תיב"ע עה"פ ולכהן מדין שבע בנות - מדוע לקרוא ליתרו בכינוי גנאי?

במבי

משתמש ותיק
התרגום יונתן עה"פ ולכהן מדין שבע בנות... מתרגום "ולאוניס דמדין שבע בנתא..." וכותב הפירוש במקום,
ולאוניס - פירוש חמור, שכן בלשון יון קורין לחמור אוניס וכן בפרשת יתרו לפי שהיה כומר לע"ז

ורש"י בפרשת ויגש (מז-כב) כתב שיש כהן שהוא לשון גדולה כמו כהן מדין או כהן אן.
וא"כ הפסוק בפרשת שמות ויתרו הוא מלשון חשיבות ולא כומר לע"ז וא"כ מדוע לכנותו כך?
 

דרומאי

משתמש ותיק
במבי אמר:
התרגום יונתן עה"פ ולכהן מדין שבע בנות... מתרגום "ולאוניס דמדין שבע בנתא..." וכותב הפירוש במקום,
ולאוניס - פירוש חמור, שכן בלשון יון קורין לחמור אוניס וכן בפרשת יתרו לפי שהיה כומר לע"ז

ורש"י בפרשת ויגש (מז-כב) כתב שיש כהן שהוא לשון גדולה כמו כהן מדין או כהן אן.
וא"כ הפסוק בפרשת שמות ויתרו הוא מלשון חשיבות ולא כומר לע"ז וא"כ מדוע לכנותו כך?
שמא המכוון לגנות הע''ז שאין חשיב כהן שלה אלא כחמור.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
המדרשים מפרשים שזה לשון גדולה. והפירוש שם לקח זאת מהערוך ערך אונוס (או אינוס). וזה באמת תמוה מאוד, שיגנוהו בלשון יווני. (מעניין שהערוך מביא זאת בשם תרגום ירושלמי, בעוד שבתרגום ירושלמי השלם מתורגם 'ולרבה דמידין'. וזה ליקוט ת"י, שפתחו לו את הר"ת וכינוהו 'תרגום יונתן', כבר בימי בעלי התוס', וע"ש שה"ג להרחיד"א).

אלא שבכתר יונתן מפרש ולאונס=ולעריץ. כלומר מושל/עריץ/דקטטור, בלשוננו.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
רש"י בפרשת ויגש כתב שיש כהן שהוא לשון גדולה כמו כהן מדין או כהן און.
כתנאי. 'כֹּהֵן מִדְיָן'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כֹּמֶר הָיָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: 'וִיהוֹנָתָן בֶּן־גֵּרְשֹׁם בֶּן־מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי'. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: שַׂר הָיָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: 'וּבְנֵי דָּוִד כֹּהֲנִים הָיוּ'. (מכילתא יתרו, עמלק פ"א)
וסוגיא דעלמא דכומר היה: פוטיאל זה יתרו, שפיטם עגלים לעבודה זרה.
 
חלק עליון תַחתִית