ראובן ושמעון שכרתו ברית שלום ביניהם האם הדבר מחייב גם את נשותיהם

אור זורח

משתמש ותיק
 אברבנאל שופטים פרק ד
(כב) וכאשר בא ברק אחריו יצאה לקראתו ואמרה לך ואראך את האיש אשר אתה מבקש, ותראהו סיסרא מת מוטל ארצה, זהו ספור הענין: וראוי שנדע למה לא נזכר בכל זה חבר הקיני כי אם יעל אשתו? בהיותו חבר חי, כמ"ש כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני, וגם איך עשתה יעל כדבר הרע הזה אם היה שלום בינה ובין יבין מלך חצור אשר היה סיסרא שר צבאו? והנראה אלי שספר הכתוב שנתחברו שתי הסבות לשמצאה יעל מקום לעשות זה הפעל. הראשונה היא כי בעניני המלכים אין הדבר אסור או מותר נאה או מגונה, כי אם ע"פ הדברים אשר ישימו ויקימו ביניהם, וכאשר חבר הקיני עשה שלומו התחכם מאד ואמר, כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני, הנה לא אמר בין בית יבין, אבל אמר בין יבין, שלו לבדו היה השלום ולא נכלל א"כ סיסרא באותו שלום, ולכן פרט ובין בית חבר הקיני, שמצד חבר היה השלום כולל לכל אנשי ביתו ולא כן מצד יבין כי אם לו לבדו. והסבה השנית כי סיסרא לא הלך לאהל חבר הקיני כי אם לאהל אשתו, כי היה ליעל אהל נפרד ונבדל מאהל בעלה, ולזה אמר אל אהל יעל לקראת סיסרא כי לא היה שם חבר בעלה, וידוע מנימוסי המלכים שאין האשה מחוייבת לדברים שיעשה הבעל מהשלימתו ושמירת המבצרים, ומפני זה יכלה לעשות מה שלא יוכל בעלה לעשותו. ויראה שהיה חבר הקיני נכנס באהלו ולא יעשה דבר לא לעזר ישראל ולא כנגדם. הנה הותרה בזה השאלה השלישית.
ולמדנו מזה תועלת שמיני שאין שלום ומלכות כי אם ע"פ הדברים אשר ידברו ואשר יכתבו על ספר,
ושהנשים אינם מחוייבות בזה,
כי הן פטורות מכל חיוב כי אם עבודת בעליהן חייבין לשמור ולעשות: 


גם המלבי''ם הביא את הטעם הזה אך כתב שאין צריך לזה 

המלבי"ם שופטים פרק ד פסוק יז
(יז) וסיסרא. הנה מהרי"א שאל פה איך עשתה יעל כדבר הרע הזה להרוג את סיסרא אחר ששלום בינו ובין בית בעלה ובא לביתה, וזה נגד חוקי המדינות. ואני אומר כפי שטתו, הנה השלום שבין יבין ובית חבר היה שלום כולל עם בני קיני השוכנים במדבר יהודה, שעז"א ובין בית חבר הקיני, ועתה שנפרד חבר מאת אחיו ונטה אהלו בין ב"י, אין עליו חיוב הברית של בני קיני, כי נפרד מהם. והטעם הב' כמ"ש מהרי"א שנס אל אהל יעל, והאשה פטורה מעניני המדיניות, והיא עשתה זאת לא בעלה. אולם לא הוצרכנו לכ"ז אחרי היו בית חבר מבני ישראל, ואיך לא יריבו ריב עמם ואלהיהם:
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
אור זורח אמר:
 אברבנאל שופטים פרק ד
(כב) וכאשר בא ברק אחריו יצאה לקראתו ואמרה לך ואראך את האיש אשר אתה מבקש, ותראהו סיסרא מת מוטל ארצה, זהו ספור הענין: וראוי שנדע למה לא נזכר בכל זה חבר הקיני כי אם יעל אשתו? בהיותו חבר חי, כמ"ש כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני, וגם איך עשתה יעל כדבר הרע הזה אם היה שלום בינה ובין יבין מלך חצור אשר היה סיסרא שר צבאו? והנראה אלי שספר הכתוב שנתחברו שתי הסבות לשמצאה יעל מקום לעשות זה הפעל. הראשונה היא כי בעניני המלכים אין הדבר אסור או מותר נאה או מגונה, כי אם ע"פ הדברים אשר ישימו ויקימו ביניהם, וכאשר חבר הקיני עשה שלומו התחכם מאד ואמר, כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני, הנה לא אמר בין בית יבין, אבל אמר בין יבין, שלו לבדו היה השלום ולא נכלל א"כ סיסרא באותו שלום, ולכן פרט ובין בית חבר הקיני, שמצד חבר היה השלום כולל לכל אנשי ביתו ולא כן מצד יבין כי אם לו לבדו. והסבה השנית כי סיסרא לא הלך לאהל חבר הקיני כי אם לאהל אשתו, כי היה ליעל אהל נפרד ונבדל מאהל בעלה, ולזה אמר אל אהל יעל לקראת סיסרא כי לא היה שם חבר בעלה, וידוע מנימוסי המלכים שאין האשה מחוייבת לדברים שיעשה הבעל מהשלימתו ושמירת המבצרים, ומפני זה יכלה לעשות מה שלא יוכל בעלה לעשותו. ויראה שהיה חבר הקיני נכנס באהלו ולא יעשה דבר לא לעזר ישראל ולא כנגדם. הנה הותרה בזה השאלה השלישית.
ולמדנו מזה תועלת שמיני שאין שלום ומלכות כי אם ע"פ הדברים אשר ידברו ואשר יכתבו על ספר,
ושהנשים אינם מחוייבות בזה,
כי הן פטורות מכל חיוב כי אם עבודת בעליהן חייבין לשמור ולעשות: 


גם המלבי''ם הביא את הטעם הזה אך כתב שאין צריך לזה 

המלבי"ם שופטים פרק ד פסוק יז
(יז) וסיסרא. הנה מהרי"א שאל פה איך עשתה יעל כדבר הרע הזה להרוג את סיסרא אחר ששלום בינו ובין בית בעלה ובא לביתה, וזה נגד חוקי המדינות. ואני אומר כפי שטתו, הנה השלום שבין יבין ובית חבר היה שלום כולל עם בני קיני השוכנים במדבר יהודה, שעז"א ובין בית חבר הקיני, ועתה שנפרד חבר מאת אחיו ונטה אהלו בין ב"י, אין עליו חיוב הברית של בני קיני, כי נפרד מהם. והטעם הב' כמ"ש מהרי"א שנס אל אהל יעל, והאשה פטורה מעניני המדיניות, והיא עשתה זאת לא בעלה. אולם לא הוצרכנו לכ"ז אחרי היו בית חבר מבני ישראל, ואיך לא יריבו ריב עמם ואלהיהם:
אם היא לא כרתה ברית, א''כ אין כח לבעלה לכופה על כך, וממילא אינה מחויבת.
 
 

אור זורח

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
אם היא לא כרתה ברית, א''כ אין כח לבעלה לכופה על כך, וממילא אינה מחויבת.
היה מקום לומר שהרי
אפילו מנהגים שבעלה נוהג יש שהיא צריכה ללכת אחריו
וכן הכל מעלין לארץ ישראל
שאשה עזר כנגדו וצריכה לסייע לו
ואין לומר שאני התם שעל דעת כן
דא''כ היכי שהברית היתה לפני הנישואין מאי איכא לך למימר

דרך אגב נראה מדבריהם שאין בזה דין תורה ומדין תורה אין שאלה שמותרת
וכל השאלה היתה שאין זה ראוי והגון לכן כתבו שכן הוא דין המלכים
אך אולי יש לומר שמדין תורה חייבת אלא ששם דינא דמלכותא דינא
 
חלק עליון תַחתִית