בן של רב אמר:
היום היה לי ויכוח עם ת"ח אחד
הוא טען שמשכנס אדר מרבים בשמחה על הנס שהיה פעם
ואני טענתי שלא יתכן לקבוע שמחה רק על פעם כי זה רק רגש ולא שכל
וכמו שהשכל לא מקבל שצריך לשמוח על כך שפעם היה לי בר מצוה וברית וכו' כי מה נזכרת דוקא עכשיו (אלמלא שהתאריך גורם כעת השפעה)
ולכן לדידי פשיטא לי שכל זמן של שמחה הוא קודם כל בתנאי שכאן ועכשיו יש מעין ההארה של אז
ולמשל בחודש אדר זו הסיבה שכדאי לדון עם הגוי כי גם היום זה זמן טוב בעצם מכוח מה שהיה אז
וכאמור אין מה לדון שההארה חוזרת כי זה רמח"ל מפורש ועוד.
והנידון הוא עקרוני - האם תמיד יש כזה דבר לשמוח על פעם גם ללא כאן ועכשיו
ראשית, בוודאי ששייך לשמוח על אירוע שעבר, אם התוצאות שלו עדיין ניכרות ומשפיעות.
ובעצמך הבאת דוגמא - ברית מילה עליה שמח דוד כשהיה בבית המרחץ. למרות שמאז שהיה בן שמונה ימים עבר זמן רב, אבל התוצאה שהוא מהול נשארת לתמיד.
ולכן אנשים שמחים ביום הולדת, יום נישואין וכד' לא בגלל ש'מתעורר כעת השפעת הנישואין' אלא שיומא קגרים הטבה הנמשכת עד עתה. ולכן אותו היום ראוי במיוחד לציין את השמחה.
ולכן באמת אפי' על פורים כאירוע בודד בהסטוריה, נכון לשמוח גם לאחר אלפי שנים, כי התוצאות לגבי קיומו של עם ישראל ממשיכות לעולם, שכן עצם קיום העם היה בסכנה. וכל השמח בקיומו של העם עליו לשמוח בהגיע יום זה.
אבל האמת שציון השמחה הוא משמעותי יותר ומתייחס גם, אך לא רק לאותו אירוע בודד, אלא לעצם השגחת ה' עלינו תמיד, ועל מציאות זו שהקב"ה עומד לנו בעת צר לנו. וכפי נוסח הברכה אחר המגילה 'הא-ל הרב את ריבינו...והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו והנפרע לנו מצרינו'. וזה דבר שבוודאי קיים תמיד ועל ככך אנו שמחים ומודים. וכן כתב הרמב"ם על קריאת המגילה שתקנו חז"ל 'כדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו'.
ובאמת צריך תמיד לשמוח על כל זה, וכמו שמזכירים כל יום בברכות קרי"ש את העניין שה' נפרע לנו מצרינו, אבל ימי הפורים הם ימים שמוקדשים לציין זאת במלא התוקף והעוז.
וכך כל מועדי ה' -
פסח על שלקח אותנו גוי מקרב גוי להיות לו לעם
שבועות כפי שאמר ר' יוסף אי לאו האי יומא... והתורה הרי עמנו לעולם.
ראש השנה ויום הכיפורים פשוט שעניינם הוא ההווה כעת מהדין והסליחה וכו'.
סוכות עניינו להודות על האסיף באספכם את תבואת הארץ (ועי' ברשב"ם שם כיצד נכנס עניין הסוכה, ואכמ"ל). וגם בה יש הרבה עומק לפנים מעומק על ההשגחה של השי"ת וכו' וכו', אך הצד השווה שבכל העניינים שהם קיימים ותמידים.
ורק חנוכה, אמת שעניינו צריך ביאור, שהרי מודים על כך שחזרה העבודה לביהמ"'ק שטימאו היוונים. א"כ מה העניין להודות על כך אחר שבעוונותינו נשרף ההיכל. משל למי שיציין את יום נישואיו לאחר הגירושין...
אבל עד חנוכה יש עוד זמן, אז נשאיר זאת לפעם אחרת...
אבל באמת העניין שהבאת על הארת הימים לא דבר ריק הוא, וזה מעיקרי תורת הרמח"ל בדרך ה', רק שהדברים הם עמוקים יותר ע"ד הסוד. ואני פשוטו של עניין באתי לבאר.