פרשת תצוה, באפוד מרומז שמע ישראל, וביאור הדברים

רוצה לדעת

ששה משמותם על האבן האחת וכו' (כ"ח, י)
וכ' הבעה"ט: ששה משמותם על, ר"ת שמע, שאמרו שמע ישראל ה' אלקונו ה' אחד, עכ"ל. וכ"ה ברוקח כאן והוסיף שה"ששה" הוא כנגד מה שענה להם יעקב "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" שהוא ששה תיבות. וע"ע בש"ך ובאלשי"ך שכתבו רמז זה. ובביאור שייכות "שמע ישראל" לי"ב שבטים ויעקב הוא בסוגי' דפסחים וכידוע.
ובביאור השייכות של אפוד עם שמע ישראל ראיתי לבאר עפי"מ דאי' בזבחים דף פ"ח ע"ב שהאפוד מכפר על ע"ז, ושמע ישראל הוא כנגד ע"ז שיש בו יחוד ה', ולכן האפוד שבא לכפר על ע"ז מרומז בו שמע ישראל.
ועפי"ז נראה לבאר הא דאיתא בסוטה דף ל"ו ע"ב: באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם, עכ"ד הגמ', עיי"ש.
ויל"פ שאילו יחטא הרי לא יהא בכלל האפוד שמכפר על ע"ז, דהנה איתא בסנהדרין דף פ"ב ע"א: אמר רבי חייא בר אבויה כל הבא על הכותית כאילו מתחתן בעבודת כוכבים דכתי' ובעל בת אל נכר וכי בת יש לו לאל נכר אלא זה הבא על הכותית, עיי"ש. וכן מבואר בלשון הרמב"ם פי"ב מאיסו"ב ה"ו שכ': הנה למדת שהבועל כותית כאילו נתחתן לעכו"ם שנאמר ובעל בת אל נכר ונקרא מחלל קדש ה', עיי"ש. וכן עי' במהר"ל בח"א סנהדרין דף פ"ד ע"ב: קנאין פוגעין בו. מפני שמתדבק באומה אחרת וכמו שכתיב אצל הסוטה (במדבר ה') וקנא את אשתו, והיינו כשאשתו מזנה עם אחר, וזה נקרא קנאה וכך כאשר הישראל מזנה עם גוי הקנאין פוגעין בו, עיי"ש. למדנו מזה שהבועל בת ניכר חשיב כמו שנדבק בע"ז.
ולכן אילו יחטא בה ייחשב לו כע"ז, ולא יהא בכלל ה"שמע ישראל" שיש באפוד שמכפר על ע"ז, ועי'.

רוצה לדעת

עוד בענין שהאפוד מכפר על ע"ז עי' בכלי יקר ופנים יפות ומש"ח עה"פ "ועשו את האפוד וכו' כמעשהו" שכיון ובע"ז מחשבה כמעשה לכך כתי' "כמעשהו", עי' עליהם

רוצה לדעת

במלבי"ם ברמזי בגדי קודש כתב:
ולציין איך עובדי ה' מיחדים את שמו ביחוד השלם היו שמות ב"י כתובים על אבני האפוד, כ"ה על אבן זה וכ"ה על אבן השני, שמזכיר כ"ה אותיות של שמע וכ"ה אותיות של בשכמל"ו, כמ"ש חז"ל שיעקב בקש לגלות קץ הימין ונסתלקה הימנו שכינה אמר שמא יש בלבכם מחלוקת אמרו שמע ישראל וכו' כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, פתח הזקן ואמר בשכמל"ו, ששמע הוא יחוד ה' מצד עצמו שאין עוד מלבדו, ובשכמל"ו הוא יחוד ה' המתפשט בכל העולמות עד שהוא מלך על כולם, שיחוד זה לא נעשה בעה"ז, וע"ז תקנו לאמרו בחשאי, רק לעתיד והיה ה' למלך על כל הארץ שאז יהיה ה' אחד ושמו אחד, שמע הוא ה' אחד, והם ששה משמותם הכתובים באבן א', ובשכמל"ו הוא שמו אחד והם כ"ה אותיות השניים, והם אבני זכרון לבני ישראל שהם התחילו ביחוד הזה בימי יעקב, ונשא אהרן את שמותם ליחד את ה' תמיד ע"י עבודתו בקדש, וע"כ אמרו שהאפוד מכפר על עבודה זרה, עכ"ל.