תעלומת שו"ת מנחת שלמה ח"ב

אברך

משתמש ותיק
שו"ת מנחת שלמה חלק א' - יצא לאור לראשונה בשנת תשמ"ו (בחיי מרן הגרשז"א) (ע"י מכון "שערי זיו" שע"י ישיבת שער השמים) תחת השם "מנחת שלמה". והוצאה שניה בשנת תשס"ה (ע"י בני המחבר, בהוצאת "אוצרות שלמה") תחת השם "מנחת שלמה קמא" בב' כרכים. מספר הסימנים בב' ההוצאות זהה - צ"א, אך יש שינויים והוספות (כמבואר בשער הספר למהדורה השניה). 

יש לציין, שבפרוייקט השו"ת הכניסו רק את המהדורה הראשונה, ולא את מנחת שלמה קמא.
באוצר החכמה עד גירסה 15 הופיע רק המהדורה הראשונה, אבל מגירסה 16 הוסיפו מנחת שלמה <שו"ת מחולק למהדורות>
בהיברובוקס יש רק את המהדורה החדשה קמא א קמא ב
===​
שו"ת מנחת שלמה חלק ב' ג' - יצא לאור בב' נוסחאות, בשנת תשנ"ט (בהוצאת "אוצרות שלמה", בהסכמת הגר"ש אויערבאך זצ"ל) בב' כרכים, תחת השמות "מנחת שלמה חלק ב' " ו"מנחת שלמה חלק ג' ", ובהם קס"ב סימנים. ובשנת תש"ס (ע"י בני המחבר) בכרך אחד (המחולק בתוכו לשנים) תחת השם "מנחת שלמה תנינא" ובו ק"מ סימנים. מקופיא נראה שרוב (ואולי אף כל) הענינים נמצאים בב' ההוצאות ועיקר החילוק הוא רק בסידור הדברים, אמנם בהוצאת תשנ"ט ראיתי שיש תוספות על הדברים שבהוצאת תש"ס, אך צל"ע אם יש גם הוספות בתש"ס יותר מבתשנ"ט. כמו"כ יל"ע מה פשר ב' ההוצאות הללו.

יש לציין, שבפרוייקט השו"ת הכניסו רק את מהדורת תש"ס (תנינא) ולא את מהדורת תשנ"ט.
באוצר החכמה עד גירסה 15 הופיע רק חלק ב' וג' ממהדורת תשנ"ט, אבל מגירסה 16 הוסיפו מנחת שלמה <שו"ת מחולק למהדורות>
בהיברובוקס יש גם את מהדורת תשנ"ט, חלק ב חלק ג, וגם את מהדורת תש"ס (תנינא)
 

פיילוט 0.4

משתמש ותיק
מקובל שצינזרו את המהדורא הראשונה בכמה ענינים
כמו לדוג' (מפי השמועה) השמטת שם היביע אומר
 

נדיב לב

משתמש ותיק
הגרש"א הספידו בגלל מה שלחם בסוף חייו נגד גזרת הגיוס, ומנגד את דרך פסיקתו לא קיבל, כמו שלא קיבלו רבים אחרים.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
קצר ולעניין אמר:



זה לא נכון.

להפך, הוא עמד מאחורי ההדפסה הראשונה [כמבואר בהקדמתו], ושאר האחים סברו שיש לצנזר יותר [כמבואר להדיא מחתימתם - בני המחבר] בגלל האחריות שיש בפרסום פסקי הלכה של אביהם, והם צנזרו לפי היכרות עם פסקיו למי ובקשר למה כתב מה שכתב - לא קשור לענין היביע אומר.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
ההדפסה הראשונה הייתה בחיותו של הגרשז"א! ומכאן מה שלא צנזרו, ולא בגלל אלא על אף.
 

חדא

משתמש ותיק
ההדפסה של חלק ב' בשתי המהדורות היה אחרי פטירת מרן הגרשז"א.
עיקר הויכוח היה ממוני, בתחילה הוציא את המהדורה הראשונה של חלק ב' נכדו נאמן ביתו בן הגרז"נ שליט"א, באישור הגר"ש שאח"כ חזר בו,
יתכן שיש גם צינזורים פה ושם, אבל לא זה הסיבה שהוציאו מהדורה אחרת.
 

קצר ולעניין

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
קצר ולעניין אמר:



זה לא נכון.

להפך, הוא עמד מאחורי ההדפסה הראשונה [כמבואר בהקדמתו], ושאר האחים סברו שיש לצנזר יותר [כמבואר להדיא מחתימתם - בני המחבר] בגלל האחריות שיש בפרסום פסקי הלכה של אביהם, והם צנזרו לפי היכרות עם פסקיו למי ובקשר למה כתב מה שכתב - לא קשור לענין היביע אומר.

לא ברור לי מה האינטרס שלך
לשכתב בשקר או בחוסר ידיעה
את חלקו בצנזור לעומת אחיו
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
קצר ולעניין אמר:
ספר וסופר אמר:
קצר ולעניין אמר:



זה לא נכון.

להפך, הוא עמד מאחורי ההדפסה הראשונה [כמבואר בהקדמתו], ושאר האחים סברו שיש לצנזר יותר [כמבואר להדיא מחתימתם - בני המחבר] בגלל האחריות שיש בפרסום פסקי הלכה של אביהם, והם צנזרו לפי היכרות עם פסקיו למי ובקשר למה כתב מה שכתב - לא קשור לענין היביע אומר.

לא ברור לי מה האינטרס שלך
לשכתב בשקר או בחוסר ידיעה
את חלקו בצנזור לעומת אחיו

תעלה על דעתך שאולי יש מישהו שמדבר מידיעה, ולכן אין כאן שקר אלא אמת [הסיפור יותר מורכב ממה שאתה חושב].

והנושא הוא כלל לא היביע אומר.
 

אברך

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
ההדפסה הראשונה הייתה בחיותו של הגרשז"א! ומכאן מה שלא צנזרו, ולא בגלל אלא על אף.
אתה מדבר על חלק א', אבל חלק ב' הודפס בתשנ"ט והגרשז"א נפטר בתשנ"ה.
 
 

אברך

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
כמדומני בשאלת פתיחת בקבוקים בשבת צונזר.
נידון זה מופיע גם בהוצאת תשנ"ט בחלק ב' סי' י"א, וגם בהוצאת תש"ס סימן ל"ב. אמנם במהדורה השניה הוא בנוסח קצר בהרבה, אבל לא עיינתי היטב לראות אם יש צינזורים משמעותיים (יכול להיות שרק השמיטו כפילויות שאין בהם תוספת חידוש). 
 
 

אברך

משתמש ותיק
פותח הנושא
פיילוט 0.4 אמר:
מקובל שצינזרו את המהדורא הראשונה בכמה ענינים
כמו לדוג' (מפי השמועה) השמטת שם היביע אומר
לכאורה טעות. הוא לא מובא לא בהוצאת תשנ"ט ולא בהוצאת תש"ס.
[גם בחלק א' הוא מובא רק פעם אחת ויחידה, בסימן ב'].
 
 

פיילוט 0.4

משתמש ותיק
אברך אמר:
פיילוט 0.4 אמר:
מקובל שצינזרו את המהדורא הראשונה בכמה ענינים
כמו לדוג' (מפי השמועה) השמטת שם היביע אומר
לכאורה טעות. הוא לא מובא לא בהוצאת תשנ"ט ולא בהוצאת תש"ס.
[גם בחלק א' הוא מובא רק פעם אחת ויחידה, בסימן ב'].
הדגשתי שהדברים רק ''מקובל'' ו''מפי השמועה'' 
מעולם לא התיישבתי לבדוק
רק יודע אני שבאוצה''ס המכובדים יש את שתי ההוצאות כביכול היו ב' ספרים שונים
על השמטת שם היבי''א קראתי באיזה מאמר מתבכיין של מקופח אחד, איני זוכר היכן.
 
 

אברך

משתמש ותיק
פותח הנושא
פיילוט 0.4 אמר:
רק יודע אני שבאוצה''ס המכובדים יש את שתי ההוצאות כביכול היו ב' ספרים שונים
על השמטת שם היבי''א קראתי באיזה מאמר מתבכיין של מקופח אחד, איני זוכר היכן.
זה באמת נראה כמו שני ספרים שונים.
מאיזה קופ"ח היה המתבכיין?....
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
קודם כל - לפשט את הקודים.

היו שרצו לטעון, שהמצנזר הוא מרן הגר"ש, בנו בכורו של הגרש"ז.
ובסיבת הצנזור, טענו, שזה היה כדי לא פחות מאשר להעלים את שמו של מרן הרב עובדיה יוסף מהספר.

והם הוסיפו בעוקצנות לומר, שהגר"ש הספיד [ראשון] את הרב עובדיה בלויה וכו'.

הטענה הזאת אוילית, וניכר היטב שהטוען כך לא יודע על מה הוא שח.
ההדפסה הראשונה, היתה בהורמנא של הגר"ש, ונעשתה על ידי נכדו של הגרש"ז, בנו של רז"נ גולדברג שליט"א.

שאר האחים, שבראשם הגרא"ד שליט"א [עי' ספר ועלהו לא יבול, גודל קפידתו על מה שיוצא החוצה מעם אביו], סברו שיש לערוך את ההדפסה, ולא כל מכתב להדפיס, ושבו והוציאו שנית את החלקים הללו אחרי עריכה [יתכן שעל הדרך ערכו עוד דברים, אבל ביסוד הענין היה העסק ההלכתי נטו, ולא ידוע על בעיה שיש להגרא"ד עם היביע אומר], אני לא בקי באיזה תשובות היה להם בעיה [כל אחד יכול לבדוק] אולם הם השתמשו בהכרתם את אביהם, את דרכי הפסיקה שלו, ואת הלך רוחו כנגד רוח שואליו, וניסו ללכת בעקבותיו.

היה נחשב אז שהגר"ש ביטל דעתו מפני דעתם, ולכן מגוחך מאוד לומר שהגר"ש עמד מאחורי הצנזור.

נ.ב.
סבי ואבי היו מקורבים מאוד למרן הגרש"ז, והיו מעורבים מעט בנעשה שם.
 

נחפשה דרכינו

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
לא בהכרח. הגרש"א הספידו בגלל מה שלחם בסוף חייו נגד גזרת הגיוס, ומנגד את דרך פסיקתו לא קיבל, כמו שלא קיבלו רבים אחרים.
זו לאו דוקא הסיבה שהגר"ש הספידו. הוא הספיד ת"ח שהגה כל ימיו בתורה בלי הפסקה וזיכה את הרבים, אך לאו דוקא סבר שהוא בר סמכא בעניני הלכה והנהגה
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אינני מכיר שום פרטים בקשר לספר\ים הנ"ל, [וגם אינני רוצה להיכנס לנושא שמלא ויכוחים והתנצחויות, והכפשות וכו', שלצערי הרב קיים יותר מדי מזה כאן בפורום, ולא לשם 'בילוי' זה נפתח וקיים ה'פורום של תורה'], מ"מ רציתי להוסיף כאן הערה אחת.
ענין זה של ל'צנזר' ספריהם של גדולים על ידי רבנים שבאו אחריהם והוציאו ספריהם לאור, מצאנו בעבר גם בספרי גדולי עולם אחרים, שגם הוצאו ספריהם לאור על ידי רבנים בדורות מאוחרים יותר. והרבנים החשובים שהוציאו את הספרים לאור לא ראו בזה חיסרון.
ואתן כאן דוגמא אחת.
הגאון הגדול, מגדולי פוסקי דורו, הרב משה שטרן, גאב"ד דעברצין זצוק"ל, בעל שו"ת 'באר משה' כשהגיע לארה"ב הוציא לאור מהדורא חדשה של תשובות חת"ם סופר.
במהדורא שלו הוא הוציא תשובה שלימה מתוך התשובות שמדבר על ענין שקיעת החמה וצאת הכוכבים וכו', שהיה כתוב שם שהחת"ס פסק שאפשר לסמוך על שיטת רבנו תם בדין לילה גם לקולא לענין תחילת כניסת השבת.
ואמר הגאב"ד מדברצין זצ"ל "תשובה זו מסוכנת היא לפרסמו באמריקא" והשמיטו לגמרי ממהדורות שו"ת החת"ס שהוציא לאור.
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
לא יאומן להיכן הלך דיון חשוב ומעניין (אם כי הכותרת בדבר "תעלומה" כמובן מוגזמת מאוד. דיון על ספרים וסופרים הוא תמיד מעניין, אבל לא מכל זבוב עושים תעלומה...)
אז עובדות.
הגר"ע יוסף ותארו לא צונזר, לא ננגע ולא נפגע במנח"ש מהדורה החדשה (ח"א, אשר אך שם הוזכר שמו), ע"כ יש לבקש במלוא הנימוס מאלו ששרבבו עניין זה לכאן, ואף ידעו לרמוז מי המשמיט ומה טעמו, שיזנחו אשכול זה (יש הרבה אשכולות המיועדים (?) למיני "מעלייתא" כגון דא).

"ספר וסופר" הביא דברים (הנראים מהימנים) על ההבדל בין ב' המהדורות של החלק השני, (ששניהם יצאו אחרי הפטירה), וכמדומני שהעובר על ההקדמות נראה כן, כאשר הגר"ש כותב בהקדמה למהדו"ק אשר "הדברים נכתבו בדרך לימודו" "ומכון אוצרו"ש הדפיסום", ואילו בהקדמת "בני המחבר" (אני מבין שזהו יבדל"ח הגרא"ד) למהדו"ב כתוב שהדפיסו "רק מה שידענו שזו הייתה סוף דעתו להלכה".

אולם כל זה לא קשור לשמו של הרב בעל יבי"ע, אשר אפי' אינו "תיאוריה מצוצה" אלא סתם שטות, ותול"מ.
 

בן המתחטא

משתמש ותיק
אני הקטן מעיד שמיד עם פטירת בעל יביע אומר נשאל מרן זצ"ל -בטלפון של אחד הנוכחים- ע"י תלמיד בר דעת מב"ב, האם לעלות לירושלים להלויה. ואמר שמשום כבוד התורה צריך להגיע.
בעלי מח צר אינם יכולים להכיל כבוד לשקדן עצום שרומם קרן התורה בעולם יחד עם בקורת אפי' חריפה על שיטת לימוד פסיקה והנהגה.
וכל בר דעת מבין כמה כבוד תורה יצא מההלויה.
(דורשי רשומות דרשו את ראש דברי מרן זצ"ל בהספדו "תחילתו ד"ת וסופו ד"ת " שכוונתו למקור בגמ' בקשו חכמים וכו'...)
אגב במאמרו הידוע של מרן הגר"ש בענין צאת הכוכבים הוא מזכיר את הגר"ע יוסף שליט"א בלא כל העלם וצנזור ואין טעם שדוקא בכתבי אביו יצנזר
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אינני מכיר שום פרטים בקשר לספר\ים הנ"ל, [וגם אינני רוצה להיכנס לנושא שמלא ויכוחים והתנצחויות, והכפשות וכו', שלצערי הרב קיים יותר מדי מזה כאן בפורום, ולא לשם 'בילוי' זה נפתח וקיים ה'פורום של תורה'], מ"מ רציתי להוסיף כאן הערה אחת.
ענין זה של ל'צנזר' ספריהם של גדולים על ידי רבנים שבאו אחריהם והוציאו ספריהם לאור, מצאנו בעבר גם בספרי גדולי עולם אחרים, שגם הוצאו ספריהם לאור על ידי רבנים בדורות מאוחרים יותר. והרבנים החשובים שהוציאו את הספרים לאור לא ראו בזה חיסרון.
ואתן כאן דוגמא אחת.
הגאון הגדול, מגדולי פוסקי דורו, הרב משה שטרן, גאב"ד דעברצין זצוק"ל, בעל שו"ת 'באר משה' כשהגיע לארה"ב הוציא לאור מהדורא חדשה של תשובות חת"ם סופר.
במהדורא שלו הוא הוציא תשובה שלימה מתוך התשובות שמדבר על ענין שקיעת החמה וצאת הכוכבים וכו', שהיה כתוב שם שהחת"ס פסק שאפשר לסמוך על שיטת רבנו תם בדין לילה גם לקולא לענין תחילת כניסת השבת.
ואמר הגאב"ד מדברצין זצ"ל "תשובה זו מסוכנת היא לפרסמו באמריקא" והשמיטו לגמרי ממהדורות שו"ת החת"ס שהוציא לאור.


אמת נכון הדבר, אשר צנזור אין הוא תמיד שלילי, אך תמיד יהיה מעניין...
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
עפר ואפר אמר:
יושב אוהלים אמר:
אינני מכיר שום פרטים בקשר לספר\ים הנ"ל, [וגם אינני רוצה להיכנס לנושא שמלא ויכוחים והתנצחויות, והכפשות וכו', שלצערי הרב קיים יותר מדי מזה כאן בפורום, ולא לשם 'בילוי' זה נפתח וקיים ה'פורום של תורה'], מ"מ רציתי להוסיף כאן הערה אחת.
ענין זה של ל'צנזר' ספריהם של גדולים על ידי רבנים שבאו אחריהם והוציאו ספריהם לאור, מצאנו בעבר גם בספרי גדולי עולם אחרים, שגם הוצאו ספריהם לאור על ידי רבנים בדורות מאוחרים יותר. והרבנים החשובים שהוציאו את הספרים לאור לא ראו בזה חיסרון.
ואתן כאן דוגמא אחת.
הגאון הגדול, מגדולי פוסקי דורו, הרב משה שטרן, גאב"ד דעברצין זצוק"ל, בעל שו"ת 'באר משה' כשהגיע לארה"ב הוציא לאור מהדורא חדשה של תשובות חת"ם סופר.
במהדורא שלו הוא הוציא תשובה שלימה מתוך התשובות שמדבר על ענין שקיעת החמה וצאת הכוכבים וכו', שהיה כתוב שם שהחת"ס פסק שאפשר לסמוך על שיטת רבנו תם בדין לילה גם לקולא לענין תחילת כניסת השבת.
ואמר הגאב"ד מדברצין זצ"ל "תשובה זו מסוכנת היא לפרסמו באמריקא" והשמיטו לגמרי ממהדורות שו"ת החת"ס שהוציא לאור.


אמת נכון הדבר, אשר צנזור אין הוא תמיד שלילי, אך תמיד יהיה מעניין...

נכון. וה"מעניין..." הזה, (כולל ה-3 הנקודות שבאים בעקבותיו), הוא אשר מביא אותנו למה שהזכרתי בפתח דברי.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
ענין זה של ל'צנזר' ספריהם של גדולים על ידי רבנים שבאו אחריהם והוציאו ספריהם לאור, מצאנו בעבר גם בספרי גדולי עולם אחרים, שגם הוצאו ספריהם לאור על ידי רבנים בדורות מאוחרים יותר. והרבנים החשובים שהוציאו את הספרים לאור לא ראו בזה חיסרון.

אתה צודק לחלוטין.

אולם בנוגע למנחת שלמה, אפילו צנזור זה לא נקרא.

מדובר באוסף ניירות ומכתבים שהיו בעזבונו, והשאלה מה מדפיסים ומה לא, ואני מאמין שגם המדפיס הראשון לא הדפיס הכל הכל, וכי זה נקרא צנזור?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אברך אמר:
נדיב לב אמר:
כמדומני בשאלת פתיחת בקבוקים בשבת צונזר.
נידון זה מופיע גם בהוצאת תשנ"ט בחלק ב' סי' י"א, וגם בהוצאת תש"ס סימן ל"ב. אמנם במהדורה השניה הוא בנוסח קצר בהרבה, אבל לא עיינתי היטב לראות אם יש צינזורים משמעותיים (יכול להיות שרק השמיטו כפילויות שאין בהם תוספת חידוש). 
 

פיילוט 0.4 אמר:
מקובל שצינזרו את המהדורא הראשונה בכמה ענינים
כמו לדוג' (מפי השמועה) השמטת שם היביע אומר


נדיב לב אמר:
כמדומני בשאלת פתיחת בקבוקים בשבת צונזר.


במקום לדבר באויר, העתקתי וכן ציינתי קישורים לסימן שנדפס בהוצאת תשנ"ט בסימן יא אות ד' בליווי תוארים וכיו"ב.
מנחת שלמה תשנט.PNG
https://tablet.otzar.org/pages/?&restore=1&t=1590504601198&pagenum=54&book=21015

ומנגד העתקתי מה שנכתב בתש"ס בשמיטת התוארים. וכן בשמיטת קטע שלם!
ובלי קשר לצנזורות בין ההוצאות, משום מה העדיפו להשמיט את שם המתכתב, בעוד שמות אחרים הוזכרו בכמה וכמה מהסימנים האחרים.



שו"ת מנחת שלמה תניינא (ב - ג) סימן לב
בדיני תיקון מנא ומחתך
א. פתיחת פקק הברגה שע"ג הבקבוק +עיי' במנחת שלמה ח"א סי' צ"א אות י"ב.+
ב"ה ערב שב"ק חזון תשל"א
כנים הם דבריו דגם כמו שהוא עכשיו לפנינו לא פקע מהפקק שם כלי כיון דאפשר לכסות בו בקבוק אחר שהוא יותר קטן, אך כל זה דוקא לענין קבלת טומאה וכדומה, משא"כ לנד"ד כיון שאם יצליח להסיר המכסה כמו שהוא לא יוכל עוד להשתמש בו כפקק להבקבוק אשר ממנו הוסר, נראה דהרי זה דומה למי שנוטל קיסם שראוי ועומד לחציצת שינים אלא שהוא קוטמו ומכשירו לחצוץ בו חורין וסדקין שהם קטנים ביותר אשר בתחלה לא היה יכול לחצות בהם דגם זה ודאי אסור, וה"ה נמי כשלוקח פקק וקוטמו כדי שיתאים לאותו בקבוק שרוצה להשתמש בו.
מ"ש הדר"ג "שמאחר שהמכסה ממשיך למלאות תפקידו בכיסוי הבקבוק ההוא עד לפתיחתו תורת כלי עליו גם בעת סתימת הבקבוק עמו שלשם כך נוצר ולכן אף על פי שא"א לכסות בו בקבוק אחר לאחר שנלחץ מ"מ הוא מכסה היטב את הבקבוק שהותקן עליו ולא בטל ממנו שם כלי כלל", נלענ"ד ד"פקק" נקרא דבר שאפשר לכסות בו ולפתוח בכל עת שירצה, משא"כ בנד"ד כל זמן שלא נחתכה הטבעת מהמכסה הוא רק מכסה ו"סותם" את הבקבוק אבל א"א כלל להשתמש בו כ"פקק" לבקבוק בגודל זה, ולפיכך כתבנו שהוא דומה לקוטם כדי לפתוח בו דלת או לחצוץ חורים וסדקים שלא היה אפשר מקודם.
מ"ש "שיש לצרף סברת הרב המגיד שכל שאינו מכוין לעשות כלי אין ראוי לומר בו פס"ר וליחייב שכל שאינו מתכוין לכך אין כאן מלאכה כלל". לענ"ד הוא תמוה דאף שעיקר הפתיחה הוא כדי לשתות ולא בשביל שיהיה לו פקק, אבל ברור הדבר דמי שאין בדעתו לשתות מיד את כל המשקה שבתוך הבקבוק ודאי מקפיד לא לפתוח באופן שהפקק יתקלקל ומכוין שהמכסה יהיה לו לפקק כדי לפתוח ולכסות בו בכל עת שירצה עד שיגמור לשתות הכל וכיון שכן אף גם להמ"מ אסור, ומסופקני אם חשיב בכגון דא כקוטם בכלי דחייב חטאת כיון דטעמא דביד פטור אבל אסור אינו אלא משום דחשיב כלאחר יד משא"כ הכא דדרכו בכך. [ואין זה שייך ל"שובר" חבית די"א שמותר אפי' בשלמה ולא רק במוסתקי, כיון דהכא אינו שובר אלא מתקן ודעתו לעשות כלי דהיינו פקק שיהא אפשר לכסות ולפתוח בכל עת שירצה].
לענ"ד נראה שאם אין בדעתו לזרוק את הפקק לאשפה אלא רוצה להשתמש בו כרגיל לכסות ולחזור ולפתוח וחוזר חלילה, לא ידעתי למה לא נחשוש בזה לאיסור תורה ממש, אך אם מנתקו באופן שחלק מהפקק נשאר מחובר לטבעת התחתון אפשר דאיסורו רק מדרבנן, מפני שעדיין אינו נחשב לפקק כי אם לשימוש של אותו בקבוק בלבד ואף גם זה הוא שלא כרגיל. אולם בכה"ג שמרחיב את הידוק הטבעת נראה שבהרחבה זו נעשה ממש פקק ואינני יודע לכאורה שום מקום לחלק בין ניתוק להרחבה, ואף שבפקק רגיל הנקרא כיום בשם פקק "כתר" ג"כ מעקמים אותו וע"י זה מתרחב וראוי לכיסוי ולפתיחה, שאני התם דגם מעיקרא יש עליו שם פקק רק צריכים כח חזק לפותחו שלא ע"י פתחן.


מכאן ואילך, התשובה עוסקת במענה לכותבים אחרים.

ב. פתיחת פקק פלסטיק
מה שכתבתי בפשיטות לאסור פתיחת פקק הברגה, הוא רק כשהטבעת הנלחצת היא ממש חלק בלתי נפרד מגוף הפקק, ולכן אף אם קלקולו הוא רק בגלל ההידוק מכל מקום יש לראותו כפקק מקולקל אשר רק ע"י הניתוק מהטבעת הוא שוב חוזר להיות פקק יותר קצר ומתוקן, מה שאין כן סוג פקק של נידון דידן הרי גם לפני שהרכיבו אותו על הבקבוק, הרי הטבעת הזאת נפרדת ברובה מהפקק עצמו וניכר לכל אדם שהטבעת הזאת היא מיועדת רק להידוק הפקק על הצואר, והיא גם יותר דק מהפקק, ולכן אף שגם טבעת זו מחוברת בחלקה עם הפקק, מכל מקום ניכר ממש שהוא דבר נפרד ורואים שהפקק הוא העיקר והטבעת היא כמו עור או שעוה שמסביב למכסה ולכן הרי הם כשני דברים נפרדים. ואין דעתי נוחה מזה שאוסר בשמירת שבת כהלכתה פרק ט' אות י"ח להסיר בשבת את המכסה ממכסה של קופת קוואקער אם הפס הזה הוא ניכר ונראה כנפרד מעיקר הקופסא, ולכן נראה לענ"ד לענין נידון דידן דשפיר שרי להסיר אותו בשבת.
כ"ב סיון תשנ"ב
פקק הברגה [של פלסטיק] הוא כלי חשוב אשר גם קבעו לו תוספת של טבעת בשביל פעם הראשונה בלבד שיהא מהודק יותר חזק ותוספת זו היא רק חד פעמי בלבד, ולכן לאחר שמנתקים את הפקק מהטבעת חושבני דבשביל היתרון הזה שהוא רק לפעם אחת בלבד לא פקע כלל שם כלי מעיקר הפקק והוא רק נחשב לפקק הברגה אשר פעם ראשונה הוא חזק, ולתמיד הוא כרגיל. ומה שאמרו בההיא דאין פותחין בית הצואר שגם אם כבר נפתח ורק חזר אח"כ האומן ותפרו דחייב משום מכה בפטיש, חושבני דמה שהאומנים והכובסים היו רגילים לעשות כך הוא מפני שכך צריך הבגד להיות ואין פותחין אותו אלא בשעה שלובשים, כי מאד קשה לי להבין איך אפשר לומר שגם לאחר שהבגד כבר נגמר לגמרי ומוכן ללבישה דמפני שהכובס חזר וקשרו או תפרו שזה שייך למכה בפטיש או תיקון מנא, הלא זה ממש כעין מכסה או כזוג נעלים וגרבים תפורים שאסור לקרוע רק בפני עם הארץ, ועכ"פ בנד"ד שזה רק לפעם אחת בלבד שפיר נלענ"ד שגם לפני הרחבת הפקק על הבקבוק ג"כ נקרא בשם פקק הברגה עם יתרון של פעם הראשונה יהיה יותר חזק, משא"כ בפקקים של פח שהכל היה נעשה רק על צואר הבקבוק לא חל עליו שם של פקק הברגה רק לאחר הניתוק מהטבעת.
ג. הסרת לשונית מפחית שתיה
ח' טבת תשנ"ג
נראה דאף שמלאכת מחתך היא אפילו כשהכלי הוא רק לפעם אחת בלבד כמו קוטם קיסם לחצוץ בו שיניו וזורקו מיד, מ"מ בנד"ד אף שהשותה ודאי נהנה מאד מהסרת הלשונית והשתיה דרך אותו חלל, אפי"ה נלענ"ד דכמו שמותר לשבור חבית מוסתקי ולהוציא את הגרוגרות משום דחשיב כשובר אגוז כמבואר בש"ע סי' שי"ד ועיין גם בס' שביתת השבת (י"ב ע"ב) משום דהכל בטיל להאוכלין והמשקין שבתוכם, ומטעם זה גם מותר לקרוע את העור שעל פי הנוד וכן לענין בגד עיין שם, וה"נ גם כאן אף על גב שאינו מוציא את המשקה כמו בגרוגרות אלא שותה ממש דרך שם, מ"מ לגבי הפחית הרי חשיב כמקלקל בכך כיון שנזרקת מיד לאחר השתיה, ומותר שפיר לעשות בה נקב בשבת ולשתות מהחלל, ולכן כמו שגם מותר לבחור ולעשות הנקב בכל מקום שרוצה וטוב לו יותר לשתות משם, כך גם בנוגע ללשונית שהכל ערוך ומתוקן טוב ויפה מלפני השבת ע"י לשונית מקום אשר נוח מאד לעשות שם חלל ולשתות דרך שם ללא שום טורח וסבל וא"כ למה נצריך אותו לעשות נקב במקום אחר, וכי אסור ליהנות מזה שיגעו וטרחו בערב שבת למקום טוב ונוח. [ואף על פי שעשוי בצורה מיוחדת כדי שבעת השתיה יכנס אויר לפחית ויצא המשקה בנקל אין זה כפתח העשוי להכניס ולהוציא].
[מסופקני בכה"ג שעושה ממש כלי בשבת כמו תולש נייר טואלט מגליל שמסומן בנקבים קטנים שערוך ומתוקן יפה מלפני השבת במדה נכונה ומדויקת והתולש משם אינו מודד כלל (מלבד איסור קורע) וללא טורח גדול הכל טוב ומדויק אף שהגמר הוא ע"י האדם ואינו דומה כלל לקוטם קיסם שכל הטורח נעשה בשבת, ולכאורה מסתבר דאין זה חשיב כמחתך, וכ"ש כאן שמותר לקלקל ולעשות נקב].
ואף שבגרוגרות אסור לעשות פתח יפה, היינו משום דחשיב משום כך כעושה כלי להשתמש גם אח"כ, משא"כ בנד"ד הרי אינו טורח כלל בהסרתה וגם הכל יודעים שהפחיות נזרקות מיד לאשפה, ולכן מסתבר דבזה שמסיר הלשונית חשיב רק כעושה נקב רגיל ולא כמחתך ועושה כלי כקוטם קיסם לחצוץ בו שיניו או כעושה פתח יפה בחבית מוסתקי.
 
חלק עליון תַחתִית