בין אדם לחבירו קודם לבין אדם למקום, ''ומלכי צדק''

תורה לשמה

משתמש רגיל
פרשת לך לך ''ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לקל עליון'' והק' החתם סופר שמן הראוי היה צריך להיות כתוב והוא כהן לקל עליון תיכף אחר מלך שלם להשלים תיאורו ורק אח''כ הוציא לחם ויין, שמעתי קושיא זו ולא שמעתי מה תירץ, 
ויתכן לומר דמכאן שבין אדם לחברו קודם לבין אדם למקום שהכתוב מתאר קודם את התנהגות האדם לחברו שהוציא לחם ויין ורק אח''כ מתייחס לכך שהוא כהן לקל עליון,
 

במבי

משתמש ותיק
עם חכם ונבון אמר:
עם חכם ונבון אמר:
בדרך אגב אי איירינן ב"לעולם יהא אדם", מפורסם הביאור שביארוהו "לעולם יהא אדם" קודם כל אדם ואח"כ "ירא שמים"
בהמשך לעניין, שמעתי פעם ווארט נפלא, אומרים בליל שבת ש"נמצא חן בעיניך ובעיני כל אדם וחוה ובעיני כל רואינו לעבודתך".
וקשה תרתי א. כבר אמרנו אדם וחוה ואת מי באים להוסיף?
ב. למה לא כתוב אדם?
ושמעתי לבאר בווארט חזק (ונכון), אדם מגיע לבית הכנסת בבוקר יש שני סוגי אנשים, יש אנשים שניגשים ושואלים 'נו יענקל שתית קפה אכלת משהו', אלו הם בני אדם
ויש סוג אחר שישאל 'נו יענקל האסט שוין גדאוונט האנט' (התפללת היום כבר)וכו' אלו לא בני אדם אלו "כל רואינו לעבודתך".
וע"ז מבקשים' "ובעיני כל אדם וחוה" נמצא חן ואנו מבקשים שנמצא חן גם "בעיני הרואינו לעבודתך" אבל הוא לא נכלל בכלל אדם...

 
 
חלק עליון תַחתִית