עוד ראיתי מביאים את הבני יששכר בשם המדרש (בני יששכר – תשרי, וכן אגרא דפרקא סימן קמ"ו): מי שמשתתף בברית מילה עוונותיו נמחלין, כי אליהו הנביא היתנה עם הקדוש ברוך הוא דאינו רוצה לילך לברית כשרשעים נמצאים שם, ולכן הבטיח לו הקדוש ברוך הוא שימחול לכל העם העומד אצל הברית מילה. והובא המדרש גם בספר 'שולחן גבוה' לרבי יוסף מלכו ז"ל (נדפס בשנת תקכ"ד) ובספר 'מכשירי מילה' לרבי אליהו ברבי יוסף שמאע הלוי ז"ל (נדפס בשנת תקנ"ג), וסמכו על זה גם להלכה לענין קפידת המהרי"ל והלבוש להדר אחר מוהל מובחר ביראת שמים, כדאיתא בספר 'מכשירי מילה' (פרק ד' אות י"ח) וזה לשונו שם: ולפי המדרש שאמרו שאין אליהו בא לברית מילה אלא אם כן מכפר הקדוש ברוך הוא את כל עוונות הנמצאים שם, ושמעתי שיש במדרש שאם יש רשע באותה מילה, אומר אליהו להקדוש ברוך הוא איני הולך לשם מפני פלוני הרשע שיש שם, והקדוש ברוך הוא מוחל כל עוונותיו כדי שילך אליהו לשם, אם כן אין אנו צריכין לדבר הזה של אור זרוע לבקש איש תם וישר להיות סנדק או מוהל, דכל העומדים שם הם מכופרי עוון, וכן המנהג שלא לדקדק אחר זה, ומה גם דגדול החזקה דכל ישראל בחזקת כשרים הם". ובספר 'זכר דוד' (מאמר א' פרק מ"ח) לבן דורו של החיד"א, כתב דיש לסמוך על זה במקום הצורך, וגם בספר 'מעבר יבק' (חלק עתר ענן קטורת פרק ה') הפליג בחשיבות המשתתף במעמד המילה, וזה לשונו שם: כל העם ההולכים לברית מילה, הם כמקבלים פני השכינה הבאה להופיע מאורה על כל המטפלים במצוה ההיא, ויש להם תוספת נשמה גם כן, לכן אמרו שיום טוב שלהם הוא, כמו שביום טוב יש נשמה יתירה, ולכן חייבים כל העם לעמוד בעמידה בשעת המילה, עד כאן לשונו.