האם אנחנו מצליחים לתקשר עם התורה הקדושה

בן של רב

משתמש ותיק
הקדמה והבהרה
חשוב מאוד להבהיר שאין כאן ביקורת חלילה
כי הקב''ה ברא אותנו באופן שבכל דור יהיה קושי חדש להתחבר ויצטרכו לפלס דרך שוב
ולכן כל הפירושים והחיבורים בעצם מנסים ליצור את הגשר הזה בין השכל האנושי והלב אל התורה האלוקית כי כל מה שבדורות הקודם עמלו ויגעו וכתבו וכו' זה כבר לא מספיק

ובכן:
בואו נפצח יחד דוגמא אחת מני אלף.
האם יש לנו זיקה כלשהיא לשמחה באמירת שירת הים המכפרת על כל עוונותיו
אם לא כל כך האם זה בגלל שזה היה פעם ואין היום 'מצב' לשמוח על פעם
האם אנו אמורים להרגיש שהענין הגדול הזה כבר עבר מעולמנו ולא מתאים להיום
וכרגיל יש שגם ילקו את עצמם...
אני חושב שגם היום יש דרך להתחבר לזה בקלות ואשמח לפני כן לשמוע את דעתכם
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
האמת היא שמעולם לא שמענו על מישהו שישמח כל יום מחדש בסבא שלו שניצל מאושוויץ
אז מה רוצים?
או האם אתם זוכרים את ה''בר מצוה'' שלכם
נו, תתחילו לשמוח!
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
יש לך זיקה לאיסנטרומנטים של הסימפונית?
זה טעם נרכש.
וה"נ התפעלות מניסי הים.
וידוע מה שראו, מבעד לחור המנעול את מרן המשגיח ר' חצק'ל, בחדרו, מסדר ספספלים ועובר ביניהם בהתפעלות, קודם שחרית.

אגב זו לא שמחה על מעשה הנס עצמו (כמו שמחת החתונה שלך נניח, שהיתה פעם), אלא על ההתגלות השכינה לבני ישראל במעשה נס. וכדכ' הרמב"ן שלא יעשה הקב"ה נס בכל דור.

נ.ב. 'לתקשר' נשמע לקוח מעולם האותיזם.. ולא כך מתבטאים מול התורה.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
סליחה על הדמיון המעליב אולי
ולעניננו יותר הגיוני ומכבד להניח שההלכה לא מדברת על דמיון מדומיין
אלא על מציאות מציאותית שכאן ועכשיו יש תועלת מסויימת מה שהיה בים סוף
וכנראה שיש משהו שחוזר כל יום שאליו אנו מתחברים
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
כן, יש משהו שחוזר כל יום. להתחבר לאמונה. ולא סתם לאמונה אלא להתאמץ להגיע לדרגת אמונה חושית.
 

חוזר בתשובה

משתמש ותיק
פעם באמת ניסיתי מאד להתרכז בשירת הים ולדמיין שאני שם, ובאמת בסייעתא דשמיא הרגשתי שמחה גדולה - יותר ביטחון בה'. וכמעט שבכיתי..

הרגשתי איך כולם שרים יחד מתוך תחושת הקלה עצומה ושמחה - אחרי תחושת היאוש, שכולם כבר חשבו שאין סיכוי, כשצבא עצום רודף אחרינו ואין לאן לברוח. הכל אבוד.. והקול בראש אומר: אולי הקב"ה בכלל לא מתכוון להציל אותנו ונגזר עלינו לחזור ולסבול..?
פתאום אנחנו עוברים בים בנס עצום וניצלים, והם מקבלים את העונש וטובעים לעיני כולם. זהו, הסיוט מת! והוא לא יחזור

ואז הרגשתי שגם כיום, למרות שיש צרות וחוסר אמונה, ולא יודעים מתי זה יגמר והמצב מחמיר, בודאי מתכנן להושיע אותנו והוא יכול בכל רגע להושיע אותנו רק צריך להמשיך להתפלל..
זה היה מדהים.

ובכללי אני אגלה, שהרבה פעמים התחברתי לסיפור של בני ישראל במדבר והרגשתי שזה ממש מדבר עלי - כחוזר בתשובה שיצא "ממצרים", אבל פתאום הרגשתי שקשה ובא לי לחזור אחורה ולמה ה' הוציא אותי וכו' וממש הרגשתי שמשה רבינו מדבר אלי ומעודד אותי.

אז מסתבר בעצם שכך זה בכל דבר בתורה - צריך ממש לנסות להתחבר ולהרגיש את הסיטואציה שכתובה, ולהבין שבעצם התורה מחזקת אותי ומדריכה אותי במצב שאני נמצא בו.
 

במבי

משתמש ותיק
בנערותי הייתי מתפלל סמוך לנער חסיד קרלין, והוא היה קורא כל פסוק של שירת הים בנפרד (כנוסח קרלין) וכך היה נראה שמאד שמגביר את הכוונה והשמחה וההתעוררות.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
קודם כל - כל הכבוד לאלו שזוכים בדרגות שכאלו
אבל ההרגשה שלי על פי הרבה מקומות ומקורות דומים
שהנקודה הפשטנית היא לא הכשרון להפעיל ''דמיון מודרך'' -מוצלח ככל שיהיה
אלא משהו שגם השכל וההגיון מסכים איתו שכאן ועכשיו זה משהו עדכני שיש טעם לשמוח שמחה אמיתית
וזה בגלל שעכשיו ממש חוזר משהו מעין זה!
מי יכול לעזור לי למצוא ראיה או זכר לדבר
 

חוזר בתשובה

משתמש ותיק
אני דווקא זוכר שעשיתי את זה בגלל שהיה כתוב שבשירת הים יחשוב כאילו הוא ממש נמצא בנס.
ככה שאני מבין שכך מגיעים לשמחה מהנס ולא שעשיתי משהו חריג :roll:

גם אני חושב שכל הדברים שאנחנו קוראים עליהם בתורה באמת חוזרים שוב - בעיקר בתוכינו אבל גם בעולם. אבל הרי לא כל יום אנחנו יוצאים לגמרי ממצרים. אז על מה נשמח כל כך?
אולי על מה שכיום אנחנו בני חורין - בתודעה בעיקר! שאנחנו עבדים רק לקב"ה ולא לתאוות. ו"עבד מלך- מלך".
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
לפניכם חידושים נוראים
ועיקר נוראותם במה שהם בכלל נחשבים חידושים ולא פשטות פשטנית פשוטה !
שמעתי מרבי משה שפירא שכל יום הכל חוזר בזעיר אנפין
הוי אומר שהלילה הוא אחד מששים (או מששים ריבוא או מה שתרצו) בבחינת גלות
והיום הוא משהו של גאולה כאן ועכשיו.

ולמה זה פשיטא
כי זה סידור מפורש וכמבואר הכי ברור בברכות שבלילה אומרים ''אמת ואמונה'' ואמונתך בלילות
וביום ''אמת ויציב'' כי כבר משהו גאולה קרה ובאמת מרגישים בבוקר יותר טוב
(וזה לא יאומן איך שאם נסלק את כל החושך של העדר הידיעה נגלה שהתורה והטבע מותאמים לגמרי)

והנה על הדרך פירוש פשוט בתכלית לבראשית רבה כ ט ''מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום''

וחכמים כמו רבי יחזקאל לוישטיין ניצלו ועשו 'מינוף' להעמיק את ההארה מהמעט הזה - הגאולה של כל בוקר כשקישרו את זה לגאולה הגדולה שהיא השורש להכל עד שתבוא הגאולה הטובה ממנה
כי הם היו גאונים כמו הגמרא שהבינה איך זה פשיטא שהכל קשור
וכמו התורה שמחייבת לזכור כל יום ואומרת איך זוכרים את יציאת מצרים כל יום ע''י שתופסים את התולדה המציאותית ונזכרים ומתחברים לאב - במקביל להארה העכשווית של ניצוץ הגאולה הזה -התולדה, ולהתחבר לזה זה דאורייתא! ולפחות עיקר המצוה לכתחילה.
בקיצער - ''בני ציון שישו ושמחו בה' אלוקיכם כי נתן לכם'' וכו'
דהיינו רבותי החשובים רק בסה''כ תשמחו שבבוקר נעים יותר!
ותזכרו שזה מכח ים סוף
והבדל זה בין הלילה לבוקר חובק המון מלמעלה עד למטה
מלמעלה שבלילה בו תרמוש חייתו יער ופי' הגר''א שלכן ת''ח... אל תהרהר אחריו ביום כי ביום הוא עושה תשובה לרגל הגאולה של הבוקר
ועד למטה - החיות בעצמם כפשוטו. אמאלה!
והשדים
והפחדים
והחום שעולה לתינוק...
והעצבות העדינה שלא מורגשת לרוב האנשים
ובכלל, הרי חושך זה לא נעים
והרי פעם לא היה כ''כ תאורה חזקה
וכו' וכו'

למעשה - שירת הים היא שירת החיים עצמם
כי בלי ההשפעה ממה שהיה שם אין היום. אין אנחנו. אין בוקר. ואין ''גאולונת'' שעכשיו הנה היא מאירה!
 

במבי

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
לפניכם חידושים נוראים
ועיקר נוראותם במה שהם בכלל נחשבים חידושים ולא פשטות פשטנית פשוטה !
שמעתי מרבי משה שפירא שכל יום הכל חוזר בזעיר אנפין
הוי אומר שהלילה הוא אחד מששים (או מששים ריבוא או מה שתרצו) בבחינת גלות
והיום הוא משהו של גאולה כאן ועכשיו.

.............

קראתי פעם מאמר של הרב ארז משה דורון שהביא קטע נפלא מהזוהר ששואל על דברי שלמה המלך
"וראיתי את יתרון החכמה מן הסכלות, כיתרון האור מהחושך"
שואל הזוהר - איזה חכמה עמוקה יש בדבריו? וכי צריך להיות שלמה המלך בשביל לומר שעדיף חכמה מסכלות ועדיף אור מתוך החשך?
ומתרץ שיתרון החכמה היא מתי שנמצאים בתוך הסכלות ופתאם מגלים אותה, רואים את יתרונה.
וכן מתי שנמצאים בחושך ומגלים את האור, אז רואים את יתרונו.

אתמול פגשתי את אחד מזקני חסידי חב"ד ושאלתיו מה עושים ביארצייט של הריי"צ ומנהון להון אמרתי לו את הזוהר כדלעיל
אז הוא אמר לי שבסוף מגלים שהחושך בעצמו הוא היה האור,
"ובמחשכים הושיבני" זה תלמוד בבלי, בהתחלה זה חשוך ומלא קושיות אך לאחר התירוצים הכל נהפך לאור גדול.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
נפלא
אך באמת יש שני מבטים
ואת שניהם קיבלנו איש מפי איש עד דוד המלך
וכפי שכתב בעצמו בספרו הנקרא תהילים
וז''ל שם בפרק עג: הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל
...עמל הוא בעיני
...ואהי נגוע כל היום
...דור בניך בגדתי
אך ריק זיכיתי לבבי.

עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם
הפלתם למשואות

ע''ש שפירש''י שיש מבט של יום חול שאנו מברכים על מצב המציאות היומיומית ''ברוך דיין האמת''
ויש מבט של שבת מעין העתיד שיברכו ''הטוב והמטיב''
ודוד בעצמו כשהגיע למקדשי אל - ביהמ''ק ושבת - קדושת המקום וקדושת הזמן
פתאום העולם פשוט מצא חן בעיניו!
פשוט מצא חן! כפשוטו וכמבטו של הבורא...

ואיך כל זה קשור לכאן?
קודם כל אין מה שלא קשור לכלל עיקרי זה החובק את הכל בכל מכל

אבל גם להבין שכל יום באמת באמת באמת יוצאים ממצרים בזעיר אנפין
ואומרים תודה על מה שעכשיו הנובע מאז
ואז מקבלים השפעה כל כך עצומה עי''ז
עד כדי מחילת עוונות
זה חייב להתבסס על שהעולם כעת איננו משהו אחר מפעם
והמציאות של שירת החיים וגם צער החיים היא המשך ושרשרת משתלשלת משירת הים
והלילה מצער הים (כדלעיל ואמונתך בלילות)
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
ואם זה נשמע ג'כ חידוש
הבה נקשיבה לדוד מלכנו במזמור שיר ליום השבת
שמתמצת את המבט של שבת על העולם
ואגב- שמעתי אומרים שרבי דב שוורצמן (הענק המסתורי מן הנפילים בכל התורה כולה)
היה מוסר כל כניסת שבת שיעור קבוע
השיעור תמיד היה בספר תהלים
ותמיד היה ב''מזמור שיר ליום השבת''
לפרטים ניתן לפנות לאחד המשתתפים שהוא די מפורסם
קוראים לו מרדכי נויגרשל (השכן מהבנין)
 
חלק עליון תַחתִית