פרשת משפטים, האם יש מצוה לעזור בגופו או בממונו במי שיכול להסתדר לבדו ומטיל עצמו על הציבור

רוצה לדעת

משתמש ותיק
כלי יקר: וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו. לומר לך דווקא שרוצה להיות עמך במלאכתו ורוצה להקים עמך אז אתה מחויב לסייע לו אבל אם יושב לו ואומר הואיל ועליך מוטל הדבר חייב אתה להקים לבד, ע"כ אמר וחדלת מעזוב לו כי מלת לו אין במשמעותו עמו כי מותר לך לחדול מלעזוב לו כשאינו רוצה להיות עמך במלאכתו, ומכאן תשובה על מקצת עניים בני עמינו המטילים את עצמם על הצבור ואינן רוצים לעשות בשום מלאכה אף אם בידם לעשות באיזו מלאכה או איזו דבר אחר אשר בו יכולין להביא שבר רעבון ביתם, וקוראים תגר אם אין נותנים להם די מחסורם כי דבר זה לא צוה ה' כי אם עזוב תעזוב עמו הקם תקים עמו כי העני יעשה כל אשר ימצא בכחו לעשות ואם בכל זה לא תשיג ידו, אז חייב כל איש מישראל לסעדו ולחזקו וליתן לו די מחסורו אשר יחסר לו ועזוב תעזוב אפילו עד מאה פעמים, עכ"ל.

ויש להעיר ממעשה דרבקה שנשתבחה במה שהביאה לשתות לאליעזר ולגמליו, אף שגם הוא יכל לעשות זאת,
ושמעתי דהתם אצל רבקה לא היה זה מלתא דחסד אלא מהלכות הכנסת אורחים
והכנסת אורחים ליכא לכלל זה שאם יכול האורח לעשות שיעשה לבדו כי זהו כבודו.
 

אוריאל

משתמש ותיק
הערה יקרה.
בפשטות יש מקום לומר, שאכן רבקה לא היתה צריכה לשאוב מים לאליעזר, אחר שיכל לעשות כן מעצמו. וכל' הכלי יקר "מותר לך לחדול מלעזוב לו כשאינו רוצה להיות עמך במלאכתו", אבל היא התנהגה לפנים משורת הדין, ומנהג חסידות סלסלה בעצמה, ואין בזה חסרון אם מישהו רוצה לעשות כן, ואדרבה, יש מקום לומר שדוקא ולכן רצה בה אליעזר, אחר שראה בה מידת חסידות מעבר למידה הטובה שצוותה תורה [וצל"ע בזה].
וגם הכלי יקר לא בא בטענה על אותם שנותנים מים ומזון לאלו שמטילים עצמם על הציבור, אלא על המטילים עצמם, ודו"ק.

אולם שבתי ונתבוננתי שלפי זה גם במצות עזוב תעזוב עמו, שאמרה תורה שאם אינו עוזב עמך אף אתה אל תעזוב עמו, מכל מקום מצד חסידות כן יש מקום לבוא ולעזור לו, וכמדומה שזה דבר חדש ולא נזכר בפוסקים, וצריך בירור.
 
חלק עליון תַחתִית