הגראי"ל שטיינמן: להפריד בין ילדים שמתקוטטים - הוא מצות עשה מן התורה.

בן של רב

משתמש ותיק
בפרשת כי תצא (כב ב) והיה עמך עד דרוש אחיך אותו >והשבותו לו<
ודרשו חז"ל בספרי כאן ובסנהדרין עג. והשבותו לו - לרבות השבת גופו.

ואמר מו"ר הגראי"ל שטיינמן דלפי זה אולי גם להצילו מסבל גופני יש מצות עשה.
ואמר שא"כ יוצא שכשרואים שני ילדים 'הולכים מכות' - מקיימים אולי ע"י ההפרדה ביניהם "והשבותו לו" את גופו של כל חד מינייהו.

מה בכל זאת יש להסתפק? לא פירש.

ואני אפרש בדרך אפשר - שאולי צער גופני אינו נחשב כאבידת גופו רק לפי שיעור שבממון היה נחשב כאבידה.
כלומר:
הנה יש כבר מחירון מפורט בש"ס כמה משלמים קנסות על בעיטה וכמה על סנוקרת ובוקס וכו' וכו' (ב"ק כז: ע"ש וברמב"ם).
ואם נניח שזהו קנס שבו שיערו חז"ל כמה ערך הנזק כשמתרגמים אותו לכסף, או אולי אפילו הוסיפו יתר על המידה כדי להרתיע את הנהו גברי אלימי חסרי מדע ויתירי כח.
א"כ כמו שאין השבת אבידה רק מפרוטה ומעלה כך גם מובן שמכות בין ילדים ערכם נמוך יותר כי כך דרכם יום יום ומלבד שבכלל אין כאן בושת הרי גם הצער חולף הולך לו יותר מהר.

כל זה בדרך אפשר.
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
ונסתפקתי מי שמכה את חבירו ומחליש כוחותיו, האם בדיני שמים נחשב גזלן, שהרי גזל ממנו כוחותיו ע"י ההכאה.
 
חלק עליון תַחתִית