הגר"א: יש 4 סוגים של אהבה "אחותי, רעיתי, יונתי, תמתי" .

בן של רב

משתמש ותיק
בפרשת השבוע מוזכרת המצוה "ואהבת את ה' אלוקיך".
והנה כידוע זו מצוה יסודית מאוד וקיומה תמידי והיא גם מתלווה לכל המצוות האחרות, ובכל זאת משום מה לא נחקרה כל כך.

למעוניין אני מעלה כאן כקובץ את הספר "שערי אהבה".
דברי הגר"א הובאו שם בפרק ג' [וגם ביאר בטוב טעם].

החידוש הגדול של הגר"א על רגל אחת הוא שיש 4 סוגים של אהבה ולא 3 כפי שהיה ידוע עד היום = "טוב, ערב, מועיל".

(עכ"פ לי הסוג הרביעי הוא חידוש, אם כי אינני זוכר היכן ראיתי את אותם 3
ואגב: אשמח אם יציינו את המקור הראשון שחילק ל-3).

הצג קובץ מצורף שערי אהבה.pdf .
 

שניאור

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
והנה כידוע זו מצוה יסודית מאוד וקיומה תמידי והיא גם מתלווה לכל המצוות האחרות, ובכל זאת משום מה לא נחקרה כל כך.
דומני שכל ספר חובות הלבבות נתחבר על טענה זו, לא כן??
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
אולי זה המקום להעלות שאלה כאובה
בחז"ל כתוב שהדרך לאהבתו זה על ידי "והיו הדברים האלה על לבבך"
והנה ישנם רבים שעוסקים בתורה הרבה ויש גם שלהוטים אחר התורה
האם באמת זה גורם לנו לאהבתו ??? אפשר להתווכח על זה
ואם לא במידה מספקת מה הטעם???
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש ווילנא אמר:
אולי זה המקום להעלות שאלה כאובה
בחז"ל כתוב שהדרך לאהבתו זה על ידי "והיו הדברים האלה על לבבך"
והנה ישנם רבים שעוסקים בתורה הרבה ויש גם שלהוטים אחר התורה
האם באמת זה גורם לנו לאהבתו ??? אפשר להתווכח על זה
ואם לא במידה מספקת מה הטעם???
הספר הנ"ל מטפל בזה.
ולדידי נ"ל שזה כנראה רק למי שאכן רוצה בתוצאה זו.
דהיינו שלומד על מנת להתקרב בעצמו אל ה' וכן לקרב את חיי העולם אל ה'.
כלומר:
אם אני לומד שור שנגח באופן של לשמה = על מנת לעשות.
המשמעות היא שאני לא רק חוקר היסטוריה הלכתית אלא באמת מעוניין ברמה כזו או אחרת בקידום המציאות של הנהגת משפטי התורה בתוך העולם האישי שלי ואולי אף של המשפחה שלי והאיזור שלי והארץ שלי
(ויש בזה דרגות רבות וזה תיאבון שמתפתח עם השנים - אם רק רוצים).

ואם אני אכן מקבל תיאבון שההלכה הזו תשלוט מתחילה בי ולבסוף בכל העולם והיא זו שתנהל אותו מפני שה' קובע ובגלל שכך הוא קבע = זה נקרא לאהוב אותו.

נ. ב. לא מדובר על משהו רחוק במיוחד אלא ניתן לראות זאת כמעט אצל כולם.
כי כל מי שלמד נושא מסויים באופן מציאותי והבין את המשמעות שלו להלכה - הוא באופן טבעי יותר חם לנושא הזה מאחרים.
וזה אומר שאכן הוא אוהב את הבורא כלפי החלק הזה של התגלותו.
(כי בעצמותו ית' אין לנו השגה).

ואם ח"ו גם אחרי שלמד ובירר נושא פלוני או אלמוני - עדיין הוא אדיש לגמרי ולא אכפת לו כלל שהתורה תתקיים בנושא זה במציאות בשטח,
על זה אמרו חז"ל "הלומד שלא לשמה מוטב שנהפכה שלייתו על פניו שנאמר 'שכל טוב לכל עושיהם' - ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם ללומדים לשמה ולא ללומדים שלא לשמה".

בקיצור: ואהבת, והיו, ושננתם, ודברת, וקשרתם, וכתבתם.
 
חלק עליון תַחתִית