שאלה בפרשת עקב - שכר ועונש

תיובתא

משתמש ותיק
דברים ז' כב':
וְנָשַׁל֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛ל מִפָּנֶ֖יךָ מְעַ֣ט מְעָ֑ט לֹ֤א תוּכַל֙ כַּלֹּתָ֣ם מַהֵ֔ר פֶּן־תִּרְבֶּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה:
וברש"י:
פן תרבה עליך חית השדה והלא אם עושין רצונו של מקום אין מתיראין מן החיה, שנאמר וחית השדה השלמה לך (איוב ה, כג.), אלא גלוי היה לפניו שעתידין לחטוא
.

ולכאורה יש להקשות דאם יחטאו ויגזר דינם לקבל עונש, מה בכך שלא יהיו חיות, וכי חסרים שלוחים למקום להענישם?
ואולי יש לתרץ דבכדי לשנות טבע על ידי תפילה כדי להינצל מגזירה, צריך זכויות, וכגודל שינוי הטבע שבשינוי הגזירה, כך צריך יותר זכויות (לדוגמה חולה סופני צריך זכויות רבות יותר בכדי שינצל, מאשר אדם שהצטנן),
וא"כ הקב"ה דאג שאחרי שיחטאו, ויתחילו להיענש בעונשים אחרים, תהיה תפילתם קלה יותר להתקבל, בגלל ששינוי הטבע של הגזירה יהיה קטן יותר מהשינוי הנדרש על ידי ביטול חיית השדה (הנמצאת במקומות רבים מן הסתם).

נקודה זו מעלה דיון מעניין: הרי לפי מה שתיארנו חומרת החטאים שייעשו בעתיד על ידי עם ישראל, בין אם תהיה חיה השדה, ובין אם לאו, תהיה שוה, וא"כ יוצא שאדם חוטא במצב מציאותי מסויים (כשיש את חיית השדה) נענש יותר, ואדם שיעשה את אותו חטא בדיוק במצב מציאותי אחר יענש פחות. והדברים צריכים קצת ביאור שהרי לכאורה השכר והעונש אמורים להיות תלויים בבחירתו של האדם בלבד ולא בכל מיני נסיבות חיצוניות משתנות.

(יש ראיות נוספות למהלך זה של השתנות העונשים לפי מצב מציאותי, שאם יסתייע בעז"ה אעלה בהמשך)
 

סבא

משתמש ותיק
אם הקושיה רק מצד זה, לא קשה מידי כלל, שהרי אפשר לבאר בפשיטות, שאם יחטאו לא יהיו מוגנים מפני החיות ואז מדין ונשמרתם אסור יהיה להם לצאת מביתם באופן הרגיל, ומי שיצא ייחשב מאבד עצמו לדעת וזה לבד סיבה להמיתו כידוע, ונמצא שחייהם לא יהיו חיים, ופשוט.
אלא שעיקר היסוד גם כן פשיטא הוא, ששינוי הטבע צריך יותר זכויות, ולא רק שינוי הטבע, אלא עוד הרבה דברים [ולדוגמא מפורסמת: הסטייפלר היה מייעץ למי שנחלה ל"ע במחלה הידועה לא לומר זאת לאחרים, כי אז יהיה קשה יותר להתרפא, וזה חידוש גדול שהרי מונע תפילות של אחרים],
ומה ששאלת, אם כן נמצא שעל אותו חטא יהיה עונש אחר לפי הנסיבות, וודאי אין הדבר כך, שהרי סוף החשבון נעשה בעולם הנשמות ובעולם הבא ולא כאן, ועל האדם מוטל לחתור להאריך את ימיו ככל האפשר, שמא יזכה ויתקן.
 

יעבץ

משתמש ותיק
בין "וכרתי להם ברית עם חיית השדה" לבין "והשלחתי בכם את חיית השדה" יש מצב נורמלי, ליכא שמד וליכא שלום, ואז סכנת החיות מצויה, והקב"ה מבטיח שטובתינו בירושת הארץ לא תצא בהפסדינו.
ואין כאן מכת ערוב שצריך להסתגר בבתים, שחל בדרך ארי בין הרחובות. אלא יותר 'המעיטה דרכיכם', שאנשים מפחדים לעבור בין עיר לעיר ומקום למקום, ששם מצויים החיות, וגם על זאבים שאכלו שתי תינוקות בעבר הירדן גזרו תענית.
ודרך אגב מעניין הדבר שבזמנינו התקיים באופן מלא הכתוב 'והשבתי חיה רעה מן הארץ', ואין זה בצדקתינו וביושר לבבנו, שהרי סיפא דקרא לא התקיים כלל 'וחרב לא תעבור בארציכם'. אלא מסתרי הנהגתו ית', פליאה דעת ממני.
וצריך לעיין בזה הרבה, שרבות מקללות הגלות ואף מקללות האנושות כולה נרפאו בימינו, ומנגד עניינים אחרים עדיין בתוקף. ועכ"פ זה מחזק שהנה תכף ומיד יתוקן הכל והייתה לה' המלוכה.
 
חלק עליון תַחתִית