פירות וירקות בחנות שנגעו בהם ללא נטילת ידים

זאת תורת

משתמש ותיק
כיצד יש לנהוג בפירות וירקות שקונים במכולת או בצרכניה, שנגעו בהם כאלו שלא נטלו ידים בבוקר ועדיין רוח רעה עליהם.
 

יהודי

משתמש ותיק
השאלה היא רק אם עובדים יהודים נגעו, שזה אינו מצוי כ"כ. ואם הוא ספק, צ"ע מה הדין בספיקו (ויש אומרים שבימינו אין רו"ר מצויה בינינו -ראה א"ר סי' א).
ואילו עכו"ם אינם אוסרים.
 

ב. זעירא

משתמש ותיק
בחנויות המצויות תחת השגחות מהודרות, מקפידים על העובדים שיטלו ידיהם בתחילת כל יום עבודה, השאלה היא על קונים שנוגעים בירקות ולא לוקחים אותם (אלו שדופקים על כל האבטיחים בחנות לפני שהם בוחרים אחד...)
 

זאת תורת

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודי אמר:
השאלה היא רק אם עובדים יהודים נגעו, שזה אינו מצוי כ"כ. ואם הוא ספק, צ"ע מה הדין בספיקו (ויש אומרים שבימינו אין רו"ר מצויה בינינו -ראה א"ר סי' א).
ואילו עכו"ם אינם אוסרים.
מנין שעכו"ם אינו אוסר?
 
 

סופר

משתמש ותיק
זאת תורת אמר:
יהודי אמר:
השאלה היא רק אם עובדים יהודים נגעו, שזה אינו מצוי כ"כ. ואם הוא ספק, צ"ע מה הדין בספיקו (ויש אומרים שבימינו אין רו"ר מצויה בינינו -ראה א"ר סי' א).
ואילו עכו"ם אינם אוסרים.
מנין שעכו"ם אינו אוסר?
לגויים לא שייך רוח רעה, כי הרוח רעה מגיע בהיעדר הקדושה, ולמי שאין קדושה אין רוח רעה.
(אינני זוכר מקור)
 
 

HaimL

משתמש ותיק
סופר אמר:
זאת תורת אמר:
יהודי אמר:
השאלה היא רק אם עובדים יהודים נגעו, שזה אינו מצוי כ"כ. ואם הוא ספק, צ"ע מה הדין בספיקו (ויש אומרים שבימינו אין רו"ר מצויה בינינו -ראה א"ר סי' א).
ואילו עכו"ם אינם אוסרים.
מנין שעכו"ם אינו אוסר?
לגויים לא שייך רוח רעה, כי הרוח רעה מגיע בהיעדר הקדושה, ולמי שאין קדושה אין רוח רעה.
(אינני זוכר מקור)
שו"ע בעל התניא

אבל לנגיעת הנכרים אין לחוש, כי רוח טומאה זו אינה מתאוה לשרות אלא בכלי של קודש במקום קדושה שנסתלקה משם, שהם גופות ישראל כשהם ישנים ונשמתם הקדושה מסתלקת מגופם, ואזי רוח הטומאה שורה על גופם, וכשהנשמה חוזרת לגוף מסתלקת רוח הטומאה מכל הגוף ונשארת על הידים בלבד. 
 
 

דרורי

משתמש ותיק
בספרי 'שלהי דקייטא' של הרב גנוט מביא מש"כ בשו"ת קרן לדוד להקל מצד הספק אם המוכר נגע באוכל, וספק נוסף שמא האיש היה ער בלילה ויש לו רק "ספק רוח רעה" (כבשו"ע סימן ד סעיף ד) ודעת הגר"מ שטרנבוך להקל בעניין על פי מש"כ הרמ"א שכלי נטלה אינו מעכב לעניין רוח רעה, ומכיוון שכל אדם נורמלי רוחץ ידיים בבוקר והמים זורמים על ידיו זמן- מה, אזי יש להקל, וכך היתה דעתו של הסטייפלער. והגרא"ח נאה בספרו קצות השלחן כתב שכל מיני אוכלים הנקנים בשוק, יש עליהם חשש שנגעו בהם לפני נט"י שחרית, בזה"ז שרבו קלי הדעת המזלזלים בנטילת ידים.

לפי כל זה כשיש ידיעה ברורה שהחנוני לא מקפיד על נטילה ושטיפת ידים אין סיבה להתיר. ולצרף את הספק שמא היה ער בלילה, לדעתי בדותא היא
 

דרורי

משתמש ותיק
סופר אמר:
זאת תורת אמר:
יהודי אמר:
השאלה היא רק אם עובדים יהודים נגעו, שזה אינו מצוי כ"כ. ואם הוא ספק, צ"ע מה הדין בספיקו (ויש אומרים שבימינו אין רו"ר מצויה בינינו -ראה א"ר סי' א).
ואילו עכו"ם אינם אוסרים.
מנין שעכו"ם אינו אוסר?
לגויים לא שייך רוח רעה, כי הרוח רעה מגיע בהיעדר הקדושה, ולמי שאין קדושה אין רוח רעה.
(אינני זוכר מקור)
 
ועל דרך הפשט. בלא הציווי והחיוב של נטילת ידים בבוקר, לא היה חסרון בנגיעה של יהודי או גוי
 

סתם איש

משתמש ותיק
פירות וירקות זה פחות בעיה כי י"א שמהני אחרי נגיעה לשטוף אותם. אבל לחם שלא באריזה זה יותר מסובך.
 

מלך שבא

משתמש ותיק
עד שדנים על נגיעה קודם נט"י שאינן מן הדין כלל, יש לדון על גילוי שהוא מדינא דגמ'. והגרח"ק מביא בשם החזו"א שאין לחוש לגילוי במפעל וכדו' משום דריעותא דלא חזינן לא מחזקינן.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מלך שבא אמר:
עד שדנים על נגיעה קודם נט"י שאינן מן הדין כלל, יש לדון על גילוי שהוא מדינא דגמ'. והגרח"ק מביא בשם החזו"א שאין לחוש לגילוי במפעל וכדו' משום דריעותא דלא חזינן לא מחזקינן.
דין גילוי הוא משום סכנה פיזית כנחשים, ובזה אמורה סברת החזו"א ריעותא דלא חזינא, וכמו שמבואר בתוס' דלא גזרו בדוכתי שאין חשש נחשים. ומטעם זה כתב השו"ע והטור יו"ד ריש סימן קטז דעתה שאין מצוי הדבר לא חוששים לגילוי. משא"כ בנגיעה קודם נט"י שהוא משום רוח רעה ובכלל זה טמטום הדעת.
 

יהודי

משתמש ותיק
סתם איש אמר:
פירות וירקות זה פחות בעיה כי י"א שמהני אחרי נגיעה לשטוף אותם. אבל לחם שלא באריזה זה יותר מסובך.
יש שמקפיאים את הלחם, וכך שוטפים אותו.
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
ברו אמר:
בחנויות המצויות תחת השגחות מהודרות, מקפידים על העובדים שיטלו ידיהם בתחילת כל יום עבודה, השאלה היא על קונים שנוגעים בירקות ולא לוקחים אותם (אלו שדופקים על כל האבטיחים בחנות לפני שהם בוחרים אחד...)
במאפיות ראיתי שמקפידים ע"ז, אבל גם בחנויות ירקות?


עכ"פ במ"ב ד׳ י׳ כ׳ שבנגיעת עכו"ם אין לחוש, ובחילוני כ׳ בס"ק י"ד שאין אוסר בדיעבד וידיחנו ג׳ פעמים
 

מאיר גוטמן

משתמש ותיק
כתב המשנ"ב שאפשר לרחוץ את הפירות ג"פ ואי"צ לסירוגין כי לא שייך, וחוזרים לטהרתם.
כמובן שזה דיעבד אבל לכתחילה מתקנים שהפועלים נטלים ידים בבוקר אם הם פועלים יהודים.
ושמעתי מנאמן שהגאון רבי משה סולאוציק הי' קונה את פתו ממאפי' של גוים בשונה מכל הציבור שהי' קונה במאפי' של ישראל, הוא העדיף משום שאין לגוים טומאת ידים לקנות מהם, כמובן שהמאפי' היתה עם השגחה.
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
ב. זעירא אמר:
בחנויות המצויות תחת השגחות מהודרות, מקפידים על העובדים שיטלו ידיהם בתחילת כל יום עבודה, השאלה היא על קונים שנוגעים בירקות ולא לוקחים אותם (אלו שדופקים על כל האבטיחים בחנות לפני שהם בוחרים אחד...)
הלוואי שהיו מקפידים על דברים חמורים יותר, התכוונת לומר שהוראות הכשרות להקפיד על זה, וזה דברים שראיתי בעצמי בכשרות אליה התכוונת.
 
 
חלק עליון תַחתִית