יסוד האלוהות שבע"ז – האגואיזם והתאווה - פרשת נצבים ע''ט

כללי הפורום
פותח נושא חדש? שים לב! למען שמירת הסדר הטוב, יש לציין בכותרת הנושא את שם הפרשה או את שם הספר והפרק שבו הדיון עוסק

פותח הנושא
ימה של תורה
הודעות: 8
הצטרף: 25 מרץ 2019, 15:58
קיבל תודה: 5 פעמים
סטטוס: לא מחובר

יסוד האלוהות שבע"ז – האגואיזם והתאווה - פרשת נצבים ע''ט

שליחה על ידי ימה של תורה » 26 ספטמבר 2019, 00:38

"וילכו ויעבדו אלוהים אחרים וישתחוו להם, אלוהים אשר לא ידעום ולא חלק להם". (דברים כט, כה)
וברש"י (שם): "לא ידעום, לא ידעו בהם גבורת אלהות, ולא חלק להם, לא נתנם לחלקם וכו', ולשון לא חלק אותו אלוה שבחרו להם, לא חלק להם שום נחלה ושום חלק".
נתבונן באותו אדם שלקח לעצמו אלוה לעובדו ולהשתחוות לפניו, נעמיק בכחות נפשו של אותו אדם, היאך ייתכן שייכנע ויבטל כל רצונותיו וחייו בפני כח כל-שהוא אשר גבורה לא תימצא בו, היאך ייתכן שיעבוד, ירדוף וישיג את אותו אלוה שלא נתן לו דבר, לא היטיב עימו בנתינת חלק ונחלה?
עוד עלינו להתבונן מיהו ה'אלוה' האחר אותו בחר האדם לעבוד ולהשתחוות לפניו?
כשנכיר בו, נגלה עומק עצום בפרשתנו ובעבודת אלוהים אחרים המוזכרת כאן.
 
תאווה – כח הנטילה האנוכיות והאגואיזם
 
חז"ל בסנהדרין (סג,ב) אומרים "אמר רב יהודה אמר רב, יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא".
וברש"י (שם ד"ה אלא להתיר) "שהיה יצרן תוקפן על עריות, אמרו נפרוק כל עול תורה מעלינו ואל יוכיחונו על העריות, אבל על עבודת כוכבים לא תקפן יצרן".
מה חז"ל אומרים כאן? האיש הישראלי יודע כי בעבודת כוכבים אין בו ממש, הוא מכיר בזה שאלו אלוהים שאין לו בהם שום ידיעה בכוחו וגבורתו, שאותו אלוהים לא נתן דבר, א"כ מדוע הוא עובד אותו? אומרים חז"ל, "לא עבדו אלא להתיר להם עריות בפרהסיא".
עריות! מה יש בעריות? מהיכן נובעת באדם המשיכה לעריות?
המשגיח הרה"צ רבי יהודה מנדלסון שליט"א (במאמר על בעלי הנאה – נספח להקדמות לעבודת המדות) כותב: הכח של החיות בעולם הוא ביסוד המים, המים ממזגים עם עצמם כל חומר שבעולם בהופכם אותו ל'מימי', בלתי נפרד מן המים.
והכח הרוחני המקביל למים הוא תאוה, בה שואפים פנימה מן העולם, מבחוץ את הצריך לנו. ותאוה הוא בכל האופנים: למאכל, להעמיד המין, לכסף ולכל צרכי האדם.
ובהמשך דבריו המשגיח שליט"א כותב שתאוה בלי גבול, אף שהיא 'טוב מאד', כשפורצת גבולות, מחריבה את העולם עד כדי מבול", עכ"ד עיי"ש באריכות.
זוהי התאווה, הכח שבכוחות נפש האדם ליטול, לקחת מהעולם מתוך אנוכיות ואגואיזם, ללא מחשבה על השני, בלא נתינה.
"לא עבדו אלא להתיר להם עריות בפרהסיא" – מיסוד הכח המתאוה שבאדם, הכח שפועל בכדי למלאות את רצון האדם לקחת ולמלאות את כל העולם אל העצמיות שלו.
העולם היום יוצר תרבות של עריות, זימה וכל תועבות עולם, והכל מקבל אישור ולגיטימציה.
אמנם זאת יקשה לנו, איזו עבודת כוכבים אנו מוצאים היום? לאיזה 'אלוה' משתחווה האדם בעולם המודרני?
 
אדם האנוכי – 'אלוה' וכח עליון לעצמו
 
כאן אנו מגלים את עומק נפשו של האדם העובד עבודת אלילים, והכל להתיר לעצמו עריות בפרהסיא, כפי שגילו חז"ל בדבריהם הקדושים.
איזה 'אלוה' עובד האיש הישראלי, עץ ואבן? שמש, מזלות וכוכבי השמים?
את אלו יודע האיש הישראלי כי אין בהם ממש!
אלא, שאת נפשו הוא עובד, יצר ובנה מעצמו 'אלוה' וכח עליון, ואת מילוי רצונו הוא מבקש לקיים ולהוציא אל הפועל.
העץ והאבן, השמש והכוכבים הינם רק המסכה וההצגה, אבל מאחורי הקלעים, מאחורי המסיכה יש אלוה אחד אותו עובד האדם...
נפשו, רצונו, עצמיותו. אנוכיות, אגואיזם!
לזה הוא משועבד, לזה הוא משתחווה, נכנע. סביב עצמו סובב כל העולם.
הייתכן? אל ההבל, הכלום, האין בו ממש, ישעבד, יפקיד ויפקיר האדם את חייו ורצונו?? אתמה.
כן! כי כאשר אותו 'אלוה' אינו אלא האדם בעצמו, על עצמו 'חושב' האדם שהוא יכול לבטוח, להיות מופקד בידי עצמו.
על עץ ואבן אין יצרן תוקפן, מפני שבאמת אלו דברים שאין בהם ממש. אבל 'האדם בעצמו', חושב הוא כי יכול לנהל מוסדי עולם, את חייו ותהלוכותיהם, ולהוציא מהכח אל הפועל כל רצונותיו וחפצי נפשו.
הוא חושב שבשליטתו ישלוט אף על הסובבים אותו, בביקורת ושיפוטיות יסדר הכל.
אף שמעולם לא גילה האדם את גבורתו. אל מול מילוי רצונותיו עומדים רצון אשתו, ילדיו, חבריו ובני קהילתו.
האדם שואף לעושר, והעולם לא מספק את עושרו. מעוניין הוא לנסוע למקום פלוני בשעה פלונית, אלא שאז תוקע אותו פקק קטן שמגלה לו כי אינו המנהל של העולם!!
"אלוהים אשר לא ידעום" – את גבורת עצמם, של אותו 'אלוה' אשר הכתירו בעצמם, בתוך עצמם, לעצמם!
"ולא חלק להם" – אם יתבונן האדם בעמל כפיו, וכי שבעה נפשו במה שמתאווה אליו?
כבר אמרו חז"ל (קהלת רבה פר' א'): "אמר ר' יודן בשם ר' איבו אין אדם מת אדם וחצי תאוותו בידו" – יש לו מנה רוצה מאתיים. מעולם לא סיפק האדם את תאוותו, את רצונו לעצמו.
 
המלכת ה' על האדם – יסוד ביטול הע"ז העצמית
 
מה היא העבודה של האדם לביטול העבודה זרה הזו? היאך יוכל לכבוש תאוותו ורצונו ולבטל בזה את ה'אלוה' אשר לא ידע ואשר לא חלק?
נראה, כי זו הדרך, כאשר 'אנחנו נצבים כולם היום לפני ה' אלוקינו', בערב ראש השנה, יום הדין, יום המלכת ה' עלינו, בזמן הזה יש צורך להעמיק ולהתבונן בכחות הנפש של האדם המביאים אותו לעבוד אלוהים אחרים – לעבוד את עצמו, ולהיכנע בפני אלו' חיים – מלך עולם.
על האיש הישראלי לקבל על עצמו עול תורה – עול מלכות שמים, לחיות באופן של בטל רצונך בפני רצונו.
זוהי העבודה ביום הדין, וזו ההכנה הנלמדת בעומק פרשתנו. יום המלכת ה', ימי התשובה – לחיות עם הקב"ה, בקרבה ולא בריחוק, ובכך נזכה לנאמר "כי ביום הזה – יום כיפור, יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו", אכי"ר.
 
שבת שלום ומבורך!
 

  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמש הגולש בפורום זה: Google [Bot] | 1 אורח