פרשת שמות - האם רק יהודים נשואים עבדו בפרך?

ים סוף

משתמש ותיק
איתא בתנא דבי אליהו "וכשהיו ישראל עושין שבעה ימי משתה היו אומרים להם המצריים מה אתם עושים שבעה ימי משתה הלא לאחר שעה מוציאין אותו לענוי ואמרו להם ישראל אעשה שבעה ימי משתה ואח"כ עשו לנו כרצונכם המת ימות והנהרג יהרג והבא בחיים יחיה". וכו'

ובזיקוקין דנורא דייק מזה ז"ל "נ"ל שלא היו בני ישראל עובדים במצרים רק מי שהיה נשוי אשה וראיה גדולה לזה מן הפסוק מש"ה "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו" וגו'
ש"מ שכל כוונתם של מצריים היה בעצה אחת על ישראל לענות אותם בעבודת פרך כדי שלא יוכלו לשמש מטתם כדי שלא יפרו וירבו ויעשו מלחמה עמהם וכן אחז"ל שגזרו על הטבילה כדי שלא יפרו וירבו לכן נהפכו מימיהם לדם ע"ש אבל כל מי שלא נשוי לפריה ורביה לא היו עובדים בו עבודה כדי שלא יפרה וירבה דהא בלאו הכי אינו פרה ומרבה דאין לו אשה". עכ"ל.

והדברים נוראים למתבונן, שכל בחור שהגיע לפרקו היה עליו להכריע בשאלה הרת הגורל והאכזרית האם לשאת אשה ולהכניס את עצמו תחת עול השעבוד הנורא. ואת ילדיו העתידים, בסיכון שיוטבעו בטיט אם לא יעמוד במכסת הלבנים שנקבעה לו. או להמשיך לחיות חיי דרור...
ומי יוכל לשער בנפשו אם היה הוא עצמו עומד רח"ל בנסיון נורא שכזה. האם היה נותן את גיוו למכים ומקריב את חירותו ואולי אפילו את חייו וחיי משפחתו, בשביל המטרה האחת והיחידה להשאיר שארית לעם סגולה, ולהלחם בחירוף נפש כפשוטו ממש, במזימה המרושעת של פרעה להכחיד את שונאיהם של ישראל, אם לאו..
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
ים סוף אמר:
איתא בתנא דבי אליהו "וכשהיו ישראל עושין שבעה ימי משתה היו אומרים להם המצריים מה אתם עושים שבעה ימי משתה הלא לאחר שעה מוציאין אותו לענוי ואמרו להם ישראל אעשה שבעה ימי משתה ואח"כ עשו לנו כרצונכם המת ימות והנהרג יהרג והבא בחיים יחיה". וכו'

ובזיקוקין דנורא דייק מזה ז"ל "נ"ל שלא היו בני ישראל עובדים במצרים רק מי שהיה נשוי אשה וראיה גדולה לזה מן הפסוק מש"ה "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו" וגו'
ש"מ שכל כוונתם של מצריים היה בעצה אחת על ישראל לענות אותם בעבודת פרך כדי שלא יוכלו לשמש מטתם כדי שלא יפרו וירבו ויעשו מלחמה עמהם וכן אחז"ל שגזרו על הטבילה כדי שלא יפרו וירבו לכן נהפכו מימיהם לדם ע"ש אבל כל מי שלא נשוי לפריה ורביה לא היו עובדים בו עבודה כדי שלא יפרה וירבה דהא בלאו הכי אינו פרה ומרבה דאין לו אשה". עכ"ל.

והדברים נוראים למתבונן, שכל בחור שהגיע לפרקו היה עליו להכריע בשאלה הרת הגורל והאכזרית האם לשאת אשה ולהכניס את עצמו תחת עול השעבוד הנורא. ואת ילדיו העתידים, בסיכון שיוטבעו בטיט אם לא יעמוד במכסת הלבנים שנקבעה לו. או להמשיך לחיות חיי דרור...
ומי יוכל לשער בנפשו אם היה הוא עצמו עומד רח"ל בנסיון נורא שכזה. האם היה נותן את גיוו למכים ומקריב את חירותו ואולי אפילו את חייו וחיי משפחתו, בשביל המטרה האחת והיחידה להשאיר שארית לעם סגולה, ולהלחם בחירוף נפש כפשוטו ממש, במזימה המרושעת של פרעה להכחיד את שונאיהם של ישראל, אם לאו..

צ"ע למה לא יכלו להסתיר את נישואיהם ע"י שיחיו בנפרד וישמשו בסתר ללא ידיעת המצרים?
כמו"כ מסתבר שהגזירה להשליך את התינוקות ליאור היתה רק לזמן קצוב, דאל"כ היאך הותר להוליד ילדים בידיעה שיהרגו ע"י המצרים?
 

דרומאי

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
ים סוף אמר:
איתא בתנא דבי אליהו "וכשהיו ישראל עושין שבעה ימי משתה היו אומרים להם המצריים מה אתם עושים שבעה ימי משתה הלא לאחר שעה מוציאין אותו לענוי ואמרו להם ישראל אעשה שבעה ימי משתה ואח"כ עשו לנו כרצונכם המת ימות והנהרג יהרג והבא בחיים יחיה". וכו'

ובזיקוקין דנורא דייק מזה ז"ל "נ"ל שלא היו בני ישראל עובדים במצרים רק מי שהיה נשוי אשה וראיה גדולה לזה מן הפסוק מש"ה "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו" וגו'
ש"מ שכל כוונתם של מצריים היה בעצה אחת על ישראל לענות אותם בעבודת פרך כדי שלא יוכלו לשמש מטתם כדי שלא יפרו וירבו ויעשו מלחמה עמהם וכן אחז"ל שגזרו על הטבילה כדי שלא יפרו וירבו לכן נהפכו מימיהם לדם ע"ש אבל כל מי שלא נשוי לפריה ורביה לא היו עובדים בו עבודה כדי שלא יפרה וירבה דהא בלאו הכי אינו פרה ומרבה דאין לו אשה". עכ"ל.

והדברים נוראים למתבונן, שכל בחור שהגיע לפרקו היה עליו להכריע בשאלה הרת הגורל והאכזרית האם לשאת אשה ולהכניס את עצמו תחת עול השעבוד הנורא. ואת ילדיו העתידים, בסיכון שיוטבעו בטיט אם לא יעמוד במכסת הלבנים שנקבעה לו. או להמשיך לחיות חיי דרור...
ומי יוכל לשער בנפשו אם היה הוא עצמו עומד רח"ל בנסיון נורא שכזה. האם היה נותן את גיוו למכים ומקריב את חירותו ואולי אפילו את חייו וחיי משפחתו, בשביל המטרה האחת והיחידה להשאיר שארית לעם סגולה, ולהלחם בחירוף נפש כפשוטו ממש, במזימה המרושעת של פרעה להכחיד את שונאיהם של ישראל, אם לאו..

כמו"כ מסתבר שהגזירה להשליך את התינוקות ליאור היתה רק לזמן קצוב, דאל"כ היאך הותר להוליד ילדים בידיעה שיהרגו ע"י המצרים?
הלא זהו טענת עמרם ומשו''ה גירש ליוכבד, עד שהחזירה ע''י טענת מרים בתו שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת אף על הנקבות.
 

דרומאי

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
ים סוף אמר:
איתא בתנא דבי אליהו "וכשהיו ישראל עושין שבעה ימי משתה היו אומרים להם המצריים מה אתם עושים שבעה ימי משתה הלא לאחר שעה מוציאין אותו לענוי ואמרו להם ישראל אעשה שבעה ימי משתה ואח"כ עשו לנו כרצונכם המת ימות והנהרג יהרג והבא בחיים יחיה". וכו'

ובזיקוקין דנורא דייק מזה ז"ל "נ"ל שלא היו בני ישראל עובדים במצרים רק מי שהיה נשוי אשה וראיה גדולה לזה מן הפסוק מש"ה "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו" וגו'
ש"מ שכל כוונתם של מצריים היה בעצה אחת על ישראל לענות אותם בעבודת פרך כדי שלא יוכלו לשמש מטתם כדי שלא יפרו וירבו ויעשו מלחמה עמהם וכן אחז"ל שגזרו על הטבילה כדי שלא יפרו וירבו לכן נהפכו מימיהם לדם ע"ש אבל כל מי שלא נשוי לפריה ורביה לא היו עובדים בו עבודה כדי שלא יפרה וירבה דהא בלאו הכי אינו פרה ומרבה דאין לו אשה". עכ"ל.

והדברים נוראים למתבונן, שכל בחור שהגיע לפרקו היה עליו להכריע בשאלה הרת הגורל והאכזרית האם לשאת אשה ולהכניס את עצמו תחת עול השעבוד הנורא. ואת ילדיו העתידים, בסיכון שיוטבעו בטיט אם לא יעמוד במכסת הלבנים שנקבעה לו. או להמשיך לחיות חיי דרור...
ומי יוכל לשער בנפשו אם היה הוא עצמו עומד רח"ל בנסיון נורא שכזה. האם היה נותן את גיוו למכים ומקריב את חירותו ואולי אפילו את חייו וחיי משפחתו, בשביל המטרה האחת והיחידה להשאיר שארית לעם סגולה, ולהלחם בחירוף נפש כפשוטו ממש, במזימה המרושעת של פרעה להכחיד את שונאיהם של ישראל, אם לאו..

צ"ע למה לא יכלו להסתיר את נישואיהם ע"י שיחיו בנפרד וישמשו בסתר ללא ידיעת המצרים?
קלא אית ליה.
 

ים סוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
מבקש אמת אמר:
כמו"כ מסתבר שהגזירה להשליך את התינוקות ליאור היתה רק לזמן קצוב, דאל"כ היאך הותר להוליד ילדים בידיעה שיהרגו ע"י המצרים?
הלא זהו טענת עמרם ומשו''ה גירש ליוכבד, עד שהחזירה ע''י טענת מרים בתו שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת אף על הנקבות.
דף על הדף סוטה יב.
בגמ': תנא: עמרם גדול הדור היה. כיון שגזר פרעה הרשע 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', אמר: לשוא אנו עמלין. עמד וגירש את אשתו. עמדו כולן וגירשו את נשותיהן.

והקשו האחרונים, דהנה בגמ' ברכות (י' ע"א) איתא, דחזקיהו המלך לא רצה לשאת אשה ולקיים מצות פריה ורביה, משום שראה ברוח הקודש שעתידים להוולד לו בנים בלתי הגונים, ועל כך אמר לו הנביא: "בהדי כבשי דרחמנא למה לך, מאי דמיפקדת איבעי לך למעבד". כלומר, שאסור לו לאדם לעשות חשבונות שמים, אלא עליו לקיים את המוטל עליו.

כיצד, אם כן, עמרם, שהיה גדול הדור, עשה חשבונות שמים בתועלת מצות פריה ורביה באומרו "לשוא אנו עמלין", והלא אסור לעשות חשבונות שמים?

וכתב בספר מרפסין איגרא (פר' שמות) ליישב, דהנה במסכת יבמות (סב, א) מובאת דעתו של ר' יוחנן הסובר, שכאשר היו לו לאדם ילדים ומתו לא קיים מצוות פרו ורבו.

אם כן חששו של עמרם היה מוצדק, שהרי אם יומתו ילדיו בגזרת פרעה לא יקיים את מצוות פרו ורבו, ולכן הקדים וגירש את אשתו. אולם חששו של חזקיהו היה שבניו יהיו רשעים. במקרה זה הרי מקיים מצוות פרו ורבו, ומשום כך לא היתה כל הצדקה מלהימנע מקיום מצוות פרו ורבו.

עוד כתב ליישב שם: מטרתה של מצות פרו ורבו היא להרבות את היקום וליישבו, למען לא יהיה תהו, וכמאמר הפסוק (ישעיהו מה, יח): "לא תהו בראה לשבת יצרה". וחזקיהו המלך רצה להימנע מישוב העולם מפני שראה ברוח הקודש שעתיד להוולד ממנו מנשה. על כך אמר לו הנביא: "בהדי כבשי דרחמנא למה לך".

אך עמרם לא רצה להימנע מישוב העולם, ורק לאחר שפרעה גזר "וכל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" סבר עמרם שאם בין כה יהרוג פרעה את הנולדים אין טעם לעסוק בישוב העולם.

ולכן, לאחר שעוררתו מרים בתו שעל ידי כך שישא אשה יתקיימו לכל הפחות הבנות, עמד והחזירה.

עוד כתב שם ליישב: במסכת יבמות (סא, ב) מובאת שיטת בית הלל הסוברים שכאשר נולדו לאדם בן ובת קיים בכך את מצוות פרו ורבו.

אם כן עמרם שכבר קיים מצוות פרו ורבו בלידת אהרון ומרים, יכל לגרש את אשתו בעקבות גזרת פרעה. מה שאין כן חזקיהו נמנע כליל מקיום מצוות פרו ורבו עקב החשש שבניו יהיו רשעים.

עוד תירץ שם: קודם מתן תורה לא נצטוו בני ישראל על המצוות, מלבד שבעת מצוות בני נח שעליהם היו מצווים גם קודם מתן תורה. וגדולי האומה שקיימו את המצוות באותה העת, היו בגדר של "אינו מצווה ועושה". ונמצא כי גם על מצות פרו ורבו לא נצטוו עדיין באותו הזמן.

לעומת זאת על איסור רציחה נצטוו כולם, כחלק משבעת מצוות שנצטוו בני נח.

משום כך, כשעמדה בפני עמרם הברירה, האם להמשיך ולעסוק במצות פרו ורבו שבה אינו מחויב, או שמא עדיף להימנע ממצות פרו ורבו, ובכך למנוע את הריגת ילדי ישראל על ידי המצרים. חשש עמרם שאם לא ינהג כן, אולי ייחשב בחשבונות שמים כמי "שסייע" בעקיפין למעשי המצרים, והרי על איסור רציחה נצטוו כבר באותה השעה.

בסופו של דבר טעם זה הכריע, ולכן סבר עמרם שראוי באותה העת להימנע מקיום מצות פרו ורבו.


אולם, חזקיהו המלך נמנע מקיום המצוה שהיה חייב בה מהתורה, בגלל חשבונות שמים. ועל כן לא הסכים עמו הנביא.
 

יחי

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
כמו"כ מסתבר שהגזירה להשליך את התינוקות ליאור היתה רק לזמן קצוב, דאל"כ היאך הותר להוליד ילדים בידיעה שיהרגו ע"י המצרים?

וכדבריך (שהגזירה היתה לזמן קצוב) ברמב"ן ואמצאהו בש"ק ב"נ...
 

ים סוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
חשבתי לפרש דברי הגמרא הנ"ל "עמרם גדול הדור היה. כיון שגזר פרעה הרשע 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', אמר: לשוא אנו עמלין. עמד וגירש את אשתו עמדו כולן וגירשו את נשותיהן." ומה הוא אותו העמל? ע"פ דברי הזיקוקין דנורא הנ"ל דרק הנשואין עבדו, ולכן אמר לשוא אנו עמלין, שהרי לולי היינו חפצים בהבאת ילדים לא היינו עובדים כלל. וכיון שהילדים ממילא נזרקים ליאור בשביל מה אנו מכניסין עצמינו תחת עול השעבוד. ולכן גירש את אשתו וממילא פסק ממנו עול השעבוד.
וזה שאמרה לו מרים ששוה לסבול לכה"פ בשביל הבנות.
אלא שראיתי במהרש"א שכ' לפרש לשוא אנו עמלים כו'. כענין שאמרו ואת עמלנו אלו הבנים גו' וק"ל:
ועוד שהרי שבט לוי כלל לא נשתעבדו ונוכרח לומר כדברי המהרש"א שהעמל הוא עצם הבאת הילדים (אם לא שנאמר שעשה זאת בתור גדול הדור ורצה ללמד את כולם לעשות כמותו)
 
חלק עליון תַחתִית