לאה בכתה עד שנשרו ריסי עיניה - וכי פעם ראיתם שנושרים ריסים מרוב בכי?

במבי

משתמש ותיק
על לאה נאמר ש"עיניה רכות" והמדרש מספר שבכתה הרבה לכן נשרו ריסי עיניה (ב"ב קכ"ג) וכי פעם ראיתם שנושרים ריסים מבכי?

נאמר על ר"ג - מעשה באשה אחת שכנתו של רבן גמליאל שמת בנה והיתה בוכה עליו בלילה, שמע רבן גמליאל קולה, ובכה כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו, למחר הכירו בו תלמידו והוציאוה משכונתו (סנהדרין קד:)

וכותב רש"י במקום - ריסי עיניו - שער שבבבת העין היה נופל ונכפל על העין מרוב דמעות:

וא"כ משמע שמכובד הדמעות התכופפו ריסי עיני לאה ולא שנשרו כפשוטם וצריך לנקד "עד שנִשְרׂׂוׂ" בחיריק.

 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
תָּנָא: (מומין אלו פוסלין בריסי העין) הַלּוּפְיָן (בעל ריסי עינים עבות) וְהַתּוּמְיָן (חסר ריסי עינים).
וְהָנֵי גַּבֵּי מוּמִין תָּנֵי לְהוּ? וְהָתְנַן: שֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינָיו פָּסוּל מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.
לָא קַשְׁיָא, הָא דְּאִשְׁתַּיּוּר גַּרְדֻּמֵּי, הָא דְּלָא אִשְׁתַּיּוּר גַּרְדֻּמֵּי. (פרק מומין אלו)
 

מיקי

משתמש רגיל
במבי אמר:
וא"כ משמע שמכובד הדמעות התכופפו ריסי עיני לאה ולא שנשרו כפשוטם וצריך לנקד "עד שנִשְרׂׂוׂ" בחיריק.
פירוש נפלא ביותר.
רק נצטרך להסביר את המשך הפסוק שם "ורחל היתה יפת מראה" שמשמע שיש קשר,ולפי"ז אין בזה שום משמעות ליופי.
אמנם, לפירוש של רב בגמ' בב קכג שם שעיניה רכות פירושו "שמתנותיה ארוכות" (שזכתה למתנות כהונה ולויה שיצאו מחלציה ) רש"י שם אומר שלא קשור לכיעור או יופי
אמנם לפירוש הזה (שנשרו ריסי עיניה) צריך להיות קשר לעניין של יופי וכעור ובמעשה של רבן גמליאל ראו את זה רק למחרת ולא השפיע לכל החיים.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
במבי אמר:
וא"כ משמע שמכובד הדמעות התכופפו ריסי עיני לאה ולא שנשרו כפשוטם וצריך לנקד "עד שנִשְרׂׂוׂ" בחיריק.

ההוכחה עצמה מרש"י נפלאה.
אולם לגבי ההצעה שלך לניקוד, אולי אני בור בלשון הקודש, אבל ממש לא הבנתי מה זה נישרו?
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
תורני אמר:
יתכן שנישרו הכוונה מלשון שריה ולא מלשון נשירה, דהיינו כיון שעיניה היו מלאות בדמעות, שרו ריסיה במים וזה גורם לנפילתם כלפי מטה.

נכון, לזה התכוונתי.

אפשר אולי להסביר את הרש"י בסנהדרין שאומר כך על ר"ג מכיוון שלא יתכן שלאחר בכייה של לילה או שנים נופלים הריסים, ולכן הסביר כך, ואצל לאה, זה כמקובלנו מגן שרה.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
חבלזון אמר:
פירוש מעניין ביותר!
תוספות (בכורות מג:) ודאי לא מסכים עם זה... 
2019-09-26_155225.png
א"כ לגבי ר"ג יוצא שזה מחלוקת רש"י ותוס' !
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
ע"פ הפי' הנחמד הנ"ל, יובן ביותר מהו ל' "רכות" שנא' כאן. ודפח"ח.
מיקי אמר:
 . . רק נצטרך להסביר את המשך הפסוק שם "ורחל היתה יפת מראה" שמשמע שיש קשר, ולפי"ז אין בזה שום משמעות ליופי . . אמנם לפירוש הזה (שנשרו ריסי עיניה) צריך להיות קשר לעניין של יופי וכעור ובמעשה של רבן גמליאל ראו את זה רק למחרת ולא השפיע לכל החיים.
ודאי שיש קשר ליופי.
ר"ג בכה לילה אחד, במילא הכירו בכך רק למחרת; לאה בכתה במשך שנים ארוכות (כולל התקופה בה יעקב אבינו ע"ה הגיע לבית לבן), ובודאי הי' זה ניכר (לכה"פ) באותן שנים.
'עיגולים שחורים' תחת העין - "קשורים" ליופי? כך גם בנדו"ד.
 

הכהן

משתמש ותיק
השאלה בכותרת לא מובנת. כנראה שלא ראינו אף פעם מישהו שבכה כל כך הרבה...
 

לבי במערב

משתמש ותיק
הלא בתוס' דלעיל מפורש שכ"ה אף בבוכה לילה א' בלבד; וזה לא מן הנמנעות הוא אף בדורנו, ואעפ"כ - מקצה הארץ ועד קצה הארץ - לא ראינו הנהי' כדבר הזה או הנשמע כמוהו.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
בנין נפעל של 'נשר', על דרך 'נִשְּׁלוּ', 'נִתְּרוּ' וכיו"ב.
אבל לפי דרכנו אפ"ל שהוא מל' שרי'; ואע"פ שאין ראי' (ממש) לדבר, עכ"פ זכר לדבר מיהא איכא. ופשוט.
במבי אמר:
 . . אפשר אולי להסביר את הרש"י בסנהדרין שאומר כך על ר"ג מכיוון שלא יתכן שלאחר בכייה של לילה או שנים נופלים הריסים, ולכן הסביר כך, ואצל לאה, זה כמקובלנו מגן שרה.
לא זכיתי להבין מה ראה לחלק ולהחזיק ב"מסורת" 'גן שרה'. ולפענ"ד מסתברא טפי דהוא מל' שרי'.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
תורני אמר:
יתכן שנישרו הכוונה מלשון שריה ולא מלשון נשירה, דהיינו כיון שעיניה היו מלאות בדמעות, שרו ריסיה במים וזה גורם לנפילתם כלפי מטה.

אם כדבריך, לכאורה העיקר חסר מן הספר, כי הלא השרייה היא רק סיבה לנפילתם כלפי מטה.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
במבי אמר:
על לאה נאמר ש"עיניה רכות" והמדרש מספר שבכתה הרבה לכן נשרו ריסי עיניה (ב"ב קכ"ג). וכי פעם ראיתם שנושרים ריסים מבכי?
מעשה באשה אחת שכנתו של רבן גמליאל שמת בנה והיתה בוכה עליו בלילה, שמע רבן גמליאל קולה, ובכה כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו, למחר הכירו בו תלמידו והוציאוה משכונתו (סנהדרין קד:).
וכותב רש"י במקום: ריסי עיניו - שער שבבבת העין היה נופל ונכפל על העין מרוב דמעות:
משמע שמכובד הדמעות התכופפו ריסי עיני לאה ולא שנשרו כפשוטם, וצריך לנקד "עד שנִשְרוּ" בחיריק.
ולטעמך, כלום ראינו עין דומעת שאין ריסהּ נרטב?!​
והנראה שבא לבאר, כי מלת 'נשרו' כאן אין משמעותה ניתקו ממקומם ונפלו, אלא נתכופפו.
כלומר: שער שבבבת העין, שמטבעו הוא סמור, נתרכך מרוב בכי, ומתוך רכותו היה נופל ונכפל על העין.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אין נוגע כאן (כ"כ) פירושה (וניקודה) המדויק דתי' "נשרו", כ"א לאפוקי מה"מסורת" המשונה ד'גן שרה' שריסי' ניתקו ונפלו ממש(!).
ומ"מ דפח"ח, ות"ח ת"ח.
 

אבינועם

משתמש ותיק
איתא בקידושין לא. "מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה אתה" ופירש"י:
מבין ריסי עיניך - שערות שבשורות כסוי העין אתה ניכר שהיית יתום ונשרו ריסי עיניך מן הבכי כדאמרי' [בסנהדרין] (ד' קד:) והיה רבן גמליאל שומע קולה ובוכה כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו: 
ולגוף השאלה:
אכן, ראיתי בחיי אדם שנשרו ריסי עיניו מדמעות, ונהיו לו ריסים דלילים.
 
חלק עליון תַחתִית