יש לפרט טעם הגניבה ויש בזה נפק"מ.
1. ע"מ להשתמש בחפץ עד שיחזיר - גזלן כדאמר רב ששת שואל שלא מדעת גזלן (כמדומני מדאורייתא וחייב באונסים).
2. דרך שמחה בעלמא - כתב רש"י שמותר (מיד התינוקות שומטים את לולביהם וכו', וכן חוטפים מצות בלילי פסחים)
3. ע"מ לצער / דרך שחוק (מתיחה בלע"ז) - לדעת הריטב"א מותר וכן כתב בשם ר"ת (שאם כן כל העולם עוברים בלאו זה). לדעת הרמב"ם אסור ובספר המצוות משמע שהוא דאורייתא ובהלכות גניבה כתב שאסור רק בשביל שלא ירגיל עצמו בכך. (ובקצות החושן מסתפק אם חייב באונסים)
4. כוונתו לטובה - כתב המאירי שמותר (כגון איוב שגזל שדות יתומים ושיבחם או ההוא ממזר שהשיאו ר' שמלאי לגניבה וימכר לעבד ויטהרו בניו)