אַל־תֹּאכְל֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבֻשָּׁ֖ל בַּמָּ֑יִם כִּ֣י אִם־צְלִי־אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל־כְּרָעָ֖יו וְעַל־קִרְבּֽוֹ
צריך להבין פשר הוראות ההכנה המדויקות הנצרכות לצליית הקרבן.
ושמעתי לבאר ענינו שהרי הכבש הוא אלוהי מצרים ובנ"י שהיו כבר כמה דורות עבדים למצרים היו זהירים תמיד שלא לפגוע ח"ו בכבש אלוהי אדונם המצרי, לבל יבולע להם.
והנה נצטוו לפרוק עול המצרים מעליהם ולשחוט את אלוהיהם בעצם היום הזה ולצלותו.
ואכן הי'ה החשש שיחששו שמא ירגישו אדוניהם בדבר ויערימו למעט זמן הצלייה להעבירו באש רגע כמימרא שלא יתפשט ריח הצלי'ה ויריחו המצרים, ולכן נצטוו לא לאכול ממנו נא אלא להשלים צלייתו עד שיהיה צלי אש.
וכן נאסר הבישול שאין ריחו נודף כ"כ מה"ט והקפידה התורה דווקא על צלי'ה שיעלה הריח בכל ארץ מצרים.
וטעם מה שנצטוו לצלותו שלם ראשו על כרעיו ועל קרבו נמי מה"ט הוא, שלא יחתכו הכבש לחתיכות קטנות לבל יבחינו המצרים ויאמרו מין בהמה אחר הוא לכן נצטוו להשאירו בשלמותו למען ידעו המצרים שאת אלוהיהם הם שוחטים וצולים.
ובזה יפרקו מעליהם עול מצרים בריש גלי.
צריך להבין פשר הוראות ההכנה המדויקות הנצרכות לצליית הקרבן.
ושמעתי לבאר ענינו שהרי הכבש הוא אלוהי מצרים ובנ"י שהיו כבר כמה דורות עבדים למצרים היו זהירים תמיד שלא לפגוע ח"ו בכבש אלוהי אדונם המצרי, לבל יבולע להם.
והנה נצטוו לפרוק עול המצרים מעליהם ולשחוט את אלוהיהם בעצם היום הזה ולצלותו.
ואכן הי'ה החשש שיחששו שמא ירגישו אדוניהם בדבר ויערימו למעט זמן הצלייה להעבירו באש רגע כמימרא שלא יתפשט ריח הצלי'ה ויריחו המצרים, ולכן נצטוו לא לאכול ממנו נא אלא להשלים צלייתו עד שיהיה צלי אש.
וכן נאסר הבישול שאין ריחו נודף כ"כ מה"ט והקפידה התורה דווקא על צלי'ה שיעלה הריח בכל ארץ מצרים.
וטעם מה שנצטוו לצלותו שלם ראשו על כרעיו ועל קרבו נמי מה"ט הוא, שלא יחתכו הכבש לחתיכות קטנות לבל יבחינו המצרים ויאמרו מין בהמה אחר הוא לכן נצטוו להשאירו בשלמותו למען ידעו המצרים שאת אלוהיהם הם שוחטים וצולים.
ובזה יפרקו מעליהם עול מצרים בריש גלי.