ספר יונה - אנשי הספינה

ספר יונה נסוב סביב יונה שסירב להתנבא, ברח תרשישה, הושלך לים ונבלע ע"י הדג והתפלל ממעי הדגה, תשובת אנשי נינוה, והקיקיון המלמד את יונה שהקב"ה חס על נינוה העיר הגדולה.

אמנם בפ"א יש לכא' סטייה מהנושא הכללי וכניסה לפרט שצריך להבין את שייכותו לכלל מעשה דיונה, והוא "אנשי הספינה". אנשי הספינה מתחילה יראים וזועקים איש אל אלהיו, מפילים גורלות ונופל הגורל על יונה, וייראו יראה גדולה ויאמרו אליו מה זאת עשית, ויחתרו להשיב אל היבשה ולא יכולו, ויקראו אל ה' ויאמרו אנא ה' אל נא נאבדה וכו', וישאו את יונה ויטילוהו אל הים, ויראו יראה גדולה את ה' ויזבחו זבח לה' וידרו נדרים.

יש שייכות בין נבואת יונה הכללית ל'אנשי הספינה'?

ובעצם ענינם, בולט מאוד שאחזו במידת היראה. מתחילה 'וייראו המלחים ויזעקו איש אל אלהיו'. אח"כ 'וייראו האנשים יראה גדולה ויאמרו אליו מה זאת עשית'. ולבסוף 'וייראו האנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבח לה' וידרו נדרים'. (אגב, זה שפסגת עלייתם הרוחנית היתה 'ויזבחו זבח לה' וידרו נדרים', שייכת ליראתם? במה?)
 

HaimL

משתמש ותיק
שייכות בולטת. למעשה, תחילת המוסר שלמד יונה הנביא היה צריך להיות מאנשי הספינה. הרי הוא זה שברח, כדי למנוע את הצלת נינוה, אויבתה של ישראל. והאנשים שבספינה ניסו שלא להטיל אותו לים, עד שהבינו שאין להם ברירה בדבר.
 

שמעיה

משתמש ותיק
כשקראתי ביום הכיפורים את ספר יונה, חשבתי על הפסוקים בתפילתו המליצית מבטן הדגה:
ח בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, אֶת-ה' זָכָרְתִּי; וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי, אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ.  ט מְשַׁמְּרִים, הַבְלֵי-שָׁוְא--חַסְדָּם, יַעֲזֹבוּ.  י וַאֲנִי, בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה-לָּךְ, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי, אֲשַׁלֵּמָה:  יְשׁוּעָתָה, לַיהוָה.
לא יודע, זה הרגיש לי קצת הנגדה לאנשי הספינה, אך אולי אני סתם הוזה.
 

יושב בשבת תחכמוני

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
שייכות בולטת. למעשה, תחילת המוסר שלמד יונה הנביא היה צריך להיות מאנשי הספינה. הרי הוא זה שברח, כדי למנוע את הצלת נינוה, אויבתה של ישראל. והאנשים שבספינה ניסו שלא להטיל אותו לים, עד שהבינו שאין להם ברירה בדבר.

כבר אתה רומז בתוספת המילים "נינוה אויבתה של ישראל" לחילוק שיש להציע בין הדברים, בעוד נינוה - לדבריך - היא אויבתה של ישראל, הרי שיונה הוא איש נייטרלי ואין למלחים כל חשבון עמו, ולמה לא יחוסו עליו?
ניתן להציע עוד כמה חילוקים, כגון זריקת אדם בידים לים לעומת שוא"ת, ועוד, ובכלל צריך לדעת אם היתה איזושהי טענה על יונה במיעוט רחמים, או שכל הטענה היתה רק בכך ששיקוליו לכבוש נבואתו לא היו נכונים. אמנם ממעשה דהקיקיון נראה כדברי מר, וכמש"כ "אתה חסת על הקיקון וכו' ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה". ואכתי צ"ת.

עכ"פ לענ"ד קצת דחוק שכל המסר מאנשי הספינה הוא רק על מידת הרחמים, (בפרט שבפסוקים לא מוזכר שריחמו עליו אלא שפחדו מ'אל תתן עלינו דם נקיא').

הא מיהת, שכבודו פותח כאן סוגיא חדשה, מקומה של העיר נינוה בתמונה. מר נוקט שנינוה היא אויבתה של ישראל, זו מנין לו? והאם יש לכך משמעות לגבי מעשה דיונה? מקריאה תמימה של ספר יונה ניתן להבין שנינוה היא ממלכה שאין לה כל שייכות עם עם ישראל, לא לטוב ולא למוטב, ואך שנביא יהודי בסופו של דבר נחלץ להישבה לרבון העולם. מה באמת?
 

יושב בשבת תחכמוני

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמעיה אמר:
כשקראתי ביום הכיפורים את ספר יונה, חשבתי על הפסוקים בתפילתו המליצית מבטן הדגה:
ח בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, אֶת-ה' זָכָרְתִּי; וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי, אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ.  ט מְשַׁמְּרִים, הַבְלֵי-שָׁוְא--חַסְדָּם, יַעֲזֹבוּ.  י וַאֲנִי, בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה-לָּךְ, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי, אֲשַׁלֵּמָה:  יְשׁוּעָתָה, לַיהוָה.
לא יודע, זה הרגיש לי קצת הנגדה לאנשי הספינה, אך אולי אני סתם הוזה.

כוונת מר לענין "אשר נדרתי אשלמה"?
 

שמעיה

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
שמעיה אמר:
כשקראתי ביום הכיפורים את ספר יונה, חשבתי על הפסוקים בתפילתו המליצית מבטן הדגה:
ח בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, אֶת-ה' זָכָרְתִּי; וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי, אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ. ט מְשַׁמְּרִים, הַבְלֵי-שָׁוְא--חַסְדָּם, יַעֲזֹבוּ. י וַאֲנִי, בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה-לָּךְ, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי, אֲשַׁלֵּמָה: יְשׁוּעָתָה, לַיהוָה.
לא יודע, זה הרגיש לי קצת הנגדה לאנשי הספינה, אך אולי אני סתם הוזה.

כוונת מר לענין "אשר נדרתי אשלמה"?
כן. וגם על כך שיעזובו את חסדם. מדובר על עובדי אלילים, שברגע טוב התעוררו וזבחו זבח לה', אך את חסדם יעזובו לבסוף.
וכשאני כותב עתה מתחדד לי יותר: לנגד ויזבחו זבח - חסדם יעזובו. לנגד וידרו נדרים - אשר נדרתי אשלמה.
 

יושב בשבת תחכמוני

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמעיה אמר:
יושב בשבת תחכמוני אמר:
שמעיה אמר:
כשקראתי ביום הכיפורים את ספר יונה, חשבתי על הפסוקים בתפילתו המליצית מבטן הדגה:

לא יודע, זה הרגיש לי קצת הנגדה לאנשי הספינה, אך אולי אני סתם הוזה.

כוונת מר לענין "אשר נדרתי אשלמה"?
כן. וגם על כך שיעזובו את חסדם. מדובר על עובדי אלילים, שברגע טוב התעוררו וזבחו זבח לה', אך את חסדם יעזובו לבסוף.
וכשאני כותב עתה מתחדד לי יותר: לנגד ויזבחו זבח - חסדם יעזובו. לנגד וידרו נדרים - אשר נדרתי אשלמה.

דברי מר הם חידוש גדול, שאנשי הספינה בסופו של דבר לא החזיקו במדרגתם ונדרו ולא שילמו, (גם אם את הנדרים לא שילמו, הא מיהת שאת הזבחים כן זבחו). אמנם בפסוק באמת לא כתוב אלא "וידרו נדרים" ותו לא. <אגב, רש"י מפרש שנתגיירו>.

עכ"פ, אם כנים דבריך יש כאן תפנית מסוימת בסוגיית אנשי הספינה.
 

יאיר

משתמש ותיק
כמדומני שהדברים מתחוורים עפ"י פירוש הגר"א ליונה אך איני זוכר מה כתב שם מלבד זאת שהם היו 70 איש מ 70 אומות העולם (ואולי זה אפילו מדרש).
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
HaimL אמר:
שייכות בולטת. למעשה, תחילת המוסר שלמד יונה הנביא היה צריך להיות מאנשי הספינה. הרי הוא זה שברח, כדי למנוע את הצלת נינוה, אויבתה של ישראל. והאנשים שבספינה ניסו שלא להטיל אותו לים, עד שהבינו שאין להם ברירה בדבר.

כבר אתה רומז בתוספת המילים "נינוה אויבתה של ישראל" לחילוק שיש להציע בין הדברים, בעוד נינוה - לדבריך - היא אויבתה של ישראל, הרי שיונה הוא איש נייטרלי ואין למלחים כל חשבון עמו, ולמה לא יחוסו עליו?
ניתן להציע עוד כמה חילוקים, כגון זריקת אדם בידים לים לעומת שוא"ת, ועוד, ובכלל צריך לדעת אם היתה איזושהי טענה על יונה במיעוט רחמים, או שכל הטענה היתה רק בכך ששיקוליו לכבוש נבואתו לא היו נכונים. אמנם ממעשה דהקיקיון נראה כדברי מר, וכמש"כ "אתה חסת על הקיקון וכו' ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה". ואכתי צ"ת.

עכ"פ לענ"ד קצת דחוק שכל המסר מאנשי הספינה הוא רק על מידת הרחמים, (בפרט שבפסוקים לא מוזכר שריחמו עליו אלא שפחדו מ'אל תתן עלינו דם נקיא').

הא מיהת, שכבודו פותח כאן סוגיא חדשה, מקומה של העיר נינוה בתמונה. מר נוקט שנינוה היא אויבתה של ישראל, זו מנין לו? והאם יש לכך משמעות לגבי מעשה דיונה? מקריאה תמימה של ספר יונה ניתן להבין שנינוה היא ממלכה שאין לה כל שייכות עם עם ישראל, לא לטוב ולא למוטב, ואך שנביא יהודי בסופו של דבר נחלץ להישבה לרבון העולם. מה באמת?
וַיִּסַּ֣ע וַיֵּ֔לֶךְ וַיָּ֖שׇׁב סַנְחֵרִ֣יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֑וּר וַיֵּ֖שֶׁב בְּנִֽינְוֵֽה׃

וראה שם במפרשים 
 
 

HaimL

משתמש ותיק
וראה בחומש בראשית

מִן־הָאָ֥רֶץ הַהִ֖וא יָצָ֣א אַשּׁ֑וּר וַיִּ֙בֶן֙ אֶת־נִ֣ינְוֵ֔ה וְאֶת־רְחֹבֹ֥ת עִ֖יר וְאֶת־כָּֽלַח׃
 

שמעיה

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
שמעיה אמר:
יושב בשבת תחכמוני אמר:
כוונת מר לענין "אשר נדרתי אשלמה"?
כן. וגם על כך שיעזובו את חסדם. מדובר על עובדי אלילים, שברגע טוב התעוררו וזבחו זבח לה', אך את חסדם יעזובו לבסוף.
וכשאני כותב עתה מתחדד לי יותר: לנגד ויזבחו זבח - חסדם יעזובו. לנגד וידרו נדרים - אשר נדרתי אשלמה.

דברי מר הם חידוש גדול, שאנשי הספינה בסופו של דבר לא החזיקו במדרגתם ונדרו ולא שילמו, (גם אם את הנדרים לא שילמו, הא מיהת שאת הזבחים כן זבחו). אמנם בפסוק באמת לא כתוב אלא "וידרו נדרים" ותו לא. <אגב, רש"י מפרש שנתגיירו>.

עכ"פ, אם כנים דבריך יש כאן תפנית מסוימת בסוגיית אנשי הספינה.
עדיין לא מדובר בחידוש אלא במחשבות בלבד בזמן הקריאה.
עלינו לזכור שיונה לא היה אמור לדעת על נדרי וזבחי אנשי הספינה. אך ייתכן וניבא ולא ידע או שאפילו כן ידע מה ניבא.
ובכל מקרה, יתכן והוא מתייחס לאופי האנשים כפי שלמד להכיר, עובדי אלילים אשר נתפסים בכל קש אפשרי, עד כדי הערתו והדרישה ממנו לקום ולקרוא אל אלוקיו, כך שמסתבר שאחרי שראו את יד אלוקיו החזקה ידרו לו נדרים, אך עבודה מסוג זה אינה אמתית ואין לה קיום.
מה שאין כן יונה מעיד על עצמו, שהוא עובד את ה' מאז וגם עתה כשהוא בתהום רבה הרי הוא ממשיך בעבודתו מאז.
(אגב, המילים בתפילתו מפעימות ביופיין...)
 
 

לביא

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
יש שייכות בין נבואת יונה הכללית ל'אנשי הספינה'?
אם היה לי לבוא לומר פרוש מחודש, הוא לומר שנינוה לא חשב שיוכל להחזיר את נינוה בתשובה ולא מצא לעצמו מקום בתוכחתם, אך לפעמים התשובה מגיע ממקום לא צפוי, וכמו שאנשי הספינה פנו כל אחד לאלהיו, ואחרי שראו את נס יונה חזרו בתשובה (דבר שמאד מזכיר את חזרתו בתשובה של מנשה כדאיתא במדרש), כך גם ליונה לא לפקפק אחר החזרת נינוה בשובה.
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
שמעתי מאחד ביוה"כ (ואיני יודע מקור הדברים, ואשמח אם מישהו יודע), שהסיבה שאנשי ננוה חזרו בתשובה, הוא משום שאנשי הספינה הגיעו אליהם וסיפרו את המעשה שהיה עם יונה. ולכן חרה ליונה על מה שחזרו בתשובה משום שאם לא היה בורח מהקב"ה והיה הולך לננוה, הם לא היו שומעים לו.
 
חלק עליון תַחתִית