רבנו בחיי (כד, טו) ויהי הוא טרם כילה לדבר. יש להתבונן בתוספת מלת הוא, כי היה הכתוב ראוי לומר ויהי ככלותו לדבר, אבל מלת הוא שמו של הקב"ה, וכן, הוא עשנו ולא אנחנו (תהלים ק, ג), ועבד הלוי הוא (במדבר יח, כג), נרמז בלשון הוא כי היה עמו סיוע אלהים בשליחות ההוא על ידי המלאך שהתפלל עליו אברהם הוא ישלח מלאכו לפניך, ורמז לך הכתוב כי המלאך קדם לפניו, ועד שלא הספיק לגמור את הדבר כבר היה שם המלאך על עין המים להזמין לו את רבקה, הוא שאמר והנה רבקה יוצאת, כי מלת והנה לשון זימון הוא. ומיד וירץ העבד לקראתה, ממה שראה שעלו המים לקראתה, כמו שדרשו חז"ל (בראשית רבה ס, ה), ואז התבונן העבד ממה שדיבר לו אברהם כי מלאך ה' יתברך עמו. וכן סיפר הוא לבני הבית שאמר לו אברהם הוא ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך:
מפני זה תמצא כי מן העת הזאת שהוברר לו כי המלאך עמו הוא נקרא בפרשה איש, כי עד עתה קראו בשם עבד, וישם העבד, ויקח העבד, וירץ העבד, מכאן ואילך נקרא איש על שם המלאך שהיה עמו שנקרא איש, וכענין שכתוב והאיש גבריאל (דניאל ט, כא), ויאמר האיש נסעו מזה (בראשית לז, יז) על דעת חז"ל (תנחומא וישב ב), ועל כן יקראנו על שם המלאך ההולך עמו, והתחיל לומר והאיש משתאה כלומר מתעכב ושוהא בשבילה כי היה מתכוון ומתבונן בענין המלאך שהובטח עליו מתוך שהיה רואה הצלחת המעשים. ומזה יזכירנו הכתוב בשם האיש, ויקח האיש, ויקוד האיש, כה דיבר אלי האיש, ויבוא האיש הביתה. וכאשר הרשו אותו לבן ובתואל לקחת את רבקה ואמרו הנה רבקה לפניך קח ולך, שהוא גמר השליחות וחתימת הצלחת הדרך חזר העבד לקדמותו, והזכירו הכתוב בלשון עבד כמו בראשונה. הוא שאמר ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב, ויקח העבד את רבקה וילך, ותאמר אל העבד, ויאמר העבד, ויספר העבד ליצחק:
ואין להקשות מן התלכי עם האיש הזה, כי אינו דברי התורה רק דברי אחיה ואמה, ולא יתכן להם לומר התלכי עם העבד הזה, שאינו דרך מוסר ואין כבודה בכך. ומה שכתוב ותלכנה אחרי האיש והם דברי תורה, זה היה לכבוד רבקה שאין לומר ותלכנה אחרי העבד כי התורה חששה לכבוד רבקה ונערותיה. או אפשר עוד לומר כי האיש משתאה לה רמז למלאך שהיה מתעכב ושוהה על עין המים בשבילה, ומשם ואילך קרא העבד בשם האיש. ומה שיחזק לך הענין הוא אמרו בסוף הפרשה ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את רבקה וילך, ביאר כי האיש והעבד ענינים חלוקים זה מזה.