שלום רב.מנין אמר:בזמנינו אין הדין הרי אלו שלו במעות, לפי שאין רגילים למשמש בכיס בכל שעה.
מטפס ועולה אמר:ידוע בשם החזו"א (שאמר להגרד"ל) שגם בזמנינו נשאר הדין למרות שנשתנה המציאות, ויש מביאים בשמו שזה מטעם הפקד בי"ד הפקד.
אכן, ולכן חיפשתי עכשיו ומצאתיו כאן (בסוף העמוד) בשם הגר"ד יפה. (ויצויין שהוא שאל אודות "בני ישיבה" שאינם ממשמשים בכיסם)מנין אמר:מטפס ועולה אמר:ידוע בשם החזו"א (שאמר להגרד"ל) שגם בזמנינו נשאר הדין למרות שנשתנה המציאות, ויש מביאים בשמו שזה מטעם הפקד בי"ד הפקד.
ידוע גם בשם החזו"א שאין ההלכה נקבעת על פי סיפורים
הא דהוה אבידה מדעת הוא מבו' ב"ב פז: אך מבו' שם דלא הוי הפקר . עיי' קצוה"ח רסא' בזה. אך דברי לא הובנו. כתבתי דאף דל"ה הפקר מ"מ יודע מהאבידה והוה "יאוש מדעת" כמו תמרי דזיקי דידיע דנתרי (ב"מ כב) וזה כמעט מוכרע. (אלא שיש לחלק שאולי שם 'ודאי' יפול חלק מהפירות ואין ידוע איזה) ולאריכות דברי הוצרכתי לבאר ד' החזו"א וכן לענין אשה. דכיוון שידע שאם תאבד לא ידע הוי "יאוש מדעת"כבוד שמים אמר:לפי סברת אבא לאחד שממון הנמצא ב'חיידר' הוא בחזקת אבידה מדעת, באנו למח' הרמב"ם והטור האם הרי אלו שלו או שרק אין חיוב השבה,
מתוך גליון פרי חיים (של"ג) ענינים מהגראי"ל (הובא כאן):אבא לאחד אמר:באותו ענין קשה לי. בזמנינו שהנשים מצויות ברחובות הרי אין ממונם שלהם ואין יאושם יאוש
ואולי יש ללמוד מזה לנושא האשכול (לא עיינתי).ובסוגיא זו הובא לפני רבינו מה שהק' הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א לפי מה שיסד רבי יצחק אלחנן דיאוש של האשה לא מהני לממון הבעל, א"כ מ"ט אמרינן התם דהמוצא מעות בלי סימן יכול ליקחם לעצמו, ולא חשיב יאוש שלא מדעת, משום דאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה, וממילא בודאי כבר נודע לבעלים, למה לא נחוש אולי כסף זה שמצא, נפל מיד אשה נשואה, וזה שייך לבעל, והבעל עדיין אינו יודע שנאבדו, והדר הוי לי' יאוש שלא מדעת.
ומתחילה רצה רבינו לומר דסמכינן על רוב, דרוב מעות שנופלים הם מיד הבעלים עצמם. דבאמת כל דינא דרבי יצחק לכאו' הוא רק מחמת רוב, ואין לנו ודאי שמשמש, אלא דרוב אנשים ממשמשים, ועל סמך זה יכול לזכות בהם, אך לאחר זמן אמר דפשטות הסוגיא לא משמע כן.
ואמר ליישב באופן אחר דבדרך כלל כסף שבעל נותן לאשתו זה פחות או יותר כמה שהיא צריכה כדי לקנות בשוק וכדו', וכסף זה שנותן בידה כבר מעיקרא אייאושי מייאש, ואינו חושב שיחזור אליו, והוי שפיר יאוש מדעת, ובמעשה של רבי יצחק אלחנן היה סכום גדול שלא ניתן בידה כדי להוציא, ובזה ס"ל דכל זמן שלא נודע לבעל, לא מהני היאוש שלה].
אבא לאחד אמר:באותו ענין קשה לי. בזמנינו שהנשים מצויות ברחובות הרי אין ממונם שלהם ואין יאושם יאוש
מסרתי בכ"ז שיעור מיוחד, ניתן לשומעו כאן.
בספר חשוקי חמד בב"מ כא: מביא שכן שמע מגיסו הגרח"ק בשם החזו"אאכן, ולכן חיפשתי עכשיו ומצאתיו כאן (בסוף העמוד) בשם הגר"ד יפה. (ויצויין שהוא שאל אודות "בני ישיבה" שאינם ממשמשים בכיסם)
ובעבר ראיתי את זה בשם הגרח"ק בשם הגרד"ל ששמע מהחזו"א.
אני חשבתי ליישב בזה כך, שהרי מיירי בדבר של 'יאוש שלא מדעת', דהיינו שאילו היה נודע לבעליו בודאי היה מתיאש, רק שקיי"ל להלכה כאביי שיאוש שלא מדעת ל"ה יאוש, דהיינו שכל שלא התיאש בפויל - אין לזה דין יאוש. אכן נראה שלגבי זה מהני יאוש האשה, דמה שלא מועיל יאוש האשה אף כשהיא נושאת ונותנת מבואר בכסף הקדשים בסי' רס"ב שלפי שיכול הבעל לומר לה כמו לשליח ולאפוטרופוס - 'לתקוני שדרתיך ולא לעיוותי', וי"ל שכה"ג אי"ז עיוות היות שראוי באמת להתיאש בכזה מצב. [ובמעשה של ר' יצחק אלחנן היה סימן, רק היה רוב גוים, ויתכן שרוב גוים אינו דומה ליאוש שלא מדעת, שברוב גוים יש מקום שלא להתיאש. ועוד י"ל שהאשה שם לא היתה נושאת ונותנת - וכדרך הנשים פעם, וע"כ לא מועיל יאושה אפילו אם ראוי שתתיאש, ודו"ק.באותו ענין קשה לי. בזמנינו שהנשים מצויות ברחובות הרי אין ממונם שלהם ואין יאושם יאוש