמן סי' צ"ה ס"ב כתב הרב דדגים שנתבשלו בקדרה של בשר מותר לאכלן לכתחלה בכלי של חלב וכן נהגו עכ"ל וע"ק דכתב שם בהג"ה דקערות של בשר שאינן בני יומן שהודחו ביורה חולבת שהכל מותר ושכן נוהגין ואולי כאן לא קאמר אלא דקצת נוהגין להחמיר והכי דייק לישניה בת"ח וראיתי מורים לאיסור כו' אבל רוב העולם אין נוהגין כן א"נ אפשר שאני הכא כיון שנתבשל בקדרה שאינה בת יומא אי שרי' לאכול באיזה כלי שירצה איכא למיחש דלמא אתי למטעי ולומר דלעולם כף של בן יומו אינו אוסר במים וכה"ג אפי' היה הקדרה בת יומא והא ודאי אסור לדעת הרב וכמ"ש בס"ק ח' אף על גב דחששא רחוקה היא מ"מ יש ליישב המנהג כן ועל הקושיא השניה י"ל כיון דאירע ע"י בישול נוהגין להחמיר טפי: 
אולי זה עוזר...
 

יהודי

משתמש ותיק
הכהן אמר:
לא באתי להקשות אלא להראות הלכה פרדוקסלית שהתחדשה לי היום.
זהו מנהג שאינו מובן בחשבון כלל וכמו שהערתם. ישנם בסעיף זה כמה מנהגים כגון זה.

 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
ראיתי נוהגים למעשה שלא לאכול בצלחת חלבית את המבושל בכלי של בשר בן־יומו, וכן להפך, גם כשלא נתחבה שום כף. ושמא הרחקה בעלמא היא, כעצה טובה ומדת חסידות.
 
חלק עליון תַחתִית