איך הספרים של הרבי מפיאסצ'נה שרדו את השואה

הדרך סלולה

משתמש ותיק
סיפור גילוי כתבי הרה"ק רבי קלונימוס קלמיש שפירא זצ"ל הי"ד בגטו וורשא לאחר המלחמה די ידוע.
הוא הדפיס לפני המלחמה את ספרו "חובת התלמידים" בלבד.
שאר כתביו שנדפסו בימינו הם: "אש קודש", "דרך המלך", "בני מחשבה טובה", "הכשרת האברכים".

מסיפורי ר' שלמה קרליבך ועוד מקורות התפרסמה בעולם דרך התגלותם בהשגחה פרטית לאחר המלחמה.
יש גרסאות על פולני שמצא כד קבור באדמה, ויש גרסה על חייל אמריקאי שראה את הכתבים ביד פולני ועוד.
משום מה בהקדמת הספרים אין סיפור מסודר ומפורט על הענין ונדמה שגם ר' אהרן סורסקי בסיפור תולדותיו אינו מביא את הסיפור המדויק.

בהקדמת הספרים שיצאו לאור ע"י אדמו"ר מקוז'ניץ זצ"ל מת"א, בן אחיו של הרבי, מוזכר אדם בשם ר' ברוך דובדבני שהביא את הכתבים לא"י.

מצאתי באתר "אני מאשים - מאגר עדויות ממשפט אייכמן" את העדות המלאה והמדויקת שבה מספר מר דובדבני את סיפור גילוי הכתבים, וגם קורא על פי בקשת בית המשפט קטעים מרטיטים מהספר שנדפס ונקרא אח"כ בשם "אש קודש".

זה בודאי יעניין את מוקירי תורתו וזכרו של הרה"ק זי"ע.
(המספרים המופיעים בסוגריים מרובעות הם כנראה מספרי העמודים בעדויות שנדפסו).

ראיתי באחד הפורומים השכנים ולא הבנתי


דרשות הרבי מפיאסצנא - עדות


אב בית-הדין: שמך ברוך דובדבני?

ת. כן.                                                                     

היועץ המשפטי: אתה עובד במחלקת העליה של הסוכנות היהודית?   ת. כן.                                                                     

ש. בידך ספר הקרוי "אש קודש"?  ת. כן.                                                                     

ש. ספר המכיל דרשות של הרב קלונמוס קלמיש שפירא?  ת. כן.                                                                     

ש. בשנות המלחמה ביקשו ממני חסידי הרב קלמיש שפירא, שאם אצא בחיים מהשואה ואגיע לחוץ לארץ, אתענין אם האיש נשאר בחיים, ואם נשארו כתבים שלו. כאשר יצאתי אחרי המלחמה בשליחות הסוכנות למחנות, התחלתי להתענין בגורלו, ונודע לי גורלו בשנות הגיטו. לא עלה בידי לגלות אם נשארו כתבי יד שלו.                    

ב-1956 יצאתי בשליחות המדינה לפולין, ושם המשכתי להתענין בגורל כתבים אלה, אם ישנם. יום יום הלכתי להריסות ורשה, שנהרסו והוקמו עליהם בתים מחדש. ביקרתי במכון ההיסטורי, ולא עלה בידי למצוא שום דבר. יום ]297] אחד הביא פולני אחד כד של חלב ובתוכו היו כתבים שהוא מצא בתוך חפירה ברחוב גלשר בוורשה. זה היה כד שהשאיר ד"ר עמנואל רינגלבלום.                          

התחלתי לדפדף בתוך הכתבים ולא מצאתי שום דבר. אמרו לי כי מצאו מקור יהודי, אך חיפשנו והעלינו חרס. יום אחד כאשר התחלנו לחפש יותר, פתאום הגישו לי צוואתו של הרב קלמן שפירא לאחיו בארץ ישראל, הרב ישעיהו שפירא ז"ל. כאשר ראיתי את התאריך, שהיה ארבעה חודשים לפני הקמת גיטו ורשה, הזדעזעתי. ראיתי שם בתוך הכד ספרים שהרב חיבר אותם בשנות המלחמה. דבר זה לא נתן לי מנוח, ותוך יום יומיים מצאתי בתוך הכד את כתב היד של הספר הזה.                  

ש. אני מגיש את הספר, ואבקש כי בית המשפט ירשה להחזירו לעד, על מנת שיקרא מספר קטעים מתוכו.           
                                                 
אב בית-הדין: ספר זה סומן כמוצג ת/258.                                      

היועץ המשפטי: הרב המנוח ביקש לפרסם את הדברים? זוהי גם צוואתו?        

ת. כן.                                                                     

ש. ואלו הן הדרשות שדרש בשבתות ובמועדים בבית הכנסת שלו?                     

ת. בבית הכנסת שלו וגם בבית החרושת "שולץ", ששם עבד עבודת כפייה כחיט. הוא היה עומד יחד עם הפועלים האחרים ולוחש ומדבר אליהם דברי תורה ודברי התחזקות.   

ש. כפי שביררת הוא מצא את מותו ב... בלובלין?                                

ת. כן.                                                                     

ש. אבקשך לקרוא מספר קטעים מהספר. אנא פתח עמוד קי"ב בפסקה "ומי הוא האיש".   

ת. "ומי הוא האיש שלא יצטער בראותו צרות ישראל כאלו בגוף ובנפש, ומי הוא שלא  ידווה לבו בראותו שאין חדרים ואין ישיבה, לא מקום תורה ולא קיבוץ של לומדי תורה, ולא בשעה זו בלבד בתי ד' נהרסו, רק את זמן הזה גם הבא יראה כי בחורים לומדי תורה יחסרו, כמה מהם נעדרו במיתות משונות וממותי רעב ר"ל, וכמה מהם  נאלצו לצאת לבקש אוכל להם, ואיפה נקח נערים לומדי תורה אם עתה אינם לומדים,וכמה מהם לא עמדו בנסיון ויצאו בשבת אל השוק לישא וליתן מרעב. האם נחשוב   שהנערים והבחורים שסבבו שנים בשווקים וברחובות במסחר או לבקש אפתחי נדיבים פרורי לחם בחול ובשבת הם ישובו לעת מצוא אל החדרים והישיבות כמקדם".       

ש. בעמוד קי"ג יש דרשה על פרשת השבוע ואחר כך יש הערה בקצה העמוד. קרא בבקשה רק את המשפטים של ההערה.                                                    

ת. אולי תרשה לי להסביר זאת.                                                

ש. בבקשה.                                                                  

ת. דברים אלה הוא אמר בשנת תש"א, זאת אומרת 1941, כאשר עוד היו לומדים תורה   ומתפללים, הוא היה מזרז את הלומדים והמתפללים. בתש"ג, ב-1943, הוא כתב את  ההערה שאני אקרא אותה עכשיו לפי בקשתך:                          

"הדברים ]298] הנ"ל נאמרו ונכתבו בשנת תש"א שאז אף שהיו הצרות רבות ומרות  מאד כפי שקצת מהן נראות בהנ"ל, מ"מ עוד היו יכולים לקונן עליהם ולספר קומץ בהן בדיבורים, לדאוג על הנשארים, ולבכות על העתיד, איך יבנו שוב החדרים    הישיבות וכו', אף ליסר ולחזק את הקיימים, לתורה ועבודה.                   

לא כן בשלהי תש"ב שכמעט בכליון חרוץ כלו קהילות הקודש, ואף המתי מספר  שנשארו, דווים בשעבוד מצרים, נרמסים ובאימת מוות נשארו, אין דברים אשר בהם נוכל לקונן על צרותינו. אין מי ליסר, ולא לב לעורר אותו לעבודה ותורה, בכמה נסיונות עולה התפילה, ובכמה שמירת שבת גם למי שרוצה באמת לשמרהו".         

ש. תפתח עכשיו בעמוד קל"ט.                                                  

ת. עלי לקרוא שוב את המשפט הקודם, אחרת לא יובן לנו הדבר, כשהוא דיבר בתש"א,  1941, והוא היה גם היסטוריון לפי מקצועו. הוא אמר שיסורים אלה כמו בשנת תש"א היו כבר בחורבן בית המקדש, בביתר, במרד בר-כוכבא וכדומה. אבל הוא כותב ב-1943 שרק כצרות שהיו עד שלהי שנת תש"ב היו כבר בהיסטוריה. אבל כצרות משונות ומיתות רעות ומשונות שחידשו הרוצחים המשונים האלה עלינו בית ישראל  בשלהי תש"ב, לפי ידיעתי בדברי חכמינו ז"ל ובדברי הימים אשר לישראל בכלל לא היו כמותם, והשם ירחם עלינו ויצילנו מידם כהרף עין. ערב שבת קודש י"ח כסלו תש"ג.                                                                   

ש. תקרא בבקשה מעמוד ק"מ למטה.                                              

ת. "כי נודע מהרב זכרון צדיק וקדוש לברכה" (זה כנראה אביו) "שלכן גם איש הפחות
מישראל מוכן למסור נפשו לה' בעת נסיון, אף שלהתחזק על יצרו קשה לו, מפני   
שבאים אז לכבות את ניצוץ נשמתו בכפירה."                                  

ואחרי כן בסוף הוא כותב: "לכן אילו היה כל אחד נותן את לבו, שלא על שגזלנו ולא על שעשינו רע לשום אדם אנו נרדפים. רק על שאנו ישראלים, דבוקים באלוקינו ובתורתו יתברך, ולא די להם לשונאינו לכבות הניצוץ האלוקי בלבד אשר בתוכנו, רק את שניהם יחד רוצים לכלות, את גוף ונפש האיש הישראלי, כי אז אדרבא היתה אמונתנו ואדיקותנו בו ובתורתו מתחזקת."                                   

ש. תפנה בבקשה לעמוד קס"ט, זה לפרשת זכור, זכור את אשר עשה לך עמלק. תקרא בבקשה את הכתוב באותיות בולטות.                                                

ת. "הן מאד מאד קשה הדבר כי היסורים קשים מנשוא, השם ירחם. אבל בזמן שאנשים רבים מישראל נשרפים חיים לשם ה' ונהרגים ונשחטים רק מפני שהם יהודים, אז   צריכים גם אנו על כל פנים לעמוד בנסיון הזה ובמסירות הנפש הזאת, להתגבר על עצמנו ולהתחזק בה'."                                                     

ש. עמוד קפ"ה למטה. דרשה לפרשת חוקת.                                        

ת. "גם הנצחיות של ישראל בעולם הזה רק על-ידי הבנים הוא. לכן שונא ישראל  הראשון, פרעה, על התינוקות של ישראל התנפל. כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. וכן תמיד האכזריות של שונאי ישראל, ביחוד מתאכזרים על ילדי ישראל, אם חס  ושלום להורגם או לאונסם לכפירה, כנודע מגזירות שהיו לפני מאות שנים רחמנא  ליצלן, וכמו שלדאבון לבנו רואים גם עתה שעל כל ]299] האכזריות והרציחות    
האיומות הנשפכות עלינו בית ישראל, הרציחות והאכזריות על הבנים והקטנים עולות עליהם. אוי מה היה לנו."                                                 

ש. קרא בבקשה את הקטע האחרון בעמוד הבא, מה שכתוב באותיות בולטות.            

ת. "ובאמת פלא הוא איך העולם עומד אחר כל כך הרבה צעקות כאלה. בעשרה הרוגי מלכות נאמר שצעקו המלאכים 'זו תורה וזו שכרה, ענתה בת-קול משמים, אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים', ועתה ילדים תמימים, מלאכים טהורים, אף    גדולים, קדושי ישראל הנהרגים והנשחטים רק בשביל שהם ישראל, שהם יותר גדולים ממלאכים, ממלאים את כל חלל העולם צעקות אלו ואין העולם נהפך למים, רק עומד על עומדו כאילו לא נגע לו הדבר חס ושלום".                                

ש.  תודה רבה.                                                              

אב בית-הדין: ד"ר סרבציוס, היש לאדוני שאלות לעד?                            

ד"ר סרבציוס: אין לי שאלות.                                                 

אב בית-הדין: תודה מר דובדבני. 


הצג קובץ מצורף על ספר אש קודש.pdf

 
 
חלק עליון תַחתִית