לאן נעלם הכיור במסעות?

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
עי' חזקוני ועי' אזנים לתורה. 

אני מעתיק מעלון "חדוותא דאורייתא" שקילבתי השבוע. צירפתי בסוף.
הצג קובץ מצורף פרשת במדבר גדול.pdf
יל"ע מי נשא את הכיור [דלא מוזכר בתורה מי נשאו], ואעתיק בזה דברים נחמדים מספר חשוקי חמד בכורות ד. "כתב הרמב"ן (שמות לח כא) שלכן לא הוזכר בפרשת פקודי את החשבון של הכיור וכנו, כי לא נעשה במשקל, אבל כל המראות שהביאו הנשים הצובאות שם בהם ולא ידע משה משקלו. ויתכן שלא היה בפקודת איתמר, כי יכנס בכלל מה שאמר הכתוב (במדבר ג לא) 'ומשמרתם הארון והשלחן והמנורה והמזבחות וכלי הקדש אשר ישרתו בהם', כי בכיור וכנו ישרתו למזבח. וכן מבואר בספר חסידים (מקיצי נרדמים תתתתרל"ז) שבני קהת נשאוהו והוא בכלל המזבח, מאידך כתב האבן עזרא (שמות לה טז) הנה אין לכיור ולכנו בדים אולי על העגלות היו נשואים. וכן כתב בחזקוני (שמות ל יח) לא היו להם בדים והיו נשואים על העגלות. ולא פירשו מי נשאו בני גרשון או בני מררי. ובפירוש רבינו חיים פלטיאל כתב שבני גרשון נשאוהו, ואולי נפיק 'את כל אשר יעשה להם ועבדו' (במדבר ד כו), ובספר אזנים לתורה (שמות לה טז) כתב לפלא גדול היה בעיני למה לא נזכר מי ואיך נשאו את הכיור ואת כנו בנסוע המחנות, ולא מצאתי שם דבר מזה במפרשי התורה עד שמצאתי שאלה גדולה זו שלא במקומה היינו על פסוק זה באבן עזרא, אבל בפרשת נשא נמנו הדברים אפילו הקטנים ביותר כמו ויתדתם ומיתריהם של משא בני גרשון ובני מררי, ואין שם זכר לכיור וכנו ומי נשא אותם ואיך נשאו אותם מכיון שגם בדים לא עשו להם, והנה לקמן (לח ח) הבאנו דברי התוספתא (סוכה פ"ג ה"ג) שבארה של מרים שהיתה עולה עם מחנה ישראל להרים ויורדת גבעות מכיון שהיו ישראל שורין ומעמידין את המשכן, והנה בבית המקדש היתה באר ובה היו משקעין את הכיור בתחילת הלילה כדי שלא יפסלו מי הכיור בלינה, וגם באהל מועד בוודאי היו משקיעים את הכיור במדבר לפנות ערב בבארה של מרים, וכן בשעת סילוק המסעות השקיעו בבארה של מרים כדי לא יפסלו המים ביוצא וממילא היה נשאים עם המים שבבאר המתגלגלים מתחנה לתחנה, ומכיון שאין לנו תירוץ אחר מסתבר, והאבן עזרא בעצמו כתב על תירוצו אולי, יש לומר כן, יעו"ש".
 

מאן דהו

משתמש ותיק
חזקוני שמות פרק ל פסוק יח כיור נחשת וכנו נחשת - לא היו להם בדים והיו נשואים על העגלות
 

חדא

משתמש ותיק
בתשובות הגר"ח הביא מהמדרש שהכיור הלך מעצמו יחד עם הבאר
 

חדא

משתמש ותיק
תשובה קלז
ש. חכ"א אמר לי ששאל את מרן שליט"א למה לא מוזכר במסעות שנשאו את הכיור ומרן ענהו דאי' במדרש שהכיור התגלגל הלך עם הבאר ע"כ
ויש לשאול דהא באשד הנחלים פ חוקת פרש"י דהבאר העלה את האיברים והדם של האמוריים כדי שבנ"י יראו את הנס שנעשה להם והשתא אם הכיור היה עם הבאר לכאורה הכיור נטמא ולא מצינו
ת. לא אמרתי כן רק אמרתי מש"כ הראשונים מובא בהוספות לברייתא דמה"מ

מספר תשובות הגר"ח שהוציא הרב גרנדש
 

יפה מראה

משתמש ותיק
כתב הרמב"ן שמות פרק ל פסוק י"ט
ורחצו אהרן ובניו וגו' - וכו' אבל הכיור צוה בו להזמנה ואיננו מעכב ולא מצוה, כי ביום הכיפורים כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב שהיו עושין לכבודו (יומא מג ב), אבל למדנו מן הכיור כי צריכה כלי: 
ספורנו שמות פרק ל פסוק יח
ועשית כיור. גם זה הכלי לא הוזכר למעלה עם שאר הכלים, כי לא היתה הכונה בו להשכין שכינה במקדש כענין הכונה באותם הכלים כמבואר למעלה, אבל היתה הכוונה להכין את הכהנים לעבודתם:
עוד כתב המשך חכמה שמות פרק מ' פסוק י"א
(יא) ומשחת את הכיור וכו' וקידשת אותו. לא כתוב "והיה קודש" בכיור וכן בכהן גדול כתוב (פסוק יג) "והלבשת (... ומשחת אותו וקדשת אותו"). הענין מפני שלדעתי מי כיור אין מועלים בהם, דניתנו לרחיצה ולהנות לכהנים, וכן בגדי כהונה אין מועלין בהן דניתנו ליהנות בהן, כדאמר קידושין נג א ודו"ק.
והנה בפרק שני מדות אמר דמדות הלח נמשחו בין מבפנים בין מבחוץ, ולכן בירוציהם קדוש. ולכן נראה דהכיור צוה השם יתברך לתת בו מים (פסוק ז) ואחרי זה למושחו (פסוק יא) אם כן לא נמשח מבפנים רק מבחוץ, ובו לא היו בירוצים, דאין בירוצים למים. ולכן כתוב הכיור בפני עצמו (פסוק יא) ולא נכתב בכלל כלי המזבח (פסוק י), משום דהוא נמשח מבחוץ לבד. והוא נכלל בכלל כלים יעויין זבחים נט, א. צפונה - שיהא צפון פנוי מכלים - וכיור כלי הוא, רש"י ודו"ק.
ולפי כל הנ"ל נראה שהכיור לא היה בו כ"כ קדושה ולכן הוא לא נכתב יחד עם כל הכלים.
 

יקיר

משתמש ותיק
יפה מראה אמר:
כתב הרמב"ן שמות פרק ל פסוק י"ט
ורחצו אהרן ובניו וגו' - וכו' אבל הכיור צוה בו להזמנה ואיננו מעכב ולא מצוה, כי ביום הכיפורים כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב שהיו עושין לכבודו (יומא מג ב), אבל למדנו מן הכיור כי צריכה כלי: 
ספורנו שמות פרק ל פסוק יח
ועשית כיור. גם זה הכלי לא הוזכר למעלה עם שאר הכלים, כי לא היתה הכונה בו להשכין שכינה במקדש כענין הכונה באותם הכלים כמבואר למעלה, אבל היתה הכוונה להכין את הכהנים לעבודתם:
עוד כתב המשך חכמה שמות פרק מ' פסוק י"א
(יא) ומשחת את הכיור וכו' וקידשת אותו. לא כתוב "והיה קודש" בכיור וכן בכהן גדול כתוב (פסוק יג) "והלבשת (... ומשחת אותו וקדשת אותו"). הענין מפני שלדעתי מי כיור אין מועלים בהם, דניתנו לרחיצה ולהנות לכהנים, וכן בגדי כהונה אין מועלין בהן דניתנו ליהנות בהן, כדאמר קידושין נג א ודו"ק.
והנה בפרק שני מדות אמר דמדות הלח נמשחו בין מבפנים בין מבחוץ, ולכן בירוציהם קדוש. ולכן נראה דהכיור צוה השם יתברך לתת בו מים (פסוק ז) ואחרי זה למושחו (פסוק יא) אם כן לא נמשח מבפנים רק מבחוץ, ובו לא היו בירוצים, דאין בירוצים למים. ולכן כתוב הכיור בפני עצמו (פסוק יא) ולא נכתב בכלל כלי המזבח (פסוק י), משום דהוא נמשח מבחוץ לבד. והוא נכלל בכלל כלים יעויין זבחים נט, א. צפונה - שיהא צפון פנוי מכלים - וכיור כלי הוא, רש"י ודו"ק.
ולפי כל הנ"ל נראה שהכיור לא היה בו כ"כ קדושה ולכן הוא לא נכתב יחד עם כל הכלים.

לכן הוא לא נכתב, אבל מי נשא אותו?
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
חשוקי חמד בכורות דף ד עמוד א
שאלה: מי נשא את הכיור בנסוע בני ישראל?
תשובה כתב הרמב"ן (שמות לח כא) שלכן לא הוזכר בפרשת פקודי את החשבון של הכיור וכנו, כי לא נעשה במשקל, אבל כל המראות שהביאו הנשים הצובאות שם בהם ולא ידע משה משקלו. ויתכן שלא היה בפקודת איתמר, כי יכנס בכלל מה שאמר הכתוב (במדבר ג לא) 'ומשמרתם הארון והשלחן והמנורה והמזבחות וכלי הקדש אשר ישרתו בהם', כי בכיור וכנו ישרתו למזבח. וכן מבואר בספר חסידים (מקיצי נרדמים תתתתרלז) שבני קהת נשאוהו והוא בכלל המזבח.
מאידך כתב האבן עזרא (שמות לה טז) הנה אין לכיור ולכנו בדים אולי על העגלות היו נשואים. וכן כתב בחזקוני (שמות ל יח) לא היו להם בדים והיו נשואים על העגלות. ולא פירשו מי נשאו בני גרשון או בני מררי. ובפירוש רבינו חיים פלטיאל כתב שבני גרשון נשאוהו, ואולי נפיק 'את כל אשר יעשה להם ועבדו' (במדבר ד כו).
ובספר אזנים לתורה (שמות לה טז) כתב לפלא גדול היה בעיני למה לא נזכר מי ואיך נשאו את הכיור ואת כנו בנסוע המחנות, ולא מצאתי שם דבר מזה במפרשי התורה עד שמצאתי שאלה גדולה זו שלא במקומה היינו על פסוק זה באבן עזרא, אבל בפרשת נשא נמנו הדברים אפילו הקטנים ביותר כמו ויתדתם ומיתריהם של משא בני גרשון ובני מררי, ואין שם זכר לכיור וכנו ומי נשא אותם ואיך נשאו אותם מכיון שגם בדים לא עשו להם, והנה לקמן (לח ח) הבאנו דברי התוספתא (סוכה פ"ג ה"ג) שבארה של מרים שהיתה עולה עם מחנה ישראל להרים ויורדת גבעות מכיון שהיו ישראל שורין ומעמידין את המשכן, והנה בבית המקדש היתה באר ובה היו משקעין את הכיור בתחילת הלילה כדי שלא יפסלו מי הכיור בלינה, וגם באהל מועד בוודאי היו משקיעים את הכיור במדבר לפנות ערב בבארה של מרים, וכן בשעת סילוק המסעות השקיעו בבארה של מרים כדי לא יפסלו המים ביוצא וממילא היה נשאים עם המים שבבאר המתגלגלים מתחנה לתחנה, ומכיון שאין לנו תירוץ אחר מסתבר, והאבן עזרא בעצמו כתב על תירוצו אולי, יש לומר כן, יעו"ש.
 

א סו

משתמש ותיק
כעת שמעתי מאחד שרצה לטעון, שבעצם בארו של מרים לא מוזכר בתורה בפשט הדברים. וא"כ צ"ל שלאחר מה שהשיגו מים בשנים הראשונות מאת הסלע ע"י משה רבינו, היה להם מים ממקום אחר. ורצה לומר שהכיור הוא זה שהשקה את כל עם ישראל (וביאר באריכות שזה מפאת קדושתם, שהיו דור דעה, ולכן שתו מהכיור. והביא מדברי הזוה"ק שלאחר יצי"מ שתו מהכיור דוגמת הסוטה בכדי להיטהר ממה שאולי היו עם מצריים). ומחמת כן לא היו לויים נושאים אותו, אלא כל העם שתו ממנו כל הזמן.
 

א סו

משתמש ותיק
אינני יודע כמה אפשר לסמוך על פירוש זה. אין נראה כלל שהכיור היה מעיין, אלא הפוך הוא כמו שהביאו לעיל, מדברי התוספתא שאת הכיור היו ממלאים ממי הבאר של מרים
 
חלק עליון תַחתִית