מדוע אין דברי האוכל בבית צר עין נשמעים (ר' יונה, משלי)

[במבי]

משלי כג-ח

אַל-תִּלְחַם--אֶת-לֶחֶם, רַע עָיִן; וְאַל-תִּתְאָו, לְמַטְעַמֹּתָיו.
ז כִּי, כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ-- כֶּן-הוּא:
אֱכוֹל וּשְׁתֵה, יֹאמַר לָךְ; וְלִבּוֹ, בַּל-עִמָּךְ.
ח פִּתְּךָ-אָכַלְתָּ תְקִיאֶנָּה; וְשִׁחַתָּ, דְּבָרֶיךָ הַנְּעִימִים.

(מדובר שהצר עין הזמין אותך לארוחה אך לא מתכוון באמת להזמנתו, וכשאתה בא לאכול עמו הוא כואב על כל ביס שלך על דבר איבוד מאכלו\ממונו)

כותב ר' יונה:

ח - אם איש חכם אתה בתורה או בכל חכמה או בדרך ארץ, ותדבר על שלחנו בדברי דעת וחכמה, תשחית דבריך הנעימים
כי יהיו עליו למשא, כל לבו יעצב בקרבו על דבר אכלך עמו, ואמרו במוסרים, אל תדבר עם איש אשר נעלו צר.

נהניתי, העברתי לציבור.

[רוצה לדעת]

ובדרך מליצה,
הוא בכלל אמרם האדם ניכר בכוסו היינו כאשר מגיש לשני כוס לשתות,
ניכר היאך הוא מגיב לשתיית השני אי בצרות עין או ברחבות הלב...