האם יש קשר בין איסור מחלוקת לקורח ועדתו? ומה מגדיר מחלוקת? ומתי מותר?

ייעוץ תורני

משתמש ותיק
1. זכורני שיש דעות ש"לא יהיה כקורח ועדתו" זה לגבי החולק על הכהונה. (אם כי זה לא מתאים עם הגמ' להלן) 
וא"כ לשיטתם איסור מחלוקת מנין? אולי מלא תתגודדו? 

2. איך מגדירים איסור כזה, שהרי כל מריבה היא בעצם להציל את זכויותי מידי הקמים עלי, וכי יש חיוב להפסיד כסף וכיו"ב? ולמה יש בכלל שו"ע חו"מ?
(כלומר: ודאי שהויתור ענינו רק מצד אהבת ישראל/ענוה/חסד/מידות טובות/מיגדר מילתא/פקחות/עצה טובה וכו',
ולא שזה מצדיק את עצם ההשתלטות של השני עד כדי לטעון בזעקה: "מחלוקת"! כי א"כ כל הש"ס מלא בסיפורי קורח ועדתו משני הצדדים...)

3. האם זה איסור עצמי או דוקא בהקשר של ת"ח ומצד חולק על השכינה, כמו אצל משה. 
לכאורה לאו דוקא ת"ח או צדיק! 
​​​​כי בגמ' בסנהדרין קי מוכח שמשה היה צריך לבוא לקראת קורח.
"ויקם משה וילך אל דתן ואבירם מכאן שאין מחזיקין במחלוקת. דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקורח" . 

 
 

ייעוץ תורני

משתמש ותיק
פותח הנושא
הצעה:
אולי כל אימת שיש לתורה רצון מסויים - אז ללכת נגד זה איסור 'מחלוקת' .
כלומר, אם משה מגיע לקטטה כשהתורה עדיין לא רוצה זה מחלוקת.
וכאשר הכרעת דעת תורה שכלו כל הקיצים - אז זו לא מחלוקת.

וא"כ במריבות בכל נושא שהוא יהיה נחשב מי שהולך נגד רצון ה' כבעל מחלוקת וגם מי שכנגדו נחשב כזה בכל צעד שיעשה כנגדו לא כרצון ה'.

ואתן דוגמא מצויה:
הנה בבחירות יש מתח טבעי בין מפלגות.
ובעצם הרי כמ"ש החזו"א לכל ענין בחיים יש לתורה עמדה מעשית.
וא"כ כל האנשים של >כל המפלגות< שלא הולכות לפי דעת תורה הם באיסור מחלוקת גם כשזה נראה תחרות רגילה בין מתמודדים (!)

דוגמא נוספת:
כשיש ויכוח בכל נושא שהוא, הרי התורה קובעת כללים ופרטים גם לגבי השאלה העקרונית >מי קובע למי< בכל הויכוחים.

ונמצא שאפילו כל ת"ח קטן >שיודע< שיש גדול ממנו ואינו מתכופף אליו = איסור מחלוקת. כי רצון ה' שהת"ח הגדול יקבע ולא הקטן ממנו.

ובודאי לא נפק"מ כמה אנשים עומדים מאחוריו לעשות רצונו...
אלא תלוי בו עצמו האם הוא יודע והכריע לעצמו שהוא >הכי גדול< עד כדי שביכלתו לחלוק על ת"ח אחרים. 

ומנגד, גם הת"ח הגדול - כל זמן שהוכרע אצלו שההלכה להתפשר עם בעלי המחלוקת והוא עושה זאת = הוא נזהר מאיסור זה.
וכאשר הוכרע שצריך לריב, ממילא אין איסור, וכמו שמשה בסופו של דבר עשה מחלוקת כדין.
אא"כ יתקוטטו יותר ממה שהוכרע שצריך לעשות - שאז גם הגדול נכשל במחלוקת, וכ"ש הקטן.
וכך ראיתי גם בחזו"א (אמונה ובטחון פ"ג, נמצא גם כקונטרס בסוף טהרות)
שהעיקר תלוי בהכרעת ההלכה, וכשכך ההלכה = זו מצוה להעמיד האמת של חו"מ וכיו"ב, ומאריך לתאר ולהמחיש איך הכל מצוה במקרה כזה. 

ואילו כשיש טעות בהלכה ומכוחה נאבקים = איסור מחלוקת בשוגג.
 

שי גולד

משתמש רגיל
במשלי פרק ג' אל תעש ריב עם אדם חינם אם לא גמלך רעה.
ומבאר הגר"א שיש ב' תנאים בשביל לעשות מריבה: א' - שזה יהיה מצב של גמלך רעה וב' - שזה לא יהיה חינם היינו שהמריבה באמת תועיל.
 
חלק עליון תַחתִית