מעות שנמצאו ב'חיידר'

[כבוד שמים]

הלכה פסוקה מעות מפוזרות הרי אלו שלו, ולא חיישין שמא נפלו מילד קטן, ואצל אביו הוי יאוש שלא מדעת, כיון שרוב הכספים הנופלים מאנשים הם מגדולים. אבל יש לדון במוצא מעות ב'חיידר' שרוב המאבדים ילדים, דבכה"ג אינם של המוצא, כיון שבעל הכסף לא התייאש

[אבא לאחד]

באותו ענין קשה לי. בזמנינו שהנשים מצויות ברחובות הרי אין ממונם שלהם ואין יאושם יאוש

[יונה בן יעקב]

אם אדם עשוי למשמש וכו' היא הסברא המתירה בדרך כלל, א"כ דילמא זה נאמר אצל כל אחד וכבר יש ידיעה על האבידה אף לאביו ולבעל וכדו', וצ"ע.

[מנין]

בזמנינו אין הדין הרי אלו שלו במעות, לפי שאין רגילים למשמש בכיס בכל שעה.

[יונה בן יעקב]

ע' בס' הערות להגרי"ש, ויל"ע בזה טובא.

[מטפס ועולה]

בזמנינו אין הדין הרי אלו שלו במעות, לפי שאין רגילים למשמש בכיס בכל שעה.

שלום רב.
ידוע בשם החזו"א (שאמר להגרד"ל) שגם בזמנינו נשאר הדין למרות שנשתנה המציאות, ויש מביאים בשמו שזה מטעם הפקד בי"ד הפקד.
יונה, האם הגריש"א חולק ע"ז?

[מנין]

ידוע בשם החזו"א (שאמר להגרד"ל) שגם בזמנינו נשאר הדין למרות שנשתנה המציאות, ויש מביאים בשמו שזה מטעם הפקד בי"ד הפקד.

ידוע גם בשם החזו"א שאין ההלכה נקבעת על פי סיפורים

[אבא לאחד]

אין לי אוצר החכמה לחפש את אלו ששמעו זאת מפיו שיהיה לזה דין של הוראה שחכם שמע מחכם הלכה למעשה. ובדבר הטעם. "מטפס ועולה" דקדק בלשונו שאינו ברור כ"כ והגירסא שזכורה לי שאמר <באידיש> "הוא הפסיד, חכמים כבר פסקו הרי אלו שלו," ואפשר שהמביאים בשמו שמעו כך ופרשו כהבנתם.
ואומר אשר על ליבי בדבר זה. א. יש לציין שנדון זה שייך אף בדיני גזילה ב"ק קיז שנחשב השבה מדעת ושם מבואר שאף מונה מעותיו בכל שעה. וכן כבר מוכח בדין אבידה שאף ההולך וארנקי של מעות בידו ונפל לו אחד דרך החור חזקה עליו שכבר ספר ומנה המעות הנשארים. ודבר זה קשה להבינו אף בזמן הגמ'. שהיו המעות יותר חשובים לכל אחד. ונר' לומר. ע"פ מה שיש לעיי' באדם שהחליט שטוב לו תורתו מאלפי זהב וכסף ואינו מתעניין כלל בנעשה בממונו, האם נאמר דלמאי דפסקי' יאוש שלא מדעת אינו יאוש ,לעולם אבידתו שלו. ונר' שכמו שאמרו באילן שידיע דנתרי הוי יאוש מדעת הוא הדין כיוון שהאבידות מצויות ברכושו של אדם בעצם שייך בו יאוש אלא כיוון שחסרה לו הידיעה שבדרך כלל אדם יודע מאבידתו דיינינן ליה כאינו יודע שנאבד וענין זה תלוי בדרך בנ"א וכל שדרך בנ"א השומרים על ממונם כפי ערכו לידע כבר אם נאבדה או לא דיינינן ליה כמי שיודע מאבידתו ומה שבפועל אינו יודע משום שאינו מחשיב לממונו הרי הוא כיודע שממונו נאבד ואינו מקפיד בכך. וכיוון שקבעו חכמים לפי חשיבות הדמים שדרך הדמים למשמש בהם בכל שעה. מה שנזדלזלו הדמים בזמנינו בטלה דעתנו אחר שנקבעה כן ההלכה ודיינינן לכולם כמי שיודעים ומפקירים.
ובסברא זו יש פתח ישוב לעיקר הנדון באשכול שה"ה המוסר ממונו לאחר או קטן שדרכו לאבד שייך לדון דכיודע ומאבד דמיו הוא. אלא שלפי"ז אףאשה המאבדת שאר חפצים שאין בהם עשוי למשמש יהא יאוש אלא שיש לדון שכמוסר דעתו לאשה דמי. ויל"ע בכ"ז.

[כבוד שמים]

לפי סברת אבא לאחד שממון הנמצא ב'חיידר' הוא בחזקת אבידה מדעת, באנו למח' הרמב"ם והטור האם הרי אלו שלו או שרק אין חיוב השבה, וא"כ אם ימצא זאת ילד אחר, אין אביו זוכה בו, ואם יטול זאת המלמד עד שיימצא המאבד ובשעה שהי' הכסף בארונו של המלמד שמע האבא מהאבידה והתייאש, יזכה בזה המחזיק ולא המוצא.

[מטפס ועולה]

ידוע בשם החזו"א (שאמר להגרד"ל) שגם בזמנינו נשאר הדין למרות שנשתנה המציאות, ויש מביאים בשמו שזה מטעם הפקד בי"ד הפקד.

ידוע גם בשם החזו"א שאין ההלכה נקבעת על פי סיפורים

אכן, ולכן חיפשתי עכשיו ומצאתיו כאן (בסוף העמוד) בשם הגר"ד יפה. (ויצויין שהוא שאל אודות "בני ישיבה" שאינם ממשמשים בכיסם)
ובעבר ראיתי את זה בשם הגרח"ק בשם הגרד"ל ששמע מהחזו"א.

[כבוד שמים]

לכאו' גם החזו"א לא אמר כן אלא באופן שקבעו חז"ל, וא"כ יש לנו לדון בעיקר תקנת חז"ל האם הפקירו את המעות גם במקום של רוב קטנים.
יעויין בגליון הש"ס להגרעק"א בסוף סוגיית יאוש שלא מדעת שהק' איך אמרינן דעניים דמתא אחריתא אייאוש מעיקרא, הא איכא קטנים עניים.

[אבא לאחד]

לפי סברת אבא לאחד שממון הנמצא ב'חיידר' הוא בחזקת אבידה מדעת, באנו למח' הרמב"ם והטור האם הרי אלו שלו או שרק אין חיוב השבה,

הא דהוה אבידה מדעת הוא מבו' ב"ב פז: אך מבו' שם דלא הוי הפקר . עיי' קצוה"ח רסא' בזה. אך דברי לא הובנו. כתבתי דאף דל"ה הפקר מ"מ יודע מהאבידה והוה "יאוש מדעת" כמו תמרי דזיקי דידיע דנתרי (ב"מ כב) וזה כמעט מוכרע. (אלא שיש לחלק שאולי שם 'ודאי' יפול חלק מהפירות ואין ידוע איזה) ולאריכות דברי הוצרכתי לבאר ד' החזו"א וכן לענין אשה. דכיוון שידע שאם תאבד לא ידע הוי "יאוש מדעת"

[כבוד שמים]

האם אתה חושב שכל אבא ששולח עם בנו כסף יודע שהכסף יאבד, ומתייאש ממנו מראש?

[מטפס ועולה]

באותו ענין קשה לי. בזמנינו שהנשים מצויות ברחובות הרי אין ממונם שלהם ואין יאושם יאוש

מתוך גליון פרי חיים (של"ג) ענינים מהגראי"ל (הובא כאן):

ובסוגיא זו הובא לפני רבינו מה שהק' הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א לפי מה שיסד רבי יצחק אלחנן דיאוש של האשה לא מהני לממון הבעל, א"כ מ"ט אמרינן התם דהמוצא מעות בלי סימן יכול ליקחם לעצמו, ולא חשיב יאוש שלא מדעת, משום דאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה, וממילא בודאי כבר נודע לבעלים, למה לא נחוש אולי כסף זה שמצא, נפל מיד אשה נשואה, וזה שייך לבעל, והבעל עדיין אינו יודע שנאבדו, והדר הוי לי' יאוש שלא מדעת.
ומתחילה רצה רבינו לומר דסמכינן על רוב, דרוב מעות שנופלים הם מיד הבעלים עצמם. דבאמת כל דינא דרבי יצחק לכאו' הוא רק מחמת רוב, ואין לנו ודאי שמשמש, אלא דרוב אנשים ממשמשים, ועל סמך זה יכול לזכות בהם, אך לאחר זמן אמר דפשטות הסוגיא לא משמע כן.
ואמר ליישב באופן אחר דבדרך כלל כסף שבעל נותן לאשתו זה פחות או יותר כמה שהיא צריכה כדי לקנות בשוק וכדו', וכסף זה שנותן בידה כבר מעיקרא אייאושי מייאש, ואינו חושב שיחזור אליו, והוי שפיר יאוש מדעת, ובמעשה של רבי יצחק אלחנן היה סכום גדול שלא ניתן בידה כדי להוציא, ובזה ס"ל דכל זמן שלא נודע לבעל, לא מהני היאוש שלה].

ואולי יש ללמוד מזה לנושא האשכול (לא עיינתי).

[כבוד שמים]

זה חידוש גדול להחשיב כסף שניתן לאשה לצורך מסויים. כ'מעיקרא אייאושי מייאש'.

[עומדבדעתו]

מתוך שו"ת ויצב אברהם ח"א סי' קנ"ה

סימן קנה.pdf

[מאן דהו]

באותו ענין קשה לי. בזמנינו שהנשים מצויות ברחובות הרי אין ממונם שלהם ואין יאושם יאוש

viewtopic.php?f=24&t=3426