איתא במדרש (מדרש תנחומא פרשת ויגש סימן ה') "אמר להם יוסף הנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי בלשון הקודש אני מדבר, ולא היו מאמינים בו עד שפרע את עצמו והראה להם חותם ברית." שהראה להם שהוא מהול. (הובא בעוד מדרשים וברש"י)
וקשה מה הוכחה יש כאן שהרי כל מצרים מהולים היו שכ' רש"י לעיל על הפסוק "אשר יאמר לכם תעשו" "לפי שהיה יוסף אומר להם שימולו" וכו' (ובאמת צ"ב מה התועלת במה שיהיו המצרים מהולים. ושמעתי לפרש שלא יתביישו אחיו לעת"ל כשיבואו למצרים. ועוד שמעתי שיוסף הסביר להם טעם לגזירתו שעור המילה הוא מגביר התאוה, ולכן כדי שלא יתרבו ויגמר המזון ציוה עליהם למול.)
והיה אפש"ל שזה גופא היתה הראיה שמל את כל מצרים. אך בזה לא יתבאר כ"כ מה הוצרך להראות להם שהוא מהול שהידיעה שציווה את המצרים למול היא עצמה הראיה.
ור' חיים פלטיאל כ' "וי"ל שלא היה להם פריעה והוא היה לו פריעה" עכ"ל. ולא ידעתי זאת מנ"ל שלא ציום אלא על המילה (ואולי לפי מטעם הנ"ל מספיק היה לצוותם למול)
והראוני בחזקוני שעע"ז וכ' ז"ל "ואעפ"י שהמצריים נמולים היו כמו שפרש"י אשר יעשה לכם תעשו, היינו מחמת דוחק רעב, אבל הוא עשיר אם כן לא מל אם לא היה יהודי. ד"א השבטים לא היו יודעים במצרים שהם נמולים ולכך היה להם להכיר ביוסף במילתו."
ואילו הכלי יקר כ' ז"ל "רצה בזה להראות צדקתו שהיה בין שטופי זימה ולא נכשל בעריות כי הבועל ארמית משכה ערלתו". אך זה לא יסביר דברי התנחומא " ולא היו מאמינים בו עד שפרע את עצמו והראה להם חותם ברית."
ועוד שמעתי לתרץ ע"פ דברי המדרש (מד"ר ריש פרשת וישב) "א"ר שמואל בר נחמן אלה תולדות יעקב יוסף לא היה צריך קרא למימר כן אלא אלה תולדות יעקב ראובן, אלא מה ת"ל יוסף אלא שכל מה שאירע לזה אירע לזה, מה זה נולד מהול אף זה נולד מהול". והנולד מהול אינו דומה לנימול.
אך לא מצאתי מקור לזה ואיני יודע אם אכן כך היא המציאות. אשמח אם יש ביד מי להחכימני בזה.
וקשה מה הוכחה יש כאן שהרי כל מצרים מהולים היו שכ' רש"י לעיל על הפסוק "אשר יאמר לכם תעשו" "לפי שהיה יוסף אומר להם שימולו" וכו' (ובאמת צ"ב מה התועלת במה שיהיו המצרים מהולים. ושמעתי לפרש שלא יתביישו אחיו לעת"ל כשיבואו למצרים. ועוד שמעתי שיוסף הסביר להם טעם לגזירתו שעור המילה הוא מגביר התאוה, ולכן כדי שלא יתרבו ויגמר המזון ציוה עליהם למול.)
והיה אפש"ל שזה גופא היתה הראיה שמל את כל מצרים. אך בזה לא יתבאר כ"כ מה הוצרך להראות להם שהוא מהול שהידיעה שציווה את המצרים למול היא עצמה הראיה.
ור' חיים פלטיאל כ' "וי"ל שלא היה להם פריעה והוא היה לו פריעה" עכ"ל. ולא ידעתי זאת מנ"ל שלא ציום אלא על המילה (ואולי לפי מטעם הנ"ל מספיק היה לצוותם למול)
והראוני בחזקוני שעע"ז וכ' ז"ל "ואעפ"י שהמצריים נמולים היו כמו שפרש"י אשר יעשה לכם תעשו, היינו מחמת דוחק רעב, אבל הוא עשיר אם כן לא מל אם לא היה יהודי. ד"א השבטים לא היו יודעים במצרים שהם נמולים ולכך היה להם להכיר ביוסף במילתו."
ואילו הכלי יקר כ' ז"ל "רצה בזה להראות צדקתו שהיה בין שטופי זימה ולא נכשל בעריות כי הבועל ארמית משכה ערלתו". אך זה לא יסביר דברי התנחומא " ולא היו מאמינים בו עד שפרע את עצמו והראה להם חותם ברית."
ועוד שמעתי לתרץ ע"פ דברי המדרש (מד"ר ריש פרשת וישב) "א"ר שמואל בר נחמן אלה תולדות יעקב יוסף לא היה צריך קרא למימר כן אלא אלה תולדות יעקב ראובן, אלא מה ת"ל יוסף אלא שכל מה שאירע לזה אירע לזה, מה זה נולד מהול אף זה נולד מהול". והנולד מהול אינו דומה לנימול.
אך לא מצאתי מקור לזה ואיני יודע אם אכן כך היא המציאות. אשמח אם יש ביד מי להחכימני בזה.