עגילים - חובה הלכתית? הרהורים על קללות בראשית

[מכל מלמדי השכלתי]

האם יש חובה הלכתית לנקב את אוזני האשה ולהכניס בהם עגילים?

הראוני בפרקי דר"א שמונה את הקללות שנתקללה חוה בעקבות חטא עץ הדעת. ואחת הקללות היא שינקבו את אזנה כמנהג עבדים.

ובמפרשים כתבו שמכאן הגיע מנהג העגילים.

(עוד כתב שם שגם כיסוי ראש האשה הוא עונש כמנהג אבלים. ואכמ"ל)

[יאיר]

רוב הקללות אינן חובה כמו שלדוגמא אין חובה לגבר לעבוד

[י'שי]

האם יש חובה הלכתית לנקב את אוזני האשה ולהכניס בהם עגילים?

הראוני בפרקי דר"א שמונה את הקללות שנתקללה חוה בעקבות חטא עץ הדעת. ואחת הקללות היא שינקבו את אזנה כמנהג עבדים.

ובמפרשים כתבו שמכאן הגיע מנהג העגילים.

(עוד כתב שם שגם כיסוי ראש האשה הוא עונש כמנהג אבלים. ואכמ"ל)

זה עדיין לא נהיה חובה הלכתית.
האם יש חובה הלכתית של בזעת אפיך תאכל לחם?
בעצב תלדי בנים?
ומי שמזונותיו באים לו בנקל או אישה שיולדת בקל האם עברו על הקללה או שצריך לעשות היכי תימצי שיהיו לו קשים מזונותיו.
אלא שבקללה זו כך נהיה דרך העולם אבל אינו חובה לעשות כן.

[במבי]

אך את העבדים רוצעים בסחוס שהוא למעלה, ואצל האשה שמים את העגיל בבדל האוזן. (ורק פריצי דאינשי כיום עושים למעלה)

[בבא קמא]

לא הבינותי, האם לעבדים שמים עגיל? עושים לו חור ותו לא מידי. אז גם לאשה צריך לעשות חור. מה ענין עגיל לכאן.

[במבי]

לא הבינותי, האם לעבדים שמים עגיל? עושים לו חור ותו לא מידי. אז גם לאשה צריך לעשות חור. מה ענין עגיל לכאן.

מסתמא אי גופא, לעבד שעושים לו בסחוס, החור נשאר.
אך האשה שעושים לה את החור בבדל האוזן ואם לא ישימו עגיל החור יסתם, וא"כ תפקיד העגיל הוא רק לקיים את החור.

[יוסף יצחק]

לא הבינותי, האם לעבדים שמים עגיל? עושים לו חור ותו לא מידי. אז גם לאשה צריך לעשות חור. מה ענין עגיל לכאן.

וודאי שאין זה הפשט, ובתורה תמימה פרק ג הערה כב כתב דזהו לרמוז העניין, עיי"ש.
(גם אם לא יהיה עגיל החור ייסגר...)

[שמעיה]

עיין במשך חכמה שמבאר שאין כאן חובות הלכתיות, אלא כך נטבע בטבע האישה שלא תתהלך בשוק, ותהיה מוכנה להתמסר רק לגבר אחד, וכן שאר הקללות עיי''ש.

ואל אישך תשוקתך כו':    בגמרא עירובין דף ק' חשיב עשרה קללות שנתקללה וחשיב מנודה לכל אדם דאסירה לבי תרי, הכוונה שאינו מדבר ממה שאסור מצד הדת והז' מצות רק חשיב כולהו מילי אשר הם מסוג הנמוסי והדרך ארץ צא וחשוב, וא"כ מצד הטבע והנימוס שאשה אסורה לשנים והאיש מותר לישא הרבה. דאם אשה תנשא לשנים יבטל ישוב העולם כי יאבד הייחס לא ידע אב את בנו ומי הוליד ויהרס כל מוסדות הישוב כי מי יעמול על זרע בני בלי שם ומפני זה אמרו דשכיבת חמותה אינה אוסרה דלפי רעיון המוסרי של הברייתא פ"ק דסוטה היא נתנה עיני' כו' ומה שבידה נטלוהו ממנה הוא מה שהיא נאסרת לבעלה הרי למד בקו"ח דשכיבת חמותו אוסרתו באשתו וכמו דיליף בקו"ח (יבמות צ"ה) אבל לטעם זה הוא דזה רק דסוטה נאסרת משום שיבטל היחס כיון שמזנית תחת בעלה לא יתודע יחס הבנים לאביהן אם כן בטל הקו"ח ולכן אינה נאסרת אשתו בזנותו עם חמותו, ודו"ק. אבל קודם החטא היו עולים למטה שנים וירדו שלשה א"כ לא שייך זה שידע תיכף את בנו, ופשוט. ולכן בעבדים דלית להו חייס לכן אין להם אישות ודו"ק.

[שמעיה]

כיום, רוב הקללות הולכות ונעלמות. (זיעת האפים יחד עם צער הלידה) כנראה כחלק מהתיקון שעובר על העולם.
כך, שיתכן שמאחר ושינויי טבע האישה בהרבה מהדברים האמורים לכאורה מוכיחים על התקדמותנו לתיקון השלם. וד''ל.
אין בכך כמובן לקרוא לשינוי הלכות ודינים שנצטוו בהם ישראל על בסיס הקללות הללו, אך המציאות מוכיחה שהטבע השתנה.

[הנובהרדוקאי]

הסבא זי"ע היה אומר כמה האדם עמל לקיים את הקללה ש "בזיעת אפך תאכל לחם"
במקום לעמול על הברכה "ברוך הגבר אשר יבטח בד'"....

[מבקש אמת]

הסבא זי"ע היה אומר כמה האדם עמל לקיים את הקללה ש "בזיעת אפך תאכל לחם"
במקום לעמול על הברכה "ברוך הגבר אשר יבטח בד'"....

תובנה יפה ונכונה, אבל צריך לזכור שלולי זיעת האפיים שהגיר הסבא זי"ע בהתאמצותו להקים את רשת ישיבות נובהרדוק, לא היה לו למי להנחיל את התובנה הזו...

[יעקב שלם]

נראה לי מהבן איש חי שיש עניין שהאשה תזכור שיש לה בעל

[ידידיה]

הסבא זי"ע היה אומר כמה האדם עמל לקיים את הקללה ש "בזיעת אפך תאכל לחם"
במקום לעמול על הברכה "ברוך הגבר אשר יבטח בד'"....

תובנה יפה ונכונה, אבל צריך לזכור שלולי זיעת האפיים שהגיר הסבא זי"ע בהתאמצותו להקים את רשת ישיבות נובהרדוק, לא היה לו למי להנחיל את התובנה הזו...

מה שייך זיעה עבור רוחניות לבזיעת אפיך תאכל לחם?

[מבקש אמת]

הסבא זי"ע היה אומר כמה האדם עמל לקיים את הקללה ש "בזיעת אפך תאכל לחם"
במקום לעמול על הברכה "ברוך הגבר אשר יבטח בד'"....

תובנה יפה ונכונה, אבל צריך לזכור שלולי זיעת האפיים שהגיר הסבא זי"ע בהתאמצותו להקים את רשת ישיבות נובהרדוק, לא היה לו למי להנחיל את התובנה הזו...

מה שייך זיעה עבור רוחניות לבזיעת אפיך תאכל לחם?

וכי אתה רואה הבדל בכמות הזיעה שנדרשת להגיר עבור הצלחה רוחנית, לבין זו הנדרשת להגיר עבור הצלחה גשמית?

אני עכ"פ לא רואה הבדל.


נ.ב. ולבר מן דין, למה זיעה עבור צרכי תלמידי ישיבה נחשב זיעה עבור רוחניות, ואילו זיעה עבור צרכי האשה והילדים (שאמרו עליה "עושה צדקה בכל עת") נחשב עבור גשמיות? 
 

[שניאור]

וכי אתה רואה הבדל בכמות הזיעה שנדרשת להגיר עבור הצלחה רוחנית, לבין זו הנדרשת להגיר עבור הצלחה גשמית?
אני עכ"פ לא רואה הבדל.

נ.ב. ולבר מן דין, למה זיעה עבור צרכי תלמידי ישיבה נחשב זיעה עבור רוחניות, ואילו זיעה עבור צרכי האשה והילדים (שאמרו עליה "עושה צדקה בכל עת") נחשב עבור גשמיות?

זיעה עבור רוחניות היא לא קללה אלא ברכה.
מה שכן מי שעובד קשה עבור בני ביתו ומכוון לקיים מצות עושה צדקה בכל עת הרי הוא עובד עבור רוחניות ולכאורה אין בו את הקללה של בזיעת אפיך.

[גרשון החלבן]

זה מרומז במדרש ואין חיוב והמחמיר תבוא עליו הברכה.
אבל מצד התקשטות האשה [או הגבר תלוי על מי מדברים] יש ענין גדול
 

[מבקש אמת]

וכי אתה רואה הבדל בכמות הזיעה שנדרשת להגיר עבור הצלחה רוחנית, לבין זו הנדרשת להגיר עבור הצלחה גשמית?
אני עכ"פ לא רואה הבדל.

נ.ב. ולבר מן דין, למה זיעה עבור צרכי תלמידי ישיבה נחשב זיעה עבור רוחניות, ואילו זיעה עבור צרכי האשה והילדים (שאמרו עליה "עושה צדקה בכל עת") נחשב עבור גשמיות?

זיעה עבור רוחניות היא לא קללה אלא ברכה.
מה שכן מי שעובד קשה עבור בני ביתו ומכוון לקיים מצות עושה צדקה בכל עת הרי הוא עובד עבור רוחניות ולכאורה אין בו את הקללה של בזיעת אפיך.

כמה יהודים חרדים לא עובדים קשה עבור בני ביתם? הלא לעצמם היו יכולים לחיות חיי רווחה עם פחות עבודה, ורובא דאינשי עובדים קשה וגם נדחקים כלכלית בשביל לפרנס האשה והילדים, והרי זו גמ"ח וצדקה מהודרים ביותר (ומי שחלק גדול ממשכורתו הולך לשכר לימוד, כמצוי בחו"ל, הרי יש בזה גם מצוות החזקת תורה).
 

[שניאור]

כמה יהודים חרדים לא עובדים קשה עבור בני ביתם? הלא לעצמם היו יכולים לחיות חיי רווחה עם פחות עבודה, ורובא דאינשי עובדים קשה וגם נדחקים כלכלית בשביל לפרנס האשה והילדים, והרי זו גמ"ח וצדקה מהודרים ביותר (ומי שחלק גדול ממשכורתו הולך לשכר לימוד, כמצוי בחו"ל, הרי יש בזה גם מצוות החזקת תורה).

השאלה היא רק אם מצות צדקה מקיימים גם בלא כוונה או לא, כי אם זו לא מצות צדקה זה סתם קללה של בזיעת אפך.
כמדומני שאומרים כן בשם כמה גדולים שאותו דבר שאדם עושה בשביל בני ביתו הוא יכול לקיים בזה מצוה אם הוא מכוון ויכול שלא לקיים אם הוא לא מכוון.

[מבקש אמת]

כמה יהודים חרדים לא עובדים קשה עבור בני ביתם? הלא לעצמם היו יכולים לחיות חיי רווחה עם פחות עבודה, ורובא דאינשי עובדים קשה וגם נדחקים כלכלית בשביל לפרנס האשה והילדים, והרי זו גמ"ח וצדקה מהודרים ביותר (ומי שחלק גדול ממשכורתו הולך לשכר לימוד, כמצוי בחו"ל, הרי יש בזה גם מצוות החזקת תורה).

השאלה היא רק אם מצות צדקה מקיימים גם בלא כוונה או לא, כי אם זו לא מצות צדקה זה סתם קללה של בזיעת אפך.
כמדומני שאומרים כן בשם כמה גדולים שאותו דבר שאדם עושה בשביל בני ביתו הוא יכול לקיים בזה מצוה אם הוא מכוון ויכול שלא לקיים אם הוא לא מכוון.

כתבו כמה אחרונים שבמצוות שעיקרן היא התוצאה אין הכוונה מעכבת לקיום המצוה, יעויין מנ"ח סוף מצוה א, וקובץ שעורים ח"ב סי' כג. (וגדולה מזו אמרו בנפל סלע מכיסו ומצאה עני מתברך בה)

[שניאור]

כתבו כמה אחרונים שבמצוות שעיקרן היא התוצאה אין הכוונה מעכבת לקיום המצוה, יעויין מנ"ח סוף מצוה א, וקובץ שעורים ח"ב סי' כג. (וגדולה מזו אמרו בנפל סלע מכיסו ומצאה עני מתברך בה)

ידעתי שכמה אחרונים כותבים כן ולכן כתבתי שאומרים בשם כמה גדולים דלא כן, ויתכן שאמרו כן רק בדבר שאנשים עושים גם בלא המצוה משום דרך העולם שאז לא סגי בתוצאה וצריך גם הכוונה.

[שמעיה]

היינו, ה'כמה גדולים' הללו חולקים על חז''ל שאומרים שמצוות שכחה מתקיימת דווקא בלא כוונה, וכן מצוות צדקה?
מי אני נגד 'כמה גדולים'. אך אני מפקפק במהימנותם של אלו ש'אומרים בשם כמה גדולים'.

[הכהן]

מצוות שכחה מתקיימת דווקא בלא כוונה

זו מליצה בעלמא
אין שום מצוה לשכוח. המצוה היא לעזוב השכחה לגר ליתום ולאלמנה, ואת זה עושים בכוונה.

[יושבי יעבץ]

כיום, רוב הקללות הולכות ונעלמות. (זיעת האפים יחד עם צער הלידה) כנראה כחלק מהתיקון שעובר על העולם.
כך, שיתכן שמאחר ושינויי טבע האישה בהרבה מהדברים האמורים לכאורה מוכיחים על התקדמותנו לתיקון השלם. וד''ל.
אין בכך כמובן לקרוא לשינוי הלכות ודינים שנצטוו בהם ישראל על בסיס הקללות הללו, אך המציאות מוכיחה שהטבע השתנה.

וגם קללת 'ואל אישך תשוקתך' ע"פ מה שביאר הרמב"ן כנראה שנעלמה...
וקללת 'עבד עבדים יהיה לאחיו' על כוש ע"ע אובמה...
לדעתך זה תיקון העולם???
 

[שמעיה]

לא הבנתי. קללה זה חורבן, ביטול קללה זה תיקון. לא כן? יש לך איזה אופציה אחרת איך להסתכל על זה?

[מבקש אמת]

כיום, רוב הקללות הולכות ונעלמות. (זיעת האפים יחד עם צער הלידה) כנראה כחלק מהתיקון שעובר על העולם.
כך, שיתכן שמאחר ושינויי טבע האישה בהרבה מהדברים האמורים לכאורה מוכיחים על התקדמותנו לתיקון השלם. וד''ל.
אין בכך כמובן לקרוא לשינוי הלכות ודינים שנצטוו בהם ישראל על בסיס הקללות הללו, אך המציאות מוכיחה שהטבע השתנה.

וגם קללת 'ואל אישך תשוקתך' ע"פ מה שביאר הרמב"ן כנראה שנעלמה...
וקללת 'עבד עבדים יהיה לאחיו' על כוש ע"ע אובמה...
לדעתך זה תיקון העולם???

 

לא הבנתי. קללה זה חורבן, ביטול קללה זה תיקון. לא כן? יש לך איזה אופציה אחרת איך להסתכל על זה?

לכאורה מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. הרב @יושבי יעבץ מתכוין כנראה בעיקר על תשוקת האשה לבעלה, ומתמיה וכי טוב יותר שלא תשתוקק לבעלה? אמנם הקללה אינה עצם התשוקה, שהרי לבעל יש תשוקה עוד יותר גדולה לאשתו (עי' כתובות סד,ב), אלא הכוונה כמו שפירש"י שעל אף שאל אישך תשוקתך מכל מקום והוא ימשל בך, כלומר שיש לה בושה לתבוע רצונה, והיא כנועה תחת בעלה. והיינו שאין התשוקה קללה, אלא מה שמילוי תשוקתה תלוי בבעלה.
לגבי הקללה של עבד עבדים יהיה לאחיו, אני מקווה שאין אף אחד שסובר שהמצב שבני כוש נחותים ושפלים הוא מצב רצוי, אלא שהוא מקללת נח את כנען. ויתכן שמה שמצבם משתפר בתקופה האחרונה הוא חלק מהתקדמות העולם לתיקון השלם, בו יתבטלו כל הקללות.

[יעבץ]

כיום, רוב הקללות הולכות ונעלמות. (זיעת האפים יחד עם צער הלידה) כנראה כחלק מהתיקון שעובר על העולם.
כך, שיתכן שמאחר ושינויי טבע האישה בהרבה מהדברים האמורים לכאורה מוכיחים על התקדמותנו לתיקון השלם. וד''ל.
אין בכך כמובן לקרוא לשינוי הלכות ודינים שנצטוו בהם ישראל על בסיס הקללות הללו, אך המציאות מוכיחה שהטבע השתנה.

וגם קללת 'ואל אישך תשוקתך' ע"פ מה שביאר הרמב"ן כנראה שנעלמה...
וקללת 'עבד עבדים יהיה לאחיו' על כוש ע"ע אובמה...
לדעתך זה תיקון העולם???

 

לא הבנתי. קללה זה חורבן, ביטול קללה זה תיקון. לא כן? יש לך איזה אופציה אחרת איך להסתכל על זה?

לכאורה מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. הרב @יושבי יעבץ מתכוין כנראה בעיקר על תשוקת האשה לבעלה, ומתמיה וכי טוב יותר שלא תשתוקק לבעלה? אמנם הקללה אינה עצם התשוקה, שהרי לבעל יש תשוקה עוד יותר גדולה לאשתו (עי' כתובות סד,ב), אלא הכוונה כמו שפירש"י שעל אף שאל אישך תשוקתך מכל מקום והוא ימשל בך, כלומר שיש לה בושה לתבוע רצונה, והיא כנועה תחת בעלה. והיינו שאין התשוקה קללה, אלא מה שמילוי תשוקתה תלוי בבעלה.
לגבי הקללה של עבד עבדים יהיה לאחיו, אני מקווה שאין אף אחד שסובר שהמצב שבני כוש נחותים ושפלים הוא מצב רצוי, אלא שהוא מקללת נח את כנען. ויתכן שמה שמצבם משתפר בתקופה האחרונה הוא חלק מהתקדמות העולם לתיקון השלם, בו יתבטלו כל הקללות.

פירשת דברי @יושבי יעבץ על פי רש"י. אמנם הוא הדגיש בדבריו ששאלתו על פי הרמב"ן, וז"ל הרמב"ן בפירושו:

והנכון בעיני שהעניש אותה שתהיה נכספת מאד אל בעלה ולא תחוש לצער ההריון והלידה והוא יחזיק בה כשפחה ואין המנהג להיות העבד משתוקק לקנות אדון לעצמו אבל יברח ממנו ברצונו והנה זו מדה כנגד מדה כי היא נתנה גם לאישה ויאכל במצותה וענשה שלא תהיה היא מצוה עליו עוד והוא יצוה עליה כל רצונו

ולגבי דברי רמב"ן אלו התשובה שאכן גם קללה זו בטלה כיום, כמו רוב הקללות בפרשה זו שבטלו או הצטמצמו משמעותית.

יש הסוברים שמשעה שנתקללו אדם וחווה מצווה עליהם לשמור הקללות ולא לנסות ולתקנם, אמנם כל מי שמשתמש באפידורל לא רשאי לטעון כך, וברוך המנהיג עולמו בחסד כפי רצונו.

[יעבץ]

האם יש חובה הלכתית לנקב את אוזני האשה ולהכניס בהם עגילים?

הראוני בפרקי דר"א שמונה את הקללות שנתקללה חוה בעקבות חטא עץ הדעת. ואחת הקללות היא שינקבו את אזנה כמנהג עבדים.

ובמפרשים כתבו שמכאן הגיע מנהג העגילים.

(עוד כתב שם שגם כיסוי ראש האשה הוא עונש כמנהג אבלים. ואכמ"ל)

כבר ענו כאן בטוב טעם על ההצעה הלזו.
ומה שמעניין באמת הוא מה כוונת הפרד"א בדבריו אלו. האם נהגו במקומו וזמנו לרצוע אזני האישה? ועם הכוונה לעגילים, הרי זהו יופי וברכה לאישה, ולא קללה.

[מכל מלמדי השכלתי]

האם יש חובה הלכתית לנקב את אוזני האשה ולהכניס בהם עגילים?

הראוני בפרקי דר"א שמונה את הקללות שנתקללה חוה בעקבות חטא עץ הדעת. ואחת הקללות היא שינקבו את אזנה כמנהג עבדים.

ובמפרשים כתבו שמכאן הגיע מנהג העגילים.

(עוד כתב שם שגם כיסוי ראש האשה הוא עונש כמנהג אבלים. ואכמ"ל)

כבר ענו כאן בטוב טעם על ההצעה הלזו.
ומה שמעניין באמת הוא מה כוונת הפרד"א בדבריו אלו. האם נהגו במקומו וזמנו לרצוע אזני האישה? ועם הכוונה לעגילים, הרי זהו יופי וברכה לאישה, ולא קללה.

במפרשים שם כתבו שזה מקור המנהג לעגילים. יתכן שאחר שנהגו לרצוע נהגו להמתיק מעט את מרירות הקללה על ידי קישוט...

[חכימא דיהודאי]

ומה שמעניין באמת הוא מה כוונת הפרד"א בדבריו אלו. האם נהגו במקומו וזמנו לרצוע אזני האישה? ועם הכוונה לעגילים, הרי זהו יופי וברכה לאישה, ולא קללה.

הקללה היא שבשביל יופי היא צריכה לרצוע את אוזניה כעבדים

[אלי מאירי]

סיכום הקללות שבתורה.
בזעת אפך תאכל לחם, ארורה האדמה בעבורך, בעצבון תאכלנה: כיום לחם נעשה דבר השווה פרוטה,מנת לחם אינה דורשת יותר מ-2 ש"ח לאדם לארוחה. ואם שכר מינימום הוא כ-35 ש"ח לאדם, הרי שזה שווה ערך לעבודה של 8 דקות יומיות עבור שתי סעודות+קינוח.
בעצב תלדי בנים-אפידורל. הרדמה, ניתוחי יילוד ועוד.
והוא ימשול בך- השתנה בדור האחרון ללא היכר, נשים בשיוויון מלא, השכלה גבוהה מהבנים, משתכרות במגזר החרדי יותר מהגברים, מנהלות את ביתן לא פחות מהבעלים.
עפר תאכל-?
ויהי כנען עבד למו-בוטלה הרשאת העבדות.
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם קְלָלָה בַּגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה וּבֵית יִשְׂרָאֵל כֵּן אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם בְּרָכָה אַל תִּירָאוּ תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם...

אבל רגע, כל הפתרונות הם על ידי אדם דווקא, ולא חזרה שלמה מאת המקבל?!