ראיתי כעת בספר המצוות לרמב"ם עשה לז במצוות לה יטמא שכתב: [מצווה] זו עצמה היא מצוות אבל, כלומר שכל אדם מישראל חייב להתאבל על קרוביו; רצוני לומר ששה מתי מצווה. ומחמת חומר חיוב זה פירש בכהן, שהוא מוזהר על הטומאה, שיתטמא על כל פנים כשאר ישראל כדי שלא יקלו בדיני אבלות.
ומבואר דממצוה זו למדים דיני האבלות בכל ישראל, אכן סו"ס ל"מ מצוה בישראל להטמא לקרוביו, וצ"ע. ועצם דבריו צ"ב מה ענין הטומאה לאבלות.
[ואגב ברמב"ם הלכות אבל א, א הביא מקרא אחר, וצ"ב].