הר האלקים הוא שם ההר מאז מעשה הסנה, ואין השם מעיד על קדושה כלשהי.שאר לעמו אמר:כתי' באליהו (מלכ"א יט ח): 'ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלקים חרב'.
כלומר גם אחר ששכינה יצאה ממנו שמו עליו הר האלוקים. אמנם אין בו דין 'מורא', ולכן נאמר בתריה 'ויבא שם אל המערה וילן שם', אבל שמו עליו הר האלוקים, והיינו שיש בו קדושה.
ובמשוך היובל, היינו שאין מורא, ומותר לעלות, אבל לא שנהפך חולין.
והרבה דרגות יש בקדושת מקום ושכינה. וכדרך שמצאנו שמותר להפנות מן הצופים משחרב ביהמ"ק, אבל בו עצמו יש דין מורא. וכיו"ב הרבה חילוקי דינים.
ודאי שמה שנאמר למשה 'של נעליך וגו' אדמת קודש הוא' לא שייך לאחר מתן תורה. והיינו דמשעת 'משוך היובל' פקע הקדושה מן ההר. אולי מבחינה רגשית יש קשר לכלל ישראל עם המקום שניתנה בו תורה, אך ודאי אין בו שום קדושה.שאר לעמו אמר:טענה קלושה.
הרי מיניה מוכח שהוא מקום מקודש, שהרי משום כך הלך לשם אליהו - כי הוא הר האלוקים.
וכן נמצא בכל מקום שהיתה בו שכינה דלכך כתי' בשמואל 'והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה', ובכו"פ ביאר שהם מקומות ששרתה בהם שכינה.
אולי נברר כוונת כותרת האשכול. אם הכוונה מורא - אין
אם הכוונה קדושה ומקום סגולי - יש
אם הכוונה קדושה במובן ההלכתי - איןשאר לעמו אמר:אולי נברר כוונת כותרת האשכול. אם הכוונה מורא - אין
אם הכוונה קדושה ומקום סגולי - יש
לא רגשות (אליהו הנביא הלך להר חורב - לא בשביל רגשות..). קדושה וסגולה להשפעה רוחנית וכל כיו"ב.דרומאי אמר:ודאי שמה שנאמר למשה 'של נעליך וגו' אדמת קודש הוא' לא שייך לאחר מתן תורה. והיינו דמשעת 'משוך היובל' פקע הקדושה מן ההר. אולי מבחינה רגשית יש קשר לכלל ישראל עם המקום שניתנה בו תורה, אך ודאי אין בו שום קדושה.שאר לעמו אמר:טענה קלושה.
הרי מיניה מוכח שהוא מקום מקודש, שהרי משום כך הלך לשם אליהו - כי הוא הר האלוקים.
וכן נמצא בכל מקום שהיתה בו שכינה דלכך כתי' בשמואל 'והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה', ובכו"פ ביאר שהם מקומות ששרתה בהם שכינה.
אולי נברר כוונת כותרת האשכול. אם הכוונה מורא - אין
אם הכוונה קדושה ומקום סגולי - יש
פירוש הכו''פ על קרא דשמואל לא ידעתי, אשמח אם תביאנו בהרחבה.
pkd אמר:
שאר לעמו אמר:כתי' באליהו (מלכ"א יט ח): 'ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלקים חרב'.
כלומר גם אחר ששכינה יצאה ממנו שמו עליו הר האלוקים. אמנם אין בו דין 'מורא', ולכן נאמר בתריה 'ויבא שם אל המערה וילן שם', אבל שמו עליו הר האלוקים, והיינו שיש בו קדושה.
ובמשוך היובל, היינו שאין מורא, ומותר לעלות, אבל לא שנהפך חולין.
והרבה דרגות יש בקדושת מקום ושכינה. וכדרך שמצאנו שמותר להפנות מן הצופים משחרב ביהמ"ק, אבל בו עצמו יש דין מורא. וכיו"ב הרבה חילוקי דינים.
תהיתי שמא לפי הכתוב 'וימאס באהל שילה' אין ערך של קדושה למקום המשכן בשילה, אך הראוני לירמיה (ז יב) שעדיין מכונה המקום 'מקומי אשר בשילו'.
חזקוני:
ויולד את חנוך שביעי היה ונתחנך לקדושה שכן מצינו השביעי קדש וכן כתוב בדוד ״הוא השביעי״ - דבר זה הביאו לקדושה. וכן מצינו בשבעה רקיעים ערבות משבע ארצות - ארץ ישראל משבע מדברות - מדבר סיני משבעה ימים - ים כנרת מז׳ עולמות - עולם שביעי שכולו שבת משבע נרות - נר מערבי משבעה ימים - יום שביעי, וכן תשרי, שמיטה ויובל.
ולשון הזוהר
תָּא חֲזֵי כְּתִיב בַּחֹדֶשׁ הַשְׁלִישִׁי דְאִתְחַבַּר הַאי דַּרְגָא דְּאִקְרֵי שְׁלִישִׁי בַּחֹדֶשׁ וְהִיא חֲתוּנָתוֹ, עַל דָא כְּתִיב (שמות י״ט:ב׳) וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר. הַאי דַּרְגָא בְּרָא בּוּכְרָא. נֶגֶד הָהָר לְקֳבֵל הַהוּא הַר דְּאִתְיָּידַע דְּאִיהוּ זְעֵיר מִכָּל טוּרַיָּא דִּלְעֵילָא דְּאִיהוּ רָם וְנָשָׂא כַּד אִתְחַבָּר לְעֵילָא וְאִקְרֵי הַר סִינַי דְּהָא ז' טוּרִין וְז' יוֹמִין וְז' אַרְצוֹת בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעַלְמָא דְּאִינוּן לְקֳבֵל שִׁבְעָה יוֹמִין עִלָּאִין וְלָא בָּחָר מִכֻּלְּהוּ לְמֵיהַב אוֹרַיְיתָא אֶלָּא בְּהַר סִינַי דְּאִיהוּ רָזָא דְּכְּנְסֶת יִשְׂרָאֵל, וּבְיָם כִּנֶרֶת נָמֵי דְאָתֵי מִתַּמָּן תְּכֵלֶת דְּדָמֵי לְכִּסֵא הַכָּבוֹד. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. כִּנֶרֶת דָא צַדִּי''ק וְהַאי יָם דְּכִּנֶרֶת הוּא כְּדְאוּקְמוּהַ חַבְרַיָּיא.
ההליכה לפני עוגת הרצפים וצפחת המים - היתה בתור בריחה ולא כהליכה למקום קדוש.עכ"פ אליהו לא הלך סתם להר חורב. לא משנה מה היה כוונתו איזה גילוי שכינה יהיה לו.
זה שזו הליכה ניסית זה דבר ברור שאינו תלוי בשאלה אם הוא ידע לאן הוא הולך או לא (ולא אמרתי שהוא לא ידע), ובהליכה טבעית הוא היה מגיע לשם יותר מהר גם בלי לאכול את עוגת הרצפים וצפחת המים ועם לישון ולאכול (אוכל רגיל) בדרך.למה יש צורך לאוקים שזו היתה הליכה שלא מדעתו על פי נס. הוא הלך במתכוון למקום מסוים שהיתה בו השארת שכינה.
הוימאס באהל שילה לא שולל הקדושה שהייתה בו כקדושה זמנית שע"כ כמו שכתבת אולי יהיה ענין להתפלל בו אלא שוימאס בו לקדושה תמידית ועל זה חל שם מיאוס ומלכתחילה גדר קדושת מקום שילה הוא קדושה זמנית שלכך נקבע מלכתחילה שיהיה בו דין של עראי ולא בגדר קביעות "והמקום אשר יבחר ה'" נאמר על שילה ובית עולמים דלא כנוב וגבעון.רשום אצלי:
ודאי כדבריך.הוימאס באהל שילה לא שולל הקדושה שהייתה בו כקדושה זמנית שע"כ כמו שכתבת אולי יהיה ענין להתפלל בו אלא שוימאס בו לקדושה תמידית ועל זה חל שם מיאוס ומלכתחילה גדר קדושת מקום שילה הוא קדושה זמנית שלכך נקבע מלכתחילה שיהיה בו דין של עראי ולא בגדר קביעות "והמקום אשר יבחר ה'" נאמר על שילה ובית עולמים דלא כנוב וגבעון.