ייעוץ תורני
משתמש ותיק
1. זכורני שיש דעות ש"לא יהיה כקורח ועדתו" זה לגבי החולק על הכהונה. (אם כי זה לא מתאים עם הגמ' להלן)
וא"כ לשיטתם איסור מחלוקת מנין? אולי מלא תתגודדו?
2. איך מגדירים איסור כזה, שהרי כל מריבה היא בעצם להציל את זכויותי מידי הקמים עלי, וכי יש חיוב להפסיד כסף וכיו"ב? ולמה יש בכלל שו"ע חו"מ?
(כלומר: ודאי שהויתור ענינו רק מצד אהבת ישראל/ענוה/חסד/מידות טובות/מיגדר מילתא/פקחות/עצה טובה וכו',
ולא שזה מצדיק את עצם ההשתלטות של השני עד כדי לטעון בזעקה: "מחלוקת"! כי א"כ כל הש"ס מלא בסיפורי קורח ועדתו משני הצדדים...)
3. האם זה איסור עצמי או דוקא בהקשר של ת"ח ומצד חולק על השכינה, כמו אצל משה.
לכאורה לאו דוקא ת"ח או צדיק!
כי בגמ' בסנהדרין קי מוכח שמשה היה צריך לבוא לקראת קורח.
"ויקם משה וילך אל דתן ואבירם מכאן שאין מחזיקין במחלוקת. דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקורח" .
וא"כ לשיטתם איסור מחלוקת מנין? אולי מלא תתגודדו?
2. איך מגדירים איסור כזה, שהרי כל מריבה היא בעצם להציל את זכויותי מידי הקמים עלי, וכי יש חיוב להפסיד כסף וכיו"ב? ולמה יש בכלל שו"ע חו"מ?
(כלומר: ודאי שהויתור ענינו רק מצד אהבת ישראל/ענוה/חסד/מידות טובות/מיגדר מילתא/פקחות/עצה טובה וכו',
ולא שזה מצדיק את עצם ההשתלטות של השני עד כדי לטעון בזעקה: "מחלוקת"! כי א"כ כל הש"ס מלא בסיפורי קורח ועדתו משני הצדדים...)
3. האם זה איסור עצמי או דוקא בהקשר של ת"ח ומצד חולק על השכינה, כמו אצל משה.
לכאורה לאו דוקא ת"ח או צדיק!
כי בגמ' בסנהדרין קי מוכח שמשה היה צריך לבוא לקראת קורח.
"ויקם משה וילך אל דתן ואבירם מכאן שאין מחזיקין במחלוקת. דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקורח" .