חשיבות כתיבת דברי תורה

haiosi

משתמש רגיל
לפני כשנה, ראיתי באיזור ישיבת מיר, דף ובו מאמר על חשיבות כתיבת דברי תורה..
ממש העמיד את הענין של כתיבה כאחד הדברים הבסיסיים ביותר.
האם נתקלת בזה, ויש לך אפשרות להמציא לי אחד כזה? או שאתה מכיר מישהו שעשוי לדעת על זה?
אולי מישהו כאן מכיר אחד ששומר את כל הדפים שיוצאים חדשים לבקרים?
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
הרעק"א בתשו' מהדו"ק סי' כ"ט דן אי כתיבה כדיבור והביא הראיה מהא דמברכין ברכת התורה על כתיבת דברי תורה, ודחה מה"שב יעקב" או"ח סי' מ"ט שמצות ת"ת נפק"ל מדכתי' ושננתם לבניך ומשו"ה ממעטינן הרהור דבהרהור לא שייך ללמד ולכן הוא שאין מברכין על הרהור, אבל משא"כ כתיבה עדיפא כיון שע"י כתיבה יכול ללמדה לאחרים והוא בכלל ושננתם לבניך, עיי"ש.
 

יצחק

משתמש ותיק
כעת אומר משהו נגד,
כידוע דברים שבע"פ א"א רשאי לכותבם, בזמן הזה עת לעשות לה' הפרו תורתך, האם ההיתר הוא גורף? כך נראה מהמנהג. אבל בהקדמה של הר' קאפח למשנה תורה להר"מ הוא רוצה לטעון שכל ההיתר הוא רק לכתיבה שיש בה צורך אמיתי (אדם הוא יכול לכתוב לעצמו בגדר "מגילת סתרים" וזה תמיד היה מותר, הנידון כעת הוא לכתוב ולפרסם) ומביא ראיה מגמ' ששאלו אם לכתוב (משום שאסור לכתוב) אבל אני לא זוכר איפה הגמ'. משמע שגם אחרי שכבר כתבו עדיין היה צריך היתר מיוחד על כל כתיבה שיש בה פרסום.
 

במבי

משתמש ותיק
מובא בהקדמת "ילקוט הגרשוני"
כותב ספר חסידים בסימן תק"ל שכל מי שגילה לו הקב"ה דבר ואינו כותבו ויכול לכתוב הרי גוזל מי שגילה לו, כי לא גילה לו אלא לכתוב דכתיב סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם וכתיב יפוצו מעיינותיך חוצה וכו'
ובחיד"א הביא מ"ש בהקדמת הספר לב ארי' בשם רז"ל בזמן שבימ"ק קיים כשאדם מקריב קרבן מתכפר לו, וכשאדם כותב בספר מה שלמד איזה חידוש, הכתיבה עולה לו במקום קרבן ! ובזה פירש הרב הנזכר - זבח ומנחה לא חפצת... עולה וחטאה לא שאלת... אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי. שיעלה במקום קרבן !!!
 

haiosi

משתמש רגיל
פותח הנושא
מצאתי עוד כמה דברים בענין (מתוך מתיבתא על ב"ב דף יא):

בספר שפתי כהן על התורה, (לרבי מרדכי הכהן מארם צובא , הקדמה דף ג) כתב שהמונע מלכתוב חדושי תורה הוי בכלל כובש נבואתו שהוא בחיוב מיתה.

ובאור צדיקים למהר"מ פאפירש (סי' כב אות טו) כתב, כאשר כותב את תורתו קונה הוא קנין בתורה עד שאין לך קנין עיקרי גדול מזה.

 
 

יהודי אחד

משתמש ותיק
haiosi אמר:
מצאתי עוד כמה דברים בענין (מתוך מתיבתא על ב"ב דף יא):

בספר שפתי כהן על התורה, (לרבי מרדכי הכהן מארם צובא , הקדמה דף ג) כתב שהמונע מלכתוב חדושי תורה הוי בכלל כובש נבואתו שהוא בחיוב מיתה.
מיהתי?
בהכרח על דרך ההפלגה
 

יהודי אחד

משתמש ותיק
במבי אמר:
מובא בהקדמת "ילקוט הגרשוני"
כותב ספר חסידים בסימן תק"ל שכל מי שגילה לו הקב"ה דבר ואינו כותבו ויכול לכתוב הרי גוזל מי שגילה לו, כי לא גילה לו אלא לכתוב דכתיב סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם וכתיב יפוצו מעיינותיך חוצה וכו'
ובחיד"א הביא מ"ש בהקדמת הספר לב ארי' בשם רז"ל בזמן שבימ"ק קיים כשאדם מקריב קרבן מתכפר לו, וכשאדם כותב בספר מה שלמד איזה חידוש, הכתיבה עולה לו במקום קרבן ! ובזה פירש הרב הנזכר - זבח ומנחה לא חפצת... עולה וחטאה לא שאלת... אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי. שיעלה במקום קרבן !!!
במדרש קרוב לודאי שלא מוזכר. ובהכרח מה שהזכיר בשם רז"ל הוא מפירושי הראשונים ולא מחז"ל
 

יהודי אחד

משתמש ותיק
יצחק אמר:
כעת אומר משהו נגד,
כידוע דברים שבע"פ א"א רשאי לכותבם, בזמן הזה עת לעשות לה' הפרו תורתך, האם ההיתר הוא גורף? כך נראה מהמנהג. אבל בהקדמה של הר' קאפח למשנה תורה להר"מ הוא רוצה לטעון שכל ההיתר הוא רק לכתיבה שיש בה צורך אמיתי (אדם הוא יכול לכתוב לעצמו בגדר "מגילת סתרים" וזה תמיד היה מותר, הנידון כעת הוא לכתוב ולפרסם) ומביא ראיה מגמ' ששאלו אם לכתוב (משום שאסור לכתוב) אבל אני לא זוכר איפה הגמ'. משמע שגם אחרי שכבר כתבו עדיין היה צריך היתר מיוחד על כל כתיבה שיש בה פרסום.
ר קאפח?
וזה נגד הנהוג מדורי דורות
ולא שמעתי שמאן דהו חשש לזה מלבד רקאפח
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
יהודי אחד אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
ידוע המהרשא על הגמ' בב"ב י ע"ב

ידוע ש?

"אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו - יש לפרש כי עיקר הלימוד ושנעשה בו רושם הוא לימוד הבא מכתיבת יד אשר על כן נקראו החכמים סופרים"

זו כוונת הודעתי מלפני כשנה...
 

יהודי אחד

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
יהודי אחד אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
ידוע המהרשא על הגמ' בב"ב י ע"ב

ידוע ש?

"אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו - יש לפרש כי עיקר הלימוד ושנעשה בו רושם הוא לימוד הבא מכתיבת יד אשר על כן נקראו החכמים סופרים"

זו כוונת הודעתי מלפני כשנה...
חשיבות כתיבת דברי תורה - שגם כעבור שנה אפשר לדון בהם
💤
 
חלק עליון תַחתִית