אני עבדך בן אמתך ולא נזכר בן עבדך. למה?

שף ויתיב

משתמש רגיל
שמעתי מהגר''א פילץ שליט''א שביאר
הנה מצינו שכיון שלא חטאו הנשים בחטא העגל לפיכך ניתן להם ר''ח ליו''ט<
ומבואר שהוא ענין מצד היותם נשים במיוחד כי לא מסתבר שאילו לא חטאו כל הגבוהים בעגל היה נקבע יום טוב לגבוהים..
על כרחך שהוא מכח האמונה התמימה של הנשים וכמש''כ 'אל תיטוש תורת אמך' שהמסורת מכח האמונה התמימה מתייחסת אל האם אבל הגברים הם בבחינת 'השכל וידוע אותי' מכח השכל ואינה אמונה חזקה ותמימה כנשים שעל כן עמדו הנשים באמונתן בזמן חטא העגל ולא חטאו.
וזה שאמר דוד אני עבדך - אף שאני עבדך ומאמין בשכל - עם כל זה אני גם 'בן אמתך' ומאמין באמונה תמימה כאמתך. ע''כ.
 
A

Anonymous

Guest
שף ויתיב אמר:
שמעתי מהגר''א פילץ שליט''א שביאר
הנה מצינו שכיון שלא חטאו הנשים בחטא העגל לפיכך ניתן להם ר''ח ליו''ט<
ומבואר שהוא ענין מצד היותם נשים במיוחד כי לא מסתבר שאילו לא חטאו כל הגבוהים בעגל היה נקבע יום טוב לגבוהים..
על כרחך שהוא מכח האמונה התמימה של הנשים וכמש''כ 'אל תיטוש תורת אמך' שהמסורת מכח האמונה התמימה מתייחסת אל האם אבל הגברים הם בבחינת 'השכל וידוע אותי' מכח השכל ואינה אמונה חזקה ותמימה כנשים שעל כן עמדו הנשים באמונתן בזמן חטא העגל ולא חטאו.
וזה שאמר דוד אני עבדך - אף שאני עבדך ומאמין בשכל - עם כל זה אני גם 'בן אמתך' ומאמין באמונה תמימה כאמתך. ע''כ.
בפשטות הפשט הוא, שיחס העבד הוא לפי האם, עבד הבא על ישראלית הולד ישראל, ישראל הבא על השפחה ולדה כמותה, וכולד בהמה דמי כלשון הגמרא בקידושין.
 

טעם ודעת

משתמש ותיק
רבינו המאירי כותב: ואמר: אנא (ראה פירושו לעיל , ד) יי' - כלומר: שתתמיד להיותי יקר בעיניך , כי אני עבדך - רוצה לומר: דבק בעבודתך , ובן אמתך - כלומר: לא כעבד הלקוח מן השוק , שלא נתגדל בעבודת האדון; רמז להיות הכנתו בכך מבטן אמו. ושב לדברי הודאתו ואמר: פתחת למוסרי - והוא כמו 'ממאסרי'. או הוא לשון עוֹל. וקרא הצרות הגדולות 'מוסרים' , כי הם לבעליהם כמאסר חזק מאד.
 

ייעוץ תורני

משתמש ותיק
'אנה' ולא 'אנא', זה כמו איפוא/לאן, וצ"ע.

ומענין לענין באותו הפרק:
לכאורה תפילתו זו לא התקבלה - כי לא זכה להגיע לחצרות בית ה' (שזה עזרת ישראל ועזרת נשים) ולאונסו לא הקריב שם את נדריו נגדה נא לכל עמו.

אולי זו בכלל לא בקשה אלא חזרה על ה"נדרי לה' אשלם".
וגם הרחבה של הנדר - שזה יקויים "נגדה נא לכל עמו" וצ"ע.

[מה שהקריב בגורן ארונה היה קרבן עולה ואינו ענין לקיום נדר זה שנאמר במפורש על הקרבת תודה "אזבח זבח תודה"]
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
שמעתי פעם הכוונה ש"בן אמתך" לומר ש"נולד" עבד, ולא שבאמצע חייב "נעשה" עבד,
והנולד עבד, ה"עבדות" שלו יותר "טבועה בנפשו".
 

אלי מאירי

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
שמעתי פעם הכוונה ש"בן אמתך" לומר ש"נולד" עבד, ולא שבאמצע חייב "נעשה" עבד,
והנולד עבד, ה"עבדות" שלו יותר "טבועה בנפשו".
ייתכן וזו כוונת המאירי הנ"ל.
ולהוסיף טעם לעצם שאלת השואל מדוע לא 'בן עבדך'.
נראה שעבד אם נולד לעבד, זאת עבדות חזקה יותר וכנ"ל.. ואם אינו יודע מיהו אביו, וכל יחוסו רק מהאם, 'עבדך בן אמתך' זהו העבד המסור ביותר לאדונו.
שלא נתגדל עם אב, הדואג לו ומגדלו.
 

ל.מ.

משתמש רגיל
יעקב לב אמר:
ומה טעם הכפילות, אני עבדך, אני עבדך בן אמתך?
שמא י"ל, שמחד גיסא יש מעלה בעבד יליד בית על פני עבד שנמכר, שהעבדות טבועה בנפשו יותר.
אבל מאידך גיסא יש מעלה לעבד שנמכר מעצמו, שהוא עבד מתוך בחירה, ולא רק משום שנולד כך.
וזו הכוונה - "אני עבדך", עבדותי באה מעצמי, מה"אני" שלי, מתוך דעת והכרה, ולא רק מחמת הכרח חיצוני.
אמנם, מאידך, העבדות חקוקה בנפשי כעבד יליד בית.
היינו, שאף שהעבדות באה אצלי עם הבנה ודעת, מכל מקום היא איננה כפופה לדעתי ולהבנתי, אלא היא עבדות גמורה, בין אם אבין ובין אם לא אבין, ומבחינתי אין אפשרות אחרת מלבד העבדות.
בחינת "ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה".
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור קטז ד"ה [ט] [קטז, טז
[ט] [קטז, טז] אני עבדך בן אמתך. לא דומה עבד תרבות לעבד הלקוח מן השוק, אני הוא בנה של רות, שאמרה ופרשת כנפך על אמתך (רות ג ט). 
וכן ברש"י תהלים פרק קטז פסוק טז
(טז) עבדך בן אמתך - אינו דומה תרבות עבד הלקוח מן השוק לילוד משפחה שבבית: 

רד"ק תהלים פרק קטז פסוק טז
אני עבדך בן אמתך, פירשתיו במזמור פ"ו (פסוק טז), ועתה אני שונה אותו. הנה זָכַר האֵם לפי שהיא עיקר היצירה בבן, כי גידול העוּבר ימי יצירתו בבטן האשה, ושם מתגדל מדם הַוֶּסֶת ומתצייר בזמן הקצוב, וגם אחרי צאתו ניזון משדי אמו, לפיכך טבע האֵם נקשר בבן יותר מִטֶּבַע האב, לפיכך אמר (מ"ב יב, ב ועוד) במלכי ישראל: ושם אמו, להודיע שמעשה הבן כמעשה האֵם ברוב, כי מעשה האדם הן לטוב הן לרע, אף על פי שהם בבחירת האדם, ולפי הנהיגוֹ את עצמו ולפי לימודו יהיו מעשיו, יש בהם קצת גם כן מִטֶּבַע יצירתו, לפיכך אמר: עבדך בן אמתך. אמר: אני עבדך משני פנים, האחד, שהרגלתי עצמי בעבודתך, ועוד, כי היה בטבעי ג"כ כי אִמִּי היתה אֲמָתֶךָ. 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
תהלים פרק פו פסוק טז
פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן אֲמָתֶךָ: 
רש"י תהלים פרק פו פסוק טז
(טז) לבן אמתך - בן האמה משפיל את עצמו לפני אדניו יותר ממקנת כסף שבן האמה יליד בית הוא וגדל בחיק אדוניו: 
רד"ק תהלים פרק פו פסוק טז
לבן אמתך, זָכַר האֵם לפי שהיא עיקר היצירה בבן, וכן אמר (מזמור קטז, טז): אני עבדך בן אמתך, כי גידול העוּבר בימי יצירתו בבטן האם, ושם מתגדל ומתצייר הזמן הקצוב, וגם אחרי צאתו ניזון בשְׁדֵי האם, לפיכך טבע האם נקשר בבן יותר מטבע האב, לפיכך אמר במלכי ישראל ושם אמו, להודיע שמעשה הבן כמעשה האם ברוב, כי מעשי האדם הן לטובה הן לרע אף על פי שהם בבחירת האדם ולפי הנהיגו עצמו ולפי לימודו יהיו מעשיו, יש בהן קצת גם כן בטבע יצירתו. לפיכך אמר עבדך בן אמתך, אמר אני עבדך משני פנים, האחד שהרגלתי עצמי בעבודתך, ועוד כי היה בטבעי גם כן כי אמי היתה אמתך: 
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
וע"פ הפשט
הוא שכיון שבן מתייחס יותר לאמא שבא ממנה מאשר לאבא
וכן בכל מקום
עוד י"ל כמש"כ הרב @הצעיר שבחבורה הפסוק והושיעה לבן אמתך והסיבה שאנו מתפללים על החולה אנו מזכירים שם האמא ולא האבא מובוא בראשונים הטעם של הנשים יש פחות קטרוג מאשר על הגברים שפטורים מרוב המצוות וכו'
אבל עיין בבן יהוידה בברכות נה: ששם מביא גם הטעם הפשוט שגם בגשמיות מתיחס האדם יותר לאמו והביא דוגמה לדבר שכשאב כחוש יש בכחו להוליד משא"כ האם
וז"ל

וְלֵימָא הָכִי: אֲנָא פְּלוֹנִי בַּר פְּלָנִיתָא. הטעם שמזכיר שם אמו ולא של אביו, אומרים העולם כי אמו ודאית יותר מאביו ולא ניחא לי בזה, ואדרבא יש בזה חילול כבוד שמזלזל באביו שעושהו בתורת סָפֵק. אמנם נראה לי בס"ד הטעם מפני שהאשה אין עליה קטרוגים כל כך כמו האיש, חדא שהיא פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא, ועוד מוצלת משני עונות חמורים של ביטול תורה ושל קרי, וגם להיותה אשה אין המקטרגים מקנאין בה כמו האיש, לכך מזכיר האדם בתפילתו שם אמו ולא שם אביו. אי נמי יש לומר כיון שאשה מזרעת תחלה יולדת זכר נמצא היא היתה סיבה לביאתו לעולם הזה, לכך מייחס עצמו לה, ולא ניחא לי בזה דבאמת מצינו גם הנקבה תאמר בַּר פְּלָנִיתָא.
ובאופן אחר נראה לי בס"ד דאף על גב דאב ואם שותפים הם בולד, עם כל זה האם עיקר הן מצד הגשמיות הן מצד הנפשיות, דכתבו חכמי הטבע שאם האם בריאה אף על פי שהאב כחוש מאד תוליד בן בריא, מה שאין כן להפך נמצא מצד הגשמיות האם עיקר וכן מצד הנפשות כונת האם בעת הזווג פועלת בילד יותר מן כוונת האב, וכמו שכתוב בישי כשהוליד את דוד המלך ע"ה.
 
חלק עליון תַחתִית