האם שייך לומר לנו לשמוח ממה שהיה פעם

בן של רב

משתמש ותיק
היום היה לי ויכוח עם ת"ח אחד
הוא טען שמשכנס אדר מרבים בשמחה על הנס שהיה פעם
ואני טענתי שלא יתכן לקבוע שמחה רק על פעם כי זה רק רגש ולא שכל
וכמו שהשכל לא מקבל שצריך לשמוח על כך שפעם היה לי בר מצוה וברית וכו' כי מה נזכרת דוקא עכשיו (אלמלא שהתאריך גורם כעת השפעה)
ולכן לדידי פשיטא לי שכל זמן של שמחה הוא קודם כל בתנאי שכאן ועכשיו יש מעין ההארה של אז
ולמשל בחודש אדר זו הסיבה שכדאי לדון עם הגוי כי גם היום זה זמן טוב בעצם מכוח מה שהיה אז
וכאמור אין מה לדון שההארה חוזרת כי זה רמח"ל מפורש ועוד.
והנידון הוא עקרוני - האם תמיד יש כזה דבר לשמוח על פעם גם ללא כאן ועכשיו
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
הבהרה:
אין שום חסרון בכך שהרגש מעורר בעקבות הקשרים (אסוציאציות)
של נס במקום הזה או בתאריך הזה וכדומה.
השאלה האם יש איזו שהיא תקנת חז"ל לציין משהו כזה ולהודות עליו
בלי שהיא כוללת גם מציאות ממשית כאן ועכשיו
של הארה שחוזרת מעין מה שהיה אז.
 

יהודי

משתמש ותיק
מילא על פורים הויכוח יותר מובן, אבל על חודש אדר הוא קצת יותר מחודש שמפני שפעם התרחש בו נס מרבין בחודש בשמחה. אבל אינו מוכרח כמובן.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
היום הת"ח הנ"ל אמר לי אחרי אמירת הלל שבזה הוא ודאי מודה שאין שייך שמחה והלל והודאה על מה שפעם היה ראש חודש...
(וכמובן לדידי זו הוכחה שכל דיני והלכות הזמנים הם גם מחמת ההארה כאן ועכשיו)
והשאלה האם יש מקרה שמשמע שזה רק זכר למה שהיה פעם ולא גם כאן ועכשיו
 

נבשר

משתמש ותיק
יש דין שמי שהגיע למקום שנעשה לו בו נס, מברך ברוך שעשה לי נס במקום הזה, והיינו על העבר, ושמא התם איירי משום המקום ולא משום הזמן.
יש קהילות בחו"ל שאיכא להם פורים משלהם, וכן יש גדו"י שיש להם יום הצלה משלהם, אבל אינו מדינא דשו"ע.
 

נבשר

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
היום הת"ח הנ"ל אמר לי אחרי אמירת הלל שבזה הוא ודאי מודה שאין שייך שמחה והלל והודאה על מה שפעם היה ראש חודש...
(וכמובן לדידי זו הוכחה שכל דיני והלכות הזמנים הם גם מחמת ההארה כאן ועכשיו)
והשאלה האם יש מקרה שמשמע שזה רק זכר למה שהיה פעם ולא גם כאן ועכשיו
ר"ח לא יודע למה הוי ראיה לדעתך, מאחר שהיום ר"ח והיום איכא מולד הלבנה, ולמה לא תביא ראיה מכל שבת לדעתך?
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
נבשר אמר:
בן של רב אמר:
היום הת"ח הנ"ל אמר לי אחרי אמירת הלל שבזה הוא ודאי מודה שאין שייך שמחה והלל והודאה על מה שפעם היה ראש חודש...
(וכמובן לדידי זו הוכחה שכל דיני והלכות הזמנים הם גם מחמת ההארה כאן ועכשיו)
והשאלה האם יש מקרה שמשמע שזה רק זכר למה שהיה פעם ולא גם כאן ועכשיו
ר"ח לא יודע למה הו אראיה לדעתך, מאחר שהיום ר"ח והיום איכא מולד הלבנה, ולמה לא תביא ראיה מכל שבת לדעתך?
אה"נ שהיום ר"ח וההלל לא על פעם וזה מראה כיוון אולי לכל הלל והלל.
אבל על שבת אפשר היה להתווכח ולטעון שזה זכר למעשה בראשית - פעם!
אני מאמין ששבת זה כאן ועכשיו ולא רק זכר אבל אשמח לראות אם יש ראיה אחרת.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
נבשר אמר:
יש דין שמי שהגיע למקום שנעשה לו בו נס, מברך ברוך שעשה לי נס במקום הזה, והיינו על העבר, ושמא התם איירי משום המקום ולא משום הזמן.
יש קהילות בחו"ל שאיכא להם פורים משלהם, וכן יש גדו"י שיש להם יום הצלה משלהם, אבל אינו מדינא דשו"ע.
זה מוזכר במשנ''ב (בהלכות פורים?)

ולגבי נס במקום - גם יל"ד באותו ספק אם להגדיר שיש משהו במקום שמחבר את האדם אל הטובה או סתם כך - כי מזכיר
יש בחז"ל זכר לדבר "מלמד שהמקום גורם"
ויש בגר"א שהגזרה על סנדלים המסומר היא כי מה שכבר קרה זה עצמו כח וסיבה שיקרה עוד באופן דומה
וממילא ה"ה במקום
וכן "מקום שהתפללו אבותי" וכיו"ב
 

נבשר

משתמש ותיק
יש ימים במגילת תענית, אמנם בטלה, אבל האם שם גם שם ההארה המופיעה בכל שנה?, כמדומה ששמעתי בשם ר' משה שפירא, שלעתיד לבא תחזור מגילת תענית, מקוה שלא טעיתי, א"כ עלי משוגתי.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
מוזר לי הענין
כל הימים יהיו דלא להתענאה ודלא למספד בהון
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
ברור שכל יום שנעשה בו נס, הוא מסוגל לנס. ואלו היו הימים שתיקנו חכמים במגילת תענית שנעשו בהם ניסים.
וכן בחודש שנעשו בו נס הוא חודש מסוגל.
אלא שבשמירת יום טוב על נס שנעשה בעבר, יש שתי בחינות:
האחת; שמשום הודאה למקום אנו עושים יום טוב, ובזמן שמחה יש כח בנפש האדם יותר להתבונן ולתת שבח והודאה למקום אשר בראו ומגינו, אבל לאו דוקא משום שמחה דאז, שממשיכה הארה לעכשיו.
והשניה; שיש בו בחינה שהשמחה היא גם עתה. יום הפורים הוא שמחה על שגם בהסתר בגלות הקב"ה שומר ומגין ולא עוזבם לאנחות, אלא שזה בהסתר, וכהיסוד הידוע של הגר"א בפירוש המגילה.

ואם דברנו מצד הלל, אותו ת"ח שנזכר בתגובה רביעית באשכול זה, כנראה שנוח לו עם הנוסח המקובל לתפילת מוסף 'זכרון לכולם יהיו'..
כשעלצמי אינני מרגיש שמחה במה שפעם היינו מקריבים קרבן, אלא רק משום שהוא זמן כפרה לכל תלדותם גם היום. ואמנם הזכרון של הקרבן לכולם היו (כגירסת הגר"א) כי האידנא שאין קרבן, אין זכרון ויאן שמחה מצד זה, אבל זה יום שמחה משום שהוא יום כפרה עכ"פ.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
חמודה ונחמדה ההברקה.
אבל הלל ומוסף הם שני דינים.
ולגבי מוסף אני מסכים שהוא גם וגם - כי פעם היה משהו שטוב היום להזכר בו.

אגב בראש חודש יש שני ענינים קטנים
ראש השנה קטן ויום כפור קטן.
ראש השנה מנין? - ממה שלא מזכירים במוסף דראש השנה גדול את קרבן ר"ח
(ולא שכחתי את הטעם של "בכסה" - אלא שיש עוד טעם שזה בכלל מאתים מנה. אבל כן שכחתי את המקור... )
 

חכימא דיהודאי

משתמש ותיק
ראיתי באהל רחל [איננו כעת תח"י, לכן יתכן שאינני מדייק, יבוא מישהו עם ציטוט מדוייק] שמרבין בשמחה הוא דבר שמרגישים לבד, ומי שאינו מרגיש זה מפני שהנפש שלו אינה טהורה, וכעי"ז גם שמעתי בשם הגרב"ד פוברסקי [שמועה שאמר למישהו] שזה צריך לבא לבד [שמעתי שהשווה ל'פלצות' של אלול, אך שוב א"א לסמוך על דברים ששמעתי מפי מי ששמע דברים בע"פ]
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
חכימא דיהודאי אמר:
ראיתי באהל רחל [איננו כעת תח"י, לכן יתכן שאינני מדייק, יבוא מישהו עם ציטוט מדוייק] שמרבין בשמחה הוא דבר שמרגישים לבד, ומי שאינו מרגיש זה מפני שהנפש שלו אינה טהורה, וכעי"ז גם שמעתי בשם הגרב"ד פוברסקי [שמועה שאמר למישהו] שזה צריך לבא לבד [שמעתי שהשווה ל'פלצות' של אלול, אך שוב א"א לסמוך על דברים ששמעתי מפי מי ששמע דברים בע"פ]

והרי גבי משנכנס אב ממעטין מצינו הלכות בבשר ויין
 

חכימא דיהודאי

משתמש ותיק
פרלמן משה אמר:
חכימא דיהודאי אמר:
ראיתי באהל רחל [איננו כעת תח"י, לכן יתכן שאינני מדייק, יבוא מישהו עם ציטוט מדוייק] שמרבין בשמחה הוא דבר שמרגישים לבד, ומי שאינו מרגיש זה מפני שהנפש שלו אינה טהורה, וכעי"ז גם שמעתי בשם הגרב"ד פוברסקי [שמועה שאמר למישהו] שזה צריך לבא לבד [שמעתי שהשווה ל'פלצות' של אלול, אך שוב א"א לסמוך על דברים ששמעתי מפי מי ששמע דברים בע"פ]

והרי גבי משנכנס אב ממעטין מצינו הלכות בבשר ויין

ואילו באדר לא מצינו, ואע"ג דבעינן 'כשם', יתכן ש'ממעטין בשמחה' דאב אינו כולל דיני בשר ויין, רק כיון שיש פחות שמחה באב וכיון שחרב בית מקדשנו יש גם דיני אבילות, שהרי גם הספרדים שאין להם דינים עד שבוע שחל בו, מ"מ ממעטין בשמחה יש להם.
עוד יתכן שבאב מחמת חורבן בית מקדשנו צריך דיני אבילות כדי שגם אלו שאין נפשם טהורה יתאבלו, ובאדר אין צורך כ"כ בשמחת אלו שאין נפשם טהורה, ויש לעיין.
ובאמת כדאי להעמיד דברים על דיוקם וראוי שמישהו מבאי הפורום יביא את הדברים המדויקים והמלאים מתוך 'אהל רחל' חלק חנוכה ופורים.
 

יעבץ

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
היום היה לי ויכוח עם ת"ח אחד
הוא טען שמשכנס אדר מרבים בשמחה על הנס שהיה פעם
ואני טענתי שלא יתכן לקבוע שמחה רק על פעם כי זה רק רגש ולא שכל
וכמו שהשכל לא מקבל שצריך לשמוח על כך שפעם היה לי בר מצוה וברית וכו' כי מה נזכרת דוקא עכשיו (אלמלא שהתאריך גורם כעת השפעה)
ולכן לדידי פשיטא לי שכל זמן של שמחה הוא קודם כל בתנאי שכאן ועכשיו יש מעין ההארה של אז
ולמשל בחודש אדר זו הסיבה שכדאי לדון עם הגוי כי גם היום זה זמן טוב בעצם מכוח מה שהיה אז
וכאמור אין מה לדון שההארה חוזרת כי זה רמח"ל מפורש ועוד.
והנידון הוא עקרוני - האם תמיד יש כזה דבר לשמוח על פעם גם ללא כאן ועכשיו

ראשית, בוודאי ששייך לשמוח על אירוע שעבר, אם התוצאות שלו עדיין ניכרות ומשפיעות.
ובעצמך הבאת דוגמא - ברית מילה עליה שמח דוד כשהיה בבית המרחץ. למרות שמאז שהיה בן שמונה ימים עבר זמן רב, אבל התוצאה שהוא מהול נשארת לתמיד.
ולכן אנשים שמחים ביום הולדת, יום נישואין וכד' לא בגלל ש'מתעורר כעת השפעת הנישואין' אלא שיומא קגרים הטבה הנמשכת עד עתה. ולכן אותו היום ראוי במיוחד לציין את השמחה.
ולכן באמת אפי' על פורים כאירוע בודד בהסטוריה, נכון לשמוח גם לאחר אלפי שנים, כי התוצאות לגבי קיומו של עם ישראל ממשיכות לעולם, שכן עצם קיום העם היה בסכנה. וכל השמח בקיומו של העם עליו לשמוח בהגיע יום זה.
אבל האמת שציון השמחה הוא משמעותי יותר ומתייחס גם, אך לא רק לאותו אירוע בודד, אלא לעצם השגחת ה' עלינו תמיד, ועל מציאות זו שהקב"ה עומד לנו בעת צר לנו. וכפי נוסח הברכה אחר המגילה 'הא-ל הרב את ריבינו...והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו והנפרע לנו מצרינו'. וזה דבר שבוודאי קיים תמיד ועל ככך אנו שמחים ומודים. וכן כתב הרמב"ם על קריאת המגילה שתקנו חז"ל 'כדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו'.
ובאמת צריך תמיד לשמוח על כל זה, וכמו שמזכירים כל יום בברכות קרי"ש את העניין שה' נפרע לנו מצרינו, אבל ימי הפורים הם ימים שמוקדשים לציין זאת במלא התוקף והעוז.

וכך כל מועדי ה' -
פסח על שלקח אותנו גוי מקרב גוי להיות לו לעם
שבועות כפי שאמר ר' יוסף אי לאו האי יומא... והתורה הרי עמנו לעולם.
ראש השנה ויום הכיפורים פשוט שעניינם הוא ההווה כעת מהדין והסליחה וכו'.
סוכות עניינו להודות על האסיף באספכם את תבואת הארץ (ועי' ברשב"ם שם כיצד נכנס עניין הסוכה, ואכמ"ל). וגם בה יש הרבה עומק לפנים מעומק על ההשגחה של השי"ת וכו' וכו', אך הצד השווה שבכל העניינים שהם קיימים ותמידים.
ורק חנוכה, אמת שעניינו צריך ביאור, שהרי מודים על כך שחזרה העבודה לביהמ"'ק שטימאו היוונים. א"כ מה העניין להודות על כך אחר שבעוונותינו נשרף ההיכל. משל למי שיציין את יום נישואיו לאחר הגירושין...
אבל עד חנוכה יש עוד זמן, אז נשאיר זאת לפעם אחרת...

אבל באמת העניין שהבאת על הארת הימים לא דבר ריק הוא, וזה מעיקרי תורת הרמח"ל בדרך ה', רק שהדברים הם עמוקים יותר ע"ד הסוד. ואני פשוטו של עניין באתי לבאר.
 
חלק עליון תַחתִית