אפשר לפי"מ דאיתא בב"מ דף ח' ע"א שנים שגנבו שניהם חייבין אף אי ליכא שלד"ע ורבא ס"ל שם שהוא מדין מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה, ולדעת רש"י הוא אף בשלא הגביהו כולם, עיי"ש. ובאחרונים דנו אי כולם חייבין הכל או שכ"א חייב בחלק מהגניבה, עי' אמרי בינה חו"מ דיינים סי"ב ושבות יעקב ח"א סי' קע"ח ובחת"ס חו"מ סי' קל"ג ובחזו"י ב"ק פ"י ט"ז. ולכן הוא שאמרו שכולם יהיו עבדים, אמנם דוקא מי שעשה המעשה גניבה הוא שימות כי חיוב המיתה בב"נ על המיתה הוא על המעשה הרע וכידוע, ולכן דוקא עושה המעשה ולא כל השותפין שהיה לדעתם. או כמש"כ האחרונים הנ"ל דעכ"פ כולם נעשים ערבין ודו"ק.
או די"ל עפ"י דעת הסוברים [תומים ל"ב סק"ב, ומחנ"א שלוחין סי"ד] שמנכרי לנכרי יש שליח לד"ע וממילא מחוייבים כולם כי שלחו אותו, ורק עושה המעשה הוא שחייב מיתה וכנ"ל.
וברשב"ם כאן שזהו מנהג הסוחרים ללקות זע"ז,
ובפרשת דרכים דרוש א' פי' שהגנב יתחייבו מיתה כדין ב"נ שגנב והם יהיו לעבדים שזהו מנמוסי ב"נ, עיי"ש.